(א)
וַיִּשְׁמַע בֶּן שָׁאוּל כִּי מֵת אַבְנֵר בְּחֶבְרוֹן, וַיִּרְפּוּ יָדָיו וְכָל יִשְׂרָאֵל נִבְהָלוּ:
וַיִּשְׁמַע
איש-בשת
[1]
בֶּן שָׁאוּל כִּי מֵת אַבְנֵר
שהמליכו,
[2]
בְּחֶבְרוֹן,
וַיִּרְפּוּ יָדָיו
-והתייאש
[3]
, לפי שלא נשאר מי שיסייע לו להתחזק במלכותו,
[4]
וְ
גם
כָל יִשְׂרָאֵל נִבְהָלוּ
היות וידעו שלבב אבנר היה שלם עם דוד, וחששו שעם כל זה נהרג בעצת דוד, ופחדו לנפשם שלא ינקום דוד בכולם;
[5]
(ב)
וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים שָׂרֵי גְדוּדִים הָיוּ בֶן שָׁאוּל, שֵׁם הָאֶחָד בַּעֲנָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִי רֵכָב בְּנֵי רִמּוֹן הַבְּאֶרֹתִי מִבְּנֵי בִנְיָמִן כִּי גַּם בְּאֵרוֹת תֵּחָשֵׁב עַל בִּנְיָמִן:
וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים שָׂרֵי גְדוּדִים
על אנשי החיל
[6]
הָיוּ
בתחילה
[7]
לאיש-בשת
בֶן שָׁאוּל,
שֵׁם הָאֶחָד בַּעֲנָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִי רֵכָב
והם היו
בְּנֵי רִמּוֹן הַבְּאֶרֹתִי
והיו
[8]
מִבְּנֵי בִנְיָמִן
שהוא משבטו של שאול,
[9]
כִּי גַּם בְּאֵרוֹת תֵּחָשֵׁב
-נחשבה
עַל
נחלת
[10]
בִּנְיָמִן
, אולם גם עליהם לא יכול היה איש-בשת להישען עתה
[11]
, כי בשומעם שמת אבנר בחברון רפו ידם וברחו להם;
[12]
(ג)
וַיִּבְרְחוּ הַבְּאֵרֹתִים גִּתָּיְמָה וַיִּהְיוּ שָׁם גָּרִים עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
וַיִּבְרְחוּ הַבְּאֵרֹתִים גִּתָּיְמָה
-לגת
[13]
וַיִּהְיוּ שָׁם גָּרִים עַד הַיּוֹם הַזֶּה
בו הרגו את איש בושת;
[14]
(ד)
וְלִיהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל בֵּן נְכֵה רַגְלָיִם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים הָיָה בְּבֹא שְׁמֻעַת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן מִיִּזְרְעֶאל וַתִּשָּׂאֵהוּ אֹמַנְתּוֹ וַתָּנֹס וַיְהִי בְּחָפְזָהּ לָנוּס וַיִּפֹּל וַיִּפָּסֵחַ וּשְׁמוֹ מְפִיבֹשֶׁת:
והכתוב מספר כיצד הסתיימה המלוכה מבית שאול,
[15]
וְלִיהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל בֵּן נְכֵה
-שבור
[16]
רַגְלָיִם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים הָיָה בְּבֹא
-כשהגיעה
שְׁמֻעַת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן מִיִּזְרְעֶאל
אשר נהרגו במלחמה ההיא,
[17]
וַתִּשָּׂאֵהוּ אֹמַנְתּוֹ
המגדלת אותו
[18]
וַתָּנֹס
-וברחה
[19]
מפחד הפלשתים שלא יבואו אל בית המלך לשלול שלל,
[20]
וַיְהִי בְּחָפְזָהּ
-כשמיהרה
[21]
לָנוּס וַיִּפֹּל
מִיָּדָהּ
[22]
וַיִּפָּסֵחַ
-ונעשה אז פסח,
