/ שופטים פרק ב'

פסוקים

שופטים פרק ב'

(א) וַיַּעַל מַלְאַךְ יְהֹוָה מִן הַגִּלְגָּל אֶל הַבֹּכִים וַיֹּאמֶר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם, וָאֹמַר לֹא אָפֵר בְּרִיתִי אִתְּכֶם לְעוֹלָם: וַיַּעַל מַלְאַךְ -נביא [1] יְהֹוָה מִן הַגִּלְגָּל שם באה לו הנבואה, [2] אֶל הַבֹּכִים הוא המקום [3] אשר שם נתקבצו ישראל [4] , והתחיל להוכיחם [5] ולדבר בשם ה', וַיֹּאמֶר , כך היתה דעתי מתחילה, [6] אַעֲלֶה -להעלות [7] אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם , וכן עשיתי על מנת להוריש את אויביי, [8] וָאָבִיא -והבאתי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם, וָאֹמַר לֹא אָפֵר -אבטל [9] בְּרִיתִי אִתְּכֶם לְעוֹלָם , שאין בי שינוי מהאהבה אשר אהבתי אתכם, אבל היה לי תנאי: [10]
(ב) וְאַתֶּם לֹא תִכְרְתוּ בְרִית לְיוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת מִזְבְּחוֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּן וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלִי מַה זֹּאת עֲשִׂיתֶם: והתנאי הוא שגם אתם תשמעו לי, [11] וְאַתֶּם לֹא תִכְרְתוּ בְרִית לְיוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת [12] , ושאת מִזְבְּחוֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּן תשברו, [13] וְ אולם לֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלִי לקיים את התנאי, מַה זֹּאת עֲשִׂיתֶם ?! לא רק שלא הורשתם את יושבי הארץ מפניכם [14] , אלא גם כרתם איתם ברית, הלא סכלות גדולה היא [15] , כי איך אקיים ברית עם מי שמפר בריתו איתי וכורת ברית עם אויביי?!: [16]
(ג) וְגַם אָמַרְתִּי לֹא אֲגָרֵשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְצִדִּים וֵאלֹהֵיהֶם יִהְיוּ לָכֶם לְמוֹקֵשׁ: וְ כיוון שלא עמדתם בתנאי [17] , כפי שעשיתם אתם אעשה [18] גַם אני [19] , וְ אָמַרְתִּי לֹא אֲגָרֵשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם אף אם תרצו לגרשם מעתה [20] , כי לאחר שכרתם איתם ברית אין ראוי שאגרשם, [21] וְ אולם, הם הָיוּ -יהיו לָכֶם לְצִדִּים -למעיקים [22] בצידכם, בגדודים ובגייסות לשלול ולבוז, [23] וֵאלֹהֵיהֶם יפגעו בכם באמונה [24] , וְ יִהְיוּ לָכֶם לְמוֹקֵשׁ , כי תהיו תועים אחריהם, ובזה תכשלו להיות נמסרים ביד האויב: [25]
(ד) וַיְהִי כְּדַבֵּר מַלְאַךְ יְהֹוָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּשְׂאוּ הָעָם אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ: וַיְהִי כְּדַבֵּר מַלְאַךְ יְהֹוָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּשְׂאוּ הָעָם אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ כי ראו שעשו טעות [26] , והודו בטעותם: [27]
(ה) וַיִּקְרְאוּ שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֹּכִים וַיִּזְבְּחוּ שָׁם לַיהֹוָה: וַיִּקְרְאוּ שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֹּכִים על שם הבכי, [28] וַיִּזְבְּחוּ שָׁם קרבנות [29] לַיהֹוָה לרצותו, כי התחרטו על מעשיהם: [30]
(ו) וַיְשַׁלַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעָם וַיֵּלְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ: המקרא חוזר לספר את קורותיהם מימות יהושע וכיצד התחילו לעשות הרע [31] , ובכל ימי יהושע לא חטא העם, ואז [32] וַיְשַׁלַּח -שלח יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעָם איש תחת גפנו, [33] וַיֵּלְכוּ -והלכו בְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ , ורק אחרי פטירת יהושע חטאו: [34]
(ז) וַיַּעַבְדוּ הָעָם אֶת יְהֹוָה כֹּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ וְכֹל יְמֵי הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים אַחֲרֵי יְהוֹשׁוּעַ אֲשֶׁר רָאוּ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יְהֹוָה הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל: כי בעודו חי, וַיַּעַבְדוּ הָעָם אֶת יְהֹוָה כֹּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ והכירו בטובת ה' עליהם, [35] וְ גם כֹל יְמֵי הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים [36] אַחֲרֵי יְהוֹשׁוּעַ , הם הזקנים [37] אֲשֶׁר רָאוּ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יְהֹוָה הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל , את קריעת ים סוף ומתן תורה והמן ושאר הנסים [38] , והיו מיישרים את לב ישראל לעבוד את ה': [39]
(ח) וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן עֶבֶד יְהֹוָה בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים: וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן עֶבֶד יְהֹוָה והוא בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים:
(ט) וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ, בְּתִמְנַת חֶרֶס, בְּהַר אֶפְרָיִם, מִצְּפוֹן לְהַר גָּעַשׁ: וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ ישראל בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ, בְּתִמְנַת חֶרֶס, [40] בְּהַר אֶפְרָיִם, מִצְּפוֹן לְהַר גָּעַשׁ: [41]
(י) וְגַם כָּל הַדּוֹר הַהוּא נֶאֶסְפוּ אֶל אֲבוֹתָיו, וַיָּקָם דּוֹר אַחֵר אַחֲרֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אֶת יְהֹוָה, וְגַם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל: וְגַם כָּל הזקנים של [42] הַדּוֹר הַהוּא , אשר ראו את כל מעשה ה', [43] נֶאֶסְפוּ כולם [44] , איש אֶל אֲבוֹתָיו, [45] וַיָּקָם דּוֹר אַחֵר אַחֲרֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ בידיעה מושכלת [46] אֶת יְהֹוָה, וְגַם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְיִשְׂרָאֵל לא ידעו, כי נשכח מהם: [47]
(יא) וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים: וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה לעזוב את דרכיו, עד שלאחר מכן, [48] וַיַּעַבְדוּ -עבדו אֶת הַבְּעָלִים הם הפסילים והעצבים: [49]
(יב) וַיַּעַזְבוּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם, הַמּוֹצִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם וַיַּכְעִסוּ אֶת יְהֹוָה: וההידרדרות היתה בהדרגה [50] , תחילה וַיַּעַזְבוּ ישראל [51] אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם, [52] הַמּוֹצִיא -אשר הוציא אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיֵּלְכוּ ישראל אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם שאין בהם מועיל, [53] וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם ועבדו אותם בשיתוף, [54] וַיַּכְעִסוּ אֶת יְהֹוָה בהתנהגותם, ובמה ששיתפו שם שמיים ודבר אחר: [55]
(יג) וַיַּעַזְבוּ אֶת יְהֹוָה וַיַּעַבְדוּ לַבַּעַל וְלָעַשְׁתָּרוֹת: ולאחר מכן, וַיַּעַזְבוּ ישראל אֶת יְהֹוָה וכיחשו לו, [56] וַיַּעַבְדוּ בלא שיתוף [57] לַבַּעַל וְלָעַשְׁתָּרוֹת [58] הן העבודות הזרות: [59]
(יד) וַיִּחַר אַף יְהֹוָה בְּיִשְׂרָאֵל, וַיִּתְּנֵם בְּיַד שֹׁסִים וַיָּשֹׁסּוּ אוֹתָם, וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד אוֹיְבֵיהֶם מִסָּבִיב וְלֹא יָכְלוּ עוֹד לַעֲמֹד לִפְנֵי אוֹיְבֵיהֶם: וַיִּחַר אַף יְהֹוָה בְּיִשְׂרָאֵל, וַיִּתְּנֵם ה' בְּיַד שֹׁסִים -דורכים ורומסים, [60] וַיָּשֹׁסּוּ -ורמסו אוֹתָם, וַיִּמְכְּרֵם -ומסרם ה' [61] בְּיַד אוֹיְבֵיהֶם [62] אשר ישבו סמוכים [63] מִסָּבִיב לישראל, ובכך לחצם היה חזק יותר מאויב שבא ממרחק והולך לו, [64] וְלֹא יָכְלוּ עוֹד ישראל לַעֲמֹד ולהתקיים [65] לִפְנֵי אוֹיְבֵיהֶם:
(טו) בְּכֹל אֲשֶׁר יָצְאוּ יַד יְהֹוָה הָיְתָה בָּם לְרָעָה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהֹוָה לָהֶם, וַיֵּצֶר לָהֶם מְאֹד: בְּכֹל מקום [66] אֲשֶׁר יָצְאוּ ישראל למלחמה [67] , וגם אם האויב היה יוצא נגד ישראל, [68] יַד יְהֹוָה הָיְתָה בָּם לְרָעָה והיו ניגפים לפני אויביהם [69] , ונענשו כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהֹוָה לָהֶם, [70] וַיֵּצֶר [71] לָהֶם מְאֹד והיו כורעים ונופלים: [72]
(טז) וַיָּקֶם יְהֹוָה שֹׁפְטִים וַיּוֹשִׁיעוּם מִיַּד שֹׁסֵיהֶם: ובכל עת אשר היה צר לישראל, [73] וַיָּקֶם -היה מקים להם [74] יְהֹוָה שֹׁפְטִים בכל דור ודור [75] , בכדי להושיעם מן האויב, כי הם היו מוכיחים את העם לשוב לה', [76] וַיּוֹשִׁיעוּם -והושיעו אותם שופטים אלו [77] מִיַּד שֹׁסֵיהֶם:
(יז) וְגַם אֶל שֹׁפְטֵיהֶם לֹא שָׁמֵעוּ, כִּי זָנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם, סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלְכוּ אֲבוֹתָם, לִשְׁמֹעַ מִצְוֹת יְהֹוָה לֹא עָשׂוּ כֵן: וְ אולם, ללא הועיל, כי [78] לפעמים [79] גַם אֶל שֹׁפְטֵיהֶם לֹא שָׁמֵעוּ, כִּי זָנוּ [80] אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם, סָרוּ מַהֵר -במהירות רבה [81] מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלְכוּ בה אֲבוֹתָם, לִשְׁמֹעַ -אשר שמעו [82] מִצְוֹת יְהֹוָה , והם לֹא עָשׂוּ כֵן כאשר עשו אבותם: [83]
(יח) וְכִי הֵקִים יְהֹוָה לָהֶם שֹׁפְטִים, וְהָיָה יְהֹוָה עִם הַשֹּׁפֵט וְהוֹשִׁיעָם מִיַּד אֹיְבֵיהֶם כֹּל יְמֵי הַשּׁוֹפֵט כִּי יִנָּחֵם יְהֹוָה מִנַּאֲקָתָם מִפְּנֵי לֹחֲצֵיהֶם וְדֹחֲקֵיהֶם: וְכִי -וכאשר היה [84] הֵקִים -מקים [85] יְהֹוָה לָהֶם שֹׁפְטִים, וְהָיָה אז יְהֹוָה עִם אותו [86] הַשֹּׁפֵט וְהוֹשִׁיעָם ה' [87] מִיַּד אֹיְבֵיהֶם , וזאת כֹּל יְמֵי אותו הַשּׁוֹפֵט , וכל עוד ישראל הלכו בדרכיו [88] כִּי יִנָּחֵם -היה (כביכול) חוזר בו כל פעם [89] יְהֹוָה ממחשבתו, [90] מִ פני [91] נַּאֲקָתָם -צעקתם [92] , אשר צעקו להתפלל ולשוב לה' [93] , והיו צועקים מִפְּנֵי לֹחֲצֵיהֶם וְדֹחֲקֵיהֶם ולא מאהבת המקום כי אם מלחץ האויב: [94]
(יט) וְהָיָה בְּמוֹת הַשּׁוֹפֵט יָשֻׁבוּ וְהִשְׁחִיתוּ מֵאֲבוֹתָם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם וּלְהִשְׁתַּחֲוֹת לָהֶם, לֹא הִפִּילוּ מִמַּעַלְלֵיהֶם וּמִדַּרְכָּם הַקָּשָׁה: וְהָיָה בְּמוֹת -וכאשר מת אותו הַשּׁוֹפֵט ולא היה מי שיוכיחם, [95] יָשֻׁבוּ -שבו [96] וְהִשְׁחִיתוּ מֵ עין דרכי [97] אֲבוֹתָם שהרעו לעשות טרם עמד השופט ההוא [98] לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם וּלְהִשְׁתַּחֲוֹת לָהֶם, לֹא הִפִּילוּ -גרעו [99] ולא הניחו דבר [100] מִמַּעַלְלֵיהֶם -ממעשיהם [101] וּמִדַּרְכָּם הַקָּשָׁה של אבותיהם [102] , וככל רעתם עשו: [103]
(כ) וַיִּחַר אַף יְהֹוָה בְּיִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר יַעַן אֲשֶׁר עָבְרוּ הַגּוֹי הַזֶּה אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת אֲבוֹתָם וְלֹא שָׁמְעוּ לְקוֹלִי: וכל כך היו משחיתים עד [104] וַיִּחַר -שחרה אַף יְהֹוָה בְּיִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר ה', יַעַן -בעבור [105] אֲשֶׁר עָבְרוּ הַגּוֹי הַזֶּה ישראל אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת אֲבוֹתָם בסיני, [106] וְלֹא שָׁמְעוּ לְקוֹלִי על מה שהזהרתי אותם ע"י יהושע: [107]
(כא) גַּם אֲנִי לֹא אוֹסִיף לְהוֹרִישׁ אִישׁ מִפְּנֵיהֶם מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָזַב יְהוֹשֻׁעַ וַיָּמֹת: גַּם אֲנִי כאשר עשו, אגמול להם [108] וְ לֹא אוֹסִיף לְהוֹרִישׁ -לגרש [109] אִישׁ מִפְּנֵיהֶם מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָזַב -הניח [110] יְהוֹשֻׁעַ לעת זקנתו, [111] וַיָּמֹת -ומת מבלי לגרשם: [112]
(כב) לְמַעַן נַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל הֲשֹׁמְרִים הֵם אֶת דֶּרֶךְ יְהֹוָה, לָלֶכֶת בָּם כַּאֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֲבוֹתָם אִם לֹא: ובחר ה' בעונש זה, [113] לְמַעַן -כדי נַסּוֹת -לנסות [114] בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל , ולראות הֲשֹׁמְרִים -האם שומרים [115] הֵם אֶת דֶּרֶךְ יְהֹוָה, לָלֶכֶת בָּם בציווי התורה, כַּאֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֲבוֹתָם וְיוֹרִישׁוּ את הגויים כפי שֶׁמְּצֻוִּים, [116] אִם לֹא:
(כג) וַיַּנַּח יְהֹוָה אֶת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה לְבִלְתִּי הוֹרִישָׁם מַהֵר וְלֹא נְתָנָם בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ: על כן בחר ה' בעונש זה [117] , גם מצד העונש וגם מצד הניסיון, [118] וַיַּנַּח -ומה שהניח בתחילה [119] יְהֹוָה אֶת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה לְבִלְתִּי הוֹרִישָׁם מַהֵר כי אם מעט מעט, [120] וְלֹא נְתָנָם אז [121] בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ , ונמשכו ימי הכיבוש עד אחרי מות יהושע, למען יראה ה' אם הדור שאחריו ישמרו תורתו להורישם ולא יכרתו ברית עמם [122] , ומפני שלא עמדו בנסיון הניחם ה' ולא הוסיף מעתה לגרש איש: [123]

הערות

1. תרגום יונתן. ואמרו רבותינו (ויקרא רבה א, א) שפינחס היה (רש"י, ר"י קרא, רד"ק, מצודת דוד), ונקרא מלאך משום שפניו בוערות כמלאך, או שכל הנביאים כך נקראים (כלי יקר). ומלבי"ם ביאר שנקרא מלאך שהוא נביא במלאכות ה'.
2. רד"ק, מצודת דוד.
3. רש"י. ונקרא כך על שם סופו שקראו למקום "בוכים" (רד"ק, רלב"ג, אברבנאל, מצודת ציון).
4. מצודת דוד.
5. מלבי"ם.
6. רש"י, ר"י קרא.
7. רש"י, ר"י קרא. ורד"ק ורי"ד ביארו בלשון עבר "העליתי".
8. רש"י, ר"י קרא.
9. מצודת ציון.
10. אברבנאל.
11. מצודת דוד.
12. כמו שמובא (בשמות כג) שלא לכרות ברית ליושב הארץ ולאפשר להם להתגורר בה, פן יחטיאו את ישראל לה' (ר"י קרא).
13. מצודת ציון.
14. ר"י קרא.
15. אברבנאל, מצודת דוד.
16. אברבנאל. מלבי"ם מבאר שהוכיחם מצד שני פנים, א' מצד הרע שיש במעשה עצמו שכרתו ברית עם אויבי ה', ב' מצד הנזק הנמשך ממנו שהם יזיקו אותם ויציקו להם.
17. ר"י קרא.
18. מצודת דוד.
19. מצודת דוד.
20. מצודת דוד.
21. אברבנאל.
22. תרגום יונתן.
23. רש"י, ר"י קרא. ומצודת ציון ביאר לשון צדיה, לצודד נפשות.
24. מלבי"ם.
25. מצודת דוד.
26. מלבי"ם.
27. אברבנאל.
28. מצודת דוד.
29. מצודת דוד.
30. מצודת דוד.
31. רש"י, רד"ק, רלב"ג, מצודת דוד, מלבי"ם. מלבי"ם מבאר שכל הסיפור הקודם היה בתקופה שעדיין חיו הזקנים שהאריכו ימים אחרי מות יהושע, שבימיהם עדיין עבדו את ה' רק שהתרשלו בכיבוש הארץ, ובא מלאך והוכיחם ע"ז והם התחרטו ובכו וזבחו לה'. ועתה מתחיל לספר את מה שהיה אחרי מות הזקנים הללו, והקדים הכתוב לספר מתחילת כיבוש הארץ שיהושע שלח את העם לרשת הארץ כפי פקודת התורה, ולאחר מכן החלו לעזוב את דרך ה' בהדרגה.
32. רש"י, רד"ק, אברבנאל.
33. אברבנאל.
34. אברבנאל.
35. מצודת דוד.
36. ימים האריכו, שנים לא האריכו, לפי שנתעצלו בהספדו (רש"י).
37. מצודת דוד, מלבי"ם.
38. והזקנים האלה הם שהיו קטנים פחות מעשרים שנה ביציאתם ממצרים (אברבנאל).
39. מצודת דוד, מלבי"ם.
40. הוא "סרח" האמור בספר יהושע (כד, ל), ומתהפך הוא, כמו כבש - כשב (מצודת ציון). ונקרא כך על שם שהעמידו תמונת החרס שהיא החמה על קברו, לומר זה הוא שהעמיד החמה, וכל העובר עליה אומר חבל על זה שעשה דבר גדול כזה ומת (רש"י, אברבנאל).
41. שרעש עליהם (על הזקנים שהתעצלו בהספדו של יהושע) ההר להרגן (רש"י).
42. רלב"ג.
43. רלב"ג.
44. רלב"ג.
45. וזמן יהושע והזקנים היה כשישים ושש שנים (רלב"ג).
46. מצודת דוד.
47. מצודת דוד. ומלבי"ם מבאר שלא ידעו מפני שהם לא ראו בעיניהם את הנסים של יציאת מצרים. וראה ברלב"ג שמבאר שלא יתכן שלא נשארו בישראל אנשים שראו בעיניהם את הניסים, כי עברו רק ס"ז שנה מיציאת מצרים, אלא שמפני שלא היו חכמים לא יכלו להציל את העם כמו הזקנים שהיו מנהיגים.
48. מלבי"ם.
49. ונקראים "בעלים" שהם כאדון לעובדיהם (רד"ק).
50. מלבי"ם.
51. רלב"ג.
52. אברבנאל ומלבי"ם מבארים כי יש הבדל כאשר המקרא מזכיר שם ה' סתם שאז ידבר על עם ישראל מצד היותו בורא העולם ומחדשו, לבין כשיזכיר שם אלהים בכינוי (כמו אלהי ישראל אלהי אבותם) שאז ידבר עליו מצד הקשר שיש לו עם ישראל ועם אבותיהם שבחרם לחלקו והשגיח עליהם בהשגחה מופלאת, ומצד זה אסור להם לעבוד בשיתוף כי אינם נתונים תחת שום שר וכוכב רק תחת השגחת ה'.
53. כלי יקר.
54. אברבנאל, מלבי"ם.
55. אברבנאל, מלבי"ם.
56. מלבי"ם.
57. מלבי"ם.
58. והם צלמים עשויים כצורת עשתרות והם נקבות הצאן (רד"ק).
59. מצודת ציון.
60. מצודת ציון.
61. מצודת ציון.
62. ועל אף שכרתו עימם ברית, ה' נתן בלב האויבים להפר בריתם וללחום נגד ישראל (אברבנאל).
63. מצודת דוד.
64. מצודת דוד.
65. מצודת דוד. אברבנאל ומלבי"ם מבארים כי כמו שחטאו ישראל בשלוש מדרגות (עשו הרע, עבדו ע"ז בשיתוף, עבדו רק ע"ז) כך הענישם בשלוש מדרגות, נתנם ביד שוסים, מכרם לאויביהם, ולבסוף הרעה הגיעה אליהם לא רק מהאויב אלא "בְּכֹל אֲשֶׁר יָצְאוּ יַד יְהֹוָה הָיְתָה בָּם לְרָעָה" (פס' טו להלן).
66. מצודת דוד.
67. מצודת דוד.
68. אברבנאל.
69. רד"ק. ובדרך הדרש נאמר על אלימלך ומחלון וכליון שיצאו מארץ ישראל לגור בשדה מואב ומתו שם שלשתם (רש"י, רד"ק).
70. בפרשת בחקותי (ויקרא כו) ובפרשת כי תבוא (דברים כח, אברבנאל).
71. עניין צרה (רד"ק). מלשון צר ודוחק (מצודת ציון).
72. מצודת דוד.
73. ר"י קרא.
74. ר"י קרא.
75. רש"י.
76. מצודת דוד.
77. אבל היה הבדל במשך זמן התשועה, שמצאנו שופטים שהיה להם תשועה כל ימי חיי השופט, כמו עתניאל ודבורה ודומיהם, ומצאנו שופטים שעוד בחיי השופט חזרו האויבים לשלוט בהם, כמו אהוד ושמשון ודומיהם, ומבאר הכתוב שזה היה תלוי לפי הדור, שאם שמעו לקול השופט כל ימי חייו, אז נושעו כל ימי חיי השופט עד מותו שחזרו לרשעתם, ולפעמים מרו וסרו מהר בעוד השופט חי, ושלט עליהם האויב בחיי השופט (מלבי"ם).
78. מצודת דוד.
79. מלבי"ם.
80. המשילם לזונה העוזבת בעל נעוריה, ותאהב זולתו (מצודת ציון).
81. מצודת דוד.
82. מצודת דוד.
83. מצודת דוד.
84. רש"י, מצודת דוד.
85. רש"י, מצודת דוד.
86. מצודת דוד.
87. מצודת דוד.
88. מלבי"ם בפס' טז לעיל.
89. ר"י קרא.
90. מצודת ציון.
91. רש"י.
92. עניין צעקה מכאב לב (מצודת ציון).
93. מצודת דוד.
94. מצודת דוד.
95. מצודת דוד.
96. מצודת דוד.
97. מצודת דוד.
98. מצודת דוד.
99. מצודת ציון.
100. רש"י.
101. מצודת ציון.
102. רד"ק, מצודת דוד.
103. רד"ק.
104. ר"י קרא.
105. מצודת ציון.
106. אברבנאל.
107. אברבנאל.
108. מצודת דוד.
109. מצודת ציון.
110. מצודת ציון.
111. אברבנאל.
112. ומדעת עזבם במקומם ומת, כי לא רצה לגרש כולם בחייו, וכמו שאמר הכתוב (שמות כג, ל), "מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ" (מצודת דוד), ואולם בגלל חטאיהם הקב"ה לא נתן להם להמשיך לגרשם.
113. מצודת דוד.
114. מצודת ציון.
115. רש"י.
116. מלבי"ם.
117. מצודת דוד.
118. אברבנאל.
119. מצודת דוד, מלבי"ם.
120. מצודת דוד.
121. מצודת דוד.
122. מלבי"ם.
123. מצודת דוד, מלבי"ם.

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה