(א)
וַיְהִי בְּבֹא דָוִד וַאֲנָשָׁיו צִקְלַג בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַעֲמָלֵקִי פָשְׁטוּ אֶל נֶגֶב וְאֶל צִקְלַג וַיַּכּוּ אֶת צִקְלַג, וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָהּ בָּאֵשׁ:
וַיְהִי בְּבֹא דָוִד וַאֲנָשָׁיו
אל
צִקְלַג בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי
מהעת שעזבו את העיר ללכת לאכיש
[1]
, והנה מצאו
וַעֲמָלֵקִי
-כי העמלקי קודם בואם, כבר
[2]
פָשְׁטוּ
-התפזרו לשלול שלל
[3]
אֶל נֶגֶב
יהודה
[4]
, ובו נגב הכרתי ונגב כלב,
[5]
וְ
לאחר שחקרו מי היה הורג בהם
[6]
, פשטו גם
אֶל צִקְלַג
מקום מחנה דוד, ויען שדוד הכה בהם תמיד,
[7]
וַיַּכּוּ
-והרסו
[8]
אֶת
בנייני העיר
[9]
צִקְלַג,
וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָהּ בָּאֵשׁ
כדי שלא יוכל דוד להתישב בה עוד:
[10]
(ב)
וַיִּשְׁבּוּ אֶת הַנָּשִׁים אֲשֶׁר בָּהּ מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל לֹא הֵמִיתוּ אִישׁ וַיִּנְהֲגוּ וַיֵּלְכוּ לְדַרְכָּם:
וַיִּשְׁבּוּ
-ולקחו העמלקי בשבי
[11]
אֶת הַנָּשִׁים אֲשֶׁר
היו
בָּהּ
בעיר צקלג,
מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל
, כי הגברים שהלכו עם דוד לא היו בעיר להילחם נגדם, ולא נשארו בעיר כי אם הנשים והבנים והבנות
[12]
, ובהשגחת ה'
[13]
בדרך נס,
[14]
לֹא הֵמִיתוּ
העמלקי
אִישׁ
ממחנה דוד שהיה בעיר,
וַיִּנְהֲגוּ
-ולכדו אותם בשבי,
[15]
וַיֵּלְכוּ
העמלקי
לְדַרְכָּם:
(ג)
וַיָּבֹא דָוִד וַאֲנָשָׁיו אֶל הָעִיר וְהִנֵּה שְׂרוּפָה בָּאֵשׁ וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם נִשְׁבּוּ:
וַיָּבֹא דָוִד וַאֲנָשָׁיו אֶל הָעִיר
צקלג,
וְהִנֵּה
מצאו אותה
[16]
שְׂרוּפָה בָּאֵשׁ וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם
של אנשי דוד אינם שם, כי
נִשְׁבּוּ
-נלקחו בשבי:
(ד)
וַיִּשָּׂא דָוִד וְהָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ עַד אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם כֹּחַ לִבְכּוֹת:
וַיִּשָּׂא דָוִד וְהָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶת קוֹלָם
בבכי,
וַיִּבְכּוּ עַד אֲשֶׁר
מרוב בכי,
אֵין
-לא היה
בָּהֶם
עוד
כֹּחַ
להמשיך
לִבְכּוֹת:
(ה)
וּשְׁתֵּי נְשֵׁי דָוִד נִשְׁבּוּ אֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵלִית וַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי:
וּשְׁתֵּי נְשֵׁי דָוִד נִשְׁבּוּ
אף הן בידי העמלקי, והיו אלה
אֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵלִית וַאֲבִיגַיִל
אשר היתה לפני כן
אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי:
(ו)
וַתֵּצֶר לְדָוִד מְאֹד, כִּי אָמְרוּ הָעָם לְסָקְלוֹ כִּי מָרָה נֶפֶשׁ כָּל הָעָם אִישׁ עַל בָּנָו וְעַל בְּנֹתָיו וַיִּתְחַזֵּק דָּוִד בַּיהֹוָה אֱלֹהָיו:
וַתֵּצֶר
-והיה צר
[17]
לְדָוִד מְאֹד,
כִּי
לבד הצרה שנשבו נשותיו,
[18]
אָמְרוּ
-רצו
הָעָם לְסָקְלוֹ
לרגום אותו באבנים
[19]
, על שהיה מסבב לרדת למלחמה עם אכיש, והיתה זו הסיבה שבאו עמלק ועשו מה שעשו
[20]
, וביחוד שלא השאיר שומרים בעיר,
[21]
כִּי מָרָה
היתה
נֶפֶשׁ כָּל הָעָם אִישׁ עַל בָּנָו וְעַל בְּנֹתָיו
, ועם כל זה
[22]
שנשבו נשותיו והעם התקומם נגדו,
[23]
וַיִּתְחַזֵּק
-היה מתחזק
דָּוִד
להישען
[24]
ולשים תוחלתו
[25]
בַּיהֹוָה אֱלֹהָיו
אשר משחו
[26]
, ולא התייאש מן הישועה:
[27]
(ז)
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן בֶּן אֲחִימֶלֶךְ, הַגִּישָׁה נָּא לִי הָאֵפֹד, וַיַּגֵּשׁ אֶבְיָתָר אֶת הָאֵפֹד אֶל דָּוִד:
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן בֶּן אֲחִימֶלֶךְ,
הַגִּישָׁה
-הבא
נָּא לִי
את
הָאֵפֹד,
וַיַּגֵּשׁ
-והביא
אֶבְיָתָר אֶת הָאֵפֹד אֶל דָּוִד:
(ח)
וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּיהֹוָה לֵאמֹר אֶרְדֹּף אַחֲרֵי הַגְּדוּד הַזֶּה הַאַשִּׂגֶנּוּ? וַיֹּאמֶר לוֹ רְדֹף כִּי הַשֵּׂג תַּשִּׂיג וְהַצֵּל תַּצִּיל:
וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּיהֹוָה לֵאמֹר
, האם
[28]
אֶרְדֹּף אַחֲרֵי הַגְּדוּד הַזֶּה
? ואם כן
הַ
אם
אַשִּׂגֶנּוּ?
[29]
וַיֹּאמֶר לוֹ
הקב"ה באורים ותומים,
רְדֹף
כי אתה מחוייב לכך, ולא תהיה פעולתך לבטלה
[30]
כִּי הַשֵּׂג תַּשִּׂיג
את הגדוד,
וְ
אף
הַצֵּל תַּצִּיל
את השבויים מידם:
(ט)
וַיֵּלֶךְ דָּוִד הוּא וְשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ אֲשֶׁר אִתּוֹ, וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל הַבְּשׂוֹר וְהַנּוֹתָרִים עָמָדוּ:
וַיֵּלֶךְ דָּוִד
במהירות
[31]
הוּא וְשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ אֲשֶׁר
היו
אִתּוֹ,
וַיָּבֹאוּ
כולם
[32]
עַד נַחַל הַבְּשׂוֹר
, ומתוך שש מאות האנשים, רק ארבע מאות עברו את הנחל
[33]
, כי היו בהם עייפים
[34]
, ולכן נותרו שם מקצתם,
[35]
וְהַנּוֹתָרִים
[36]
, מאתיים במספר
[37]
, לא חזרו להם אלא,
[38]
עָמָדוּ
שם ושמרו את כליהם של ארבע מאות הלוחמים, כי הלוחמים לא יכלו לקחת את כל כליהם למלחמה, אלא רק את כלי מלחמתם:
[39]
(י)
וַיִּרְדֹּף דָּוִד הוּא וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ, וַיַּעַמְדוּ מָאתַיִם אִישׁ אֲשֶׁר פִּגְּרוּ מֵעֲבֹר אֶת נַחַל הַבְּשׂוֹר:
