(א)
וְיִפְתָּח הַגִּלְעָדִי הָיָה גִּבּוֹר חַיִל, וְהוּא בֶּן אִשָּׁה זוֹנָה וַיּוֹלֶד גִּלְעָד אֶת יִפְתָּח:
וְיִפְתָּח הַגִּלְעָדִי הָיָה גִּבּוֹר חַיִל,
וְהוּא
היה
בֶּן אִשָּׁה זוֹנָה
-פילגש לגלעד אביו,
[1]
וַיּוֹלֶד גִּלְעָד
מאישה זו
אֶת יִפְתָּח
, ובנוסף נשא גלעד אשה אחרת משבטו ונולדו לו בנים ממנה:
[2]
(ב)
וַתֵּלֶד אֵשֶׁת גִּלְעָד לוֹ בָּנִים, וַיִּגְדְּלוּ בְנֵי הָאִשָּׁה וַיְגָרְשׁוּ אֶת יִפְתָּח, וַיֹּאמְרוּ לוֹ, לֹא תִנְחַל בְּבֵית אָבִינוּ כִּי בֶּן אִשָּׁה אַחֶרֶת אָתָּה:
וַתֵּלֶד אֵשֶׁת גִּלְעָד
שהיתה נשואה לו בחופה וקידושין
[3]
לוֹ
-לגלעד
בָּנִים,
וַיִּגְדְּלוּ בְנֵי הָאִשָּׁה
הזו,
וַיְגָרְשׁוּ
בחזקה ובאלימות
[4]
אֶת יִפְתָּח,
וַיֹּאמְרוּ לוֹ,
לֹא תִנְחַל בְּבֵית אָבִינוּ כִּי בֶּן אִשָּׁה אַחֶרֶת
-פילגש
[5]
אָתָּה
! ועשו שלא כדין במעשיהם:
[6]
(ג)
וַיִּבְרַח יִפְתָּח מִפְּנֵי אֶחָיו, וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב, וַיִּתְלַקְּטוּ אֶל יִפְתָּח אֲנָשִׁים רֵיקִים וַיֵּצְאוּ עִמּוֹ:
ומפני שרצו אחיו להורגו, וזקני העיר לא עשו משפט,
[7]
וַיִּבְרַח
-ברח
יִפְתָּח מִפְּנֵי אֶחָיו,
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ
של איש ששמו
[8]
טוֹב,
וַיִּתְלַקְּטוּ אֶל יִפְתָּח אֲנָשִׁים רֵיקִים
-ריקנים מכל מעלה
[9]
, ויפתח הנהיגם,
[10]
וַיֵּצְאוּ עִמּוֹ
למלחמה
[11]
בכל אשר יצא:
[12]
(ד)
וַיְהִי מִיָּמִים וַיִּלָּחֲמוּ בְנֵי עַמּוֹן עִם יִשְׂרָאֵל:
וַיְהִי מִיָּמִים
, לאחר שחלפו ימים רבים מגירוש יפתח,
[13]
וַיִּלָּחֲמוּ
-נלחמו
בְנֵי עַמּוֹן עִם יִשְׂרָאֵל:
[14]
(ה)
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִלְחֲמוּ בְנֵי עַמּוֹן עִם יִשְׂרָאֵל, וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי גִלְעָד לָקַחַת אֶת יִפְתָּח מֵאֶרֶץ טוֹב:
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִלְחֲמוּ בְנֵי עַמּוֹן עִם יִשְׂרָאֵל,
וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי גִלְעָד לָקַחַת אֶת יִפְתָּח מֵאֶרֶץ טוֹב
להשיבו אל ארץ גלעד
[15]
, ולא עשו זאת מצד היושר אלא כי היו צריכים אותו
[16]
ששמעו שהוא מצליח במלחמותיו:
[17]
(ו)
וַיֹּאמְרוּ לְיִפְתָּח, לְכָה וְהָיִיתָה לָּנוּ לְקָצִין וְנִלָּחֲמָה בִּבְנֵי עַמּוֹן:
וַיֹּאמְרוּ לְיִפְתָּח,
לְכָה
-לך אתה
וְהָיִיתָה
-ותהיה
לָּנוּ לְקָצִין
שאתה גיבור מכולנו,
[18]
וְנִלָּחֲמָה
יחד
[19]
בִּבְנֵי עַמּוֹן:
(ז)
וַיֹּאמֶר יִפְתָּח לְזִקְנֵי גִלְעָד הֲלֹא אַתֶּם שְׂנֵאתֶם אוֹתִי, וַתְּגָרְשׁוּנִי מִבֵּית אָבִי וּמַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלַי עַתָּה כַּאֲשֶׁר צַר לָכֶם:
וַיֹּאמֶר יִפְתָּח לְזִקְנֵי גִלְעָד
איך תאמרו שאהיה לקצין מפני חשיבותי ומפני אהבתכם אלי?!,
[20]
הֲלֹא אַתֶּם שְׂנֵאתֶם אוֹתִי,
וַתְּגָרְשׁוּנִי
-ועזרתם לְאֶחָי לגרש אותי
[21]
מִבֵּית אָבִי
כי הייתי שפל ונבזה בעיניכם!
[22]
וּמַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלַי עַתָּה כַּאֲשֶׁר צַר לָכֶם
?! שהרי אם התחרטתם על הרעה שעשיתם לי הייתם צריכים לבוא בעת שַׁלְוָה, ובאמת רק מפני הדחק באתם, ועדיין האיבה במקומה עומדת
[23]
, ודעו כי אם הייתם באים אלי בעת שַׁלְוָה הייתי מוחל על העבר, אבל כעת שבאתם רק בגלל הדחק ולא מתוך אהבה, למה שאלך לעזור לכם חינם?!:
[24]
(ח)
וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי גִלְעָד אֶל יִפְתָּח לָכֵן עַתָּה שַׁבְנוּ אֵלֶיךָ וְהָלַכְתָּ עִמָּנוּ וְנִלְחַמְתָּ בִּבְנֵי עַמּוֹן, וְהָיִיתָ לָּנוּ לְרֹאשׁ לְכֹל יֹשְׁבֵי גִלְעָד:
וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי גִלְעָד אֶל יִפְתָּח
, אמת כדברך, כי מקודם שנאנו אותך והרעונו לך
[25]
, ואם לא היינו מגרשים אותך, לא היינו טורחים כעת להגיע בעצמנו, אלא היינו שולחים לקרוא לך,
[26]
לָכֵן עַתָּה שַׁבְנוּ אֵלֶיךָ
באופן שלא תלך בעבור אהבה ובעבורנו, אלא תקח משכורתך,
[27]
וְהָלַכְתָּ
-וכאשר תלך
[28]
עִמָּנוּ וְנִלְחַמְתָּ
-ותלחם
בִּבְנֵי עַמּוֹן,
וְ
תנצח אותם
[29]
אז
הָיִיתָ
-תהיה
לָּנוּ לְרֹאשׁ
[30]
, ולא רק לנו אלא
[31]
לְכֹל יֹשְׁבֵי גִלְעָד:
(ט)
וַיֹּאמֶר יִפְתָּח אֶל זִקְנֵי גִלְעָד, אִם מְשִׁיבִים אַתֶּם אוֹתִי לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן וְנָתַן יְהֹוָה אוֹתָם לְפָנָי אָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לְרֹאשׁ:
וַיֹּאמֶר יִפְתָּח אֶל זִקְנֵי גִלְעָד,
אִם מְשִׁיבִים
-מחזירים
אַתֶּם אוֹתִי
כדי
לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן וְנָתַן
-ויתן
יְהֹוָה אוֹתָם לְפָנָי
, ברור כי
[32]
אָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לְרֹאשׁ
, וכי זה יהיה תלוי בכם? הרי מן הדין הוא שמי שיושיע עָם יהיה לראש אותו עָם!
[33]
, אלא עליכם לשים אותי לראש עוד לפני שאלך למלחמה:
[34]
(י)
וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי גִלְעָד אֶל יִפְתָּח, יְהֹוָה יִהְיֶה שֹׁמֵעַ בֵּינוֹתֵינוּ אִם לֹא כִדְבָרְךָ כֵּן נַעֲשֶׂה:
וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי גִלְעָד אֶל יִפְתָּח,
יְהֹוָה יִהְיֶה שֹׁמֵעַ בֵּינוֹתֵינוּ
-בינינו, ויהיה הוא לְעֵד
[35]
אִם לֹא כִדְבָרְךָ
להמשיל אותך מיד
[36]
כֵּן נַעֲשֶׂה
, ונשים אותך לראש עלינו מיד בבואך לגלעד:
[37]
(יא)
וַיֵּלֶךְ יִפְתָּח עִם זִקְנֵי גִלְעָד, וַיָּשִׂימוּ הָעָם אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם לְרֹאשׁ וּלְקָצִין וַיְדַבֵּר יִפְתָּח אֶת כָּל דְּבָרָיו לִפְנֵי יְהֹוָה בַּמִּצְפָּה:
וַיֵּלֶךְ יִפְתָּח עִם זִקְנֵי גִלְעָד,
וַיָּשִׂימוּ הָעָם אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם
מיד
[38]
לְרֹאשׁ וּלְקָצִין
עוד טרם צאתם למלחמה,
[39]
וַיְדַבֵּר יִפְתָּח אֶת כָּל דְּבָרָיו
-דברי תפילתו ותחנוניו
[40]
וכן התנאי שביניהם
[41]
ומשפטי ממשלתו
[42]
, ודיבר דבריו אלה
לִפְנֵי יְהֹוָה בַּמִּצְפָּה
במקום שנאספו כולם, שהשכינה שורה על רוב ציבור:
[43]
(יב)
וַיִּשְׁלַח יִפְתָּח מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן לֵאמֹר מַה לִּי וָלָךְ כִּי בָאתָ אֵלַי לְהִלָּחֵם בְּאַרְצִי:
לאחר שהתמנה עליהם לראש, עשה יפתח כמנהג המלכים והשרים בטרם צאתם למלחמה,
[44]
וַיִּשְׁלַח יִפְתָּח מַלְאָכִים
-מלאכי שלום
[45]
אֶל מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן לֵאמֹר
לו,
מַה לִּי וָלָךְ
מה האיבה והשנאה אשר בינינו
[46]
כִּי בָאתָ אֵלַי
[47]
לְהִלָּחֵם בְּאַרְצִי
? ומה הסיבה שבגינה אתה רוצה להילחם עמנו?:
[48]
(יג)
וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן אֶל מַלְאֲכֵי יִפְתָּח כִּי לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת אַרְצִי בַּעֲלוֹתוֹ מִמִּצְרַיִם, מֵאַרְנוֹן וְעַד הַיַּבֹּק וְעַד הַיַּרְדֵּן וְעַתָּה הָשִׁיבָה אֶתְהֶן בְּשָׁלוֹם:
וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן אֶל מַלְאֲכֵי
-שליחי
יִפְתָּח
להשיב לו, אינני רב עמך, כי מי אתה ומי בית אביך שתהיה מושל הארץ?! אבל תלונתי היא על ישראל,
[49]
כִּי לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת אַרְצִי בַּעֲלוֹתוֹ מִמִּצְרַיִם,
[50]
מֵאַרְנוֹן וְעַד הַיַּבֹּק וְעַד הַיַּרְדֵּן
, ואם כן אל ארצי אני בא ולא אל ארצך,
[51]
וְעַתָּה הָשִׁיבָה
-החזר
אֶתְהֶן בְּשָׁלוֹם
מבלי מריבה ומלחמה
[52]
, ויהיה שלום בינינו:
[53]
(יד)
וַיּוֹסֶף עוֹד יִפְתָּח וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן:
וַיּוֹסֶף
-והוסיף
עוֹד
פעם
יִפְתָּח
לשלוח שליחים,
וַיִּשְׁלַח
את אותם
[54]
מַלְאָכִים
-שליחים
אֶל מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן:
(טו)
וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה אָמַר יִפְתָּח, לֹא לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת אֶרֶץ מוֹאָב וְאֶת אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן:
וַיֹּאמֶר לוֹ
יפתח ע"י שליחיו,
כֹּה אָמַר יִפְתָּח,
לֹא לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת אֶרֶץ מוֹאָב
[55]
וְאֶת אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן
, כי הגם שהמחוז הזה היה מאז של מואב ועמון, בעת שלקחוהו ישראל הוא כבר לא היה ארצם
[56]
, כי האמורי לכדה ממואב, וישראל לקחה מסיחון מלך האמורי, ולכן ישראל לא לקחה לא ממואב ולא מבני עמון:
[57]
(טז)
כִּי בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר עַד יַם סוּף וַיָּבֹא קָדֵשָׁה:
כִּי בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם וַיֵּלֶךְ
עם
יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר
, הוא מדבר שור
[58]
עַד יַם סוּף
בדרומה של ארץ אדום
[59]
, ולאחר המסעות
[60]
וַיָּבֹא
-בא העם
קָדֵשָׁה
-עד קדש:
[61]
(יז)
וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם לֵאמֹר אֶעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ וְלֹא שָׁמַע מֶלֶךְ אֱדוֹם, וְגַם אֶל מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח וְלֹא אָבָה וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּקָדֵשׁ:
וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים
-שליחים
אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם לֵאמֹר
לו,
אֶעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ
מדרום לצפון
[62]
, כדי להיכנס לארץ כנען,
[63]
וְלֹא שָׁמַע
-הסכים
מֶלֶךְ אֱדוֹם,
וְגַם אֶל מֶלֶךְ מוֹאָב
שהיתה ארצו בסוף ארץ אדום
[64]
שָׁלַח
ישראל שליחים
וְ
גם הוא
לֹא אָבָה
-רצה
[65]
, ולמרות כל זה לא הלך ישראל להילחם בהם,
[66]
וַיֵּשֶׁב
-והתיישב
יִשְׂרָאֵל בְּקָדֵשׁ:
(יח)
וַיֵּלֶךְ בַּמִּדְבָּר וַיָּסָב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם וְאֶת אֶרֶץ מוֹאָב, וַיָּבֹא מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ לְאֶרֶץ מוֹאָב, וַיַּחֲנוּן בְּעֵבֶר אַרְנוֹן, וְלֹא בָאוּ בִּגְבוּל מוֹאָב כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָב:
וכדי להתרחק ממואב,
[67]
וַיֵּלֶךְ
-הלך ישראל מן המערב למזרח
[68]
בַּמִּדְבָּר
-במדבר ים סוף,
[69]
וַיָּסָב
-והקיף
אֶת
כל דרומה של
[70]
אֶרֶץ אֱדוֹם וְאֶת
כל דרומה של
[71]
אֶרֶץ מוֹאָב,
וַיָּבֹא מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ
-מזרחה
[72]
לְאֶרֶץ מוֹאָב,
וַיַּחֲנוּן
-וחנו
[73]
בְּעֵבֶר אַרְנוֹן,
וְלֹא בָאוּ בִּגְבוּל מוֹאָב כִּי אַרְנוֹן
היה תחילת
[74]
גְּבוּל מוֹאָב
והם חנו מהעבר השני:
[75]
(יט)
וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן, וַיֹּאמֶר לוֹ יִשְׂרָאֵל נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצְךָ עַד מְקוֹמִי:
וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים
-שליחים
אֶל סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי
שהיה גם
[76]
מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן,
וַיֹּאמֶר לוֹ יִשְׂרָאֵל נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצְךָ עַד מְקוֹמִי
ארץ כנען
[77]
, אשר נתן לי ה':
[78]
(כ)
וְלֹא הֶאֱמִין סִיחוֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֶּאֱסֹף סִיחוֹן אֶת כָּל עַמּוֹ, וַיַּחֲנוּ בְּיָהְצָה, וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל:
וְלֹא הֶאֱמִין סִיחוֹן אֶת יִשְׂרָאֵל
-לישראל, שהוא רק מעוניין
[79]
לַ
עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ
אלא חשב שישראל מרמה אותו במטרה לכבוש את ארצו
[80]
, והנה סיחון לא די שלא הסכים לתת לישראל לעבור בגבולו כאשר עשו אדום ומואב, אלא גם הפליג להרע,
[81]
וַיֶּאֱסֹף סִיחוֹן אֶת כָּל עַמּוֹ,
וַיַּחֲנוּ בְּיָהְצָה,
וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל:
(כא)
וַיִּתֵּן יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶת סִיחוֹן וְאֶת כָּל עַמּוֹ בְּיַד יִשְׂרָאֵל, וַיַּכּוּם וַיִּירַשׁ יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל אֶרֶץ הָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַהִיא:
וַיִּתֵּן יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶת סִיחוֹן וְאֶת כָּל עַמּוֹ בְּיַד יִשְׂרָאֵל,
וַיַּכּוּם
-והיכו ישראל בהם,
וַיִּירַשׁ
-וְיָרַשׁ
[82]
יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל אֶרֶץ הָאֱמֹרִי
אשר היה
יוֹשֵׁב
בתוך
הָאָרֶץ הַהִיא:
(כב)
וַיִּירְשׁוּ אֵת כָּל גְּבוּל הָאֱמֹרִי, מֵאַרְנוֹן וְעַד הַיַּבֹּק וּמִן הַמִּדְבָּר וְעַד הַיַּרְדֵּן:
וַיִּירְשׁוּ
ישראל
אֵת כָּל גְּבוּל הָאֱמֹרִי,
מֵאַרְנוֹן וְעַד הַיַּבֹּק
שאתה אומר שהוא שלך,
[83]
וּמִן הַמִּדְבָּר
-המדברות שהיו לפני הירדן
[84]
וְעַד הַיַּרְדֵּן
, ואם כן ראוי היה לישראל לקחת את ארצו, כיון שהם קראו לו לשלום, וסיחון יצא להילחם בהם על לא חמס בכפם:
[85]
(כג)
וְעַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוֹרִישׁ אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאַתָּה תִּירָשֶׁנּוּ:
והמשיך יפתח לומר לו בלעג,
[86]
וְעַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוֹרִישׁ
-גירש
[87]
אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל
כדי שהם יירשו אותו ולא כדי שיוחזר לך,
[88]
וְאַתָּה תִּירָשֶׁנּוּ
-תירש אותו?!
[89]
, איך דמית ליטול מישראל מה שנתן להם הקב"ה?!:
[90]
(כד)
הֲלֹא אֵת אֲשֶׁר יוֹרִישְׁךָ כְּמוֹשׁ אֱלֹהֶיךָ אוֹתוֹ תִירָשׁ, וְאֵת כָּל אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מִפָּנֵינוּ, אוֹתוֹ נִירָשׁ:
והמשיך יפתח ללעוג לו באומרו,
[91]
הֲלֹא אֵת אֲשֶׁר יוֹרִישְׁךָ
העבודה זרה
[92]
"
כְּמוֹשׁ
" שהוא
אֱלֹהֶיךָ
[93]
אוֹתוֹ תִירָשׁ,
[94]
וְ
אולם
אֵת כָּל אֲשֶׁר הוֹרִישׁ
-גירש
[95]
יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מִפָּנֵינוּ,
אוֹתוֹ
אנחנו
נִירָשׁ
[96]
, ומה לך להתערב בדבר שהוא מפלאי אלהים והשגחתו?!:
[97]
(כה)
וְעַתָּה הֲטוֹב טוֹב אַתָּה מִבָּלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב?! הֲרוֹב רָב עִם יִשְׂרָאֵל אִם נִלְחֹם נִלְחַם בָּם:
וְעַתָּה הֲטוֹב טוֹב
-האם טוב יותר
אַתָּה מִבָּלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב?!
הֲרוֹב רָב
-האם עשה בלק מריבה
[98]
עִם יִשְׂרָאֵל
בעבור המחוז ההוא, הגם שהיה בו חלק ממואב?!
[99]
אִם נִלְחֹם נִלְחַם
-האם נלחם
[100]
בָּם
בלק כשנטלוה ישראל מיד סיחון?!:
[101]
(כו)
בְּשֶׁבֶת יִשְׂרָאֵל בְּחֶשְׁבּוֹן וּבִבְנוֹתֶיהָ וּבְעַרְעוֹר וּבִבְנוֹתֶיהָ וּבְכָל הֶעָרִים אֲשֶׁר עַל יְדֵי אַרְנוֹן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה! וּמַדּוּעַ לֹא הִצַּלְתֶּם בָּעֵת הַהִיא?!:
בְּשֶׁבֶת יִשְׂרָאֵל בְּחֶשְׁבּוֹן וּבִבְנוֹתֶיהָ
-ובכפרים הסמוכים לה,
[102]
וּבְעַרְעוֹר וּבִבְנוֹתֶיהָ
-ובכפרים הסמוכים לה,
[103]
וּבְכָל הֶעָרִים אֲשֶׁר עַל יְדֵי
-ליד
[104]
אַרְנוֹן
במשך קרוב
[105]
לְ
שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה!
[106]
קנו ישראל חזקה על ארץ זו,
[107]
וּמַדּוּעַ לֹא הִצַּלְתֶּם
את הארץ מיד ישראל
[108]
בָּעֵת
-במשך כל העת
[109]
הַהִיא?!:
(כז)
וְאָנֹכִי לֹא חָטָאתִי לָךְ וְאַתָּה עֹשֶׂה אִתִּי רָעָה לְהִלָּחֶם בִּי יִשְׁפֹּט יְהֹוָה הַשֹּׁפֵט הַיּוֹם בֵּין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבֵין בְּנֵי עַמּוֹן:
וְאָנֹכִי לֹא חָטָאתִי לָךְ וְאַתָּה עֹשֶׂה אִתִּי רָעָה
לחרחר ריב עמדי להתנקם בי
[110]
, וכך
לְהִלָּחֶם בִּי
, ודבר רע נגד חוקי המלכים ונימוסי המדינות אתה עושה, ואם אין בינינו מוכיח,
[111]
יִשְׁפֹּט יְהֹוָה הַשֹּׁפֵט
כל הארץ
[112]
הַיּוֹם בֵּין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבֵין בְּנֵי עַמּוֹן:
(כח)
וְלֹא שָׁמַע מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן אֶל דִּבְרֵי יִפְתָּח אֲשֶׁר שָׁלַח אֵלָיו:
וְלֹא שָׁמַע מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן אֶל דִּבְרֵי יִפְתָּח אֲשֶׁר שָׁלַח אֵלָיו
, שאמר בליבו, מי הוא יפתח שהחליט לעשות את עצמו מושל בישראל ולשלוח שליחים?!
[113]
, ורצה מלך בני עמון בכל אופן להילחם בישראל:
[114]
(כט)
וַתְּהִי עַל יִפְתָּח רוּחַ יְהֹוָה וַיַּעֲבֹר אֶת הַגִּלְעָד וְאֶת מְנַשֶּׁה, וַיַּעֲבֹר אֶת מִצְפֵּה גִלְעָד, וּמִמִּצְפֵּה גִלְעָד עָבַר בְּנֵי עַמּוֹן:
וַתְּהִי עַל יִפְתָּח רוּחַ
גבורה מאת
[115]
יְהֹוָה
ואומץ לב
[116]
, ולא המתין שבני עמון יבואו להילחם בו, אלא הקדים,
[117]
וַיַּעֲבֹר אֶת הַגִּלְעָד וְאֶת
נחלת שבט
מְנַשֶּׁה,
וַיַּעֲבֹר אֶת מִצְפֵּה גִלְעָד,
וּמִמִּצְפֵּה גִלְעָד עָבַר
אל ארץ
[118]
בְּנֵי עַמּוֹן
כדי להילחם בהם בארצם:
[119]
(ל)
וַיִּדַּר יִפְתָּח נֶדֶר לַיהֹוָה וַיֹּאמַר, אִם נָתוֹן תִּתֵּן אֶת בְּנֵי עַמּוֹן בְּיָדִי:
וַיִּדַּר
-ונדר
יִפְתָּח נֶדֶר לַיהֹוָה וַיֹּאמַר,
אִם נָתוֹן תִּתֵּן אֶת בְּנֵי עַמּוֹן בְּיָדִי:
(לא)
וְהָיָה הַיּוֹצֵא אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם מִבְּנֵי עַמּוֹן וְהָיָה לַיהֹוָה וְהַעֲלִיתִהוּ עוֹלָה:
וְהָיָה הַיּוֹצֵא
ראשון
אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם מִבְּנֵי עַמּוֹן
, אם יהיה דבר שאין ראוי להעלות לעולה
[120]
וְהָיָה
-יהיה קודש
[121]
לַיהֹוָה
, שיתמיד בקדושה ולא ישמש לחולין, ואם יהיה דבר הראוי לעולה,
[122]
וְהַעֲלִיתִהוּ
אז אקריבו
[123]
עוֹלָה:
(לב)
וַיַּעֲבֹר יִפְתָּח אֶל בְּנֵי עַמּוֹן לְהִלָּחֶם בָּם וַיִּתְּנֵם יְהֹוָה בְּיָדוֹ:
ולאחר שנדר את נדרו
[124]
, אימץ את לבבו,
[125]
וַיַּעֲבֹר
-ועבר
יִפְתָּח אֶל
תוך תחום
[126]
בְּנֵי עַמּוֹן לְהִלָּחֶם בָּם
ביד רמה,
[127]
וַיִּתְּנֵם יְהֹוָה בְּיָדוֹ
כאשר ביקש
[128]
, ונכנעו מלפניו:
[129]
(לג)
וַיַּכֵּם מֵעֲרוֹעֵר וְעַד בֹּאֲךָ מִנִּית עֶשְׂרִים עִיר וְעַד אָבֵל כְּרָמִים מַכָּה גְּדוֹלָה מְאֹד, וַיִּכָּנְעוּ בְּנֵי עַמּוֹן מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
וַיַּכֵּם
-והיכה בהם יפתח
מֵעֲרוֹעֵר וְעַד בֹּאֲךָ
-המקום המוביל אל
[130]
מִנִּית
, ובדרך זו היו
[131]
עֶשְׂרִים עִיר
-ערים, והכה את כולם
[132]
וכבש אותם,
[133]
וְ
המשיך יפתח
עַד אָבֵל כְּרָמִים
שהיה מקום מישור של כרמים
[134]
, וגם שם היכה בהם
מַכָּה גְּדוֹלָה מְאֹד,
וַיִּכָּנְעוּ
-ונכנעו
[135]
בְּנֵי עַמּוֹן מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(לד)
וַיָּבֹא יִפְתָּח הַמִּצְפָּה אֶל בֵּיתוֹ, וְהִנֵּה בִתּוֹ יֹצֵאת לִקְרָאתוֹ בְתֻפִּים וּבִמְחֹלוֹת וְרַק הִיא יְחִידָה, אֵין לוֹ מִמֶּנּוּ בֵּן אוֹ בַת:
וַיָּבֹא יִפְתָּח
אל
הַמִּצְפָּה אֶל בֵּיתוֹ,
וְהִנֵּה בִתּוֹ יֹצֵאת לִקְרָאתוֹ בְתֻפִּים וּבִמְחֹלוֹת
הם כלי ניגון
[136]
לכבוד נצחונו,
וְרַק הִיא
בתו
יְחִידָה,
אֵין לוֹ מִמֶּנּוּ
-מפרי בטנו
[137]
בֵּן אוֹ בַת
אפילו לא מפלגשים:
[138]
(לה)
וַיְהִי כִרְאוֹתוֹ אוֹתָהּ וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו, וַיֹּאמֶר אֲהָהּ בִּתִּי הַכְרֵעַ הִכְרַעְתִּנִי וְאַתְּ הָיִיתְ בְּעֹכְרָי וְאָנֹכִי פָּצִיתִי פִי אֶל יְהֹוָה וְלֹא אוּכַל לָשׁוּב:
וַיְהִי כִרְאוֹתוֹ אוֹתָהּ וַיִּקְרַע
יפתח
אֶת בְּגָדָיו,
וַיֹּאמֶר
ביללה וצעקה
[139]
אֲהָהּ בִּתִּי
! העמונים לא נצחוני ולא הכריעוני אבל את,
[140]
הַכְרֵעַ הִכְרַעְתִּנִי
-גרמת לי לכרוע וליפול,
[141]
וְאַתְּ הָיִיתְ
כמו אלה שהם
[142]
בְּעֹכְרָי
-בהשחתתי
[143]
, שכל דמי נעכר וקפחת את רגלי,
[144]
וְ
גם
אָנֹכִי
עכרתי את עצמי כי
[145]
פָּצִיתִי
-פתחתי
[146]
פִי אֶל יְהֹוָה
להקדיש לו היוצא הראשון לקראתי
[147]
, ובכך נדרתי למעשה שתהיי הקדש ולא תנשאי,
[148]
וְ
כיון שפתחתי את פי
[149]
לֹא אוּכַל לָשׁוּב
-לחזור מדברי:
[150]
(לו)
וַתֹּאמֶר אֵלָיו אָבִי, פָּצִיתָה אֶת פִּיךָ אֶל יְהֹוָה, עֲשֵׂה לִי כַּאֲשֶׁר יָצָא מִפִּיךָ, אַחֲרֵי אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ יְהֹוָה נְקָמוֹת מֵאֹיְבֶיךָ מִבְּנֵי עַמּוֹן:
וַתֹּאמֶר אֵלָיו
בתו,
אָבִי,
פָּצִיתָה
-פתחת
[151]
אֶת פִּיךָ אֶל יְהֹוָה,
עֲשֵׂה לִי כַּאֲשֶׁר יָצָא מִפִּיךָ,
אַחֲרֵי אֲשֶׁר
-הואיל
[152]
וְ
עָשָׂה לְךָ יְהֹוָה נְקָמוֹת מֵאֹיְבֶיךָ מִבְּנֵי עַמּוֹן
ונתקיים התנאי של נִדְרְךָ:
[153]
(לז)
וַתֹּאמֶר אֶל אָבִיהָ יֵעָשֶׂה לִּי הַדָּבָר הַזֶּה הַרְפֵּה מִמֶּנִּי שְׁנַיִם חֳדָשִׁים וְאֵלְכָה וְיָרַדְתִּי עַל הֶהָרִים וְאֶבְכֶּה עַל בְּתוּלַי אָנֹכִי וְרֵעוֹתָי (ורעיתי:
וַתֹּאמֶר
בת יפתח
אֶל אָבִיהָ
, רק אבקש כי
יֵעָשֶׂה לִּי הַדָּבָר הַזֶּה
בטרם תקיים את נדרך
[154]
, היות ואני עתידה להסתגר בבית אחד ממנו לא אצא,
[155]
הַרְפֵּה מִמֶּנִּי שְׁנַיִם חֳדָשִׁים
-חודשיים,
וְאֵלְכָה וְיָרַדְתִּי
ביללה ובכי
[156]
עַל הֶהָרִים
[157]
וְאֶבְכֶּה
להפיג צערי
[158]
עַל בְּתוּלַי
שלא אנשא לאיש
[159]
אלא רק אעבוד את ה',
[160]
אָנֹכִי
אלך
[161]
וְרֵעוֹתָי (ורעיתי
כתיב)
ילכו עמי:
[162]
(לח)
וַיֹּאמֶר לֵכִי וַיִּשְׁלַח אוֹתָהּ שְׁנֵי חֳדָשִׁים וַתֵּלֶךְ הִיא וְרֵעוֹתֶיהָ וַתֵּבְךְּ עַל בְּתוּלֶיהָ עַל הֶהָרִים:
ונתן לה יפתח רשות ללכת לנפשה,
[163]
וַיֹּאמֶר
לה
לֵכִי
כדברייך,
וַיִּשְׁלַח אוֹתָהּ שְׁנֵי חֳדָשִׁים
-לתקופה של חודשיים,
וַתֵּלֶךְ הִיא וְרֵעוֹתֶיהָ
עמה,
וַתֵּבְךְּ
בת יפתח
עַל בְּתוּלֶיהָ עַל הֶהָרִים:
(לט)
וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנַיִם חֳדָשִׁים וַתָּשָׁב אֶל אָבִיהָ, וַיַּעַשׂ לָהּ אֶת נִדְרוֹ אֲשֶׁר נָדָר וְהִיא לֹא יָדְעָה אִישׁ וַתְּהִי חֹק בְּיִשְׂרָאֵל:
וַיְהִי מִקֵּץ
-בסוף
[164]
שְׁנַיִם חֳדָשִׁים
-החודשיים,
וַתָּשָׁב
בת יפתח
אֶל אָבִיהָ,
וַיַּעַשׂ לָהּ אֶת נִדְרוֹ אֲשֶׁר נָדָר
, ועשה לה בית
[165]
להפרישה, לשבת בְּדוּדָה ופרושה מבני אדם ומדרכי העולם ועוסקת בעבודת ה',
[166]
וְהִיא לֹא יָדְעָה
במשכב
[167]
אִישׁ
, והיתה פרושה
[168]
, ונשארה צרורה עגונה עד מותה,
[169]
וַתְּהִי חֹק
-ונהיה דבר קבוע
[170]
בְּיִשְׂרָאֵל
שבנות ישראל הלכו לבקרה:
[171]
(מ)
מִיָּמִים יָמִימָה תֵּלַכְנָה בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לְתַנּוֹת לְבַת יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי אַרְבַּעַת יָמִים בַּשָּׁנָה:
מִיָּמִים יָמִימָה
-משנה לשנה
[172]
, בכל שנה מימי חייה
[173]
תֵּלַכְנָה
-היו הולכות
בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לְתַנּוֹת
-לשוח ולדבר
[174]
לְבַת
-עם בת
יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי
לדבר על לבה, להפיג צערה ולשמחה, והיו נשארות אצלה
[175]
אַרְבַּעַת יָמִים בַּשָּׁנָה
-בכל שנה:
[176]