(א)
וְאֵלֶּה הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִנִּיחַ יְהֹוָה לְנַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אֵת כָּל מִלְחֲמוֹת כְּנָעַן:
וְאֵלֶּה הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִנִּיחַ יְהֹוָה לְנַסּוֹת בָּם אֶת
הדור הבא של
[1]
יִשְׂרָאֵל
שהיו אחרי ימות יהושע,
[2]
אֵת כָּל
אותם האנשים
אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אֵת כָּל מִלְחֲמוֹת כְּנָעַן
שהיו בדרך נס
[3]
, ולא ראו אותם בעיניהם
[4]
, ובעבור זה היתה רפויה בידם אמונת ה', ולזה הניח ה' את הגויים האלה לנסותם בהם:
[5]
(ב)
רַק לְמַעַן דַּעַת דֹּרוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְלַמְּדָם מִלְחָמָה רַק אֲשֶׁר לְפָנִים לֹא יְדָעוּם:
והניח ה' את הגויים האלה,
רַק לְמַעַן
-כדי
[6]
דַּעַת
-שידעו
דֹּרוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
הבאים אחרי דור יהושע מהי מלחמה
[7]
, ורצה
לְלַמְּדָם
דרכי הַ
מִלְחָמָה
כדי שידעו מה הם הפסידו בכך שה' לא נלחם להם
[8]
, כי עד עתה
רַק
הדור
אֲשֶׁר לְפָנִים
-הקודם, אשר היו עובדים את ה',
[9]
לֹא יְדָעוּם
למלחמות הללו ולטכסיסיהם, כי לא נצרכו להם
[10]
בהיות ה' נלחם להם
[11]
, אבל לאחר שעזבו הדור החדש את דרך ה' יצטרכו לדעתם, ואז יבינו מה החטא גורם
[12]
, וישכילו לדעת הניסים הנעשים מאז, וכך יאמינו מעתה בה':
[13]
(ג)
חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וְכָל הַכְּנַעֲנִי וְהַצִּידֹנִי וְהַחִוִּי יֹשֵׁב הַר הַלְּבָנוֹן, מֵהַר בַּעַל חֶרְמוֹן עַד לְבוֹא חֲמָת:
ואלה הגויים אשר הניח ה' לנסות בהם את ישראל
[14]
, מקום ממשלתם של
[15]
חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים
הם חמש הערים הגדולות, אשדוד, עזה, גת, אשקלון ועקרון,
[16]
וְכָל הַכְּנַעֲנִי וְהַצִּידֹנִי וְהַחִוִּי יֹשֵׁב
-יושבי
הַר הַלְּבָנוֹן,
מֵהַר
-מן הר
[17]
בַּעַל חֶרְמוֹן עַד לְבוֹא
-המקום שבאים דרכו אל
[18]
חֲמָת:
(ד)
וַיִּהְיוּ לְנַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל, לָדַעַת הֲיִשְׁמְעוּ אֶת מִצְוֹת יְהֹוָה אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבוֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה:
וַיִּהְיוּ
הגויים האלה
[19]
הנותרים, כדי
[20]
לְנַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל,
לָדַעַת הֲיִשְׁמְעוּ
ישראל
אֶת מִצְוֹת יְהֹוָה אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבוֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה
, לבלתי לכת אחרי אלהיהם של הגויים
[21]
, ולבל יתחתנו עמהם ולבל יעבדו את אלהיהם:
[22]
(ה)
וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יָשְׁבוּ בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי:
וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל
לא עמדו בשני הנסיונות האלה, לא למדו מלחמה כי לא לחמו עמהם, משום שכרתו עימם ברית
[23]
, והם
יָשְׁבוּ בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי:
(ו)
וַיִּקְחוּ אֶת בְּנוֹתֵיהֶם לָהֶם לְנָשִׁים וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם נָתְנוּ לִבְנֵיהֶם וַיַּעַבְדוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם:
ואף לא עמדו בנסיון שלא להתחתן עימם
[24]
וַיִּקְחוּ אֶת בְּנוֹתֵיהֶם לָהֶם לְנָשִׁים וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם נָתְנוּ לִבְנֵיהֶם
, וסוף דבר היה
[25]
וַיַּעַבְדוּ
-שעבדו ישראל
אֶת אֱלֹהֵיהֶם
של הגויים:
(ז)
וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה, וַיִּשְׁכְּחוּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיהֶם, וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים וְאֶת הָאֲשֵׁרוֹת:
וכך לפני ימי השופטים, ובטרם העמיד ה' לישראל את השופט הראשון
[26]
, המצב היה
וַיַּעֲשׂוּ
-שעשו
בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה,
וַיִּשְׁכְּחוּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיהֶם,
וַיַּעַבְדוּ
ישראל
אֶת הַבְּעָלִים וְאֶת
עצי
הָאֲשֵׁרוֹת:
[27]
(ח)
וַיִּחַר אַף יְהֹוָה בְּיִשְׂרָאֵל, וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם מֶלֶךְ אֲרַם נַהֲרָיִם, וַיַּעַבְדוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם שְׁמֹנֶה שָׁנִים:
וַיִּחַר אַף יְהֹוָה בְּיִשְׂרָאֵל,
וַיִּמְכְּרֵם
-ומסרם
[28]
בְּיַד כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם
[29]
מֶלֶךְ אֲרַם נַהֲרָיִם,
וַיַּעַבְדוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם
במשך
שְׁמֹנֶה שָׁנִים:
(ט)
וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהֹוָה וַיָּקֶם יְהֹוָה מוֹשִׁיעַ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיּוֹשִׁיעֵם, אֵת עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז אֲחִי כָלֵב הַקָּטֹן מִמֶּנּוּ:
וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהֹוָה
, וכאשר שבו אל ה'
[30]
וַיָּקֶם
-הקים
יְהֹוָה מוֹשִׁיעַ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיּוֹשִׁיעֵם,
אֵת עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז אֲחִי כָלֵב הַקָּטֹן מִמֶּנּוּ
הקים ה' להם למושיע:
[31]
(י)
וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ יְהֹוָה וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל וַיֵּצֵא לַמִּלְחָמָה וַיִּתֵּן יְהֹוָה בְּיָדוֹ אֶת כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם מֶלֶךְ אֲרָם, וַתָּעָז יָדוֹ עַל כּוּשַׁן רִשְׁעָתָיִם:
וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ יְהֹוָה
-רוח כוח וגבורה
[32]
, שלבשה אותו,
[33]
וַיִּשְׁפֹּט
עתניאל
אֶת יִשְׂרָאֵל
, במשפט וצדקה,
[34]
וַיֵּצֵא לַמִּלְחָמָה
פעמים רבות על כושן רשעתיים,
[35]
וַיִּתֵּן יְהֹוָה בְּיָדוֹ אֶת כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם מֶלֶךְ אֲרָם,
וַתָּעָז
-וחזקה
[36]
יָדוֹ
וגבר עתניאל
עַל כּוּשַׁן רִשְׁעָתָיִם
בכל פעם שלחם נגדו:
[37]
(יא)
וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיָּמָת עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז:
ועל ידי זה
[38]
וַתִּשְׁקֹט
-שקטה
הָאָרֶץ
ונחה
[39]
, עד כלות
[40]
אַרְבָּעִים שָׁנָה
[41]
מזמן תחילת השיעבוד
[42]
עד שנפטר עתניאל,
[43]
וַיָּמָת עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז:
(יב)
וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה, וַיְחַזֵּק יְהֹוָה אֶת עֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב עַל יִשְׂרָאֵל עַל כִּי עָשׂוּ אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה:
ולאחר מות השופט עתניאל,
[44]
וַיֹּסִפוּ
-חזרו
[45]
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה,
וַיְחַזֵּק יְהֹוָה אֶת עֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב עַל יִשְׂרָאֵל
, למרות שהיה עגלון מלך חלש מצד עצמו, ובדרך הטבע היו אמורים ישראל לנצחו, ה' חזקו על ישראל,
[46]
עַל כִּי עָשׂוּ
ישראל
אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה:
(יג)
וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו אֶת בְּנֵי עַמּוֹן וַעֲמָלֵק, וַיֵּלֶךְ וַיַּךְ אֶת יִשְׂרָאֵל, וַיִּירְשׁוּ אֶת עִיר הַתְּמָרִים:
וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו
עגלון, בנוסף לבני עמו,
[47]
אֶת בְּנֵי עַמּוֹן וַעֲמָלֵק,
וַיֵּלֶךְ
עגלון
וַיַּךְ
-והיכה
אֶת יִשְׂרָאֵל,
וַיִּירְשׁוּ
עגלון ואנשיו
אֶת עִיר הַתְּמָרִים
היא יריחו:
[48]
(יד)
וַיַּעַבְדוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה:
וכיון שגדלה אשמתם, גדלה תקופת שיעבודם,
[49]
וַיַּעַבְדוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב
שהעלו לו מס
[50]
שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה:
(טו)
וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהֹוָה, וַיָּקֶם יְהֹוָה לָהֶם מוֹשִׁיעַ אֶת אֵהוּד בֶּן גֵּרָא בֶּן הַיְמִינִי אִישׁ אִטֵּר יַד יְמִינוֹ וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָדוֹ מִנְחָה לְעֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב:
וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהֹוָה,
וַיָּקֶם יְהֹוָה לָהֶם מוֹשִׁיעַ
[51]
אֶת אֵהוּד בֶּן גֵּרָא בֶּן הַיְמִינִי
-מבני בנימין
[52]
אִישׁ אִטֵּר
[53]
יַד יְמִינוֹ
-שמאלי
[54]
, ובתחבולות עשה לו מלחמה, שהוא סיבב שישלחו ישראל בידו מנחה לעגלון, כדי שיוכל לבוא אליו מבלי שעגלון יחשוד בו,
[55]
וַיִּשְׁלְחוּ
-ואכן שלחו
בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָדוֹ מִנְחָה לְעֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב:
(טז)
וַיַּעַשׂ לוֹ אֵהוּד חֶרֶב, וְלָהּ שְׁנֵי פֵיוֹת גֹּמֶד אָרְכָּהּ, וַיַּחְגֹּר אוֹתָהּ מִתַּחַת לְמַדָּיו עַל יֶרֶךְ יְמִינוֹ:
וַיַּעַשׂ לוֹ אֵהוּד חֶרֶב,
וְלָהּ שְׁנֵי פֵיוֹת
ששני צדדיה היו חדים
[56]
וזאת כדי להמית את עגלון בקלות ומהירות
[57]
, וכדי שלא תבלוט החרב מתחת לבגדיו, עשה אהוד את החרב קטנה,
[58]
גֹּמֶד
-אַמָּה היה
[59]
אָרְכָּהּ,
וַיַּחְגֹּר אוֹתָהּ
אהוד
מִתַּחַת לְמַדָּיו
-למלבושיו,
[60]
עַל יֶרֶךְ
-צד
[61]
יְמִינוֹ
, לפי שהיה שמאלי וכך יוכל לשלוט באחיזת החרב:
[62]
(יז)
וַיַּקְרֵב אֶת הַמִּנְחָה לְעֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב, וְעֶגְלוֹן אִישׁ בָּרִיא מְאֹד:
וַיַּקְרֵב
אהוד
אֶת הַמִּנְחָה לְעֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב,
וְעֶגְלוֹן
היה
אִישׁ בָּרִיא
-שמן
[63]
מְאֹד:
[64]
(יח)
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְהַקְרִיב אֶת הַמִּנְחָה וַיְשַׁלַּח אֶת הָעָם נֹשְׂאֵי הַמִּנְחָה:
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה
אהוד
לְהַקְרִיב אֶת הַמִּנְחָה
ומסר אותה,
[65]
וַיְשַׁלַּח אֶת הָעָם
מישראל
[66]
נֹשְׂאֵי הַמִּנְחָה
אשר באו איתו, וליוה אותם בחזרה עד הגלגל
[67]
, ועשה זאת כדי לא להכניסם גם הם לסכנה
[68]
וגם שיוכל לברוח אח"כ מבלי שירגישו בו:
[69]
(יט)
וְהוּא שָׁב מִן הַפְּסִילִים אֲשֶׁר אֶת הַגִּלְגָּל, וַיֹּאמֶר דְּבַר סֵתֶר לִי אֵלֶיךָ הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר הָס וַיֵּצְאוּ מֵעָלָיו כָּל הָעֹמְדִים עָלָיו:
וְהוּא
בהיותו מחוץ לעיר
[70]
, עשה עצמו כשוכח דבר מה
[71]
וְ
שָׁב
יחידי
[72]
מִן הַפְּסִילִים
הוא מקום חציבה
[73]
בו היו פוסלים אבנים מן ההר
[74]
ומחליקים אותן,
[75]
אֲשֶׁר אֶת
-היה ליד
[76]
הַגִּלְגָּל,
וַיֹּאמֶר
אהוד לעגלון
דְּבַר סֵתֶר לִי אֵלֶיךָ הַמֶּלֶךְ
ולכן לא דברתי עמך בהיות פה נושאי המנחה,
[77]
וַיֹּאמֶר
עגלון,
[78]
הָס
-שתוק
[79]
עד שיצאו העומדים עלי
[80]
, ובשומעם את דבר המלך
[81]
וַיֵּצְאוּ
מעצמם
[82]
מֵעָלָיו
-מאצלו,
[83]
כָּל הָעֹמְדִים עָלָיו
-לידו:
[84]
(כ)
וְאֵהוּד בָּא אֵלָיו, וְהוּא יֹשֵׁב בַּעֲלִיַּת הַמְּקֵרָה אֲשֶׁר לוֹ לְבַדּוֹ וַיֹּאמֶר אֵהוּד דְּבַר אֱלֹהִים לִי אֵלֶיךָ וַיָּקָם מֵעַל הַכִּסֵּא:
וְאֵהוּד בָּא
-התקרב
[85]
אֵלָיו,
וְהוּא
עגלון, בהיות הזמן חם
[86]
, היה
יֹשֵׁב
לקרר עצמו
[87]
בַּעֲלִיַּת
הגג
[88]
הַמְּקֵרָה
-המקררת
[89]
אֲשֶׁר
היתה
לוֹ
, והיתה עליה זו צוננת ומאווררת
[90]
בהיותה עשויה חלונות מרובים
[91]
, והיה עגלון יושב שם
לְבַדּוֹ
כי העומדים אשר היו לידו יצאו,
[92]
וַיֹּאמֶר אֵהוּד
לעגלון,
דְּבַר
סתר
[93]
מֵהָ
אֱלֹהִים לִי אֵלֶיךָ
, ומן הראוי אם כן שתעמוד בעת שתשמע אותו,
[94]
וַיָּקָם
עגלון
מֵעַל הַכִּסֵּא:
[95]
(כא)
וַיִּשְׁלַח אֵהוּד אֶת יַד שְׂמֹאלוֹ, וַיִּקַּח אֶת הַחֶרֶב מֵעַל יֶרֶךְ יְמִינוֹ, וַיִּתְקָעֶהָ בְּבִטְנוֹ:
והנה בעת שקם עגלון מעל הכסא
[96]
, ובהיותו טרוד לקום שהיה בעל בשר וקשה עליו הקימה,
[97]
וַיִּשְׁלַח
-שלח
אֵהוּד אֶת יַד שְׂמֹאלוֹ,
וַיִּקַּח אֶת הַחֶרֶב מֵעַל יֶרֶךְ יְמִינוֹ,
וַיִּתְקָעֶהָ
-ותחב אותה
[98]
בְּבִטְנוֹ
