/ שמואל א פרק א'

פסוקים

שמואל א פרק א'

(א) וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן הָרָמָתַיִם צוֹפִים מֵהַר אֶפְרָיִם וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה בֶּן יְרֹחָם בֶּן אֱלִיהוּא בֶּן תֹּחוּ בֶן צוּף אֶפְרָתִי: משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, הם השופטים, ושופט מסר לשופט עד עלי הכהן, ועלי לשמואל [1] , וכעת המקרא מספר את סיפור הולדתו של שמואל הנביא. וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מיוחד [2] מִן מקום בשם הָרָמָתַיִם צוֹפִים ונקרא המקום כך על כי שתי רמות היו, שצופות ורואות זו את זו [3] , ואיש זה היה מֵהַר אֶפְרָיִם [4] וּשְׁמוֹ היה אֶלְקָנָה , ולא היה משבט אפרים אלא לוי היה מבני אביאסף בן קרח, [5] בֶּן יְרֹחָם בֶּן אֱלִיהוּא בֶּן תֹּחוּ בֶן צוּף אשר היה [6] אֶפְרָתִי -אדם חשוב: [7]
(ב) וְלוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים, שֵׁם אַחַת חַנָּה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פְּנִנָּה וַיְהִי לִפְנִנָּה יְלָדִים וּלְחַנָּה אֵין יְלָדִים: וְלוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים, שֵׁם אַחַת חַנָּה , היא היתה אשתו הראשונה, [8] וְשֵׁם אשתו הַשֵּׁנִית -השניה היה פְּנִנָּה , אותה נשא אלקנה מאוחר יותר, שכאשר ראתה חנה כי עקרה היא יעצה לו לקחת את פנינה בנוסף עליה, אולי תבנה ממנה, כמו שעשתה שרה עם הגר, [9] וַיְהִי לִפְנִנָּה יְלָדִים וּלְחַנָּה אֵין -לא היו יְלָדִים אף אחרי נישואי פנינה: [10]
(ג) וְעָלָה הָאִישׁ הַהוּא מֵעִירוֹ מִיָּמִים יָמִימָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת וְלִזְבֹּחַ לַיהֹוָה צְבָאוֹת בְּשִׁלֹה, וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי עֵלִי חָפְנִי וּפִנְחָס כֹּהֲנִים לַיהֹוָה: וְעָלָה -והיה נוהג לעלות [11] הָאִישׁ הַהוּא מֵעִירוֹ לשילה, והיה היחיד מעירו אשר היה עולה [12] , ונהג לעלות מִיָּמִים יָמִימָה -משנה לשנה [13] , עם כל בני ביתו [14] לְהִשְׁתַּחֲוֹת [15] ולהתפלל לה' על חנה [16] וְלִזְבֹּחַ שלמי שמחה ושלמי חגיגה [17] לַיהֹוָה צְבָאוֹת בְּ משכן שִׁלֹה, וְשָׁם בשילה, היו שְׁנֵי בְנֵי עֵלִי אשר שימש אז בכהונה גדולה, [18] חָפְנִי וּפִנְחָס , אשר שימשו כסגני [19] כֹּהֲנִים לַיהֹוָה:
(ד) וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּזְבַּח אֶלְקָנָה וְנָתַן לִפְנִנָּה אִשְׁתּוֹ וּלְכָל בָּנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָ מָנוֹת: וַיְהִי -וכאשר הגיע [20] הַיּוֹם -המועד [21] בו הביא את קרבנותיו [22] וַיִּזְבַּח -היה זובח [23] אֶלְקָנָה שלמי שמחה, [24] וְנָתַן -והיה נותן [25] לִפְנִנָּה אִשְׁתּוֹ וּלְכָל בָּנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָ מָנוֹת מזבח השלמים [26] , כי כולם היו שם: [27]
(ה) וּלְחַנָּה יִתֵּן מָנָה אַחַת אַפָּיִם כִּי אֶת חַנָּה אָהֵב וַיהֹוָה- סָגַר רַחְמָהּ: וּלְחַנָּה יִתֵּן -היה נותן אלקנה [28] מָנָה אַחַת מכובדת [29] , מובחרת [30] ומיוחדת ביופיה [31] אַפָּיִם -הראויה להתקבל בסבר פנים יפות, [32] כִּי אֶת חַנָּה אָהֵב אלקנה, וַיהֹוָה- סָגַר רַחְמָהּ ולא ילדה והיתה בצער, ולכן הראה לה אלקנה חיבה יתירה כדי להפיג צערה: [33]
(ו) וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם כַּעַס בַּעֲבוּר הַרְּעִמָהּ כִּי סָגַר יְהֹוָה בְּעַד רַחְמָהּ: וְ בנוסף לצערה ועצבותה, [34] כִעֲסַתָּה -היתה מכעיסה אותה בדברים [35] צָרָתָהּ פנינה, אשת בעלה, [36] גַּם כַּעַס וחוזרת ומכעיסה אותה פעמים רבות, [37] בַּעֲבוּר הַרְּעִמָהּ בכדי שתהיה חנה זעופה וקצופה [38] , ושתקנא בה [39] , ולכך היתה פנינה אומרת בפניה דברים של גידול בנים וכיוצא בהם כדי שתקנא ויכאב ליבה, [40] כִּי סָגַר יְהֹוָה בְּעַד -כנגד [41] רַחְמָהּ , ולשם שמים התכוונה פנינה, כדי שתתפלל חנה מעומק ליבה [42] וכך ה' ישמע תפילתה: [43]
(ז) וְכֵן יַעֲשֶׂה שָׁנָה בְשָׁנָה מִדֵּי עֲלֹתָהּ בְּבֵית יְהֹוָה כֵּן תַּכְעִסֶנָּה וַתִּבְכֶּה וְלֹא תֹאכַל: וְכֵן -וכך יַעֲשֶׂה -היה עושה [44] אלקנה [45] בכל [46] שָׁנָה בְשָׁנָה -ושנה [47] מִדֵּי -בכל עת [48] עֲלֹתָהּ -עלייתה של חנה בְּבֵית -לבית יְהֹוָה , היה נותן לחנה חלק מובחר להראות לה שמחבבה, ולפי חיבה שאלקנה מראה לחנה [49] כֵּן פנינה תַּכְעִסֶנָּה -היתה מרבה להכעיסה [50] בכך שהיו לה ולבניה מנות, ולחנה לא היתה אלא מנה אחת [51] , וכך כל פעם שהיו עולים לשילה [52] וַתִּבְכֶּה -היתה חנה בוכה מרוב צער, [53] וְלֹא תֹאכַל -ולא היתה אוכלת, מפני שצערה היה מוריד לה את התיאבון: [54]
