/ שופטים פרק ז'

פסוקים

שופטים פרק ז'

(א) וַיַּשְׁכֵּם יְרֻבַּעַל הוּא גִדְעוֹן וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, וַיַּחֲנוּ עַל עֵין חֲרֹד וּמַחֲנֵה מִדְיָן הָיָה לוֹ מִצָּפוֹן מִגִּבְעַת הַמּוֹרֶה בָּעֵמֶק: לאחר שראה את הנס שהתרחש פעמיים עם הגיזה, [1] וַיַּשְׁכֵּם -השכים יְרֻבַּעַל הוּא גִדְעוֹן [2] , הוא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, וַיַּחֲנוּ עַל עֵין חֲרֹד אשר היה בדרום של גבעת המורה, [3] וּמַחֲנֵה מִדְיָן הָיָה עומד [4] לוֹ מִצָּפוֹן למחנה גדעון, והתחלת מקום עמדם היה [5] מִגִּבְעַת הַמּוֹרֶה [6] אשר היתה [7] בָּעֵמֶק:
(ב) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל גִּדְעוֹן, רַב הָעָם אֲשֶׁר אִתָּךְ, מִתִּתִּי אֶת מִדְיָן בְּיָדָם, פֶּן יִתְפָּאֵר עָלַי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, יָדִי הוֹשִׁיעָה לִּי: וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל גִּדְעוֹן, רַב -מרובה הָעָם אֲשֶׁר באו אִתָּךְ, מִתִּתִּי -כדי שאתן אֶת מִדְיָן בְּיָדָם, פֶּן יִתְפָּאֵר -יתגאה [8] עָלַי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, יָדִי הוֹשִׁיעָה לִּי , כי ניצחנו את מדין בזכות החיל הגדול שלנו [9] , ולא יבינו כי ה' הוא זה שגרם להם בנס לניצחון: [10]
(ג) וְעַתָּה קְרָא נָא בְּאָזְנֵי הָעָם לֵאמֹר מִי יָרֵא וְחָרֵד יָשֹׁב וְיִצְפֹּר מֵהַר הַגִּלְעָד וַיָּשָׁב מִן הָעָם עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים נִשְׁאָרוּ: וְעַתָּה קְרָא נָא בְּאָזְנֵי הָעָם לֵאמֹר -ותאמר להם, מִי שֶׁ יָרֵא וְחָרֵד [11] לצאת למלחמה, יָשֹׁב -ישוב [12] לביתו, וְיִצְפֹּר -וישכים בבוקר [13] לשוב [14] מֵהַר הַגִּלְעָד שם לן בלילה [15] , וְיֵלֵךְ תיכף לביתו, [16] וַיָּשָׁב -ושבו מִן הָעָם עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף איש, וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים איש נִשְׁאָרוּ: [17]
(ד) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל גִּדְעוֹן, עוֹד - הָעָם רָב הוֹרֵד אוֹתָם אֶל הַמַּיִם וְאֶצְרְפֶנּוּ לְךָ שָׁם וְהָיָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ זֶה יֵלֵךְ אִתָּךְ, הוּא יֵלֵךְ אִתָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ זֶה לֹא יֵלֵךְ עִמָּךְ, הוּא לֹא יֵלֵךְ: וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל גִּדְעוֹן, עוֹד - עדיין הָעָם הנותר רָב -מרובה, הוֹרֵד אוֹתָם אֶל הַמַּיִם המעיין, [18] וְאֶצְרְפֶנּוּ -ואפרידו לְךָ שָׁם כמו שמפרידים הכסף מהסיגים, [19] וְהָיָה האיש אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ זֶה ראוי שֶׁ יֵלֵךְ [20] אִתָּךְ, הוּא יֵלֵךְ אִתָּךְ לפני ה' למלחמה, [21] וְכֹל איש אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ זֶה לֹא ראוי שֶׁ יֵלֵךְ [22] עִמָּךְ, הוּא לֹא יֵלֵךְ עמך, כי בהיותו בלתי מאמין, גם אם ילך, כאשר יראה מלחמה הוא ישוב לאחור: [23]
(ה) וַיּוֹרֶד אֶת הָעָם אֶל הַמָּיִם - וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל גִּדְעוֹן, כֹּל אֲשֶׁר יָלֹק בִּלְשׁוֹנוֹ מִן הַמַּיִם כַּאֲשֶׁר יָלֹק הַכֶּלֶב, תַּצִּיג אוֹתוֹ לְבָד וְכֹל אֲשֶׁר יִכְרַע עַל בִּרְכָּיו לִשְׁתּוֹת: וַיּוֹרֶד גדעון אֶת הָעָם אֶל הַמָּיִם - הנהר, [24] וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל גִּדְעוֹן, כֹּל איש אֲשֶׁר יקח מים בידו [25] וְ יָלֹק -וילקק בִּלְשׁוֹנוֹ מִן הַמַּיִם שבידו כַּאֲשֶׁר יָלֹק -ילקק הַכֶּלֶב, תַּצִּיג -תעמיד [26] אוֹתוֹ לְבָד להיות בסיעתך, וְכֹל אֲשֶׁר יִכְרַע עַל בִּרְכָּיו כדי לִשְׁתּוֹת בדרך רגילה בשפתיו [27] , תעמיד אותו בקבוצה אחרת חוץ מסיעתך, כי אנשי קבוצה זו לא ילכו עמך, בהיותם מורגלים לכרוע לפני עבודת גלולים: [28]
(ו) וַיְהִי מִסְפַּר הַמְלַקְקִים בְּיָדָם אֶל פִּיהֶם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ, וְכֹל יֶתֶר הָעָם כָּרְעוּ עַל בִּרְכֵיהֶם לִשְׁתּוֹת מָיִם: וַיְהִי מִסְפַּר האנשים הַמְלַקְקִים שליקקו את המים אשר בְּיָדָם אֶל תוך פִּיהֶם כשהם שותים בעמידה [29] מבלי לכרוע, [30] שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ, וְכֹל יֶתֶר הָעָם כָּרְעוּ עַל בִּרְכֵיהֶם כדי לִשְׁתּוֹת מָיִם:
(ז) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל גִּדְעוֹן, בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ הַמְלַקְקִים אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם, וְנָתַתִּי אֶת מִדְיָן בְּיָדֶךָ וְכָל הָעָם יֵלְכוּ אִישׁ לִמְקֹמוֹ: וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל גִּדְעוֹן, בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ הַמְלַקְקִים ששתו בעמידה, [31] אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם, וְנָתַתִּי -ואתן אֶת מִדְיָן בְּיָדֶךָ שזכותם עומדת לעד, לפי שלא היה בהם ברכיים אשר כרעו לבעל, [32] וְכָל יתר הָעָם יֵלְכוּ אִישׁ לִמְקֹמוֹ:
(ח) וַיִּקְחוּ אֶת צֵדָה הָעָם בְּיָדָם, וְאֵת שׁוֹפְרֹתֵיהֶם וְאֵת כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל שִׁלַּח אִישׁ לְאֹהָלָיו, וּבִשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ הֶחֱזִיק וּמַחֲנֵה מִדְיָן הָיָה לוֹ מִתַּחַת בָּעֵמֶק: וַיִּקְחוּ שלוש מאות הנותרים [33] אֶת הַ צֵדָה -המזון [34] של שאר [35] הָעָם בְּיָדָם, וְ לקחו גם [36] אֵת שׁוֹפְרֹתֵיהֶם [37] להריע במלחמה, [38] וְאֵת כָּל אִישׁ -אנשי יִשְׂרָאֵל הכורעים [39] שִׁלַּח גדעון אִישׁ לְאֹהָלָיו, וּבִשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ -האנשים הנותרים הֶחֱזִיק גדעון ללכת עימו, [40] וּמַחֲנֵה מִדְיָן הָיָה לוֹ מִתַּחַת בָּעֵמֶק וגדעון היה בהר ממעל: [41]