וַיִּרְדֹּף דָּוִד הוּא וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ,
וַיַּעַמְדוּ מָאתַיִם אִישׁ
-האנשים
[40]
אֲשֶׁר פִּגְּרוּ
-נמנעו
[41]
מֵעֲבֹר אֶת נַחַל הַבְּשׂוֹר
מפני חולשתם:
[42]
(יא)
וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מִצְרִי בַּשָּׂדֶה וַיִּקְחוּ אֹתוֹ אֶל דָּוִד, וַיִּתְּנוּ לוֹ לֶחֶם וַיֹּאכַל, וַיַּשְׁקֻהוּ מָיִם:
וַיִּמְצְאוּ
אנשי דוד
[43]
אִישׁ מִצְרִי בַּשָּׂדֶה
, והיה האיש רעב וצמא
[44]
, ולא ידעו כי איש מצרי הוא,
[45]
וַיִּקְחוּ אֹתוֹ אֶל דָּוִד,
וַיִּתְּנוּ לוֹ לֶחֶם וַיֹּאכַל,
וַיַּשְׁקֻהוּ
מעט
[46]
מָיִם:
(יב)
וַיִּתְּנוּ לוֹ פֶלַח דְּבֵלָה וּשְׁנֵי צִמֻּקִים וַיֹּאכַל וַתָּשָׁב רוּחוֹ אֵלָיו, כִּי לֹא אָכַל לֶחֶם וְלֹא שָׁתָה מַיִם שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת:
וַיִּתְּנוּ לוֹ פֶלַח
-חתיכת עיגול
[47]
דְּבֵלָה
הן תאנים דרוסות יחד,
[48]
וּשְׁנֵי
אשכולות
[49]
צִמֻּקִים
-ענבים יבשים,
[50]
וַיֹּאכַל
האיש,
וַתָּשָׁב רוּחוֹ אֵלָיו,
כִּי לֹא אָכַל לֶחֶם וְלֹא שָׁתָה מַיִם שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת:
(יג)
וַיֹּאמֶר לוֹ דָוִד לְמִי אַתָּה וְאֵי מִזֶּה אָתָּה? וַיֹּאמֶר נַעַר מִצְרִי אָנֹכִי, עֶבֶד לְאִישׁ עֲמָלֵקִי וַיַּעַזְבֵנִי אֲדֹנִי כִּי חָלִיתִי הַיּוֹם שְׁלֹשָׁה:
וַיֹּאמֶר לוֹ דָוִד לְמִי אַתָּה
שייך
[51]
ועבד של מי אתה?
[52]
וְאֵי מִזֶּה
-ומאיזה עם
[53]
אָתָּה?
וַיֹּאמֶר
האיש,
נַעַר מִצְרִי אָנֹכִי,
עֶבֶד לְאִישׁ עֲמָלֵקִי
מאותם שפשטו על הארץ
[54]
, ואינני בורח ממנו אלא
[55]
וַיַּעַזְבֵנִי
-נטש אותי
אֲדֹנִי
, ולא עשה זאת בגלל איזה חטא שעשיתי אלא
[56]
כִּי חָלִיתִי
ולא יכולתי ללכת בדרך בקצב שלו,
[57]
הַיּוֹם
מלאו
[58]
שְׁלֹשָׁה
ימים מהיום בו נטש אותי:
[59]
(יד)
אֲנַחְנוּ פָּשַׁטְנוּ נֶגֶב הַכְּרֵתִי וְעַל אֲשֶׁר לִיהוּדָה, וְעַל נֶגֶב כָּלֵב וְאֶת צִקְלַג שָׂרַפְנוּ בָאֵשׁ:
אֲנַחְנוּ פָּשַׁטְנוּ
על
נֶגֶב
-דרום
[60]
הַכְּרֵתִי
-ארץ פלשתים,
[61]
וְעַל
הנגב
[62]
אֲשֶׁר לִיהוּדָה,
וְעַל נֶגֶב
-דרום ארץ
כָּלֵב
[63]
שבנחלת יהודה,
[64]
וְאֶת
העיר
צִקְלַג שָׂרַפְנוּ בָאֵשׁ:
(טו)
וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד, הֲתוֹרִדֵנִי אֶל הַגְּדוּד הַזֶּה וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים אִם תְּמִיתֵנִי וְאִם תַּסְגִּרֵנִי בְּיַד אֲדֹנִי, וְאוֹרִדְךָ אֶל הַגְּדוּד הַזֶּה:
וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד,
הֲתוֹרִדֵנִי
-האם תורידני
אֶל הַגְּדוּד
-החיל
[65]
הַזֶּה
להראות לי את דרך מהלכם?
[66]
וַיֹּאמֶר
לו האיש
הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים אִם
-שלא
תְּמִיתֵנִי וְאִם
-וגם שלא
[67]
תַּסְגִּרֵנִי
-תמסור אותי
[68]
בְּיַד אֲדֹנִי,
וְ
אז
אוֹרִדְךָ אֶל הַגְּדוּד הַזֶּה:
(טז)
וַיֹּרִדֵהוּ וְהִנֵּה נְטֻשִׁים עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ אֹכְלִים וְשֹׁתִים וְחֹגְגִים בְּכֹל הַשָּׁלָל הַגָּדוֹל אֲשֶׁר לָקְחוּ מֵאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וּמֵאֶרֶץ יְהוּדָה:
וַיֹּרִדֵהוּ
האיש אל הגדוד,
וְהִנֵּה
היו הם
נְטֻשִׁים
-מפוזרים
[69]
עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ
אשר היו עליה
[70]
, והיו
אֹכְלִים וְשֹׁתִים וְחֹגְגִים
-מרקדים ומפזזים ומכרכרים,
[71]
בְּכֹל
-בעבור כל
[72]
הַשָּׁלָל הַגָּדוֹל אֲשֶׁר לָקְחוּ מֵאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וּמֵאֶרֶץ יְהוּדָה
, ועצם היותם מפוזרים וחוגגים היה סימן לדוד שלא עלה על ליבם להישמר עוד:
[73]
(יז)
וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד הָעֶרֶב לְמָחֳרָתָם וְלֹא נִמְלַט מֵהֶם אִישׁ כִּי אִם אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ נַעַר אֲשֶׁר רָכְבוּ עַל הַגְּמַלִּים וַיָּנֻסוּ:
ובא עליהם דוד בלילה כדי שלא יראו שאנשי דוד מעטים,
[74]
וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף
-מהערב הזה
[75]
וְעַד הָעֶרֶב
שלמחרת, והמשיך עוד להכותם
[76]
לְמָחֳרָתָם
-ביום שלאחר מכן,
[77]
וְלֹא נִמְלַט מֵהֶם אִישׁ כִּי אִם אַרְבַּע מֵאוֹת
[78]
אִישׁ
והיו אלה
נַעַר
-נערים צעירים
אֲשֶׁר רָכְבוּ עַל הַגְּמַלִּים
הרצים
[79]
, ולהיותם גם צעירים וגם רכובים על גמלים רצים,
[80]
וַיָּנֻסוּ
-הצליחו לנוס:
[81]
(יח)
וַיַּצֵּל דָּוִד אֵת כָּל אֲשֶׁר לָקְחוּ עֲמָלֵק וְאֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו הִצִּיל דָּוִד:
והנה היה מהצלחת דוד וזכותו שהעמלקים בהתפשטם על צקלג לא הרגו נפש אחת,
[82]
וַיַּצֵּל
-והציל
דָּוִד אֵת כָּל אֲשֶׁר לָקְחוּ עֲמָלֵק
הנשים והטף,
[83]
וְאֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו הִצִּיל דָּוִד
בעצמו, במו ידיו:
[84]
(יט)
וְלֹא נֶעְדַּר לָהֶם מִן הַקָּטֹן וְעַד הַגָּדוֹל וְעַד בָּנִים וּבָנוֹת וּמִשָּׁלָל וְעַד כָּל אֲשֶׁר לָקְחוּ לָהֶם הַכֹּל הֵשִׁיב דָּוִד:
, וכך הציל דוד כולם,
[85]
וְלֹא נֶעְדַּר
-נחסר
[86]
לָהֶם
כלום,
מִן הַקָּטֹן וְעַד הַגָּדוֹל וְעַד בָּנִים וּבָנוֹת
הכל השיב דוד,
[87]
וּ
כמו כן, אף את השלל החזיר,
מִשָּׁלָל
-מהשלל שלקחו מהם בצקלג,
[88]
וְעַד
השלל אשר לקחו מפלשתים מנגב יהודה וכלב,
[89]
כָּל אֲשֶׁר לָקְחוּ לָהֶם
העמלקים, ואף מה שכבר הספיקו לחלק בינהם,
[90]
הַכֹּל הֵשִׁיב דָּוִד:
(כ)
וַיִּקַּח דָּוִד אֶת כָּל הַצֹּאן וְהַבָּקָר נָהֲגוּ לִפְנֵי הַמִּקְנֶה הַהוּא וַיֹּאמְרוּ זֶה שְׁלַל דָּוִד:
וַיִּקַּח דָּוִד
לעצמו
[91]
אֶת כָּל הַצֹּאן וְהַבָּקָר
ואף מאשר שללו עמלק מבני פלשתים
[92]
ומנגב יהודה ומנגב כלב
[93]
, וְ
נָהֲגוּ
מנהיגי המקנה שמפנים דרך,
[94]
לִפְנֵי הַמִּקְנֶה הַהוּא
להתכבד ולהתהלל
[95]
, וכאשר היה בא מי מהפלשתים ומיהודה לקחת מקנהו
[96]
וַיֹּאמְרוּ
-היו אומרים להם
זֶה שְׁלַל דָּוִד
ואין לכם חלק בזה, כי דוד לעצמו שללו ולא בכדי להחזירו לבעליו:
[97]
(כא)
וַיָּבֹא דָוִד אֶל מָאתַיִם הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פִּגְּרוּ מִלֶּכֶת אַחֲרֵי דָוִד וַיֹּשִׁיבֻם בְּנַחַל הַבְּשׂוֹר וַיֵּצְאוּ לִקְרַאת דָּוִד וְלִקְרַאת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, וַיִּגַּשׁ דָּוִד אֶת הָעָם וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם:
וַיָּבֹא דָוִד אֶל מָאתַיִם
-סמוך למאתיים
[98]
הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פִּגְּרוּ
-נחלשו
[99]
מִלֶּכֶת
-מללכת
אַחֲרֵי דָוִד
ואנשיו,
וַיֹּשִׁיבֻם
-ואשר הושיבום דוד ואנשיו
[100]
בְּ
עבר
[101]
נַחַל הַבְּשׂוֹר
לשמור על כליהם
[102]
, וכשראו מרחוק שדוד וארבע מאות אנשיו באים,
[103]
וַיֵּצְאוּ
אנשים אלו ממקום מושבם
[104]
לִקְרַאת דָּוִד וְלִקְרַאת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ,
וַיִּגַּשׁ דָּוִד אֶת
-אל
[105]
הָעָם
הם האנשים אשר נחלשו,
וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם
שכיוון שנחלשו בדרך, שאל על שלום גופם ובריאותם
[106]
ושאל אם באו עליהם אויבים:
[107]
(כב)
וַיַּעַן כָּל אִישׁ רָע וּבְלִיַּעַל מֵהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ עִם דָּוִד וַיֹּאמְרוּ יַעַן אֲשֶׁר לֹא הָלְכוּ עִמִּי לֹא נִתֵּן לָהֶם מֵהַשָּׁלָל אֲשֶׁר הִצַּלְנוּ, כִּי אִם אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וְיִנְהֲגוּ וְיֵלֵכוּ:
אחרי שראו שאין בכוונת דוד להענישם,
[108]
וַיַּעַן כָּל אִישׁ רָע וּבְלִיַּעַל
[109]
מֵהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ עִם דָּוִד וַיֹּאמְרוּ
כל אחד מהם,
[110]
יַעַן
-בעבור
[111]
אֲשֶׁר לֹא הָלְכוּ עִמִּי
מן הראוי להענישם, ולכן
[112]
לֹא נִתֵּן לָהֶם מֵהַשָּׁלָל אֲשֶׁר הִצַּלְנוּ,
כִּי אִם
כל
אִישׁ
יקח
אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וְיִנְהֲגוּ
לעצמם
[113]
וְיֵלֵכוּ
להם, ובזאת די להם
[114]
, אבל לא יחלקו עמנו בשלל, ואף את השלל של עצמם לא יקחו:
[115]
(כג)
וַיֹּאמֶר דָּוִד, לֹא תַעֲשׂוּ כֵן אֶחָי אֵת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה לָנוּ, וַיִּשְׁמֹר אֹתָנוּ וַיִּתֵּן אֶת הַגְּדוּד הַבָּא עָלֵינוּ בְּיָדֵנוּ:
ולמרות שדוד היה מלך נגיד ומצוה לאומים, בכל זאת לא גער בהם
[116]
, והשיב להם בחכמה וביושר ובענוות צדק,
[117]
וַיֹּאמֶר
להם
דָּוִד,
לֹא תַעֲשׂוּ כֵן אֶחָי
, וכי בכח ידינו לקחנו את השלל?!
[118]
, הרי אנחנו לא עשינו מאומה, רק ה' הוא הלוחם והמנצח, ולקחנו
[119]
אֵת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה לָנוּ,
וַיִּשְׁמֹר אֹתָנוּ
כי לא נפקד ממנו איש,
[120]
וַיִּתֵּן אֶת הַגְּדוּד הַבָּא עָלֵינוּ בְּיָדֵנוּ
כצאן לטבח
[121]
, ואם מה' נעשה זאת, הלא כולנו עם ה' אנחנו:
[122]
(כד)
וּמִי יִשְׁמַע לָכֶם לַדָּבָר הַזֶּה כִּי כְּחֵלֶק הַיֹּרֵד בַּמִּלְחָמָה וּכְחֵלֶק הַיֹּשֵׁב עַל הַכֵּלִים יַחְדָּו יַחֲלֹקוּ:
ואף אם נעשתה המלחמה בעוצם ידינו, הלא על כל פנים ישבו הם לשמור על הכלים, אם כן מהראוי לחלוק עמהם שוה בשוה,
[123]
וּמִי יִשְׁמַע לָכֶם לַדָּבָר הַזֶּה
שלא לחלוק?!
כִּי
דין פשוט הוא
[124]
וכך נהוג מאז
[125]
, שיהיה
כְּחֵלֶק הַיֹּרֵד בַּמִּלְחָמָה וּכְחֵלֶק הַיֹּשֵׁב עַל הַכֵּלִים
שווה, מבלי קדימה כלל ליורדי המלחמה
[126]
, וְ
יַחְדָּו יַחֲלֹקוּ
, כי אם לא ישמרו הם על הכלים, לא היה מתאפשר ללוחמים להילחם:
[127]
(כה)
וַיְהִי מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה וַיְשִׂמֶהָ לְחֹק וּלְמִשְׁפָּט לְיִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
וַיְהִי מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה
-והלאה,
[128]
וַיְשִׂמֶהָ
-שם דוד את הנהגת החלוקה השווה
[129]
להנהגת העולם
[130]
, וּ
לְחֹק
-לדבר קבוע
[131]
וּלְמִשְׁפָּט לְיִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה
שבו גלו ישראל מארצם, ולא נתעסקו עוד במלחמה:
[132]
(כו)
וַיָּבֹא דָוִד אֶל צִקְלַג וַיְשַׁלַּח מֵהַשָּׁלָל לְזִקְנֵי יְהוּדָה, לְרֵעֵהוּ לֵאמֹר הִנֵּה לָכֶם בְּרָכָה מִשְּׁלַל אֹיְבֵי יְהֹוָה:
וַיָּבֹא דָוִד אֶל צִקְלַג
, וכדי לפרסם את הנס אשר עשה לו ה' יתברך,
[133]
וַיְשַׁלַּח מֵהַשָּׁלָל
[134]
לְ
ִ
זִקְנֵי יְהוּדָה,
לְרֵעֵהוּ
שהם היו
[135]
רעיו
[136]
ואוהביו,
[137]
לֵאמֹר
להם,
הִנֵּה לָכֶם בְּרָכָה
-מנחה
[138]
ומתנה
[139]
מִשְּׁלַל אֹיְבֵי יְהֹוָה
, ובהיותם אויבי ה' ברכה היא לאכול את שללם:
[140]
(כז)
לַאֲשֶׁר בְּבֵית אֵל, וְלַאֲשֶׁר בְּרָמוֹת נֶגֶב, וְלַאֲשֶׁר בְּיַתִּר:
וכך שלח לכל זקני יהודה רֵעָיו,
[141]
לַ
אלה
אֲשֶׁר
היו
בְּבֵית אֵל,
וְלַ
אלה
אֲשֶׁר
היו
בְּרָמוֹת נֶגֶב,
וְלַ
אלה
אֲשֶׁר
היו
בְּיַתִּר:
(כח)
וְלַאֲשֶׁר בַּעֲרֹעֵר, וְלַאֲשֶׁר בְּשִׂפְמוֹת, וְלַאֲשֶׁר בְּאֶשְׁתְּמֹעַ:
וְלַ
אלה
אֲשֶׁר
היו
בַּעֲרֹעֵר,
וְלַ
אלה
אֲשֶׁר
היו
בְּשִׂפְמוֹת,
וְלַ
אלה
אֲשֶׁר
היו
בְּאֶשְׁתְּמֹעַ:
(כט)
וְלַאֲשֶׁר בְּרָכָל, וְלַאֲשֶׁר בְּעָרֵי הַיְּרַחְמְאֵלִי, וְלַאֲשֶׁר בְּעָרֵי הַקֵּינִי:
וְלַ
אלה
אֲשֶׁר
היו
בְּרָכָל,
וְלַ
אלה
אֲשֶׁר
היו
בְּעָרֵי הַיְּרַחְמְאֵלִי,
וְלַ
אלה
אֲשֶׁר
היו
בְּעָרֵי הַקֵּינִי:
(ל)
וְלַאֲשֶׁר בְּחָרְמָה, וְלַאֲשֶׁר בְּבוֹר עָשָׁן, וְלַאֲשֶׁר בַּעֲתָךְ:
וְלַ
אלה
אֲשֶׁר
היו
בְּחָרְמָה,
וְלַ
אלה
אֲשֶׁר
היו
בְּבוֹר עָשָׁן,
וְלַ
אלה
אֲשֶׁר
היו
בַּעֲתָךְ:
(לא)
וְלַאֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן, וּלְכָל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר הִתְהַלֶּךְ שָׁם דָּוִד הוּא וַאֲנָשָׁיו:
וְלַ
אלה
אֲשֶׁר
היו
בְּחֶבְרוֹן,
וּלְכָל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר הִתְהַלֶּךְ שָׁם דָּוִד הוּא וַאֲנָשָׁיו
והיו מחביאים אותו מפני שאול בעת בורחו ממנו:
[142]