(א)
וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה וַיִּתְּנֵם יְהֹוָה בְּיַד מִדְיָן שֶׁבַע שָׁנִים:
לאחר שירת דבורה נמחלו לישראל עוונותיהם הראשונים, אולם לאחר מות דבורה הנביאה,
[1]
וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל
את
הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה
, ובעבור עוונם
[2]
וַיִּתְּנֵם
-נתנם
יְהֹוָה בְּיַד מִדְיָן
במשך
שֶׁבַע שָׁנִים:
(ב)
וַתָּעָז יַד מִדְיָן עַל יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי מִדְיָן עָשׂוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּנְהָרוֹת אֲשֶׁר בֶּהָרִים וְאֶת הַמְּעָרוֹת וְאֶת הַמְּצָדוֹת:
וַתָּעָז
-והתחזקה
[3]
יַד מִדְיָן עַל יִשְׂרָאֵל
, והעזו פניהם הרבה להרע לישראל מה שלא עשו אומות אחרות, כשכל כוונתם היתה להשחית
[4]
, ובכל פעם התחזקה מדין יותר
[5]
עד שהוכרחו ישראל להסתיר עצמם
[6]
מִפְּנֵי מִדְיָן
, ולשם כך
עָשׂוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
מקומות מחבוא שם ישבו לעתים,
[7]
אֶת הַמִּנְהָרוֹת
[8]
אֲשֶׁר
היו
בֶּהָרִים וְאֶת הַמְּעָרוֹת וְאֶת הַמְּצָדוֹת
הם מבצרים חזקים:
[9]
(ג)
וְהָיָה אִם זָרַע יִשְׂרָאֵל וְעָלָה מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי קֶדֶם וְעָלוּ עָלָיו:
וְהָיָה אִם
-כאשר
[10]
זָרַע יִשְׂרָאֵל
[11]
והתחילה התבואה לצמוח,
[12]
וְעָלָה
אז
מִדְיָן
על ישראל,
[13]
וַעֲמָלֵק וּבְנֵי קֶדֶם
הצטרפו אליו
[14]
וְעָלוּ
כולם
[15]
עָלָיו
-על השדה הזרוע
[16]
להשחיתו:
[17]
(ד)
וַיַּחֲנוּ עֲלֵיהֶם וַיַּשְׁחִיתוּ אֶת יְבוּל הָאָרֶץ עַד בּוֹאֲךָ עַזָּה, וְלֹא יַשְׁאִירוּ מִחְיָה בְּיִשְׂרָאֵל וְשֶׂה וָשׁוֹר וַחֲמוֹר:
וַיַּחֲנוּ עֲלֵיהֶם
-על העם,
[18]
וַיַּשְׁחִיתוּ אֶת יְבוּל
צמחי תבואת
[19]
הָאָרֶץ
, מתחילת הגבול
[20]
עַד
המקום
בּוֹאֲךָ
-בו מגיעים
[21]
לְ
עַזָּה,
וְלֹא יַשְׁאִירוּ
-השאירו צרכי
[22]
מִחְיָה
-מזון
[23]
בְּיִשְׂרָאֵל
בכדי לקיים נפשם,
[24]
וְ
גם לא השאירו בישראל
שֶׂה וָשׁוֹר וַחֲמוֹר
, כי לקחו אותם
[25]
או שהשחיתו והמיתו אותם:
[26]
(ה)
כִּי הֵם וּמִקְנֵיהֶם יַעֲלוּ וְאָהֳלֵיהֶם, וּבָאוּ (יבאו) כְדֵי אַרְבֶּה לָרֹב, וְלָהֶם וְלִגְמַלֵּיהֶם אֵין מִסְפָּר וַיָּבֹאוּ בָאָרֶץ לְשַׁחֲתָהּ:
כִּי
כך היו עושים האויבים השחתה גדולה, שכאשר באו להילחם בישראל לא היו באים לבד על סוסיהם, אלא היו באים
[27]
הֵם וּמִקְנֵיהֶם
לרעות את התבואה
[28]
, והיו
יַעֲלוּ
-עולים על ישראל,
וְ
מביאים איתם בני קדם את
[29]
אָהֳלֵיהֶם,
וּבָאוּ
כולם
[30]
(יבאו
כתיב
) כְדֵי
-כמו
[31]
אַרְבֶּה לָרֹב,
וְלָהֶם וְלִגְמַלֵּיהֶם
של בני קדם
[32]
אֵין
-לא היה
מִסְפָּר
מרוב שהיו רבים,
וַיָּבֹאוּ בָאָרֶץ
במטרה
[33]
לְשַׁחֲתָהּ:
(ו)
וַיִּדַּל יִשְׂרָאֵל מְאֹד מִפְּנֵי מִדְיָן, וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהֹוָה:
וַיִּדַּל
-ונהיו דלים ועניים
[34]
יִשְׂרָאֵל מְאֹד מִפְּנֵי
מה שעשו להם
מִדְיָן,
וַיִּזְעֲקוּ
בתפילה
[35]
בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהֹוָה:
(ז)
וַיְהִי כִּי זָעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהֹוָה עַל אֹדוֹת מִדְיָן:
וַיְהִי כִּי
כאשר
זָעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהֹוָה
מתוך צרתם
[36]
עַל אֹדוֹת מִדְיָן
, לא זעקו על חטאתיהם אלא רק התרעמו על הרעה, ולא הכירו כי בא העונש בסיבת החטא, לכן שלח הקב"ה נביא להוכיחם:
[37]
(ח)
וַיִּשְׁלַח יְהֹוָה אִישׁ נָבִיא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם וָאֹצִיא אֶתְכֶם מִבֵּית עֲבָדִים:
וַיִּשְׁלַח יְהֹוָה אִישׁ נָבִיא
הוא פנחס
[38]
אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,
וַיֹּאמֶר לָהֶם
במו ידיכם גרמתם לכם את הרע,
[39]
כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם
באותות ומופתים והיה לכם להכיר גדלותי ויכולתי ולירא ממני יראת הרוממות,
[40]
וָאֹצִיא אֶתְכֶם מִבֵּית עֲבָדִים
והיה לכם להכיר לי טובה על כך, וגם לדעת כי עבדי אתם:
[41]
(ט)
וָאַצִּל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם, וּמִיַּד כָּל לֹחֲצֵיכֶם וָאֲגָרֵשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם וָאֶתְּנָה לָכֶם אֶת אַרְצָם:
וָאַצִּל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם,
וּמִיַּד כָּל לֹחֲצֵיכֶם
מסיחון ועוג
[42]
ומהכנעני מלך ערד
[43]
וממלכי כנען אשר לחצו אתכם בהלחמם עמכם
[44]
, והיה לכם לדעת כי עדיין אתם צריכים לי,
[45]
וָאֲגָרֵשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם וָאֶתְּנָה לָכֶם אֶת אַרְצָם
, וא"כ לא היה לכם לעשות כמעשיהם, אחר שבעבור מעשיהם גורשו מפניכם, ובכל זאת לא שמעתם בקולי:
[46]
(י)
וָאֹמְרָה לָכֶם, אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם, לֹא תִירְאוּ אֶת אֱלֹהֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר אַתֶּם יוֹשְׁבִים בְּאַרְצָם, וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלִי:
וָאֹמְרָה לָכֶם,
אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם,
לֹא תִירְאוּ
-אל תביטו ואל תסטו לעבוד
[47]
אֶת אֱלֹהֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר אַתֶּם יוֹשְׁבִים בְּאַרְצָם,
וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלִי
והלכתם אחרי אלהי נכר הארץ
[48]
, ובעבור זה באה הרעה עליכם:
[49]
(יא)
וַיָּבֹא מַלְאַךְ יְהֹוָה וַיֵּשֶׁב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר בְּעָפְרָה אֲשֶׁר לְיוֹאָשׁ אֲבִי הָעֶזְרִי וְגִדְעוֹן בְּנוֹ חֹבֵט חִטִּים בַּגַּת לְהָנִיס מִפְּנֵי מִדְיָן:
ולאחר שהוכיחם,
[50]
וַיָּבֹא
-בא
מַלְאַךְ יְהֹוָה
להושיעם,
[51]
וַיֵּשֶׁב
-והמתין
[52]
המלאך
תַּחַת
עץ
[53]
הָאֵלָה אֲשֶׁר
היה
בְּעָפְרָה
[54]
, וַ
אֲשֶׁר
היה שייך
[55]
לְיוֹאָשׁ
הנקרא
אֲבִי הָעֶזְרִי
שהיה מבני אביעזר בן גלעד בן מנשה,
[56]
וְגִדְעוֹן בְּנוֹ
היה
חֹבֵט
במהירות רבה
[57]
חִטִּים בַּגַּת
-בקורות בית הבד
[58]
כדי
לְהָנִיס
-להטמין את החיטים במערה להבריחן
[59]
מִפְּנֵי מִדְיָן:
(יב)
וַיֵּרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְהֹוָה וַיֹּאמֶר אֵלָיו, יְהֹוָה עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל:
וַיֵּרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְהֹוָה וַיֹּאמֶר אֵלָיו,
יְהֹוָה עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל
שנתן לך כח כזה
[60]
, וקראהו כך לבשרו ולחזקו שיגבר וינצח את מדין:
[61]
(יג)
וַיֹּאמֶר אֵלָיו גִּדְעוֹן, בִּי אֲדֹנִי וְיֵשׁ יְהֹוָה עִמָּנוּ, וְלָמָּה מְצָאַתְנוּ כָּל זֹאת? וְאַיֵּה כָל נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר סִפְּרוּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ לֵאמֹר הֲלֹא מִמִּצְרַיִם הֶעֱלָנוּ יְהֹוָה וְעַתָּה נְטָשָׁנוּ יְהֹוָה וַיִּתְּנֵנוּ בְּכַף מִדְיָן:
וַיֹּאמֶר אֵלָיו גִּדְעוֹן,
בִּי
-בבקשה
[62]
אֲדֹנִי
השב לי על שאלתי, אם אכן
[63]
וְיֵשׁ יְהֹוָה עִמָּנוּ,
וְלָמָּה
אם כן
מְצָאַתְנוּ
-מצאה אותנו
[64]
כָּל
הרעה הַ
זֹאת?
[65]
וְאַיֵּה
-והיכן
כָל נִפְלְאֹתָיו
של הקב"ה
אֲשֶׁר סִפְּרוּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ לֵאמֹר
-שאמרו לנו
הֲלֹא מִמִּצְרַיִם הֶעֱלָנוּ יְהֹוָה
, והרי בעת ההיא השגיח ה' עלינו ועשה לנו נפלאות למעלה מדרך הטבע,
[66]
וְעַתָּה
האם כל נפלאותיו כלו
[67]
שֶׁ
נְטָשָׁנוּ
-עזב אותנו
[68]
יְהֹוָה וַיִּתְּנֵנוּ
-ונתן אותנו
בְּכַף מִדְיָן
?! ואם כן איך תאמר שה' עמי?!:
[69]
(יד)
וַיִּפֶן אֵלָיו יְהֹוָה וַיֹּאמֶר לֵךְ בְּכֹחֲךָ זֶה וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל מִכַּף מִדְיָן, הֲלֹא שְׁלַחְתִּיךָ:
וַיִּפֶן אֵלָיו יְהֹוָה
באמצעות המלאך,
[70]
וַיֹּאמֶר
לגדעון
לֵךְ בְּכֹחֲךָ זֶה
, בכח הגבורה שאני מוסיף לך,
[71]
וְהוֹשַׁעְתָּ
-ותושיע
אֶת יִשְׂרָאֵל מִכַּף מִדְיָן,
הֲלֹא
גזרתי זאת
[72]
וּ
שְׁלַחְתִּיךָ
, ואם כן אין לך מה לדאוג
[73]
ועשה את השליחות
[74]
בזריזות:
[75]
(טו)
וַיֹּאמֶר אֵלָיו בִּי אֲדֹנָי בַּמָּה אוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל הִנֵּה אַלְפִּי הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה, וְאָנֹכִי הַצָּעִיר בְּבֵית אָבִי:
וַיֹּאמֶר אֵלָיו
גדעון, שעדיין לא ידע שהוא מלאך,
[76]
בִּי
-בבקשה
[77]
אֲדֹנָי
-אדוני,
[78]
בַּמָּה אוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל
? אם מבחינת רוב הלוחמים
[79]
הִנֵּה אַלְפִּי
-האלף
[80]
שבית אבי נמנה בו הוא
[81]
הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה,
וְ
אם מהבחינה שישמעו לי העם
[82]
, בנוסף לכך שאלפי הוא הדל, הנה עוד
[83]
אָנֹכִי הַצָּעִיר בְּבֵית אָבִי
ומי ישמע לי ללכת אחרי?!:
[84]
(טז)
וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהֹוָה כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְהִכִּיתָ אֶת מִדְיָן כְּאִישׁ אֶחָד:
וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהֹוָה
, לא תצטרך להרבה אנשים
[85]
כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ
ואין לי מעצור להושיע ברב או במעט
[86]
, וכולם ישמעו לך
[87]
, והתשועה תהיה על דרך נס ולא ברוב חיל,
[88]
וְהִכִּיתָ
-ותכה
אֶת מִדְיָן
במהירות ובקלות
[89]
, ואע"פ שיש במחניהם אלפים
[90]
, אתה תכה בהם בקלות
כְּ
אילו היה שם רק
[91]
אִישׁ אֶחָד:
(יז)
וַיֹּאמֶר אֵלָיו אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְעָשִׂיתָ לִּי אוֹת שָׁאַתָּה מְדַבֵּר עִמִּי:
וַיֹּאמֶר אֵלָיו
גדעון,
אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְעָשִׂיתָ
-תעשה
לִּי אוֹת
-מופת
[92]
שָׁאַתָּה
-שֶׁאַתָּה
[93]
מלאך ה'
[94]
מְדַבֵּר עִמִּי
בשם ה':
[95]
(יח)
אַל נָא תָמֻשׁ מִזֶּה עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ, וְהֹצֵאתִי אֶת מִנְחָתִי וְהִנַּחְתִּי לְפָנֶיךָ וַיֹּאמַר אָנֹכִי אֵשֵׁב עַד שׁוּבֶךָ:
והמשיך גדעון ואמר לו,
אַל נָא תָמֻשׁ
-תסור
[96]
מִ
מקום
זֶּה עַד בֹּאִי
-שאחזור
אֵלֶיךָ,
וְ
כאשר אחזור
הֹצֵאתִי
-אוציא
אֶת מִנְחָתִי וְהִנַּחְתִּי
אותה
לְפָנֶיךָ
ועשה לי בה אות,
[97]
וַיֹּאמַר
לו המלאך,
אָנֹכִי אֵשֵׁב
ואמתין
[98]
עַד שׁוּבֶךָ:
(יט)
וְגִדְעוֹן בָּא וַיַּעַשׂ גְּדִי עִזִּים וְאֵיפַת קֶמַח מַצּוֹת הַבָּשָׂר שָׂם בַּסַּל וְהַמָּרַק שָׂם בַּפָּרוּר וַיּוֹצֵא אֵלָיו אֶל תַּחַת הָאֵלָה, וַיַּגַּשׁ:
וְגִדְעוֹן בָּא
לביתו,
[99]
וַיַּעַשׂ
-ובישל
[100]
גְּדִי עִזִּים
[101]
וְאֵיפַת
[-שם מידה בת שלש סאים]
[102]
קֶמַח מַצּוֹת
כי פסח היה אותו יום
[103]
, את
הַבָּשָׂר שָׂם
גדעון
בַּסַּל
-בִּכְלִי,
[104]
וְ
את
הַמָּרַק
-הרוטב
[105]
שָׂם בַּפָּרוּר
-בקדרה,
[106]
וַיּוֹצֵא
-והביא את המנחה
[107]
אֵלָיו
[108]
אֶל תַּחַת
עץ
[109]
הָאֵלָה,
וַיַּגַּשׁ
-והגיש אליו את המנחה
[110]
בדרך כבוד:
[111]
(כ)
וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים, קַח אֶת הַבָּשָׂר וְאֶת הַמַּצּוֹת וְהַנַּח אֶל הַסֶּלַע הַלָּז וְאֶת הַמָּרַק שְׁפוֹךְ וַיַּעַשׂ כֵּן:
וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים,
קַח אֶת הַבָּשָׂר וְאֶת הַמַּצּוֹת וְהַנַּח אֶל הַסֶּלַע הַלָּז
-הזה
[112]
שלפנינו,
[113]
וְאֶת הַמָּרַק שְׁפוֹךְ
על הסלע
[114]
וַיַּעַשׂ כֵּן
גדעון:
(כא)
וַיִּשְׁלַח מַלְאַךְ יְהֹוָה אֶת קְצֵה הַמִּשְׁעֶנֶת אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וַיִּגַּע בַּבָּשָׂר וּבַמַּצּוֹת, וַתַּעַל הָאֵשׁ מִן הַצּוּר וַתֹּאכַל אֶת הַבָּשָׂר וְאֶת הַמַּצּוֹת, וּמַלְאַךְ יְהֹוָה הָלַךְ מֵעֵינָיו:
וַיִּשְׁלַח מַלְאַךְ יְהֹוָה אֶת קְצֵה הַמִּשְׁעֶנֶת
-המטה
[115]
אֲשֶׁר
היה
בְּיָדוֹ
ועליו נשען,
[116]
וַיִּגַּע
המטה
בַּבָּשָׂר וּבַמַּצּוֹת,
וַתַּעַל הָאֵשׁ מִן הַצּוּר
-הסלע,
[117]
וַתֹּאכַל
-ושרפה
[118]
אֶת הַבָּשָׂר וְאֶת הַמַּצּוֹת,
וּמַלְאַךְ יְהֹוָה הָלַךְ
נעלם
מֵעֵינָיו
של גדעון ולא ראהו עוד:
[119]
(כב)
וַיַּרְא גִּדְעוֹן כִּי מַלְאַךְ יְהֹוָה הוּא וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן אֲהָהּ אֲדֹנָי יֱהֹוִה כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי מַלְאַךְ יְהֹוָה פָּנִים אֶל פָּנִים:
וַיַּרְא
-והבין
[120]
גִּדְעוֹן כִּי מַלְאַךְ יְהֹוָה
[121]
הוּא
שכן עד עתה ראה אותו כאיש ועכשיו ראה אותו בעצמותו כמו מלאך ממש,
[122]
וַיֹּאמֶר
-וְצָוַח
[123]
גִּדְעוֹן
בדאגה,
[124]
אֲהָהּ אֲדֹנָי יֱהֹוִה
! מה תהא עלי?!
[125]
כִּי עַל כֵּן
-על אשר
[126]
רָאִיתִי מַלְאַךְ יְהֹוָה פָּנִים אֶל פָּנִים
ולבי יפחד על כך:
[127]
(כג)
וַיֹּאמֶר לוֹ יְהֹוָה שָׁלוֹם לְךָ, אַל תִּירָא לֹא תָּמוּת:
וַיֹּאמֶר לוֹ
מלאך
[128]
יְהֹוָה
לאחר שעלה
[129]
ונעלם,
שָׁלוֹם
יהיה
לְךָ,
אַל תִּירָא
כי
לֹא תָּמוּת
, לא מיתת הגוף ולא מיתת הנפש כי נמחלו עוונותיך
[130]
, ואמר לו כן כי ראה שהיה גדעון מפחד בדעתו כי היה מלאך:
[131]
(כד)
וַיִּבֶן שָׁם גִּדְעוֹן מִזְבֵּחַ לַיהֹוָה וַיִּקְרָא לוֹ יְהֹוָה שָׁלוֹם עַד הַיּוֹם הַזֶּה, עוֹדֶנּוּ בְּעָפְרָת אֲבִי הָעֶזְרִי:
וַיִּבֶן שָׁם גִּדְעוֹן מִזְבֵּחַ לַיהֹוָה וַיִּקְרָא לוֹ
גדעון
[132]
יְהֹוָה שָׁלוֹם
-הוא שלומנו
[133]
, וְ
עַד הַיּוֹם
בו נכתב הספר
[134]
הַזֶּה,
עוֹדֶנּוּ
-עדיין
[135]
המזבח עומד
[136]
בְּעָפְרָת
-בעפרה שהיא מנחלת
[137]
אֲבִי הָעֶזְרִי
-בני אביעזר:
[138]
(כה)
וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר לוֹ יְהֹוָה קַח אֶת פַּר הַשּׁוֹר אֲשֶׁר לְאָבִיךָ, וּפַר הַשֵּׁנִי שֶׁבַע שָׁנִים וְהָרַסְתָּ אֶת מִזְבַּח הַבַּעַל אֲשֶׁר לְאָבִיךָ, וְאֶת הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָלָיו, תִּכְרֹת:
וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא
הסמוך למראה המלאך,
[139]
וַיֹּאמֶר לוֹ יְהֹוָה
באמצעות הנביא,
[140]
קַח אֶת פַּר הַשּׁוֹר
הגדול
[141]
אֲשֶׁר
שייך
[142]
לְאָבִיךָ,
וּפַר
-וקח גם את הפר
[143]
הַשֵּׁנִי
של בני העיר
[144]
שנתפטם לעבודה זרה זה
[145]
שֶׁבַע שָׁנִים
, והוקצה לעבודה זרה מיום היוולדו,
[146]
וְהָרַסְתָּ
-ותהרוס
אֶת מִזְבַּח הַבַּעַל אֲשֶׁר לְאָבִיךָ,
וְאֶת
אילן
הָאֲשֵׁרָה
של עבודה זרה
[147]
אֲשֶׁר עָלָיו,
תִּכְרֹת:
(כו)
וּבָנִיתָ מִזְבֵּחַ לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ עַל רֹאשׁ הַמָּעוֹז הַזֶּה בַּמַּעֲרָכָה וְלָקַחְתָּ אֶת הַפָּר הַשֵּׁנִי, וְהַעֲלִיתָ עוֹלָה בַּעֲצֵי הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר תִּכְרֹת:
וּבָנִיתָ
-ותבנה מאבני מזבח הבעל שנהרס,
[148]
מִזְבֵּחַ לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ
[149]
עַל רֹאשׁ הַמָּעוֹז
-הסלע
[150]
הַזֶּה
עליו הקרבת את הבשר והמצות
[151]
, ותבנה אותו
בַּמַּעֲרָכָה
במקום המישור שבראש המעוז שתוכל לערוך שם את אבני המזבח,
[152]
וְלָקַחְתָּ
-וקח
אֶת הַפָּר הַשֵּׁנִי,
[153]
וְהַעֲלִיתָ עוֹלָה בַּעֲצֵי הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר תִּכְרֹת
להבעיר בהם האש:
[154]
(כז)
וַיִּקַּח גִּדְעוֹן עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מֵעֲבָדָיו וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהֹוָה, וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָרֵא אֶת בֵּית אָבִיו וְאֶת אַנְשֵׁי הָעִיר מֵעֲשׂוֹת יוֹמָם וַיַּעַשׂ לָיְלָה:
וַיִּקַּח גִּדְעוֹן עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מֵעֲבָדָיו
לסייע לו
[155]
כדי שיוכל לסיים במהירות בלילה את בניית המזבח וההקרבה,
[156]
וַיַּעַשׂ
גדעון
כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהֹוָה,
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר
-וכיון שהיה
יָרֵא אֶת בֵּית אָבִיו
יואש
וְאֶת אַנְשֵׁי הָעִיר
עָפְרָה,
מֵעֲשׂוֹת
-במקום לעשות זאת
יוֹמָם
ביום, ובכך לקדש שם ה' בפרהסיה,
[157]
וַיַּעַשׂ
-עשה זאת בַּ
לָיְלָה:
(כח)
וַיַּשְׁכִּימוּ אַנְשֵׁי הָעִיר בַּבֹּקֶר, וְהִנֵּה נֻתַּץ מִזְבַּח הַבַּעַל, וְהָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָלָיו כֹּרָתָה וְאֵת הַפָּר הַשֵּׁנִי הֹעֲלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ הַבָּנוּי:
וַיַּשְׁכִּימוּ אַנְשֵׁי הָעִיר
עָפְרָה
בַּבֹּקֶר,
וְהִנֵּה נֻתַּץ
-נשבר לרסיסים
[158]
מִזְבַּח הַבַּעַל,
וְהָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר
היתה
עָלָיו כֹּרָתָה
-נכרתה,
וְאֵת
עצי האשרה עם
[159]
הַפָּר הַשֵּׁנִי
[160]
הֹעֲלָה
-העלה גדעון
[161]
עַל הַמִּזְבֵּחַ הַבָּנוּי
, אשר נבנה זה עתה מחדש:
[162]
(כט)
וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, מִי עָשָׂה הַדָּבָר הַזֶּה? וַיִּדְרְשׁוּ וַיְבַקְשׁוּ וַיֹּאמְרוּ, גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ עָשָׂה הַדָּבָר הַזֶּה:
וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ,
מִי עָשָׂה הַדָּבָר הַזֶּה?
וַיִּדְרְשׁוּ
-וחקרו בעניין
[163]
וַיְבַקְשׁוּ
-וביקשו למצוא מי עשה זאת, ומצאו שגדעון הוא אשר עשה את הדבר,
[164]
וַיֹּאמְרוּ,
גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ עָשָׂה הַדָּבָר הַזֶּה:
(ל)
וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי הָעִיר אֶל יוֹאָשׁ, הוֹצֵא אֶת בִּנְךָ וְיָמֹת כִּי נָתַץ אֶת מִזְבַּח הַבַּעַל וְכִי כָרַת הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָלָיו:
וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי הָעִיר אֶל יוֹאָשׁ,
הוֹצֵא
אלינו
אֶת בִּנְךָ וְיָמֹת
-ונמית אותו
[165]
כִּי נָתַץ
הוא
אֶת מִזְבַּח הַבַּעַל וְכִי כָרַת
את
הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר
היתה
עָלָיו
, ולא חשדוהו על הפר, מאחר שגם אביו יואש צעק על פרו שנעלם:
[166]
(לא)
וַיֹּאמֶר יוֹאָשׁ לְכֹל אֲשֶׁר עָמְדוּ עָלָיו, הַאַתֶּם תְּרִיבוּן לַבַּעַל אִם אַתֶּם תּוֹשִׁיעוּן אוֹתוֹ אֲשֶׁר יָרִיב לוֹ יוּמַת עַד הַבֹּקֶר אִם אֱלֹהִים הוּא יָרֶב לוֹ כִּי נָתַץ אֶת מִזְבְּחוֹ:
וַיֹּאמֶר יוֹאָשׁ לְכֹל
אלו
אֲשֶׁר עָמְדוּ עָלָיו,
הַאַתֶּם
-וכי אתם
[167]
תְּרִיבוּן לַבַּעַל
-בשביל הבעל?!
[168]
אִם אַתֶּם
-וכי אתם
[169]
תּוֹשִׁיעוּן אוֹתוֹ
לנקום נקמתו?!
[170]
מי
[171]
אֲשֶׁר יָרִיב לוֹ
-בשבילו
[172]
יוּמַת
על ידי
[173]
עַד הַבֹּקֶר
כי הוא מראה בכך שאינו מאמין שהבעל אלוה,
[174]
אִם אֱלֹהִים הוּא
ויש בו אֱלֹהוּת
[175]
יָרֶב לוֹ
בעצמו את ריבו
[176]
כִּי נָתַץ אֶת מִזְבְּחוֹ
, וכדי לדחותם עד שיברח גדעון היה אומר כן
[177]
, ונראה שהיה יואש שר העיר ושמעו לדבריו:
[178]
(לב)
וַיִּקְרָא לוֹ בַיּוֹם הַהוּא יְרֻבַּעַל לֵאמֹר יָרֶב בּוֹ הַבַּעַל כִּי נָתַץ אֶת מִזְבְּחוֹ:
וַיִּקְרָא לוֹ
יואש
[179]
בַיּוֹם הַהוּא
לגדעון בנו
[180]
בשם "
יְרֻבַּעַל
",
לֵאמֹר
-באומרו
יָרֶב בּוֹ
-יִפָּרַע ממנו
הַבַּעַל
על
כִּי נָתַץ
הוא
אֶת מִזְבְּחוֹ:
[181]
(לג)
וְכָל מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי קֶדֶם נֶאֶסְפוּ יַחְדָּו וַיַּעַבְרוּ וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל:
וְכָל מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי קֶדֶם נֶאֶסְפוּ יַחְדָּו
להילחם בישראל,
[182]
וַיַּעַבְרוּ
את הירדן
[183]
ונכנסו לארץ ישראל,
[184]
וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל:
(לד)
וְרוּחַ יְהֹוָה לָבְשָׁה אֶת גִּדְעוֹן, וַיִּתְקַע בַּשּׁוֹפָר וַיִּזָּעֵק אֲבִיעֶזֶר אַחֲרָיו:
וְרוּחַ יְהֹוָה
-ורוח גבורה
[185]
שבאה לו מה'
[186]
לָבְשָׁה אֶת גִּדְעוֹן,
וַיִּתְקַע
גדעון
בַּשּׁוֹפָר
כדרך שרי הצבא
[187]
לסימן שיתקבצו למלחמה,
[188]
וַיִּזָּעֵק
-ואכן נאספו
[189]
מעירו עָפְרָה וממשפחתו
[190]
, כל משפחת
[191]
אֲבִיעֶזֶר
, ללכת
אַחֲרָיו:
(לה)
וּמַלְאָכִים שָׁלַח בְּכָל מְנַשֶּׁה, וַיִּזָּעֵק גַּם הוּא אַחֲרָיו, וּמַלְאָכִים שָׁלַח בְּאָשֵׁר וּבִזְבֻלוּן וּבְנַפְתָּלִי, וַיַּעֲלוּ לִקְרָאתָם:
וּ
בטרם הזעיק את בני עירו,
[192]
מַלְאָכִים
-שליחים
שָׁלַח
גדעון
בְּכָל
שבט
מְנַשֶּׁה,
וַיִּזָּעֵק
-ונאסף
[193]
גַּם הוּא אַחֲרָיו,
וּמַלְאָכִים
-ושליחים נוספים
שָׁלַח בְּ
נחלת שבט
אָשֵׁר וּבִזְבֻלוּן וּבְנַפְתָּלִי,
וַיַּעֲלוּ לִקְרָאתָם
-לקראת גדעון ואנשיו:
[194]
(לו)
וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן אֶל הָאֱלֹהִים, אִם יֶשְׁךָ מוֹשִׁיעַ בְּיָדִי אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ:
וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן
בתפילה
[195]
אֶל הָאֱלֹהִים,
[196]
אִם יֶשְׁךָ
-הינך
[197]
מוֹשִׁיעַ בְּיָדִי אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ:
[198]
(לז)
הִנֵּה אָנֹכִי מַצִּיג אֶת גִּזַּת הַצֶּמֶר בַּגֹּרֶן, אִם טַל יִהְיֶה עַל הַגִּזָּה לְבַדָּהּ וְעַל כָּל הָאָרֶץ חֹרֶב וְיָדַעְתִּי כִּי תוֹשִׁיעַ בְּיָדִי אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ:
הִנֵּה אָנֹכִי מַצִּיג
-מעמיד
[199]
אֶת גִּזַּת הַצֶּמֶר
הגזוז והתלוש
[200]
בַּגֹּרֶן,
אִם טַל יִהְיֶה עַל הַגִּזָּה לְבַדָּהּ וְעַל כָּל הָאָרֶץ חֹרֶב
-יהיה יובש,
[201]
וְיָדַעְתִּי
-אדע על ידי המופת הזה
[202]
כִּי תוֹשִׁיעַ בְּיָדִי אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ:
(לח)
וַיְהִי כֵן, וַיַּשְׁכֵּם מִמָּחֳרָת, וַיָּזַר אֶת הַגִּזָּה, וַיִּמֶץ טַל מִן הַגִּזָּה מְלוֹא הַסֵּפֶל מָיִם:
וַיְהִי כֵן,
וַיַּשְׁכֵּם
גדעון
מִמָּחֳרָת,
וַיָּזַר
-וסחט
[203]
אֶת הַגִּזָּה,
וַיִּמֶץ
-והתמצה
[204]
טַל מִן הַגִּזָּה
בכמות
מְלוֹא הַסֵּפֶל מָיִם
, אבל לא התקיים התנאי השני שגדעון ביקש שבארץ יהיה יובש, שברית כרותה לטל שאינו נעצר:
[205]
(לט)
וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן אֶל הָאֱלֹהִים, אַל יִחַר אַפְּךָ בִּי וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפָּעַם, אֲנַסֶּה נָּא רַק הַפַּעַם בַּגִּזָּה יְהִי נָא חֹרֶב אֶל-הַגִּזָּה לְבַדָּהּ וְעַל כָּל הָאָרֶץ יִהְיֶה טָּל:
וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן אֶל הָאֱלֹהִים,
אַל יִחַר אַפְּךָ בִּי
לומר שאני מנסה עוד בדבר הזה,
[206]
וַאֲדַבְּרָה אַךְ
-רק
הַפָּעַם,
אֲנַסֶּה נָּא רַק הַפַּעַם
ניסיון אחרון
[207]
בַּגִּזָּה
, והפעם אבקש להיפך,
יְהִי נָא חֹרֶב
-יובש
[208]
אֶל-הַגִּזָּה
-בַּגִּזָּה
[209]
לְבַדָּהּ וְעַל כָּל הָאָרֶץ יִהְיֶה טָּל:
(מ)
וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים כֵּן בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיְהִי חֹרֶב אֶל הַגִּזָּה לְבַדָּהּ וְעַל כָּל הָאָרֶץ הָיָה טָל:
ולא כעס ה' על גדעון למרות שביקש ניסיון נוסף,
[210]
וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים כֵּן בַּלַּיְלָה הַהוּא,
וַיְהִי חֹרֶב
-יובש
אֶל
-על
[211]
הַגִּזָּה לְבַדָּהּ וְעַל כָּל הָאָרֶץ הָיָה טָל:
[212]