(א)
וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וּמֶלֶךְ אֵין בְּיִשְׂרָאֵל וַיְהִי אִישׁ לֵוִי גָּר בְּיַרְכְּתֵי הַר אֶפְרַיִם, וַיִּקַּח לוֹ אִשָּׁה פִילֶגֶשׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה:
וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם
בימי כושן רשעתיים לפני שעמד עתניאל בן קנז,
[1]
וּמֶלֶךְ אֵין
-לא היה
בְּיִשְׂרָאֵל
להוכיח את החוטאים,
[2]
וַיְהִי אִישׁ לֵוִי
אשר היה
גָּר בְּיַרְכְּתֵי
-בסוף
[3]
הַר אֶפְרַיִם,
וַיִּקַּח לוֹ אִשָּׁה פִילֶגֶשׁ
שהיא אשה בלא כתובה ובלא קידושין,
[4]
מִבֵּית לֶחֶם
אשר בנחלת שבט
יְהוּדָה:
(ב)
וַתִּזְנֶה עָלָיו פִּילַגְשׁוֹ וַתֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ אֶל בֵּית אָבִיהָ, אֶל בֵּית לֶחֶם יְהוּדָה, וַתְּהִי שָׁם יָמִים אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים:
וַתִּזְנֶה
-וּבִזְּתָה אותו וסרה
[5]
מֵ
עָלָיו פִּילַגְשׁוֹ
, ולא זנתה ממש רק עשתה נגדו דבר שלא לרצונו
[6]
, ולאחר מכן
וַתֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ אֶל בֵּית אָבִיהָ,
אֶל בֵּית לֶחֶם
אשר בנחלת
יְהוּדָה,
וַתְּהִי שָׁם יָמִים
-שנה וְ
אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים:
[7]
(ג)
וַיָּקָם אִישָׁהּ וַיֵּלֶךְ אַחֲרֶיהָ לְדַבֵּר עַל לִבָּהּ לַהֲשִׁיבָהּ (להשיבו וְנַעֲרוֹ עִמּוֹ, וְצֶמֶד חֲמֹרִים וַתְּבִיאֵהוּ בֵּית אָבִיהָ, וַיִּרְאֵהוּ אֲבִי הַנַּעֲרָה וַיִּשְׂמַח לִקְרָאתוֹ:
וַיָּקָם אִישָׁהּ
-בעלה,
[8]
וַיֵּלֶךְ אַחֲרֶיהָ לְדַבֵּר עַל לִבָּהּ
דברים טובים המקובלים על הלב כדי
[9]
לַהֲשִׁיבָהּ (להשיבו
[10]
כתיב)
אליו,
[11]
וְנַעֲרוֹ
הלך
עִמּוֹ,
וְ
עמם
צֶמֶד
-זוג
[12]
חֲמֹרִים
, אחד לו ואחד לפילגשו כשתשוב לביתו
[13]
, והיא מצאה אותו בדרך,
[14]
וַתְּבִיאֵהוּ
אל
בֵּית אָבִיהָ,
וַיִּרְאֵהוּ אֲבִי הַנַּעֲרָה וַיִּשְׂמַח
בעת לכתו
[15]
לִקְרָאתוֹ
, ששמח שלא תשאר בתו צרורה עגונה:
[16]
(ד)
וַיַּחֲזֶק בּוֹ חֹתְנוֹ אֲבִי הַנַּעֲרָה וַיֵּשֶׁב אִתּוֹ שְׁלֹשֶׁת יָמִים, וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיָּלִינוּ שָׁם:
וכדי לוודא שישרור שלום בין חתנו לבין בתו,
[17]
וַיַּחֲזֶק בּוֹ חֹתְנוֹ אֲבִי הַנַּעֲרָה
ולא עזבו ללכת מאתו,
[18]
וַיֵּשֶׁב
הבעל
אִתּוֹ שְׁלֹשֶׁת יָמִים,
וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ
שמחים וטובי לב, כי היה הבעל הזה איש נכבד ורצה חותנו לכבדו,
[19]
וַיָּלִינוּ שָׁם
גם בלילה שאחרי שלושת הימים הללו:
[20]
(ה)
וַיְהִי בַּיּוֹם הָרְבִיעִי וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר, וַיָּקָם לָלֶכֶת וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה אֶל חֲתָנוֹ, סְעָד לִבְּךָ פַּת לֶחֶם וְאַחַר תֵּלֵכוּ:
וַיְהִי בַּיּוֹם הָרְבִיעִי
לשבתו שם,
[21]
וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר,
וַיָּקָם
הבעל
לָלֶכֶת
לביתו, והכין את חפציו,
[22]
וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה אֶל חֲתָנוֹ,
סְעָד לִבְּךָ פַּת
-בפרוסת
[23]
לֶחֶם
, לבל יחלש הלב,
[24]
וְאַחַר
כך
תֵּלֵכוּ
לביתכם:
(ו)
וַיֵּשְׁבוּ, וַיֹּאכְלוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו וַיִּשְׁתּוּ וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה אֶל הָאִישׁ, הוֹאֶל נָא וְלִין וְיִיטַב לִבֶּךָ:
וַיֵּשְׁבוּ,
וַיֹּאכְלוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו
אכילת קבע, אשר גררה אחריה שתייה,
[25]
וַיִּשְׁתּוּ
יין
[26]
, ומאחר שהתמהמהו באכילה
[27]
, וגם שתו יין,
[28]
וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה אֶל הָאִישׁ,
הוֹאֶל
-תִּתְרַצֶּה
[29]
נָא
עכשיו
[30]
וְלִין
-ותלון הלילה
[31]
כאן,
וְ
כך
יִיטַב לִבֶּךָ
באכילה ושתיה ובשמחת הלב
[32]
, כי טרחת הדרך מבלבלת את שותי היין:
[33]
(ז)
וַיָּקָם הָאִישׁ לָלֶכֶת וַיִּפְצַר בּוֹ חֹתְנוֹ וַיָּשָׁב וַיָּלֶן שָׁם:
ועל אף בקשת חותנו רצה הבעל לחזור עם פלגשו לביתו,
וַיָּקָם הָאִישׁ לָלֶכֶת
לביתו,
וַיִּפְצַר בּוֹ
וביקש ממנו שוב ושוב
[34]
חֹתְנוֹ
להישאר, ונעתר הבעל,
וַיָּשָׁב וַיָּלֶן שָׁם:
(ח)
וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי לָלֶכֶת, וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה, סְעָד נָא לְבָבְךָ וְהִתְמַהְמְהוּ - עַד נְטוֹת הַיּוֹם וַיֹּאכְלוּ שְׁנֵיהֶם:
וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי
לשבתו שם
[35]
כדי
לָלֶכֶת,
וַיֹּאמֶר
לו
אֲבִי הַנַּעֲרָה,
סְעָד נָא לְבָבְךָ
, והסכים הבעל,
וְ
אולם
הִתְמַהְמְהוּ -
התעכבו
[36]
ונמשכה אכילתם
[37]
עַד נְטוֹת הַיּוֹם
לאחר הצהריים
[38]
כאשר השמש נוטה לצד המערב,
[39]
וַיֹּאכְלוּ שְׁנֵיהֶם
אך הפעם לא שתו יין, כי נזהר הבעל מכך שלא יתעכב שוב:
[40]
(ט)
וַיָּקָם הָאִישׁ לָלֶכֶת הוּא וּפִילַגְשׁוֹ וְנַעֲרוֹ, וַיֹּאמֶר לוֹ חֹתְנוֹ אֲבִי הַנַּעֲרָה, הִנֵּה נָא רָפָה הַיּוֹם לַעֲרוֹב לִינוּ נָא הִנֵּה חֲנוֹת הַיּוֹם לִין פֹּה וְיִיטַב לְבָבֶךָ, וְהִשְׁכַּמְתֶּם מָחָר לְדַרְכְּכֶם, וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶךָ:
ואע"פ שכבר התחיל היום לערוב,
[41]
וַיָּקָם הָאִישׁ לָלֶכֶת
לביתו
הוּא וּפִילַגְשׁוֹ וְנַעֲרוֹ,
וַיֹּאמֶר לוֹ חֹתְנוֹ אֲבִי הַנַּעֲרָה,
הִנֵּה נָא רָפָה
-נחלש
[42]
הַיּוֹם
ומתחיל
לַעֲרוֹב
-להיות ערב
[43]
, כי השמש עומדת לשקוע
[44]
, וכעת זה זמן ללון, ואם תצא עכשיו בהכרח באמצע הלילה תהיה עדיין בדרך ותצטרך ללון בדרך,
[45]
לִינוּ נָא
כאן הלילה,
הִנֵּה חֲנוֹת הַיּוֹם
-שקעה השמש ובאה למקום חנייתה
[46]
, והוא עת שכל הולכי דרכים נוטים לחנות בבית,
[47]
לִין
-תלון
פֹּה וְיִיטַב לְבָבֶךָ,
וְהִשְׁכַּמְתֶּם
-וכאשר תשכימו
מָחָר לְדַרְכְּכֶם,
וְהָלַכְתָּ
-תלך ותגיע
לְאֹהָלֶךָ
-לביתך בו ביום
[48]
, ולא תצטרך ללון בדרך:
[49]
(י)
וְלֹא אָבָה הָאִישׁ לָלוּן וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ וַיָּבֹא עַד נֹכַח יְבוּס הִיא יְרוּשָׁלִָם, וְעִמּוֹ צֶמֶד חֲמוֹרִים חֲבוּשִׁים וּפִילַגְשׁוֹ עִמּוֹ:
וְלֹא אָבָה
-רצה
[50]
הָאִישׁ לָלוּן
בבית חותנו,
וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ
משם,
וַיָּבֹא עַד נֹכַח
-ממול
[51]
יְבוּס
אשר היתה
הִיא
במחוז
[52]
יְרוּשָׁלִָם,
וְעִמּוֹ צֶמֶד
-זוג
[53]
חֲמוֹרִים חֲבוּשִׁים
כל טוב
[54]
, בלחם ויין ומספוא,
[55]
וּפִילַגְשׁוֹ עִמּוֹ:
(יא)
הֵם עִם יְבוּס, וְהַיּוֹם רַד מְאֹד וַיֹּאמֶר הַנַּעַר אֶל אֲדֹנָיו, לְכָה נָּא, וְנָסוּרָה אֶל עִיר הַיְבוּסִי הַזֹּאת, וְנָלִין בָּהּ:
וכאשר
הֵם
הגיעו
עִם
-סמוך לעיר
[56]
יְבוּס,
[57]
וְ
הנה
הַיּוֹם רַד
-ירד
[58]
מְאֹד
שהשמש קרבה לשקוע,
[59]
וַיֹּאמֶר הַנַּעַר אֶל אֲדֹנָיו,
לְכָה
-נזדרז
[60]
נָּא,
וְנָסוּרָה
מהדרך
[61]
אֶל עִיר הַיְבוּסִי הַזֹּאת,
וְנָלִין בָּהּ:
(יב)
וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנָיו, לֹא נָסוּר אֶל עִיר נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵנָּה וְעָבַרְנוּ עַד גִּבְעָה:
וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנָיו,
לֹא נָסוּר אֶל עִיר נָכְרִי
-של נוכרים, לא בעיר זו ולא באחרת
[62]
אֲשֶׁר לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵנָּה
-הן
[63]
, ומתגוררים בהן
[64]
גויים אשר אינם משועבדים לישראל ואינם יראים מהם
[65]
, לכן
וְעָבַרְנוּ
-נעבור
עַד גִּבְעָה
-גבעת בנימין
[66]
שהיא עיר ישראל:
[67]
(יג)
וַיֹּאמֶר לְנַעֲרוֹ, לְךָ וְנִקְרְבָה בְּאַחַד הַמְּקֹמוֹת וְלַנּוּ בַגִּבְעָה אוֹ בָרָמָה:
וַיֹּאמֶר לְנַעֲרוֹ,
לְךָ
-נמהר ללכת
[68]
וְנִקְרְבָה
-ונתקרב
[69]
בְּאַחַד
-לאחד
[70]
הַמְּקֹמוֹת
שאינם של נכרים,
[71]
וְלַנּוּ
-ונלון
[72]
בַגִּבְעָה אוֹ בָרָמָה
במקום שנוכל להגיע לשם לפני שתשקע השמש:
[73]
(יד)
וַיַּעַבְרוּ וַיֵּלֵכוּ, וַתָּבֹא לָהֶם הַשֶּׁמֶשׁ אֵצֶל הַגִּבְעָה אֲשֶׁר לְבִנְיָמִן:
וַיַּעַבְרוּ
ממקומם
וַיֵּלֵכוּ,
וַתָּבֹא
-ושקעה
[74]
לָהֶם הַשֶּׁמֶשׁ אֵצֶל
-כשהיו ליד
הַגִּבְעָה אֲשֶׁר לְבִנְיָמִן
-בנחלת שבט בנימין:
(טו)
וַיָּסֻרוּ שָׁם, לָבוֹא לָלוּן בַּגִּבְעָה, וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בִּרְחוֹב הָעִיר וְאֵין אִישׁ מְאַסֵּף אוֹתָם הַבַּיְתָה לָלוּן:
וַיָּסֻרוּ
-והיטו דרכם ללכת לְ
שָׁם,
לָבוֹא לָלוּן בַּגִּבְעָה,
וַיָּבֹא
הלוי ופילגשו ונערו
[75]
אחריו בחושבם כי כבר מצא להם מקום ללון
[76]
, ואולם
וַיֵּשֶׁב
-ישבו
[77]
בִּרְחוֹב
-בשוק
[78]
הָעִיר
מקום שרבים מצויים שם,
[79]
וְ
הנה מרוע תכונתם של אנשי העיר,
[80]
אֵין אִישׁ מְאַסֵּף
-מארח
[81]
אוֹתָם הַבַּיְתָה לָלוּן
אצלו, וזאת למרות שערב שבת היה:
[82]
(טז)
וְהִנֵּה אִישׁ זָקֵן בָּא מִן מַעֲשֵׂהוּ מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב, וְהָאִישׁ מֵהַר אֶפְרַיִם וְהוּא גָר בַּגִּבְעָה וְאַנְשֵׁי הַמָּקוֹם בְּנֵי יְמִינִי:
וְהִנֵּה אִישׁ זָקֵן
וחלוש
[83]
בָּא מִן מַעֲשֵׂהוּ
-ממלאכתו
[84]
הקשה
[85]
מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב,
וְהָאִישׁ
היה
מֵהַר אֶפְרַיִם וְהוּא
היה
גָר בַּגִּבְעָה
-בגבעת בנימין,
[86]
וְאַנְשֵׁי הַמָּקוֹם
שם היו
בְּנֵי יְמִינִי
-מבני בנימין
[87]
, וכולם שם היו רשעים:
[88]
(יז)
וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת הָאִישׁ הָאֹרֵחַ בִּרְחֹב הָעִיר וַיֹּאמֶר הָאִישׁ הַזָּקֵן אָנָה תֵלֵךְ וּמֵאַיִן תָּבוֹא:
וַיִּשָּׂא
-והרים
[89]
האיש הזקן את
עֵינָיו,
וַיַּרְא אֶת הָאִישׁ
הלוי
הָאֹרֵחַ
עומד
[90]
בִּרְחֹב הָעִיר
, ותכף שראה אותו
[91]
וַיֹּאמֶר הָאִישׁ הַזָּקֵן
אל הלוי,
אָנָה
-לאיזה מקום
[92]
תֵלֵךְ
-אתה הולך?
[93]
וּמֵאַיִן
-ומאיזה מקום
[94]
תָּבוֹא
-בָּאתָ?:
[95]
(יח)
וַיֹּאמֶר אֵלָיו עֹבְרִים אֲנַחְנוּ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה עַד יַרְכְּתֵי הַר אֶפְרַיִם מִשָּׁם אָנֹכִי, וָאֵלֵךְ עַד בֵּית לֶחֶם יְהוּדָה, וְאֶת בֵּית יְהֹוָה אֲנִי הֹלֵךְ וְאֵין אִישׁ מְאַסֵּף אוֹתִי הַבָּיְתָה:
וַיֹּאמֶר אֵלָיו
, לא נתעכב כאן כי
[96]
עֹבְרִים אֲנַחְנוּ מִבֵּית לֶחֶם
אשר בנחלת
יְהוּדָה עַד יַרְכְּתֵי
-קצה
[97]
הַר אֶפְרַיִם
כי
[98]
מִשָּׁם אָנֹכִי,
וָאֵלֵךְ
-והלכתי
עַד בֵּית לֶחֶם יְהוּדָה,
וְ
כעת
אֶת
-אל
[99]
בֵּית יְהֹוָה
[100]
אשר בשילה
[101]
שם אני מתגורר
[102]
אֲנִי הֹלֵךְ
לזבוח
[103]
, אולם לא נספיק להגיע לשם עוד היום,
[104]
וְ
אף על פי שאני הולך לדבר מצוה
[105]
אֵין אִישׁ
מכאן
מְאַסֵּף אוֹתִי
אליו
הַבָּיְתָה
, ומשכך ישבתי בחוץ:
[106]
(יט)
וְגַם תֶּבֶן גַּם מִסְפּוֹא יֵשׁ לַחֲמוֹרֵינוּ, וְגַם לֶחֶם וָיַיִן יֶשׁ לִי וְלַאֲמָתֶךָ, וְלַנַּעַר עִם עֲבָדֶיךָ אֵין מַחְסוֹר כָּל דָּבָר:
וְ
שלא תחשוב כי אם תארח אותנו תצטרך לתת לנו ולחמורים אוכל
[107]
, כי
גַם תֶּבֶן גַּם מִסְפּוֹא
למאכל הבהמות
[108]
יֵשׁ לַחֲמוֹרֵינוּ,
וְגַם לֶחֶם וָיַיִן יֶשׁ לִי וְלַאֲמָתֶךָ,
[109]
וְ
גם
לַנַּעַר
אשר
עִם עֲבָדֶיךָ
[110]
, כי
אֵין
לנו
מַחְסוֹר כָּל
-לשום
[111]
דָּבָר:
(כ)
וַיֹּאמֶר הָאִישׁ הַזָּקֵן, שָׁלוֹם לָךְ רַק כָּל מַחְסוֹרְךָ עָלָי רַק בָּרְחוֹב אַל תָּלַן:
וַיֹּאמֶר
אליו
הָאִישׁ הַזָּקֵן,
שָׁלוֹם
יהיה
לָךְ
בביתי
[112]
, ואל תפחד כי לא תלין ברחוב,
[113]
רַק כָּל מַחְסוֹרְךָ
יהיה
עָלָי
כי כך אקיים את המצוה כראוי,
[114]
רַק בָּרְחוֹב אַל תָּלַן
-תלין:
[115]
(כא)
וַיְבִיאֵהוּ לְבֵיתוֹ, וַיָּבָל (ויבול לַחֲמוֹרִים, וַיִּרְחֲצוּ רַגְלֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ:
וַיְבִיאֵהוּ
האיש הזקן
לְבֵיתוֹ,
וַיָּבָל (ויבול
כתיב)
-והביא לו מספוא
[116]
למאכל
[117]
לַחֲמוֹרִים,
וַיִּרְחֲצוּ רַגְלֵיהֶם
לכבוד שבת,
[118]
וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ:
(כב)
הֵמָּה מֵיטִיבִים אֶת לִבָּם וְהִנֵּה אַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי בְנֵי בְלִיַּעַל נָסַבּוּ אֶת הַבַּיִת מִתְדַּפְּקִים עַל הַדָּלֶת, וַיֹּאמְרוּ אֶל הָאִישׁ בַּעַל הַבַּיִת הַזָּקֵן, לֵאמֹר הוֹצֵא אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּא אֶל בֵּיתְךָ, וְנֵדָעֶנּוּ:
הֵמָּה
-ובעוד הם
מֵיטִיבִים אֶת לִבָּם
באכילה, שתיה ובשמחת לבב,
[119]
וְהִנֵּה
אנשים חשובים
[120]
מֵ
אַנְשֵׁי הָעִיר
אשר היו מוכרים
[121]
כְּ
אַנְשֵׁי בְנֵי בְלִיַּעַל
-רשעים, בלי עול שמיים,
[122]
נָסַבּוּ
-הקיפו
[123]
אֶת הַבַּיִת
שלא יברח האורח
[124]
, וחלק מהם
[125]
מִתְדַּפְּקִים
-היו נוקשים
[126]
בנחת
[127]
עַל הַדָּלֶת,
וַיֹּאמְרוּ אֶל הָאִישׁ
, הוא
בַּעַל הַבַּיִת הַזָּקֵן,
לֵאמֹר
-ואמרו לו,
הוֹצֵא אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּא אֶל בֵּיתְךָ,
וְנֵדָעֶנּוּ
במשכב זכור:
[128]
(כג)
וַיֵּצֵא אֲלֵיהֶם הָאִישׁ בַּעַל הַבַּיִת, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, אַל אַחַי אַל תָּרֵעוּ נָא אַחֲרֵי אֲשֶׁר בָּא הָאִישׁ הַזֶּה אֶל בֵּיתִי אַל תַּעֲשׂוּ אֶת הַנְּבָלָה הַזֹּאת:
וַיֵּצֵא אֲלֵיהֶם הָאִישׁ בַּעַל הַבַּיִת,
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם,
אַל
-בבקשה
[129]
אַחַי אַל תָּרֵעוּ נָא
-עתה
[130]
, ומשתי סיבות אל לכם לעשות הרעה הזו, ראשית מפאת כבודי,
[131]
אַחֲרֵי
-הואיל
[132]
אֲשֶׁר בָּא הָאִישׁ הַזֶּה אֶל בֵּיתִי
חוסו על כבודי
[133]
, ובנוסף מפני כיעור המעשה עצמו
[134]
אַל תַּעֲשׂוּ אֶת הַנְּבָלָה
המגונה והמכוערת
[135]
הַזֹּאת
לשכב אותו:
[136]
(כד)
הִנֵּה בִתִּי הַבְּתוּלָה וּפִילַגְשֵׁהוּ אוֹצִיאָה נָּא אוֹתָם וְעַנּוּ אוֹתָם וַעֲשׂוּ לָהֶם הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם וְלָאִישׁ הַזֶּה לֹא תַעֲשׂוּ דְּבַר הַנְּבָלָה הַזֹּאת:
הִנֵּה בִתִּי הַבְּתוּלָה וּפִילַגְשֵׁהוּ
-ופילגש האורח שלי, קחו אותן למלאות תאוותכם,
[137]
אוֹצִיאָה נָּא אוֹתָם וְעַנּוּ
-ואִנסו
[138]
אוֹתָם
במשכב,
[139]
וַעֲשׂוּ לָהֶם הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם
בשאר ענייני ניאוף,
[140]
וְ
אולם
לָאִישׁ הַזֶּה לֹא תַעֲשׂוּ דְּבַר הַנְּבָלָה הַזֹּאת
כי בכך תפגעו בכבודם של כלל ישראל:
[141]
(כה)
וְלֹא אָבוּ הָאֲנָשִׁים לִשְׁמֹעַ לוֹ וַיַּחֲזֵק הָאִישׁ בְּפִילַגְשׁוֹ, וַיֹּצֵא אֲלֵיהֶם הַחוּץ וַיֵּדְעוּ אוֹתָהּ וַיִּתְעַלְּלוּ בָהּ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר, וַיְשַׁלְּחוּהָ כַּעֲלוֹת (בעלות) הַשָּׁחַר:
וְלֹא אָבוּ
-רצו
[142]
הָאֲנָשִׁים לִשְׁמֹעַ לוֹ
לקבל דבריו
[143]
כי לא רצו בקלון בתו של הזקן,
[144]
וַיַּחֲזֵק
-ואחז
[145]
הָאִישׁ
האורח
בְּפִילַגְשׁוֹ,
וַיֹּצֵא
-והוציא אותה
[146]
אֲלֵיהֶם
אל
הַחוּץ
בעל כורחה כדי להציל את עצמו
[147]
, בחשבו שכאשר יראוה כי יפה היא, יתפייסו בה
[148]
, והוא הסתתר מהם
[149]
, ואף על פי שמתחילה לא אבו האנשים לשמוע לו, כיון שראו את הפילגש חשקו בה ונתרצו בה לבדה,
[150]
וַיֵּדְעוּ אוֹתָהּ
במשכב,
[151]
וַיִּתְעַלְּלוּ בָהּ
בשאר ענייני ניאוף
[152]
כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר,
וַיְשַׁלְּחוּהָ
לנפשה
[153]
כַּעֲלוֹת (בעלות
כתיב
) הַשָּׁחַר:
(כו)
וַתָּבֹא הָאִשָּׁה לִפְנוֹת הַבֹּקֶר וַתִּפֹּל פֶּתַח בֵּית הָאִישׁ אֲשֶׁר אֲדוֹנֶיהָ שָּׁם עַד הָאוֹר:
וַתָּבֹא הָאִשָּׁה לִפְנוֹת הַבֹּקֶר
ומחמת חולשת רוב הבעילות
[154]
וַתִּפֹּל
-נפלה בְּ
פֶּתַח בֵּית הָאִישׁ
הזקן
אֲשֶׁר אֲדוֹנֶיהָ
-בעלה היה
[155]
שָּׁם
, ושכבה בחוץ
[156]
ללא כסות
[157]
עַד הָאוֹר
-אור הבוקר, ומרוב הקור והחולשה
[158]
מתה:
[159]
(כז)
וַיָּקָם אֲדֹנֶיהָ בַּבֹּקֶר, וַיִּפְתַּח דַּלְתוֹת הַבַּיִת, וַיֵּצֵא לָלֶכֶת לְדַרְכּוֹ, וְהִנֵּה הָאִשָּׁה פִילַגְשׁוֹ נֹפֶלֶת פֶּתַח הַבַּיִת, וְיָדֶיהָ עַל הַסַּף:
וַיָּקָם אֲדֹנֶיהָ
-בעלה
בַּבֹּקֶר,
וַיִּפְתַּח
את
דַּלְתוֹת הַבַּיִת,
וַיֵּצֵא לָלֶכֶת לְדַרְכּוֹ,
וְהִנֵּה הָאִשָּׁה פִילַגְשׁוֹ נֹפֶלֶת
-שוכבת בשכיבה הבאה על ידי נפילה
[160]
פֶּתַח הַבַּיִת,
וְיָדֶיהָ
-כאשר ידיה מונחות
[161]
עַל הַסַּף
-מפתן הבית:
[162]
(כח)
וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ קוּמִי וְנֵלֵכָה, וְאֵין עֹנֶה וַיִּקָּחֶהָ עַל הַחֲמוֹר, וַיָּקָם הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ לִמְקֹמוֹ:
ובעלה עדיין לא הרגיש שמתה,
[163]
וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ
בעלה
קוּמִי וְנֵלֵכָה,
וְאֵין עֹנֶה
-כי מתה,
[164]
וַיִּקָּחֶהָ
בעלה
עַל הַחֲמוֹר,
וַיָּקָם הָאִישׁ
[165]
בחימה עזה,
[166]
וַיֵּלֶךְ לִמְקֹמוֹ
והוא בסערת נפש גדולה על מה שנעשה:
[167]
(כט)
וַיָּבֹא אֶל בֵּיתוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת וַיַּחֲזֵק בְּפִילַגְשׁוֹ, וַיְנַתְּחֶהָ לַעֲצָמֶיהָ לִשְׁנֵים עָשָׂר נְתָחִים, וַיְשַׁלְּחֶהָ בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל:
וַיָּבֹא
האיש
אֶל בֵּיתוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת
-הסכין,
[168]
וַיַּחֲזֵק בְּפִילַגְשׁוֹ,
וַיְנַתְּחֶהָ
-וחתך אותה
[169]
לַעֲצָמֶיהָ
-לפי האיברים,
[170]
לִשְׁנֵים עָשָׂר נְתָחִים,
[171]
וַיְשַׁלְּחֶהָ
-ושלח את חלקי הגוויה עם סיפור המעשה
[172]
בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל
לכל שבט נתח אחד
[173]
, כדי לעוררם כולם על הנבלה אשר נעשתה בישראל
[174]
, ולשבט בנימין לא שלח, כי ממנו יצאה הרעה הזאת:
[175]
(ל)
וְהָיָה כָל הָרֹאֶה וְאָמַר לֹא נִהְיְתָה וְלֹא נִרְאֲתָה כָּזֹאת לְמִיּוֹם עֲלוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה! שִׂימוּ לָכֶם עָלֶיהָ עֻצוּ וְדַבֵּרוּ:
וְהָיָה כָל הָרֹאֶה
-מי שראה נתח מנתחי האשה
[176]
נבהל מאוד
[177]
וְאָמַר
לחביריו,
[178]
לֹא נִהְיְתָה
-היתה
[179]
רעה כזאת בישראל,
וְ
גם אם היתה
[180]
לֹא נִרְאֲתָה כָּזֹאת
כי עשו אותה בסתר
[181]
, וכך לא היה
לְמִיּוֹם עֲלוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה!
שִׂימוּ לָכֶם
לב
[182]
עָלֶיהָ
-על הרעה הזאת
[183]
והתבוננו בה
[184]
לחקור ולדרוש אם אמת נכון הדבר, ואם אכן נכון,
[185]
עֻצוּ
עצה
[186]
איך לתקן את המעוות
[187]
וְדַבֵּרוּ
בהחלטיות
[188]
מה לעשות:
[189]