(א)
וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת פַּךְ הַשֶּׁמֶן, וַיִּצֹק עַל רֹאשׁוֹ וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיֹּאמֶר הֲלוֹא כִּי מְשָׁחֲךָ יְהֹוָה עַל נַחֲלָתוֹ לְנָגִיד:
וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת פַּךְ הַשֶּׁמֶן,
[1]
וַיִּצֹק
-ושפך
[2]
עַל רֹאשׁוֹ
של שאול למושחו למלך על ישראל
[3]
, וכך המשיך עליו רוח גבורה ועֹז מלך,
[4]
וַיִּשָּׁקֵהוּ
-ונשק לו שמואל
[5]
, ובנשיקה זו המשיך עליו שפע קודש,
[6]
וַיֹּאמֶר
לו שמואל,
הֲלוֹא
[7]
באותות שאומר לך אשר יבואו עליך
[8]
, תדע
[9]
כִּי
באמת הדבר
[10]
שֶׁ
מְשָׁחֲךָ יְהֹוָה
על ידי
[11]
עַל נַחֲלָתוֹ לְנָגִיד:
[12]
(ב)
בְּלֶכְתְּךָ הַיּוֹם מֵעִמָּדִי וּמָצָאתָ שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִם קְבֻרַת רָחֵל בִּגְבוּל בִּנְיָמִן, בְּצֶלְצַח וְאָמְרוּ אֵלֶיךָ נִמְצְאוּ הָאֲתֹנוֹת אֲשֶׁר הָלַכְתָּ לְבַקֵּשׁ וְהִנֵּה נָטַשׁ אָבִיךָ אֶת דִּבְרֵי הָאֲתֹנוֹת וְדָאַג לָכֶם לֵאמֹר מָה אֶעֱשֶׂה לִבְנִי:
וכדי לאמת בלבבו את דבר המלוכה, אמר לו את האותות, וכך אמר לו, האות הראשונה היא,
[13]
בְּלֶכְתְּךָ
-שכאשר תלך
[14]
הַיּוֹם מֵעִמָּדִי וּמָצָאתָ
-תמצא
שְׁנֵי אֲנָשִׁים
שהם נמצאים כעת
[15]
עִם
-סמוך
[16]
לִ
קְבֻרַת רָחֵל
, ואתה הולך והם באים, ותמצא אותם
[17]
בִּגְבוּל בִּנְיָמִן,
בְּצֶלְצַח
-בירושלים,
[18]
וְאָמְרוּ
-ויאמרו
[19]
אֵלֶיךָ
האנשים הללו,
נִמְצְאוּ הָאֲתֹנוֹת אֲשֶׁר הָלַכְתָּ לְבַקֵּשׁ
-לחפש,
וְהִנֵּה
עוד לפני שנמצאו האתונות
[20]
נָטַשׁ
-עזב
[21]
אָבִיךָ אֶת דִּבְרֵי הָאֲתֹנוֹת
שהיתה דאגה קטנה, ובאה לו על ידם דאגה גדולה,
[22]
וְדָאַג לָכֶם לֵאמֹר מָה אֶעֱשֶׂה לִ
מצוא את
[23]
בְנִי:
(ג)
וְחָלַפְתָּ מִשָּׁם וָהָלְאָה, וּבָאתָ עַד אֵלוֹן תָּבוֹר, וּמְצָאוּךָ שָּׁם שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים עֹלִים אֶל הָאֱלֹהִים בֵּית אֵל אֶחָד נֹשֵׂא שְׁלֹשָׁה גְדָיִים, וְאֶחָד נֹשֵׂא שְׁלֹשֶׁת כִּכְּרוֹת לֶחֶם, וְאֶחָד נֹשֵׂא נֵבֶל יָיִן:
וְ
האות השניה היא שכאשר
[24]
חָלַפְתָּ
-תעבור
[25]
מִשָּׁם וָהָלְאָה,
וּבָאתָ
-ותבוא
[26]
עַד אֵלוֹן
-מִישׁוֹר
[27]
תָּבוֹר,
וּמְצָאוּךָ
-ימצאו אותך
[28]
שָּׁם שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים
שְ
עֹלִים
להשתחוות
[29]
ולהתפלל
[30]
אֶל הָאֱלֹהִים
בְּ
בֵּית אֵל
, היא העיר לוּז, ושם היה המזבח שבנה יעקב,
[31]
אֶחָד נֹשֵׂא שְׁלֹשָׁה גְדָיִים,
וְאֶחָד נֹשֵׂא שְׁלֹשֶׁת כִּכְּרוֹת לֶחֶם,
וְאֶחָד נֹשֵׂא נֵבֶל
-נאד
[32]
יָיִן:
(ד)
וְשָׁאֲלוּ לְךָ לְשָׁלוֹם וְנָתְנוּ לְךָ שְׁתֵּי לֶחֶם וְלָקַחְתָּ מִיָּדָם:
וְשָׁאֲלוּ
-וישאלו
[33]
לְךָ לְשָׁלוֹם
-לשלומך,
וְנָתְנוּ
-ויתנו
[34]
לְךָ שְׁתֵּי
כיכרות
[35]
לֶחֶם
מתוך השלושה,
[36]
וְלָקַחְתָּ
-ותיקח אותם
מִיָּדָם:
(ה)
אַחַר כֵּן תָּבוֹא גִּבְעַת הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר שָׁם נְצִבֵי פְלִשְׁתִּים וִיהִי כְבֹאֲךָ שָׁם הָעִיר וּפָגַעְתָּ חֶבֶל נְבִיאִים יֹרְדִים מֵהַבָּמָה וְלִפְנֵיהֶם נֵבֶל וְתֹף וְחָלִיל וְכִנּוֹר וְהֵמָּה מִתְנַבְּאִים:
והאות השלישית היא שכאשר
[37]
לְ
אַחַר
מִ
כֵּן תָּבוֹא
אל
גִּבְעַת הָאֱלֹהִים
, היא קרית יערים שם עומד הארון,
[38]
אֲשֶׁר שָׁם
נמצאים
נְצִבֵי
-פקידי
[39]
פְלִשְׁתִּים
הם הפקידים שהוצבו
[40]
בערי ישראל ומונו על ישראל והיו רודים בהם,
[41]
וִיהִי כְבֹאֲךָ שָׁם
אל
הָעִיר וּפָגַעְתָּ
-ותפגוש
[42]
חֶבֶל
-סיעת
[43]
נְבִיאִים יֹרְדִים מֵהַבָּמָה
ממקום אכילת הקרבנות,
[44]
וְלִפְנֵיהֶם נֵבֶל וְתֹף וְחָלִיל וְכִנּוֹר
לשמחם כדי להשרות הנבואה עליהם,
[45]
וְהֵמָּה
-והם
מִתְנַבְּאִים
-יתנבאו שמלכות ישראל קריבה לבוא:
[46]
(ו)
וְצָלְחָה עָלֶיךָ רוּחַ יְהֹוָה וְהִתְנַבִּיתָ עִמָּם וְנֶהְפַּכְתָּ לְאִישׁ אַחֵר:
וְצָלְחָה
-ותעבור
[47]
ותנוח
[48]
עָלֶיךָ רוּחַ יְהֹוָה
-הנבואה
[49]
וְהִתְנַבִּיתָ
-וְתִתְנַבֵּא
[50]
עִמָּם וְנֶהְפַּכְתָּ
-ותהפך
[51]
ותשתנה
[52]
לְאִישׁ אַחֵר
בגוף ובנפש
[53]
, שתצלח עליך רוח גבורה
[54]
, ותהיה לך רוח יתירה ורוח נבואה ושררה
[55]
, כי עכשיו אינך נביא:
[56]
(ז)
וְהָיָה כִּי תָבֹאנָה (תבאינה הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה לָךְ עֲשֵׂה לְךָ אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדֶךָ כִּי הָאֱלֹהִים עִמָּךְ:
וְהָיָה כִּי תָבֹאנָה (תבאינה
כתיב)
שלושת
[57]
הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה לָךְ
תדע כי דְּבָרַי אמת, וכשם שבאו לך האותות הללו כך יתקיים דבר המלוכה
[58]
, לכן
עֲשֵׂה
-התקן
[59]
לְךָ
כלי מלכות
[60]
ותכסיסי מלוכה
[61]
אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדֶךָ
-כפי יכולתך
[62]
, והתחזק והילחם בעד עמך
[63]
, ולא תסמוך על עזרת אחרים אלא רק על השי"ת,
[64]
כִּי הָאֱלֹהִים עִמָּךְ
ומלוך תמלוך:
[65]
(ח)
וְיָרַדְתָּ לְפָנַי הַגִּלְגָּל וְהִנֵּה אָנֹכִי יֹרֵד אֵלֶיךָ לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת לִזְבֹּחַ זִבְחֵי שְׁלָמִים שִׁבְעַת יָמִים תּוֹחֵל עַד בּוֹאִי אֵלֶיךָ וְהוֹדַעְתִּי לְךָ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה:
והזהירו שמואל ואמר לו
[66]
, למרות שאמרתי לך "עשה לך אשר תמצא ידך", מכל מקום בגלגל אין לך רשות לעשות דבר בלעדי
[67]
, ולאחר שתמלוך
[68]
כאשר תרד אל הגלגל בעת המלחמה עם פלשתים,
[69]
וְיָרַדְתָּ
-תרד
[70]
לְפָנַי
אל
הַגִּלְגָּל
קודם שאני ארד
[71]
, ולאחר שאפרד ממך
[72]
, תמתין לי שבעה ימים
[73]
ואני מצווך שתשאר שם, ולא תעשה שום דבר מדעתך עד שאשוב בחזרה,
[74]
וְהִנֵּה אָנֹכִי יֹרֵד
-ארד
אֵלֶיךָ לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת
וְ
לִזְבֹּחַ זִבְחֵי שְׁלָמִים
לאחר סוף
[75]
שִׁבְעַת
הַ
יָמִים
בהם
תּוֹחֵל
-תמתין,
[76]
עַד בּוֹאִי אֵלֶיךָ
בחזרה,
[77]
וְהוֹדַעְתִּי לְךָ
אז
אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה
בדבר המלוכה
[78]
, ומה יהיה מִמַּלְכוּתְךָ:
[79]
(ט)
וְהָיָה כְּהַפְנֹתוֹ שִׁכְמוֹ לָלֶכֶת מֵעִם שְׁמוּאֵל, וַיַּהֲפָךְ לוֹ אֱלֹהִים לֵב אַחֵר וַיָּבֹאוּ כָּל הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה בַּיּוֹם הַהוּא:
וְהָיָה
מיד
[80]
כְּהַפְנֹתוֹ
-כאשר הפנה
[81]
שאול
[82]
את
שִׁכְמוֹ
-כתפו
[83]
לָלֶכֶת מֵעִם שְׁמוּאֵל,
וַיַּהֲפָךְ לוֹ אֱלֹהִים לֵב אַחֵר
של רוח גבורת מלכות
[84]
, והרגיש שאול תכונה אחרת,
[85]
וַיָּבֹאוּ כָּל הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה בַּיּוֹם הַהוּא
ולא נתעכבו ליום אחר:
[86]
(י)
וַיָּבֹאוּ שָׁם הַגִּבְעָתָה וְהִנֵּה חֶבֶל נְבִאִים לִקְרָאתוֹ, וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים וַיִּתְנַבֵּא בְּתוֹכָם:
וכעת מספר המקרא כיצד נתקיים הייעוד השלישי, המעולה והעליון מבין שלושת האותות,
[87]
וַיָּבֹאוּ שָׁם
שאול ונערו
הַגִּבְעָתָה
-אל הגבעה אשר בקרית יערים,
וְהִנֵּה חֶבֶל
-סיעת
[88]
נְבִאִים
באה
לִקְרָאתוֹ,
וַתִּצְלַח עָלָיו
-על שאול
רוּחַ
גבורה
[89]
אֱלֹהִים
-אלהית,
[90]
וַיִּתְנַבֵּא
שאול
בְּתוֹכָם
בשירות ותשבחות
[91]
הנאמרות לה' ברוח הקודש:
[92]
(יא)
וַיְהִי כָּל יוֹדְעוֹ מֵאִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה עִם נְבִאִים נִבָּא וַיֹּאמֶר הָעָם אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, מַה זֶּה הָיָה לְבֶן קִישׁ הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִים:
וַיְהִי כָּל יוֹדְעוֹ
-אלה שהכירו את שאול
[93]
מֵאִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם
-מקודם לכן,
[94]
וַיִּרְאוּ
-וראו,
וְהִנֵּה עִם נְבִאִים
שאול
נִבָּא
, ויתמהו על כך מאוד,
[95]
וַיֹּאמֶר הָעָם אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ,
מַה זֶּה הָיָה
-מה הסיבה
[96]
שגרמה
לְבֶן קִישׁ
להתנבאות? וכי אביו נביא שיתנבא בנו?! וכי
[97]
הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִים
?! ואם כן מאין באה לו הנבואה?:
[98]
(יב)
וַיַּעַן אִישׁ מִשָּׁם וַיֹּאמֶר וּמִי אֲבִיהֶם עַל כֵּן הָיְתָה לְמָשָׁל הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִאִים:
וַיַּעַן אִישׁ מִשָּׁם
-מהגבעה
[99]
וַיֹּאמֶר
ומה התמיהה בזה? וכי הנבואה עוברת בירושה?!
[100]
הרי ה' יתן חכמה, מפיו דעת ותבונה,
[101]
וּמִי אֲבִיהֶם
של כל חבל הנביאים, הלא גם אביהם של אלו לא היו נביאים!,
[102]
עַל כֵּן הָיְתָה
אמירה זו
[103]
לְמָשָׁל
שכאשר הגיע אדם למעלה שלא הורגל בה, אמרו עליו במשל
[104]
"
הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִאִים
"?!:
(יג)
וַיְכַל מֵהִתְנַבּוֹת וַיָּבֹא הַבָּמָה:
וַיְכַל
-וכשסיים
[105]
שאול
מֵהִתְנַבּוֹת
-מלהתנבא
וַיָּבֹא
-בא אל
הַבָּמָה
[106]
שם נהגו לאכול את הקרבנות:
[107]
(יד)
וַיֹּאמֶר דּוֹד שָׁאוּל אֵלָיו וְאֶל נַעֲרוֹ אָן הֲלַכְתֶּם וַיֹּאמֶר לְבַקֵּשׁ אֶת הָאֲתֹנוֹת וַנִּרְאֶה כִי אַיִן וַנָּבוֹא אֶל שְׁמוּאֵל:
ובבוא שאול אל הבמה, מצא אותם דודו אחי אביו,
[108]
וַיֹּאמֶר דּוֹד שָׁאוּל אֵלָיו וְאֶל נַעֲרוֹ
, לְ
אָן הֲלַכְתֶּם
שהתעכבתם כל כך?
[109]
וַיֹּאמֶר
שאול לדודו, הלכנו
לְבַקֵּשׁ אֶת הָאֲתֹנוֹת וַנִּרְאֶה
-וראינו
[110]
כִי אַיִן
-לא מצאנו אותם,
[111]
וַנָּבוֹא
-ובאנו
[112]
אֶל שְׁמוּאֵל
לשאול אותו עליהם
[113]
ולפיכך התעכבנו:
[114]
(טו)
וַיֹּאמֶר דּוֹד שָׁאוּל הַגִּידָה נָּא לִי מָה אָמַר לָכֶם שְׁמוּאֵל:
וְדוֹד שאול ראה כי פניהם שמחות
[115]
, וחשב שיתגלה לו העניין ע"י שיסופר לו גלגול הדברים,
[116]
וַיֹּאמֶר דּוֹד שָׁאוּל
לשאול,
הַגִּידָה נָּא לִי מָה אָמַר לָכֶם שְׁמוּאֵל:
(טז)
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דּוֹדוֹ, הַגֵּד הִגִּיד לָנוּ כִּי נִמְצְאוּ הָאֲתֹנוֹת וְאֶת דְּבַר הַמְּלוּכָה לֹא הִגִּיד לוֹ אֲשֶׁר אָמַר שְׁמוּאֵל:
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דּוֹדוֹ,
הַגֵּד הִגִּיד לָנוּ כִּי נִמְצְאוּ הָאֲתֹנוֹת וְ
אולם, מפאת הצניעות שהיתה בו,
[117]
אֶת דְּבַר הַמְּלוּכָה לֹא הִגִּיד לוֹ
, ולא סיפר לו את
אֲשֶׁר אָמַר
לו
שְׁמוּאֵל
בעניין זה, ואפילו לא את הדברים הנמשכים מזה, כמו ענין שלושת האותות שנתן לו, ואת כל העניין העלים ממנו:
[118]
(יז)
וַיַּצְעֵק שְׁמוּאֵל אֶת הָעָם אֶל יְהֹוָה הַמִּצְפָּה:
וַיַּצְעֵק
-ואסף
[119]
שְׁמוּאֵל אֶת הָעָם אֶל יְהֹוָה הַמִּצְפָּה
שם היה מזבח ובית תפילה לה':
[120]
(יח)
וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם וָאַצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד כָּל הַמַּמְלָכוֹת הַלֹּחֲצִים אֶתְכֶם:
וַיֹּאמֶר
שמואל
אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
, דעו כי לא מרצוני אני בוחר לכם מלך, ולא בגלל שאתם זקוקים למלך, אלא רק בגלל שביקשתם מלך ומאסתם במלכות שמים,
[121]
כֹּה אָמַר
לכם
יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל
כאשר שאלתם לכם מלך,
[122]
אָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם וָאַצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד כָּל הַמַּמְלָכוֹת הַלֹּחֲצִים
-הדוחקים
[123]
אֶתְכֶם
, ולא השתנה רצוני להושיעכם, אם כן לא ה' הוא זה אשר סר מהושיע ומלמלוך עליכם:
[124]
(יט)
וְאַתֶּם הַיּוֹם מְאַסְתֶּם אֶת אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוּא מוֹשִׁיעַ לָכֶם מִכָּל רָעוֹתֵיכֶם וְצָרֹתֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ לוֹ כִּי מֶלֶךְ תָּשִׂים עָלֵינוּ, וְעַתָּה הִתְיַצְּבוּ לִפְנֵי יְהֹוָה לְשִׁבְטֵיכֶם וּלְאַלְפֵיכֶם:
וְאַתֶּם הַיּוֹם מְאַסְתֶּם אֶת אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוּא
עדיין
[125]
מוֹשִׁיעַ לָכֶם
כבעבר
[126]
מִכָּל רָעוֹתֵיכֶם
המגיעות לכם ע"י הטבע,
[127]
וְ
ִ
צָרֹתֵיכֶם
המגיעות לכם ע"י צר ואויב,
[128]
וַתֹּאמְרוּ לוֹ
, אין אנחנו רוצים את ישועת ה'
[129]
כִּי
אם
מֶלֶךְ תָּשִׂים עָלֵינוּ,
וְעַתָּה הִתְיַצְּבוּ לִפְנֵי יְהֹוָה
-האורים ותומים
[130]
, ותתחלקו
לְשִׁבְטֵיכֶם
-כל שבט לבד,
[131]
וּ
בתוך השבטים תתחלקו
לְאַלְפֵיכֶם
-למשפחות החלוקות לאלפים, כדי שאטיל את הגורל, לדעת מי ימלוך:
[132]
(כ)
וַיַּקְרֵב שְׁמוּאֵל אֵת כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלָּכֵד שֵׁבֶט בִּנְיָמִן:
וַיַּקְרֵב
-וקירב
[133]
שְׁמוּאֵל אֵת כָּל
פתקי שמות
[134]
שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל
לפני האורים ותומים להטיל את הגורל,
[135]
וַיִּלָּכֵד
ביד המעלה מן הקלפי
[136]
, פתקו של
[137]
שֵׁבֶט בִּנְיָמִן
והוא עלה בגורל:
[138]
(כא)
וַיַּקְרֵב אֶת שֵׁבֶט בִּנְיָמִן לְמִשְׁפְּחֹתָו, וַתִּלָּכֵד מִשְׁפַּחַת הַמַּטְרִי וַיִּלָּכֵד שָׁאוּל בֶּן קִישׁ, וַיְבַקְשֻׁהוּ וְלֹא נִמְצָא:
וַיַּקְרֵב
-וקירב שמואל
אֶת שֵׁבֶט בִּנְיָמִן לְמִשְׁפְּחֹתָו,
וַתִּלָּכֵד
בגורל
מִשְׁפַּחַת הַמַּטְרִי
, והטיל את הגורל על הגברים שבמשפחת הַמַּטְרִי,
[139]
וַיִּלָּכֵד
-ונלכד בידו, פתקו של
[140]
שָׁאוּל בֶּן קִישׁ,
וַיְבַקְשֻׁהוּ
-וחיפשו אותו
וְלֹא נִמְצָא:
[141]
(כב)
וַיִּשְׁאֲלוּ עוֹד בַּיהֹוָה הֲבָא עוֹד הֲלֹם אִישׁ?, וַיֹּאמֶר יְהֹוָה הִנֵּה הוּא נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים:
וַיִּשְׁאֲלוּ עוֹד בַּיהֹוָה
-באורים ותומים,
[142]
הֲבָא עוֹד
-האם כבר בא
[143]
הֲלֹם
-לכאן
[144]
אותו
[145]
הָ
אִישׁ?,
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה הִנֵּה הוּא
בתוך הבית שהיו מניחים שם את כליהם
[146]
, והוא
נֶחְבָּא
-מסתתר
[147]
עם הנערים היושבים שם
[148]
אֶל
-בין
[149]
הַכֵּלִים
, וישב שם שאול, כי היה בורח מן הגדולה:
[150]
(כג)
וַיָּרֻצוּ, וַיִּקָּחֻהוּ מִשָּׁם וַיִּתְיַצֵּב בְּתוֹךְ הָעָם וַיִּגְבַּהּ מִכָּל הָעָם מִשִּׁכְמוֹ וָמָעְלָה:
וַיָּרֻצוּ,
וַיִּקָּחֻהוּ מִשָּׁם
, ומרוב ענוותנותו
[151]
וַיִּתְיַצֵּב
-התייצב שאול
בְּתוֹךְ הָעָם
ולא בראשו,
וַיִּגְבַּהּ
-והנה היה גבוה
[152]
מִכָּל הָעָם מִשִּׁכְמוֹ וָמָעְלָה
וראו העם שהיה עליו הוד מלכות בקומתו ובתוארו:
[153]
(כד)
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל כָּל הָעָם הַרְּאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ יְהֹוָה כִּי אֵין כָּמֹהוּ בְּכָל הָעָם וַיָּרִעוּ כָל הָעָם וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ:
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל כָּל הָעָם הַרְּאִיתֶם
-האם התבוננתם
[154]
באיש
אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ יְהֹוָה
? כעת תיווכחו שהגורל אכן מאת ה',
[155]
כִּי אֵין כָּמֹהוּ בְּכָל הָעָם
והגון הוא למלוכה
[156]
, שייראו אותו העם יותר בהיותו בעל קומה ובעל צורה נאה,
[157]
וַיָּרִעוּ כָל הָעָם
תרועת מלוכה
[158]
וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ
ויצליח!:
[159]
(כה)
וַיְדַבֵּר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם אֵת מִשְׁפַּט הַמְּלֻכָה וַיִּכְתֹּב בַּסֵּפֶר וַיַּנַּח לִפְנֵי יְהֹוָה וַיְשַׁלַּח שְׁמוּאֵל אֶת כָּל הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ:
וַיְדַבֵּר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם אֵת מִשְׁפַּט
-חק הראוי בעניין
[160]
הַמְּלֻכָה
על פי התורה, שיהא מוראו על העם ולא ימרו את פיו,
[161]
וַיִּכְתֹּב בַּסֵּפֶר
את חוקי המלכות,
[162]
וַיַּנַּח
אותם
לִפְנֵי יְהֹוָה
בארון
[163]
, כדי שֶׁיִּמָּצְאוּ שם תמיד
[164]
ויהיו לעדות למלכים לדורות הבאים,
[165]
וַיְשַׁלַּח שְׁמוּאֵל אֶת כָּל הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ:
(כו)
וְגַם שָׁאוּל הָלַךְ לְבֵיתוֹ גִּבְעָתָה וַיֵּלְכוּ עִמּוֹ הַחַיִל אֲשֶׁר נָגַע אֱלֹהִים בְּלִבָּם:
וְגַם שָׁאוּל
אשר ראה כי לא היה מקובל ומרוצה לכל ישראל
[166]
הָלַךְ לְבֵיתוֹ גִּבְעָתָה
ולא התנהג עדיין כמשפט המלך,
[167]
וַיֵּלְכוּ עִמּוֹ הַחַיִל
-יראי החטא
[168]
אֲשֶׁר נָגַע
-נגעה, יראת
[169]
אֱלֹהִים בְּלִבָּם
לכבד את המלך אשר נמשח על פי הדיבור:
[170]
(כז)
וּבְנֵי בְלִיַּעַל אָמְרוּ מַה יֹּשִׁעֵנוּ זֶה וַיִּבְזֻהוּ וְלֹא הֵבִיאוּ לוֹ מִנְחָה וַיְהִי כְּמַחֲרִישׁ:
וּבְנֵי בְלִיַּעַל אָמְרוּ מַה יֹּשִׁעֵנוּ זֶה
שבא ממשפחה צעירה של השבט הצעיר, ומי אם כן יחזיק בידו?!
[171]
וַיִּבְזֻהוּ
-וביזו אותו
[172]
וְלֹא הֵבִיאוּ לוֹ מִנְחָה
כמנהג להביא למלך ביום המלכו,
[173]
וַיְהִי
שאול
כְּמַחֲרִישׁ
-עשה עצמו כחרש ולא ענה כאילו לא שמע:
[174]