(א)
וַיְהִי אִישׁ מִבִּנְיָמִין (מבן ימין) וּשְׁמוֹ קִישׁ בֶּן אֲבִיאֵל בֶּן צְרוֹר בֶּן בְּכוֹרַת בֶּן אֲפִיחַ בֶּן אִישׁ יְמִינִי גִּבּוֹר חָיִל:
וַיְהִי אִישׁ מִבִּנְיָמִין (מבן ימין
כתיב
) וּשְׁמוֹ
היה
קִישׁ בֶּן אֲבִיאֵל
[1]
בֶּן צְרוֹר בֶּן בְּכוֹרַת בֶּן אֲפִיחַ בֶּן אִישׁ
-אדם גדול
[2]
יְמִינִי
-מבני בנימין
[3]
, וקיש היה
[4]
איש
גִּבּוֹר חָיִל
וגבורתו הולידה גבורה בבנו:
[5]
(ב)
וְלוֹ הָיָה בֵן וּשְׁמוֹ שָׁאוּל, בָּחוּר וָטוֹב וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנּוּ מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה גָּבֹהַּ מִכָּל הָעָם:
וְלוֹ הָיָה בֵן וּשְׁמוֹ
היה
שָׁאוּל,
בָּחוּר
-נבחר במעשיו,
[6]
וָטוֹב
-ויפה מראה,
[7]
וְאֵין
-ולא היה
אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל
אפילו מבין זקני העם
[8]
טוֹב
-הגון וראוי
[9]
מִמֶּנּוּ
למלכות
[10]
, וגם בתוארו ויופיו היה מובחר
[11]
, שכן היה
[12]
מִשִּׁכְמוֹ
-מכתיפו
[13]
וָמַעְלָה גָּבֹהַּ מִכָּל הָעָם
עד שהיה מיוחד בגבורה ובטוב המידות ובתואר הקומה ויצלח למלוכה:
[14]
(ג)
וַתֹּאבַדְנָה הָאֲתֹנוֹת לְקִישׁ אֲבִי שָׁאוּל, וַיֹּאמֶר קִישׁ אֶל שָׁאוּל בְּנוֹ, קַח נָא אִתְּךָ אֶת אַחַד מֵהַנְּעָרִים וְקוּם לֵךְ בַּקֵּשׁ אֶת הָאֲתֹנֹת:
כעת המקרא מספר כיצד סיבב הקב"ה שיגיע שאול אל שמואל בהשגחת ה',
[15]
וַתֹּאבַדְנָה
-נעלמו
[16]
הָאֲתֹנוֹת
הרועות
[17]
לְקִישׁ אֲבִי שָׁאוּל,
וַיֹּאמֶר קִישׁ אֶל שָׁאוּל בְּנוֹ,
[18]
קַח נָא אִתְּךָ אֶת אַחַד מֵהַנְּעָרִים
המשרתים,
[19]
וְקוּם לֵךְ בַּקֵּשׁ
-חפש
אֶת הָאֲתֹנֹת:
(ד)
וַיַּעֲבֹר בְּהַר אֶפְרַיִם וַיַּעֲבֹר בְּאֶרֶץ שָׁלִשָׁה וְלֹא מָצָאוּ וַיַּעַבְרוּ בְאֶרֶץ שַׁעֲלִים וָאַיִן וַיַּעֲבֹר בְּאֶרֶץ יְמִינִי וְלֹא מָצָאוּ:
ולמרות שאין דרך האתונות להתרחק, סיבב הקב"ה שיחפשו בכל הארץ
[20]
ואף במקומות הרחוקים,
[21]
וַיַּעֲבֹר
אחד מהם
[22]
, וחיפש
בְּהַר אֶפְרַיִם
, והשני
[23]
וַיַּעֲבֹר
-עבר וחיפש
בְּאֶרֶץ שָׁלִשָׁה
-בארץ הדרום,
[24]
וְלֹא מָצָאוּ
את האתונות,
וַיַּעַבְרוּ
שניהם
[25]
בְאֶרֶץ שַׁעֲלִים וָאַיִן
-ולא מצאו בה את האתונות,
[26]
וַיַּעֲבֹר
גם
בְּאֶרֶץ יְמִינִי
-שבט בנימין
[27]
וְ
אף שם
לֹא מָצָאוּ:
(ה)
הֵמָּה בָּאוּ בְּאֶרֶץ צוּף וְשָׁאוּל אָמַר לְנַעֲרוֹ אֲשֶׁר עִמּוֹ, לְכָה וְנָשׁוּבָה פֶּן יֶחְדַּל אָבִי מִן הָאֲתֹנוֹת, וְדָאַג לָנוּ:
הֵמָּה בָּאוּ בְּאֶרֶץ צוּף
היא הרמה בה ישב שמואל,
[28]
וְשָׁאוּל אָמַר לְנַעֲרוֹ אֲשֶׁר עִמּוֹ,
לְכָה וְנָשׁוּבָה
-ונחזור,
[29]
פֶּן
מעתה
[30]
יֶחְדַּל
-ישכח
[31]
אָבִי מִן הָאֲתֹנוֹת,
וְדָאַג
-וזאת מרוב דאגה
[32]
לָנוּ:
[33]
(ו)
וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּה נָא אִישׁ אֱלֹהִים בָּעִיר הַזֹּאת וְהָאִישׁ נִכְבָּד כֹּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר בּוֹא יָבוֹא עַתָּה נֵלְכָה שָּׁם, אוּלַי יַגִּיד לָנוּ אֶת דַּרְכֵּנוּ אֲשֶׁר הָלַכְנוּ עָלֶיהָ:
וַיֹּאמֶר לוֹ
הנער לשאול,
[34]
הִנֵּה נָא אִישׁ אֱלֹהִים בָּעִיר הַזֹּאת
אשר לפנינו,
[35]
וְהָאִישׁ נִכְבָּד
-גדול הוא בדבר הנבואה
[36]
, וְ
כֹּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר
-יֹאמַר
[37]
בּוֹא יָבוֹא
-יתקיים,
[38]
עַתָּה נֵלְכָה
אליו ל
שָּׁם,
אוּלַי יַגִּיד לָנוּ
האיש
אֶת
דבר
[39]
דַּרְכֵּנוּ אֲשֶׁר הָלַכְנוּ עָלֶיהָ
, הוא מעשה האתונות ומה נהיה איתן:
[40]
(ז)
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנַעֲרוֹ, וְהִנֵּה נֵלֵךְ וּמַה נָּבִיא לָאִישׁ כִּי הַלֶּחֶם אָזַל מִכֵּלֵינוּ, וּתְשׁוּרָה אֵין לְהָבִיא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים! מָה אִתָּנוּ:
ומפני שלא היה שאול מכיר במעשיו של שמואל וסבר שיבקש שכר,
[41]
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנַעֲרוֹ,
וְהִנֵּה
אם
[42]
נֵלֵךְ
אליו והוא מקבל ממון
[43]
כמו הקוסמים,
[44]
וּמַה נָּבִיא לָאִישׁ
?! איזו מנחה נביא לו?!
[45]
כִּי
אין לנו כסף! ואפילו
[46]
הַלֶּחֶם אָזַל מִכֵּלֵינוּ,
[47]
וּתְשׁוּרָה
-ומתנה
[48]
אֵין
לנו
לְהָבִיא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים!
מָה אִתָּנוּ
-מה עלינו לעשות?:
[49]
(ח)
וַיֹּסֶף הַנַּעַר לַעֲנוֹת אֶת שָׁאוּל וַיֹּאמֶר הִנֵּה נִמְצָא בְיָדִי רֶבַע שֶׁקֶל כָּסֶף, וְנָתַתִּי לְאִישׁ הָאֱלֹהִים וְהִגִּיד לָנוּ אֶת דַּרְכֵּנוּ:
וַיֹּסֶף הַנַּעַר לַעֲנוֹת אֶת שָׁאוּל וַיֹּאמֶר
, נכון כי אתה לא יכול ללכת לנביא ללא תשורה, אולם אני בהיותי נער משרת אינני צריך לתת תשורה,
[50]
הִנֵּה נִמְצָא בְיָדִי רֶבַע שֶׁקֶל כָּסֶף,
[51]
וְנָתַתִּי
-ואני אתן אותו
לְאִישׁ הָאֱלֹהִים
כשכר טרחה ולא כתשורה,
[52]
וְהִגִּיד
- וְיַרְאֶה
[53]
לָנוּ אֶת דַּרְכֵּנוּ:
(ט)
לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר הָאִישׁ בְּלֶכְתּוֹ לִדְרוֹשׁ אֱלֹהִים לְכוּ וְנֵלְכָה עַד הָרֹאֶה, כִּי לַנָּבִיא הַיּוֹם יִקָּרֵא לְפָנִים הָרֹאֶה:
המקרא מסביר שלא נתפלא איך יתכן שעל כל אבידה היו הולכים אל הנביא והיו נותנים לו בשכרו כסף ובעד ראיית פניו תשורה
[54]
, מה שלא מצינו כזאת בכל הנביאים אשר היו אחרי הדור ההוא
[55]
, כי
לְפָנִים
-בימים הקדמונים
[56]
בְּיִשְׂרָאֵל,
כֹּה אָמַר
-כך היה אומר
[57]
הָאִישׁ בְּלֶכְתּוֹ לִדְרוֹשׁ
דבר
[58]
אֱלֹהִים
מהנביא,
[59]
לְכוּ וְנֵלְכָה עַד הָרֹאֶה,
כִּי לַ
"
נָּבִיא
" -למי שקוראים 'נביא'
[60]
הַיּוֹם
בעת כתיבת ספר זה,
[61]
יִקָּרֵא
-היו קוראים
[62]
לְפָנִים
-בדורות הראשונים
[63]
"
הָרֹאֶה
"
[64]
, כי בדור ההוא הרואה היה צופה ברוח הקודש גם עניינים של יחידים, ולא כמו נביא שמתנבא רק בענייני הכלל:
[65]
(י)
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנַעֲרוֹ, טוֹב דְּבָרְךָ! לְכָה נֵלֵכָה, וַיֵּלְכוּ אֶל הָעִיר אֲשֶׁר שָׁם אִישׁ הָאֱלֹהִים:
וכאשר ראה שאול כי טובה עצת הנער,
[66]
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנַעֲרוֹ,
טוֹב דְּבָרְךָ!
לְכָה נֵלֵכָה,
[67]
וַיֵּלְכוּ אֶל הָעִיר אֲשֶׁר שָׁם אִישׁ הָאֱלֹהִים:
(יא)
הֵמָּה עֹלִים בְּמַעֲלֵה הָעִיר, וְהֵמָּה מָצְאוּ נְעָרוֹת יֹצְאוֹת לִשְׁאֹב מָיִם, וַיֹּאמְרוּ לָהֶן, הֲיֵשׁ בָּזֶה הָרֹאֶה?:
הֵמָּה
-הם היו
עֹלִים בְּמַעֲלֵה
-בדרך העולה אל
[68]
הָעִיר,
וְ
בהשגחת ה'
[69]
הֵמָּה
-הם
מָצְאוּ נְעָרוֹת יֹצְאוֹת לִשְׁאֹב מָיִם,
וַיֹּאמְרוּ לָהֶן,
הֲיֵשׁ
-האם יש
[70]
בָּזֶה
-פה
[71]
הָרֹאֶה?:
(יב)
וַתַּעֲנֶינָה אוֹתָם וַתֹּאמַרְנָה יֵּשׁ הִנֵּה לְפָנֶיךָ מַהֵר עַתָּה כִּי הַיּוֹם בָּא לָעִיר כִּי זֶבַח הַיּוֹם לָעָם בַּבָּמָה:
וכדי שהתגלות שמואל לשאול תגיע בדיוק במועד שהקב"ה קבע, גרם ה' יתברך כי הנערות יאריכו בתשובתן,
[72]
וַתַּעֲנֶינָה אוֹתָם וַתֹּאמַרְנָה
לשאול
[73]
יֵּשׁ
כאן הרואה!
[74]
, ובהראותן לשאול את מקום הרואה אמרו לו
[75]
הִנֵּה
הוא
לְפָנֶיךָ
-מולך
[76]
, ותוכל לדבר עימו בקלות
[77]
, וכדי לזהות את מקומו תראה ענן קשור על פתחו,
[78]
מַהֵר עַתָּה
אליו
כִּי הַיּוֹם בָּא לָעִיר
ואין זה מן הנימוס שיאיצו עליו בני העיר בשאלותיהם ומשפטיהם מיד בבואו עד שינוח תחילה מן הדרך, ולכן תמצאהו לבדו לדרוש עניינך ממנו מחמת שאתה אורח
[79]
, וגם
כִּי
נקבע
[80]
זֶבַח
לְ
הַיּוֹם לָעָם בַּבָּמָה
[81]
וכולם טרודים להכין הזבח ותמצאהו מתבודד לבדו, מה שאין כן לאחר מכן:
[82]
(יג)
כְּבֹאֲכֶם הָעִיר כֵּן תִּמְצְאוּן אֹתוֹ בְּטֶרֶם יַעֲלֶה הַבָּמָתָה לֶאֱכֹל כִּי לֹא יֹאכַל הָעָם עַד בֹּאוֹ כִּי הוּא יְבָרֵךְ הַזֶּבַח אַחֲרֵי כֵן יֹאכְלוּ הַקְּרֻאִים וְעַתָּה עֲלוּ כִּי אֹתוֹ כְהַיּוֹם תִּמְצְאוּן אֹתוֹ:
וכדי להסתכל ביופיו של שאול האריכו הנערות בדיבורן
[83]
והוסיפו,
כְּבֹאֲכֶם
אל
הָעִיר כֵּן
-ודאי
[84]
תִּמְצְאוּן אֹתוֹ
בביתו,
[85]
בְּטֶרֶם יַעֲלֶה הַבָּמָתָה
-אל הבמה
לֶאֱכֹל
, ומהרו לשם כי לא יתעכב בביתו כדי לא לעכב את העם,
[86]
כִּי לֹא יֹאכַל הָעָם עַד בֹּאוֹ
של הרואה,
כִּי הוּא
הרואה
יְבָרֵךְ
על
הַזֶּבַח
את הברכה הראויה לו
[87]
, ורק
אַחֲרֵי כֵן יֹאכְלוּ הַקְּרֻאִים
-המוזמנים,
[88]
וְעַתָּה עֲלוּ
ואל תתמהמהו,
[89]
כִּי
רק
[90]
אֹתוֹ כְהַיּוֹם
-כעת הזו
[91]
תִּמְצְאוּן אֹתוֹ
, כי אחר כך יחזור לביתו שברמה, או ילך לעיר אחרת:
[92]
(יד)
וַיַּעֲלוּ הָעִיר, הֵמָּה בָּאִים בְּתוֹךְ הָעִיר, וְהִנֵּה שְׁמוּאֵל יֹצֵא לִקְרָאתָם לַעֲלוֹת הַבָּמָה:
וַיַּעֲלוּ
אל
הָעִיר,
הֵמָּה
-וכאשר הם
בָּאִים
-באו
בְּתוֹךְ הָעִיר,
וְהִנֵּה
כפי שאמרו הנערות כך היה,
[93]
שְׁמוּאֵל
אשר יצא מאחד הבתים
[94]
יֹצֵא לִקְרָאתָם
בדרכו
[95]
לַעֲלוֹת
אל
הַבָּמָה:
(טו)
וַיהֹוָה גָּלָה אֶת אֹזֶן שְׁמוּאֵל יוֹם אֶחָד לִפְנֵי בוֹא שָׁאוּל לֵאמֹר:
והכתוב מספר שכך היה צריך להיות ששמואל יפגוש את שאול ברגע המיועד,
[96]
וַיהֹוָה
-כי ה'
גָּלָה
-גילה
[97]
אֶת אֹזֶן שְׁמוּאֵל
במראה הנבואה
[98]
יוֹם אֶחָד לִפְנֵי בוֹא שָׁאוּל
אל העיר,
לֵאמֹר
-ואמר לו:
[99]
(טז)
כָּעֵת מָחָר, אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ אִישׁ מֵאֶרֶץ בִּנְיָמִן, וּמְשַׁחְתּוֹ לְנָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וְהוֹשִׁיעַ אֶת עַמִּי מִיַּד פְּלִשְׁתִּים, כִּי רָאִיתִי אֶת עַמִּי כִּי בָּאָה צַעֲקָתוֹ אֵלָי:
כָּעֵת
הזאת
[100]
ביום
[101]
מָחָר,
אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ אִישׁ מֵאֶרֶץ בִּנְיָמִן,
וּמְשַׁחְתּוֹ לְנָגִיד
-למלך
[102]
עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל,
וְהוֹשִׁיעַ אֶת עַמִּי מִיַּד פְּלִשְׁתִּים,
כִּי רָאִיתִי אֶת עַמִּי
ומשגיח אני בצרתו,
[103]
כִּי בָּאָה צַעֲקָתוֹ אֵלָי
על מה שהפלשתים עושים להם:
[104]
(יז)
וּשְׁמוּאֵל רָאָה אֶת שָׁאוּל וַיהֹוָה עָנָהוּ הִנֵּה הָאִישׁ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ, זֶה יַעְצֹר בְּעַמִּי:
וּשְׁמוּאֵל רָאָה אֶת שָׁאוּל
, וידע לפי הנבואה שהתנבא יום קודם, שבאותו זמן אמור הוא לפגוש את המלך המיועד, והיה מתלבט אם הוא האיש,
[105]
וַיהֹוָה עָנָהוּ
-אמר לו
[106]
ברוח הנבואה,
[107]
הִנֵּה
זה
[108]
הָאִישׁ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ,
זֶה יַעְצֹר
-ימשול
[109]
בְּעַמִּי
ויסיר ממנו את מרות הפלשתים, וכך ימנע מפלשתים להילחם בעמי ישראל:
[110]
(יח)
וַיִּגַּשׁ שָׁאוּל אֶת שְׁמוּאֵל בְּתוֹךְ הַשָּׁעַר, וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא לִי, אֵי זֶה בֵּית הָרֹאֶה?:
וַיִּגַּשׁ
-והתקרב
[111]
שָׁאוּל אֶת
-אל
[112]
שְׁמוּאֵל בְּתוֹךְ הַשָּׁעַר,
וַיֹּאמֶר
שאול לשמואל
הַגִּידָה נָּא לִי,
אֵי זֶה
-היכן הוא
[113]
בֵּית הָרֹאֶה?:
(יט)
וַיַּעַן שְׁמוּאֵל אֶת שָׁאוּל וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָרֹאֶה עֲלֵה לְפָנַי הַבָּמָה וַאֲכַלְתֶּם עִמִּי הַיּוֹם, וְשִׁלַּחְתִּיךָ בַבֹּקֶר, וְכֹל אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ אַגִּיד לָךְ:
וַיַּעַן שְׁמוּאֵל אֶת שָׁאוּל וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָרֹאֶה
[114]
, שהראני המקום מה יִקְרְךָ,
[115]
עֲלֵה לְפָנַי
אל
הַבָּמָה וַאֲכַלְתֶּם עִמִּי הַיּוֹם,
וְ
לאחר מכן
שִׁלַּחְתִּיךָ
-אתן לך רשות ללכת
[116]
בַבֹּקֶר,
וְכֹל אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ
[117]
אַגִּיד לָךְ:
(כ)
וְלָאֲתֹנוֹת הָאֹבְדוֹת לְךָ הַיּוֹם שְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים אַל תָּשֶׂם אֶת לִבְּךָ לָהֶם כִּי נִמְצָאוּ, וּלְמִי כָּל חֶמְדַּת יִשְׂרָאֵל הֲלוֹא לְךָ וּלְכֹל בֵּית אָבִיךָ!:
וְלָאֲתֹנוֹת
ולענין האתונות
[118]
הָאֹבְדוֹת לְךָ
, וְ
הַיּוֹם
מלאו
[119]
שְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים
לחיפושיך,
[120]
אַל תָּשֶׂם אֶת לִבְּךָ
לדאוג
[121]
לָהֶם
-עליהם
[122]
כִּי נִמְצָאוּ,
וּ
מה יש לך לדאוג על האתונות?
[123]
, הרי
לְמִי כָּל חֶמְדַּת
-שדותיהם וכרמיהם של
[124]
יִשְׂרָאֵל
וסוסיהם ופרדיהם?!
[125]
הֲלוֹא לְךָ וּלְכֹל בֵּית אָבִיךָ!
[126]
ובזה רמז לו שמואל על דבר המלוכה
[127]
, ושאול נבהל מהעניין:
[128]
(כא)
וַיַּעַן שָׁאוּל וַיֹּאמֶר הֲלוֹא בֶן יְמִינִי אָנֹכִי, מִקְּטַנֵּי שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, וּמִשְׁפַּחְתִּי הַצְּעִרָה מִכָּל מִשְׁפְּחוֹת שִׁבְטֵי בִנְיָמִן, וְלָמָּה דִּבַּרְתָּ אֵלַי כַּדָּבָר הַזֶּה:
וַיַּעַן שָׁאוּל וַיֹּאמֶר
לשמואל,
הֲלוֹא בֶן יְמִינִי
-מבנימין
[129]
אָנֹכִי,
מִקְּטַנֵּי
-מהקטנים
[130]
שֶׁבְּ
שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל,
וּמִשְׁפַּחְתִּי
היא
הַצְּעִרָה
-הקטנה
[131]
מִכָּל מִשְׁפְּחוֹת שִׁבְטֵי בִנְיָמִן,
וְלָמָּה דִּבַּרְתָּ אֵלַי כַּדָּבָר הַזֶּה
? וכי אימתי דרכו של צעיר להיות מושל ברבים?!
[132]
אין אני ראוי למלוכה:
[133]
(כב)
וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת שָׁאוּל וְאֶת נַעֲרוֹ, וַיְבִיאֵם לִשְׁכָּתָה וַיִּתֵּן לָהֶם מָקוֹם בְּרֹאשׁ הַקְּרוּאִים וְהֵמָּה כִּשְׁלֹשִׁים אִישׁ:
וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת שָׁאוּל וְאֶת נַעֲרוֹ,
[134]
וַיְבִיאֵם לִשְׁכָּתָה
-אל הלשכה
[135]
ששם אכלו המוזמנים,
[136]
וַיִּתֵּן לָהֶם מָקוֹם בְּרֹאשׁ הַקְּרוּאִים
במקום הכי מכובד,
[137]
וְהֵמָּה
-והקרואים
[138]
היו שם בערך
[139]
כִּשְׁלֹשִׁים אִישׁ
בלבד, אנשים מכובדים:
[140]
(כג)
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל לַטַּבָּח תְּנָה אֶת הַמָּנָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ שִׂים אֹתָהּ עִמָּךְ:
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל לַטַּבָּח
-למבשל,
[141]
תְּנָה אֶת הַמָּנָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ
אתמול
[142]
, וַ
אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ
לָ
שִׂים אֹתָהּ עִמָּךְ
בהצנע
[143]
, ולפי שידע שמואל שיבוא שאול
[144]
, ייחד לו מנה יפה להורות על הגדולה והמלכות, ולזה שם לפניו את השוק והירך שעליה:
[145]
(כד)
וַיָּרֶם הַטַּבָּח אֶת הַשּׁוֹק וְהֶעָלֶיהָ וַיָּשֶׂם לִפְנֵי שָׁאוּל, וַיֹּאמֶר הִנֵּה הַנִּשְׁאָר שִׂים לְפָנֶיךָ אֱכֹל, כִּי לַמּוֹעֵד שָׁמוּר לְךָ לֵאמֹר הָעָם קָרָאתִי וַיֹּאכַל שָׁאוּל עִם שְׁמוּאֵל בַּיּוֹם הַהוּא:
וַיָּרֶם הַטַּבָּח
כדרך שמביאים לפני אנשים חשובים
[146]
אֶת הַשּׁוֹק וְ
את
הֶעָלֶיהָ
-אשר עליה
[147]
, הוא הירך שעל השוק,
[148]
וַיָּשֶׂם
את המנה
לִפְנֵי שָׁאוּל,
וַיֹּאמֶר
שמואל לשאול,
[149]
הִנֵּה הַנִּשְׁאָר
מן המנות של המוזמנים אשר הונח בנפרד לצרכך,
[150]
שִׂים לְפָנֶיךָ
וְ
אֱכֹל,
כִּי לַמּוֹעֵד
-לזמן
[151]
ביאתך
[152]
היה
שָׁמוּר לְךָ
החלק הזה
[153]
, חלק אשר ראוי לראש המוזמנים,
[154]
לֵאמֹר
-שכך אמרתי לטבח לשמור לך מנה זו
[155]
, הרי את
[156]
הָעָם
הנמצא כאן
קָרָאתִי
-הזמנתי לסעודה, ועלי לתת לכל אחד מנה הראויה לו
[157]
, ומנה זו שמרתי לצורכך,
[158]
וַיֹּאכַל שָׁאוּל עִם שְׁמוּאֵל בַּיּוֹם הַהוּא
שנמשכה הסעודה כל היום כולו:
[159]
(כה)
וַיֵּרְדוּ מֵהַבָּמָה הָעִיר וַיְדַבֵּר עִם שָׁאוּל עַל הַגָּג:
וַיֵּרְדוּ
לעת ערב
[160]
מֵהַבָּמָה
והלכו אל
הָעִיר
אל ביתו של שמואל,
[161]
וַיְדַבֵּר עִם שָׁאוּל עַל הַגָּג
שעל ביתו
[162]
, והיה שמואל מוכיחו ומלמדו ליראה את הקב״ה
[163]
ומגלה לו סתרי תורה ועניינים אלהיים:
[164]
(כו)
וַיַּשְׁכִּמוּ וַיְהִי כַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר, וַיִּקְרָא שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל הַגָּגָה (הגג לֵאמֹר קוּמָה וַאֲשַׁלְּחֶךָּ וַיָּקָם שָׁאוּל וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם הוּא וּשְׁמוּאֵל הַחוּצָה:
וַיַּשְׁכִּמוּ
שניהם,
[165]
וַיְהִי כַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר,
וַיִּקְרָא שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל הַגָּגָה (הגג
כתיב)
-אל עליית הגג שם התאכסן,
[166]
לֵאמֹר
-ואמר לו,
קוּמָה
-קום
וַאֲשַׁלְּחֶךָּ
-וַאֲלַוֶּה אותך,
[167]
וַיָּקָם שָׁאוּל וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם הוּא וּשְׁמוּאֵל הַחוּצָה
והנער אחריהם:
[168]
(כז)
הֵמָּה יוֹרְדִים בִּקְצֵה הָעִיר, וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֶל שָׁאוּל, אֱמֹר לַנַּעַר וְיַעֲבֹר לְפָנֵינוּ וַיַּעֲבֹר וְאַתָּה עֲמֹד כַּיּוֹם וְאַשְׁמִיעֲךָ אֶת דְּבַר אֱלֹהִים:
הֵמָּה
-ובהיותם
יוֹרְדִים בִּקְצֵה הָעִיר,
וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֶל שָׁאוּל,
אֱמֹר לַנַּעַר
ויתרחק מאיתנו
[169]
קצת
[170]
וְיַעֲבֹר לְפָנֵינוּ
שלא ישמע את מה שאגיד לך
[171]
, וכשמוע הנער את דברי שמואל
[172]
וַיַּעֲבֹר
-עבר מעצמו לפניהם,
[173]
וְ
לשאול אמר
[174]
אַתָּה עֲמֹד כַּיּוֹם
-כעת
[175]
, עד שאדבר איתך
[176]
וְאַשְׁמִיעֲךָ אֶת דְּבַר אֱלֹהִים: