(א)
וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּקְבְּצוּ פְלִשְׁתִּים אֶת מַחֲנֵיהֶם לַצָּבָא לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר אָכִישׁ אֶל דָּוִד, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי אִתִּי תֵּצֵא בַמַּחֲנֶה אַתָּה וַאֲנָשֶׁיךָ:
וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם
בהם ישב דוד בארץ פלשתים,
וַיִּקְבְּצוּ פְלִשְׁתִּים אֶת
חיל
[1]
מַחֲנֵיהֶם לַצָּבָא לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל,
וַיֹּאמֶר אָכִישׁ אֶל דָּוִד,
יָדֹעַ תֵּדַע
שלא תצא בין אנשי החיל,
[2]
כִּי אִתִּי תֵּצֵא בַמַּחֲנֶה אַתָּה וַאֲנָשֶׁיךָ
להיות שומר רֹאשִׁי, ולא רצה אכיש שילך דוד עם החיל כי חשש שלא ירצה להילחם נגד ישראל, או שירא היה שפלשתים לא יאמינו בו, לעומת זאת, בעניין שמירתו האישית של המלך, בטח בו המלך באמונתו ובגבורתו:
[3]
(ב)
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אָכִישׁ לָכֵן אַתָּה תֵדַע אֵת אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה עַבְדֶּךָ, וַיֹּאמֶר אָכִישׁ אֶל דָּוִד לָכֵן שֹׁמֵר לְרֹאשִׁי אֲשִׂימְךָ כָּל הַיָּמִים:
וַיֹּאמֶר דָּוִד
שהבין את כוונת אכיש,
[4]
אֶל אָכִישׁ לָכֵן
הואיל והאמנת בי,
[5]
אַתָּה תֵדַע
בעצמך
[6]
אֵת
הגבורה
[7]
אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה עַבְדֶּךָ,
וַיֹּאמֶר אָכִישׁ אֶל דָּוִד לָכֵן
בעבור הגבורות אשר תעשה
[8]
שֹׁמֵר לְרֹאשִׁי אֲשִׂימְךָ כָּל הַיָּמִים
, גם לאחר המלחמה ולכבוד יחשב הדבר:
[9]
(ג)
וּשְׁמוּאֵל מֵת, וַיִּסְפְּדוּ לוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּקְבְּרֻהוּ בָרָמָה, וּבְעִירוֹ וְשָׁאוּל הֵסִיר הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִים מֵהָאָרֶץ:
וּשְׁמוּאֵל מֵת,
[10]
וַיִּסְפְּדוּ לוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל
שבאו לקברו
[11]
וַיִּקְבְּרֻהוּ בָרָמָה,
וּ
שאר העם שלא באו, ספדו לו כל אחד
[12]
בְעִירוֹ
, וכך בכל ערי ישראל ספדו לו, וזה היה בשכר זה שהיה מחזר בכל המקומות לשפטם,
[13]
וְשָׁאוּל
לאחר פטירת שמואל,
[14]
הֵסִיר הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִים
שהם מיני קסמים האסורים בתורה,
[15]
מֵהָאָרֶץ:
(ד)
וַיִּקָּבְצוּ פְלִשְׁתִּים, וַיָּבֹאוּ וַיַּחֲנוּ בְשׁוּנֵם, וַיִּקְבֹּץ שָׁאוּל אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל, וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְבֹּעַ:
וַיִּקָּבְצוּ פְלִשְׁתִּים,
וַיָּבֹאוּ וַיַּחֲנוּ בְשׁוּנֵם,
וַיִּקְבֹּץ
-וכינס
[16]
שָׁאוּל אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל,
וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְבֹּעַ
-בהרי הגלבוע, ולהיותם הרים גבוהים היו רואים את מחנה אויביהם בשלימות:
[17]
(ה)
וַיַּרְא שָׁאוּל אֶת מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים וַיִּרָא וַיֶּחֱרַד לִבּוֹ מְאֹד:
וַיַּרְא שָׁאוּל אֶת מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים
, ועל אף היותו אמיץ לב
[18]
וַיִּרָא וַיֶּחֱרַד לִבּוֹ מְאֹד
לפי שהיו פלשתים עם רב
[19]
וראה כי ליבו החרד מנבא לו רעה:
[20]
(ו)
וַיִּשְׁאַל שָׁאוּל בַּיהֹוָה, וְלֹא עָנָהוּ יְהֹוָה גַּם בַּחֲלֹמוֹת גַּם בָּאוּרִים גַּם בַּנְּבִיאִם:
וַיִּשְׁאַל שָׁאוּל בַּיהֹוָה,
וְלֹא עָנָהוּ יְהֹוָה
בכל מה ששאל
[21]
, ובכל האופנים ששאל לא נענה,
גַּם בַּחֲלֹמוֹת
-כששאל אנשים שיודעים שאלת חלום, לא נענה,
[22]
גַּם בָּאוּרִים
-כאשר שלח אנשים לאביתר לשאול בהם, לא נענה,
[23]
גַּם
כששאל
בַּנְּבִיאִם
[24]
תלמידי שמואל הנביא, לא נענה:
[25]
(ז)
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַעֲבָדָיו בַּקְּשׁוּ לִי אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה בָּהּ וַיֹּאמְרוּ עֲבָדָיו אֵלָיו הִנֵּה אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב בְּעֵין דּוֹר:
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַעֲבָדָיו בַּקְּשׁוּ
-חפשו
לִי אֵשֶׁת
[26]
בַּעֲלַת אוֹב וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה בָּהּ
לשאול על עניין המלחמה בפלשתים,
וַיֹּאמְרוּ עֲבָדָיו אֵלָיו הִנֵּה אֵשֶׁת
צפניה אמו של אבנר
[27]
בַּעֲלַת אוֹב
נמצאת
בְּעֵין דּוֹר:
[28]
(ח)
וַיִּתְחַפֵּשׂ שָׁאוּל וַיִּלְבַּשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים, וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים עִמּוֹ וַיָּבֹאוּ אֶל הָאִשָּׁה לָיְלָה וַיֹּאמֶר קָסֳמִי (קסומי) נָא לִי בָּאוֹב וְהַעֲלִי לִי אֵת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלָיִךְ:
וַיִּתְחַפֵּשׂ
-ושינה בגדיו
[29]
שָׁאוּל
כדי שלא יכירוהו
[30]
, והפשיט את בגדי מלכותו
[31]
וַיִּלְבַּשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים,
וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים עִמּוֹ
והיו אלה אבנר ועמשא,
[32]
וַיָּבֹאוּ אֶל הָאִשָּׁה
בַּ
לָיְלָה
כדי שהיא לא תכיר בו,
[33]
וַיֹּאמֶר
לה שאול,
קָסֳמִי (קסומי
כתיב
) נָא לִי
-עשי בעבורי קסם
[34]
בָּאוֹב
-במעשה אוב, והוא העלאת המת ונשאלין בו,
[35]
וְהַעֲלִי לִי אֵת
האיש
אֲשֶׁר אֹמַר אֵלָיִךְ
, ולא הזכיר שם האיש כדי שלא תבין שאינו הדיוט, כי אדם פשוט לא יעלה את הנביא:
[36]
(ט)
וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁאוּל אֲשֶׁר הִכְרִית אֶת הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִי מִן הָאָרֶץ, וְלָמָה אַתָּה מִתְנַקֵּשׁ בְּנַפְשִׁי לַהֲמִיתֵנִי:
והאשה שלא הכירה כי זה שאול פחדה מעשותה כן מיראת שאול שימיתה,
[37]
וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁאוּל אֲשֶׁר הִכְרִית אֶת הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִי מִן הָאָרֶץ,
וְלָמָה אַתָּה מִתְנַקֵּשׁ
-מסיר המוקש והצרה שעליך ולהביאה עלי
[38]
להביא תקלה
[39]
בְּנַפְשִׁי לַהֲמִיתֵנִי
ע"י שאול?!:
[40]
(י)
וַיִּשָּׁבַע לָהּ שָׁאוּל בַּיהֹוָה לֵאמֹר חַי יְהֹוָה אִם יִקְּרֵךְ עָוֹן בַּדָּבָר הַזֶּה:
וַיִּשָּׁבַע לָהּ שָׁאוּל בַּיהֹוָה לֵאמֹר
-ואמר לה, הריני נשבע
[41]
חַי יְהֹוָה
[42]
אִם יִקְּרֵךְ
-שלא יקרה לך
[43]
עָוֹן
-עונש
[44]
בַּ
עבור
[45]
הַ
דָּבָר הַזֶּה
, כי לא אגלה את הסוד:
[46]
(יא)
וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶת מִי אַעֲלֶה לָּךְ? וַיֹּאמֶר אֶת שְׁמוּאֵל הַעֲלִי לִי:
וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה
אל שאול
אֶת מִי
אתה רוצה שֶׁ
אַעֲלֶה לָּךְ?
וַיֹּאמֶר
לה שאול
אֶת שְׁמוּאֵל
הנביא
הַעֲלִי לִי
, ועשתה מה שעשתה והעלתהו:
[47]
(יב)
וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה אֶת שְׁמוּאֵל וַתִּזְעַק בְּקוֹל גָּדוֹל וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל לֵאמֹר, לָמָּה רִמִּיתָנִי וְאַתָּה שָׁאוּל:
וַתֵּרֶא
[48]
הָאִשָּׁה אֶת שְׁמוּאֵל
וראתה דבר משונה שלא ראתה מימיה
[49]
והבינה ששאול הוא הניצב בפניה,
[50]
וַתִּזְעַק
האישה
בְּקוֹל גָּדוֹל וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל לֵאמֹר,
לָמָּה רִמִּיתָנִי
מבלי להגיד לי שאתה שאול?!
[51]
וְאַתָּה
הוא
שָׁאוּל
המלך, ובאת לנסותני ולהרוג אותי:
[52]
(יג)
וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ אַל תִּירְאִי כִּי מָה רָאִית, וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל, אֱלֹהִים רָאִיתִי עֹלִים מִן הָאָרֶץ:
וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ אַל תִּירְאִי
כי כבר נשבעתי שלא אהרוג אותך,
[53]
כִּי
אם אמרי
[54]
מָה רָאִית,
וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל,
אֱלֹהִים
-אדם גדול
[55]
רָאִיתִי עֹלִים
[56]
מִן הָאָרֶץ:
(יד)
וַיֹּאמֶר לָהּ מַה תָּאֳרוֹ וַתֹּאמֶר אִישׁ זָקֵן עֹלֶה, וְהוּא עֹטֶה מְעִיל וַיֵּדַע שָׁאוּל כִּי שְׁמוּאֵל הוּא וַיִּקֹּד אַפַּיִם אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ:
וַיֹּאמֶר לָהּ
המלך
מַה תָּאֳרוֹ
שאת אומרת שהוא אדם גדול?
[57]
וַתֹּאמֶר
האישה,
אִישׁ זָקֵן
[58]
עֹלֶה, וְהוּא
[59]
עֹטֶה
-מעוטף
[60]
מְעִיל
שהוא מלבוש המיוחד לאדם גדול וחשוב,
[61]
וַיֵּדַע שָׁאוּל כִּי שְׁמוּאֵל הוּא
לפי שמנהגו היה שהיה עוטה מעיל,
[62]
וַיִּקֹּד
שאול
[63]
אַפַּיִם
-על פניו
[64]
אַרְצָה
-לארץ,
וַיִּשְׁתָּחוּ
-והשתחווה:
(טו)
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל, לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אֹתִי וַיֹּאמֶר שָׁאוּל צַר לִי מְאֹד, וּפְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּי, וֵאלֹהִים סָר מֵעָלַי וְלֹא עָנָנִי עוֹד, גַּם בְּיַד הַנְּבִיאִם גַּם בַּחֲלֹמוֹת וָאֶקְרָאֶה לְךָ לְהוֹדִיעֵנִי מָה אֶעֱשֶׂה:
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל,
לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי
-החרדתני
[65]
ממקום מנוחתי
[66]
לְהַעֲלוֹת אֹתִי
פה?
[67]
וַיֹּאמֶר
לו
שָׁאוּל
, קראתי לך כי
צַר לִי מְאֹד,
וּפְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּי,
וֵאלֹהִים סָר מֵעָלַי וְלֹא עָנָנִי עוֹד,
גַּם בְּיַד הַנְּבִיאִם
לא ענה לי,
גַּם בַּחֲלֹמוֹת
לא ענה לי,
[68]
וָאֶקְרָאֶה
-לכן קראתי
לְךָ לְהוֹדִיעֵנִי מָה אֶעֱשֶׂה
במלחמה הזו מול פלשתים:
(טז)
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל וְלָמָּה תִּשְׁאָלֵנִי?! וַיהֹוָה סָר מֵעָלֶיךָ וַיְהִי עָרֶךָ:
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל
אל שאול, הלא בעצמך אמרת שה' סר ממך
[69]
, וששאלת מן הנביאים החיים ולא נענית,
[70]
וְ
אם כן
לָמָּה תִּשְׁאָלֵנִי?!
וַיהֹוָה סָר מֵעָלֶיךָ וַיְהִי
-ונהיה ה'
עָרֶךָ
-אויבך
[71]
לעזור לדוד שונאך:
[72]
(יז)
וַיַּעַשׂ יְהֹוָה לוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיָדִי, וַיִּקְרַע יְה יְהֹוָה וָה אֶת הַמַּמְלָכָה מִיָּדֶךָ וַיִּתְּנָהּ לְרֵעֲךָ לְדָוִד:
וַיַּעַשׂ יְהֹוָה לוֹ
-לך
[73]
כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיָדִי,
וַיִּקְרַע יְה יְהֹוָה וָה אֶת הַמַּמְלָכָה מִיָּדֶךָ וַיִּתְּנָהּ לְרֵעֲךָ לְדָוִד:
[74]
(יח)
כַּאֲשֶׁר לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהֹוָה, וְלֹא עָשִׂיתָ חֲרוֹן אַפּוֹ בַּעֲמָלֵק עַל כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה עָשָׂה לְךָ יְהֹוָה הַיּוֹם הַזֶּה:
כַּאֲשֶׁר
עשית אתה
[75]
שֶׁ
לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהֹוָה,
וְלֹא עָשִׂיתָ חֲרוֹן אַפּוֹ בַּעֲמָלֵק
כפי שציווה אותך ה' למחות זכר עמלק,
[76]
עַל כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה
לקרוע את ממלכות ישראל מעליך, ולא לענות לך,
[77]
עָשָׂה לְךָ יְהֹוָה הַיּוֹם הַזֶּה
, ולא ענה לך שכבר ידעת את הסיבה שבעבורה נענשת, ולא היה שום צורך שיענה אותך:
[78]
(יט)
וְיִתֵּן יְהֹוָה גַּם אֶת יִשְׂרָאֵל עִמְּךָ בְּיַד פְּלִשְׁתִּים וּמָחָר אַתָּה וּבָנֶיךָ עִמִּי גַּם אֶת מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל יִתֵּן יְהֹוָה בְּיַד פְּלִשְׁתִּים:
וְיִתֵּן יְהֹוָה גַּם אֶת יִשְׂרָאֵל עִמְּךָ בְּיַד פְּלִשְׁתִּים
מפני שהם גם נשתתפו בחטא,
[79]
וּמָחָר אַתָּה וּבָנֶיךָ עִמִּי
-בקבר כמוני
[80]
, וְ
גַּם אֶת מַחֲנֵה
-הערים בהן חונים
[81]
יִשְׂרָאֵל יִתֵּן יְהֹוָה בְּיַד פְּלִשְׁתִּים:
(כ)
וַיְמַהֵר שָׁאוּל וַיִּפֹּל מְלֹא קוֹמָתוֹ אַרְצָה וַיִּרָא מְאֹד מִדִּבְרֵי שְׁמוּאֵל גַּם כֹּחַ לֹא הָיָה בוֹ כִּי לֹא אָכַל לֶחֶם כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלָּיְלָה:
וַיְמַהֵר שָׁאוּל וַיִּפֹּל מְלֹא קוֹמָתוֹ אַרְצָה
להשתחוות לקולו של שמואל
[82]
, ולא רצה שיקימוהו מן הארץ לרוב דאגתו,
[83]
וַיִּרָא מְאֹד מִדִּבְרֵי שְׁמוּאֵל
, ומלבד מה שהיה מתבהל מדברי שמואל,
[84]
גַּם כֹּחַ לֹא הָיָה בוֹ
לקום מן הארץ לאחר שנפל ארצה,
[85]
כִּי לֹא אָכַל לֶחֶם כָּל
אותו
הַיּוֹם וְכָל הַלָּיְלָה:
(כא)
וַתָּבוֹא הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל וַתֵּרֶא כִּי נִבְהַל מְאֹד וַתֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה שָׁמְעָה שִׁפְחָתְךָ בְּקוֹלֶךָ וָאָשִׂים נַפְשִׁי בְּכַפִּי וָאֶשְׁמַע אֶת דְּבָרֶיךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי:
וכאשר ראתה האישה ששאול נבהל, עזבה את מעשה האוב לבל ידבר דברים עוד,
[86]
וַתָּבוֹא הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל
, והיא לא שמעה את דברי שמואל
[87]
, אולם
וַתֵּרֶא
-ראתה
כִּי נִבְהַל מְאֹד וַתֹּאמֶר אֵלָיו
האישה,
הִנֵּה שָׁמְעָה שִׁפְחָתְךָ בְּקוֹלֶךָ
לקסום באוב,
[88]
וָאָשִׂים נַפְשִׁי בְּכַפִּי
-וסכנתי נפשי לעבור אזהרת המלך, כי בעת הקסם לא ידעתי עדיין שאתה המלך,
[89]
וָאֶשְׁמַע אֶת דְּבָרֶיךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי
ועוד שביקשת להעלות נביא קדוש ה':
[90]
(כב)
וְעַתָּה שְׁמַע נָא גַם אַתָּה בְּקוֹל שִׁפְחָתֶךָ, וְאָשִׂמָה לְפָנֶיךָ פַּת לֶחֶם וֶאֱכוֹל וִיהִי בְךָ כֹּחַ, כִּי תֵלֵךְ בַּדָּרֶךְ:
וְעַתָּה שְׁמַע נָא
-ראוי כי תשמע
[91]
גַם אַתָּה בְּקוֹל שִׁפְחָתֶךָ,
וְאָשִׂמָה לְפָנֶיךָ פַּת לֶחֶם וֶאֱכוֹל וִיהִי בְךָ כֹּחַ,
כִּי תֵלֵךְ
-אתה אמור ללכת
בַּדָּרֶךְ
, ולשם כך אתה חייב כי יחזור אליך כוחך:
[92]
(כג)
וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר לֹא אֹכַל! וַיִּפְרְצוּ בוֹ עֲבָדָיו וְגַם הָאִשָּׁה וַיִּשְׁמַע לְקֹלָם, וַיָּקָם מֵהָאָרֶץ וַיֵּשֶׁב אֶל הַמִּטָּה:
וַיְמָאֵן
-וסירב שאול, כי לא היה חפץ לאכול,
[93]
וַיֹּאמֶר
שאול,
לֹא אֹכַל!
וַיִּפְרְצוּ
-והפצירו
[94]
בוֹ
מאוד
[95]
עֲבָדָיו וְגַם הָאִשָּׁה
הפצירה בו,
וַיִּשְׁמַע
שאול
לְקֹלָם,
וַיָּקָם מֵהָאָרֶץ וַיֵּשֶׁב אֶל
-על
[96]
הַמִּטָּה:
(כד)
וְלָאִשָּׁה עֵגֶל מַרְבֵּק בַּבַּיִת, וַתְּמַהֵר וַתִּזְבָּחֵהוּ וַתִּקַּח קֶמַח וַתָּלָשׁ וַתֹּפֵהוּ מַצּוֹת:
וְלָאִשָּׁה
היה
עֵגֶל מַרְבֵּק
-מפוטם
[97]
בַּבַּיִת,
וַתְּמַהֵר וַתִּזְבָּחֵהוּ
-ושחטה אותו,
וַתִּקַּח קֶמַח וַתָּלָשׁ
את הקמח, וכדי להזדרז,
[98]
וַתֹּפֵהוּ
-אפתה אותו
מַצּוֹת
שלא יצטרך שאול להתעכב לאכול ולהמתין עד שהבצק יחמיץ:
[99]
(כה)
וַתַּגֵּשׁ לִפְנֵי שָׁאוּל וְלִפְנֵי עֲבָדָיו, וַיֹּאכֵלוּ, וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ בַּלַּיְלָה הַהוּא:
וַתַּגֵּשׁ
-וקירבה האישה את האוכל
[100]
לִפְנֵי שָׁאוּל וְלִפְנֵי עֲבָדָיו,
וַיֹּאכֵלוּ,
וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ בַּלַּיְלָה הַהוּא
, ואחרי שאכלו חזרו לדרכם אל המחנה, ובזה רואים מהגבורה העצומה שהלך שאול ואסף חיילים אף שידע בלא ספק שבמלחמה ההיא הוא ובניו ימותו, וחרף נפשו למות על מרומי שדה, כגבורים אשר מעולם אנשי השם:
[101]