(ח) וַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה אִישָׁהּ חַנָּה לָמֶה תִבְכִּי? וְלָמֶה לֹא תֹאכְלִי?, וְלָמֶה יֵרַע לְבָבֵךְ הֲלוֹא אָנֹכִי טוֹב לָךְ מֵעֲשָׂרָה בָּנִים: ובראות אלקנה את מצוקת חנה ותוגת לבבה דיבר על ליבה דברי ניחומים, [55] וַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה אִישָׁהּ -בעלה, שגם התייאש מהסיכוי שתלד, [56] חַנָּה לָמֶה תִבְכִּי? וְלָמֶה לֹא תֹאכְלִי?, וְלָמֶה יֵרַע לְבָבֵךְ מכך שאין לך ילדים? [57] הֲלוֹא אָנֹכִי טוֹב -אוהב אותך [58] ומועיל [59] לָךְ יותר מֵ אשר היית יולדת [60] עֲשָׂרָה בָּנִים כמו שילדה לי פנינה: [61]
(ט) וַתָּקָם חַנָּה אַחֲרֵי אָכְלָה בְשִׁלֹה, וְאַחֲרֵי שָׁתֹה וְעֵלִי הַכֹּהֵן יֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא עַל מְזוּזַת הֵיכַל יְהֹוָה: וַתָּקָם חַנָּה ללכת לבית ה', [62] אַחֲרֵי אָכְלָה -עת האוכל [63] בְשִׁלֹה, וְאַחֲרֵי שָׁתֹה -עת המשתה, [64] וְעֵלִי הַכֹּהֵן היה יֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא עַל -ליד [65] מְזוּזַת -לחי שער [66] הֵיכַל יְהֹוָה בעזרה [67] , והיות שכל העם הלכו לביתם, יכלה חנה להתבודד בבית ה' לשפוך לפניו שיחה: [68]
(י) וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּל עַל יְהֹוָה וּבָכֹה תִבְכֶּה: וְהִיא , חנה, בבואה להתפלל [69] , היתה [70] מָרַת נָפֶשׁ -נפשה היתה מרה לה מאוד, [71] וַתִּתְפַּלֵּל עַל -אל [72] יְהֹוָה כנגד קודש הקדשים, [73] וּ בעת תפילתה, [74] בָכֹה תִבְכֶּה -היתה בוכה, כי שערי דמעה לא ננעלו לעולם: [75]
(יא) וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר, יְהֹוָה צְבָאוֹת אִם רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא תִשְׁכַּח אֶת אֲמָתֶךָ וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים וּנְתַתִּיו לַיהֹוָה כָּל יְמֵי חַיָּיו וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ: וַתִּדֹּר חנה נֶדֶר וַתֹּאמַר, יְהֹוָה צְבָאוֹת שני צבאות בראת בעולמך, העליונים - לא פרים ולא רבים ולא מתים, והתחתונים - פרים ורבים ומתים, אם אני מן התחתונים, אהיה פרה ורבה ומתה, ואם אני מן העליונים, לא אמות, [76] אִם רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ -שפחתך [77] וּזְכַרְתַּנִי בזכרים [78] וְלֹא תִשְׁכַּח אֶת אֲמָתֶךָ בנקבות, [79] וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים -בנים זכרים [80] ברי קיימא [81] חשובים וצדיקים [82] , אני נודרת [83] וּנְתַתִּיו -שאתן את הבן הנולד לי [84] לַיהֹוָה כָּל יְמֵי חַיָּיו שתמיד יתבודד בעבודת ה', [85] וּמוֹרָה -ותער [86] לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ שלא יתגלח, ויהיה נזיר עד עולם: [87]
(יב) וְהָיָה כִּי הִרְבְּתָה לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי יְהֹוָה, וְעֵלִי שֹׁמֵר אֶת פִּיהָ: וְהָיָה כִּי הִרְבְּתָה חנה לְהִתְפַּלֵּל בלחש [88] לִפְנֵי יְהֹוָה, וְעֵלִי שֹׁמֵר אֶת פִּיהָ -ממתין לראות מתי תפסיק: [89]
(יג) וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ, רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה: וְחַנָּה הִיא היתה מְדַבֶּרֶת לה' בלחש, כאילו מדברת [90] עַל -אל [91] לִבָּהּ, [92] רַק שְׂפָתֶיהָ היו נָּעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ -לא היה נשמע, [93] וַיַּחְשְׁבֶהָ -וחשב אותה [94] עֵלִי לְשִׁכֹּרָה שכן לא היו רגילים להתפלל בלחש [95] , וכך דרך השיכור לנענע בשפתיו מבלי לומר דבר: [96]
(יד) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֵלִי עַד מָתַי תִּשְׁתַּכָּרִין הָסִירִי אֶת יֵינֵךְ מֵעָלָיִךְ: וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֵלִי עַד מָתַי תִּשְׁתַּכָּרִין תראי את עצמך כשיכורה [97] בזה שאת מנענעת בשפתייך וקולך לא נשמע, [98] הָסִירִי אֶת יֵינֵךְ מֵעָלָיִךְ ע"י דברים המסירים את השיכרות כמו שינה וכדומה [99] , ואחר כך תבואי אל מקדש ה': [100]
(טו) וַתַּעַן חַנָּה וַתֹּאמֶר, לֹא אֲדֹנִי אִשָּׁה קְשַׁת רוּחַ אָנֹכִי וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שָׁתִיתִי וָאֶשְׁפֹּךְ אֶת נַפְשִׁי לִפְנֵי יְהֹוָה: וַתַּעַן חַנָּה וַתֹּאמֶר, לֹא אֲדֹנִי , אינני שיכורה כמו שאתה חושב [101] , אלא אִשָּׁה קְשַׁת רוּחַ אָנֹכִי שרוחי קשה עלי מרוב צרתי, [102] וְ באתי הנה להתפלל מדעת ולא כשיכורה [103] , שכן יַיִן חדש [104] וְשֵׁכָר -יין ישן מְשַׁכֵּר [105] לֹא שָׁתִיתִי , ואל תתמה על ששפתי נעות וקולי לא ישמע [106] , כי הלא וָאֶשְׁפֹּךְ אֶת נַפְשִׁי [107] לִפְנֵי יְהֹוָה , ומה לי להרים קול להשמיע לזולת: [108]
(טז) אַל תִּתֵּן אֶת אֲמָתְךָ לִפְנֵי בַּת בְּלִיָּעַל כִּי מֵרֹב שִׂיחִי וְכַעְסִי דִּבַּרְתִּי עַד הֵנָּה: אַל תִּתֵּן אֶת אֲמָתְךָ לִפְנֵי ה' [109] כְּ בַּת בְּלִיָּעַל -בלי עול של מקום [110] , שתחשוב שאעמוד שיכורה לפני ה' יתברך כבת רשע [111] , אין זה אלא כִּי מֵרֹב שִׂיחִי -סיפור תלאותי [112] וְכַעְסִי הנגרם לי מפנינה שמכעיסה אותי [113] דִּבַּרְתִּי והארכתי בתפילתי [114] עַד הֵנָּה -עתה: [115]
(יז) וַיַּעַן עֵלִי וַיֹּאמֶר לְכִי לְשָׁלוֹם וֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יִתֵּן אֶת שֵׁלָתֵךְ אֲשֶׁר שָׁאַלְתְּ מֵעִמּוֹ: ולאחר שראה שצדקו דבריה פייסה, [116] וַיַּעַן עֵלִי וַיֹּאמֶר לחנה, לְכִי לְשָׁלוֹם וֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יִתֵּן -ימלא [117] אֶת שֵׁלָתֵךְ -שאלתך [118] אֲשֶׁר שָׁאַלְתְּ מֵעִמּוֹ , ובדרך נבואה אמר לה זאת: [119]
(יח) וַתֹּאמֶר תִּמְצָא שִׁפְחָתְךָ חֵן בְּעֵינֶיךָ וַתֵּלֶךְ הָאִשָּׁה לְדַרְכָּהּ וַתֹּאכַל וּפָנֶיהָ לֹא הָיוּ לָהּ עוֹד: וַתֹּאמֶר חנה, תִּמְצָא שִׁפְחָתְךָ חֵן בְּעֵינֶיךָ לבקש עליה רחמים, [120] וַתֵּלֶךְ הָאִשָּׁה לְדַרְכָּהּ שבטחה בדברי הנביא, [121] וַתֹּאכַל כל צרכה, [122] וּפָנֶיהָ -פנים של זעם [123] לֹא הָיוּ לָהּ עוֹד ונכנסה בליבה רוח שמחה: [124]
(יט) וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר וַיִּשְׁתַּחֲווּ לִפְנֵי יְהֹוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתָם הָרָמָתָה, וַיֵּדַע אֶלְקָנָה אֶת חַנָּה אִשְׁתּוֹ וַיִּזְכְּרֶהָ יְהֹוָה: וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר וַיִּשְׁתַּחֲווּ לִפְנֵי יְהֹוָה להודות על שנשמעה תפילתם, [125] וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתָם הָרָמָתָה, וַיֵּדַע אֶלְקָנָה אֶת חַנָּה אִשְׁתּוֹ [126] וַיִּזְכְּרֶהָ יְהֹוָה לטובה: [127]
(כ) וַיְהִי לִתְקֻפוֹת הַיָּמִים וַתַּהַר חַנָּה, וַתֵּלֶד בֵּן, וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁמוּאֵל, כִּי מֵיְהֹוָה שְׁאִלְתִּיו: וַיְהִי לִתְקֻפוֹת -כאשר הושלמו [128] הַיָּמִים -ימי [129] וַתַּהַר - הריונה של [130] חַנָּה, וַתֵּלֶד בֵּן, [131] וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁמוּאֵל, כִּי אמרה, [132] מֵיְהֹוָה לבדו [133] שְׁאִלְתִּיו -ביקשתי אותו: [134]
(כא) וַיַּעַל הָאִישׁ אֶלְקָנָה וְכָל בֵּיתוֹ לִזְבֹּחַ לַיהֹוָה אֶת זֶבַח הַיָּמִים וְאֶת נִדְרוֹ: וכשהגיע זמן עלייתו של אלקנה לעלות לזבוח [135] בחג הסוכות, [136] וַיַּעַל הָאִישׁ [137] אֶלְקָנָה וְכָל אנשי [138] בֵּיתוֹ לִזְבֹּחַ לַיהֹוָה אֶת זֶבַח הַיָּמִים -המועד [139] , אלו קרבנות שהן חובת הרגל [140] וְאֶת נִדְרוֹ , אלו נדרים ונדבות של כל השנה, שקרבין ברגל: [141]
(כב) וְחַנָּה, לֹא עָלָתָה כִּי אָמְרָה לְאִישָׁהּ עַד יִגָּמֵל הַנַּעַר וַהֲבִאֹתִיו וְנִרְאָה אֶת פְּנֵי יְהֹוָה וְיָשַׁב שָׁם עַד עוֹלָם: וְ הגם שדרך היולדות לעלות בעצמן ולהביא קניהן, שבכל הקרבנות המצוה שיביאם בעל הקרבן לידי הכהן, [142] חַנָּה, לֹא עָלָתָה בשנה ההיא, [143] כִּי אָמְרָה לְאִישָׁהּ -לבעלה, לא אזוז מביתי [144] עַד אשר יִגָּמֵל הַנַּעַר מהנקה [145] לסוף כ"ד חודשים, [146] וַ אחרי היגמלו [147] הֲבִאֹתִיו -אביא גם אותו אל בית ה' [148] וְנִרְאָה אֶת פְּנֵי יְהֹוָה להשתחוות לפניו ולהודות לו על הנער הנולד, [149] וְ אז יָשַׁב -יֵשֵׁב שָׁם הנער [150] עַד עוֹלָם -כל ימי עלי בכדי לשמש אותו [151] , ואע"פ שהיו חייבים להביאו משום מצות "יראה כל זכורך", חנה ראתה שהוא מעונג וחלוש וחששה שמא יחלה מפני הדרך: [152]
(כג) וַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה אִישָׁהּ עֲשִׂי הַטּוֹב בְּעֵינַיִךְ שְׁבִי עַד גָּמְלֵךְ אֹתוֹ אַךְ יָקֵם יְהֹוָה אֶת דְּבָרוֹ וַתֵּשֶׁב הָאִשָּׁה וַתֵּינֶק אֶת בְּנָהּ עַד גָמְלָהּ אֹתוֹ: ואף שאלקנה יכול היה להפר את נדרה שעשתה בלא דעתו, כשומעו את נדרה קיים אותו, [153] וַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה אִישָׁהּ -בעלה, אפילו שדבר לא מקובל הוא להביא ילד כ"כ קטן לבית ה', [154] עֲשִׂי הַטּוֹב בְּעֵינַיִךְ -כפי רצונך [155] וּ שְׁבִי עַד גָּמְלֵךְ אֹתוֹ , ודבר זה מסור בידך לעשות בעצמך כאשר תרצי, ואולם מה שאמרת שהנער ישב בבית ה' עד עולם, הנה דבר זה אין בידך להדירו, [156] אַךְ יָקֵם יְהֹוָה אֶת דְּבָרוֹ של הנער, כלומר הדיבור אשר דיברת עליו, ויתן בליבו לשבת בבית ה' עד עולם, [157] וַתֵּשֶׁב הָאִשָּׁה בביתה ולא עלתה, [158] וַתֵּינֶק אֶת בְּנָהּ עַד גָמְלָהּ אֹתוֹ:
(כד) וַתַּעֲלֵהוּ עִמָּהּ כַּאֲשֶׁר גְּמָלַתּוּ, בְּפָרִים שְׁלֹשָׁה וְאֵיפָה אַחַת קֶמַח וְנֵבֶל יַיִן וַתְּבִאֵהוּ בֵית יְהֹוָה שִׁלוֹ, וְהַנַּעַר נָעַר: ומיד לאחר מכן [159] וַתַּעֲלֵהוּ -העלתה אותו חנה עִמָּהּ לבית ה' כַּאֲשֶׁר גְּמָלַתּוּ, בְּפָרִים שְׁלֹשָׁה -עם שלושה פרים לזבוח לה' [160] וְאֵיפָה [161] אַחַת קֶמַח למנחות [162] וְנֵבֶל -ונאד [163] יַיִן לנסכים, [164] וַתְּבִאֵהוּ את הנער [165] אל בֵית יְהֹוָה בְּ שִׁלוֹ, וְהַנַּעַר היה עדיין נָעַר קטן ורך [166] , ועם כל זה לא נמנעה מלהביאו כאשר גמלתו: [167]
(כה) וַיִּשְׁחֲטוּ אֶת הַפָּר וַיָּבִיאוּ אֶת הַנַּעַר אֶל עֵלִי: וַיִּשְׁחֲטוּ -וכאשר שחטו [168] אֶת הַפָּר , קודם זריקת הדם, [169] וַיָּבִיאוּ אלקנה וחנה [170] אֶת הַנַּעַר אֶל עֵלִי להראותו שנתקבלה תפילתו [171] ונתקיימה נבואתו: [172]
(כו) וַתֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי, חֵי נַפְשְׁךָ אֲדֹנִי אֲנִי הָאִשָּׁה הַנִּצֶּבֶת עִמְּכָה בָּזֶה לְהִתְפַּלֵּל אֶל יְהֹוָה: וַתֹּאמֶר חנה, בִּי -בבקשה [173] אֲדֹנִי, חֵי -בחיי [174] נַפְשְׁךָ אֲדֹנִי , קבל את בקשתי הזאת [175] ושים עיניך על הנער [176] , שיהיה תלמידך, [177] אֲנִי אותה [178] הָאִשָּׁה הַנִּצֶּבֶת -אשר עמדתי [179] עִמְּכָה בָּזֶה -במקום הזה [180] , בהיותך גם אתה יושב פה [181] לְהִתְפַּלֵּל אֶל יְהֹוָה לבדו, ואם כן כיון שהבן הזה נולד באמצעות התפילה של הכהן במקום הנבחר, ראוי הוא לעמוד לפני הכהן בבית הזה: [182]
(כז) אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי וַיִּתֵּן יְהֹוָה לִי אֶת שְׁאֵלָתִי אֲשֶׁר שָׁאַלְתִּי מֵעִמּוֹ: אֶל -בעבור [183] הַנַּעַר הַזֶּה [184] הִתְפַּלָּלְתִּי אז, [185] וַיִּתֵּן יְהֹוָה לִי אֶת שְׁאֵלָתִי אֲשֶׁר שָׁאַלְתִּי מֵעִמּוֹ והנה זהו אשר ילדתי: [186]
(כח) וְגַם אָנֹכִי הִשְׁאִלְתִּהוּ לַיהֹוָה כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה הוּא שָׁאוּל לַיהֹוָה, וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁם לַיהֹוָה: וְגַם אָנֹכִי בעת התפילה [187] הִשְׁאִלְתִּהוּ -נדרתי אז להשאילו [188] לַיהֹוָה להתבודד בעבודתו, [189] כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה -יהיה חי בעולם [190] הוּא יהיה [191] שָׁאוּל [192] לַיהֹוָה, וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁם שמואל [193] להודות [194] לַיהֹוָה אשר שם חלקו מעובדי ה': [195]

הערות

1. רש"י.
2. מלבי"ם.
3. רש"י, רד"ק, מצודת דוד. ויהונתן תירגם מתלמידי הנביאים. כי הנביא נקרא צופה, והיה ממשפחת נביאים מבני קרח (רד"ק). ר"י קרא מבאר מארץ צוף. ומלבי"ם מבאר שהיה ממשפחת צוף. ובמדרש, א״ר אבהו אחד ממאתים צופים שנתנבאו להם לישראל (ילקוט שמעוני).
4. כלומר היה לוי וגר בארץ אפרים ששם היו ערי הלויים לבני קהת (יהושע כא) והוא ואבותיו היו מהר אפרים (רד"ק). וזה הטעם שסמך סיפור זה לשני הסיפורים הקודמים (בסוף ספר שופטים), כי בכל אחד מהסיפורים ההם מה שהגיע הקלקול היה בסיבת לוי שגר בהר אפרים, כי הנער הלוי היה גר בבית מיכה שהיה בהר אפרים, והאיש הלוי בעל הפילגש גם כן היה גר בהר אפרים (רד"ק, רלב"ג). ומלבי"ם מבאר כי צוף ובניו הלכו מהר אפרים ונתיישבו בשני הרמות, שהיו שני מקומות נקראים בשם "רמה" סמוכים זה לזה, ועל שמם קראו למקומות האלה הרמתים צופים, כלומר הרמות ששם ישבו הצופים.
5. דברי הימים-א' ו, יט-כב, רש"י, רד"ק, מצודת דוד.
6. מצודת דוד.
7. רש"י, רד"ק בפי' השני. ויש מפרשים אפרתי מהר אפרים, ואף שכבר נאמר מהר אפרים הזכיר שוב אפרתי על צוף, שגם הוא היה מהר אפרים (רד"ק בפי' הראשון, מצודת דוד).
8. מלבי"ם.
9. מלבי"ם.
10. מלבי"ם. וכיון שלא כתוב שהיתה חנה עקרה, משמע שמטבעה לא היתה עקרה אלא שהבורא גרם שלא תלד, וזהו מה שאמר אחר כך "וה' סגר רחמה" שהיה פתוח ומנע ממנה ההולדה כדי שתתפלל עליו ויהיו הריונה ולידתה ברצון אלוקי ובדרך נס, ורלב"ג כתב שמפני שחנה היתה יותר אהובה לאלקנה ופנינה שנואה, לכן בהשגחתו נתן לפנינה ילדים (אברבנאל).
11. רש"י, רד"ק, מצודת דוד.
12. מלבי"ם. ואמר מעירו לומר שהיה מזרז בני עירו לעלות (רד"ק). ומדרש אגדה, בדרך שהיה עולה בשנה זו לא היה עולה בשנה אחרת, כדי להשמיע לישראל שיעשו כמותו לעלות לשילה (רש"י, רד"ק). שהיו העם נמנעים מלעלות לרגל מפני בני עלי שהיו לשמצה בעיניהם, ובזה סיפר גם בשבחו של אלקנה, שאף על פי כן לא נמנע הוא מלעלות מימים ימימה, כי חשש לעבודת האל יתברך ולא חשש לרשעת הכהנים לגודל צדקתו, ונטל שכר כנגד כולם (אברבנאל, מלבי"ם).
13. רד"ק, רלב"ג, מצודת ציון. ויונתן תרגם ממועד למועד.
14. רלב"ג, אברבנאל. ולמרות שמעיקר הדין הנשים והטף פטורים ממצות עליה לרגל, היה אלקנה עולה עם נשיו ובניו ואנשי ביתו, כדי להחדיר בהם אמונה אמיתית במה שיראו מענייני המקדש, וגם לפי שאין לאדם שמחה שלימה אלא עם אשתו ובניו, והיה תכלית הליכתו להשתחוות ולזבוח לה' צבאות זבחים בשילה, ששם היה אז הארון (אברבנאל).
15. שהנכנס למשכן היה צריך להשתחוות לה' (רלב"ג). ומלבי"ם מבאר שהיה דרכם להתפלל בהשתחויה.
16. מלבי"ם.
17. רלב"ג. ובדרש, אמר ר' אלעא בשם רבי יצחק, שקולה תפילה כנגד הקרבנות שנאמר "להשתחוות ולזבוח", ורבנן אמרי חביבה תפילה יותר מכל הקרבנות דכתיב "להשתחוות" ואחר כך "לזבוח" (רד"ק).
18. מצודת דוד.
19. כי עלי אביהם שימש ככהן גדול (מצודת דוד).
20. מצודת דוד.
21. רש"י, רד"ק. ובדרש, ר' יהושע בן לוי אומר זה יומא של עצרת (רד"ק, אברבנאל).
22. מצודת דוד.
23. מצודת דוד.
24. ר"י קרא, מצודת דוד.
25. מצודת דוד.
26. מצודת דוד.
27. רלב"ג.
28. רד"ק.
29. רד"ק.
30. רש"י.
31. מצודת דוד.
32. רש"י, מצודת דוד. ואמר זאת לתוספת ביאור (מצודת דוד). ר"י קרא מבאר פי שניים, כלומר מנה כפולה. רד"ק מבאר להשיב אפה וכעסה. ור' יוסף קמחי (אביו של רד"ק) מבאר "אפים" בכעס, כי היה נותן לה את המנה בעצב מפני שלא היו לה ילדים ולא יכול היה לתת מנות לילדיה. רי"ד מבאר מלאה בשר משני עבריה, ונמצא שהיו לה שתי פנים. רלב"ג מבאר בעלת שני פנים, כלומר היה נותן לה מהנתחים השמנים מאד ומהנתחים שאין בהם שומן כדי שתבחר מה שתרצה, וגם שהיתה יושבת לנגדו פנים כנגד פנים להשגיח בעניינה איך תאכל, ולזה הרגיש אלקנה שלא אכלה. ואברבנאל מבאר "אפים" כנגד שתי עצבונות, שהיה בעצב על כך שלא היו לה ילדים, וגם על מה שפנינה היתה מצערת אותה.
33. מצודת דוד.
34. ר"י קרא.
35. מצודת דוד.
36. רש"י. שתי נשים מאיש אחד תקראנה צרות, והוא מלשון צר ואויב, כי על פי רוב שונאות זו לזו (רד"ק, מצודת ציון).
37. רד"ק, מצודת דוד.
38. מצודת דוד.
39. רד"ק. ובזה היה כעסה כפול, הראשון מצד צערה שהיתה מתרעמת תמיד שאין לה ילדים, ובפרט כשהגיעו לבית ה' להתפלל על כך היתה נזכרת בצרתה, והשני מפני פנינה שציערתה (מלבי"ם).
40. רד"ק. והיא גם היא נפשה מרה לה בעבור עקרותה, ונוח הדבר להכעיסה (מצודת דוד). ובמדרש, כעסתה צרתה גם כעס, מכעסת וחוזרת ומכעסת, שאלה אותה האם קנית לבנך סודר וכתונת וחלוק?! א"ר נחמן בר אבא היתה פנינה משכמת ואומרת לחנה, אין את עומדת ומרחצת פניהם של בניך כדי שילכו לבית הספר?! ובשש שעות היתה אומרת לה, חנה אין את עומדת ומקבלת בניך שבאו מבית הספר?! ר' תנחום בר אבא אמר היו יושבים לאכול והיה אלקנה נותן לכל אחד ואחד מבניו חלקו, היתה פנינה מתכוונת להכעיס את חנה והיתה אומרת לאלקנה תן לזה בני חלקו, ולזה בני חלקו, ולזה לא נתת חלקו (ילקוט שמעוני).
41. רש"י.
42. רש"י עפ"י בבא בתרא טז.
43. אברבנאל.
44. רד"ק.
45. רש"י, רד"ק.
46. מצודת דוד.
47. מלבי"ם.
48. מצודת ציון.
49. רש"י.
50. רש"י, מצודת דוד.
51. רד"ק.
52. מצודת דוד.
53. מצודת דוד.
54. מצודת דוד. ובמדרש תהלים (מזמור מב) אמרו חז"ל, "הָיְתָה לִּי דִמְעָתִי לֶחֶם יוֹמָם וָלָיְלָה", מכאן אתה למד שהבכיה משבעת את האדם ואינו מבקש לאכול, וכך בחנה "ותבכה ולא תאכל" שהיתה הבכיה משביעה אותה, ולפי דעת חז"ל שאמרו שפנינה לתכלית טובה נתכוונה, נאמר שלכן היתה מכעסת את חנה בעלותה לבית ה' כדי שתתפלל אל ה' שם ובכה תבכה לפניו, ואפשר לומר עוד שלא היו פנינה וחנה בעיר אחת, ולכן רק מדי עלותם בית ה׳ היתה פנינה מכעסת את חנה, כי בזמן אחר לא היו מתחברות יחד (אברבנאל).
55. אברבנאל.
56. מלבי"ם.
57. מצודת דוד.
58. רד"ק, מצודת דוד.
59. אברבנאל.
60. מצודת דוד.
61. רש"י. ויש מפרשים אני אוהב אותך יותר ממה שאני אוהב את עשרת הבנים שיש לי מפנינה (רד"ק בפי' השני). ומלבי"ם מבאר שאמר לה שאם סיבת צערך היא מפני שאין לך בנים, האשה אינה מצווה בפריה ורביה, ואם מפני שאת רוצה מישהו שיסייע לך, אני טוב לך לעזרה יותר מעשרה בנים.
62. מצודת דוד. מלבי"ם מבאר שעד עתה סמכה על תפילת בעלה שהיה צדיק, וכעת כשהבינה שהוא התייאש מכך שיהיו לה ילדים הלכה להתפלל בעצמה.
63. ר"י קרא.
64. אולם היא לא אכלה ולא שתתה (רלב"ג בפס' ח'). ורד"ק ומצודת דוד מבארים כי אכלה מעט להחיות נפשה לאחר דברי הניחומים של אלקנה בעלה.
65. רד"ק, מצודת ציון.
66. רד"ק.
67. והיה לו רשות לשבת שם לפי שהיה כהן גדול (רלב"ג), כי אין ישיבה בעזרה אפילו למלכי בית דוד אלא לכהן גדול (רד"ק), ואמרו שבאותו היום מינוהו כהן גדול, ולכן נאמר "ישב" חסר ו' (רש"י, רד"ק).
68. מלבי"ם.
69. מצודת דוד.
70. מצודת דוד.
71. מצודת דוד.
72. רד"ק, מצודת ציון.
73. רלב"ג.
74. רלב"ג.
75. רלב"ג, מלבי"ם. מלבי"ם מבאר שהיא עשתה ארבעה דברים שיעזרו לתפילתה להתקבל, א' שהיא עצמה היתה מרת נפש וה' שומע תפילת נשברי לב, ב' שהתפללה בכוונה שלימה אל ה' לבדו, ג' שבכתה ושערי דמעות לא ננעלו, ד' שנדרה נדר.
76. רש"י בשם פסיקתא רבתי. ובמדרש, אמרה חנה לפני הקב"ה, רבונו של עולם, מכל צבאי צבאות שבראת בעולמך, קשה בעיניך שתתן לי בן אחד?! משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו, בא עני אחד ועמד על הפתח, אמר להם תנו לי פרוסה אחת, ולא השגיחו עליו, דחק ונכנס אצל המלך, אמר לו, אדוני המלך מכל סעודה שעשית קשה בעיניך ליתן לי פרוסה אחת?! (ברכות לא:, ילקוט שמעוני).
77. מצודת ציון. שלושה "אמתך" נאמרו בפסוק זה, ודרשו בו, אמרה חנה שלוש מצוות נצטוותה האשה ולא עברתי על אחת מהן (רד"ק). ובמדרש, "אִם רָאֹה תִרְאֶה" אמר רבי אלעזר, אמרה חנה לפני הקב"ה, רבונו של עולם אם ראה, מוטב, ואם לאו, תראה! אלך ואסתתר בפני אלקנה בעלי וכיון דמסתתרנה [שאסתתר] משקו לי מי סוטה, ואי אתה עושה תורתך פלסתר שנאמר (במדבר ה, כח) "וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע" (ברכות לא:, ילקוט שמעוני). ועוד דרשו, אם ראה בצערי תראה בעיבורי, ואם ראה בעיבורי תראה בלידתי (מדרש שמואל).
78. רד"ק.
79. רד"ק.
80. מצודת דוד.
81. רי"ד.
82. רש"י. דבר אחר, אנשים נביאים, ד"א זרע ששקול כשני אנשים שנאמר (תהילים צט, ו) "מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ", ד"א זרע שימשח שני אנשים והם שאול ודוד (אברבנאל). ואמרו חז"ל, "זרע אנשים" שהוא מובלע בין אנשים, לא ארוך ולא גוץ, לא אילם ולא חיגר, לא חכם ולא טיפש (ברכות לא:, ילקוט שמעוני).
83. מצודת דוד.
84. מצודת דוד.
85. מצודת דוד. רש"י מבאר שביקשה שהבן הנולד יהיה ראוי לתיתו לה'. רד"ק מבאר שיהיה נזיר קודש לה'. יונתן מתרגם ואמסור אותו שיהיה משמש לפני ה'. ובדרש, אמרו לה לחנה למה את מבקשת זרע אנשים חכמים, זרע אנשים נביאים? אמרה להם שיהא ראוי לתיתו לה' (רד"ק).
86. מצודת ציון. ויהונתן תרגם מורא מבני אדם, דהיינו שיפחד רק מה' ולא מבשר ודם (רד"ק).
87. מצודת דוד. ואני תמה איך חל נדרה על בנה שיהיה נזיר, ובפרט שלא היה בעולם, ואפילו היה בעולם הרי אמרו (נזיר כח:) האיש מדיר את בנו בנזיר ואין האשה מדרת את בנה בנזיר, ואם תאמר כי אלקנה נדר גם כן אחרי ששמע מאשתו, היאך הניח הפסוק את העיקר הנדר וכתב שחנה נדרה, ויותר אני תמה איך לא דברו רז"ל בזה הדבר כי לא מצאתי בדבריהם בזה שום דבר לא במדרש ולא בתלמוד (רד"ק).
88. רלב"ג.
89. רש"י. ומצודת דוד מבאר שהיה מסתכל לשמור מוצא שפתיה לשמוע מדבריה.
90. מצודת דוד.
91. מצודת ציון.
92. רד"ק מבאר שהיתה מכוונת את ליבה בתפילתה. ואמרו חז"ל (ברכות דף לא:) אמר רבי אלעזר משום רבי יוסי בן זמרא, על עסקי ליבה, אמרה לפניו, רבש"ע כל מה שבראת באשה לא בראת דבר אחד לבטלה, עיניים לראות, ואזניים לשמוע, חוטם להריח, פה לדבר, ידיים לעשות בהם מלאכה, רגליים להלך בהן, דדים להניק בהן, דדים הללו שנתת על ליבי למה, לא להניק בהן? תן לי בן ואניק בהן.
93. ובמדרש, (מדרש שמואל פ"ב) דרשו מכאן את תנאי התפילה, אמרו "והיה כי הרבתה להתפלל", מכאן שכל המרבה בתפילתו נענה, "מדברת על לבה", מכאן למתפלל שצריך לכוין לבו, "רק שפתיה נעות", מכאן שצריך לחתוך בשפתיו, "וקולה לא ישמע", מכאן שצריך שלא ישמיע קולו בתפילתו מאד, "ויחשבה עלי לשכורה", מכאן לשיכור שאסור להתפלל (אברבנאל).
94. מצודת ציון.
95. רש"י.
96. מצודת דוד. ומלבי"ם מבאר שכיון שהתפללה לה' היתה צריכה לקצר, ומפני שהאריכה חשבה עלי לשיכורה. ובמדרש, שאל עלי באפוד בד והאירו לו אותיות ה.כ.ש.ר, והוא הסיק מזה שִׁכֹּרָה, ואולם הכוונה היתה כְּשֵׁרָה (ילקוט מעם לועז).
97. רד"ק, מצודת דוד.
98. רד"ק. ומלבי"ם מבאר עד מתי תשתכרי, כי מלבד שהשיכור אסור להתפלל, אסור לשהות במקדש בשיכרות, ואם כן הסירי יינך.
99. מצודת דוד. ורד"ק מבאר תתפללי כדרך המתפללים כדי שלא תראי כשיכורה.
100. מלבי"ם. ובמסכת כתובות (סה.) תנא, כוס אחד יפה לאשה, שנים גנות הוא לה, שלושה תובעת בפה, ארבעה אפילו חמור תובעה אינה מקפדת וכו'. והיותר טוב הוא שלא תשתה כלל (אברבנאל).
101. רד"ק. ורש"י מבאר לא אדון אתה בדבר הזה, גילית בעצמך שאין רוח הקודש שורה עליך שתדע שאיני שְׁכוּרַת יין.
102. רד"ק, מצודת דוד.
103. מצודת דוד.
104. רד"ק.
105. ויתכן שהכוונה לשיכר העשוי מפירות (רד"ק).
106. מצודת דוד.
107. ברוב התפילה כאילו שפכה נפשה (רד"ק).
108. מצודת דוד. ומלבי"ם מפרש שאמרה לו, מה שאני מאריכה בבכי ותפילה הוא מפני שאני קשת רוח, ומה שהתפללתי בלחש זה מפני שהתפללתי לה' לבדו בלי אמצעי ושליח.
109. רד"ק. רש"י מפרש שכיון שדיברה אל עלי דברים קשים (ראה הערה בפסוק הקודם על "לא אדוני"), חזרה לפייסו.
110. מצודת ציון.
111. רד"ק. ויונתן תירגם "לא תכלים ית אמתך קדם בת רשעא", ומבאר רד"ק שנראה מדבריו כי "בת בליעל" אמרה חנה על פנינה צרתה (וכך גם מבאר רש"י) וכך אמרה לעלי, אל תכלימני בפניה כי היא תשמח לאידי. ובמדרש, מכאן לשיכור המתפלל כאילו עובד עבודה זרה, דכתיב הכא לפני בת בליעל, וכתיב התם (דברים יג, יד) " יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ", מה להלן ע"ז אף כאן ע"ז (ברכות לא:, ילקוט שמעוני).
112. מצודת ציון.
113. מצודת דוד.
114. מלבי"ם.
115. מצודת ציון.
116. מלבי"ם.
117. מצודת דוד.
118. מצודת ציון. דהיינו בקשתך (מצודת דוד). "שלתך" חסר א', לדרוש בו לשון בנים, כמו (דברים כח, כז) "וּבְשִׁלְיָתָהּ הַיּוֹצֵת" וגו' (רש"י). ורד"ק מפרש שרצה לרמז לה שהבן הזה עתיד לשלול הרבה שלל מהתורה. ובמדרש, אמר ר"א, מכאן לחושד דבר בחבירו ואין בו צריך לפייסו, ולא עוד אלא שצריך לברכו, שנאמר ואלהי ישראל יתן את שלתך (ברכות לא:, ילקוט שמעוני).
119. רד"ק. ובכך בישר לה שנתקבלה תפילתה (רש"י). ומצודת דוד מפרש שאמר זאת בדרך תפילה.
120. רש"י. ומצודת דוד מפרש שהודתה לו על כך שמצאה חן בעיניו.
121. רלב"ג. ובמדרש, מהו לדרכה? מלמד שחזר להיות לה אורח כנשים (ילקוט שמעוני) ובזה ידעה כי נתרפאה (מלבי"ם).
122. מצודת דוד.
123. רש"י, מצודת ציון.
124. רי"ד. ובמדרש, מלמד שהיו פניה דומות לקוף ונתרפאה (ילקוט שמעוני).
125. מלבי"ם.
126. מכאן לאכסנאי שאסור בתשמיש המיטה (רש"י).
127. מצודת דוד. ואברבנאל מבאר שזכר תפילתה ושם דמעתה בנאדו.
128. מצודת דוד. והוא מלשון הקפה וסיבוב (מצודת ציון).
129. מצודת דוד.
130. רד"ק, מצודת דוד. ופירוש ותהר חנה שהרתה כבר, כי כאשר שבו משילה ידעה אלקנה בעלה והרתה (רד"ק). ואמרו רבותינו ז"ל כי ימי הריונה היו שישה חודשים ושני ימים, מיעוט תקופות שתים ומיעוט ימים שנים, והתקופה היא ג' חודשים, ולמדנו מזה שהיולדת לשבעה יולדת למקוטעים (רש"י, רד"ק).
131. בתשרי נפקדה וילדה בניסן (ר"י קרא). וחז"ל (ר"ה יא.) אמרו כי בראש השנה נפקדו שרה רחל וחנה (אברבנאל), והיתה עקרה תשע עשרה שנה ושישה חודשים, ונפקדה בגיל מאה ושלושים שנה כיוכבד (ילקוט שמעוני).
132. רד"ק.
133. מלבי"ם.
134. מצודת ציון. ויש באותיות "שמואל" את המילים "שאול מאל", כי אמרה מה' שאלתיו (רש"י, רד"ק).
135. מצודת דוד.
136. אברבנאל.
137. גם עתה, למרות שראו הנס שנעשה לאלקנה על ידי תפילתו במשכן ה', לא עלה איש מן העיר, רק אלקנה ובני ביתו (מלבי"ם).
138. רד"ק.
139. רש"י, רד"ק. ומצודת דוד מבאר מה שהיה רגיל לזבוח בכל שנה.
140. ר"י קרא.
141. רש"י, מצודת דוד. רד"ק מבאר שנדר קרבן לה' על בנו. וכאן לא נאמר "להשתחוות" כמו"ש למעלה, מפני שעיקר השתחוויה היתה בעבור התפילה על חנה ולא הוצרך לזה עתה (מלבי"ם).
142. מלבי"ם.
143. מצודת דוד.
144. מצודת דוד.
145. מצודת ציון.
146. רש"י, רד"ק.
147. מצודת דוד.
148. מצודת דוד.
149. מצודת דוד.
150. מצודת דוד.
151. מצודת דוד. רד"ק מבאר כל ימי חייו של שמואל. ורבותינו ז"ל דרשו "עד עולם" עולם הלויים שהיו משרתים עד נ' שנה, ואמרו כל שנותיו של שמואל לא היו אלא נ"ב שנה (רש"י, רד"ק), כי אמרה חנה (לעיל פס' יא) "ונתתיו לה' כל ימי חייו", ואמר "וישב שם עד עולם" והוא עולם של לויים שהם נ' שנה, ומשבא לבית ה' עד יום מותו נ' שנה ושתי שנים שינק, כמו"ש "עד יגמל הנער", ודרך הנער לינק כ"ד חדשים, הרי נ"ב שנה (רד"ק)
152. רד"ק.
153. מלבי"ם.
154. אברבנאל.
155. מצודת דוד.
156. מצודת דוד.
157. מצודת דוד. רש"י ורד"ק מבארים את דברו של ה' שאמר ע"י הנביא, שהיא ביקשה זרע אנשים ועלי אמר לה אלהי ישראל יתן את שלתך והוא בן שיחיה ויהיה לה'. ומדרש אגדה, רבי נחמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק אמר, בכל יום ויום בת קול יוצאת ומפוצצת בעולם ואומרת עתיד צדיק אחד לעמוד ושמו שמואל, וכל אשה שהיתה יולדת בן היתה קוראה שמו שמואל, כיון שהיו רואים את מעשיו היו אומרים אין זה שמואל, וכיון שנולד זה וראו מעשיו אמרו דומה שזה הוא, וזהו שאמר "יקם ה' את דברו", שיהא זה שמואל הצדיק (ילקוט שמעוני, רש"י, רד"ק).
158. מצודת דוד.
159. אברבנאל.
160. מצודת דוד. ורד"ק [בהסתמכו על מה שנאמר בפס' כה "וישחטו את הפר"] מבאר שחלק מכל מה שהביאה היה לקרבן וחלק לאכילה.
161. היא מידת נפח בת שלוש סאין (מצודת ציון).
162. מצודת דוד.
163. מצודת ציון.
164. רש"י, מצודת דוד.
165. מצודת דוד.
166. רד"ק, מצודת דוד. ויש מפרשים "והנער נער" חריף יודע בין טוב לרע כמו המנער שמנער את הפסולת מן הפשתן (רד"ק בפי' השני). ומלבי"ם מבאר ש"נער" נקרא כך מפני שאז מתחילים כוחותיו הטבעיים והמוסריים להתעורר ולנעור ולצאת מן הכח אל הפועל, ולכן שמואל מכונה כאן "נער" מפני שנעורו אז כבר כוחות שכלו ומידותיו והתחיל להשכיל אף שהיה רק גמול מחלב, וכמו שאמרו חז"ל (ברכות לא:) שהורה אז הלכה בשחיטת הפר.
167. רלב"ג, מצודת דוד.
168. מצודת דוד.
169. מלבי"ם.
170. רד"ק.
171. מצודת דוד.
172. רש"י. רד"ק מבאר שישב וילמד לפני עלי ושיחנך אותו לתורה ומצוות. מלבי"ם מבאר לרמז שכמו שהביאו את הפר קרבן לה' כן יהיה הנער כליל לה' לעבוד ולשרת. ובמדרש, א"ר אלעזר, מכאן ששמואל היה מורה הלכה בפני רבו שנאמר וישחטו את הפר ויביאו את הנער אל עלי, משום דוישחטו את הפר הביאו את הנער אל עלי? אלא אייתו תורא לקורבנא [-הביאו שור לקרבן], א"ל עלי קרו כהן דליתי [-תקראו לכהן שיבוא] ולשחוט, חזינהו [-ראה] שמואל דהווה מהדרי בתר כהנא למשחט [-שמחפשים כהן שישחט], א"ל מה לכו למהדר בתר כהנא [-מה לכם לחפש אחר כהן?] שחיטה כשרה בזר, אתיוה לקמיה [-הביאו לפני] דעלי... אמר ליה מימר שפיר קאמרת [-טוב אמרת], אלא מי שהוא מורה הלכה בפני רבו חייב מיתה, אתיא [-באה] חנה וקא צווחת קמיה [-לפניו] אני האשה הנצבת עמכה בזה, אמר לה שבוק לי דאענישיה [-תניחי לי להענישו] ובעינא רחמי ויהבי לך ברא טבא מניה [-ואתפלל שיהיה לך בן טוב ממנו], אמרה לו אל הנער הזה התפללתי (ברכות לא:, ילקוט שמעוני).
173. רד"ק, מצודת ציון.
174. מצודת דוד.
175. מלבי"ם.
176. מצודת דוד.
177. ולפי המדרש (בברכות לא:) ששמואל הורה הלכה בפני עלי והיה חייב מיתה (ראה הערה בסוף הפסוק הקודם), התפללה שלא יענישהו מיתה (רש"י).
178. ומלבי"ם מבאר, אני אותה האשה בלא השתנות בגופי, וזה אות כי בהשגחת ה' ועזוזו היה הדבר, יען שהנולד מוכן להיות איש אלהים מן הבטן.
179. מצודת דוד.
180. ר"י קרא.
181. מצודת דוד.
182. מלבי"ם.
183. רד"ק.
184. כיון שהורה הלכה בפני רבו נתחייב מיתה, אמר לה עֵלִי אני אבקש רחמים שיוולד לך בן אחר, אמרה לו "אל הנער הזה התפללתי" (ברכות לא:, רש"י).
185. מצודת דוד.
186. מצודת דוד.
187. מצודת דוד.
188. מצודת דוד. ולפי המדרש שהיה חייב מיתה (בברכות לא:), היות והוא שאול לה' אין אתה רשאי להענישו, הקב"ה נעשה עליו שואל כי השאלתיו לו, ועליו להחזירו לי (רש"י).
189. מצודת דוד.
190. מצודת דוד.
191. מצודת דוד.
192. ובדרש, באותה שעה נצנצה בה רוח הקודש ואמרה, כל זמן ששמואל קיים שאול המלך קיים, וזהו "כל הימים אשר היה הוא שאול לה'" (רד"ק).
193. ויש אומרים אלקנה השתחווה (רש"י). וי"א כי עלי השתחווה על כי התקיימה ברכתו (ר"י קרא).
194. מצודת דוד.
195. מצודת דוד.

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה