(א)
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אִישׁ אֶפְרַיִם, מָה הַדָּבָר הַזֶּה עָשִׂיתָ לָּנוּ לְבִלְתִּי קְרֹאות לָנוּ כִּי הָלַכְתָּ לְהִלָּחֵם בְּמִדְיָן וַיְרִיבוּן אִתּוֹ בְּחָזְקָה:
למרות הצלחתם בלכידת שרי מדין, לא נחה דעתם של אנשי שבט אפרים,
[1]
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו
לגדעון
אִישׁ
-אנשי שבט
אֶפְרַיִם,
מָה הַדָּבָר הַזֶּה
אשר
עָשִׂיתָ לָּנוּ לְבִלְתִּי קְרֹאות
-קרוא
[2]
לָנוּ
בתחילת המלחמה
[3]
כִּי
-כאשר
[4]
הָלַכְתָּ לְהִלָּחֵם בְּמִדְיָן
?! ומה זה שקראת לנו אחר הניצחון
[5]
כאילו אין אנחנו ראויים להילחם?!,
[6]
וַיְרִיבוּן אִתּוֹ בְּחָזְקָה
על החרפה הגדולה שנגרמה להם על כך שבתחילת הלחימה שלח שליחים לשבטים מנשה, אשר, זבולון ונפתלי, ולהם קרא רק בסוף, לאחר הניצחון:
[7]
(ב)
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֶה עָשִׂיתִי עַתָּה כָּכֶם הֲלוֹא טוֹב עֹלְלוֹת אֶפְרַיִם מִבְצִיר אֲבִיעֶזֶר:
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם
גדעון, האם יותר חשוב
[8]
מֶה
-מה שֶׁ
עָשִׂיתִי עַתָּה
או מה שאתם עשיתם בסוף?
[9]
, שהרי אם טענתכם היא שלקחתי את הכבוד לעצמי להיות המתחיל
[10]
, כיון שאתם הגומרים, הניצחון יקרא על שמכם
[11]
, ומה עשיתי עכשיו גבורה
[12]
כָּכֶם
-כמותכם?!
הֲלוֹא
עתה בגמר המלחמה, לא עשיתי מאומה!
[13]
כי הלא
טוֹב עֹלְלוֹת
[14]
אֶפְרַיִם
שבאו לידכם בסוף, דהיינו המלכים שה' נתן בידכם
[15]
מִבְצִיר
[16]
-מהבציר שבצרנו בהתחלה אני ומשפחתי
[17]
, משפחת
אֲבִיעֶזֶר
, דהיינו הניצחון שעשינו אני ומשפחתי בתחילת המלחמה:
[18]
(ג)
בְּיֶדְכֶם נָתַן אֱלֹהִים אֶת שָׂרֵי מִדְיָן, אֶת עֹרֵב וְאֶת זְאֵב, וּמַה יָּכֹלְתִּי עֲשׂוֹת כָּכֶם אָז רָפְתָה רוּחָם מֵעָלָיו, בְּדַבְּרוֹ הַדָּבָר הַזֶּה:
שהרי
[19]
בְּיֶדְכֶם נָתַן אֱלֹהִים אֶת שָׂרֵי מִדְיָן,
אֶת עֹרֵב וְאֶת זְאֵב,
וּמַה יָּכֹלְתִּי
-היכולת שבי
[20]
לַ
עֲשׂוֹת
גבורה
[21]
כָּכֶם
ולעשות מעשה חשוב כמו המעשה שלכם?!,
[22]
אָז
כשדיבר על ליבם, והודה להם על הניצחון והיכולת, נחו מזעפם
[23]
וְ
רָפְתָה
-ונרגעה
[24]
רוּחָם
-רוח כעסם
[25]
מֵעָלָיו,
בְּדַבְּרוֹ
כאשר דיבר עמם
הַדָּבָר הַזֶּה:
(ד)
וַיָּבֹא גִדְעוֹן הַיַּרְדֵּנָה עֹבֵר הוּא וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ אֲשֶׁר אִתּוֹ עֲיֵפִים וְרֹדְפִים:
וַיָּבֹא
-ולפני מעשה זה של בני אפרים, בא
[26]
גִדְעוֹן הַיַּרְדֵּנָה
-מעבר לירדן,
[27]
עֹבֵר
-ועבר את נהר הירדן
[28]
הוּא וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ
האנשים
אֲשֶׁר
היו
אִתּוֹ
, ולמרות שהיו
[29]
עֲיֵפִים
ראו כי עת רצון היא,
[30]
וְרֹדְפִים
-ורדפו לנקום אחר זבח וצלמונע
[31]
שעברו לפניהם את הירדן, והשחיתו שם את נחלת ראובן גד ומנשה:
[32]
(ה)
וַיֹּאמֶר לְאַנְשֵׁי סֻכּוֹת[] תְּנוּ נָא כִּכְּרוֹת לֶחֶם לָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלָי כִּי עֲיֵפִים הֵם, וְאָנֹכִי רֹדֵף אַחֲרֵי זֶבַח וְצַלְמֻנָּע מַלְכֵי מִדְיָן:
וַיֹּאמֶר
גדעון
לְאַנְשֵׁי סֻכּוֹת[]
[33]
תְּנוּ נָא כִּכְּרוֹת
[34]
לֶחֶם לָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלָי
-עִמִּי ואחרי,
[35]
כִּי עֲיֵפִים הֵם,
וְאָנֹכִי רֹדֵף
-באמצע מרדף
[36]
אַחֲרֵי זֶבַח וְצַלְמֻנָּע מַלְכֵי מִדְיָן
להושיע את ישראל:
[37]
(ו)
וַיֹּאמֶר שָׂרֵי סֻכּוֹת הֲכַף זֶבַח וְצַלְמֻנָּע עַתָּה בְּיָדֶךָ כִּי נִתֵּן לִצְבָאֲךָ לָחֶם:
וַיֹּאמֶר
ראש
[38]
שָׂרֵי סֻכּוֹת
בשם כל השרים לגדעון,
[39]
הֲכַף
-האם כף
זֶבַח וְצַלְמֻנָּע עַתָּה בְּיָדֶךָ
כפי שאתה מתפאר שהצלתנו מיד מדין
[40]
כִּי נִתֵּן לִצְבָאֲךָ לָחֶם
?! כי אם אינם בידך, אין גבורה ברדיפה כדי שניתן לצבאך לחם!:
[41]
(ז)
וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן, לָכֵן בְּתֵת יְהֹוָה אֶת זֶבַח וְאֶת צַלְמֻנָּע בְּיָדִי, וְדַשְׁתִּי אֶת בְּשַׂרְכֶם אֶת קוֹצֵי הַמִּדְבָּר וְאֶת הַבַּרְקֳנִים:
וַיֹּאמֶר
להם
גִּדְעוֹן,
לָכֵן בְּתֵת
-כאשר יתן
יְהֹוָה אֶת זֶבַח וְאֶת צַלְמֻנָּע בְּיָדִי,
וְדַשְׁתִּי
-אכה ואחבוט
[42]
אֶת בְּשַׂרְכֶם אֶת
-עם
[43]
קוֹצֵי הַמִּדְבָּר וְאֶת
-ועם
הַבַּרְקֳנִים
-האטדים הקוצניים:
[44]
(ח)
וַיַּעַל מִשָּׁם פְּנוּאֵל, וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כָּזֹאת וַיַּעֲנוּ אוֹתוֹ אַנְשֵׁי פְנוּאֵל כַּאֲשֶׁר עָנוּ אַנְשֵׁי סֻכּוֹת:
וַיַּעַל מִשָּׁם
אל
פְּנוּאֵל,
וַיְדַבֵּר
גדעון
אֲלֵיהֶם כָּזֹאת
-כאשר דיבר לאנשי סוכות,
[45]
וַיַּעֲנוּ אוֹתוֹ אַנְשֵׁי פְנוּאֵל כַּאֲשֶׁר עָנוּ אַנְשֵׁי סֻכּוֹת
, והתפעל גדעון התפעלות רבה לרוע תכונתם עד שלא הסכימו לעזור במלחמה הזאת אפילו עזרה מועטת:
[46]
(ט)
וַיֹּאמֶר גַּם לְאַנְשֵׁי פְנוּאֵל לֵאמֹר, בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם אֶתֹּץ אֶת הַמִּגְדָּל הַזֶּה:
ולפי שאנשי פנואל בטחו במגדל אשר היה להם בתוך העיר
[47]
וַיֹּאמֶר
גדעון
גַּם לְאַנְשֵׁי פְנוּאֵל לֵאמֹר,
בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם
מן המלחמה,
אֶתֹּץ אֶת הַמִּגְדָּל הַזֶּה
עליו בטחתם
[48]
, וזאת מידה כנגד מידה:
[49]
(י)
וְזֶבַח וְצַלְמֻנָּע בַּקַּרְקֹר, וּמַחֲנֵיהֶם עִמָּם כַּחֲמֵשֶׁת עָשָׂר אֶלֶף כֹּל הַנּוֹתָרִים מִכֹּל מַחֲנֵה בְנֵי קֶדֶם וְהַנֹּפְלִים מֵאָה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב:
וְזֶבַח וְצַלְמֻנָּע
שני מלכי מדין היו
בַּ
מקום הנקרא
[50]
קַּרְקֹר,
וּמַחֲנֵיהֶם
אשר היה
עִמָּם
מנה
כַּחֲמֵשֶׁת עָשָׂר אֶלֶף
חיילים, אשר היו למעשה
[51]
כֹּל הַנּוֹתָרִים מִכֹּל מַחֲנֵה בְנֵי קֶדֶם
שבא לסייע למדין,
[52]
וְהַנֹּפְלִים
במלחמה לעומתם היו
מֵאָה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ
-אנשי מלחמה הולכים
[53]
שֹׁלֵף
-שלופי
[54]
חָרֶב
, בנוסף לחלושים והקטנים אשר היו במחנה
[55]
, ולמרות שמחנה גדעון עדיין היה מועט מאוד ביחס לנותרים, לא פחד גדעון מלרדוף אחריהם:
[56]
(יא)
וַיַּעַל גִּדְעוֹן דֶּרֶךְ הַשְּׁכוּנֵי בָאֳהָלִים מִקֶּדֶם לְנֹבַח וְיָגְבֳּהָה וַיַּךְ אֶת הַמַּחֲנֶה, וְהַמַּחֲנֶה הָיָה בֶטַח:
וַיַּעַל גִּדְעוֹן דֶּרֶךְ
ארץ קדר וערב
[57]
, שם נמצאים הערבים
[58]
הַשְּׁכוּנֵי
-השוכנים
[59]
בָאֳהָלִים
ולא בבית
[60]
כדי לרעות מקניהם,
[61]
מִקֶּדֶם
-מזרחה
לְ
ערי ישראל
[62]
נֹבַח וְיָגְבֳּהָה
, מפני שרצה לחקור באיזה מקום מתחבאים זבח וצלמונע
[63]
, ולא הלך בדרך המלך אלא בדרך עקלתון כדי שלא ירגישו בו ויכה אותם בהפתעה,
[64]
וַיַּךְ
גדעון
אֶת הַמַּחֲנֶה,
וְהַמַּחֲנֶה הָיָה
אז יושב
בֶטַח
-בבטחה, ולא נשמר מחרב גדעון, בחושבם שלא יבוא עליהם:
[65]
(יב)
וַיָּנֻסוּ זֶבַח וְצַלְמֻנָּע, וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם וַיִּלְכֹּד אֶת שְׁנֵי מַלְכֵי מִדְיָן אֶת זֶבַח וְאֶת צַלְמֻנָּע, וְכָל הַמַּחֲנֶה הֶחֱרִיד:
וַיָּנֻסוּ זֶבַח וְצַלְמֻנָּע,
וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם
גדעון,
וַיִּלְכֹּד אֶת שְׁנֵי מַלְכֵי מִדְיָן אֶת זֶבַח וְאֶת צַלְמֻנָּע,
וְ
את
כָל הַמַּחֲנֶה
שלהם
הֶחֱרִיד
גדעון, כי לילה היה וחשבו שחיל גדעון רב מחילם
[66]
, ולא יכלו להציל את המלכים מידו:
[67]
(יג)
וַיָּשָׁב גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ מִן הַמִּלְחָמָה מִלְמַעֲלֵה הֶחָרֶס:
וכל הלילה רדף גדעון אחרי זבח וצלמונע,
[68]
וַיָּשָׁב
-ושב
גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ מִן הַמִּלְחָמָה
כעלות השחר
[69]
, כאשר
מִלְמַעֲלֵה
-עלתה
[70]
הֶחָרֶס
-השמש:
[71]
(יד)
וַיִּלְכָּד נַעַר מֵאַנְשֵׁי סֻכּוֹת, וַיִּשְׁאָלֵהוּ וַיִּכְתֹּב אֵלָיו אֶת שָׂרֵי סֻכּוֹת וְאֶת זְקֵנֶיהָ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה אִישׁ:
וַיִּלְכָּד
גדעון
נַעַר מֵאַנְשֵׁי סֻכּוֹת,
וַיִּשְׁאָלֵהוּ
מי הם האנשים אשר היתה ידם במעל לא לתת לו ולאנשיו מזון,
[72]
וַיִּכְתֹּב אֵלָיו
הנער
[73]
אֶת
שמות
שָׂרֵי סֻכּוֹת וְאֶת
שמות
זְקֵנֶיהָ
-זקני העיר אשר ידם היתה במעל
[74]
, ובסה"כ היו
שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה אִישׁ:
(טו)
וַיָּבֹא אֶל אַנְשֵׁי סֻכּוֹת, וַיֹּאמֶר הִנֵּה זֶבַח וְצַלְמֻנָּע אֲשֶׁר חֵרַפְתֶּם אוֹתִי לֵאמֹר הֲכַף זֶבַח וְצַלְמֻנָּע עַתָּה בְּיָדֶךָ כִּי נִתֵּן לַאֲנָשֶׁיךָ הַיְּעֵפִים לָחֶם:
וַיָּבֹא
גדעון
אֶל אַנְשֵׁי סֻכּוֹת,
וַיֹּאמֶר
להם,
הִנֵּה זֶבַח וְצַלְמֻנָּע
מלכי מדין
אֲשֶׁר חֵרַפְתֶּם אוֹתִי
בדבר לכידתם,
[75]
לֵאמֹר
-כאשר אמרתם לי "
הֲכַף זֶבַח וְצַלְמֻנָּע עַתָּה בְּיָדֶךָ כִּי נִתֵּן לַאֲנָשֶׁיךָ הַיְּעֵפִים לָחֶם
?!":
[76]
(טז)
וַיִּקַּח אֶת זִקְנֵי הָעִיר וְאֶת קוֹצֵי הַמִּדְבָּר וְאֶת הַבַּרְקֳנִים, וַיֹּדַע בָּהֶם אֵת אַנְשֵׁי סֻכּוֹת:
וַיִּקַּח
גדעון
אֶת זִקְנֵי הָעִיר
סוכות,
וְ
לקח
אֶת קוֹצֵי הַמִּדְבָּר וְאֶת הַבַּרְקֳנִים,
[77]
וַיֹּדַע
-וייסר ושיבר
[78]
בָּהֶם אֵת אַנְשֵׁי סֻכּוֹת
ועשה זאת רק לזקני העיר ולא לכל העם, לפי שהם השיבוהו את הרעה ההיא, ובהם שפך חרון אפו:
[79]
(יז)
וְאֶת מִגְדַּל פְּנוּאֵל נָתָץ וַיַּהֲרֹג אֶת אַנְשֵׁי הָעִיר:
וְאֶת מִגְדַּל פְּנוּאֵל נָתָץ
גדעון כפי שהבטיח שיעשה,
[80]
וַיַּהֲרֹג אֶת אַנְשֵׁי הָעִיר
כי נלחמו בו בעבור נתיצת המגדל:
[81]
(יח)
וַיֹּאמֶר אֶל זֶבַח וְאֶל צַלְמֻנָּע, אֵיפֹה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הֲרַגְתֶּם בְּתָבוֹר? וַיֹּאמְרוּ כָּמוֹךָ כְמוֹהֶם אֶחָד כְּתֹאַר בְּנֵי-הַמֶּלֶךְ:
וכאשר ברחו זבח וצלמונע לעבור את הירדן, הם עברו דרך תבור ושם הרגו את אחי גדעון,
[82]
וַיֹּאמֶר
גדעון
אֶל זֶבַח וְאֶל צַלְמֻנָּע,
אֵיפֹה
-מה היה תוארם?
[83]
של
הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הֲרַגְתֶּם בְּתָבוֹר?
[84]
וַיֹּאמְרוּ
לו,
כָּמוֹךָ כְמוֹהֶם
-תוארך כתוארם ותוארם כתוארך
[85]
, תואר
[86]
אֶחָד
לכם, כי
[87]
כְּתֹאַר
[88]
בְּנֵי-הַמֶּלֶךְ
-בני מלכים היו
[89]
שהם יפים משאר בני אדם לפי שהם מעונגים:
[90]
(יט)
וַיֹּאמַר אַחַי בְּנֵי אִמִּי הֵם חַי יְהֹוָה לוּ הַחֲיִתֶם אוֹתָם לֹא הָרַגְתִּי אֶתְכֶם:
וַיֹּאמַר
גדעון, כולם
[91]
אַחַי בְּנֵי אִמִּי הֵם
היו, שהם האחים היותר דומים, וכולם היו יפים במדרגה אחת, כי כולם בני אשה אחת היו
[92]
, ונשבע גדעון
חַי יְהֹוָה
, כי
לוּ הַחֲיִתֶם אוֹתָם לֹא הָרַגְתִּי
-הייתי הורג
אֶתְכֶם
בלא משפט:
[93]
(כ)
וַיֹּאמֶר לְיֶתֶר בְּכוֹרוֹ קוּם הֲרֹג אוֹתָם! וְלֹא שָׁלַף הַנַּעַר חַרְבּוֹ כִּי יָרֵא כִּי עוֹדֶנּוּ נָעַר:
וַיֹּאמֶר
גדעון
לְיֶתֶר בְּכוֹרוֹ
בהיותו גואל הדם של אחי אביו,
[94]
קוּם הֲרֹג אוֹתָם!
וְלֹא שָׁלַף הַנַּעַר
את
חַרְבּוֹ
להורגם
[95]
כִּי
היה
יָרֵא
מהם,
כִּי עוֹדֶנּוּ
היה
נָעַר
ולא הבין שהם מסורים בידו ולא יעמדו נגדו:
[96]
(כא)
וַיֹּאמֶר זֶבַח וְצַלְמֻנָּע קוּם אַתָּה וּפְגַע בָּנוּ כִּי כָאִישׁ גְּבוּרָתוֹ וַיָּקָם גִּדְעוֹן וַיַּהֲרֹג אֶת זֶבַח וְאֶת צַלְמֻנָּע וַיִּקַּח אֶת הַשַּׂהֲרֹנִים אֲשֶׁר בְּצַוְּארֵי גְמַלֵּיהֶם:
וַיֹּאמֶר
-ואמרו
זֶבַח וְצַלְמֻנָּע
לגדעון,
קוּם אַתָּה וּפְגַע בָּנוּ
מכת מוות,
[97]
כִּי כָאִישׁ
-כערך האיש כך ערך
[98]
גְּבוּרָתוֹ
, ואם גדול הוא גבורתו גדולה
[99]
, והגבורה הזאת להרוג מלכי ארץ יאתה לך
[100]
ואין ראוי שילמדו הנערים חרב בגופי המלכים, כי אם שר הצבא ראש העם
[101]
, כי אתה בגבורתך תמית אותנו בפעם אחת, אך בנך שאינו גיבור גדול לא ימיתנו בפעם אחת ונצטער עד שנמות, וכך ראוי והגון להקל מיתת המלכים,
[102]
וַיָּקָם גִּדְעוֹן וַיַּהֲרֹג אֶת זֶבַח וְאֶת צַלְמֻנָּע
מלכי מדין,
וַיִּקַּח אֶת הַשַּׂהֲרֹנִים
הם תכשיטים העשויים בדמות ירח
[103]
אֲשֶׁר
היו
בְּצַוְּארֵי גְמַלֵּיהֶם:
(כב)
וַיֹּאמְרוּ אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל גִּדְעוֹן מְשָׁל בָּנוּ גַּם אַתָּה גַּם בִּנְךָ גַּם בֶּן בְּנֶךָ כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ מִיַּד מִדְיָן:
וַיֹּאמְרוּ אִישׁ
אנשי
יִשְׂרָאֵל אֶל גִּדְעוֹן
אשר קיבלוהו מאהבה למשול בהם,
[104]
מְשָׁל בָּנוּ
-מלוך עלינו
[105]
גַּם אַתָּה גַּם בִּנְךָ
יֶתֶר,
[106]
גַּם בֶּן בְּנֶךָ
וכך מדור אל דור,
[107]
כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ מִיַּד מִדְיָן:
(כג)
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם גִּדְעוֹן לֹא אֶמְשֹׁל אֲנִי בָּכֶם וְלֹא יִמְשֹׁל בְּנִי בָּכֶם יְהֹוָה יִמְשֹׁל בָּכֶם:
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם גִּדְעוֹן
אשר לא רצה לקבל את השלטון,
[108]
לֹא אֶמְשֹׁל אֲנִי בָּכֶם וְלֹא יִמְשֹׁל בְּנִי בָּכֶם
, הלא מה' התשועה, לכן
[109]
יְהֹוָה
הוא זה אשר
יִמְשֹׁל בָּכֶם
ואליו תשמעון:
[110]
(כד)
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם גִּדְעוֹן, אֶשְׁאֲלָה מִכֶּם שְׁאֵלָה וּתְנוּ לִי אִישׁ נֶזֶם שְׁלָלוֹ כִּי נִזְמֵי זָהָב לָהֶם כִּי יִשְׁמְעֵאלִים הֵם:
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם גִּדְעוֹן,
אֶשְׁאֲלָה
-אבקש
מִכֶּם שְׁאֵלָה
-בקשה אחת בלבד,
[111]
וּתְנוּ לִי
כל
אִישׁ
מכם,
נֶזֶם
[112]
אחד מתוך
שְׁלָלוֹ
ששלל ממדין,
[113]
כִּי נִזְמֵי זָהָב
היו
לָהֶם
למדינים
כִּי
קרובי משפחה של
[114]
הַ
יִשְׁמְעֵאלִים הֵם
היו, ודרכם היתה לשים כמותם נזם באף:
[115]
(כה)
וַיֹּאמְרוּ נָתוֹן נִתֵּן וַיִּפְרְשׂוּ אֶת הַשִּׂמְלָה וַיַּשְׁלִיכוּ שָׁמָּה אִישׁ נֶזֶם שְׁלָלוֹ:
וַיֹּאמְרוּ
ישראל,
נָתוֹן נִתֵּן
כפי בקשתך,
וַיִּפְרְשׂוּ
ישראל
אֶת הַשִּׂמְלָה
-הכסות,
[116]
וַיַּשְׁלִיכוּ שָׁמָּה
כל
אִישׁ
מישראל
נֶזֶם
אחד מתוך
שְׁלָלוֹ
ששלל ממדין:
[117]
(כו)
וַיְהִי מִשְׁקַל נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר שָׁאָל אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת זָהָב לְבַד מִן הַשַּׂהֲרֹנִים וְהַנְּטִיפוֹת וּבִגְדֵי הָאַרְגָּמָן שֶׁעַל מַלְכֵי מִדְיָן, וּלְבַד מִן הָעֲנָקוֹת אֲשֶׁר בְּצַוְּארֵי גְמַלֵּיהֶם:
וַיְהִי מִשְׁקַל נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר שָׁאָל
-ביקש גדעון ואשר נתנו לו על פי בקשתו,
[118]
אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת
דינרי
[119]
זָהָב
, וזאת
לְבַד
-חוץ
מִן הַשַּׂהֲרֹנִים
הם תכשיטים העשויים בדמות ירח,
[120]
וְ
חוץ מן
הַנְּטִיפוֹת
הוא תכשיט נוטף ותלוי מול הלב,
[121]
וּבִגְדֵי הָאַרְגָּמָן שֶׁ
היו
עַל מַלְכֵי מִדְיָן,
וּלְבַד
-וחוץ
מִן הָעֲנָקוֹת
הוא תכשיט
[122]
אֲשֶׁר
היה
בְּצַוְּארֵי גְמַלֵּיהֶם
שכל אלו לקח לו גדעון משלל המלחמה
[123]
על פי דין:
[124]
(כז)
וַיַּעַשׂ אוֹתוֹ גִדְעוֹן לְאֵפוֹד וַיַּצֵּג אוֹתוֹ בְעִירוֹ בְּעָפְרָה וַיִּזְנוּ כָל יִשְׂרָאֵל אַחֲרָיו שָׁם וַיְהִי לְגִדְעוֹן וּלְבֵיתוֹ לְמוֹקֵשׁ:
ולקח גדעון את זהב הנזמים
[125]
וַיַּעַשׂ אוֹתוֹ גִדְעוֹן לְ
מלבוש בצורת
[126]
אֵפוֹד
לזכרון על התשועה הגדולה, להראות כמה היה חילם כבד, שבנזמי חשוביהם היה כל הזהב הזה,
[127]
וַיַּצֵּג אוֹתוֹ בְעִירוֹ בְּעָפְרָה
, ולמרות שגדעון עשה אותו לטובה
[128]
, לאחר מותו
[129]
טעו ישראל אחריו ועשאוהו עבודה זרה,
[130]
וַיִּזְנוּ כָל יִשְׂרָאֵל אַחֲרָיו שָׁם
במקום בו עמד האפוד, כי הפכוהו לעבודה זרה ועבדו לו,
[131]
וַיְהִי לְגִדְעוֹן וּלְבֵיתוֹ לְמוֹקֵשׁ
שכן בגלל שבאה התקלה על ידו, נהרגו בניו:
[132]
(כח)
וַיִּכָּנַע מִדְיָן לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יָסְפוּ לָשֵׂאת רֹאשָׁם וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה בִּימֵי גִדְעוֹן:
וַיִּכָּנַע מִדְיָן לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יָסְפוּ לָשֵׂאת רֹאשָׁם
נגדם, אלא הלכו בהכנעה ובכפיפת ראש,
[133]
וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ
לתקופה של
אַרְבָּעִים שָׁנָה
[134]
בִּימֵי גִדְעוֹן
ואולם תכף לאחר מותו, סר השקט:
[135]
(כט)
וַיֵּלֶךְ יְרֻבַּעַל בֶּן יוֹאָשׁ וַיֵּשֶׁב בְּבֵיתוֹ:
וכיון שלא היו לו מלחמות,
[136]
וַיֵּלֶךְ יְרֻבַּעַל
[137]
הוא גדעון
בֶּן יוֹאָשׁ וַיֵּשֶׁב בְּבֵיתוֹ
, ולא טרח הרבה בהנהגת העם, כי אם ישב בביתו במנוחה, ולזה הִרְבָּה נשים ובנים:
[138]
(ל)
וּלְגִדְעוֹן הָיוּ שִׁבְעִים בָּנִים יֹצְאֵי יְרֵכוֹ כִּי נָשִׁים רַבּוֹת הָיוּ לוֹ:
וּלְגִדְעוֹן הָיוּ שִׁבְעִים בָּנִים יֹצְאֵי יְרֵכוֹ
-שנולדו ממנו,
כִּי נָשִׁים רַבּוֹת הָיוּ לוֹ
שבהיותו בביתו נטה לבבו אחרי נשים רבות:
[139]
(לא)
וּפִילַגְשׁוֹ אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם יָלְדָה לּוֹ גַם הִיא בֵּן, וַיָּשֶׂם אֶת שְׁמוֹ אֲבִימֶלֶךְ:
וּפִילַגְשׁוֹ
[140]
אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם יָלְדָה לּוֹ גַם הִיא בֵּן,
וַיָּשֶׂם
גדעון
[141]
אֶת שְׁמוֹ
"
אֲבִימֶלֶךְ
", לרמז שהוא יהיה מלך אחרי כן:
[142]
(לב)
וַיָּמָת גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ בְּשֵׂיבָה טוֹבָה וַיִּקָּבֵר בְּקֶבֶר יוֹאָשׁ אָבִיו בְּעָפְרָה אֲבִי הָעֶזְרִי:
וַיָּמָת גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ בְּשֵׂיבָה טוֹבָה
קודם שבאו ימי הרעה מהרג בניו,
[143]
וַיִּקָּבֵר בְּקֶבֶר יוֹאָשׁ אָבִיו
אשר
בְּעָפְרָה
שבנחלת משפחת
אֲבִי הָעֶזְרִי
משבט מנשה:
[144]
(לג)
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר מֵת גִּדְעוֹן וַיָּשׁוּבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּזְנוּ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים, וַיָּשִׂימוּ לָהֶם בַּעַל בְּרִית לֵאלֹהִים:
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר מֵת גִּדְעוֹן וַיָּשׁוּבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּזְנוּ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים,
וַיָּשִׂימוּ לָהֶם
את העבודה זרה בשם
[145]
"
בַּעַל בְּרִית
" שתהיה להם
לֵאלֹהִים:
(לד)
וְלֹא זָכְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיהֶם הַמַּצִּיל אוֹתָם מִיַּד כָּל אֹיְבֵיהֶם מִסָּבִיב:
וְ
למרות שתשועתם היתה בדרך ניסית והיה עליהם לזכור את חסדי ה',
[146]
לֹא זָכְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיהֶם הַמַּצִּיל אוֹתָם מִיַּד כָּל אֹיְבֵיהֶם מִסָּבִיב:
(לה)
וְלֹא עָשׂוּ חֶסֶד עִם בֵּית יְרֻבַּעַל גִּדְעוֹן כְּכָל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה עִם יִשְׂרָאֵל:
וְ
אף
לֹא עָשׂוּ חֶסֶד עִם בֵּית יְרֻבַּעַל
הוא
גִּדְעוֹן כְּכָל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה
הוא
עִם יִשְׂרָאֵל
והרגו את בניו:
[147]