(א)
וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל מְשָׁרֵת אֶת יְהֹוָה לִפְנֵי עֵלִי וּדְבַר יְהֹוָה הָיָה יָקָר בַּיָּמִים הָהֵם אֵין חָזוֹן נִפְרָץ:
וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל
היה
מְשָׁרֵת אֶת יְהֹוָה
[1]
לִפְנֵי עֵלִי
והיה זריז בעבודת ה' לעשותה לפני עלי וקודם לו, כי מתחילה הורהו עלי עבודת ה', ולאחר זמן נתחזק שמואל מאליו, ולבסוף נתעלה יותר עד שזכה לנבואה,
[2]
וּדְבַר יְהֹוָה
-דבר הנבואה
[3]
הָיָה יָקָר
-חשוב
[4]
ונדיר
[5]
בַּיָּמִים הָהֵם
יותר מבשאר הימים
[6]
כי לא היו נביאים בישראל
[7]
, ומשכך
אֵין
-לא היה
חָזוֹן
-דבר נבואה
[8]
נִפְרָץ
-מתגלה
[9]
, כאילו הנבואה גדורה ולא נפרץ גדרה:
[10]
(ב)
וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא וְעֵלִי שֹׁכֵב בִּמְקֹמוֹ וְעֵינָו הֵחֵלּוּ כֵהוֹת לֹא יוּכַל לִרְאוֹת:
וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא
-באותו יום שבא אלקנה איש האלהים אל עלי,
[11]
וְעֵלִי
היה
שֹׁכֵב בִּמְקֹמוֹ
בלילה
[12]
, במקום שהכהנים שוכבים לפנים מן הלויים,
[13]
וְ
מרוב זקנה,
[14]
עֵינָו הֵחֵלּוּ
-התחילו
[15]
להיות
[16]
כֵהוֹת
-חשוכות
[17]
עד אשר
לֹא יוּכַל
-יכול היה
לִרְאוֹת
כאשר ראה מקודם:
[18]
(ג)
וְנֵר אֱלֹהִים טֶרֶם יִכְבֶּה וּשְׁמוּאֵל שֹׁכֵב בְּהֵיכַל יְהֹוָה אֲשֶׁר שָׁם אֲרוֹן אֱלֹהִים:
וְנֵר אֱלֹהִים טֶרֶם יִכְבֶּה
-באותה שעה עדיין לא כבה אף לא נר אחד מנרות המנורה
[19]
שהיו דולקים מהערב עד הבוקר,
[20]
וּשְׁמוּאֵל
היה
שֹׁכֵב
בעזרת הלוויים
[21]
במקום אשר הלויים היו שוכבים
[22]
, וקול נשמע
[23]
בְּהֵיכַל יְהֹוָה
הוא קודש הקדשים
[24]
אֲשֶׁר שָׁם אֲרוֹן אֱלֹהִים:
[25]
(ד)
וַיִּקְרָא יְהֹוָה אֶל שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי:
וַיִּקְרָא יְהֹוָה
מתוך ההיכל בקודש הקדשים
[26]
אֶל שְׁמוּאֵל
וקרא "שמואל",
[27]
וַיֹּאמֶר
שמואל, אשר חשב כי עלי קורא לו,
[28]
הִנֵּנִי
! -הנה אני:
[29]
(ה)
וַיָּרָץ אֶל עֵלִי וַיֹּאמֶר הִנְנִי כִּי קָרָאתָ לִּי וַיֹּאמֶר לֹא קָרָאתִי שׁוּב שְׁכָב, וַיֵּלֶךְ וַיִּשְׁכָּב:
וַיָּרָץ
שמואל
אֶל עֵלִי
כי חשב שעלי קרא לו,
[30]
וַיֹּאמֶר הִנְנִי כִּי קָרָאתָ לִּי
, וגער בו עלי
[31]
, אשר חשב שמחוזק דמיונו של שמואל נדמה לו אותו הקול
[32]
וַיֹּאמֶר
לו,
לֹא קָרָאתִי
לך,
שׁוּב שְׁכָב,
וַיֵּלֶךְ
-ושב שמואל בבושת פנים,
[33]
וַיִּשְׁכָּב
-וחזר לשכב:
(ו)
וַיֹּסֶף יְהֹוָה קְרֹא עוֹד שְׁמוּאֵל וַיָּקָם שְׁמוּאֵל, וַיֵּלֶךְ אֶל עֵלִי, וַיֹּאמֶר הִנְנִי כִּי קָרָאתָ לִי, וַיֹּאמֶר לֹא קָרָאתִי בְנִי, שׁוּב שְׁכָב:
וַיֹּסֶף
-והוסיף
[34]
יְהֹוָה
לִ
קְרֹא עוֹד
"
שְׁמוּאֵל
",
וַיָּקָם שְׁמוּאֵל,
וַיֵּלֶךְ אֶל עֵלִי,
וַיֹּאמֶר
לו
הִנְנִי כִּי קָרָאתָ לִי,
[35]
וַיֹּאמֶר
לו שמואל
לֹא קָרָאתִי
לך
בְנִי,
[36]
שׁוּב שְׁכָב
במקומך:
(ז)
וּשְׁמוּאֵל טֶרֶם יָדַע אֶת יְהֹוָה, וְטֶרֶם יִגָּלֶה אֵלָיו דְּבַר יְהֹוָה:
וּשְׁמוּאֵל טֶרֶם
-עדיין לא
[37]
יָדַע
-היה מכיר
[38]
אֶת
חכמת הָאֱלֹהוּת
[39]
ואת ענין קול נבואת
[40]
יְהֹוָה,
וְטֶרֶם
-ועד עתה עדיין לא
[41]
יִגָּלֶה
- נגלה
[42]
אֵלָיו דְּבַר יְהֹוָה
לדבר בו
[43]
, ולכן היה חושב כי עלי קורא לו:
[44]
(ח)
וַיֹּסֶף יְהֹוָה קְרֹא שְׁמוּאֵל בַּשְּׁלִשִׁית, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל עֵלִי, וַיֹּאמֶר הִנְנִי כִּי קָרָאתָ לִי וַיָּבֶן עֵלִי כִּי יְהוָה קֹרֵא לַנָּעַר:
וַיֹּסֶף יְהֹוָה
לִ
קְרֹא
לְ
שְׁמוּאֵל בַּ
פעם
[45]
הַ
שְּׁלִשִׁית,
וַיָּקָם
שמואל
וַיֵּלֶךְ אֶל עֵלִי,
וַיֹּאמֶר הִנְנִי כִּי קָרָאתָ לִי
, אז
וַיָּבֶן
-הבין
עֵלִי כִּי יְהוָה קֹרֵא לַנָּעַר
לשמואל, כי חזר הדבר על עצמו שלוש פעמים ולא היה שם אדם אחר שקרא לו:
[46]
(ט)
וַיֹּאמֶר עֵלִי לִשְׁמוּאֵל לֵךְ שְׁכָב, וְהָיָה אִם יִקְרָא אֵלֶיךָ וְאָמַרְתָּ דַּבֵּר יְהֹוָה, כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ, וַיֵּלֶךְ שְׁמוּאֵל וַיִּשְׁכַּב בִּמְקוֹמוֹ:
וַיֹּאמֶר עֵלִי לִשְׁמוּאֵל לֵךְ שְׁכָב,
וְהָיָה אִם
יוסיף
[47]
יִקְרָא
-לקרוא
[48]
אֵלֶיךָ
עוד
[49]
אותו הקול ששמעת,
[50]
וְאָמַרְתָּ
-תאמר
דַּבֵּר יְהֹוָה,
כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ,
וַיֵּלֶךְ שְׁמוּאֵל וַיִּשְׁכַּב בִּמְקוֹמוֹ
, וכעת הכין שמואל את עצמו לנבואה:
[51]
(י)
וַיָּבֹא יְהֹוָה וַיִּתְיַצַּב וַיִּקְרָא כְפַעַם בְּפַעַם שְׁמוּאֵל שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, דַּבֵּר כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ:
וַיָּבֹא
קול
[52]
יְהֹוָה וַיִּתְיַצַּב
באוזניו,
[53]
וַיִּקְרָא
ה'
כְפַעַם בְּפַעַם
-כמו בפעמים הקודמות
[54]
, "
שְׁמוּאֵל שְׁמוּאֵל
",
[55]
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל,
דַּבֵּר כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ
, ולא אמר "דַּבֵּר ה'" כאשר הורהו עלי, כי חשב אולי בכל זאת לא ה' מדבר עימו אלא קול אחר:
[56]
(יא)
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל שְׁמוּאֵל, הִנֵּה אָנֹכִי עֹשֶׂה דָבָר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר כָּל שֹׁמְעוֹ תְּצִלֶּינָה שְׁתֵּי אָזְנָיו:
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל שְׁמוּאֵל,
הִנֵּה אָנֹכִי עֹשֶׂה דָבָר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר כָּל שֹׁמְעוֹ תְּצִלֶּינָה
-יצלצלו
[57]
וירעדו
[58]
שְׁתֵּי אָזְנָיו
מגודל החרדה:
[59]
(יב)
בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶל עֵלִי אֵת כָּל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל בֵּיתוֹ הָחֵל וְכַלֵּה:
בַּיּוֹם הַהוּא
שיקרה הדבר שבגינו ירעדו אוזני השומעים,
[60]
אָקִים
-אתחיל לקיים
[61]
אֶל עֵלִי אֵת כָּל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל
-על
[62]
בֵּיתוֹ
על ידי איש האלהים
[63]
, וביום ההוא
[64]
בעת לקיחת הארון,
[65]
הָחֵל
-תתחיל הפורענות על בית עלי שימותו בניו חפני ופינחס,
[66]
וְכַלֵּה
-ואסיים לקיים את כל דברי הנבואה
[67]
, ואשלים אותה מדור אל דור להמיתם אנשים בני שמונה עשרה שנה:
[68]
(יג)
וְהִגַּדְתִּי לוֹ כִּי שֹׁפֵט אֲנִי אֶת בֵּיתוֹ עַד עוֹלָם בַּעֲוֹן אֲשֶׁר יָדַע כִּי מְקַלְלִים לָהֶם בָּנָיו, וְלֹא כִהָה בָּם:
וְהִגַּדְתִּי לוֹ
ע"י איש האלהים,
[69]
כִּי שֹׁפֵט אֲנִי אֶת בֵּיתוֹ עַד עוֹלָם
[70]
שיתבזו ויתקצרו ימיהם,
[71]
בַּ
עבור
[72]
עֲוֹן אֲשֶׁר יָדַע
עלי
כִּי מְקַלְלִים
-מבזים
[73]
לָהֶם
-לי
[74]
בָּנָיו,
וְלֹא כִהָה
-מיחה
[75]
וגער
[76]
בָּם
-בהם, לעצור אותם ממעשיהם
[77]
, ולא העבירם מגדולתם
[78]
, וזאת אפילו לאחר שנגלה אליו איש האלהים
[79]
שיכול היה אז לבטל את הגזירה:
[80]
(יד)
וְלָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי, אִם יִתְכַּפֵּר עֲוֹן בֵּית עֵלִי בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה עַד עוֹלָם:
וְלָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי
לגזור
[81]
לְבֵית עֵלִי,
אִם
-שלא
[82]
יִתְכַּפֵּר עֲוֹן בֵּית עֵלִי
שחטאו בזבחים ובמנחות
[83]
, ולא תועיל להם כהונתם לכפר על עוון זה
[84]
בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה
שיקריבו, שאין קטיגור נעשה סניגור, שכן חטאתם היתה בדבר הקרבנות, ויהיה העוון שמור להם לזרעם
[85]
עַד עוֹלָם
לקיים בהם ככל דברי הנבואה
[86]
, אבל בדבר שהוא יותר טוב מהקרבנות, והוא בתורה בגמילות חסדים
[87]
ובתשובה
[88]
יכופר עוונם:
[89]
(טו)
וַיִּשְׁכַּב שְׁמוּאֵל עַד הַבֹּקֶר וַיִּפְתַּח אֶת דַּלְתוֹת בֵּית יְהֹוָה וּשְׁמוּאֵל יָרֵא מֵהַגִּיד אֶת הַמַּרְאָה אֶל עֵלִי:
ואחרי ששמע את הדברים האלה, לא קם שמואל בזריזות להגידם אל עלי
[90]
, אלא
וַיִּשְׁכַּב
-שכב
שְׁמוּאֵל עַד הַבֹּקֶר
, וגם בקומו לא הלך אל עלי,
[91]
וַיִּפְתַּח אֶת דַּלְתוֹת בֵּית יְהֹוָה
כמנהגו,
[92]
וּשְׁמוּאֵל
היה
יָרֵא מֵהַגִּיד
-מלהגיד
אֶת הַמַּרְאָה
-הנבואה
[93]
אֶל עֵלִי
ולבשרו את הבשורה הקשה, ולכן כיוון שלא צֻוָּה ע"י הקב"ה להגיד לו
[94]
לא הלך אליו לספר לו:
[95]
(טז)
וַיִּקְרָא עֵלִי אֶת שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל בְּנִי! וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי:
וַיִּקְרָא עֵלִי אֶת שְׁמוּאֵל
שהבין שהיה איזה חזיון קשה על ביתו
[96]
, שכן כבר בא אליו איש האלהים באותו יום, ולב יודע מרת נפשו,
[97]
וַיֹּאמֶר
עלי
שְׁמוּאֵל בְּנִי!
וַיֹּאמֶר
שמואל
הִנֵּנִי:
(יז)
וַיֹּאמֶר מָה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ אַל נָא תְכַחֵד מִמֶּנִּי כֹּה יַעֲשֶׂה לְּךָ אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף אִם תְּכַחֵד מִמֶּנִּי דָּבָר מִכָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ:
וַיֹּאמֶר
לו עלי, אין לי עוד ספק שה' הוא זה שקרא לך הגד לי,
[98]
מָה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ
ה',
אַל נָא תְכַחֵד
-תעלים
[99]
מִמֶּנִּי
, והשביע אותו עלי באומרו
[100]
כֹּה יַעֲשֶׂה לְּךָ אֱלֹהִים
-כאותה קללה עצמה שלא יהיה לך בנים הגונים,
[101]
וְכֹה
-וכך
יוֹסִיף
עוד להרע לך,
[102]
אִם תְּכַחֵד
-תעלים
[103]
מִמֶּנִּי דָּבָר מִכָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר
ה'
אֵלֶיךָ:
(יח)
וַיַּגֶּד לוֹ שְׁמוּאֵל אֶת כָּל הַדְּבָרִים וְלֹא כִחֵד מִמֶּנּוּ וַיֹּאמַר יְהֹוָה הוּא הַטּוֹב בְּעֵינָו יַעֲשֶׂה:
וַיַּגֶּד לוֹ שְׁמוּאֵל אֶת כָּל הַדְּבָרִים וְלֹא כִחֵד
-העלים
[104]
מִמֶּנּוּ
אפילו דבר אחד
[105]
, ועלי הצדיק עליו את הדין
[106]
וַיֹּאמַר
, הלא
יְהֹוָה הוּא
אדון והכל שלו,
[107]
הַטּוֹב בְּעֵינָו יַעֲשֶׂה
כי מי יוכל לומר לו מה תעשה:
[108]
(יט)
וַיִּגְדַּל שְׁמוּאֵל וַיהֹוָה הָיָה עִמּוֹ, וְלֹא הִפִּיל מִכָּל דְּבָרָיו אָרְצָה:
וַיִּגְדַּל שְׁמוּאֵל
בחכמה ויראת ה',
[109]
וַיהֹוָה הָיָה עִמּוֹ,
וְלֹא הִפִּיל
-ביטל הקב"ה
[110]
מִכָּל דְּבָרָיו
של שמואל להיות נופלים
[111]
אָרְצָה
לבל יתקיימו
[112]
, הן דבריו שאמר בנבואה
[113]
, והן דבריו שאמר בעצמו בלא נבואה, את כולם לא ביטל הקב"ה
[114]
, וכיון שנתקיימו דבריו:
[115]
(כ)
וַיֵּדַע כָּל יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל לְנָבִיא לַיהֹוָה:
וַיֵּדַע
-והכירו וידעו
[116]
כָּל יִשְׂרָאֵל מִדָּן
שבצפון
וְעַד בְּאֵר שָׁבַע
שבדרום
כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל לְנָבִיא לַיהֹוָה
[117]
, וכיוון שכל דבריו נתקיימו, לא היה צריך שמואל לתת אות או מופת:
[118]
(כא)
וַיֹּסֶף יְהֹוָה לְהֵרָאֹה בְשִׁלֹה כִּי נִגְלָה יְהֹוָה אֶל שְׁמוּאֵל בְּשִׁלוֹ בִּדְבַר יְהֹוָה:
ולמרות שלפני זה היה דבר ה' יקר, לאחר שהיה שמואל נאמן לנביא
[119]
וַיֹּסֶף
-הוסיף
[120]
יְהֹוָה לְהֵרָאֹה בְשִׁלֹה
לשמואל
[121]
וגם לשאר בני הנביאים
[122]
, והסיבה לכך היתה
[123]
כִּי נִגְלָה יְהֹוָה אֶל שְׁמוּאֵל בְּשִׁלוֹ בִּדְבַר יְהֹוָה
ובעבורו בא לעולם שפע הנבואה, וחלה גם על יתר בני הנביאים בדבר ה'
[124]
, שהיה שפע נבואתו רב כל כך עד שמרוב השפע שעבר עליו נאצל גם על בני הנביאים הקטנים ממנו:
[125]