(א)
וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ, וַיִּשְׁאֲלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּיהוָה לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה לָּנוּ אֶל הַכְּנַעֲנִי בַּתְּחִלָּה לְהִלָּחֶם בּוֹ:
וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ,
וַיִּשְׁאֲלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּיהוָה
-באורים ותומים
[1]
לֵאמֹר,
מִי
מהשבטים
יַעֲלֶה לָּנוּ
[2]
אֶל הַכְּנַעֲנִי
הנותר בנחלתם של כל שבט ושבט,
[3]
בַּתְּחִלָּה
[4]
, כדי
לְהִלָּחֶם בּוֹ
ולכבוש את המקומות שֶׁהִפַּלְנוּ בגורל, וטרם נכבשו?:
[5]
(ב)
וַיֹּאמֶר יְהוָה יְהוּדָה יַעֲלֶה הִנֵּה נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ בְּיָדוֹ:
וַיֹּאמֶר יְהוָה
, שבט
[6]
יְהוּדָה
מפני מעלתו
[7]
ומפני שלקח גורלו בראשונה
[8]
, הוא זה אשר
יַעֲלֶה
תחילה לכבוש את חלקו שעלה בגורל
[9]
, ויילחם בכנעני הנותרים בחלקו,
[10]
הִנֵּה נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ בְּיָדוֹ
והוא יכניס את הפחד בלב כולם:
[11]
(ג)
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְשִׁמְעוֹן אָחִיו, עֲלֵה אִתִּי בְגוֹרָלִי, וְנִלָּחֲמָה בַּכְּנַעֲנִי וְהָלַכְתִּי גַם אֲנִי אִתְּךָ בְּגוֹרָלֶךָ, וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ שִׁמְעוֹן:
ולפי ששבט שמעון היה שכנו ואוהבו של שבט יהודה,
[12]
וַיֹּאמֶר
שבט
[13]
יְהוּדָה לְ
שבט
[14]
שִׁמְעוֹן אָחִיו,
עֲלֵה אִתִּי
ועזור לי לכבוש את החלק שנפל
[15]
בְגוֹרָלִי,
וְנִלָּחֲמָה
ביחד
בַּכְּנַעֲנִי
היושב בנחלתי,
[16]
וְ
אז
הָלַכְתִּי
-אלך
[17]
גַם אֲנִי אִתְּךָ
לעזור לך לכבוש ממנו את החלק שנפל
בְּגוֹרָלֶךָ,
[18]
וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ
שבט
שִׁמְעוֹן:
(ד)
וַיַּעַל יְהוּדָה וַיִּתֵּן יְהוָה אֶת הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי בְּיָדָם, וַיַּכּוּם בְּבֶזֶק, עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ:
וַיַּעַל
שבט
יְהוּדָה
למלחמה עם שבט שמעון,
וַיִּתֵּן יְהוָה אֶת הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי בְּיָדָם,
וַיַּכּוּם
-והרגו בהם
בְּ
סביבות
[19]
העיר
[20]
בֶזֶק,
עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ:
(ה)
וַיִּמְצְאוּ אֶת אֲדֹנִי בֶזֶק, בְּבֶזֶק וַיִּלָּחֲמוּ בּוֹ וַיַּכּוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַפְּרִזִּי:
לאחר מכן, כשהתקרבו לכבוש את העיר עצמה,
[21]
וַיִּמְצְאוּ אֶת אֲדֹנִי
-אדון העיר
[22]
בֶזֶק,
בְּ
תוך העיר
[23]
בֶזֶק
כי נשאר שם להילחם בעדה בעת הצורך,
[24]
וַיִּלָּחֲמוּ בּוֹ
שבט יהודה ושמעון,
וַיַּכּוּ
שוב
[25]
אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַפְּרִזִּי
שנסגרו בתוך העיר בדלתיים ובריח:
[26]
(ו)
וַיָּנָס אֲדֹנִי בֶזֶק וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרָיו וַיֹּאחֲזוּ אוֹתוֹ, וַיְקַצְּצוּ אֶת בְּהֹנוֹת יָדָיו וְרַגְלָיו:
וכאשר ראה שנכבשה העיר,
[27]
וַיָּנָס
-ברח
אֲדֹנִי בֶזֶק
מלך בזק,
[28]
וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרָיו
שבט יהודה ושמעון,
וַיֹּאחֲזוּ אוֹתוֹ,
וַיְקַצְּצוּ
-וכרתו
[29]
אֶת בְּהֹנוֹת
-אצבעות אגודלי
[30]
יָדָיו וְרַגְלָיו
, ועשו זאת כדי להפיל מורך על שאר המלכים שייראו מלהילחם בישראל:
[31]
(ז)
וַיֹּאמֶר אֲדֹנִי בֶזֶק, שִׁבְעִים מְלָכִים בְּהֹנוֹת יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם מְקֻצָּצִים הָיוּ מְלַקְּטִים תַּחַת שֻׁלְחָנִי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי כֵּן שִׁלַּם לִי אֱלֹהִים, וַיְבִיאֻהוּ יְרוּשָׁלִַם וַיָּמָת שָׁם:
וַיֹּאמֶר אֲדֹנִי בֶזֶק,
שִׁבְעִים מְלָכִים
[32]
אשר
בְּהֹנוֹת יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם
היו
מְקֻצָּצִים
כפי שציויתי שיעשו להם,
[33]
הָיוּ מְלַקְּטִים תַּחַת שֻׁלְחָנִי
משיירי המאכל הנופל תחת השולחן,
[34]
כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי
להם,
כֵּן
-כך מידה כנגד מידה
[35]
שִׁלַּם לִי אֱלֹהִים,
וַיְבִיאֻהוּ
אל
יְרוּשָׁלִַם
כי משם הלכו להילחם עליה,
[36]
וַיָּמָת שָׁם:
[37]
(ח)
וַיִּלָּחֲמוּ בְנֵי יְהוּדָה בִּירוּשָׁלִַם וַיִּלְכְּדוּ אוֹתָהּ וַיַּכּוּהָ לְפִי חָרֶב, וְאֶת הָעִיר שִׁלְּחוּ בָאֵשׁ:
וַיִּלָּחֲמוּ בְנֵי יְהוּדָה בִּירוּשָׁלִַם
נגד היבוסי,
[38]
וַיִּלְכְּדוּ אוֹתָהּ
למעט מצודת ציון שלא לכדו, עד שבא דוד ולכדה,
[39]
וַיַּכּוּהָ
-והרגו את אנשיה
לְפִי חָרֶב,
וְאֶת הָעִיר
כולה
[40]
שִׁלְּחוּ
-העלו
[41]
בָאֵשׁ:
(ט)
וְאַחַר יָרְדוּ בְּנֵי יְהוּדָה לְהִלָּחֵם בַּכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב הָהָר, והַנֶּגֶב וְהַשְּׁפֵלָה:
וְאַחַר
כך
יָרְדוּ בְּנֵי יְהוּדָה
מהרי ירושלים הגבוהים משאר ההרים,
[42]
לְהִלָּחֵם בַּכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב הָהָר,
ו
ְלאחר מכן ירדו אל
הַנֶּגֶב וְהַשְּׁפֵלָה
-והעמק
[43]
, להמשיך במלחמתם:
[44]
(י)
וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה אֶל הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּחֶבְרוֹן וְשֵׁם חֶבְרוֹן לְפָנִים קִרְיַת אַרְבַּע, וַיַּכּוּ אֶת שֵׁשַׁי וְאֶת אֲחִימַן וְאֶת תַּלְמָי:
ובימי יהושע
[45]
וַיֵּלֶךְ
-הלך כלב נשיא שבט
[46]
יְהוּדָה
הוא ואנשיו,
[47]
אֶל הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּחֶבְרוֹן
להילחם בו,
וְשֵׁם חֶבְרוֹן
היה
לְפָנִים
-בימים הקדמונים
[48]
קִרְיַת אַרְבַּע,
וַיַּכּוּ
-והרגו אז
אֶת שֵׁשַׁי וְאֶת אֲחִימַן וְאֶת תַּלְמָי
ילידי הענק:
[49]
(יא)
וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם אֶל יוֹשְׁבֵי דְּבִיר, וְשֵׁם דְּבִיר לְפָנִים קִרְיַת סֵפֶר:
וַיֵּלֶךְ
כלב
מִשָּׁם אֶל יוֹשְׁבֵי דְּבִיר,
[50]
וְשֵׁם דְּבִיר
היה
לְפָנִים
-בימים הקדמונים,
[51]
קִרְיַת סֵפֶר:
[52]
(יב)
וַיֹּאמֶר כָּלֵב אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת קִרְיַת סֵפֶר וּלְכָדָהּ, וְנָתַתִּי לוֹ אֶת עַכְסָה בִתִּי לְאִשָּׁה:
וַיֹּאמֶר
אז
כָּלֵב
, מי
אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת קִרְיַת סֵפֶר
ויכנס ראשון לתוכה
[53]
וּלְכָדָהּ,
וְנָתַתִּי
-אתן
לוֹ אֶת עַכְסָה בִתִּי לְאִשָּׁה:
(יג)
וַיִּלְכְּדָהּ עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז אֲחִי כָלֵב הַקָּטֹן מִמֶּנּוּ, וַיִּתֶּן לוֹ אֶת עַכְסָה בִתּוֹ לְאִשָּׁה:
וַיִּלְכְּדָהּ עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז
[54]
אֲחִי כָלֵב
מאמו,
[55]
הַקָּטֹן מִמֶּנּוּ,
וַיִּתֶּן לוֹ
כלב
אֶת עַכְסָה בִתּוֹ לְאִשָּׁה:
(יד)
וַיְהִי בְּבוֹאָהּ וַתְּסִיתֵהוּ לִשְׁאוֹל מֵאֵת אָבִיהָ הַשָּׂדֶה וַתִּצְנַח מֵעַל הַחֲמוֹר וַיֹּאמֶר לָהּ כָּלֵב מַה לָּךְ:
וַיְהִי בְּבוֹאָהּ
לבית בעלה,
[56]
וַתְּסִיתֵהוּ
-פיתתה
[57]
אותו שיתן לה רשות
[58]
לִשְׁאוֹל מֵאֵת אָבִיהָ הַשָּׂדֶה
כי עתניאל לא רצה לבקש בעצמו,
[59]
וַתִּצְנַח
-הפילה עצמה בכח
[60]
לכבוד אביה
[61]
מֵעַל הַחֲמוֹר
לרגלי אביה,
[62]
וַיֹּאמֶר לָהּ כָּלֵב מַה
חסר
[63]
לָּךְ
שתרצי לבקש עליו?:
[64]
(טו)
וַתֹּאמֶר לוֹ הָבָה לִּי בְרָכָה כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי וְנָתַתָּה לִי גֻּלֹּת מָיִם, וַיִּתֶּן לָהּ כָּלֵב אֵת גֻּלֹּת עִלִּית וְאֵת גֻּלֹּת תַּחְתִּית:
וַתֹּאמֶר לוֹ
עכסה,
הָבָה
-תנה
[65]
לִּי בְרָכָה
-מתנה ומנחה
[66]
כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב
היבשה ללא מעייני מים
[67]
נְתַתָּנִי
-נתת לי,
[68]
וְנָתַתָּה
-ולכן אבקש נא כי תתן
לִי
שדה אשר בה
[69]
גֻּלֹּת
-מעיין
[70]
מָיִם,
וַיִּתֶּן לָהּ כָּלֵב
שדה ובה
אֵת גֻּלֹּת עִלִּית
[71]
וְאֵת גֻּלֹּת תַּחְתִּית
-מעיין ממעל ומעיין מתחת:
[72]
(טז)
וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים אֶת בְּנֵי יְהוּדָה מִדְבַּר יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּנֶגֶב עֲרָד, וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב אֶת הָעָם:
וּבְנֵי קֵינִי
הוא יתרו
[73]
חֹתֵן מֹשֶׁה
, אשר היו יושבי אוהלים
[74]
עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים
-יריחו
[75]
ללכת
אֶת
-אל
בְּנֵי יְהוּדָה
, כי שמה ישבו בין הכנענים, וכשבאו בני יהודה להילחם בם קראו לשלום לבני קיני, ועלו משם ללכת עם בני יהודה
[76]
לְ
מִדְבַּר יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּנֶגֶב
-בדרום
עֲרָד,
וַיֵּלֶךְ
הראש שבבני קיני
[77]
עם משפחתו,
[78]
וַיֵּשֶׁב אֶת
-עִם
הָעָם
בני יהודה
[79]
בברית שלום ובהשקט:
[80]
(יז)
וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה אֶת שִׁמְעוֹן אָחִיו, וַיַּכּוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב צְפַת, וַיַּחֲרִימוּ אוֹתָה וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הָעִיר חָרְמָה:
וכפי שהתנה עימו,
[81]
וַיֵּלֶךְ
-הלך שבט
יְהוּדָה אֶת
-עם שבט
שִׁמְעוֹן אָחִיו,
וַיַּכּוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב
-אשר ישב בעיר
צְפַת,
וַיַּחֲרִימוּ
-והשמידו
[82]
אוֹתָה
-את העיר,
וַיִּקְרָא
שבט שמעון
[83]
אֶת שֵׁם הָעִיר
"
חָרְמָה
", על שם האבדון והכליון
[84]
שנעשה בעיר:
(יח)
וַיִּלְכֹּד יְהוּדָה אֶת עַזָּה וְאֶת גְּבוּלָהּ וְאֶת אַשְׁקְלוֹן וְאֶת גְּבוּלָהּ וְאֶת עֶקְרוֹן וְאֶת גְּבוּלָהּ:
ולאחר ששב שבט יהודה מלעזור לשבט שמעון, לא הוצרך עוד את עזרתו של שבט שמעון,
[85]
וַיִּלְכֹּד
לבדו
[86]
, שבט
יְהוּדָה
במלחמותיו על נחלתו,
אֶת עַזָּה וְאֶת גְּבוּלָהּ
-סביבותיה,
וְאֶת אַשְׁקְלוֹן וְאֶת גְּבוּלָהּ
-סביבותיה,
וְאֶת עֶקְרוֹן וְאֶת גְּבוּלָהּ
-סביבותיה:
(יט)
וַיְהִי יְהוָה אֶת יְהוּדָה וַיֹּרֶשׁ אֶת הָהָר כִּי לֹא לְהוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי הָעֵמֶק, כִּי רֶכֶב בַּרְזֶל לָהֶם:
מכאן מספר המקרא שלא עשו כמצוַת ה' לגרש את כל יושבי הארץ אף שראו שה' עמהם, וחטאו בזה כל השבטים, ומתחיל מיהודה כי הוא הראשון,
[87]
וַיְהִי יְהוָה אֶת
-עִם
יְהוּדָה
כי עמדה לו זכותה של תורת עתניאל שהיה עוסק בה
[88]
, ולכן שלא בדרך הטבע
[89]
וַיֹּרֶשׁ
-גירש
[90]
שבט יהודה
אֶת
הכנענים
הָהָר
-שישבו בהר, ואולם רק אותם גירש
כִּי לֹא
יכול היה
[91]
לְהוֹרִישׁ
-לגרש
[92]
אֶת
הכנענים
יֹשְׁבֵי הָעֵמֶק,
כִּי רֶכֶב
ְ
בַּרְזֶל
היה
לָהֶם
ולא היה כוח לשבט יהודה לגרשם:
[93]
(כ)
וַיִּתְּנוּ לְכָלֵב אֶת חֶבְרוֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה, וַיּוֹרֶשׁ מִשָּׁם אֶת שְׁלֹשָׁה בְּנֵי הָעֲנָק:
וַיִּתְּנוּ
ישראל
לְכָלֵב אֶת חֶבְרוֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה,
[94]
וַיּוֹרֶשׁ
-וגירש
[95]
כלב
מִשָּׁם אֶת שְׁלֹשָׁה בְּנֵי הָעֲנָק
ששמו היה ארבע
[96]
, והיו בניו אנשים גבוהי קומה
[97]
הלא הם שֵׁשַׁי אֲחִימַן וְתַלְמַי:
[98]
(כא)
וְאֶת הַיְבוּסִי יֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם לֹא הוֹרִישׁוּ בְּנֵי בִנְיָמִן וַיֵּשֶׁב הַיְבוּסִי אֶת בְּנֵי בִנְיָמִן בִּירוּשָׁלִַם עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
וְאֶת הַיְבוּסִי
אשר היה
יֹשֵׁב
באחד מן המחוזות של
[99]
יְרוּשָׁלִַם
הנקרא מחוז היבוסי,
[100]
לֹא הוֹרִישׁוּ
-גירשו
בְּנֵי בִנְיָמִן
למרות שהיתה ירושלים בנחלתם
[101]
, כי מבני אבימלך היו ולא הורישום מפני השבועה
[102]
, ולכן
וַיֵּשֶׁב
-המשיך לשבת
הַיְבוּסִי אֶת
-עם
בְּנֵי בִנְיָמִן בִּירוּשָׁלִַם עַד הַיּוֹם
בו נכתב הספר
[103]
הַזֶּה:
(כב)
וַיַּעֲלוּ בֵית יוֹסֵף גַּם הֵם בֵּית אֵל וַיהוָה עִמָּם:
וכמו שבני יהודה נלחמו לכבוש את נחלתם, כך נלחמו בני יוסף לכבוש את נחלתם,
[104]
וַיַּעֲלוּ בֵית יוֹסֵף
הם שבט אפרים ומנשה
[105]
גַּם הֵם
ללחום על
בֵּית אֵל
שנפלה בגורלם,
[106]
וַיהוָה
היה
עִמָּם
כשם שהיה עם שבט יהודה:
[107]
(כג)
וַיָּתִירוּ בֵית יוֹסֵף בְּבֵית אֵל, וְשֵׁם הָעִיר לְפָנִים לוּז:
ולפני שנלחמו על העיר,
[108]
וַיָּתִירוּ
[109]
-שלחו מרגלים
בֵית יוֹסֵף
לחקור
[110]
בְּ
סביבות
[111]
בֵית אֵל,
וְשֵׁם הָעִיר
"בית אל", היה
לְפָנִים
-לפני כן "
לוּז
":
[112]
(כד)
וַיִּרְאוּ הַשֹּׁמְרִים אִישׁ יוֹצֵא מִן הָעִיר, וַיֹּאמְרוּ לוֹ, הַרְאֵנוּ נָא אֶת מְבוֹא הָעִיר, וְעָשִׂינוּ עִמְּךָ חָסֶד:
ולא הבינו בני יוסף היכן נכנסים לעיר
[113]
, ולכן העמידו שומרים לראות אם יצא מישהו מהעיר,
[114]
וַיִּרְאוּ הַשֹּׁמְרִים אִישׁ יוֹצֵא מִן הָעִיר,
וַיֹּאמְרוּ לוֹ,
הַרְאֵנוּ
-הראה
נָא
לנו
אֶת מְבוֹא הָעִיר,
[115]
וְעָשִׂינוּ
-ונעשה
עִמְּךָ חָסֶד
שנחייה אותך ואת כל משפחתך
[116]
, כאשר נכבוש את העיר:
[117]
(כה)
וַיַּרְאֵם אֶת מְבוֹא הָעִיר, וַיַּכּוּ אֶת הָעִיר לְפִי חָרֶב, וְאֶת הָאִישׁ וְאֶת כָּל מִשְׁפַּחְתּוֹ שִׁלֵּחוּ:
וכדי שלא ירגיש בו אדם,
[118]
וַיַּרְאֵם
-הראה להם האיש באצבעו
[119]
אֶת מְבוֹא הָעִיר,
וַיַּכּוּ
בני יוסף
[120]
אֶת הָעִיר לְפִי חָרֶב,
וְ
כאשר הבטיחו כן עשו,
[121]
אֶת הָאִישׁ וְאֶת כָּל מִשְׁפַּחְתּוֹ שִׁלֵּחוּ
לחפשי, ולא היכום עם בני העיר:
[122]
(כו)
וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ אֶרֶץ הַחִתִּים, וַיִּבֶן עִיר, וַיִּקְרָא שְׁמָהּ לוּז הוּא שְׁמָהּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
וַיֵּלֶךְ
אותו
הָאִישׁ
אל
אֶרֶץ הַחִתִּים,
[123]
וַיִּבֶן
שם
עִיר,
וַיִּקְרָא שְׁמָהּ לוּז
כשם העיר אשר פונה ממנה
[124]
, וְ
הוּא שְׁמָהּ עַד הַיּוֹם
בו נכתב הספר
[125]
הַזֶּה:
[126]
(כז)
וְלֹא הוֹרִישׁ מְנַשֶּׁה אֶת בֵּית שְׁאָן וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ וְאֶת תַּעְנַךְ וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וְאֶת יוֹשְׁבֵי (יושב) דוֹר וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ וְאֶת יוֹשְׁבֵי יִבְלְעָם וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וְאֶת יוֹשְׁבֵי מְגִדּוֹ וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ וַיּוֹאֶל הַכְּנַעֲנִי לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ הַזֹּאת:
ולמרות שראו כי ה' עמם, התעצלו בני יוסף
[127]
וְלֹא הוֹרִישׁ מְנַשֶּׁה אֶת בֵּית שְׁאָן וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ
-מחוזותיה,
[128]
וְאֶת תַּעְנַךְ וְאֶת בְּנֹתֶיהָ
-מחוזותיה,
וְאֶת יוֹשְׁבֵי (יושב
כתיב
) דוֹר וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ
-מחוזותיה,
וְאֶת יוֹשְׁבֵי יִבְלְעָם וְאֶת בְּנֹתֶיהָ
-מחוזותיה,
וְאֶת יוֹשְׁבֵי מְגִדּוֹ וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ
-מחוזותיה, ובכך התחילו למעול בה' אשר ציוה אותם להורישם
[129]
, ובגלל עוונם זה,
[130]
וַיּוֹאֶל
-רצה
[131]
הַכְּנַעֲנִי
להמשיך
לָשֶׁבֶת
דווקא
[132]
בָּאָרֶץ הַזֹּאת
ארץ מגידו, וקבע שם דרך קבע את מקום מלכותו:
[133]
(כח)
וַיְהִי כִּי חָזַק יִשְׂרָאֵל וַיָּשֶׂם אֶת הַכְּנַעֲנִי לָמַס, וְהוֹרֵישׁ לֹא הוֹרִישׁוֹ:
וַיְהִי
-ואפילו
[134]
כִּי
-כאשר היה
חָזַק יִשְׂרָאֵל
ויכול היה לסייע למנשה,
[135]
וַיָּשֶׂם
-הסתפק שבט מנשה בכך ששם
[136]
אֶת הַכְּנַעֲנִי לָמַס,
וְ
אולם,
הוֹרֵישׁ
-לגרשם
לֹא הוֹרִישׁוֹ
-לא גירשום כמצות התורה:
[137]
(כט)
וְאֶפְרַיִם לֹא הוֹרִישׁ אֶת הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּגָזֶר וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקִרְבּוֹ בְּגָזֶר:
וְ
אף
אֶפְרַיִם
מבית יוסף
[138]
הלך בעקבות מנשה אחיו הגדול,
[139]
לֹא הוֹרִישׁ אֶת הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב
אשר ישב
בְּגָזֶר
, וגם לא חייב אותו לשלם לו מס,
[140]
וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקִרְבּוֹ
של שבט אפרים, אשר אפילו לא העביר אותו למחוז אחר
[141]
, ונתן לו להתיישב
בְּגָזֶר
עצמה
[142]
בברית אחים, וזאת נגד מצות ה':
[143]
(ל)
זְבוּלֻן לֹא הוֹרִישׁ אֶת יוֹשְׁבֵי קִטְרוֹן וְאֶת יוֹשְׁבֵי נַהֲלֹל, וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקִרְבּוֹ וַיִּהְיוּ לָמַס:
שבט שמעון ויששכר הורישו נחלתם
[144]
, אולם שבט
זְבוּלֻן
בניגוד לציווי ה'
[145]
לֹא הוֹרִישׁ
-גירש
אֶת יוֹשְׁבֵי קִטְרוֹן
[146]
וְאֶת יוֹשְׁבֵי נַהֲלֹל,
וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקִרְבּוֹ
של שבט זבולון,
וַיִּהְיוּ
הכנעני
לָמַס
לשבט זבולון:
(לא)
אָשֵׁר לֹא הוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי עַכּוֹ וְאֶת יוֹשְׁבֵי צִידוֹן וְאֶת אַחְלָב וְאֶת אַכְזִיב וְאֶת חֶלְבָּה וְאֶת אֲפִיק וְאֶת רְחֹב:
אָשֵׁר לֹא הוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי עַכּוֹ וְאֶת יוֹשְׁבֵי צִידוֹן וְאֶת אַחְלָב וְאֶת אַכְזִיב וְאֶת חֶלְבָּה וְאֶת אֲפִיק וְאֶת רְחֹב
וכיון שלא הוריש הרבה ערים, נהיו האויבים רבים מהם:
[147]
(לב)
וַיֵּשֶׁב הָאָשֵׁרִי בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ כִּי לֹא הוֹרִישׁוֹ:
וַיֵּשֶׁב הָאָשֵׁרִי
-שבט אשר
בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי
שנהיו למעשה
יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ
ואדוניה
[148]
, וזה קרה
כִּי לֹא הוֹרִישׁוֹ
-גירשו שבט אשר את הכנעני בתחילה, כשעוד היו יכולים לעשות זאת
[149]
, וכיון שהתעצלו בכך הפכו הכנענים להיות למכשול
[150]
בהיותם הרוב, ושבט אשר היו המיעוט:
[151]
(לג)
נַפְתָּלִי לֹא הוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי בֵית שֶׁמֶשׁ וְאֶת יֹשְׁבֵי בֵית עֲנָת, וַיֵּשֶׁב בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, וְיֹשְׁבֵי בֵית שֶׁמֶשׁ וּבֵית עֲנָת הָיוּ לָהֶם לָמַס:
נַפְתָּלִי לֹא הוֹרִישׁ אֶת
הכנענים
יֹשְׁבֵי בֵית שֶׁמֶשׁ וְאֶת
הכנענים
יֹשְׁבֵי בֵית עֲנָת,
וַיֵּשֶׁב
שבט נפתלי
בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי
שנהיו למעשה רוב
[152]
יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ,
וְ
אולם
יֹשְׁבֵי בֵית שֶׁמֶשׁ וּבֵית עֲנָת
אשר לא היו מהכנעני, כן
[153]
הָיוּ לָהֶם
לשבט נפתלי
[154]
לָמַס:
(לד)
וַיִּלְחֲצוּ הָאֱמֹרִי אֶת בְּנֵי דָן הָהָרָה כִּי לֹא נְתָנוֹ לָרֶדֶת לָעֵמֶק:
ולפי שבני דן היו מעטים,
[155]
וַיִּלְחֲצוּ
-דחקו
[156]
הָאֱמֹרִי אֶת בְּנֵי דָן
[157]
הָהָרָה
-אל ההר
[158]
כִּי לֹא נְתָנוֹ
-הניחו לו
[159]
לָרֶדֶת לָעֵמֶק
, ואחרי שגברה יד האמורי על בני דן, רצה עוד הכנעני לעלות להר שהיה בו דן ולקחתו מידם:
[160]
(לה)
וַיּוֹאֶל הָאֱמֹרִי לָשֶׁבֶת בְּהַר חֶרֶס בְּאַיָּלוֹן וּבְשַׁעַלְבִים וַתִּכְבַּד יַד בֵּית יוֹסֵף וַיִּהְיוּ לָמַס:
וַיּוֹאֶל
-וכך רצה
הָאֱמֹרִי לָשֶׁבֶת בְּהַר חֶרֶס בְּאַיָּלוֹן וּבְשַׁעַלְבִים
במקום בו היה שבט דן נמצא, כי אמר האמורי על בני דן, מעט מעט אגרשנו, וכאשר ראו זאת בני יוסף שכניהם, חמלו על אחיהם בני דן ונלחמו באמורי,
[161]
וַתִּכְבַּד יַד בֵּית יוֹסֵף
על האמורי,
וַיִּהְיוּ
האמורי
לָמַס
לשבט יוסף, ועם כל זה למרות שהיה להם לקחת מזה מוסר, לא גירשום
[162]
, ולפיכך היו להם לְשִׂכִּים ולצנינים:
[163]
(לו)
וּגְבוּל הָאֱמֹרִי מִמַּעֲלֵה עַקְרַבִּים מֵהַסֶּלַע וָמָעְלָה:
וּגְבוּל
-וגם גבול
[164]
הָאֱמֹרִי מִמַּעֲלֵה עַקְרַבִּים מֵהַסֶּלַע וָמָעְלָה
היה להם למס, אולם לא גירשום בית יוסף
[165]
, ונהיו כשני עמים הכורתים ברית ומגבילים לכל אחד את גבול נחלתו, וזה הרע בעיני ה' מאוד, לכן שלח מלאך להוכיחם על זה:
[166]