(א)
וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה וּבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם בַּיּוֹם הַהוּא, לֵאמֹר:
וַתָּשַׁר
-וחיברה
[1]
דְּבוֹרָה
שיר,
וּבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם
הצטרף אליה לשורר אותו בזמר
[2]
בַּיּוֹם הַהוּא,
לֵאמֹר
-שבני ישראל וברק יאמרוהו:
[3]
(ב)
בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם בָּרֲכוּ יְהֹוָה:
בִּפְרֹעַ
-כאשר פרעו בישראל מדרכי המקום, והלכו להם אחרי אלהים אחרים, אירעו
[4]
פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל
שפרעו בהם אויביהם על עזבם את ה'
[5]
, ואולם עתה
[6]
, בשוב ישראל לבורא,
[7]
בְּהִתְנַדֵּב עָם
ישראל ללכת למלחמה
[8]
, נעשו להם נסים
[9]
והצליחו לגבור על סיסרא
[10]
, ובעבור זה
[11]
בָּרֲכוּ
את
יְהֹוָה:
[12]
(ג)
שִׁמְעוּ מְלָכִים הַאֲזִינוּ רֹזְנִים אָנֹכִי לַיהֹוָה אָנֹכִי אָשִׁירָה, אֲזַמֵּר לַיהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:
שִׁמְעוּ מְלָכִים
-מלכי האומות
[13]
את אשר אני דוברת, למען תיראו להילחם עוד בישראל,
[14]
הַאֲזִינוּ
-הטו אוזן לשמוע
[15]
רֹזְנִים
-שרי העצה,
[16]
אָנֹכִי לַיהֹוָה
דבקה עמו ונביאה ממנו
[17]
, ועל אשר
[18]
אָנֹכִי
לה'
[19]
להאמין בו,
[20]
אָשִׁירָה,
אֲזַמֵּר לַיהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל
על התשועה הבאה לי ממנו:
[21]
(ד)
יְהֹוָה בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם, אֶרֶץ רָעָשָׁה גַּם שָׁמַיִם נָטָפוּ גַּם עָבִים נָטְפוּ מָיִם:
יְהֹוָה
! בימי קדם כשישראל עשה חיל
[22]
, בזמן מתן תורה,
[23]
בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר
לפני ישראל, כאשר עברו את הר שעיר והתחילו להילחם בסיחון ועוג
[24]
, ומשם לקחתם לתת להם את התורה,
[25]
בְּצַעְדְּךָ
-ובלכת צעדך
[26]
מִשְּׂדֵה אֱדוֹם,
אֶרֶץ רָעָשָׁה
והוחרדו כל מלכי האדמה,
[27]
גַּם שָׁמַיִם נָטָפוּ
ששרי מעלה של הגויים אחזום חיל ורעדה, כאדם החרד והזיעה נוטפת ממנו,
[28]
גַּם עָבִים
-עננים
[29]
נָטְפוּ מָיִם
, כדי להחריד ולבלבל את הגויים בקול המון הגשם
[30]
, ובמתן תורה הזילו הם טל תחיה:
[31]
(ה)
הָרִים נָזְלוּ מִפְּנֵי יְהֹוָה זֶה סִינַי מִפְּנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:
הָרִים נָזְלוּ
מגודל הרעדה, ונטפו זיעה כמים
[32]
מִפְּנֵי יְהֹוָה
, וכשנגלה הקב"ה ליתן תורה לישראל, כל אחד ואחד מההרים התנשא לאמר, עלי תרד שכינה, והניח הקב"ה את כולם ואמר,
[33]
זֶה
הר
[34]
סִינַי
עליו אני נגלה
[35]
, וההר היה נראה עשן בכולו
[36]
מִפְּנֵי
שירד עליו
[37]
יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:
(ו)
בִּימֵי שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת בִּימֵי יָעֵל חָדְלוּ אֳרָחוֹת וְהֹלְכֵי נְתִיבוֹת יֵלְכוּ אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת:
אבל
[38]
בִּימֵי שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת
וגם
בִּימֵי יָעֵל
אשר גם היא שפטה בימי שמגר
[39]
, הגם שעשו תשועה בישראל
[40]
, לא היה כן
[41]
, כי לא היתה התשועה שלימה ולא חרדו הגויים מפחד ה'
[42]
, ולכן בגלל פחד האויב
[43]
חָדְלוּ
מלצאת הולכי
[44]
אֳרָחוֹת
-השיירות
[45]
מישראל,
[46]
וְהֹלְכֵי נְתִיבוֹת
[47]
ואלו שבכל זאת הוכרחו ללכת,
[48]
יֵלְכוּ
-היו הולכים
[49]
אֳרָחוֹת
-בדרכים
עֲקַלְקַלּוֹת
-עקומות
[50]
הנוטות מן הדרך הישרה
[51]
, בהחבא
[52]
שלא ירגישו בהם:
[53]
(ז)
חָדְלוּ פְרָזוֹן בְּיִשְׂרָאֵל חָדֵלּוּ עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה, שַׁקַּמְתִּי אֵם בְּיִשְׂרָאֵל:
חָדְלוּ
-נמנעו
[54]
מלשבת בערי
[55]
פְרָזוֹן
שאינן מוגנות בחומה
[56]
כי פחדו מהאויבים
[57]
, רק
בְּ
עם
יִשְׂרָאֵל חָדֵלּוּ
מכך
[58]
, ונאספו אל ערי מבצר
[59]
, והגויים לא פחדו לשבת בערי פרזות,
[60]
עַד שַׁקַּמְתִּי
-שֶׁקַּמְתִּי
[61]
אני
[62]
דְּבוֹרָה,
שַׁקַּמְתִּי
-שֶׁקַּמְתִּי ונעשיתי
[63]
אֵם
[64]
ומנהיגה
[65]
בְּיִשְׂרָאֵל:
(ח)
יִבְחַר אֱלֹהִים חֲדָשִׁים, אָז, לָחֶם שְׁעָרִים מָגֵן אִם יֵרָאֶה וָרֹמַח בְּאַרְבָּעִים אֶלֶף בְּיִשְׂרָאֵל:
וכאשר
יִבְחַר
-בחר ישראל
[66]
בעבודת הגילולים שהם
[67]
אֱלֹהִים חֲדָשִׁים,
אָז,
לָחֶם
-מלחמה היתה להם
[68]
שְׁעָרִים
-בעיירות
[69]
, ולא יכלו ישראל לצאת לחוץ
[70]
, אבל ראו עתה כאשר הינכם עושים את רצון הבורא
[71]
הביא הקב"ה את אויביכם עד אליכם,
[72]
מָגֵן אִם יֵרָאֶה וָרֹמַח
-והאם נראה אצלכם מגן או רומח?! כאשר נלחמתם
[73]
בְּאַרְבָּעִים אֶלֶף
ראשי גייסות של סיסרא?! האם היו מגן ורומח
בְּיִשְׂרָאֵל
?! לא! ואעפ"כ ניצחתם אותם כי כולם הממם הקב"ה:
[74]
(ט)
לִבִּי לְחוֹקְקֵי יִשְׂרָאֵל הַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם בָּרֲכוּ יְהֹוָה:
ודברי אינם מן השפה ולחוץ אלא מעומק הלב
[75]
, כי
לִבִּי
לאהוב
[76]
לְחוֹקְקֵי
-לגדולי
[77]
יִשְׂרָאֵל
ושופטיו ומנהיגיו
[78]
הַמִּתְנַדְּבִים
-שהתנדבו
בָּעָם
לצאת למלחמה
[79]
וללמד את ישראל תורה ומצוות
[80]
, ואני אומרת אליהם
[81]
בָּרֲכוּ
את
יְהֹוָה
שהכניע אויביכם לפניכם:
[82]
(י)
רֹכְבֵי אֲתֹנוֹת צְחֹרוֹת יֹשְׁבֵי עַל מִדִּין וְהֹלְכֵי עַל דֶּרֶךְ שִׂיחוּ:
אתם
[83]
, הסוחרים והשרים
[84]
החשובים
[85]
רֹכְבֵי אֲתֹנוֹת צְחֹרוֹת
-לבנות
[86]
אשר הייתם מפחדים ללכת בדרכים
[87]
, אתם
יֹשְׁבֵי עַל מִדִּין
-השופטים
[88]
, אשר הייתם יראים לעשות משפט בפרהסיא,
[89]
וְ
אתם העניים
[90]
הֹלְכֵי עַל דֶּרֶךְ
עקלקלות
[91]
לבקש מחייתכם
[92]
, כולכם
שִׂיחוּ
-דברו
[93]
וספרו נפלאות ה'
[94]
ושבחוהו
[95]
, על כי מעתה תוכלו לפעול וללכת מבלי יראה ודאגה מהאויב:
[96]
(יא)
מִקּוֹל מְחַצְצִים בֵּין מַשְׁאַבִּים שָׁם יְתַנּוּ צִדְקוֹת יְהֹוָה צִדְקֹת פִּרְזֹנוֹ בְּיִשְׂרָאֵל אָז יָרְדוּ לַשְּׁעָרִים עַם יְהֹוָה:
אותם אשר היו מתייראים
[97]
מִקּוֹל מְחַצְצִים
[98]
בֵּין מַשְׁאַבִּים
-משאבי המים
[99]
, שכאשר הלכו לשאוב מים פחדו מקול החיצים שירו האויבים
[100]
, עתה,
[101]
שָׁם יְתַנּוּ
-ידברו
[102]
צִדְקוֹת יְהֹוָה
, שהן
צִדְקֹת פִּרְזֹנוֹ בְּיִשְׂרָאֵל
-שהשקיט את ישראל לשכון בערי פרזות ולצאת מפוזרים שלא באסיפת עם אלא ביחידי
[103]
, כי
אָז
בימי דבורה וברק
[104]
יָרְדוּ לַשְּׁעָרִים
-חזרו לערי מושבותם הפרזות שברחו מהן,
[105]
עַם יְהֹוָה
חזרו לשערים ללמוד תורה, מה שלא יכלו לעשות קודם בהיות הדרכים סגורות, ומפני כובד השעבוד:
[106]
(יב)
עוּרִי עוּרִי דְּבוֹרָה, עוּרִי עוּרִי דַּבְּרִי שִׁיר, קוּם בָּרָק וּשֲׁבֵה שֶׁבְיְךָ בֶּן אֲבִינֹעַם:
עוּרִי
-התעוררי
[107]
עוּרִי
-התעוררי
דְּבוֹרָה,
עוּרִי עוּרִי דַּבְּרִי
-והתחזקי לדבר
[108]
שִׁיר,
קוּם בָּרָק וּשֲׁבֵה שֶׁבְיְךָ
-את השביה שלך
[109]
בֶּן אֲבִינֹעַם
, כי בהתחזק השיר תתגבר התשועה:
[110]
(יג)
אָז יְרַד שָׂרִיד לְאַדִּירִים עָם יְהֹוָה יְרַד לִי בַּגִּבּוֹרִים:
אָז
, כאשר יתחזק השיר ותתגבר התשועה,
[111]
יְרַד
-יִרְדֶה
[112]
שָׂרִיד
הנשאר
[113]
מישראל למשול
[114]
לְאַדִּירִים
-באדירי
[115]
עָם
הם הגויים החזקים,
[116]
יְהֹוָה יְרַד לִי
-יתן לי ממשלה
[117]
בַּגִּבּוֹרִים
-בגיבורי האומות:
[118]
(יד)
מִנִּי אֶפְרַיִם שָׁרְשָׁם בַּעֲמָלֵק, אַחֲרֶיךָ בִנְיָמִין בַּעֲמָמֶיךָ מִנִּי מָכִיר יָרְדוּ מְחֹקְקִים וּמִזְּבוּלֻן מֹשְׁכִים בְּשֵׁבֶט סֹפֵר:
והמשיכה דבורה לשבח כל שבט ושבט שירדו עם ברק למלחמה ולגנות את מי שלא ירד עימו
[119]
, וכך אמרה,
מִנִּי
-מן
[120]
שבט
[121]
אֶפְרַיִם
יצא
[122]
שָׁרְשָׁם
הוא יהושע נשיאם שיצא לרדות
[123]
בַּעֲמָלֵק,
אַחֲרֶיךָ
יהושע
[124]
, קם שאול בן קיש משבט
[125]
בִנְיָמִין
אשר ילחם בעמלק ברוב עם אשר יבואו
[126]
בַּעֲמָמֶיךָ
-בחיל מאתיים אלף רגלי,
[127]
מִנִּי
-מבני
[128]
מָכִיר
משבט מנשה
[129]
יָרְדוּ מְחֹקְקִים
-הגדולים והחכמים להילחם נגד סיסרא,
[130]
וּמִזְּבוּלֻן
באו סוחרים גדולים
[131]
מֹשְׁכִים
-כותבים
[132]
בְּשֵׁבֶט
-בקולמוס
[133]
סֹפֵר
-בספר חשבונותיהם
[134]
, אף שאינם מלומדי מלחמה:
[135]
(טו)
וְשָׂרַי בְּיִשָּׂשכָר עִם דְּבֹרָה וְיִשָּׂשכָר כֵּן בָּרָק בָּעֵמֶק שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו בִּפְלַגּוֹת רְאוּבֵן גְּדֹלִים חִקְקֵי לֵב:
וְשָׂרַי
-והשרים
[136]
בְּיִשָּׂשכָר
הם ראשי סנהדריות שעוסקים בתורה ויודעי בינה לעתים, תמיד היו
[137]
עִם דְּבֹרָה
ללמד בישראל חק ומשפט,
[138]
וְ
שאר העם של שבט
[139]
יִשָּׂשכָר
גם
כֵּן
יצא למלחמה עם
[140]
בָּרָק
ושמעו לכל אשר יצווה
[141]
, וגם
[142]
בָּעֵמֶק
אשר
[143]
שֻׁלַּח
בדבר ה' לרדת
[144]
בְּרַגְלָיו
[145]
כי לא היה לו רכב וסוס ולא אנשי חיל למלחמה
[146]
, הלכו יששכר בכל שליחות ששילחם ברק, לאסוף את כל העם ולכל צורכי המלחמה
[147]
, אבל
בִּפְלַגּוֹת
-בחילוקי לבו של
[148]
שבט
רְאוּבֵן
שנחלק ונפרד ולא באו למלחמה,
[149]
גְּדֹלִים
-רבו
[150]
חִקְקֵי לֵב
-עָרְמוֹת הלב:
[151]
(טז)
לָמָּה יָשַׁבְתָּ בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים לִפְלַגּוֹת רְאוּבֵן גְּדוֹלִים חִקְרֵי לֵב:
לָמָּה יָשַׁבְתָּ
בערמומיות
[152]
בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם
-הגבולות
[153]
, ולא באת למלחמה
[154]
אלא המתנת
לִשְׁמֹעַ
קול
שְׁרִקוֹת עֲדָרִים
-עדרי המלחמה, לראות למי קול ענות גבורה ולמי קול ענות חלושה ולהיות עם המנצח,
[155]
לִפְלַגּוֹת
-לדבר זה שנפרד
[156]
רְאוּבֵן
ולא התעורר למלחמה עם אחיו,
[157]
גְּדוֹלִים
עוונותיו על
[158]
חִקְרֵי לֵב
-מחשבות ליבו
[159]
, ויש לחקור להשכיל אמיתת הדבר:
[160]
(יז)
גִּלְעָד בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שָׁכֵן וְדָן לָמָּה יָגוּר אֳנִיּוֹת אָשֵׁר יָשַׁב לְחוֹף יַמִּים וְעַל מִפְרָצָיו יִשְׁכּוֹן:
אנשי
גִּלְעָד
הם חצי שבט המנשה אשר
[161]
בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שָׁכֵן
-שוכנים, הם עשו עצמם כלא יודעים ולא באו אל המלחמה,
[162]
וְדָן
אף עליו יש להתרעם ולשאול,
[163]
לָמָּה יָגוּר
-יאסוף
[164]
כל אשר לו לשים
[165]
בָּ
אֳנִיּוֹת
, הלא נחלתו קרובה למקום המלחמה ומדוע אם כן ברח ולא בא למלחמה?!
[166]
אך שבט
אָשֵׁר
שלא הגיע למלחמה לא במעל עשה זאת
[167]
, כי הנחלה בה
יָשַׁב
היא
לְחוֹף יַמִּים וְעַל מִפְרָצָיו
ובערים שאינן מבוצרות חומה
[168]
יִשְׁכּוֹן
ועמד שם מפחד האויבים לשמור ארצו, ועל כן לא בא למלחמה:
[169]
(יח)
זְבֻלוּן עַם חֵרֵף נַפְשׁוֹ לָמוּת, וְנַפְתָּלִי עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה:
אולם
[170]
זבולון ונפתלי לא עשו כן
[171]
אלא באו למלחמה,
[172]
זְבֻלוּן
עשה טוב, כי הוא
[173]
עַם
אשר מרוב חפצו לסייע לברק,
[174]
חֵרֵף
-בִּזָּה
[175]
נַפְשׁוֹ
ללכת למלחמה איתו ולא יָקְרָה נפשו בעיניו
[176]
ולא חש
לָמוּת,
וְ
גם
[177]
נַפְתָּלִי
כמוהו, מרוב בטחונו בה' יתברך
[178]
לא חש למות
[179]
עַל מְרוֹמֵי
[180]
שָׂדֶה
בהר תבור
[181]
מקום המערכה:
[182]
(יט)
בָּאוּ מְלָכִים נִלְחָמוּ, אָז נִלְחֲמוּ מַלְכֵי כְנַעַן בְּתַעְנַךְ, עַל מֵי מְגִדּוֹ בֶּצַע כֶּסֶף לֹא לָקָחוּ:
ובעוד ששבטי ישראל הללו לא באו לעזרת אחיהם,
[183]
בָּאוּ מְלָכִים
של ארצות אחרות לסייע לסיסרא
[184]
וְ
נִלְחָמוּ,
אָז
בעת הילחם סיסרא
[185]
נִלְחֲמוּ
-בעבורו
[186]
מַלְכֵי כְנַעַן
ברוב עם
[187]
בְּתַעְנַךְ,
עַל
-עד
[188]
מֵי מְגִדּוֹ
נתקבצו
[189]
, וחינם באו
[190]
כי
בֶּצַע כֶּסֶף לֹא לָקָחוּ
מסיסרא
[191]
, ומדוע לא באו ראובן ודן לעזרת אחיהם?!
[192]
, וכיון שהאויבים באו בחפץ ורצון נמרץ, ושבטי ישראל לא רצו לבוא להושיע לאחיהם, הנה האל יתברך בא לעזרתם:
[193]
(כ)
מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחֲמוּ עִם סִיסְרָא:
אמר הקב"ה, אתם באים להילחם על בנַי בלא בצע כסף! חייכם שאני מגרה בכם צבא בלי בצע,
[194]
מִן
ה
שָׁמַיִם
הקב"ה שלח את שלוחיו
[195]
וְ
נִלְחָמוּ
בסיסרא, וגם
הַכּוֹכָבִים
שיצאו אז לעזרת ישראל במלחמת יהושע
[196]
סרו
מִמְּסִלּוֹתָם
[197]
ומדרך מהלכם
[198]
שסוללו אז, וְ
נִלְחֲמוּ עִם
-נגד
סִיסְרָא
, שהכוכבים הרתיחו את השריונות של חיילי סיסרא וכשנכנסו לנחל קישון להתקרר שטפום מי הנחל:
[199]
(כא)
נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם נַחַל קְדוּמִים נַחַל קִישׁוֹן תִּדְרְכִי נַפְשִׁי עֹז:
נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם
-שטפם
[200]
וטיאטא אותם מן העולם
[201]
, ונחל קישון הוא
[202]
נַחַל קְדוּמִים
שנעשה ערב לים על זה
[203]
, והנה מי הנחל אשר היו מאז ומקדם בנחל קישון הלא מעטים היו, עד אשר
[204]
בְּ
נַחַל קִישׁוֹן תִּדְרְכִי נַפְשִׁי
-דרכתי אני
[205]
בְּ
עֹז
מבלי נזק, ועתה על פי הנס רבו למעלה עד אשר שטפו הגויים!:
[206]
(כב)
אָז הָלְמוּ עִקְּבֵי סוּס מִדַּהֲרוֹת דַּהֲרוֹת אַבִּירָיו:
ובראותם את הנחל שוטף, נסו לנפשם על הסוסים
[207]
, וְ
אָז
נשתלפו פרסאות סוסיהם מחום הכוכבים, ומתוך שנשתלפו,
[208]
הָלְמוּ
-הוכו
[209]
עִקְּבֵי
-העקבים של כל
סוּס
מחיל סיסרא,
[210]
מִ
רוב
[211]
דַּהֲרוֹת
-מרוצה,
[212]
דַּהֲרוֹת
-מרוצת
אַבִּירָיו
-הפרשים רוכבי הסוסים:
[213]
(כג)
אוֹרוּ מֵרוֹז אָמַר מַלְאַךְ יְהֹוָה, אֹרוּ אָרוֹר יֹשְׁבֶיהָ, כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת יְהֹוָה, לְעֶזְרַת יְהֹוָה בַּגִּבּוֹרִים:
אוֹרוּ
-ארורים
[214]
אנשי
[215]
העיר
[216]
מֵרוֹז אָמַר
ברק
[217]
מַלְאַךְ
-שליח
[218]
יְהֹוָה,
אֹרוּ
-קללו לומר
[219]
אָרוֹר
-ארורים
יֹשְׁבֶיהָ,
[220]
כִּי
למרות שהיו סמוכים למקום המלחמה
[221]
לֹא בָאוּ
לעזרת ישראל הנחשבת כביכול
[222]
לְעֶזְרַת יְהֹוָה,
לְעֶזְרַת
עַם
[223]
יְהֹוָה
הנלחם
[224]
בַּגִּבּוֹרִים
והם אנשי סיסרא
[225]
, וכמו שראוי לקלל אנשי מרוז כך ראוי שתבורך יעל אשת חבר הקיני שסייעה בתשועה:
[226]
(כד)
תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי, מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ:
תְּבֹרַךְ מִ
כָּל הַ
נָּשִׁים
[227]
יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי,
מִ
פִּי
[228]
נָּשִׁים
צדקניות וצנועות היושבות
[229]
בָּאֹהֶל
הן האמהות הקדושות,
[230]
תְּבֹרָךְ
יעל, ותתקיים הברכה:
[231]
(כה)
מַיִם שָׁאַל חָלָב נָתָנָה בְּסֵפֶל אַדִּירִים הִקְרִיבָה חֶמְאָה:
מַיִם שָׁאַל
-ביקש ממנה סיסרא הרשע
[232]
, והיא במקום מים,
חָלָב נָתָנָה
לו, ולאחר שבדקה שאין ליבו עליו להבחין בין מים לחלב, השקתה אותו חלב
[233]
בכדי להביא עליו תרדמה,
[234]
בְּסֵפֶל
גדול ששותים בו גדולים וְ
אַדִּירִים
[235]
הִקְרִיבָה
לו חלב
[236]
חֶמְאָה:
[237]
(כו)
יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה וִימִינָהּ לְהַלְמוּת עֲמֵלִים וְהָלְמָה סִיסְרָא, מָחֲקָה רֹאשׁוֹ, וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ:
ומתוך גודל לבה וְחָזְקָהּ
[238]
, את
יָדָהּ
השמאלית
[239]
לַיָּתֵד
האהל
תִּשְׁלַחְנָה
-שלחה,
וִימִינָהּ
-ואת ידה הימנית הושיטה
[240]
לְהַלְמוּת עֲמֵלִים
הוא הפטיש,
[241]
וְהָלְמָה
-והכתה ושברה יעל את
[242]
סִיסְרָא,
מָחֲקָה
-הסירה
[243]
רֹאשׁוֹ,
וּמָחֲצָה
-והיכתה יעל
[244]
וְחָלְפָה
-ועברה
[245]
היתד ויצאה בצד השני של
[246]
רַקָּתוֹ
[247]
של סיסרא:
[248]
(כז)
בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפַל שָׁכָב בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפָל בַּאֲשֶׁר כָּרַע, שָׁם נָפַל שָׁדוּד:
בֵּין רַגְלֶיהָ
לפניה
[249]
כָּרַע
סיסרא על ברכיו
[250]
, ומיד לאחר מכן
[251]
נָפַל
לארץ,
[252]
שָׁכָב בֵּין רַגְלֶיהָ
ונשאר שוכב ולא הוסיף לקום,
[253]
כָּרַע נָפָל
סיסרא!,
[254]
בַּאֲשֶׁר
-במקום אשר
[255]
כָּרַע,
שָׁם נָפַל
כשהוא
שָׁדוּד
-נאבד ונבוז
[256]
, כי לא היה יכול להתחזק עוד אחר הכריעה:
[257]
(כח)
בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא בְּעַד הָאֶשְׁנָב מַדּוּעַ בֹּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ לָבוֹא? מַדּוּעַ אֶחֱרוּ פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו:
בְּעַד
-נגד
[258]
הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה
-הביטה,
[259]
וַתְּיַבֵּב
-ותקונן
[260]
ביללה
[261]
אֵם סִיסְרָא בְּעַד הָאֶשְׁנָב
-החלון
[262]
, ואמרה
[263]
מַדּוּעַ בֹּשֵׁשׁ
-מתעכב יותר מהרגיל
[264]
רִכְבּוֹ
של בני
לָבוֹא?
מַדּוּעַ אֶחֱרוּ פַּעֲמֵי
-צעדי
[265]
מַרְכְּבוֹתָיו
? הרי היה כבר צריך להיות כאן:
[266]
(כט)
חַכְמוֹת שָׂרוֹתֶיהָ תַּעֲנֶינָּה אַף הִיא תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ לָהּ:
חַכְמוֹת
-החכמות שֶׁבְּ
שָׂרוֹתֶיהָ
[267]
תַּעֲנֶינָּה
[268]
-היו עונות לה כי בושש רכבו לבוא לפי שהוא וצבאו מוצאים הרבה שלל ומחלקים אותו,
[269]
אַף הִיא
אם סיסרא, כששמעה זאת
[270]
תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ לָהּ
-מצאה נחמה לעצמה
[271]
והודתה לדבריהן, ואמרה כן הוא הדבר:
[272]
(ל)
הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל רַחַם רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר שְׁלַל צְבָעִים לְסִיסְרָא שְׁלַל צְבָעִים רִקְמָה צֶבַע רִקְמָתַיִם לְצַוְּארֵי שָׁלָל:
ולהיותם פרוצים בעריות הקדימו בסיפור שלל העריות, אולי השיג כל אחד מהן נערה אחת או שתים
[273]
, וכך ניחמו אותה
[274]
הֲלֹא
הון רב
[275]
יִמְצְאוּ
בישראל, ושמה
[276]
יְחַלְּקוּ
ביניהם
[277]
את הַ
שָׁלָל
, ולכן הם מאחרים לבוא,
[278]
רַחַם
-עלמה אחת
[279]
או
רַחֲמָתַיִם
-שתי עלמות
[280]
או שלוש,
[281]
לְרֹאשׁ
-לכל
[282]
גֶּבֶר
[283]
, השלל החשוב יהיה לסיסרא בנך שר הצבא,
[284]
שְׁלַל
הבגדים
[285]
צְבָעִים
-הצבועים החשובים ביותר
[286]
מניחים
[287]
לְסִיסְרָא
-לפני סיסרא
[288]
, וגם
[289]
שְׁלַל צְבָעִים רִקְמָה
-מעשה רוקם בהרבה מיני צבעים
[290]
מניחים לפניו שיטול ראשון,
[291]
צֶבַע רִקְמָתַיִם
-מעשה הרקמה משני הפנים
[292]
לְצַוְּארֵי
-לראש
[293]
שָׁלָל
לתת אותם לשר הצבא:
[294]
(לא)
כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ יְהֹוָה וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה:
ואמרה דבורה שתנחומי השרות תנחומי הבל הם,
[295]
כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ יְהֹוָה
כאשר אבד סיסרא,
[296]
וְאֹהֲבָיו
-אבל אוהבי ה'
[297]
כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ
בבוקר שהולך ומאיר בכל פעם יותר עד שהוא
[298]
בִּגְבֻרָתוֹ
בתקופת תמוז
[299]
, כן יהיו אוהבי ה' הולכים וחזקים עד אשר יהיו בגובהי המעלה
[300]
, ועד כאן שירת דבורה,
[301]
וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ
עד כלות
[302]
אַרְבָּעִים שָׁנָה
מתחילת השיעבוד
[303]
, כי היו צדיקים כל ימי דבורה:
[304]