של עגלון שלא הרגיש בתחבולתו של אהוד:
[99]
(כב)
וַיָּבֹא גַם הַנִּצָּב אַחַר הַלַּהַב וַיִּסְגֹּר הַחֵלֶב בְּעַד הַלַּהַב כִּי לֹא שָׁלַף הַחֶרֶב מִבִּטְנוֹ וַיֵּצֵא הַפַּרְשְׁדֹנָה:
ובכדי שימות עגלון מיד ולא יצעק, תחב אהוד את החרב בעומק,
[100]
וַיָּבֹא
ונכנס בגופו של עגלון
גַם הַנִּצָּב
-יד החרב
[101]
אַחַר
שנכנס בו
הַלַּהַב
-החרב עצמה,
[102]
וַיִּסְגֹּר הַחֵלֶב
-השומן של בטנו
[103]
בְּעַד הַלַּהַב
וכיסה את כל אורך החרב,
[104]
כִּי לֹא שָׁלַף
-הוציא
[105]
אהוד את
הַחֶרֶב מִבִּטְנוֹ
של עגלון, כי השומן סגר בעד להב החרב שלא תצא
[106]
, וגם כי חשש פן יטפטף עליו דם וירגישו הרואים אותו כשהוא יוצא
[107]
, והמשיך אהוד לתחוב את החרב עד אשר
[108]
וַיֵּצֵא
-יצאה
הַפַּרְשְׁדֹנָה
-הצואה של עגלון
[109]
, ובגלל הסירחון, טעו עבדיו שעושה עגלון צרכיו:
[110]
(כג)
וַיֵּצֵא אֵהוּד הַמִּסְדְּרוֹנָה וַיִּסְגֹּר דַּלְתוֹת הָעַלִיָּה בַּעֲדוֹ וְנָעָל:
וַיֵּצֵא אֵהוּד
מן העליה אל
[111]
הַמִּסְדְּרוֹנָה
-האכסדרה,
[112]
וַיִּסְגֹּר
אהוד את
דַּלְתוֹת
הפנים
[113]
של
הָעַלִיָּה
-הַמְּקֵרָה
[114]
בַּעֲדוֹ
-כנגדו,
[115]
וְנָעָל
במפתח
[116]
את הדלתות על עגלון
[117]
כדי שיעלו ביניהם כל מיני השערות למה מתעכב המלך לצאת, ובינתיים יאחרו מלרדוף אחריו וכך יספיק להימלט
[118]
, וכיון שלא היה איש בחוץ, חשבו שהמלך הוא זה אשר נעל את הדלתות כדי להתפנות בצניעות:
[119]
(כד)
וְהוּא יָצָא וַעֲבָדָיו בָּאוּ וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה דַּלְתוֹת הָעֲלִיָּה נְעֻלוֹת, וַיֹּאמְרוּ אַךְ מֵסִיךְ הוּא אֶת רַגְלָיו בַּחֲדַר הַמְּקֵרָה:
וְהוּא
-אהוד,
[120]
יָצָא
מן האכסדרה,
[121]
וַעֲבָדָיו
של עגלון
[122]
בָּאוּ
אל הפרוזדור,
[123]
וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה דַּלְתוֹת הָעֲלִיָּה נְעֻלוֹת,
וַיֹּאמְרוּ
כנראה שזה נעול
אַךְ
-רק משום שֶׁ
מֵסִיךְ הוּא אֶת רַגְלָיו
-עושה צרכיו
[124]
בַּחֲדַר הַמְּקֵרָה:
(כה)
וַיָּחִילוּ עַד בּוֹשׁ וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ פֹתֵחַ דַּלְתוֹת הָעֲלִיָּה, וַיִּקְחוּ אֶת הַמַּפְתֵּחַ וַיִּפְתָּחוּ וְהִנֵּה אֲדֹנֵיהֶם נֹפֵל אַרְצָה מֵת:
וַיָּחִילוּ
-והמתינו
[125]
זמן רב
[126]
עַד בּוֹשׁ
-שהתעכבו
[127]
זמן ארוך
[128]
יותר מהזמן הראוי להתעכב בעשיית צרכים,
[129]
וְהִנֵּה
עגלון
אֵינֶנּוּ פֹתֵחַ
את
דַּלְתוֹת הָעֲלִיָּה,
וַיִּקְחוּ אֶת הַמַּפְתֵּחַ
כי מצאו אותו בחוץ במקום שהניח אותו אהוד,
[130]
וַיִּפְתָּחוּ
את הדלתות,
וְהִנֵּה
עגלון
אֲדֹנֵיהֶם נֹפֵל אַרְצָה מֵת:
(כו)
וְאֵהוּד נִמְלַט עַד הִתְמַהְמְהָם וְהוּא עָבַר אֶת הַפְּסִילִים וַיִּמָּלֵט הַשְּׂעִירָתָה:
וְאֵהוּד נִמְלַט
-ברח
[131]
עַד
-בעוד
[132]
אנשי עגלון
הִתְמַהְמְהָם
-התמהמהו
[133]
והמתינו שיפתח עגלון את הדלת בעצמו,
[134]
וְהוּא
אהוד,
עָבַר
בינתיים
אֶת הַפְּסִילִים
אשר היו בארץ מואב,
[135]
וַיִּמָּלֵט הַשְּׂעִירָתָה
-אל יער שיחים
[136]
שבארץ ישראל:
[137]
(כז)
וַיְהִי בְּבוֹאוֹ וַיִּתְקַע בַּשּׁוֹפָר בְּהַר אֶפְרָיִם וַיֵּרְדוּ עִמּוֹ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָהָר, וְהוּא לִפְנֵיהֶם:
ועבר אהוד את הירדן,
[138]
וַיְהִי בְּבוֹאוֹ
אל ארץ ישראל
[139]
, התחמם ליבו,
[140]
וַיִּתְקַע בַּשּׁוֹפָר בְּהַר אֶפְרָיִם
לסמן לעם להתאסף,
[141]
וַיֵּרְדוּ עִמּוֹ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָהָר,
וְהוּא
למרות שהיה עייף מהריגת עגלון ובריחתו ממואב
[142]
, הלך
לִפְנֵיהֶם
בראש:
[143]
(כח)
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רִדְפוּ אַחֲרַי כִּי נָתַן יְהֹוָה אֶת אֹיְבֵיכֶם אֶת מוֹאָב בְּיֶדְכֶם וַיֵּרְדוּ אַחֲרָיו, וַיִּלְכְּדוּ אֶת מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן לְמוֹאָב וְלֹא נָתְנוּ אִישׁ לַעֲבֹר:
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם
אהוד,
רִדְפוּ
-רוצו
[144]
אַחֲרַי
להרוג את כל מואב אשר בעבר הירדן שלנו,
[145]
כִּי נָתַן יְהֹוָה אֶת אֹיְבֵיכֶם אֶת מוֹאָב
[146]
בְּיֶדְכֶם
בכך שנתן בידי להרוג את מלכם,
[147]
וַיֵּרְדוּ אַחֲרָיו,
וַיִּלְכְּדוּ אֶת מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן
המובילות
לְמוֹאָב
שלא יעברו מואב שהיו בישראל
[148]
לנוס אל ארצם
[149]
ושלא יבואו ממואב להושיע את המואבים שבישראל,
[150]
וְלֹא נָתְנוּ
לְ
אִישׁ לַעֲבֹר
את הירדן מעבר לעבר:
(כט)
וַיַּכּוּ אֶת מוֹאָב בָּעֵת הַהִיא, כַּעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ, כָּל שָׁמֵן וְכָל אִישׁ חָיִל, וְלֹא נִמְלַט אִישׁ:
וַיַּכּוּ
ישראל
אֶת מוֹאָב בָּעֵת הַהִיא,
כַּעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ,
כָּל שָׁמֵן
-כל עשיר
[151]
וכל גיבור ובעל שם,
[152]
וְכָל אִישׁ חָיִל,
וְלֹא נִמְלַט אִישׁ
מאותם המואביים שהיו אז בארץ ישראל:
[153]
(ל)
וַתִּכָּנַע מוֹאָב בַּיּוֹם הַהוּא תַּחַת יַד יִשְׂרָאֵל, וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ שְׁמוֹנִים שָׁנָה:
וַתִּכָּנַע מוֹאָב בַּיּוֹם הַהוּא
[154]
תַּחַת יַד יִשְׂרָאֵל,
וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ
עד כלות
[155]
שְׁמוֹנִים שָׁנָה
מזמן תחילת השעבוד
[156]
לאחר מות עתניאל:
[157]
(לא)
וְאַחֲרָיו הָיָה שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת וַיַּךְ אֶת פְּלִשְׁתִּים, שֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ בְּמַלְמַד הַבָּקָר וַיּוֹשַׁע גַּם הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל:
וְאַחֲרָיו
בשנה שמת אהוד,
[158]
הָיָה שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת
לשופט על ישראל, שנה אחת,
[159]
וַיַּךְ
-והרג
[160]
שמגר
אֶת פְּלִשְׁתִּים,
שֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ
הרג
בְּמַלְמַד הַבָּקָר
-במרדע,
[161]
וַיּוֹשַׁע גַּם הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל
ואולם הגם שעשה תשועה, תשועתו לא היתה גדולה כשל אהוד:
[162]