(א)
וַיֵּצְאוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַתִּקָּהֵל הָעֵדָה כְּאִישׁ אֶחָד לְמִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע וְאֶרֶץ הַגִּלְעָד אֶל יְהֹוָה הַמִּצְפָּה:
וַיֵּצְאוּ
מעריהם
[1]
כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
מלבד שבט בנימין,
[2]
וַתִּקָּהֵל
-ונאספה
[3]
הָעֵדָה כְּאִישׁ אֶחָד
בהסכמה אחת,
[4]
לְמִדָּן
-מִלֶּשֶׁם אשר היתה בצפון-מזרח נחלת דן,
[5]
וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע
שבדרום,
וְ
גם מֵ
אֶרֶץ הַגִּלְעָד
, ובאו
אֶל יְהֹוָה
-מקום השכינה, אל
הַ
מקום בשם
מִּצְפָּה
, בו שרתה השכינה בעת שהתקבצו העם שם:
[6]
(ב)
וַיִּתְיַצְּבוּ פִּנּוֹת כָּל הָעָם כֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל בִּקְהַל עַם הָאֱלֹהִים אַרְבַּע מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ רַגְלִי שֹׁלֵף חָרֶב:
וַיִּתְיַצְּבוּ
כסדר הדגלים,
[7]
פִּנּוֹת
-ראשי
[8]
כָּל הָעָם
של
כֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל בִּקְהַל
-בתוך קהלו של
[9]
עַם הָאֱלֹהִים
המקנאים קנאת ה',
[10]
אַרְבַּע מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ רַגְלִי
-הולכי רגל
[11]
שֹׁלֵף חָרֶב
-בחרב שלופה
[12]
, לשאול ולחקור איכה נהייתה הרעה:
[13]
(ג)
וַיִּשְׁמְעוּ בְּנֵי בִנְיָמִן כִּי עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַמִּצְפָּה וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דַּבְּרוּ אֵיכָה נִהְיְתָה הָרָעָה הַזֹּאת:
וַיִּשְׁמְעוּ בְּנֵי בִנְיָמִן כִּי עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל
אל
הַמִּצְפָּה
ולא חששו ולא שתו ליבם לבער בעצמם את החוטאים
[14]
או לבוא לאסיפה ולנקות את עצמם,
[15]
וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
זה לזה,
[16]
דַּבְּרוּ אֵיכָה
-איך
נִהְיְתָה
-היתה
הָרָעָה הַזֹּאת
, מה היו פרטי המקרה? וחקרו כדי לוודא אם החוטאים חייבים מיתה:
[17]
(ד)
וַיַּעַן הָאִישׁ הַלֵּוִי, אִישׁ הָאִשָּׁה הַנִּרְצָחָה וַיֹּאמַר, הַגִּבְעָתָה אֲשֶׁר לְבִנְיָמִן בָּאתִי אֲנִי וּפִילַגְשִׁי לָלוּן:
וַיַּעַן הָאִישׁ הַלֵּוִי,
אִישׁ
-בעלה של
הָאִשָּׁה הַנִּרְצָחָה
-הנרצחת,
[18]
וַיֹּאמַר,
הַגִּבְעָתָה
-אל הגבעה
אֲשֶׁר לְבִנְיָמִן
-לשבט בנימין
בָּאתִי אֲנִי וּפִילַגְשִׁי
כדי
לָלוּן
שם:
[19]
(ה)
וַיָּקֻמוּ עָלַי בַּעֲלֵי הַגִּבְעָה וַיָּסֹבּוּ עָלַי אֶת הַבַּיִת לָיְלָה אוֹתִי דִּמּוּ לַהֲרֹג וְאֶת פִּילַגְשִׁי עִנּוּ וַתָּמֹת:
וַיָּקֻמוּ עָלַי
בפרהסיה
[20]
בַּעֲלֵי הַגִּבְעָה
נכבדי העיר
[21]
, למרות שלא היה לנו שום עסק איתם,
[22]
וַיָּסֹבּוּ
-והקיפו
[23]
עָלַי
-בעבורי
[24]
אֶת הַבַּיִת
של מארחי הזקן, באותו
לָיְלָה
כפי שעשו אנשי סדום,
[25]
אוֹתִי דִּמּוּ
-התכוונו
[26]
לַהֲרֹג
אם לא הייתי נותן להם לעשות בי את הנבלה שרצו לעשות,
[27]
וְאֶת פִּילַגְשִׁי
שהיא אשת איש
[28]
עִנּוּ
-אנסו,
[29]
וַתָּמֹת
מרוב בעילות האונס:
[30]
(ו)
וָאֹחֵז בְּפִילַגְשִׁי, וָאֲנַתְּחֶהָ וָאֲשַׁלְּחֶהָ בְּכָל שְׂדֵה נַחֲלַת יִשְׂרָאֵל, כִּי עָשׂוּ זִמָּה, וּנְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל:
וכדי לעורר לב לנקום נקם,
[31]
וָאֹחֵז
-אחזתי
בְּפִילַגְשִׁי,
וָאֲנַתְּחֶהָ
-וחתכתי אותה,
[32]
וָאֲשַׁלְּחֶהָ
-ושלחתי את חלקי גוויתה
בְּכָל שְׂדֵה
-תחומי
[33]
נַחֲלַת יִשְׂרָאֵל,
כִּי
בני הגבעה
[34]
עָשׂוּ
מעשה
[35]
זִמָּה,
וּ
מצד שהיה ברבים בדרך כפירה, המעשה הינו
[36]
נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל
הנוגע לכלל:
[37]
(ז)
הִנֵּה כֻלְּכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל! הָבוּ לָכֶם דָּבָר וְעֵצָה הֲלֹם:
הִנֵּה כֻלְּכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל!
[38]
עם קדוש, ורע עליכם המעשה אשר עשו בני בנימין
[39]
, ואל תאמרו שכל שבט ידון לשבטו כי כולכם ערבים זה לזה
[40]
, לכן,
[41]
הָבוּ
-תנו
[42]
לָכֶם
-לטובתכם, שלא תתפשט הצרעת הממארת הזאת בישראל,
[43]
דָּבָר
-פסק דין מה לעשות בהם,
[44]
וְעֵצָה הֲלֹם
-פה במקום הזה
[45]
, כיצד להוציא לפועל את פסק דינכם, ובכך לבער את הרע מישראל
[46]
, כי הדבר נוגע לכלל:
[47]
(ח)
וַיָּקָם כָּל הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד לֵאמֹר לֹא נֵלֵךְ אִישׁ לְאָהֳלוֹ וְלֹא נָסוּר אִישׁ לְבֵיתוֹ:
וַיָּקָם
-ונשארו עומדים
[48]
כָּל הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד לֵאמֹר
-ואמרו,
לֹא נֵלֵךְ אִישׁ לְאָהֳלוֹ
עד שייגמר הדבר,
[49]
וְ
אפילו
לֹא נָסוּר אִישׁ לְבֵיתוֹ
באופן זמני להכין צידה
[50]
, ולא היתה כוונתם חלילה להחרים את השבט כולו כי אם להעניש את החוטאים לבדם:
[51]
(ט)
וְעַתָּה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה לַגִּבְעָה עָלֶיהָ בְּגוֹרָל:
ואמרו כל העם,
[52]
וְעַתָּה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה לַגִּבְעָה
אשר
עָלֶיהָ
נעלה
[53]
בְּגוֹרָל
להעניש את החוטאים
[54]
, ובאמצעותו נראה מי ילחם ומי יקח צידה:
[55]
(י)
וְלָקַחְנוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים לַמֵּאָה לְכֹל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, וּמֵאָה לָאֶלֶף, וְאֶלֶף לָרְבָבָה לָקַחַת צֵדָה לָעָם לַעֲשׂוֹת לְבוֹאָם לְגֶבַע בִּנְיָמִן כְּכָל הַנְּבָלָה אֲשֶׁר עָשָׂה בְּיִשְׂרָאֵל:
וְלָקַחְנוּ
-וניקח
עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים לַמֵּאָה לְכֹל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל,
וּמֵאָה לָאֶלֶף,
וְאֶלֶף לָרְבָבָה
[56]
, והעולים בגורל ילכו
[57]
לָקַחַת צֵדָה
-מזון
[58]
לתשעת החלקים אשר
[59]
לָעָם
היוצאים למלחמה
[60]
לַעֲשׂוֹת
לחוטאים כגמולם
[61]
לְבוֹאָם
-בבואם
[62]
לְגֶבַע בִּנְיָמִן
, לעשות להם
כְּכָל הַנְּבָלָה אֲשֶׁר עָשָׂה
קהל זה
בְּיִשְׂרָאֵל
, כי כפי מה שעשו בזיון וקצף לכל ישראל כך יענישום ישראל כפי הדין:
[63]
(יא)
וַיֵּאָסֵף כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הָעִיר כְּאִישׁ אֶחָד חֲבֵרִים:
וַיֵּאָסֵף
-ונאספו
כָּל אִישׁ
-אנשי
יִשְׂרָאֵל אֶל הָעִיר
גבע שבנחלת בנימין,
[64]
כְּאִישׁ אֶחָד חֲבֵרִים
-שווים בעצה אחת:
[65]
(יב)
וַיִּשְׁלְחוּ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֲנָשִׁים בְּכָל שִׁבְטֵי בִנְיָמִן לֵאמֹר מָה הָרָעָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נִהְיְתָה בָּכֶם:
וטרם שהתחילו להילחם,
[66]
וַיִּשְׁלְחוּ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֲנָשִׁים בְּכָל שִׁבְטֵי
-משפחות
[67]
בִנְיָמִן לֵאמֹר
להם,
מָה
מאוד גדולה
[68]
הָרָעָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נִהְיְתָה בָּכֶם
! ואתם צריכים להיות הראשונים לבער את הרעה מקרבכם:
[69]
(יג)
וְעַתָּה, תְּנוּ אֶת הָאֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה וּנְמִיתֵם, וּנְבַעֲרָה רָעָה מִיִּשְׂרָאֵל, וְלֹא אָבוּ (בְּנֵי) בִּנְיָמִן לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל אֲחֵיהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
וְעַתָּה,
תְּנוּ אֶת הָאֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה וּנְמִיתֵם,
וּ
בכך, כולנו יחד
[70]
נְבַעֲרָה
-נסיר ונכלה את עושי
[71]
הֲ
רָעָה מִיִּשְׂרָאֵל,
וְלֹא אָבוּ
-רצו
[72]
(בְּנֵי
קרי ולא כתיב
) בִּנְיָמִן לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל אֲחֵיהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
להוציא את החוטאים, ויתירה מזאת, אף התקבצו למלחמה נגדם:
[73]
(יד)
וַיֵּאָסְפוּ בְנֵי בִנְיָמִן מִן הֶעָרִים הַגִּבְעָתָה לָצֵאת לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
וַיֵּאָסְפוּ
-והתקבצו
[74]
בְנֵי בִנְיָמִן מִן הֶעָרִים
אשר בנחלת בנימין
[75]
הַגִּבְעָתָה
-אל הגבעה, כדי
לָצֵאת לַמִּלְחָמָה עִם
-נגד
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(טו)
וַיִּתְפָּקְדוּ בְנֵי בִנְיָמִן בַּיּוֹם הַהוּא מֵהֶעָרִים עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב לְבַד מִיֹּשְׁבֵי הַגִּבְעָה הִתְפָּקְדוּ שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ בָּחוּר:
וַיִּתְפָּקְדוּ
-וּמָנוּ עצמם
[76]
בְנֵי בִנְיָמִן בַּיּוֹם הַהוּא
, וּ
מֵהֶעָרִים
שמהן הגיעו
[77]
, היו
עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה אֶלֶף אִישׁ
[78]
-אנשים
שֹׁלֵף חָרֶב
-הולכים בחרב שלופה,
[79]
לְבַד
-חוץ
[80]
מִיֹּשְׁבֵי הַגִּבְעָה
אשר
הִתְפָּקְדוּ
והיו
שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ בָּחוּר
-נבחרים:
[81]
(טז)
מִכֹּל הָעָם הַזֶּה שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ בָּחוּר אִטֵּר יַד יְמִינוֹ כָּל זֶה קֹלֵעַ בָּאֶבֶן אֶל הַשַּׂעֲרָה וְלֹא יַחֲטִא:
מִכֹּל הָעָם הַזֶּה
של בני בנימין
[82]
היו
שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ
-אנשים
בָּחוּר
-נבחרים
[83]
שכל אחד מהם היה
אִטֵּר יַד יְמִינוֹ
-שמאלי
[84]
, והיו בקיאים ביריית אבנים במקלע עד כי
כָּל זֶה
-כל אחד מהם היה
[85]
קֹלֵעַ
במקלע
[86]
בָּאֶבֶן אֶל
חוט
[87]
הַשַּׂעֲרָה
או אל דבר דק הדומה לו
[88]
וְלֹא יַחֲטִא
-היה מחטיא:
[89]
(יז)
וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל הִתְפָּקְדוּ לְבַד מִבִּנְיָמִן, אַרְבַּע מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב כָּל זֶה אִישׁ מִלְחָמָה:
וְ
אז
[90]
אִישׁ
-אנשי
יִשְׂרָאֵל הִתְפָּקְדוּ
-הכינו עצמם למלחמה, מינו ראשי צבאות וסדרו ערך המלחמה, ומספרם היה
[91]
לְבַד
-חוץ
מִ
אנשי שבט
בִּנְיָמִן,
[92]
אַרְבַּע מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ
-אנשים
[93]
שֹׁלֵף חָרֶב
-הולכים בחרב שלופה,
[94]
כָּל זֶה
כל אלו הארבע מאות אלף, היו
אִישׁ
-אנשי
מִלְחָמָה:
(יח)
וַיָּקֻמוּ וַיַּעֲלוּ בֵית אֵל וַיִּשְׁאֲלוּ בֵאלֹהִים וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִי יַעֲלֶה לָּנוּ בַתְּחִלָּה לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי בִנְיָמִן וַיֹּאמֶר יְהֹוָה, יְהוּדָה בַתְּחִלָּה:
וַיָּקֻמוּ וַיַּעֲלוּ בֵית אֵל
-לבית האלהים אשר בשילה,
[95]
וַיִּשְׁאֲלוּ בֵאלֹהִים
-באורים ותומים,
[96]
וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,
מִי
מאשר עִמָּנוּ
[97]
יַעֲלֶה לָּנוּ בַתְּחִלָּה לַמִּלְחָמָה עִם
-נגד
בְּנֵי בִנְיָמִן
? וסבורים היו כי ינצחו
[98]
כי בטחו על גבורתם ועל זרועם
[99]
, לכן לא שאלו כהוגן האם לעלות למלחמה, אלא שאלו רק מי יעלה ראשון
[100]
, לפיכך מה ששאלו הושב להם
[101]
כפי דרכם,
[102]
וַיֹּאמֶר
להם
יְהֹוָה,
יְהוּדָה בַתְּחִלָּה
לכל דבר
[103]
, כי בו בחר ה' להיות נגיד וּמְצַוֵּה לאומים:
[104]
(יט)
וַיָּקוּמוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲנוּ עַל הַגִּבְעָה:
וַיָּקוּמוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל
למחרת
בַּבֹּקֶר,
וַיַּחֲנוּ עַל הַגִּבְעָה
אשר בנחלת בנימין:
(כ)
וַיֵּצֵא אִישׁ יִשְׂרָאֵל לַמִּלְחָמָה עִם בִּנְיָמִן וַיַּעַרְכוּ אִתָּם אִישׁ יִשְׂרָאֵל מִלְחָמָה אֶל הַגִּבְעָה:
וַיֵּצֵא
-ויצאו
אִישׁ
-אנשי
יִשְׂרָאֵל לַמִּלְחָמָה עִם
-נגד
בִּנְיָמִן
כאשר כוונתם היתה להילחם באנשי הגבעה החוטאים ולא בשבט כולו,
[105]
וַיַּעַרְכוּ אִתָּם אִישׁ
-אנשי
יִשְׂרָאֵל מִלְחָמָה אֶל
-על
[106]
הַגִּבְעָה:
(כא)
וַיֵּצְאוּ בְנֵי בִנְיָמִן מִן הַגִּבְעָה וַיַּשְׁחִיתוּ בְיִשְׂרָאֵל בַּיּוֹם הַהוּא, שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ אָרְצָה:
וַיֵּצְאוּ בְנֵי בִנְיָמִן מִן הַגִּבְעָה
אל מחנה ישראל,
[107]
וַיַּשְׁחִיתוּ
-והפילו בני בנימין חללים
[108]
בְיִשְׂרָאֵל בַּיּוֹם הַהוּא,
שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ
-אנשים
אָרְצָה
-הפילו לארץ:
[109]
(כב)
וַיִּתְחַזֵּק הָעָם, אִישׁ יִשְׂרָאֵל וַיֹּסִפוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר עָרְכוּ שָׁם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן:
וַיִּתְחַזֵּק
-וחיזקו
[110]
הָעָם,
אִישׁ
-אנשי
יִשְׂרָאֵל
את לבבם,
[111]
וַיֹּסִפוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר עָרְכוּ שָׁם
מלחמה
בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן
, וגם בפעם שניה זו לא התכוונו להילחם בכל שבט בנימין כי אם באנשי הגבעה בלבד
[112]
, ואולם לא התחזקו בבורא יתברך אלא עדיין סמכו על כוחם:
[113]
(כג)
וַיַּעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּבְכּוּ לִפְנֵי יְהֹוָה עַד הָעֶרֶב, וַיִּשְׁאֲלוּ בַיהֹוָה לֵאמֹר הַאוֹסִיף לָגֶשֶׁת לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי בִנְיָמִן אָחִי? וַיֹּאמֶר יְהֹוָה, עֲלוּ אֵלָיו:
ובפעם זו, בטרם ניגשו למלחמה,
[114]
וַיַּעֲלוּ
זקני
[115]
בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּבְכּוּ לִפְנֵי יְהֹוָה
בשילה
[116]
עַד הָעֶרֶב,
וַיִּשְׁאֲלוּ בַיהֹוָה
-באורים ותומים
[117]
לֵאמֹר
-ואמרו,
הַאוֹסִיף
-האם נמשיך
לָגֶשֶׁת
[118]
לַמִּלְחָמָה עִם
-נגד
בְּנֵי בִנְיָמִן אָחִי?
[119]
וַיֹּאמֶר
להם
[120]
יְהֹוָה,
עֲלוּ אֵלָיו:
[121]
(כד)
וַיִּקְרְבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל בְּנֵי בִנְיָמִן בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי:
ובפחד ואימה
[122]
וַיִּקְרְבוּ
-התקרבו
בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל בְּנֵי בִנְיָמִן בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי
כדי להילחם נגדם:
(כה)
וַיֵּצֵא בִנְיָמִן לִקְרָאתָם מִן הַגִּבְעָה בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וַיַּשְׁחִיתוּ בִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד שְׁמֹנַת עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ אָרְצָה, כָּל אֵלֶּה שֹׁלְפֵי חָרֶב:
וכאיש אחד
[123]
וַיֵּצֵא
-יצא כל שבט
[124]
בִנְיָמִן לִקְרָאתָם מִן הַגִּבְעָה בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי,
וַיַּשְׁחִיתוּ
-והפילו בני בנימין חללים
[125]
בִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד שְׁמֹנַת עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ
-אנשים
אָרְצָה,
כָּל
החללים
[126]
הָ
אֵלֶּה
היו גיבורים
[127]
שֹׁלְפֵי חָרֶב
-הצועדים בחרב שלופה:
[128]
(כו)
וַיַּעֲלוּ כָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכָל הָעָם, וַיָּבֹאוּ בֵית אֵל וַיִּבְכּוּ וַיֵּשְׁבוּ שָׁם לִפְנֵי יְהֹוָה וַיָּצוּמוּ בַיּוֹם הַהוּא עַד הָעָרֶב וַיַּעֲלוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים לִפְנֵי יְהֹוָה:
וַיַּעֲלוּ
בשפלות גדולה וענוות הלב
[129]
כָל
זקני
[130]
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְ
הפעם עלו איתם
[131]
כָל הָעָם,
וַיָּבֹאוּ בֵית אֵל
, אל הארון אשר היה בשילה,
[132]
וַיִּבְכּוּ וַיֵּשְׁבוּ שָׁם לִפְנֵי יְהֹוָה
לחקור על מעשיהם,
[133]
וַיָּצוּמוּ בַיּוֹם הַהוּא עַד הָעָרֶב
לכלות פשעם,
[134]
וַיַּעֲלוּ עֹלוֹת
לרצות עצמם לה'
[135]
וּשְׁלָמִים לִפְנֵי יְהֹוָה
לעשות שלום בינם לאביהם שבשמיים
[136]
, והקריבו שם זבחי תודה על הפליטה הנשארת, כי הבינו שכולם היו ראויים לכליה עבור חטאם:
[137]
(כז)
וַיִּשְׁאֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּיהֹוָה וְשָׁם אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים בַּיָּמִים הָהֵם:
וַיִּשְׁאֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּיהֹוָה
-באורים ותומים,
[138]
וְשָׁם
בשילה
[139]
, היה
אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים בַּיָּמִים הָהֵם:
[140]
(כח)
וּפִינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן עֹמֵד לְפָנָיו בַּיָּמִים הָהֵם לֵאמֹר הַאוֹסִף עוֹד לָצֵאת לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי בִנְיָמִן אָחִי אִם אֶחְדָּל וַיֹּאמֶר יְהֹוָה, עֲלוּ! כִּי מָחָר אֶתְּנֶנּוּ בְיָדֶךָ:
וּפִינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן
הכהן היה
עֹמֵד לְפָנָיו
-לפני הארון
[141]
באותו יום, והאורים ותומים עימו
[142]
, ופנחס היה
בַּיָּמִים הָהֵם
הכהן הגדול
[143]
ורוח הקודש שורה עליו
[144]
, ושואלים בו באורים ותומים
[145]
, ושאלו בני ישראל בה' באמצעותו
[146]
לֵאמֹר
-ואמרו,
הַאוֹסִף
-האם אוסיף
עוֹד לָצֵאת לַמִּלְחָמָה עִם
-נגד
בְּנֵי בִנְיָמִן אָחִי
או הַ
אִם אֶחְדָּל
-אֶמָּנַע מכך?
[147]
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה,
עֲלוּ!
כִּי מָחָר אֶתְּנֶנּוּ בְיָדֶךָ:
[148]
(כט)
וַיָּשֶׂם יִשְׂרָאֵל אֹרְבִים אֶל הַגִּבְעָה סָבִיב:
ועם תשובת האורים והתומים, עשו ישראל תחבולת מלחמה כפי שעשה יהושע בלכידת הָעַי,
[149]
וַיָּשֶׂם יִשְׂרָאֵל
מכמה צדדים
[150]
אֹרְבִים
היושבים במארב ונסתרים,
[151]
אֶל הַגִּבְעָה סָבִיב
-מסביב לגבעת בנימין:
(ל)
וַיַּעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל בְּנֵי בִנְיָמִן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וַיַּעַרְכוּ אֶל הַגִּבְעָה כְּפַעַם בְּפָעַם:
וַיַּעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל בְּנֵי בִנְיָמִן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי,
וַיַּעַרְכוּ אֶל הַגִּבְעָה כְּפַעַם בְּפָעַם
-באותו האופן שערכו בפעמים הקודמות
[152]
, וגם כעת
[153]
לא היתה כוונתם לנקום את הדם השפוך, כי אם לייסר את אנשי הגבעה החוטאים:
[154]
(לא)
וַיֵּצְאוּ בְנֵי בִנְיָמִן לִקְרַאת הָעָם הָנְתְּקוּ מִן הָעִיר וַיָּחֵלּוּ לְהַכּוֹת מֵהָעָם חֲלָלִים כְּפַעַם בְּפַעַם בַּמְסִלּוֹת אֲשֶׁר אַחַת עֹלָה בֵית אֵל וְאַחַת גִּבְעָתָה בַּשָּׂדֶה כִּשְׁלֹשִׁים אִישׁ בְּיִשְׂרָאֵל:
וַיֵּצְאוּ בְנֵי בִנְיָמִן לִקְרַאת הָעָם
שבישראל, ובכך
הָנְתְּקוּ
-התנתקו וסרו
[155]
בני בנימין
מִן הָעִיר
שלהם,
וַיָּחֵלּוּ
-והתחילו
[156]
לְהַכּוֹת מֵהָעָם
בישראל
חֲלָלִים כְּפַעַם בְּפַעַם בַּמְסִלּוֹת
-בדרכים הכבושות
[157]
אֲשֶׁר אַחַת
מהן
[158]
עֹלָה
לְ
בֵית אֵל וְאַחַת
מהן
גִּבְעָתָה
-אל הגבעה, וּ
בַּשָּׂדֶה
ההיא, במקום שמתפצלות המסילות
[159]
, היכו בני בנימין
כִּשְׁלֹשִׁים אִישׁ
-אנשים
בְּיִשְׂרָאֵל
-מאנשי ישראל:
[160]
(לב)
וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי בִנְיָמִן, נִגָּפִים הֵם לְפָנֵינוּ כְּבָרִאשֹׁנָה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָמְרוּ נָנוּסָה וּנְתַקְּנוּהוּ מִן הָעִיר אֶל הַמְסִלּוֹת:
וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי בִנְיָמִן,
נִגָּפִים הֵם
ישראל
לְפָנֵינוּ כְּבָרִאשֹׁנָה
-כבפעמים הקודמות, ואכן חשבו בני בנימין שאין יכולים ישראל לעמוד בפניהם,
[161]
וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל
למעשה עשו זאת כתחבולת מלחמה
[162]
, וְ
אָמְרוּ נָנוּסָה
-נעשה עצמינו בורחים מבני בנימין,
[163]
וּ
בכך
נְתַקְּנוּהוּ
-נמשוך אותם
[164]
מִן הָעִיר אֶל הַמְסִלּוֹת
בכדי שיוכל האורב לבוא בתוך העיר:
[165]
(לג)
וְכֹל אִישׁ יִשְׂרָאֵל קָמוּ מִמְּקוֹמוֹ וַיַּעַרְכוּ בְּבַעַל תָּמָר וְאֹרֵב יִשְׂרָאֵל, מֵגִיחַ מִמְּקֹמוֹ מִמַּעֲרֵה גָבַע:
וְכֹל אִישׁ
-אנשי
יִשְׂרָאֵל
, לאחר שניתקו את בנימין מהעיר,
[166]
קָמוּ
כל איש
[167]
מִמְּקוֹמוֹ
והפכו פניהם מול בני בנימין,
[168]
וַיַּעַרְכוּ
עמהם מלחמה
[169]
בְּבַעַל תָּמָר
-במישור יריחו,
[170]
וְ
עוד קודם לכן
[171]
הָ
אֹרֵב
שהיו עשרת אלפים איש בחור
[172]
מִ
יִשְׂרָאֵל,
מֵגִיחַ
-נמשך
[173]
ויצא
[174]
מִמְּקֹמוֹ
-ממקום מחבואו
[175]
מִמַּעֲרֵה
-ממקום התורפה
[176]
גָבַע
-של גבעת בנימין
[177]
, שהיה סמוך לגבעה
[178]
, וממנו היתה נוחה לכיבוש:
[179]
(לד)
וַיָּבֹאוּ מִנֶּגֶד לַגִּבְעָה עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ בָּחוּר מִכָּל יִשְׂרָאֵל, וְהַמִּלְחָמָה כָּבֵדָה וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי נֹגַעַת עֲלֵיהֶם הָרָעָה:
וַיָּבֹאוּ
אנשי האורב
[180]
מִנֶּגֶד לַגִּבְעָה
אשר מנו
[181]
עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ בָּחוּר
-נבחרים
[182]
מִכָּל יִשְׂרָאֵל,
וְהַמִּלְחָמָה
היתה
כָּבֵדָה
כי לחמו שתי המערכות בחוזק ובגבורה,
[183]
וְהֵם
בני בנימין לחמו בגבורה כי עדיין
[184]
לֹא יָדְעוּ כִּי נֹגַעַת עֲלֵיהֶם הָרָעָה
וקרובה לבוא, שכן עדיין לא ראו את משאת העשן בעת שראוהו ישראל
[185]
, ולא נמס עדיין לבבם:
[186]
(לה)
וַיִּגֹּף יְהוָה אֶת בִּנְיָמִן לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּשְׁחִיתוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּבִנְיָמִן בַּיּוֹם הַהוּא, עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף וּמֵאָה אִישׁ, כָּל אֵלֶּה שֹׁלֵף חָרֶב:
וַיִּגֹּף יְהוָה אֶת
אנשי שבט
בִּנְיָמִן לִפְנֵי
אנשי
יִשְׂרָאֵל,
[187]
וַיַּשְׁחִיתוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּבִנְיָמִן
-באנשי בנימין
בַּיּוֹם הַהוּא,
עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף וּמֵאָה אִישׁ,
כָּל
החללים הָ
אֵלֶּה
היו
שֹׁלֵף חָרֶב
-הולכים בחרב שלופה:
[188]
(לו)
וַיִּרְאוּ בְנֵי בִנְיָמִן כִּי נִגָּפוּ וַיִּתְּנוּ אִישׁ יִשְׂרָאֵל מָקוֹם לְבִנְיָמִן כִּי בָטְחוּ אֶל הָאֹרֵב אֲשֶׁר שָׂמוּ אֶל הַגִּבְעָה:
ולמעשה כך התנהל הקרב,
[189]
וַיִּרְאוּ בְנֵי בִנְיָמִן כִּי
ישראל
נִגָּפוּ
לפניהם,
[190]
וַיִּתְּנוּ אִישׁ
-אנשי
יִשְׂרָאֵל
אשר בשדה
[191]
מָקוֹם לְבִנְיָמִן
לטעות
[192]
, כי בכוונה נסו בכדי שירדפו אחריהם ויתנתקו מן העיר
[193]
, ועשו זאת
כִּי בָטְחוּ אֶל
-על
[194]
הָאֹרֵב אֲשֶׁר שָׂמוּ אֶל הַגִּבְעָה
שהם ילכדו את העיר אחרי שאנשי בנימין יתנתקו ממנה:
[195]
(לז)
וְהָאֹרֵב הֵחִישׁוּ וַיִּפְשְׁטוּ אֶל הַגִּבְעָה, וַיִּמְשֹׁךְ הָאֹרֵב וַיַּךְ אֶת כָּל הָעִיר לְפִי חָרֶב:
וְ
כאשר בני בנימין רדפו אחרי ישראל
[196]
, אנשי
הָאֹרֵב הֵחִישׁוּ
-מיהרו
[197]
וַיִּפְשְׁטוּ
-ופשטו והתפזרו כדרך הלוחמים
[198]
אֶל
-על
[199]
הַגִּבְעָה,
וַיִּמְשֹׁךְ
-ונמשך
[200]
הָאֹרֵב
לתוכה
[201]
בתרועות שופר,
[202]
וַיַּךְ
-והיכה
אֶת כָּל הָעִיר לְפִי חָרֶב:
(לח)
וְהַמּוֹעֵד הָיָה לְאִישׁ יִשְׂרָאֵל עִם הָאֹרֵב הֶרֶב לְהַעֲלוֹתָם מַשְׂאַת הֶעָשָׁן מִן הָעִיר:
ומאז ששלחו את האורב, היה להם סימן לישראל עם האורב לדעת זמן בואם אל העיר,
[203]
וְהַמּוֹעֵד
-והודעת זמן בואם
[204]
הָיָה לְאִישׁ
-לאנשי
יִשְׂרָאֵל עִם הָאֹרֵב
כך, שכאשר
הֶרֶב
-ירבו
[205]
האורב
לְהַעֲלוֹתָם
-להעלות
מַשְׂאַת הֶעָשָׁן
-עמוד
[206]
גבוה
[207]
של עשן
מִן הָעִיר
, אז ידעו ישראל כי לכד האורב את הגבעה
[208]
וּשְׂרָפָהּ
[209]
, ובזמן שיראו ישראל את העשן יחזירו פניהם כלפי בנימין להכות בהם:
[210]
(לט)
וַיַּהֲפֹךְ אִישׁ יִשְׂרָאֵל בַּמִּלְחָמָה וּבִנְיָמִן הֵחֵל לְהַכּוֹת חֲלָלִים בְּאִישׁ יִשְׂרָאֵל כִּשְׁלֹשִׁים אִישׁ כִּי אָמְרוּ אַךְ נִגּוֹף נִגָּף הוּא לְפָנֵינוּ כַּמִּלְחָמָה הָרִאשֹׁנָה:
ובהתחלה כאמור,
[211]
וַיַּהֲפֹךְ
-הפכו עורפם
[212]
אִישׁ
-אנשי
יִשְׂרָאֵל בַּמִּלְחָמָה
כדי לנתק את בני בנימין מן העיר,
[213]
וּבִנְיָמִן הֵחֵל לְהַכּוֹת חֲלָלִים בְּאִישׁ
-באנשי
יִשְׂרָאֵל
והרג
כִּשְׁלֹשִׁים אִישׁ
, והמשיכו אנשי בנימין לרדוף
[214]
כִּי אָמְרוּ אַךְ נִגּוֹף נִגָּף הוּא
-ישראל
לְפָנֵינוּ כַּמִּלְחָמָה
-כמו במלחמה
הָרִאשֹׁנָה:
(מ)
וְהַמַּשְׂאֵת הֵחֵלָּה לַעֲלוֹת מִן הָעִיר עַמּוּד עָשָׁן וַיִּפֶן בִּנְיָמִן אַחֲרָיו, וְהִנֵּה עָלָה כְלִיל הָעִיר הַשָּׁמָיְמָה:
ובעת שנסו ישראל ובנימין רדפם,
[215]
וְ
הנה
הַמַּשְׂאֵת
-עמוד העשן
[216]
הֵחֵלָּה
-התחילה
[217]
לַעֲלוֹת מִן הָעִיר
, ונראה
עַמּוּד עָשָׁן
[218]
, ובני ישראל ראוהו מיד
[219]
, ובני בנימין עדיין לא ראו אותו כי היה מאחוריהם,
[220]
וַיִּפֶן
-וכאשר פנה שבט
בִּנְיָמִן אַחֲרָיו,
וְהִנֵּה
ראה כי
עָלָה
עשן שריפת
[221]
כְלִיל
-כל
[222]
הָעִיר הַשָּׁמָיְמָה
-לכיוון השמיים:
[223]
(מא)
וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל הָפַךְ וַיִּבָּהֵל אִישׁ בִּנְיָמִן כִּי רָאָה כִּי נָגְעָה עָלָיו הָרָעָה:
וְאִישׁ
-ואנשי
יִשְׂרָאֵל הָפַךְ
-הפכו פניהם אל בנימין להכות בהם,
[224]
וַיִּבָּהֵל
-ונבהלו מאוד
[225]
אִישׁ
-אנשי שבט
בִּנְיָמִן
כי גם ראו שישראל נהפכו אליהם להילחם בם אחר שנסו מתחילה, ומזה הבינו שהם הבעירו את העיר באש, ובעורמה נסו מתחילה, ולזה נבהלו מאד שבט בנימין
[226]
כִּי רָאָה כִּי נָגְעָה עָלָיו הָרָעָה
וקרובה לבוא:
[227]
(מב)
וַיִּפְנוּ לִפְנֵי אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר וְהַמִּלְחָמָה הִדְבִּיקָתְהוּ וַאֲשֶׁר מֵהֶעָרִים מַשְׁחִיתִים אוֹתוֹ בְּתוֹכוֹ:
וַיִּפְנוּ
בני בנימין
[228]
לִפְנֵי אִישׁ
-אנשי
יִשְׂרָאֵל
לנוס מהם
[229]
אֶל דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר
כי לא יכלו לחזור אל הגבעה מפני האורב,
[230]
וְ
אנשי
[231]
הַמִּלְחָמָה
בישראל
[232]
הִדְבִּיקָתְהוּ
-השיגו אותם
[233]
ברדפם אחריהם
[234]
, וכיתרו אותם
[235]
משלוש רוחות,
[236]
וַאֲשֶׁר
ואף מי שבא
[237]
מֵהֶעָרִים
-מערי בנימין אל דרך המדבר להציל את מי מהם, היו ישראל
[238]
מַשְׁחִיתִים
גם
[239]
אוֹתוֹ בְּתוֹכוֹ
-בתוך הנלחמים:
[240]
(מג)
כִּתְּרוּ אֶת בִּנְיָמִן הִרְדִיפֻהוּ מְנוּחָה הִדְרִיכֻהוּ עַד נֹכַח הַגִּבְעָה, מִמִּזְרַח שָׁמֶשׁ:
ותחילה
[241]
כִּתְּרוּ
ישראל
אֶת
שבט
בִּנְיָמִן
והקיפוהו ככתר המקיף את הראש
[242]
באופן שישראל מפה והאורב מפה,
[243]
הִרְדִיפֻהוּ
-וקראו אלו לאלו לרדוף אחריו
[244]
, מִ
מְנוּחָה
[245]
-ממקום מנוחתו
[246]
הִדְרִיכֻהוּ
-השיגוהו
[247]
ולא הניחוהו לנוח בשום מקום
[248]
, ורדפו ורמסו אותם
[249]
עַד נֹכַח
-מול
[250]
הַגִּבְעָה,
מִמִּזְרַח שָׁמֶשׁ
-ממזרחה של הגבעה
[251]
, אשר דֶּרֶךְ שם, ברח בנימין אל המדבר:
[252]
(מד)
וַיִּפְּלוּ מִבִּנְיָמִן שְׁמֹנָה עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ אֶת כָּל אֵלֶּה אַנְשֵׁי חָיִל:
וַיִּפְּלוּ מִבִּנְיָמִן
בשדה בתוך המלחמה
[253]
שְׁמֹנָה עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ
, כאשר
אֶת כָּל אֵלֶּה
שהרגו, היו
אַנְשֵׁי חָיִל:
(מה)
וַיִּפְנוּ וַיָּנֻסוּ הַמִּדְבָּרָה אֶל סֶלַע הָרִמּוֹן, וַיְעֹלְלֻהוּ בַּמְסִלּוֹת חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ וַיַּדְבִּיקוּ אַחֲרָיו עַד גִּדְעֹם, וַיַּכּוּ מִמֶּנּוּ אַלְפַּיִם אִישׁ:
וַיִּפְנוּ
בני בנימין שנותרו משדה הקרב מהדרך,
[254]
וַיָּנֻסוּ הַמִּדְבָּרָה
-לתוך המדבר
[255]
אֶל סֶלַע הָרִמּוֹן,
וַיְעֹלְלֻהוּ
-והרגו בהם ישראל כעוללות הנלקטים אחר הבציר
[256]
, והיכו בהם
בַּמְסִלּוֹת
-בדרכים הכבושות
[257]
, והרגו שם
חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ
נוספים,
[258]
וַיַּדְבִּיקוּ אַחֲרָיו
-אחרי שבט בנימין, והשיגוהו וקרבו אליו
[259]
עַד
בואם
[260]
אל מקום בשם
[261]
גִּדְעֹם,
וַיַּכּוּ
ישראל
מִמֶּנּוּ
-משבט בנימין עוד
[262]
אַלְפַּיִם אִישׁ:
[263]
(מו)
וַיְהִי כָל הַנֹּפְלִים מִבִּנְיָמִן, עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חֶרֶב בַּיּוֹם הַהוּא אֶת כָּל אֵלֶּה אַנְשֵׁי חָיִל:
וַיְהִי
סך
[264]
כָל הַנֹּפְלִים מִ
שבט
בִּנְיָמִן,
עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף אִישׁ
[265]
שֹׁלֵף חֶרֶב
-הולכים בחרב שלופה
[266]
, אשר נפלו
בַּיּוֹם הַהוּא
, כאשר
אֶת כָּל אֵלֶּה
שהרגו, היו
אַנְשֵׁי חָיִל:
(מז)
וַיִּפְנוּ וַיָּנֻסוּ הַמִּדְבָּרָה אֶל סֶלַע הָרִמּוֹן שֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ וַיֵּשְׁבוּ בְּסֶלַע רִמּוֹן אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים:
וַיִּפְנוּ
הנשארים מהם,
[267]
וַיָּנֻסוּ הַמִּדְבָּרָה
-אל המדבר,
אֶל סֶלַע הָרִמּוֹן
, והיו
[268]
שֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ
בלבד, כי את כל היתר הרגו ישראל
[269]
, ולא היתה בנשארים אשה,
[270]
וַיֵּשְׁבוּ
הנמלטים
בְּסֶלַע רִמּוֹן
שהיה מבוצר
[271]
במשך
אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים:
(מח)
וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל שָׁבוּ אֶל בְּנֵי בִנְיָמִן וַיַּכּוּם לְפִי חֶרֶב, מֵעִיר מְתֹם עַד בְּהֵמָה עַד כָּל הַנִּמְצָא גַּם כָּל הֶעָרִים הַנִּמְצָאוֹת שִׁלְּחוּ בָאֵשׁ:
וְאִישׁ
-ואנשי
יִשְׂרָאֵל שָׁבוּ
-חזרו והלכו
[272]
אֶל
כל
[273]
ערי
[274]
בְּנֵי בִנְיָמִן וַיַּכּוּם לְפִי חֶרֶב,
מֵעִיר
ומכל עיר היכו
[275]
מְתֹם
-את כל יושביה
[276]
גברים נשים וטף
[277]
עַד בְּהֵמָה עַד כָּל הַנִּמְצָא
מן החיות והעופות,
[278]
גַּם כָּל הֶעָרִים הַנִּמְצָאוֹת
אשר מצאו לאחר מכן, אלה שלא הרסו אז בבואם להכות בהם,
[279]
שִׁלְּחוּ
-הבעירו
[280]
בָאֵשׁ
כאשר מצאו אותם:
[281]