(א)
וַיַּעַל נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי וַיִּחַן עַל יָבֵישׁ גִּלְעָד וַיֹּאמְרוּ כָּל אַנְשֵׁי יָבֵישׁ אֶל נָחָשׁ כְּרָת לָנוּ בְרִית וְנַעַבְדֶךָּ:
וַיַּעַל נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי
הוא נחש מלך בני עמון,
[1]
וַיִּחַן
-וחנה
[2]
עַל יָבֵישׁ גִּלְעָד
להילחם עם ישראל
[3]
, ואנשי יבש גלעד פחדו,
[4]
וַיֹּאמְרוּ כָּל אַנְשֵׁי יָבֵישׁ
גלעד
אֶל נָחָשׁ
העמוני,
כְּרָת לָנוּ בְרִית
שלא תמית אותנו
[5]
וְ
תמורת הדבר
[6]
נַעַבְדֶךָּ
בתשלום מס:
[7]
(ב)
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי בְּזֹאת אֶכְרֹת לָכֶם בִּנְקוֹר לָכֶם כָּל עֵין יָמִין וְשַׂמְתִּיהָ חֶרְפָּה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל:
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי בְּזֹאת
-בזה התנאי והאופן
[8]
אֶכְרֹת לָכֶם
ברית,
בִּנְקוֹר
-שאנקר
[9]
לָכֶם
, לְ
כָּל
איש מכם
[10]
את
עֵין יָמִין
שלו
[11]
וְשַׂמְתִּיהָ
-ואשים את הדבר הזה
[12]
לְ
חֶרְפָּה
-לגידוף
[13]
עַל כָּל יִשְׂרָאֵל
שלא יכלו להושיעכם מביזיון גדול כזה:
[14]
(ג)
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו זִקְנֵי יָבֵישׁ הֶרֶף לָנוּ שִׁבְעַת יָמִים וְנִשְׁלְחָה מַלְאָכִים בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל, וְאִם אֵין מוֹשִׁיעַ אֹתָנוּ, וְיָצָאנוּ אֵלֶיךָ:
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו זִקְנֵי יָבֵישׁ
גלעד, אם תבוא עלינו בטרם נשלח שליחים בכל גבול ישראל, ותנקר לנו את עין ימין, לא תהיה בזה חרפה על כל ישראל, כי יגידו ישראל, אילו היינו שם היינו נלחמים בשבילם! לכן
[15]
הֶרֶף
-תַּרְפֶּה
[16]
לָנוּ
-מאיתנו
[17]
שִׁבְעַת יָמִים וְנִשְׁלְחָה מַלְאָכִים
-שליחים
בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל,
וְאִם אֵין
-לא יהיה
מוֹשִׁיעַ אֹתָנוּ,
וְיָצָאנוּ
-נצא
אֵלֶיךָ
להיות לך לעבדים, ואז תהיה באמת חרפה על כל ישראל, שלא יוכלו לטעון עוד כי לא ידעו
[18]
, והסכים נחש לזה, כי היתה דעתו להילחם עם ישראל ולקחת את ארצם:
[19]
(ד)
וַיָּבֹאוּ הַמַּלְאָכִים גִּבְעַת שָׁאוּל וַיְדַבְּרוּ הַדְּבָרִים בְּאָזְנֵי הָעָם, וַיִּשְׂאוּ כָל הָעָם אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ:
וַיָּבֹאוּ הַמַּלְאָכִים
-השליחים אל
גִּבְעַת שָׁאוּל
[20]
כי אנשי יבש גלעד שלחו אותם למקום מושב המלך,
[21]
וַיְדַבְּרוּ
השליחים את
הַדְּבָרִים
שאמר נחש העמוני
בְּאָזְנֵי הָעָם,
וַיִּשְׂאוּ כָל הָעָם אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ:
(ה)
וְהִנֵּה שָׁאוּל בָּא אַחֲרֵי הַבָּקָר מִן הַשָּׂדֶה וַיֹּאמֶר שָׁאוּל מַה לָּעָם כִּי יִבְכּוּ? וַיְסַפְּרוּ לוֹ אֶת דִּבְרֵי אַנְשֵׁי יָבֵישׁ:
וְהִנֵּה שָׁאוּל בָּא
כשהוא רכוב על סוסו
[22]
אַחֲרֵי הַבָּקָר מִן הַשָּׂדֶה
עם האיכרים,
[23]
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל מַה לָּעָם כִּי יִבְכּוּ?
וַיְסַפְּרוּ לוֹ אֶת דִּבְרֵי אַנְשֵׁי יָבֵישׁ
גלעד:
(ו)
וַתִּצְלַח רוּחַ אֱלֹהִים עַל שָׁאוּל כְּשָׁמְעוֹ (בשמעו) אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיִּחַר אַפּוֹ מְאֹד:
וַתִּצְלַח
-ועברה עליו
[24]
רוּחַ אֱלֹהִים
-רוח גודל לבב
[25]
וגבורה מה'
[26]
עַל שָׁאוּל כְּשָׁמְעוֹ (בשמעו
כתיב
) אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה,
וַיִּחַר אַפּוֹ מְאֹד
על נחש העמוני:
[27]
(ז)
וַיִּקַּח צֶמֶד בָּקָר, וַיְנַתְּחֵהוּ וַיְשַׁלַּח בְּכָל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל בְּיַד הַמַּלְאָכִים לֵאמֹר אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יֹצֵא אַחֲרֵי שָׁאוּל וְאַחַר שְׁמוּאֵל כֹּה יֵעָשֶׂה לִבְקָרוֹ וַיִּפֹּל פַּחַד יְהֹוָה עַל הָעָם וַיֵּצְאוּ כְּאִישׁ אֶחָד:
וַיִּקַּח
שאול
צֶמֶד
-זוג
[28]
בָּקָר,
וַיְנַתְּחֵהוּ
-וחתך אותו לנתחים,
[29]
וַיְשַׁלַּח
את הנתחים
בְּכָל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל בְּיַד הַמַּלְאָכִים
-השליחים אשר באו מיבש גלעד, וציווה עליהם
[30]
לֵאמֹר
לכל העם, מי
אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יֹצֵא אַחֲרֵי שָׁאוּל וְאַחַר שְׁמוּאֵל
[31]
למלחמה נגד נחש העמוני,
[32]
כֹּה
-כך
יֵעָשֶׂה לִבְקָרוֹ
-לבהמותיו,
[33]
וַיִּפֹּל פַּחַד יְהֹוָה עַל הָעָם
, ולא פחדו על בקרם אלא פחדו להמרות את פי משיח ה',
[34]
וַיֵּצְאוּ
העם
כְּאִישׁ אֶחָד
במהירות רבה ובהסכמה אחת:
[35]
(ח)
וַיִּפְקְדֵם בְּבָזֶק וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף, וְאִישׁ יְהוּדָה שְׁלֹשִׁים אָלֶף:
וַיִּפְקְדֵם
-ומנה
[36]
שאול את העם
בְּבָזֶק
כך היה שם המקום,
[37]
וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף,
וְאִישׁ
-אנשי
יְהוּדָה שְׁלֹשִׁים אָלֶף:
(ט)
וַיֹּאמְרוּ לַמַּלְאָכִים הַבָּאִים כֹּה תֹאמְרוּן לְאִישׁ יָבֵישׁ גִּלְעָד, מָחָר תִּהְיֶה לָכֶם תְּשׁוּעָה כְּחֹם (בחם) הַשָּׁמֶשׁ וַיָּבֹאוּ הַמַּלְאָכִים וַיַּגִּידוּ לְאַנְשֵׁי יָבֵישׁ וַיִּשְׂמָחוּ:
וַיֹּאמְרוּ
-ושלח שאול לאמר
[38]
לַמַּלְאָכִים
-לשליחים
הַבָּאִים
-אשר באו מיבש גלעד,
[39]
כֹּה תֹאמְרוּן לְ
כל
[40]
אִישׁ
מאנשי
יָבֵישׁ גִּלְעָד,
מָחָר תִּהְיֶה לָכֶם תְּשׁוּעָה כְּחֹם (בחם
כתיב
) הַשָּׁמֶשׁ
כאשר השמש בגבורתו, בחצות היום,
[41]
וַיָּבֹאוּ הַמַּלְאָכִים
-השליחים
וַיַּגִּידוּ לְאַנְשֵׁי יָבֵישׁ
את הדברים
וַיִּשְׂמָחוּ
אנשי יבש גלעד:
(י)
וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי יָבֵישׁ מָחָר נֵצֵא אֲלֵיכֶם, וַעֲשִׂיתֶם לָּנוּ כְּכָל הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם:
וביום שחזרו השליחים הסתיימו שבעת הימים שנתן להם נחש העמוני להחזיר לו תשובה
[42]
, כדי להטעות את אנשי נחש העמוני שלא יִשָּׁמְרוּ,
[43]
וַיֹּאמְרוּ
-אמרו
אַנְשֵׁי יָבֵישׁ
גלעד לאנשי נחש העמוני
[44]
, המתינו עד
[45]
מָחָר
, ומחר
נֵצֵא אֲלֵיכֶם,
וַעֲשִׂיתֶם לָּנוּ כְּכָל הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם:
(יא)
וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וַיָּשֶׂם שָׁאוּל אֶת הָעָם שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים וַיָּבֹאוּ בְתוֹךְ הַמַּחֲנֶה בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר וַיַּכּוּ אֶת עַמּוֹן עַד חֹם הַיּוֹם וַיְהִי הַנִּשְׁאָרִים וַיָּפֻצוּ וְלֹא נִשְׁאֲרוּ בָם שְׁנַיִם יָחַד:
וַיְהִי מִמָּחֳרָת,
וַיָּשֶׂם
-חילק
שָׁאוּל אֶת הָעָם
לִ
שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים
-חלקים,
[46]
וַיָּבֹאוּ
שאול וחייליו
בְתוֹךְ הַמַּחֲנֶה
של נחש העמוני
[47]
בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר
, הוא חלקו השלישי של הלילה הסמוך לבוקר,
[48]
וַיַּכּוּ אֶת
בני
עַמּוֹן עַד חֹם הַיּוֹם
-השמש,
[49]
וַיְהִי הַנִּשְׁאָרִים
מבני עמון שלא נהרגו
וַיָּפֻצוּ
-התפזרו אחד מהשני
[50]
וְלֹא נִשְׁאֲרוּ בָם שְׁנַיִם יָחַד:
(יב)
וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל שְׁמוּאֵל, מִי הָאֹמֵר שָׁאוּל יִמְלֹךְ עָלֵינוּ?! תְּנוּ הָאֲנָשִׁים וּנְמִיתֵם:
וכאשר ראו ישראל את המעשה שעשה שאול ואת התשועה שעשה ה׳ על ידו,
[51]
וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל שְׁמוּאֵל,
מִי
הוא זה האיש
[52]
הָאֹמֵר
בלעג
[53]
ובביזיון
[54]
שָׁאוּל יִמְלֹךְ עָלֵינוּ?!
תְּנוּ
לנו את
הָאֲנָשִׁים
האלה
וּנְמִיתֵם
כי מורדים במלכות הם:
[55]
(יג)
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לֹא יוּמַת אִישׁ בַּיּוֹם הַזֶּה! כִּי הַיּוֹם עָשָׂה יְהֹוָה תְּשׁוּעָה בְּיִשְׂרָאֵל:
ושאול מחל על כבודו
[56]
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל
מרוב עַנְוְתָנוּתוֹ,
[57]
לֹא יוּמַת אִישׁ בַּיּוֹם הַזֶּה!
כִּי הַיּוֹם עָשָׂה יְהֹוָה תְּשׁוּעָה בְּיִשְׂרָאֵל
ואין ראוי להמית איש ביום תשועה:
[58]
(יד)
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם, לְכוּ וְנֵלְכָה הַגִּלְגָּל, וּנְחַדֵּשׁ שָׁם הַמְּלוּכָה:
ולפי שבהתחלה היו עוררים על מלכות שאול ועתה נתרצו כולם שימלוך עליהם,
[59]
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם,
לְכוּ וְנֵלְכָה
אל
הַגִּלְגָּל,
[60]
וּנְחַדֵּשׁ שָׁם
את
הַמְּלוּכָה
של שאול:
(טו)
וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם הַגִּלְגָּל וַיַּמְלִכוּ שָׁם אֶת שָׁאוּל לִפְנֵי יְהֹוָה בַּגִּלְגָּל וַיִּזְבְּחוּ שָׁם זְבָחִים שְׁלָמִים לִפְנֵי יְהֹוָה וַיִּשְׂמַח שָׁם שָׁאוּל וְכָל אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל עַד מְאֹד:
וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם
אל
הַגִּלְגָּל
שהיה מקום מקודש,
[61]
וַיַּמְלִכוּ שָׁם
שנית
[62]
אֶת שָׁאוּל לִפְנֵי יְהֹוָה בַּגִּלְגָּל
כאשר השכינה היתה עימם
[63]
, והפעם המליכוהו בהסכמת כולם וברצון טוב,
[64]
וַיִּזְבְּחוּ שָׁם זְבָחִים שְׁלָמִים לִפְנֵי יְהֹוָה וַיִּשְׂמַח שָׁם שָׁאוּל וְכָל אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל
עִמּוֹ
[65]
עַד מְאֹד: