(א)
וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן הָרָמָתַיִם צוֹפִים מֵהַר אֶפְרָיִם וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה בֶּן יְרֹחָם בֶּן אֱלִיהוּא בֶּן תֹּחוּ בֶן צוּף אֶפְרָתִי:
משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, הם השופטים, ושופט מסר לשופט עד עלי הכהן, ועלי לשמואל
[1]
, וכעת המקרא מספר את סיפור הולדתו של שמואל הנביא.
וַיְהִי אִישׁ אֶחָד
מיוחד
[2]
מִן
מקום בשם
הָרָמָתַיִם צוֹפִים
ונקרא המקום כך על כי שתי רמות היו, שצופות ורואות זו את זו
[3]
, ואיש זה היה
מֵהַר אֶפְרָיִם
[4]
וּשְׁמוֹ
היה
אֶלְקָנָה
, ולא היה משבט אפרים אלא לוי היה מבני אביאסף בן קרח,
[5]
בֶּן יְרֹחָם בֶּן אֱלִיהוּא בֶּן תֹּחוּ בֶן צוּף
אשר היה
[6]
אֶפְרָתִי
-אדם חשוב:
[7]
(ב)
וְלוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים, שֵׁם אַחַת חַנָּה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פְּנִנָּה וַיְהִי לִפְנִנָּה יְלָדִים וּלְחַנָּה אֵין יְלָדִים:
וְלוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים,
שֵׁם אַחַת חַנָּה
, היא היתה אשתו הראשונה,
[8]
וְשֵׁם
אשתו
הַשֵּׁנִית
-השניה היה
פְּנִנָּה
, אותה נשא אלקנה מאוחר יותר, שכאשר ראתה חנה כי עקרה היא יעצה לו לקחת את פנינה בנוסף עליה, אולי תבנה ממנה, כמו שעשתה שרה עם הגר,
[9]
וַיְהִי לִפְנִנָּה יְלָדִים וּלְחַנָּה אֵין
-לא היו
יְלָדִים
אף אחרי נישואי פנינה:
[10]
(ג)
וְעָלָה הָאִישׁ הַהוּא מֵעִירוֹ מִיָּמִים יָמִימָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת וְלִזְבֹּחַ לַיהֹוָה צְבָאוֹת בְּשִׁלֹה, וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי עֵלִי חָפְנִי וּפִנְחָס כֹּהֲנִים לַיהֹוָה:
וְעָלָה
-והיה נוהג לעלות
[11]
הָאִישׁ הַהוּא מֵעִירוֹ
לשילה, והיה היחיד מעירו אשר היה עולה
[12]
, ונהג לעלות
מִיָּמִים יָמִימָה
-משנה לשנה
[13]
, עם כל בני ביתו
[14]
לְהִשְׁתַּחֲוֹת
[15]
ולהתפלל לה' על חנה
[16]
וְלִזְבֹּחַ
שלמי שמחה ושלמי חגיגה
[17]
לַיהֹוָה צְבָאוֹת בְּ
משכן
שִׁלֹה,
וְשָׁם
בשילה, היו
שְׁנֵי בְנֵי עֵלִי
אשר שימש אז בכהונה גדולה,
[18]
חָפְנִי וּפִנְחָס
, אשר שימשו כסגני
[19]
כֹּהֲנִים לַיהֹוָה:
(ד)
וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּזְבַּח אֶלְקָנָה וְנָתַן לִפְנִנָּה אִשְׁתּוֹ וּלְכָל בָּנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָ מָנוֹת:
וַיְהִי
-וכאשר הגיע
[20]
הַיּוֹם
-המועד
[21]
בו הביא את קרבנותיו
[22]
וַיִּזְבַּח
-היה זובח
[23]
אֶלְקָנָה
שלמי שמחה,
[24]
וְנָתַן
-והיה נותן
[25]
לִפְנִנָּה אִשְׁתּוֹ וּלְכָל בָּנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָ מָנוֹת
מזבח השלמים
[26]
, כי כולם היו שם:
[27]
(ה)
וּלְחַנָּה יִתֵּן מָנָה אַחַת אַפָּיִם כִּי אֶת חַנָּה אָהֵב וַיהֹוָה- סָגַר רַחְמָהּ:
וּלְחַנָּה יִתֵּן
-היה נותן אלקנה
[28]
מָנָה אַחַת
מכובדת
[29]
, מובחרת
[30]
ומיוחדת ביופיה
[31]
אַפָּיִם
-הראויה להתקבל בסבר פנים יפות,
[32]
כִּי אֶת חַנָּה אָהֵב
אלקנה,
וַיהֹוָה-
סָגַר רַחְמָהּ
ולא ילדה והיתה בצער, ולכן הראה לה אלקנה חיבה יתירה כדי להפיג צערה:
[33]
(ו)
וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם כַּעַס בַּעֲבוּר הַרְּעִמָהּ כִּי סָגַר יְהֹוָה בְּעַד רַחְמָהּ:
וְ
בנוסף לצערה ועצבותה,
[34]
כִעֲסַתָּה
-היתה מכעיסה אותה בדברים
[35]
צָרָתָהּ
פנינה, אשת בעלה,
[36]
גַּם כַּעַס
וחוזרת ומכעיסה אותה פעמים רבות,
[37]
בַּעֲבוּר הַרְּעִמָהּ
בכדי שתהיה חנה זעופה וקצופה
[38]
, ושתקנא בה
[39]
, ולכך היתה פנינה אומרת בפניה דברים של גידול בנים וכיוצא בהם כדי שתקנא ויכאב ליבה,
[40]
כִּי סָגַר יְהֹוָה בְּעַד
-כנגד
[41]
רַחְמָהּ
, ולשם שמים התכוונה פנינה, כדי שתתפלל חנה מעומק ליבה
[42]
וכך ה' ישמע תפילתה:
[43]
(ז)
וְכֵן יַעֲשֶׂה שָׁנָה בְשָׁנָה מִדֵּי עֲלֹתָהּ בְּבֵית יְהֹוָה כֵּן תַּכְעִסֶנָּה וַתִּבְכֶּה וְלֹא תֹאכַל:
וְכֵן
-וכך
יַעֲשֶׂה
-היה עושה
[44]
אלקנה
[45]
בכל
[46]
שָׁנָה בְשָׁנָה
-ושנה
[47]
מִדֵּי
-בכל עת
[48]
עֲלֹתָהּ
-עלייתה של חנה
בְּבֵית
-לבית
יְהֹוָה
, היה נותן לחנה חלק מובחר להראות לה שמחבבה, ולפי חיבה שאלקנה מראה לחנה
[49]
כֵּן
פנינה
תַּכְעִסֶנָּה
-היתה מרבה להכעיסה
[50]
בכך שהיו לה ולבניה מנות, ולחנה לא היתה אלא מנה אחת
[51]
, וכך כל פעם שהיו עולים לשילה
[52]
וַתִּבְכֶּה
-היתה חנה בוכה מרוב צער,
[53]
וְלֹא תֹאכַל
-ולא היתה אוכלת, מפני שצערה היה מוריד לה את התיאבון:
[54]
(ח)
וַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה אִישָׁהּ חַנָּה לָמֶה תִבְכִּי? וְלָמֶה לֹא תֹאכְלִי?, וְלָמֶה יֵרַע לְבָבֵךְ הֲלוֹא אָנֹכִי טוֹב לָךְ מֵעֲשָׂרָה בָּנִים:
ובראות אלקנה את מצוקת חנה ותוגת לבבה דיבר על ליבה דברי ניחומים,
[55]
וַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה אִישָׁהּ
-בעלה, שגם התייאש מהסיכוי שתלד,
[56]
חַנָּה לָמֶה תִבְכִּי?
וְלָמֶה לֹא תֹאכְלִי?,
וְלָמֶה יֵרַע לְבָבֵךְ
מכך שאין לך ילדים?
[57]
הֲלוֹא אָנֹכִי טוֹב
-אוהב אותך
[58]
ומועיל
[59]
לָךְ
יותר
מֵ
אשר היית יולדת
[60]
עֲשָׂרָה בָּנִים
כמו שילדה לי פנינה:
[61]
(ט)
וַתָּקָם חַנָּה אַחֲרֵי אָכְלָה בְשִׁלֹה, וְאַחֲרֵי שָׁתֹה וְעֵלִי הַכֹּהֵן יֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא עַל מְזוּזַת הֵיכַל יְהֹוָה:
וַתָּקָם חַנָּה
ללכת לבית ה',
[62]
אַחֲרֵי אָכְלָה
-עת האוכל
[63]
בְשִׁלֹה,
וְאַחֲרֵי שָׁתֹה
-עת המשתה,
[64]
וְעֵלִי הַכֹּהֵן
היה
יֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא עַל
-ליד
[65]
מְזוּזַת
-לחי שער
[66]
הֵיכַל יְהֹוָה
בעזרה
[67]
, והיות שכל העם הלכו לביתם, יכלה חנה להתבודד בבית ה' לשפוך לפניו שיחה:
[68]
(י)
וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּל עַל יְהֹוָה וּבָכֹה תִבְכֶּה:
וְהִיא
, חנה, בבואה להתפלל
[69]
, היתה
[70]
מָרַת נָפֶשׁ
-נפשה היתה מרה לה מאוד,
[71]
וַתִּתְפַּלֵּל עַל
-אל
[72]
יְהֹוָה
כנגד קודש הקדשים,
[73]
וּ
בעת תפילתה,
[74]
בָכֹה תִבְכֶּה
-היתה בוכה, כי שערי דמעה לא ננעלו לעולם:
[75]
(יא)
וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר, יְהֹוָה צְבָאוֹת אִם רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא תִשְׁכַּח אֶת אֲמָתֶךָ וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים וּנְתַתִּיו לַיהֹוָה כָּל יְמֵי חַיָּיו וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ:
וַתִּדֹּר
חנה
נֶדֶר וַתֹּאמַר,
יְהֹוָה צְבָאוֹת
שני צבאות בראת בעולמך, העליונים - לא פרים ולא רבים ולא מתים, והתחתונים - פרים ורבים ומתים, אם אני מן התחתונים, אהיה פרה ורבה ומתה, ואם אני מן העליונים, לא אמות,
[76]
אִם רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ
-שפחתך
[77]
וּזְכַרְתַּנִי
בזכרים
[78]
וְלֹא תִשְׁכַּח אֶת אֲמָתֶךָ
בנקבות,
[79]
וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים
-בנים זכרים
[80]
ברי קיימא
[81]
חשובים וצדיקים
[82]
, אני נודרת
[83]
וּנְתַתִּיו
-שאתן את הבן הנולד לי
[84]
לַיהֹוָה כָּל יְמֵי חַיָּיו
שתמיד יתבודד בעבודת ה',
[85]
וּמוֹרָה
-ותער
[86]
לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ
שלא יתגלח, ויהיה נזיר עד עולם:
[87]
(יב)
וְהָיָה כִּי הִרְבְּתָה לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי יְהֹוָה, וְעֵלִי שֹׁמֵר אֶת פִּיהָ:
וְהָיָה כִּי הִרְבְּתָה
חנה
לְהִתְפַּלֵּל
בלחש
[88]
לִפְנֵי יְהֹוָה,
וְעֵלִי שֹׁמֵר אֶת פִּיהָ
-ממתין לראות מתי תפסיק:
[89]
(יג)
וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ, רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה:
וְחַנָּה הִיא
היתה
מְדַבֶּרֶת
לה' בלחש, כאילו מדברת
[90]
עַל
-אל
[91]
לִבָּהּ,
[92]
רַק שְׂפָתֶיהָ
היו
נָּעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ
-לא היה נשמע,
[93]
וַיַּחְשְׁבֶהָ
-וחשב אותה
[94]
עֵלִי לְשִׁכֹּרָה
שכן לא היו רגילים להתפלל בלחש
[95]
, וכך דרך השיכור לנענע בשפתיו מבלי לומר דבר:
[96]
(יד)
וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֵלִי עַד מָתַי תִּשְׁתַּכָּרִין הָסִירִי אֶת יֵינֵךְ מֵעָלָיִךְ:
וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֵלִי עַד מָתַי תִּשְׁתַּכָּרִין
תראי את עצמך כשיכורה
[97]
בזה שאת מנענעת בשפתייך וקולך לא נשמע,
[98]
הָסִירִי אֶת יֵינֵךְ מֵעָלָיִךְ
ע"י דברים המסירים את השיכרות כמו שינה וכדומה
[99]
, ואחר כך תבואי אל מקדש ה':
[100]
(טו)
וַתַּעַן חַנָּה וַתֹּאמֶר, לֹא אֲדֹנִי אִשָּׁה קְשַׁת רוּחַ אָנֹכִי וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שָׁתִיתִי וָאֶשְׁפֹּךְ אֶת נַפְשִׁי לִפְנֵי יְהֹוָה:
וַתַּעַן חַנָּה וַתֹּאמֶר,
לֹא אֲדֹנִי
, אינני שיכורה כמו שאתה חושב
[101]
, אלא
אִשָּׁה קְשַׁת רוּחַ אָנֹכִי
שרוחי קשה עלי מרוב צרתי,
[102]
וְ
באתי הנה להתפלל מדעת ולא כשיכורה
[103]
, שכן
יַיִן
חדש
[104]
וְשֵׁכָר
-יין ישן מְשַׁכֵּר
[105]
לֹא שָׁתִיתִי
, ואל תתמה על ששפתי נעות וקולי לא ישמע
[106]
, כי הלא
וָאֶשְׁפֹּךְ אֶת נַפְשִׁי
[107]
לִפְנֵי יְהֹוָה
, ומה לי להרים קול להשמיע לזולת:
[108]
(טז)
אַל תִּתֵּן אֶת אֲמָתְךָ לִפְנֵי בַּת בְּלִיָּעַל כִּי מֵרֹב שִׂיחִי וְכַעְסִי דִּבַּרְתִּי עַד הֵנָּה:
אַל תִּתֵּן אֶת אֲמָתְךָ לִפְנֵי
ה'
[109]
כְּ
בַּת בְּלִיָּעַל
-בלי עול של מקום
[110]
, שתחשוב שאעמוד שיכורה לפני ה' יתברך כבת רשע
[111]
, אין זה אלא
כִּי מֵרֹב שִׂיחִי
-סיפור תלאותי
[112]
וְכַעְסִי
הנגרם לי מפנינה שמכעיסה אותי
[113]
דִּבַּרְתִּי
והארכתי בתפילתי
[114]
עַד הֵנָּה
-עתה:
[115]
(יז)
וַיַּעַן עֵלִי וַיֹּאמֶר לְכִי לְשָׁלוֹם וֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יִתֵּן אֶת שֵׁלָתֵךְ אֲשֶׁר שָׁאַלְתְּ מֵעִמּוֹ:
ולאחר שראה שצדקו דבריה פייסה,
[116]
וַיַּעַן עֵלִי וַיֹּאמֶר
לחנה,
לְכִי לְשָׁלוֹם וֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יִתֵּן
-ימלא
[117]
אֶת שֵׁלָתֵךְ
-שאלתך
[118]
אֲשֶׁר שָׁאַלְתְּ מֵעִמּוֹ
, ובדרך נבואה אמר לה זאת:
[119]
(יח)
וַתֹּאמֶר תִּמְצָא שִׁפְחָתְךָ חֵן בְּעֵינֶיךָ וַתֵּלֶךְ הָאִשָּׁה לְדַרְכָּהּ וַתֹּאכַל וּפָנֶיהָ לֹא הָיוּ לָהּ עוֹד:
וַתֹּאמֶר
חנה,
תִּמְצָא שִׁפְחָתְךָ חֵן בְּעֵינֶיךָ
לבקש עליה רחמים,
[120]
וַתֵּלֶךְ הָאִשָּׁה לְדַרְכָּהּ
שבטחה בדברי הנביא,
[121]
וַתֹּאכַל
כל צרכה,
[122]
וּפָנֶיהָ
-פנים של זעם
[123]
לֹא הָיוּ לָהּ עוֹד
ונכנסה בליבה רוח שמחה:
[124]
(יט)
וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר וַיִּשְׁתַּחֲווּ לִפְנֵי יְהֹוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתָם הָרָמָתָה, וַיֵּדַע אֶלְקָנָה אֶת חַנָּה אִשְׁתּוֹ וַיִּזְכְּרֶהָ יְהֹוָה:
וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר וַיִּשְׁתַּחֲווּ לִפְנֵי יְהֹוָה
להודות על שנשמעה תפילתם,
[125]
וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתָם הָרָמָתָה,
וַיֵּדַע אֶלְקָנָה אֶת חַנָּה אִשְׁתּוֹ
[126]
וַיִּזְכְּרֶהָ יְהֹוָה
לטובה:
[127]
(כ)
וַיְהִי לִתְקֻפוֹת הַיָּמִים וַתַּהַר חַנָּה, וַתֵּלֶד בֵּן, וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁמוּאֵל, כִּי מֵיְהֹוָה שְׁאִלְתִּיו:
וַיְהִי לִתְקֻפוֹת
-כאשר הושלמו
[128]
הַיָּמִים
-ימי
[129]
וַתַּהַר
- הריונה של
[130]
חַנָּה,
וַתֵּלֶד בֵּן,
[131]
וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁמוּאֵל,
כִּי
אמרה,
[132]
מֵיְהֹוָה
לבדו
[133]
שְׁאִלְתִּיו
-ביקשתי אותו:
[134]
(כא)
וַיַּעַל הָאִישׁ אֶלְקָנָה וְכָל בֵּיתוֹ לִזְבֹּחַ לַיהֹוָה אֶת זֶבַח הַיָּמִים וְאֶת נִדְרוֹ:
וכשהגיע זמן עלייתו של אלקנה לעלות לזבוח
[135]
בחג הסוכות,
[136]
וַיַּעַל הָאִישׁ
[137]
אֶלְקָנָה וְכָל
אנשי
[138]
בֵּיתוֹ לִזְבֹּחַ לַיהֹוָה אֶת זֶבַח הַיָּמִים
-המועד
[139]
, אלו קרבנות שהן חובת הרגל
[140]
וְאֶת נִדְרוֹ
, אלו נדרים ונדבות של כל השנה, שקרבין ברגל:
[141]
(כב)
וְחַנָּה, לֹא עָלָתָה כִּי אָמְרָה לְאִישָׁהּ עַד יִגָּמֵל הַנַּעַר וַהֲבִאֹתִיו וְנִרְאָה אֶת פְּנֵי יְהֹוָה וְיָשַׁב שָׁם עַד עוֹלָם:
וְ
הגם שדרך היולדות לעלות בעצמן ולהביא קניהן, שבכל הקרבנות המצוה שיביאם בעל הקרבן לידי הכהן,
[142]
חַנָּה,
לֹא עָלָתָה
בשנה ההיא,
[143]
כִּי אָמְרָה לְאִישָׁהּ
-לבעלה, לא אזוז מביתי
[144]
עַד
אשר
יִגָּמֵל הַנַּעַר
מהנקה
[145]
לסוף כ"ד חודשים,
[146]
וַ
אחרי היגמלו
[147]
הֲבִאֹתִיו
-אביא גם אותו אל בית ה'
[148]
וְנִרְאָה אֶת פְּנֵי יְהֹוָה
להשתחוות לפניו ולהודות לו על הנער הנולד,
[149]
וְ
אז
יָשַׁב
-יֵשֵׁב
שָׁם
הנער
[150]
עַד עוֹלָם
-כל ימי עלי בכדי לשמש אותו
[151]
, ואע"פ שהיו חייבים להביאו משום מצות "יראה כל זכורך", חנה ראתה שהוא מעונג וחלוש וחששה שמא יחלה מפני הדרך:
[152]
(כג)
וַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה אִישָׁהּ עֲשִׂי הַטּוֹב בְּעֵינַיִךְ שְׁבִי עַד גָּמְלֵךְ אֹתוֹ אַךְ יָקֵם יְהֹוָה אֶת דְּבָרוֹ וַתֵּשֶׁב הָאִשָּׁה וַתֵּינֶק אֶת בְּנָהּ עַד גָמְלָהּ אֹתוֹ:
ואף שאלקנה יכול היה להפר את נדרה שעשתה בלא דעתו, כשומעו את נדרה קיים אותו,
[153]
וַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה אִישָׁהּ
-בעלה, אפילו שדבר לא מקובל הוא להביא ילד כ"כ קטן לבית ה',
[154]
עֲשִׂי הַטּוֹב בְּעֵינַיִךְ
-כפי רצונך
[155]
וּ
שְׁבִי עַד גָּמְלֵךְ אֹתוֹ
, ודבר זה מסור בידך לעשות בעצמך כאשר תרצי, ואולם מה שאמרת שהנער ישב בבית ה' עד עולם, הנה דבר זה אין בידך להדירו,
[156]
אַךְ יָקֵם יְהֹוָה אֶת דְּבָרוֹ
של הנער, כלומר הדיבור אשר דיברת עליו, ויתן בליבו לשבת בבית ה' עד עולם,
[157]
וַתֵּשֶׁב הָאִשָּׁה
בביתה ולא עלתה,
[158]
וַתֵּינֶק אֶת בְּנָהּ עַד גָמְלָהּ אֹתוֹ:
(כד)
וַתַּעֲלֵהוּ עִמָּהּ כַּאֲשֶׁר גְּמָלַתּוּ, בְּפָרִים שְׁלֹשָׁה וְאֵיפָה אַחַת קֶמַח וְנֵבֶל יַיִן וַתְּבִאֵהוּ בֵית יְהֹוָה שִׁלוֹ, וְהַנַּעַר נָעַר:
ומיד לאחר מכן
[159]
וַתַּעֲלֵהוּ
-העלתה אותו חנה
עִמָּהּ
לבית ה'
כַּאֲשֶׁר גְּמָלַתּוּ,
בְּפָרִים שְׁלֹשָׁה
-עם שלושה פרים לזבוח לה'
[160]
וְאֵיפָה
[161]
אַחַת קֶמַח
למנחות
[162]
וְנֵבֶל
-ונאד
[163]
יַיִן
לנסכים,
[164]
וַתְּבִאֵהוּ
את הנער
[165]
אל
בֵית יְהֹוָה
בְּ
שִׁלוֹ,
וְהַנַּעַר
היה עדיין
נָעַר
קטן ורך
[166]
, ועם כל זה לא נמנעה מלהביאו כאשר גמלתו:
[167]
(כה)
וַיִּשְׁחֲטוּ אֶת הַפָּר וַיָּבִיאוּ אֶת הַנַּעַר אֶל עֵלִי:
וַיִּשְׁחֲטוּ
-וכאשר שחטו
[168]
אֶת הַפָּר
, קודם זריקת הדם,
[169]
וַיָּבִיאוּ
אלקנה וחנה
[170]
אֶת הַנַּעַר אֶל עֵלִי
להראותו שנתקבלה תפילתו
[171]
ונתקיימה נבואתו:
[172]
(כו)
וַתֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי, חֵי נַפְשְׁךָ אֲדֹנִי אֲנִי הָאִשָּׁה הַנִּצֶּבֶת עִמְּכָה בָּזֶה לְהִתְפַּלֵּל אֶל יְהֹוָה:
וַתֹּאמֶר
חנה,
בִּי
-בבקשה
[173]
אֲדֹנִי,
חֵי
-בחיי
[174]
נַפְשְׁךָ אֲדֹנִי
, קבל את בקשתי הזאת
[175]
ושים עיניך על הנער
[176]
, שיהיה תלמידך,
[177]
אֲנִי
אותה
[178]
הָאִשָּׁה הַנִּצֶּבֶת
-אשר עמדתי
[179]
עִמְּכָה בָּזֶה
-במקום הזה
[180]
, בהיותך גם אתה יושב פה
[181]
לְהִתְפַּלֵּל אֶל יְהֹוָה
לבדו, ואם כן כיון שהבן הזה נולד באמצעות התפילה של הכהן במקום הנבחר, ראוי הוא לעמוד לפני הכהן בבית הזה:
[182]
(כז)
אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי וַיִּתֵּן יְהֹוָה לִי אֶת שְׁאֵלָתִי אֲשֶׁר שָׁאַלְתִּי מֵעִמּוֹ:
אֶל
-בעבור
[183]
הַנַּעַר הַזֶּה
[184]
הִתְפַּלָּלְתִּי
אז,
[185]
וַיִּתֵּן יְהֹוָה לִי אֶת שְׁאֵלָתִי אֲשֶׁר שָׁאַלְתִּי מֵעִמּוֹ
והנה זהו אשר ילדתי:
[186]
(כח)
וְגַם אָנֹכִי הִשְׁאִלְתִּהוּ לַיהֹוָה כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה הוּא שָׁאוּל לַיהֹוָה, וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁם לַיהֹוָה:
וְגַם אָנֹכִי
בעת התפילה
[187]
הִשְׁאִלְתִּהוּ
-נדרתי אז להשאילו
[188]
לַיהֹוָה
להתבודד בעבודתו,
[189]
כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה
-יהיה חי בעולם
[190]
הוּא
יהיה
[191]
שָׁאוּל
[192]
לַיהֹוָה,
וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁם
שמואל
[193]
להודות
[194]
לַיהֹוָה
אשר שם חלקו מעובדי ה':
[195]