(ט) וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהֹוָה, קוּם רֵד בַּמַּחֲנֶה כִּי נְתַתִּיו בְּיָדֶךָ: וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהֹוָה, קוּם רֵד בַּמַּחֲנֶה של האויב [42] לכובשו, [43] כִּי נְתַתִּיו בְּיָדֶךָ:
(י) וְאִם יָרֵא אַתָּה לָרֶדֶת רֵד אַתָּה וּפֻרָה נַעַרְךָ אֶל הַמַּחֲנֶה: וְאִם יָרֵא אַתָּה לָרֶדֶת להילחם בם, [44] רֵד אַתָּה וּפֻרָה נַעַרְךָ אֶל הַמַּחֲנֶה שלהם לשמוע מה בפיהם: [45]
(יא) וְשָׁמַעְתָּ מַה יְדַבֵּרוּ וְאַחַר תֶּחֱזַקְנָה יָדֶיךָ, וְיָרַדְתָּ בַּמַּחֲנֶה וַיֵּרֶד הוּא וּפֻרָה נַעֲרוֹ אֶל קְצֵה הַחֲמֻשִׁים אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה: וְשָׁמַעְתָּ -ותשמע מַה יְדַבֵּרוּ ביניהם חיילי מדין, וְאַחַר שתשמע מה בפיהם, [46] תֶּחֱזַקְנָה יָדֶיךָ, וְ אז יָרַדְתָּ -תרד בַּמַּחֲנֶה של האויב להילחם בם, [47] וַיֵּרֶד הוּא וּפֻרָה נַעֲרוֹ אֶל קְצֵה המחנה, שם היו הַחֲמֻשִׁים הם החיילים המזוינים, [48] אֲשֶׁר הוצבו בַּמַּחֲנֶה לשמירה בלילה: [49]
(יב) וּמִדְיָן וַעֲמָלֵק וְכָל בְּנֵי קֶדֶם נֹפְלִים בָּעֵמֶק כָּאַרְבֶּה לָרֹב, וְלִגְמַלֵּיהֶם אֵין מִסְפָּר כַּחוֹל שֶׁעַל שְׂפַת הַיָּם לָרֹב: וּמִדְיָן וַעֲמָלֵק וְכָל בְּנֵי קֶדֶם נֹפְלִים -היו חונים [50] בָּעֵמֶק , והיו כָּאַרְבֶּה לָרֹב, וְ אף לִגְמַלֵּיהֶם אֵין -לא היה מִסְפָּר שהיו כַּחוֹל שֶׁעַל שְׂפַת הַיָּם לָרֹב:
(יג) וַיָּבֹא גִדְעוֹן וְהִנֵּה אִישׁ מְסַפֵּר לְרֵעֵהוּ חֲלוֹם, וַיֹּאמֶר הִנֵּה חֲלוֹם חָלַמְתִּי, וְהִנֵּה צְלִיל (צלול לֶחֶם שְׂעֹרִים מִתְהַפֵּךְ בְּמַחֲנֵה מִדְיָן, וַיָּבֹא עַד הָאֹהֶל וַיַּכֵּהוּ, וַיִּפֹּל וַיַּהַפְכֵהוּ לְמַעְלָה, וְנָפַל הָאֹהֶל: וַיָּבֹא גִדְעוֹן אל קצה מחנה מדין, וְהִנֵּה אִישׁ מאותם החמושים [51] מְסַפֵּר לְרֵעֵהוּ חֲלוֹם, וַיֹּאמֶר לו, הִנֵּה חֲלוֹם חָלַמְתִּי, וְהִנֵּה בחלומי אני רואה ושומע [52] צְלִיל (צלול [53] כתיב) - קול [54] של לֶחֶם שְׂעֹרִים [55] קלוי [56] על גחלים, [57] מִתְהַפֵּךְ ומתגלגל [58] בְּמַחֲנֵה מִדְיָן, וַיָּבֹא לחם השעורים עַד הָאֹהֶל וַיַּכֵּהוּ, וַיִּפֹּל הוא אל תוך האהל, [59] וַיַּהַפְכֵהוּ -והיפך תחתית האהל [60] מלמטה [61] לְמַעְלָה, וְנָפַל הָאֹהֶל:
(יד) וַיַּעַן רֵעֵהוּ וַיֹּאמֶר אֵין זֹאת בִּלְתִּי אִם חֶרֶב גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ אִישׁ יִשְׂרָאֵל נָתַן הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ אֶת מִדְיָן וְאֶת כָּל הַמַּחֲנֶה: והנה שומע החלום, גזר אומר ופתר החלום, [62] וַיַּעַן רֵעֵהוּ ששמע את החלום [63] וַיֹּאמֶר לו, חלום זה אין אדם יכול לפתור אותו לרעתם של ישראל ולטובתם של מדין, [64] אֵין לְ זֹאת פתרון אחר, [65] בִּלְתִּי -כי אִם חֶרֶב גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ אִישׁ יִשְׂרָאֵל הגדול והחשוב, [66] נָתַן הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ אֶת מִדְיָן וְאֶת כָּל הַמַּחֲנֶה , וכשם שצליל לחם שעורים הבזוי [67] הפך את האהל החזק ממנו, כך גדעון החלש ינצח עם רב וחזק ממנו: [68]
(טו) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ גִּדְעוֹן אֶת מִסְפַּר הַחֲלוֹם וְאֶת שִׁבְרוֹ וַיִּשְׁתָּחוּ וַיָּשָׁב אֶל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר קוּמוּ כִּי נָתַן יְהֹוָה בְּיֶדְכֶם אֶת מַחֲנֵה מִדְיָן: וַיְהִי כִשְׁמֹעַ גִּדְעוֹן אֶת מִסְפַּר -סיפור [69] הַחֲלוֹם וְאֶת שִׁבְרוֹ -פתרונו [70] וַיִּשְׁתָּחוּ בהודאה לה׳, [71] וַיָּשָׁב גדעון אֶל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר להם, קוּמוּ כִּי נָתַן יְהֹוָה בְּיֶדְכֶם אֶת מַחֲנֵה מִדְיָן:
(טז) וַיַּחַץ אֶת שְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים וַיִּתֵּן שׁוֹפָרוֹת בְּיַד כֻּלָּם, וְכַדִּים רֵיקִים, וְלַפִּדִים בְּתוֹךְ הַכַּדִּים: וַיַּחַץ -וחילק גדעון [72] אֶת שְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ -האנשים שנותרו עמו לִ שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים -חלקים, [73] וַיִּתֵּן שׁוֹפָרוֹת בְּיַד כֻּלָּם, וְכַדִּים רֵיקִים, וְ את הַ לַפִּדִים אשר נשאו כדי להאיר להם בחושך, נתנום [74] בְּתוֹךְ הַכַּדִּים כדי שלא יבחינו בהם האויבים [75] , ויגלו אותם בפתע פתאום וימס לבב האויבים: [76]
(יז) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מִמֶּנִּי תִרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ וְהִנֵּה אָנֹכִי בָא בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה וְהָיָה כַאֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה, כֵּן תַּעֲשׂוּן: וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם גדעון, מִמֶּנִּי תִרְאוּ את אשר אני עושה, [77] וְכֵן -וכך תַּעֲשׂוּ גם אתם אחרי, [78] וְהִנֵּה אָנֹכִי בָא בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה של מדין ועמלק, וְהָיָה כַאֲשֶׁר -כל אשר [79] אֶעֱשֶׂה, כֵּן -כך תַּעֲשׂוּן -תעשו גם אתם:
(יח) וְתָקַעְתִּי בַּשּׁוֹפָר אָנֹכִי וְכָל אֲשֶׁר אִתִּי, וּתְקַעְתֶּם בַּשּׁוֹפָרוֹת גַּם אַתֶּם סְבִיבוֹת כָּל הַמַּחֲנֶה וַאֲמַרְתֶּם לַיהֹוָה וּלְגִדְעוֹן: וְתָקַעְתִּי בַּשּׁוֹפָר אָנֹכִי וְכָל מאה האנשים [80] אֲשֶׁר אִתִּי, וּתְקַעְתֶּם בַּשּׁוֹפָרוֹת גַּם אַתֶּם סְבִיבוֹת כָּל הַמַּחֲנֶה של מדין ועמלק [81] , כך שיחשבו שיש לנו גדודים רבים, [82] וַאֲמַרְתֶּם , " לַיהֹוָה וּלְגִדְעוֹן " -התשועה היא מאת ה' והניצחון הוא על ידי גדעון: [83]
(יט) וַיָּבֹא גִדְעוֹן וּמֵאָה אִישׁ אֲשֶׁר אִתּוֹ, בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה רֹאשׁ הָאַשְׁמֹרֶת הַתִּיכוֹנָה אַךְ הָקֵם הֵקִימוּ אֶת הַשֹּׁמְרִים וַיִּתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת, וְנָפוֹץ הַכַּדִּים אֲשֶׁר בְּיָדָם: וַיָּבֹא גִדְעוֹן וּמֵאָה אִישׁ -האנשים אֲשֶׁר היו אִתּוֹ, בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה של מדין ועמלק, בְּ רֹאשׁ הָאַשְׁמֹרֶת הַתִּיכוֹנָה -בתחילת המשמרת האמצעית של הלילה, [84] אַךְ הָקֵם -בעת אשר [85] הֵקִימוּ -העירו [86] אֶת הַשֹּׁמְרִים המחליפים כדי שילכו לשמור, [87] וַיִּתְקְעוּ גדעון ואנשיו [88] בַּשּׁוֹפָרוֹת, וְנָפוֹץ -וניפצו את [89] הַכַּדִּים אֲשֶׁר היו בְּיָדָם , כדי שהלפידים שהיו בתוך הכדים יאירו בפתאומיות, ויבהילו את בני מדין: [90]
(כ) וַיִּתְקְעוּ שְׁלֹשֶׁת הָרָאשִׁים בַּשּׁוֹפָרוֹת, וַיִּשְׁבְּרוּ הַכַּדִּים, וַיַּחֲזִיקוּ בְיַד שְׂמאוֹלָם בַּלַּפִּדִים, וּבְיַד יְמִינָם הַשּׁוֹפָרוֹת לִתְקוֹעַ וַיִּקְרְאוּ חֶרֶב לַיהֹוָה וּלְגִדְעוֹן: וכפי שציווה עליהם גדעון, [91] וַיִּתְקְעוּ כל חיילי [92] שְׁלֹשֶׁת הָרָאשִׁים -המחנות [93] בַּשּׁוֹפָרוֹת, וַיִּשְׁבְּרוּ את הַכַּדִּים, וַיַּחֲזִיקוּ בְיַד שְׂמאוֹלָם בַּלַּפִּדִים, וּבְיַד יְמִינָם החזיקו את הַשּׁוֹפָרוֹת כדי לִתְקוֹעַ בהם, ובעוד היו מכינים עצמם לתקוע, [94] וַיִּקְרְאוּ " חֶרֶב לַיהֹוָה וּלְגִדְעוֹן " [95] וגרמו למבוכה במחנה האויב: [96]
(כא) וַיַּעַמְדוּ אִישׁ תַּחְתָּיו סָבִיב לַמַּחֲנֶה וַיָּרָץ כָּל הַמַּחֲנֶה וַיָּרִיעוּ וַיָּנוּסוּ (ויניסו: וַיַּעַמְדוּ כל [97] אִישׁ מישראל [98] תַּחְתָּיו -במקומו, [99] סָבִיב לַמַּחֲנֶה של מדין [100] ולא נכנסו ישראל למחנה מדין אלא נתנו להם אפשרות לנוס, [101] וַיָּרָץ כָּל הַמַּחֲנֶה של מדין, וַיָּרִיעוּ תרועת פחד וניסה, [102] וַיָּנוּסוּ (ויניסו כתיב) זה לפה וזה לפה מתוך בהלה, כי נהיתה מבוכה ביניהם: [103]
(כב) וַיִּתְקְעוּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת הַשּׁוֹפָרוֹת וַיָּשֶׂם יְהֹוָה אֵת חֶרֶב אִישׁ בְּרֵעֵהוּ וּבְכָל הַמַּחֲנֶה וַיָּנָס הַמַּחֲנֶה עַד בֵּית הַשִּׁטָּה צְרֵרָתָה - עַד שְׂפַת אָבֵל מְחוֹלָה, עַל טַבָּת: וַיִּתְקְעוּ אנשי מחנה גדעון בִּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת הַשּׁוֹפָרוֹת אשר היו בידם, מה שגרם לבהלה גדולה במחנה מדין [104] בחושבם כי עם רב מישראל בא עליהם, [105] וַיָּשֶׂם יְהֹוָה אֵת חֶרֶב אִישׁ בְּרֵעֵהוּ במחנה מדין, כי ע"י שקצתם הריעו תרועת מלחמה וקצתם נסו, חשבו המריעים שהנסים הם אויביהם, [106] וּבְכָל הַמַּחֲנֶה היתה מהומה [107] , וע"י כך וַיָּנָס -ברח כל הַמַּחֲנֶה ונתפזרו לכל עבר, [108] עַד בֵּית הַשִּׁטָּה צְרֵרָתָה - לכיוון צררת [109] , וְ עַד שְׂפַת אָבֵל מְחוֹלָה, עַל -עד מקום שנקרא [110] טַבָּת:
(כג) וַיִּצָּעֵק - אִישׁ יִשְׂרָאֵל מִנַּפְתָּלִי וּמִן אָשֵׁר וּמִן כָּל מְנַשֶּׁה, וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵי מִדְיָן: וַיִּצָּעֵק - ונאספו [111] אִישׁ -אנשי יִשְׂרָאֵל מִ שבט נַּפְתָּלִי וּמִן שבט אָשֵׁר וּמִן כָּל שבט מְנַשֶּׁה, [112] וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵי מִדְיָן לכלותם בעוד היו מדין נסים בבהלה: [113]
(כד) וּמַלְאָכִים - שָׁלַח גִּדְעוֹן בְּכָל הַר אֶפְרַיִם לֵאמֹר רְדוּ לִקְרַאת מִדְיָן וְלִכְדוּ לָהֶם אֶת הַמַּיִם עַד בֵּית בָּרָה וְאֶת הַיַּרְדֵּן וַיִּצָּעֵק - כָּל אִישׁ אֶפְרַיִם, וַיִּלְכְּדוּ אֶת הַמַּיִם עַד בֵּית בָּרָה וְאֶת הַיַּרְדֵּן: וּמַלְאָכִים - ושליחים שָׁלַח גִּדְעוֹן בְּכָל הַר אֶפְרַיִם לֵאמֹר להם, רְדוּ מההר לִקְרַאת מִדְיָן וְלִכְדוּ לָהֶם אֶת מעברי הַמַּיִם ע"י שתקחו להם את המעברות [114] מן הנחל הסמוך [115] , וְ עַד בֵּית בָּרָה קחו להם את המעברות, [116] וְ אף אֶת מעברות הַיַּרְדֵּן קחו, שלא יוכלו מדין לברוח מישראל לארם, [117] וַיִּצָּעֵק - ונאספו כָּל אִישׁ -אנשי אֶפְרַיִם, וַיִּלְכְּדוּ אֶת מעברי הַמַּיִם עַד בֵּית בָּרָה וְ כן אֶת מעבר הַיַּרְדֵּן כאשר ציווה עליהם גדעון:
(כה) וַיִּלְכְּדוּ שְׁנֵי שָׂרֵי מִדְיָן, אֶת עֹרֵב וְאֶת זְאֵב, וַיַּהַרְגוּ אֶת עוֹרֵב בְּצוּר עוֹרֵב וְאֶת זְאֵב הָרְגוּ בְיֶקֶב זְאֵב וַיִּרְדְּפוּ אֶל מִדְיָן, וְרֹאשׁ עֹרֵב וּזְאֵב הֵבִיאוּ אֶל גִּדְעוֹן מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן: וַיִּלְכְּדוּ בני אפרים [118] את שְׁנֵי שָׂרֵי מִדְיָן, אֶת עֹרֵב וְאֶת זְאֵב, וַיַּהַרְגוּ אֶת עוֹרֵב בְּ צור אשר קראו לו לאחר מכן [119] צוּר עוֹרֵב מפני ששם הוא נהרג, [120] וְאֶת זְאֵב הָרְגוּ בְ יקב אשר קראו לו לאחר מכן [121] יֶקֶב זְאֵב [122] מפני ששם נהרג זאב, [123] וַיִּרְדְּפוּ אֶל -את [124] מִדְיָן, וְ כדי להראות גבורתם, את רֹאשׁ עֹרֵב וּזְאֵב הֵבִיאוּ בבוקר [125] אֶל גִּדְעוֹן מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן , לשם הגיע ברודפו אחר זבח וצלמונע: [126]

הערות

1. אברבנאל.
2. ולמה נקרא שמו ירובעל שעשה מריבה עם הבעל (ר"ה כה., ולעיל פרק ו' פס' לב).
3. מלבי"ם.
4. מצודת דוד.
5. מצודת דוד.
6. לשון הוראה וראיה (רש"י). ואפשר שהיה שם צופה מורה הדרכים (רד"ק).
7. מצודת דוד.
8. לע"ז רש"י.
9. מצודת דוד.
10. מלבי"ם.
11. מהעוונות שבידו (רלב"ג בפס' ה').
12. רי"ד.
13. רש"י, ר"י קרא רלב"ג. ואמר להם כך למען לא יראו אותם בשובם ולא יכלימום (מצודת דוד). כי חזרה מהמלחמה נחשבה לפחיתות גדולה וכלימה רבה (אברבנאל).
14. רלב"ג.
15. ולא צוה שילכו תיכף לביתם, כי ידע שבלילה תהיה התשועה, ואלה רדפו מהר הגלעד אחרי הבורחים ועל זה אמר לשון יצפור, שמורה גם כן שיעופו מהר כציפורים עפות אחר האויב, לא כן הכורעים על ברכיהם, ציווה שילכו תיכף לביתם, כי אלה היו עובדי עבודה זרה ולא רצה שישתתפו במלחמה כלל אפילו לא לשם רדיפת האויב (מלבי"ם).
16. מלבי"ם.
17. והנה היתה חולשת העם כל כך גדולה, שמשלושים ושנים אלף אשר באו למלחמה שבו עשרים ושניים אלף ולא נשארו כי אם עשרת אלפים איש (אברבנאל).
18. אברבנאל.
19. מצודת דוד. וזאת כדי שלא יהיו במלחמה אלא הצדיקים, כי הכורעים על ברכיהם לשתות, היה סימן שכרעו לבעל, ובמדרש אתה מוצא כי בימי גדעון היו עובדים לבבואה שלהם [-לצל שהיה נראה מהם על המים], וכך אותם אלה שהיו כורעים על ברכיהם (רד"ק). ולא רצה שעובדי העבודה זרה ישתתפו כלל במלחמה אפילו לא לשם רדיפת האויב (מלבי"ם בפס' ג').
20. אברבנאל, מלבי"ם.
21. מלבי"ם.
22. אברבנאל, מלבי"ם.
23. אברבנאל, מלבי"ם.
24. אברבנאל.
25. מצודת דוד, מלבי"ם.
26. מצודת דוד.
27. מצודת דוד.
28. רש"י. ויש מרבותינו שביארו רגילים לכרוע לבבואה שלהם [הצל שלהם שבתוך המים], (רד"ק בפס' ד', מלבי"ם). רלב"ג ביאר שזהו סימן גם לעצלות. מלבי"ם הוסיף כי הכריעה גם מורה על בולמוס התאווה לשתות בפעם אחת.
29. ר"י קרא, אברבנאל.
30. רש"י.
31. ר"י קרא.
32. אברבנאל, מצודת דוד.
33. רד"ק, רי"ד, מצודת דוד.
34. מצודת ציון.
35. רד"ק, ר"י קרא, רי"ד, מצודת דוד.
36. רד"ק, רי"ד, מצודת דוד.
37. כי היה המנהג בימים ההם להביא למלחמה בידיהם שופרות לתקוע (אברבנאל).
38. רד"ק. ויתכן שה' הודיע לגדעון איך תהיה התשועה ביד שלש מאות האנשים האלה, דהיינו שיתן שופרות ביד כולם, וכדים רקים ולפידים בוערים באש בתוך הכדים (רלב"ג).
39. מצודת דוד.
40. מצודת דוד.
41. מצודת דוד.
42. אברבנאל.
43. מלבי"ם.
44. מצודת דוד.
45. אברבנאל, מצודת דוד.
46. אברבנאל, מצודת דוד.
47. מצודת דוד. והוצרך הנסיון הזה עוד כדי לחזקו, להיות הולך לכל מחנה האויבים הרב אין מספר בשלש מאות איש (אברבנאל).
48. מצודת ציון.
49. ר"י קרא, מצודת דוד. שכן דרך גייסות כשחונים בלילה מעמידים להם חלוצים סביבות המחנה שאם יפול עליהם גדוד, שיהיו החלוצים מוכנים לעמוד נגדם (ר"י קרא, אברבנאל, מצודת דוד).
50. מצודת ציון. ורש"י ביאר "שוכנים".
51. אברבנאל.
52. רד"ק, מלבי"ם.
53. צלול כתיב, שהיה הדור צלול מן הצדיקים (רש"י).
54. רד"ק, רלב"ג. ויש מרבותינו שביארו שהוא מלשון צלי, דהיינו חררת לחם שעורים או עוגת שעורים הצלויה באש, שהיה מתהפך במחנה מדין מפה אל פה, כאשר יתהפך הדבר היוצא מן האש בכח החום (רי"ד, אברבנאל, מצודת ציון).
55. הוא זכות העומר הקרב בפסח (רש"י).
56. ר"י קרא.
57. רש"י, מצודת ציון.
58. מצודת ציון.
59. מצודת דוד.
60. מצודת דוד.
61. ר"י קרא. מלבי"ם מבאר את פירוש החלום, שהיה אז ט"ז ניסן שהוא יום קציר שעורים, ומדין באו לבזוז קציר שדה [שהוא לחם שעורים], וראה בחלומו צליל וקול רעש צלילת לחם השעורים שרצו לשללו, שהוא מתהפך במחנה מדין, שתחת שתחילה התחבאו מפניהם, נהפך הוא לשלוט בשונאיהם, ויבוא עד האהל [שהוא עד המחנה ששם האהלים], ויכהו ויפול, בא להגיד שיפלו מדין חללים, ויהפכהו למעלה, הוא חלקו השני של החזיון, שאח"כ ברחו מן העמק אל ההרים שסביב, ושם נפל האהל לגמרי.
62. אברבנאל.
63. ר"י קרא.
64. שהרי מחנה מדין חונים להם מתחת בעמק ומחנה ישראל חונים להם בהר, ומנהג כל דבר עגול להתגלגל מלמעלה למטה, אבל מלמטה למעלה אי אפשר לו להתגלגל (ר"י קרא).
65. מצודת דוד.
66. מצודת ציון.
67. רי"ד.
68. מצודת דוד. ואין ספק שהפתרון היה מפועל האל יתברך כדי שיתחזק לבב גדעון (אברבנאל).
69. תרגום יונתן, רש"י.
70. תרגום יונתן, רש"י, רי"ד. כי החלום כמו הדבר החתום והסתום, והפתרון שובר אותו ומגלה אותו (רד"ק, מצודת ציון).
71. מצודת דוד.
72. מצודת ציון.
73. מצודת ציון.
74. רש"י.
75. רש"י.
76. מלבי"ם. נתן להם שופרות ולפידים להזכיר זכות מתן תורה (רש"י).
77. רש"י.
78. מלבי"ם.
79. מלבי"ם.
80. רש"י.
81. מצודת דוד.
82. מלבי"ם.
83. תרגום יונתן, רש"י, מצודת דוד. כלומר חרבינו לה' הוא כי נלחם לנו, ואחריו חרבינו הוא לגדעון כי על ידו ננצח את מחנה האויב (רד"ק). מלבי"ם ביאר כי יש פה ענין ניסי המיוחס לה', וענין טבעי המיוחס לגדעון. אברבנאל מסביר כי גדעון ביקש להזכיר את שמו כדי שכאשר ישמעו שם "גדעון" לא ישאר בהם רוח ויחרדו כצפור בזכרם את החלום.
84. מצודת דוד. שהיו שומרים את המחנה בלילה, והיו חולקים משמרות הלילה לשלשה חלקים, השומרים בתחילת הלילה היו ערים עד שליש הלילה [והוא סוף האשמורת הראשונה וראש האשמורת התיכונה] והיו השומרים הראשונים הולכים לישון והאחרים קמים משנתם לשמור (רד"ק).
85. מצודת דוד.
86. רד"ק.
87. מצודת דוד. ובזמן זה רוב מחנה האויבים היו ישנים, כי בלילה החיילים ישנו, ומתוך שלוש משמרות השומרים, המשמרת האחרונה ישנה [שעדיין לא הגיעה תורה לשמור], השומרים של המשמרת הראשונה סיימו שמירתם והלכו לישון, והבאים [המשמרת האמצעית] רק עתה התעוררו ותנומה על עפעפם (מלבי"ם). וזה בלי ספק היה גם כן תחבולה נאותה, לפי שאם היה תוקף בעת המשמרת הראשונה, היו עדיין רוב העם נעורים ובשמוש חושיהם, ואם היה תוקף בשלישית שהיא קרובה לבוקר רבים מהעם כבר הקיצו משנתם, ולכן בחר להיות בראש האשמורת האמצעית התיכונה, שאז כל אדם ישן ונרדם (אברבנאל).
88. מצודת דוד, מלבי"ם.
89. רש"י, מצודת ציון.
90. אברבנאל, מצודת דוד.
91. שאמר להם (לעיל בפס' יז) "ממני תראו וכן תעשו" (מלבי"ם).
92. רד"ק.
93. רד"ק.
94. מלבי"ם.
95. ראה הערות בפס' יח לעיל.
96. מלבי"ם.
97. מצודת דוד.
98. מצודת דוד.
99. מצודת ציון.
100. מצודת דוד.
101. ר"י קרא.
102. רש"י, רד"ק, מצודת דוד.
103. אברבנאל, מלבי"ם.
104. מצודת דוד.
105. אברבנאל.
106. מלבי"ם.
107. מצודת דוד.
108. מלבי"ם.
109. תרגום יונתן.
110. מצודת ציון.
111. אברבנאל, מצודת ציון.
112. שכל אלו ישנו בהר גלעד בציווי גדעון ולא חזרו לביתם (מלבי"ם, וכן ראה דבריו בפס' ג' לעיל).
113. רלב"ג.
114. אברבנאל, מצודת דוד.
115. מצודת דוד.
116. מצודת דוד.
117. רש"י.
118. מצודת דוד.
119. רד"ק, רלב"ג.
120. רלב"ג.
121. רד"ק.
122. ותרגום יונתן מבאר יקב זאב מישר [-מישור] זאב, אולי המישור ההוא היה כמו יקב שפתות גבוהות לו סביב (רד"ק. וראה את רלב"ג המבאר ביאור דומה).
123. רלב"ג.
124. מצודת ציון.
125. רש"י.
126. רש"י, מצודת דוד.

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה