/ שמואל א פרק יג'

פסוקים

שמואל א פרק יג'

(א) בֶּן שָׁנָה שָׁאוּל בְּמָלְכוֹ וּשְׁתֵּי שָׁנִים מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל: בֶּן שָׁנָה -בשנה הראשונה [1] שֶׁ שָׁאוּל היה בְּמָלְכוֹ -במלכותו, בחר לו מיד אנשים גיבורים [2] מישראל להילחם בפלשתים, [3] וּשְׁתֵּי שָׁנִים מָלַךְ שאול בסך הכל [4] עַל יִשְׂרָאֵל:
(ב) וַיִּבְחַר לוֹ שָׁאוּל שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מִיִּשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ עִם שָׁאוּל אַלְפַּיִם בְּמִכְמָשׂ וּבְהַר בֵּית אֵל, וְאֶלֶף הָיוּ עִם יוֹנָתָן בְּגִבְעַת בִּנְיָמִין, וְיֶתֶר הָעָם שִׁלַּח אִישׁ לְאֹהָלָיו: ובעודו בגלגל, בעת חידוש המלוכה, [5] וַיִּבְחַר לוֹ שָׁאוּל שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים גיבורים [6] מִיִּשְׂרָאֵל להיות מוכנים לשמשו בעת הצורך [7] , וחילקם שאול לשני ראשים, [8] וַיִּהְיוּ עִם שָׁאוּל עצמו אַלְפַּיִם גיבורים בְּמִכְמָשׂ וּבְהַר בֵּית אֵל, וְאֶלֶף גיבורים הָיוּ עִם יוֹנָתָן בנו בְּגִבְעַת בִּנְיָמִין, וְ את יֶתֶר הָעָם שהיו תשושי כח, [9] שִׁלַּח שאול אִישׁ לְאֹהָלָיו כי לא רצה להכביד על ישראל: [10]
(ג) וַיַּךְ יוֹנָתָן אֵת נְצִיב פְּלִשְׁתִּים אֲשֶׁר בְּגֶבַע וַיִּשְׁמְעוּ פְּלִשְׁתִּים, וְשָׁאוּל תָּקַע בַּשּׁוֹפָר בְּכָל הָאָרֶץ לֵאמֹר יִשְׁמְעוּ הָעִבְרִים: והיו אז ישראל תחת יד פלשתים, והפלשתים מינו נציב בגבע בנימין [11] , למשול שם ולגבות עבורם מס מישראל [12] , וכדי למרוד בפלשתים [13] וַיַּךְ -הרג [14] יוֹנָתָן אֵת נְצִיב פְּלִשְׁתִּים אֲשֶׁר היה בְּגֶבַע , וזאת מבלי ששאול אביו ידע, [15] וַיִּשְׁמְעוּ על כך פְּלִשְׁתִּים, וְשָׁאוּל אשר שלח את האנשים לאהליהם, הוצרך להודיעם שיכינו עצמם למלחמה, ולכן [16] תָּקַע -ציוה שאול לתקוע [17] בַּשּׁוֹפָר בְּכָל הָאָרֶץ לֵאמֹר -ואמר כך: יִשְׁמְעוּ הָעִבְרִים שמרדנו בפלשתים [18] וְיִשָּׁמְרוּ מהם [19] , וכן יאספו מקניהם הביתה [20] וְיֵצְאוּ למלחמה, כי ידע שאול שכאשר ישמעו פלשתים שנהרג נציבם יצאו להילחם נגד ישראל: [21]
(ד) וְכָל יִשְׂרָאֵל שָׁמְעוּ לֵאמֹר הִכָּה שָׁאוּל אֶת נְצִיב פְּלִשְׁתִּים, וְגַם נִבְאַשׁ יִשְׂרָאֵל בַּפְּלִשְׁתִּים וַיִּצָּעֲקוּ הָעָם אַחֲרֵי שָׁאוּל הַגִּלְגָּל: וְכָל יִשְׂרָאֵל שָׁמְעוּ לֵאמֹר -שאומרים הִכָּה -הרג שָׁאוּל [22] אֶת נְצִיב פְּלִשְׁתִּים, וְגַם נִבְאַשׁ -נתעב [23] ונמאס [24] יִשְׂרָאֵל בַּפְּלִשְׁתִּים -בעיני פלשתים [25] , והבינו ישראל כי המלחמה עתידה לבוא, ולכן [26] וַיִּצָּעֲקוּ -נאספו [27] הָעָם ללכת [28] אַחֲרֵי שָׁאוּל אל הַגִּלְגָּל כי מזמן חידוש המלוכה עדיין היה שם: [29]
(ה) וּפְלִשְׁתִּים נֶאֶסְפוּ לְהִלָּחֵם עִם יִשְׂרָאֵל שְׁלֹשִׁים אֶלֶף רֶכֶב וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים פָּרָשִׁים, וְעָם כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם לָרֹב, וַיַּעֲלוּ וַיַּחֲנוּ בְמִכְמָשׂ קִדְמַת בֵּית אָוֶן: וּפְלִשְׁתִּים נֶאֶסְפוּ לְהִלָּחֵם עִם -נגד יִשְׂרָאֵל , כאשר במחנה פלשתים היו שְׁלֹשִׁים אֶלֶף רֶכֶב -מרכבות וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים פָּרָשִׁים, וְ כן עָם רב כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם לָרֹב, וַיַּעֲלוּ פלשתים וַיַּחֲנוּ בְמִכְמָשׂ קִדְמַת -במזרח [30] בֵּית אָוֶן:
(ו) וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל רָאוּ כִּי צַר לוֹ כִּי נִגַּשׂ הָעָם וַיִּתְחַבְּאוּ הָעָם בַּמְּעָרוֹת וּבַחֲוָחִים וּבַסְּלָעִים וּבַצְּרִחִים וּבַבֹּרוֹת: וְאִישׁ -ואנשי יִשְׂרָאֵל רָאוּ כִּי צַר לוֹ -שהם בצרה, [31] כִּי נִגַּשׂ -נדחק [32] ונלחץ [33] הָעָם מפלשתים [34] מפני שהדבר בא אליהם פתאום, [35] וַיִּתְחַבְּאוּ הָעָם אשר בְּמִכְמָשׂ [36] בַּמְּעָרוֹת וּבַחֲוָחִים -בין הקוצים [37] וּבַסְּלָעִים וּבַצְּרִחִים -ובמגדלים גבוהים [38] וּבַבֹּרוֹת -ובגומות: [39]
(ז) וְעִבְרִים עָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶרֶץ גָּד וְגִלְעָד וְשָׁאוּל עוֹדֶנּוּ בַגִּלְגָּל וְכָל הָעָם חָרְדוּ אַחֲרָיו: וְ חלק אחר [40] מן הָ עִבְרִים עָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן לברוח מהפלשתים [41] , וברחו אל [42] אֶרֶץ גָּד וְגִלְעָד הרחוקה, [43] וְשָׁאוּל עוֹדֶנּוּ -עוד היה [44] בַגִּלְגָּל שלא ירד עדיין לקראת המלחמה [45] כי היה מצפה לשמואל שיבוא ביום השביעי [46] כפי שאמר, [47] וְכָל שאר הָעָם אשר לא התחבאו ולא ברחו, [48] חָרְדוּ -מיהרו ללכת [49] אַחֲרָיו למלחמה: [50]
(ח) וַיּוֹחֶל (וייחל שִׁבְעַת יָמִים לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר שְׁמוּאֵל, וְלֹא בָא שְׁמוּאֵל הַגִּלְגָּל וַיָּפֶץ הָעָם מֵעָלָיו: וַיּוֹחֶל (וייחל כתיב) -והמתין [51] שאול שִׁבְעַת יָמִים לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר אמר לו [52] שְׁמוּאֵל, [53] וְ כאשר הגיע היום השביעי וראו העם כי [54] לֹא בָא שְׁמוּאֵל אל הַגִּלְגָּל במועד שנקבע, [55] וַיָּפֶץ -נתפזרו והלכו [56] הָעָם מֵעָלָיו -ממנו [57] , והתיירא שאול להישאר לבדו: [58]
(ט) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל הַגִּשׁוּ אֵלַי הָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים, וַיַּעַל הָעֹלָה: וכאשר ראה שאול כי לא בא שמואל ביום השביעי בבוקר להעלות העולה, וכבר הכין העולה והשלמים כמו שאמר לו שמואל [59] , קרא שאול לכהן, [60] וַיֹּאמֶר שָׁאוּל הַגִּשׁוּ אֵלַי את הָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים, וַיַּעַל הָעֹלָה , ובזה עבר על ציוויו של שמואל [61] , וחטא בזה כי היה לו להמתין כל היום עד הערב, כי באמת שמואל הגיע אז [62] , אולם שאול חשב ששמואל ציווהו רק שלא ילחם עד שיודיעהו מה יעשה, ולא שלא יקריב קרבן: [63]
(י) וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְהַעֲלוֹת הָעֹלָה וְהִנֵּה שְׁמוּאֵל בָּא וַיֵּצֵא שָׁאוּל לִקְרָאתוֹ לְבָרֲכוֹ: וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְהַעֲלוֹת את הָעֹלָה ועדיין לא הספיק להקריב את השלמים, [64] וְהִנֵּה שְׁמוּאֵל בָּא לגלגל, וַיֵּצֵא שָׁאוּל לִקְרָאתוֹ לְבָרֲכוֹ -להקביל פניו ולשאול בשלומו: [65]
(יא) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל מֶה עָשִׂיתָ וַיֹּאמֶר שָׁאוּל כִּי רָאִיתִי כִי נָפַץ הָעָם מֵעָלַי, וְאַתָּה לֹא בָאתָ לְמוֹעֵד הַיָּמִים וּפְלִשְׁתִּים נֶאֱסָפִים מִכְמָשׂ: ושמואל ידע בדרך נבואה כי העלה שאול את העולה, [66] וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל לשאול מֶה עָשִׂיתָ ?! הלא אמרתי לך הנני יורד אליך להעלות העולה, אני אעלה אותה ולא אתה! [67] וַיֹּאמֶר שָׁאוּל עשיתי זאת כִּי רָאִיתִי כִי נָפַץ הָעָם מֵעָלַי, וְאַתָּה לֹא בָאתָ לְמוֹעֵד -לזמן [68] הַיָּמִים שקבעת [69] בתחילת היום, [70] וּפְלִשְׁתִּים נֶאֱסָפִים למלחמה עלינו בְּ מִכְמָשׂ והשעה דחוקה [71] , והם באים נגדינו ורציתי לחלות את פני ה': [72]
(יב) וָאֹמַר, עַתָּה יֵרְדוּ פְלִשְׁתִּים אֵלַי הַגִּלְגָּל וּפְנֵי יְהֹוָה לֹא חִלִּיתִי וָאֶתְאַפַּק וָאַעֲלֶה הָעֹלָה: וָאֹמַר, עַתָּה הואיל ונאספו, בודאי [73] יֵרְדוּ פְלִשְׁתִּים אֵלַי אל הַגִּלְגָּל ובעל כורחי אלחם עמהם, [74] וּפְנֵי -ולפני [75] יְהֹוָה עדיין [76] לֹא חִלִּיתִי -התפללתי, [77] וָאֶתְאַפַּק -ונתחזקתי על רצוני [78] , וכנגד ליבי שהיה אומר לי להמתין לך [79] וָאַעֲלֶה -העליתי את [80] הָעֹלָה: [81]
(יג) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל נִסְכָּלְתָּ לֹא שָׁמַרְתָּ אֶת מִצְוַת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר צִוָּךְ כִּי עַתָּה הֵכִין יְהֹוָה אֶת מַמְלַכְתְּךָ אֶל יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם: וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל , חשבת להתחכם בשכלך על דברי ה' [82] אולם עשית ההיפך! [83] נִסְכָּלְתָּ -עשית מעשה סכלות [84] וטיפשות [85] בכך שֶׁ לֹא שָׁמַרְתָּ אֶת מִצְוַת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר צִוָּךְ על ידי ולא המתנת כל היום עד בואי, [86] כִּי אם היית עומד בניסיון [87] ושומר את מצוות ה' [88] ומקיים את דברי הנבואה בתמימות מבלי להתחכם, [89] עַתָּה בזכות זו, [90] הֵכִין -היה מכין [91] יְהֹוָה אֶת מַמְלַכְתְּךָ אֶל יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם: [92]
(יד) וְעַתָּה מַמְלַכְתְּךָ לֹא תָקוּם בִּקֵּשׁ יְהֹוָה לוֹ אִישׁ כִּלְבָבוֹ וַיְצַוֵּהוּ יְהֹוָה לְנָגִיד עַל עַמּוֹ כִּי לֹא שָׁמַרְתָּ אֵת אֲשֶׁר צִוְּךָ יְהֹוָה: וְעַתָּה הואיל ולא שמרת [93] את דברי הנבואה [94] , לא רק שלא יכין ה' את ממלכתך לעולם, אלא גם [95] מַמְלַכְתְּךָ זו לֹא תָקוּם , כי נתנה ה' לאיש אחר [96] , וכבר [97] בִּקֵּשׁ יְהֹוָה ומצא [98] לוֹ אִישׁ כִּלְבָבוֹ השומר מצוותיו, [99] וַיְצַוֵּהוּ -וגזר עליו [100] יְהֹוָה שהוא יהיה [101] לְנָגִיד עַל עַמּוֹ , וזאת כעונש על [102] כִּי לֹא שָׁמַרְתָּ אֵת אֲשֶׁר צִוְּךָ יְהֹוָה:
(טו) וַיָּקָם שְׁמוּאֵל וַיַּעַל מִן הַגִּלְגָּל גִּבְעַת בִּנְיָמִן וַיִּפְקֹד שָׁאוּל אֶת הָעָם הַנִּמְצְאִים עִמּוֹ כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ: וַיָּקָם שְׁמוּאֵל ושאול היה נמשך אחריו, [103] וַיַּעַל מִן הַגִּלְגָּל אל גִּבְעַת בִּנְיָמִן שם היו יונתן ואנשיו, [104] וַיִּפְקֹד שָׁאוּל אֶת הָעָם הַנִּמְצְאִים עִמּוֹ שלא נפוצו מעליו [105] והיו כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ בלבד, כי יתר העם ברחו מרוב פחד: [106]
(טז) וְשָׁאוּל וְיוֹנָתָן בְּנוֹ וְהָעָם הַנִּמְצָא עִמָּם יֹשְׁבִים בְּגֶבַע בִּנְיָמִן, וּפְלִשְׁתִּים חָנוּ בְמִכְמָשׂ: וְשָׁאוּל וְיוֹנָתָן בְּנוֹ וְהָעָם הַנִּמְצָא עִמָּם יֹשְׁבִים -היו מתעכבים [107] בְּגֶבַע בִּנְיָמִן, וּפְלִשְׁתִּים חָנוּ -היו חונים קרוב אליהם, [108] בְמִכְמָשׂ:
(יז) וַיֵּצֵא הַמַּשְׁחִית מִמַּחֲנֵה פְלִשְׁתִּים שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים הָרֹאשׁ אֶחָד יִפְנֶה אֶל דֶּרֶךְ עָפְרָה אֶל אֶרֶץ שׁוּעָל: וַיֵּצֵא החיל הַמַּשְׁחִית הם גיבורי החיל, אחוזי חרב מלומדי מלחמה המשחיתים, [109] מִמַּחֲנֵה פְלִשְׁתִּים והתחלקו לִ שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים -חלקים, [110] הָרֹאשׁ -החלק הָ אֶחָד יִפְנֶה -פנה אֶל דֶּרֶךְ עָפְרָה אֶל אֶרֶץ שׁוּעָל היא ארץ הדרום: [111]
(יח) וְהָרֹאשׁ אֶחָד יִפְנֶה דֶּרֶךְ בֵּית חֹרוֹן, וְהָרֹאשׁ אֶחָד יִפְנֶה דֶּרֶךְ הַגְּבוּל הַנִּשְׁקָף עַל גֵּי הַצְּבֹעִים הַמִּדְבָּרָה: וְהָרֹאשׁ -וחלק אֶחָד יִפְנֶה -פנה דֶּרֶךְ בֵּית חֹרוֹן, וְהָרֹאשׁ -וחלק אֶחָד יִפְנֶה -פנה דֶּרֶךְ הַגְּבוּל הַנִּשְׁקָף שהיה נראה לעומד [112] עַל גֵּי הַצְּבֹעִים שנקרא כך מפני שמצויים בו צבועים [113] , ודרך הגבול הזו פנתה [114] הַמִּדְבָּרָה -אל המדבר:
(יט) וְחָרָשׁ לֹא יִמָּצֵא בְּכֹל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כִּי אָמְרוּ (אמר פְלִשְׁתִּים פֶּן יַעֲשׂוּ הָעִבְרִים חֶרֶב אוֹ חֲנִית: וְ לא ניתן היה להכין כלי מלחמה כי [115] חָרָשׁ -אומן ברזל [116] לֹא יִמָּצֵא -לא היה מצוי בתחילת מלכות שאול [117] בְּכֹל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שהעבירו אותם משם הפלשתים שהיו מושלים בישראל, [118] כִּי אָמְרוּ (אמר [119] כתיב) הַ פְלִשְׁתִּים פֶּן יַעֲשׂוּ הָעִבְרִים חֶרֶב אוֹ חֲנִית -כלי זין להילחם נגדנו [120] ולמרוד בנו: [121]
(כ) וַיֵּרְדוּ כָל יִשְׂרָאֵל הַפְּלִשְׁתִּים לִלְטוֹשׁ אִישׁ אֶת מַחֲרַשְׁתּוֹ וְאֶת אֵתוֹ וְאֶת קַרְדֻּמּוֹ וְאֵת מַחֲרֵשָׁתוֹ: ולכן גם כאשר היו צריכים לחרשי ברזל ללטוש איתים וקרדומות ומחרישות, היו זקוקים [122] וַיֵּרְדוּ -לרדת [123] כָל יִשְׂרָאֵל אל ארץ [124] הַפְּלִשְׁתִּים כדי לִלְטוֹשׁ -לחדד [125] אִישׁ אֶת מַחֲרַשְׁתּוֹ -כלי ברזל שחורשים בו, [126] וְאֶת אֵתוֹ -כלי כמין כף [127] שחופרים בו, [128] וְאֶת קַרְדֻּמּוֹ -גרזן [129] שחוטבים בו עצים, [130] וְאֵת מַחֲרֵשָׁתוֹ -כלי אומנותו: [131]
(כא) וְהָיְתָה הַפְּצִירָה פִים לַמַּחֲרֵשֹׁת וְלָאֵתִים וְלִשְׁלֹשׁ קִלְּשׁוֹן וּלְהַקַּרְדֻּמִּים וּלְהַצִּיב הַדָּרְבָן: ואותם האנשים שהיה להם טורח [132] , ולא היה להם פנאי [133] , ולא רצו לרדת אל הפלשתים [134] , היו לוטשים בעצמם את כליהם, [135] וְהָיְתָה להם הַפְּצִירָה פִים -המשייפת [136] , משמשת להם לִמְלַטֶּשֶׁת [137] לַמַּחֲרֵשֹׁת וְלָאֵתִים [138] וְלִשְׁלֹשׁ קִלְּשׁוֹן הוא מזלג בעל שלוש שיניים [139] עשוי כמין עתר [140] המשמש לסילוק הזבל, [141] וּלְהַקַּרְדֻּמִּים -ולקרדומים [142] וּלְהַצִּיב ביושר [143] את הַדָּרְבָן -המחט שבראש המקל שבמלמד הבקר, ולשם כך לחדדו: [144]
(כב) וְהָיָה בְּיוֹם מִלְחֶמֶת וְלֹא נִמְצָא חֶרֶב וַחֲנִית בְּיַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר אֶת שָׁאוּל וְאֶת יוֹנָתָן וַתִּמָּצֵא לְשָׁאוּל וּלְיוֹנָתָן בְּנוֹ: וְהָיָה בְּיוֹם מִלְחֶמֶת פלשתים, [145] וְלֹא נִמְצָא חֶרֶב וַחֲנִית בְּיַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר אֶת -עם שָׁאוּל וְאֶת -ועם יוֹנָתָן , כי לא היה בישראל חרש ברזל לעשותם, [146] וַתִּמָּצֵא -אבל נמצאה [147] לְשָׁאוּל וּלְיוֹנָתָן בְּנוֹ על ידי נס [148] , שהמלאך המציאה להם: [149]
(כג) וַיֵּצֵא מַצַּב פְּלִשְׁתִּים אֶל מַעֲבַר מִכְמָשׂ: וַיֵּצֵא מַצַּב שרי החיל [150] של מחנה הַ פְּלִשְׁתִּים אֶל מַעֲבַר -צד [151] מִכְמָשׂ להתקרב אל הגבעה שם היו שאול ויונתן [152] , והתגרו בהם למלחמה: [153]

הערות

1. רש"י, מצודת דוד (בפי' השני). ויש מבארים שהיה זה לאחר שחלפה שנה מתחילת מלכותו (רד"ק, רלב"ג, מצודת דוד בפי' הראשון). שמיום שמשחו שמואל בסתר עד שבאו לגלגל לחדש המלוכה עברה שנה אחת (אברבנאל). ואמרו רבותינו ז"ל (יומא כב:) שהיה כבן שנה, שלא טעם טעם חטא (רש"י). ובדרש לפי שנמחלו עוונותיו שכן מֶלֶךְ מוחלים לו עוונותיו, ואמרו (ירושלמי ביכורים פ"כ ה"ג) שלושה נמחלו להם עוונותיהם, חתן חכם ונשיא, נשיא מניין דכתיב "בן שנה שאול במלכו" וכי בן שנה היה? אלא מה תינוק בן יומו נקי מעוון כך היה שאול נקי מעונותיו ביום שמלך (רד"ק).
2. רלב"ג.
3. רש"י.
4. רש"י. רלב"ג מבאר שעניין בחירת שלושת אלפים האנשים היה בתחילת השנה השניה, ולא שמלך בסה"כ שתי שנים, כי לדעתו מלך יותר זמן. ולדעת רד"ק מלך שתי שנים לאחר מעשה זה. אברבנאל מוכיח באריכות שלא יתכן לומר ששאול מלך בסך הכל שנתיים, ולדעתו שאול מלך על ישראל מעת משיחתו עד יום מותו י"ז שנה, ולכן מבאר (בפס' הבא) כי שתי שנים מלך עד שנמשח דוד ולאחר מכן המשיך למלוך, וכיוון ששנות מלכותו אלה של שאול היו שנות דאגה ומרדף אחרי דוד, לא מנאם הכתוב.
5. רד"ק.
6. רלב"ג בפס' קודם.
7. מצודת דוד. ואברבנאל מבאר שיהיו עימו תמיד במלחמה.
8. אברבנאל.
9. ר"י קרא.
10. רלב"ג.
11. רלב"ג. ומקום זה אינו גבעת בנימין כי שני מקומות היו וכן כתוב בספר יהושע (רד"ק).
12. רלב"ג, מצודת ציון.
13. רד"ק.
14. רד"ק.
15. מלבי"ם.
16. רד"ק, מצודת דוד.
17. רד"ק.
18. רש"י.
19. רש"י, רד"ק, מצודת דוד.
20. אברבנאל.
21. רד"ק.
22. אף שיונתן הכהו, יחשב לשאול, כי הוא המלך וכל דבר יקרא על שמו (מצודת דוד). רד"ק מבאר שהשומעים חשבו ששאול הכהו או ציוה על יהונתן להכותו. ומלבי"ם מבאר כי אחר שחיזק שאול את מעשה יונתן בנו והכין את העם למלחמה נתייחס הדבר אליו.
23. רד"ק.
24. מצודת דוד. רש"י מבאר שהוא לשון שנאה. ור"י קרא מבאר "נבאש" - נתגרה.
25. מצודת דוד.
26. אברבנאל.
27. מצודת ציון.
28. מצודת דוד.
29. רד"ק.
30. רש"י, מצודת דוד. והיו ישראל בסכנה, מצד ריבוי מחנה פלשתים שהיו שלושים אלף רכב, וכן מצד שבאו למכמש שהיתה מיועדת למקום המלך (מלבי"ם).
31. מצודת ציון.
32. רד"ק, מצודת ציון.
33. מצודת ציון.
34. מצודת דוד. ואברבנאל מבאר שהעם הכוונה לפלשתים, כלומר נִגַּשׂ להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, כמו שכתוב (שמות ה, יג) "וְהַנֹּגְשִׂים אָצִים".
35. רד"ק.
36. מלבי"ם.
37. רש"י, מצודת ציון. ורד"ק מבאר כמו תרגום יונתן "במצדות".
38. רד"ק, מצודת ציון.
39. רש"י.
40. רד"ק, מצודת דוד.
41. רש"י.
42. רד"ק, מצודת דוד.
43. אברבנאל.
44. מצודת ציון.
45. מצודת דוד.
46. ר"י קרא.
47. לעיל פרק י פס' ח.
48. רד"ק.
49. רש"י, מצודת דוד.
50. מצודת דוד. מלבי"ם מבאר שעם ישראל היו בצרה מפני ד' דברים: א' שפלשתים לחצו אותם בענין שכבר היתה המדינה בידם, ב' שהאלף איש שהיו במכמש לא לחמו רק התחבאו במערות ובחוחים מיראתם, ג' האנשים שהיו קרובים אל הירדן לא התאספו לעזרת שאול, אלא עברו את הירדן לברוח, ד' ששאול היה עדיין בגלגל ולא עשה מאומה ועל כן כל העם שהיו עימו חרדו אחריו, רצה לומר שמהרו בחרדה ללכת אחריו, היינו שאצו עליו שיעבור חלוץ והם אחריו על האויב ולא ישב בגלגל.
51. רש"י, מצודת דוד.
52. רד"ק, מצודת דוד.
53. כאשר אמר לו (לעיל פרק י פס' ח) "שבעת ימים תוחיל עד בואי אליך" (רש"י, רלב"ג, מצודת דוד). וחשב שאול שלא ציווהו רק להמתין שבעה ימים ולא יותר, ושמקצת יום השביעי ככולו (מלבי"ם).
54. רלב"ג.
55. ר"י קרא.
56. מצודת דוד.
57. מצודת דוד.
58. מלבי"ם.
59. רד"ק.
60. ר"י קרא.
61. ר"י קרא.
62. רד"ק. ואולם לעניין הקרבת זר בבמה לא חטא שאול, כי מותר לזר להקריב בבמה (רש"י, רד"ק).
63. מלבי"ם.
64. מלבי"ם.
65. רד"ק, מצודת דוד.
66. רד"ק.
67. רש"י, מצודת דוד.
68. מצודת דוד.
69. מצודת דוד.
70. רש"י.
71. ר"י קרא.
72. מלבי"ם.
73. מצודת דוד.
74. מצודת דוד.
75. תרגום יונתן.
76. מצודת דוד.
77. מצודת ציון. תפילתם היתה ע"י העולות (רד"ק).
78. רש"י, רד"ק, מצודת דוד.
79. רש"י, מצודת דוד. ר"י קרא מבאר ומשהתאפקתי עצמי שבעת ימים שהוחלתי שתבוא ואתה לא באת, העליתי עולה. ומלבי"ם מבאר התאפקתי ולא התחלתי במלחמה רק "ואעלה העולה", שחשבתי שעל זה לא נצטויתי.
80. ר"י קרא.
81. מלבי"ם מבאר ששאול מנה כאן ארבעה סיבות לכך שלא שמר את דברי שמואל: א' שהיתה סכנה גדולה מצד הפלשתים, ב' כי המתין שבעת ימים שיבוא שמואל ולא בא, כי חשב שלא ציוהו רק להמתין ז' ימים ולא יותר, ושמקצת יום הז' ככולו. ג' שהעם נפוץ מעליו והתיירא שיוותר לבד, ד' שבכל זאת לא התחיל במלחמה בלא שמואל, אלא רק העלה את העולה שהוא לחלות את פני ה' שיעזרהו, וחשב ששמואל ציוהו רק שלא ילחם עד שיודיעהו מה יעשה, ולא שלא יקריב קרבן.
82. מלבי"ם.
83. אברבנאל.
84. מצודת דוד.
85. מצודת ציון.
86. מצודת דוד. אברבנאל מבאר כי עניין שבעת הימים לא היה העיקר בציווי שמואל את שאול, אלא בזה שלא חיכה עד בוא שמואל, כי היה לו לשום בטחונו באל יתברך ולהאמין בדבריו, ואחרי שהנביא אמר לו שיבוא היה ראוי שאם יתמהמה יחכה לו כי בוא יבוא ולא יאחר.
87. מלבי"ם.
88. מצודת דוד.
89. מלבי"ם.
90. מצודת דוד.
91. מצודת דוד.
92. כי כאשר פוסקין לו גדולה לאדם, פוסקין לו ולדורותיו (מגילה יג:, רש"י). ורלב"ג הקשה כיצד יתכן ששמואל אמר לשאול שהיה מלך לעולם, הרי יעקב ברך את יהודה שהמלכות תהיה מבניו? ותירץ שאין הכונה לעולם אלא לזמן מרובה, כמו שנאמר לגבי עבד נרצע "ועבדו לעולם" שהמשמעות היא לעולמו של יובל.
93. מצודת דוד.
94. שכן אמר משה בתורה (דברים יז, כ) "וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים" וגו', הא אם סר, לא יאריך ימים, ואם תאמר לא על מצות נביא נאמר, אלא על מצות התורה? הרי כבר נאמר (שם יט) "לִשְׁמֹר אֶת כׇּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת", ואחר כך (שם כ) "לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה", אפילו ממצות נביא (רש"י).
95. מלבי"ם.
96. מלבי"ם. והקב"ה אמר זאת לשמואל ברוח נבואה, אבל לא ידע שמואל עדיין מי הוא אותו האיש (רד"ק).
97. ר"י קרא.
98. ר"י קרא.
99. מצודת דוד.
100. מצודת דוד.
101. מצודת דוד.
102. מלבי"ם.
103. רד"ק, מצודת דוד.
104. מלבי"ם.
105. רש"י, רד"ק, מצודת דוד.
106. רלב"ג.
107. מצודת דוד.
108. מלבי"ם.
109. רד"ק, מצודת דוד.
110. מצודת ציון.
111. תרגום יונתן. וכיוון שיצאו כבר להשחית לא היה יכול שאול לעצור בעדם (מלבי"ם).
112. מצודת דוד.
113. וכן פירשו רבותינו ז"ל (בבא קמא טז:) צבוע זה אפעה, מין שרץ רע ומזיק (רש"י). והוא מין נחש (ר"י קרא). ונקרא האפעה "צבוע" לפי שעשוי בגוונים ובמיני הצבעים (רד"ק, מצודת ציון).
114. מצודת דוד.
115. מלבי"ם.
116. מצודת ציון.
117. רש"י.
118. רש"י.
119. "אמר" בכתיב, ובקרי "אמרו", כי הכתיב מדבר על כלל הפלשתים, והקרי על דרך הפרט (רד"ק).
120. רש"י.
121. רד"ק.
122. רש"י, מצודת דוד.
123. רש"י.
124. רש"י.
125. מצודת ציון.
126. רד"ק.
127. ר"י קרא.
128. רד"ק, מצודת ציון. והיא קרויה בלשון חז"ל מרא (מצודת ציון). ויונתן תרגם סיכת פדניה, והוא יתד ברזל שהיו מכניסים בעול לחבר שני שוורים יחד (רד"ק).
129. מצודת ציון.
130. וי"מ צבת (רד"ק).
131. כמו (ישעיהו מד, יג) "חָרַשׁ עֵצִים" (רד"ק, מצודת ציון).
132. רש"י.
133. רד"ק.
134. מצודת דוד.
135. מצודת דוד.
136. לע"ז רש"י, רי"ד. ונקראה כך משום שיש לה הפצר פיות, כלומר פיות והרבה חידודים (רש"י). ורד"ק ומצודת ציון מוסיפים שהמילה "פצירה" היא מלשון הרבה כמו "ויפצר בם", ו"פים" הוא לשון פיות דהיינו חריצים ושיניים.
137. רש"י, רי"ד.
138. ביאור כלים אלו ראה בפס' הקודם.
139. רש"י, רד"ק, מצודת ציון.
140. רש"י.
141. רד"ק, מצודת ציון. ויונתן תרגם מצילת קרציא די לה תלת שנין, והוא אותו הכלי הוא שיש לו שיניים ומותחין בו הכובסין את הבגדים אחר כביסתן (רד"ק).
142. רי"ד. ונכתב בו ה"א הידיעה עם למ"ד השימוש משום שלא היו הרבה כמותו (רד"ק).
143. מצודת ציון.
144. רש"י, רד"ק, מצודת ציון.
145. מצודת דוד.
146. מצודת דוד. אבל היו בידם קשתות ומקלי יד וקלעים, ורוב הגיבורים ואנשי חיל באותו הזמן היתה מלחמתם בחיצים ובאבנים כמו שנאמר בסיפור גיבורי דוד (דה"י-א' יב, ב) "מַיְמִינִים וּמַשְׂמִאלִים בָּאֲבָנִים וּבַחִצִּים בַּקָּשֶׁת", ואעפ"כ חיסרון גדול היה בזה שלא היו להם חרבות וחניתות, להודיע כי לא בחרב וחנית יושיע ה', ולה' לבדו התשועה, כי ישראל היו בלא חרב וחנית ולא היו אלא אלף ושש מאות איש, ופלשתים היו שלושים אלף רכב וששת אלפים פרשים עם כחול הים, והיתה תשועה גדולה ביום ההוא עד כי נסו פלשתים מפני ישראל והיכום ישראל מכה גדולה (רד"ק בפס' יט).
147. מצודת דוד.
148. רש"י.
149. רד"ק.
150. רד"ק. והוא ענין פקידות (מצודת ציון). ודרך אנשי צבא היה לעשות מצב ומשחית, משחית הם הפושטים ורצים אחר השלל אל העיר, ו"מצב" הם נציבים לשמור שלא יצאו מן העיר משחיתים בהם (רש"י).
151. מצודת ציון.
152. מצודת דוד.
153. מלבי"ם.

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה