(א)
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל לִבּוֹ עַתָּה אֶסָּפֶה יוֹם אֶחָד בְּיַד שָׁאוּל אֵין לִי טוֹב כִּי הִמָּלֵט אִמָּלֵט אֶל אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, וְנוֹאַשׁ מִמֶּנִּי שָׁאוּל לְבַקְשֵׁנִי עוֹד בְּכָל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל, וְנִמְלַטְתִּי מִיָּדוֹ:
אחרי שכרת דוד את כנף מעיל שאול, חשב שלא יוסיף שאול עוד לרדוף אחריו, אבל אחרי שראה שלמרות זאת המשיך לרודפו, חשש כי ימשיך עוד לרודפו בעבור שרואה את טוב הצלחתו,
[1]
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל לִבּוֹ
-בליבו,
עַתָּה
ששאול רואה שה' עימי, ללא ספק יקנא בי יותר ממה שהיה מקנא עד עכשיו, וישתדל יותר לרדוף אחרי
[2]
, ומשכך
אֶסָּפֶה
[3]
יוֹם אֶחָד בְּיַד שָׁאוּל
שמא יארוב ויבוא עלי פתאום
[4]
, וכיוון שלא בכל יום מתרחש נס
[5]
אֵין לִי טוֹב כִּי
אם
הִמָּלֵט אִמָּלֵט
[6]
-להימלט
אֶל אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים,
וְ
כך
נוֹאַשׁ
-יתייאש
[7]
מִמֶּנִּי שָׁאוּל לְבַקְשֵׁנִי עוֹד
כמו שבקשני
[8]
בְּכָל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל,
וְנִמְלַטְתִּי
שם
מִיָּדוֹ
כי אף אם ירדוף אותי שם, יצילני מלך פלשתים:
[9]
(ב)
וַיָּקָם דָּוִד, וַיַּעֲבֹר הוּא וְשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ אֲשֶׁר עִמּוֹ אֶל אָכִישׁ בֶּן מָעוֹךְ מֶלֶךְ גַּת:
ולמרות שדוד האמין בדברי ה' ובהבטחותיו, לא רצה לסמוך על הנס
[10]
, ולכן שלח דוד לאכיש כי נבאש בשאול ובעמו, ואם ירצה ישב עמו הוא ואנשיו ויעזרוהו להילחם בישראל
[11]
, ואכיש הסכים לקבלו,
[12]
וַיָּקָם דָּוִד,
וַיַּעֲבֹר הוּא וְשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ אֲשֶׁר
היו
עִמּוֹ אֶל אָכִישׁ בֶּן מָעוֹךְ מֶלֶךְ גַּת:
(ג)
וַיֵּשֶׁב דָּוִד עִם אָכִישׁ בְּגַת הוּא וַאֲנָשָׁיו אִישׁ וּבֵיתוֹ, דָּוִד וּשְׁתֵּי נָשָׁיו אֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִית וַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִית:
וַיֵּשֶׁב דָּוִד עִם אָכִישׁ בְּגַת
, וכיוון שכבר לא חשש מאכיש התיישב שם
[13]
הוּא וַאֲנָשָׁיו אִישׁ וּבֵיתוֹ,
דָּוִד וּשְׁתֵּי נָשָׁיו אֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִית
[14]
וַאֲבִיגַיִל
שהיתה בתחילה
[15]
אֵשֶׁת נָבָל
[16]
הַכַּרְמְלִית:
(ד)
וַיֻּגַּד לְשָׁאוּל כִּי בָרַח דָּוִד גַּת וְלֹא יָסַף (יוסף עוֹד לְבַקְשׁוֹ:
וַיֻּגַּד לְשָׁאוּל כִּי בָרַח דָּוִד
אל
גַּת וְ
אולם
לֹא יָסַף (יוסף
כתיב)
-הוסיף
עוֹד
שאול
לְבַקְשׁוֹ:
(ה)
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אָכִישׁ, אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ יִתְּנוּ לִי מָקוֹם בְּאַחַת עָרֵי הַשָּׂדֶה וְאֵשְׁבָה שָּׁם, וְלָמָּה יֵשֵׁב עַבְדְּךָ בְּעִיר הַמַּמְלָכָה עִמָּךְ:
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אָכִישׁ,
אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ יִתְּנוּ לִי מָקוֹם בְּאַחַת
מֵ
עָרֵי הַשָּׂדֶה
שאינן מוקפות חומה,
[17]
וְאֵשְׁבָה שָּׁם,
וְלָמָּה יֵשֵׁב עַבְדְּךָ בְּעִיר הַמַּמְלָכָה עִמָּךְ
להיות לך למשא?
[18]
שכן שם יתייקרו המזונות בעבור אנשי
[19]
, ודעת דוד היתה כדי שלא ירגישו בכך שהוא פושט על המקומות, ושיהיה לו ולאנשיו עיר להם לבדם:
[20]
(ו)
וַיִּתֶּן לוֹ אָכִישׁ בַּיּוֹם הַהוּא אֶת צִקְלָג לָכֵן הָיְתָה צִקְלַג לְמַלְכֵי יְהוּדָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
וַיִּתֶּן לוֹ אָכִישׁ בַּיּוֹם הַהוּא אֶת צִקְלָג
אשר היתה שייכת לנחלת יהודה לפני שכבשו אותה פלשתים,
[21]
לָכֵן הָיְתָה צִקְלַג
מכאן והלאה
לְמַלְכֵי יְהוּדָה
לנחלה
עַד הַיּוֹם הַזֶּה
בו ערכו את ספר שמואל
[22]
, כי אכיש נתנה לדוד ולא החזירה אכיש לכל בני השבט:
[23]
(ז)
וַיְהִי מִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר יָשַׁב דָּוִד בִּשְׂדֵה פְלִשְׁתִּים יָמִים וְאַרְבָּעָה חֳדָשִׁים:
וַיְהִי מִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר יָשַׁב דָּוִד בִּשְׂדֵה פְלִשְׁתִּים
בגת ובצקלג,
[24]
יָמִים
אחדים בגת
[25]
וְאַרְבָּעָה חֳדָשִׁים
בצקלג:
[26]
(ח)
וַיַּעַל דָּוִד וַאֲנָשָׁיו, וַיִּפְשְׁטוּ אֶל הַגְּשׁוּרִי וְהַגִּזְרִי (והגרזי) וְהָעֲמָלֵקִי כִּי הֵנָּה יֹשְׁבוֹת הָאָרֶץ אֲשֶׁר מֵעוֹלָם בּוֹאֲךָ שׁוּרָה וְעַד אֶרֶץ מִצְרָיִם:
ובתקופה אשר היו בארץ פלשתים, לא היה לדוד ואנשיו אוכל לאכול, ומפאת ההכרח
[27]
וַיַּעַל
-היה עולה
[28]
דָּוִד
הוא
וַאֲנָשָׁיו,
וַיִּפְשְׁטוּ
-והיו פושטים על האויב
[29]
ולשם כך התפזרו כדרך הנלחמים,
[30]
אֶל הַגְּשׁוּרִי וְהַגִּזְרִי (והגרזי
כתיב
) וְהָעֲמָלֵקִי
שהיו מעיקים לישראל
[31]
ואשר היו גם שנואי אכיש
[32]
, והסיבה שבאו לפשוט דוקא על מקומות אלו היא
כִּי הֵנָּה
-באותם המקומות
[33]
שהיו
יֹשְׁבוֹת
אותן המשפחות
[34]
, היתה
הָאָרֶץ אֲשֶׁר מֵעוֹלָם
-מקדם לבטח
[35]
, ולא היו נשמרים כי לא היתה להם מלחמה עם אדם
[36]
, והיה גבולם עד
בּוֹאֲךָ
-הדרך בה מגיעים אל
שׁוּרָה
-שור
[37]
וְעַד אֶרֶץ מִצְרָיִם
, ועשה בהם דוד כרצונו:
[38]
(ט)
וְהִכָּה דָוִד אֶת הָאָרֶץ, וְלֹא יְחַיֶּה אִישׁ וְאִשָּׁה וְלָקַח צֹאן וּבָקָר וַחֲמֹרִים וּגְמַלִּים וּבְגָדִים, וַיָּשָׁב וַיָּבֹא אֶל אָכִישׁ:
וְהִכָּה דָוִד אֶת הָאָרֶץ,
וְ
ולא היה נודע מי היה עושה להם זאת הרעה כי
[39]
לֹא יְחַיֶּה
-היה דוד משאיר חי
אִישׁ וְאִשָּׁה
מן השבי לעבדים ולשפחות,
[40]
וְ
רק
[41]
לָקַח
מהם כשלל,
צֹאן וּבָקָר וַחֲמֹרִים וּגְמַלִּים וּבְגָדִים,
וַיָּשָׁב
-ותמיד כשהיה חוזר
[42]
וַיָּבֹא
-היה בא דוד
אֶל אָכִישׁ:
(י)
וַיֹּאמֶר אָכִישׁ אַל פְּשַׁטְתֶּם הַיּוֹם? וַיֹּאמֶר דָּוִד עַל נֶגֶב יְהוּדָה, וְעַל נֶגֶב הַיַּרְחְמְאֵלִי וְאֶל נֶגֶב הַקֵּינִי:
וַיֹּאמֶר
-וכאשר היה אומר לו
[43]
אָכִישׁ אַל
-לאן
[44]
ועל מי
[45]
פְּשַׁטְתֶּם הַיּוֹם?
וַיֹּאמֶר
-היה משיבו
[46]
דָּוִד
כמסיח לפי תומו
[47]
, כי פשט על ישראל, למרות שהיה פושט אל הגשורי ואל הגזרי ואל העמלקי
[48]
, וכך פעם היה עונה לו שפשט
[49]
עַל נֶגֶב
-דרום
[50]
יְהוּדָה,
וְ
פעם אחרת היה משיבו
[51]
עַל נֶגֶב
-דרום
הַיַּרְחְמְאֵלִי
שמבני יהודה,
[52]
וְ
פעם אחרת היה משיבו
[53]
אֶל נֶגֶב
-דרום
הַקֵּינִי
[54]
, והיה עונה כך דוד למען יחשוב אכיש שהבאיש דוד בעמו
[55]
, ויבטח לב אכיש בדוד:
[56]
(יא)
וְאִישׁ וְאִשָּׁה לֹא יְחַיֶּה דָוִד לְהָבִיא גַת, לֵאמֹר פֶּן יַגִּדוּ עָלֵינוּ לֵאמֹר כֹּה עָשָׂה דָוִד וְכֹה מִשְׁפָּטוֹ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר יָשַׁב בִּשְׂדֵה פְלִשְׁתִּים:
וְאִישׁ וְאִשָּׁה
מבני הגשורי וכו'
[57]
לֹא יְחַיֶּה
-היה משאיר חי
דָוִד לְהָבִיא
אותם לְ
גַת,
לֵאמֹר
-כי אמר דוד
[58]
פֶּן יַגִּדוּ עָלֵינוּ לֵאמֹר
שעליהם אנחנו פושטים ולא על ישראל,
[59]
כֹּה עָשָׂה דָוִד
שהיה פושט אל הגשורי והגרזי והעמלקי,
[60]
וְכֹה
היה
מִשְׁפָּטוֹ
-מנהגו
[61]
כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר יָשַׁב בִּשְׂדֵה פְלִשְׁתִּים
שאינו מחיה איש ואשה פן יספרו לאכיש:
[62]
(יב)
וַיַּאֲמֵן אָכִישׁ בְּדָוִד לֵאמֹר הַבְאֵשׁ הִבְאִישׁ בְּעַמּוֹ בְיִשְׂרָאֵל וְהָיָה לִי לְעֶבֶד עוֹלָם:
וַיַּאֲמֵן אָכִישׁ בְּדָוִד
שנלחם בעמו,
[63]
לֵאמֹר
-ואמר, כיוון שהוא פושט עליהם תמיד, נראה כי נתגרה בכל עמו ולא רק בשאול
[64]
, אלא גם ביהודה וגם בישראל
[65]
ונראה שלא ישלים עמהם עוד
[66]
, מפני ש
הַבְאֵשׁ הִבְאִישׁ
-מאס דוד
[67]
בְּעַמּוֹ בְיִשְׂרָאֵל
כמו שמואס אדם דבר הנבאש,
[68]
וְ
אם כן
[69]
הָיָה
-יהיה
לִי
דוד
לְעֶבֶד עוֹלָם
-תמיד, לא אחליפנו ולא אמיר אותו:
[70]