(א)
וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה, וְאֵהוּד מֵת:
וַיֹּסִפוּ
-והמשיכו
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה,
וְ
חזרו לעשות רע מיום
[1]
שֶׁ
אֵהוּד
בֶּן גֵּרָא
מֵת
, והמשיכו אף בימי שמגר, שעבדו בימיו לבעל:
[2]
(ב)
וַיִּמְכְּרֵם יְהֹוָה בְּיַד יָבִין מֶלֶךְ כְּנַעַן אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחָצוֹר וְשַׂר צְבָאוֹ סִיסְרָא, וְהוּא יוֹשֵׁב בַּחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם:
ותחילה היו ישראל ביד ארם וביד מואב שלא היו משבע האומות, ולאחר מכן,
[3]
וַיִּמְכְּרֵם
-מסרם
[4]
יְהֹוָה בְּיַד יָבִין מֶלֶךְ כְּנַעַן אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחָצוֹר
בטרם לכד יהושע את חצור,
[5]
וְשַׂר צְבָאוֹ
היה
סִיסְרָא,
וְהוּא
היה
יוֹשֵׁב בַּ
עיר
[6]
חֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם
שהיתה עיר מבצר
[7]
שנקראה כך על היותה חזקה ושולטת
[8]
, והוא נטר לישראל איבה:
[9]
(ג)
וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהֹוָה כִּי תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל לוֹ, וְהוּא לָחַץ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה עֶשְׂרִים שָׁנָה:
וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהֹוָה
כי לא רצו לגשת למלחמה נגד יבין מלך כנען,
[10]
כִּי תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב
-רכבים חזקים כְּ
בַּרְזֶל
[11]
היו
לוֹ,
וְהוּא
בנוסף
[12]
לָחַץ
-דחק
[13]
אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה
למשך תקופה ארוכה של
עֶשְׂרִים שָׁנָה:
[14]
(ד)
וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה, אֵשֶׁת לַפִּידוֹת הִיא שֹׁפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא:
וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה,
[15]
אֵשֶׁת
-אשתו של
לַפִּידוֹת
[16]
היתה,
הִיא
זו אשר
שֹׁפְטָה
-שפטה
אֶת יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא
, וזכתה לכך בזכות שהיתה נביאה וזריזה במעשיה
[17]
, וזכתה להשיב את העם אל ה':
[18]
(ה)
וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת תֹּמֶר דְּבוֹרָה בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית אֵל בְּהַר אֶפְרָיִם, וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַמִּשְׁפָּט:
וְהִיא
, כדי לא להתייחד עם האנשים הבאים אליה למשפט
[19]
, היתה
יוֹשֶׁבֶת
לשפוט
תַּחַת תֹּמֶר
-עץ דקל
[20]
, אשר נקרא "תֹּמֶר
דְּבוֹרָה
"
[21]
, ותמיד היתה דבורה שם,
[22]
בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית אֵל בְּהַר אֶפְרָיִם,
וַיַּעֲלוּ
-והיו עולים
אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַמִּשְׁפָּט
, אל המקום ההוא:
[23]
(ו)
וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם מִקֶּדֶשׁ נַפְתָּלִי וַתֹּאמֶר אֵלָיו הֲלֹא צִוָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן:
וַתִּשְׁלַח
דבורה
וַתִּקְרָא
-לקרוא
לְבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם
שהיה
מִקֶּדֶשׁ
שבנחלת
[24]
נַפְתָּלִי
, איש אמיץ לב בגיבורים,
[25]
וַתֹּאמֶר אֵלָיו
דבורה,
הֲלֹא צִוָּה
לך
יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל
באמצעות נבואה שבאה אלי,
[26]
לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ
את לבבות בני ישראל, ותשכנע אותם לבוא עמך להילחם בסיסרא
[27]
בְּהַר תָּבוֹר
, ותגיד שה' ייעד להם בנבואה שינצחו את חיל סיסרא, ושיש להם לבטוח בה' יתברך כי אין מעצור לה' להושיע ברב או במעט,
[28]
וְלָקַחְתָּ
-וקח
עִמְּךָ
למלחמה
עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן:
[29]
(ז)
וּמָשַׁכְתִּי אֵלֶיךָ אֶל נַחַל קִישׁוֹן אֶת סִיסְרָא שַׂר צְבָא יָבִין וְאֶת רִכְבּוֹ וְאֶת הֲמוֹנוֹ וּנְתַתִּיהוּ בְּיָדֶךָ:
וּמָשַׁכְתִּי
-ואמשוך
אֵלֶיךָ
בהשגחת ה',
[30]
אֶל נַחַל קִישׁוֹן
הסמוך להר תבור,
אֶת סִיסְרָא שַׂר צְבָא יָבִין
מלך כנען,
וְאֶת רִכְבּוֹ
תשע מאות רכב ברזל,
[31]
וְאֶת הֲמוֹנוֹ
-העם הרב שעימו,
[32]
וּנְתַתִּיהוּ בְּיָדֶךָ
בדרך נס:
[33]
(ח)
וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בָּרָק, אִם תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי וְאִם לֹא תֵלְכִי עִמִּי לֹא אֵלֵךְ:
וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בָּרָק,
אִם תֵּלְכִי עִמִּי
למלחמה,
[34]
וְהָלָכְתִּי
-אלך, כי יאמינו לי העם להצטרף אלי, ואוכל להביא את עשרת אלפים האנשים כפי הציווי,
[35]
וְ
אולם
אִם לֹא תֵלְכִי עִמִּי לֹא אֵלֵךְ
, ואמר זאת גם כי סבר שבזכותה יוכל לזכות בנס כפי שהובטח בנבואה:
[36]
(ט)
וַתֹּאמֶר הָלֹךְ אֵלֵךְ עִמָּךְ, אֶפֶס כִּי לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ עַל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ כִּי בְיַד אִשָּׁה יִמְכֹּר יְהֹוָה אֶת סִיסְרָא, וַתָּקָם דְּבוֹרָה וַתֵּלֶךְ עִם בָּרָק קֶדְשָׁה:
וַתֹּאמֶר
לו דבורה,
הָלֹךְ אֵלֵךְ
[37]
עִמָּךְ,
אֶפֶס
-רק
[38]
דע
כִּי לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ
-שבחך
[39]
עַל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ
, לא מצד הליכתך כי ביקשת שאצטרף לאסוף את העם, ולא מצד הריגתך את סיסרא
[40]
כִּי בְיַד אִשָּׁה
היא יעל,
[41]
יִמְכֹּר
-ימסור
[42]
יְהֹוָה אֶת סִיסְרָא,
וַתָּקָם דְּבוֹרָה
ממקומה
וַתֵּלֶךְ עִם בָּרָק
אל מקומו,
קֶדְשָׁה
-אל קדש נפתלי:
(י)
וַיַּזְעֵק בָּרָק אֶת זְבוּלֻן וְאֶת נַפְתָּלִי קֶדְשָׁה וַיַּעַל בְּרַגְלָיו עֲשֶׂרֶת אַלְפֵי אִישׁ וַתַּעַל עִמּוֹ דְּבוֹרָה:
ואחרי בואם לקדש נפתלי,
[43]
וַיַּזְעֵק
-אסף
[44]
בָּרָק אֶת
האנשים מבני
זְבוּלֻן וְאֶת
האנשים מבני
נַפְתָּלִי
, אל
קֶדְשָׁה
-קדש נפתלי,
וַיַּעַל
-והעלה להר תבור
[45]
בְּרַגְלָיו
-עמו
[46]
עֲשֶׂרֶת אַלְפֵי אִישׁ
כפי שציוותה אותו דבורה,
[47]
וַתַּעַל עִמּוֹ דְּבוֹרָה
אל הר תבור:
[48]
(יא)
וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה וַיֵּט אָהֳלוֹ עַד אֵילוֹן בְּצַעֲנַנִּים (בצענים אֲשֶׁר אֶת קֶדֶשׁ:
וְחֶבֶר הַקֵּינִי
אשר היה בשלום עם סיסרא
[49]
, עשה בעורמה כדי לעזור לישראל
[50]
, הוא
נִפְרָד מִ
בני
קַּיִן
שהיה
מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה
, ועזב את מדבר יהודה בו ישבו,
[51]
וַיֵּט
-ונטה
אָהֳלוֹ עַד אֵילוֹן בְּצַעֲנַנִּים (בצענים
כתיב)
מישור הביצות
[52]
אֲשֶׁר אֶת
-ליד
[53]
קֶדֶשׁ
הוא אזור המלחמה, כדי שיהיה מזומן לעזור לישראל ולהכות באויבים כפי הצורך, וכדי שהכנעניים יבטחו בו הראה עצמו כאילו נפרד ממשפחתו בגלל קטטה:
[54]
(יב)
וַיַּגִּדוּ לְסִיסְרָא כִּי עָלָה בָּרָק בֶּן אֲבִינֹעַם הַר תָּבוֹר:
וַיַּגִּדוּ לְסִיסְרָא כִּי עָלָה בָּרָק בֶּן אֲבִינֹעַם
אל
הַר תָּבוֹר
ובזה הבין שרוצה ברק להלחם עמו
[55]
, וזאת משום ששמע סיסרא שברק גבור חיל, ולא היה מדרכי המשועבדים להתיישב במקום גבוה וחזק, לכן הבין כי ישראל הולכים למרוד בו כדי לצאת משיעבודם:
[56]
(יג)
וַיַּזְעֵק סִיסְרָא אֶת כָּל רִכְבּוֹ תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל, וְאֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מֵחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם אֶל נַחַל קִישׁוֹן:
והגם שהיה ראוי שיצא סיסרא לקראת החלשים האלה במעט עם,
[57]
וַיַּזְעֵק
-אסף
[58]
סִיסְרָא אֶת כָּל רִכְבּוֹ
, אשר מנה
תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל,
וְאֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ
[59]
מֵ
העיר
[60]
חֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם
שם ישב
[61]
, ולקחם
אֶל נַחַל קִישׁוֹן
למלחמה, ארבעים אלף ראשי גייסות, וכל אחד היה עמו מאה אלף איש:
[62]
(יד)
וַתֹּאמֶר דְּבֹרָה אֶל בָּרָק, קוּם כִּי זֶה הַיּוֹם אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה אֶת סִיסְרָא בְּיָדֶךָ הֲלֹא יְהֹוָה יָצָא לְפָנֶיךָ וַיֵּרֶד בָּרָק מֵהַר תָּבוֹר, וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ אַחֲרָיו:
וַתֹּאמֶר דְּבֹרָה אֶל בָּרָק,
קוּם
-הזדרז
[63]
ואל תתעכב
[64]
להמתין ליום אחר,
[65]
כִּי זֶה הַיּוֹם אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה אֶת סִיסְרָא בְּיָדֶךָ
[66]
, ואל תירא לרדת לעמק
[67]
, כי
הֲלֹא
מלאך
[68]
יְהֹוָה יָצָא לְפָנֶיךָ
וכבר התחיל להכות בו חללים,
[69]
וַיֵּרֶד בָּרָק מֵהַר תָּבוֹר,
וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ אַחֲרָיו:
(טו)
וַיָּהָם יְהֹוָה אֶת סִיסְרָא וְאֶת כָּל הָרֶכֶב וְאֶת כָּל הַמַּחֲנֶה לְפִי חֶרֶב לִפְנֵי בָרָק, וַיֵּרֶד סִיסְרָא מֵעַל הַמֶּרְכָּבָה וַיָּנָס בְּרַגְלָיו:
וַיָּהָם
-והפחיד
[70]
יְהֹוָה
במהומה,
[71]
אֶת סִיסְרָא וְאֶת כָּל הָרֶכֶב וְאֶת כָּל הַמַּחֲנֶה
על ידי קול, שהרעים מן השמים, והם נבהלו מחמת הקול
[72]
והיו דוחקים זה את זה ודוקרים זה את זה
[73]
לְפִי
-בחדודי
[74]
חֶרֶב
, וזה היה עוד
לִפְנֵי
שהגיע
[75]
בָרָק,
וַיֵּרֶד סִיסְרָא מֵעַל הַמֶּרְכָּבָה וַיָּנָס בְּרַגְלָיו
שלא יכיר אותו מישהו מבני ישראל ויתפוש אותו:
[76]
(טז)
וּבָרָק רָדַף אַחֲרֵי הָרֶכֶב וְאַחֲרֵי הַמַּחֲנֶה עַד חֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם וַיִּפֹּל כָּל מַחֲנֵה סִיסְרָא לְפִי חֶרֶב, לֹא נִשְׁאַר עַד אֶחָד:
וּבָרָק
כבר לא היה צריך להילחם כי ה' נלחם לישראל
[77]
, רק
רָדַף
ברק
אַחֲרֵי הָרֶכֶב וְאַחֲרֵי הַמַּחֲנֶה עַד
שהבריחם לאחור עד
[78]
חֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם
המקום בו התאספו לקרב,
[79]
וַיִּפֹּל
-ומת
כָּל מַחֲנֵה סִיסְרָא לְפִי חֶרֶב,
לֹא נִשְׁאַר עַד אֶחָד
אפילו אחד:
[80]
(יז)
וְסִיסְרָא נָס בְּרַגְלָיו אֶל אֹהֶל יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי, כִּי שָׁלוֹם בֵּין יָבִין מֶלֶךְ חָצוֹר וּבֵין בֵּית חֶבֶר הַקֵּינִי:
וְסִיסְרָא נָס בְּרַגְלָיו
למקום אחר כדי שלא ירגישו בו ויתפשוהו, ולא נס אל חרושת הגויים לשם נס מחנהו, כי ידע שלא יוכל להמלט בנוסו לשם כי ידביקוהו, ולכן נס
[81]
אֶל
-לכיוון
[82]
אֹהֶל יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי,
כִּי שָׁלוֹם
היה
בֵּין יָבִין מֶלֶךְ חָצוֹר וּבֵין בֵּית חֶבֶר הַקֵּינִי
, וחשב סיסרא להמלט שמה
[83]
, ושיסתירוהו עד שתעבור המלחמה:
[84]
(יח)
וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרַאת סִיסְרָא וַתֹּאמֶר אֵלָיו סוּרָה אֲדֹנִי, סוּרָה אֵלַי אַל תִּירָא, וַיָּסַר אֵלֶיהָ הָאֹהֱלָה וַתְּכַסֵּהוּ בַּשְּׂמִיכָה:
וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרַאת סִיסְרָא
כי ראתה שהיה מסתפק אם לילך לאהלה או לנוס עוד,
[85]
וַתֹּאמֶר אֵלָיו
יעל,
סוּרָה
ממקום מהלכך
[86]
אֲדֹנִי,
סוּרָה אֵלַי אַל תִּירָא,
וַיָּסַר
סיסרא
אֵלֶיהָ הָאֹהֱלָה
-אל האהל,
וַתְּכַסֵּהוּ
יעל
בַּשְּׂמִיכָה:
[87]
(יט)
וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי נָא מְעַט מַיִם כִּי צָמֵאתִי וַתִּפְתַּח אֶת נֹאוד הֶחָלָב, וַתַּשְׁקֵהוּ וַתְּכַסֵּהוּ:
וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ
סיסרא,
הַשְׁקִינִי נָא מְעַט מַיִם כִּי צָמֵאתִי
-נהייתי צמא,
[88]
וַתִּפְתַּח
יעל
אֶת נֹאוד
[89]
הֶחָלָב,
וַתַּשְׁקֵהוּ
חלב כי הוא מביא לתרדמה,
[90]
וַתְּכַסֵּהוּ
שוב, כי בעת הַשְׁקָיָתו נגלה כסויו
[91]
, ורצתה שיהיה מכוסה ויירדם:
[92]
(כ)
וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל, וְהָיָה אִם אִישׁ יָבוֹא וּשְׁאֵלֵךְ, וְאָמַר הֲיֵשׁ פֹּה אִישׁ? וְאָמַרְתְּ אָיִן:
וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֲמֹד
-עמדי
[93]
פֶּתַח הָאֹהֶל,
וְהָיָה אִם אִישׁ יָבוֹא וּשְׁאֵלֵךְ,
וְאָמַר
-ויאמר לך
הֲיֵשׁ פֹּה
באוהל הזה
[94]
אִישׁ?
וְאָמַרְתְּ
-תאמרי לו
אָיִן
-שאין:
[95]
(כא)
וַתִּקַּח יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר אֶת יְתַד הָאֹהֶל, וַתָּשֶׂם אֶת הַמַּקֶּבֶת בְּיָדָהּ וַתָּבוֹא אֵלָיו בַּלָּאט וַתִּתְקַע אֶת הַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ וַתִּצְנַח בָּאָרֶץ, וְהוּא נִרְדָּם וַיָּעַף וַיָּמֹת:
וַתִּקַּח יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר
הקיני
[96]
אֶת יְתַד הָאֹהֶל,
[97]
וַתָּשֶׂם אֶת הַמַּקֶּבֶת
-הפטיש
[98]
שתוקעים בו את היתד
[99]
בְּיָדָהּ
האחת, ואת היתד בְּיָדָהּ השניה,
[100]
וַתָּבוֹא אֵלָיו
אל סיסרא
בַּלָּאט
-בהסתר ובחשאי
[101]
שלא יתעורר משינתו,
[102]
וַתִּתְקַע
במקבת
[103]
אֶת הַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ
בצד פניו
[104]
, והיתד חדרה את כל הראש
[105]
עד
וַתִּצְנַח
-שיצאה היתד מראשו וננעצה
[106]
בָּאָרֶץ,
וְהוּא
לא הרגיש בהכאה
[107]
כי
נִרְדָּם
משתיית החלב,
[108]
וַיָּעַף
-והיה עייף ממנוסתו ברגליו,
[109]
וַיָּמֹת
מבלתי שיתנועע יותר מההכאה:
[110]
(כב)
וְהִנֵּה בָרָק רֹדֵף אֶת סִיסְרָא וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרָאתוֹ, וַתֹּאמֶר לוֹ לֵךְ וְאַרְאֶךָּ אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ, וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וְהִנֵּה סִיסְרָא נֹפֵל מֵת וְהַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ:
וְהִנֵּה בָרָק
היה
רֹדֵף אֶת סִיסְרָא
בכל מקום, כי כשלא מצאהו בדרכו שרדף עד חרושת הגויים, עלה בדעתו שהוא מתחבא באחד מהמקומות,
[111]
וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרָאתוֹ,
וַתֹּאמֶר לוֹ לֵךְ
-בוא
[112]
וְאַרְאֶךָּ אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ,
וַיָּבֹא
ברק
אֵלֶיהָ וְהִנֵּה סִיסְרָא נֹפֵל מֵת וְהַיָּתֵד
עדיין נעוצה
[113]
בְּרַקָּתוֹ
ובארץ:
[114]
(כג)
וַיַּכְנַע אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַהוּא אֵת יָבִין מֶלֶךְ כְּנָעַן לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
וַיַּכְנַע אֱלֹהִים
תיכף
[115]
בַּיּוֹם הַהוּא אֵת יָבִין מֶלֶךְ כְּנָעַן לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
, והגם שאח"כ שב יבין להילחם בישראל שנית:
[116]
(כד)
וַתֵּלֶךְ יַד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָלוֹךְ וְקָשָׁה עַל יָבִין מֶלֶךְ כְּנָעַן עַד אֲשֶׁר הִכְרִיתוּ אֵת יָבִין מֶלֶךְ כְּנָעַן:
גם אז
וַתֵּלֶךְ יַד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָלוֹךְ וְקָשָׁה עַל יָבִין מֶלֶךְ כְּנָעַן עַד אֲשֶׁר הִכְרִיתוּ
ישראל
אֵת יָבִין מֶלֶךְ כְּנָעַן
, באופן שנחו כל ימי דבורה כי עמדו ישראל בצדקתם כל ימי חייה:
[117]