[23]
וּשְׁמוֹ
היה
מְפִיבֹשֶׁת;
(ה)
וַיֵּלְכוּ בְּנֵי רִמּוֹן הַבְּאֵרֹתִי רֵכָב וּבַעֲנָה וַיָּבֹאוּ כְּחֹם הַיּוֹם אֶל בֵּית אִישׁ בֹּשֶׁת וְהוּא שֹׁכֵב אֵת מִשְׁכַּב הַצָּהֳרָיִם:
וַיֵּלְכוּ
וישובו מגת
[24]
בְּנֵי רִמּוֹן הַבְּאֵרֹתִי רֵכָב וּבַעֲנָה
וקשרו קשר נגד איש-בשת,
[25]
וַיָּבֹאוּ כְּחֹם הַיּוֹם
בחצות
[26]
אֶל בֵּית
-ביתו של
אִישׁ בֹּשֶׁת
ביודעם שאז הוא נח את מנוחת הצהריים,
[27]
וְ
אכן כשבאו
הוּא
היה
שֹׁכֵב אֵת מִשְׁכַּב הַצָּהֳרָיִם
כמנהג בני המלכים;
[28]
(ו)
וְהֵנָּה בָּאוּ עַד תּוֹךְ הַבַּיִת לֹקְחֵי חִטִּים וַיַּכֻּהוּ אֶל הַחֹמֶשׁ וְרֵכָב וּבַעֲנָה אָחִיו נִמְלָטוּ:
וְהֵנָּה
[29]
רֵכָב וּבַעֲנׇה הרשעים
[30]
בָּאוּ עַד
לְ
תּוֹךְ הַבַּיִת
של איש-בשת
[31]
, עִם
[32]
לֹקְחֵי
-סוחרי
[33]
חִטִּים
ולא הרגישו בהם, שעשו עצמם כאילו באו לקנות חטים מאת איש בושת,
[34]
וַיַּכֻּהוּ
את איש-בשת
אֶל הַחֹמֶשׁ
-הצלע החמישית מול הכבד והמרה,
[35]
וְ
לאחר מכן
רֵכָב וּבַעֲנָה אָחִיו נִמְלָטוּ
משם;
(ז)
וַיָּבֹאוּ הַבַּיִת וְהוּא שֹׁכֵב עַל מִטָּתוֹ בַּחֲדַר מִשְׁכָּבוֹ וַיַּכֻּהוּ וַיְמִתֻהוּ וַיָּסִירוּ אֶת רֹאשׁוֹ וַיִּקְחוּ אֶת רֹאשׁוֹ וַיֵּלְכוּ דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה כָּל הַלָּיְלָה:
ואופן ההכאה היה כזה
[36]
וַיָּבֹאוּ
-שבאו
[37]
אל
הַבַּיִת
של איש-בשת
וְהוּא
היה
שֹׁכֵב עַל מִטָּתוֹ בַּחֲדַר מִשְׁכָּבוֹ
בביטחה שאף אחד לא יפגע בו,
[38]
וַיַּכֻּהוּ
מכת מוות
וַיְמִתֻהוּ
-והרגו אותו
וַיָּסִירוּ
-וערפו
אֶת רֹאשׁוֹ
מעליו
וַיִּקְחוּ אֶת רֹאשׁוֹ
להביאו לדוד, כי חשבו למצוא חן בעיני דוד בדבר הזה,
[39]
וַיֵּלְכוּ
עם ראש איש-בשת
דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה כָּל הַלָּיְלָה;
(ח)
וַיָּבִאוּ אֶת רֹאשׁ אִישׁ בֹּשֶׁת אֶל דָּוִד חֶבְרוֹן וַיֹּאמְרוּ אֶל הַמֶּלֶךְ הִנֵּה רֹאשׁ אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל אֹיִבְךָ אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ אֶת נַפְשֶׁךָ וַיִּתֵּן יְהֹוָה לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ נְקָמוֹת הַיּוֹם הַזֶּה מִשָּׁאוּל וּמִזַּרְעו, ֹ:
וַיָּבִאוּ אֶת רֹאשׁ אִישׁ בֹּשֶׁת אֶל דָּוִד
בְּ
חֶבְרוֹן וַיֹּאמְרוּ אֶל
דוד
הַמֶּלֶךְ הִנֵּה רֹאשׁ אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל אֹיִבְךָ אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ אֶת נַפְשֶׁךָ וַיִּתֵּן
-והנה נתן
[40]
יְהֹוָה לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ נְקָמוֹת הַיּוֹם הַזֶּה מִשָּׁאוּל וּמִזַּרְעו,
ֹ
והכתוב מודיע לנו את רוע לבבם שכוונו להשחית כל זרע המלוכה מבית שאול למרות היותם ממשפחתו ומבית אביו;
[41]
(ט)
וַיַּעַן דָּוִד אֶת רֵכָב וְאֶת בַּעֲנָה אָחִיו בְּנֵי רִמּוֹן הַבְּאֵרֹתִי וַיֹּאמֶר לָהֶם חַי יְהֹוָה אֲשֶׁר פָּדָה אֶת נַפְשִׁי מִכָּל צָרָה:
ודוד המלך חרה אפו בראותו המרי והקשר ההוא שעשו
[42]
וַיַּעַן דָּוִד אֶת רֵכָב וְאֶת בַּעֲנָה אָחִיו בְּנֵי רִמּוֹן הַבְּאֵרֹתִי וַיֹּאמֶר לָהֶם
בשבועה
[43]
חַי יְהֹוָה אֲשֶׁר פָּדָה אֶת נַפְשִׁי מִכָּל צָרָה;
(י)
כִּי הַמַּגִּיד לִי לֵאמֹר הִנֵּה מֵת שָׁאוּל וְהוּא הָיָה כִמְבַשֵּׂר בְּעֵינָיו וָאֹחֲזָה בוֹ וָאֶהְרְגֵהוּ בְּצִקְלָג אֲשֶׁר לְתִתִּי לוֹ בְּשֹׂרָה:
כִּי
העמלקי
הַמַּגִּיד
-אשר הגיד
לִי לֵאמֹר הִנֵּה מֵת שָׁאוּל וְהוּא הָיָה כִמְבַשֵּׂר
לי טוב
[44]
בְּעֵינָיו
, וחשב לשמחני
[45]
וָאֹחֲזָה בוֹ וָאֶהְרְגֵהוּ
-וציוותי להורגו
[46]
בְּצִקְלָג
כעונש על
אֲשֶׁר
שמח בחושבו
[47]
לְתִתִּי לוֹ
-שאתן לו מתן
[48]
בְּשֹׂרָה;
(יא)
אַף כִּי אֲנָשִׁים רְשָׁעִים הָרְגוּ אֶת אִישׁ צַדִּיק בְּבֵיתוֹ עַל מִשְׁכָּבוֹ, וְעַתָּה הֲלוֹא אֲבַקֵּשׁ אֶת דָּמוֹ מִיֶּדְכֶם וּבִעַרְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ:
אַף כִּי
-וכל שכן שאהרוג אתכם, כי הרעותם לעשות יותר ממנו, כי ההורג את שאול, הנה במלחמה הרגו על פי בקשתו, וידע כי לא יחיה עוד שהיה כבר מוכה בחרב, ואף הפרשים הדביקוהו, אבל במקרה זה
[49]
אֲנָשִׁים רְשָׁעִים הָרְגוּ אֶת
איש-בשת
אִישׁ צַדִּיק
שלא חָטָא חֵטְא שמחייבו מיתה
[50]
, ועוד שלא הרגו אותו במלחמה
[51]
אלא
בְּבֵיתוֹ
ועוד
עַל מִשְׁכָּבוֹ,
וְעַתָּה הֲלוֹא
קל וחומר
[52]
שֶׁ
אֲבַקֵּשׁ אֶת דָּמוֹ מִיֶּדְכֶם וּבִעַרְתִּי
-והסרתי
[53]
אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ;
(יב)
וַיְצַו דָּוִד אֶת הַנְּעָרִים וַיַּהַרְגוּם וַיְקַצְּצוּ אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם וַיִּתְלוּ עַל הַבְּרֵכָה בְּחֶבְרוֹן וְאֵת רֹאשׁ אִישׁ בֹּשֶׁת לָקָחוּ וַיִּקְבְּרוּ בְקֶבֶר אַבְנֵר בְּחֶבְרוֹן:
וַיְצַו דָּוִד אֶת הַנְּעָרִים וַיַּהַרְגוּם וַיְקַצְּצוּ אֶת יְדֵיהֶם
שעשו המעשה
[54]
וְאֶת רַגְלֵיהֶם
שהלכו לבשר לדוד
[55]
, וכנגד עריפת הראש של איש בשת
[56]
וַיִּתְלוּ
אותם בראשם
עַל הַבְּרֵכָה בְּחֶבְרוֹן
כדי שלא יזיד עוד איש לשלוח יד במלך
[57]
, וכדי שיראו אותם האנשים וידעו כי דוד ביושר לבבו נקם את נקמת בית שאול, וזאת אף על פי שהיו אויביו,
[58]
וְאֵת רֹאשׁ אִישׁ בֹּשֶׁת לָקָחוּ
אנשי דוד
וַיִּקְבְּרוּ
אותו
בְקֶבֶר אַבְנֵר בְּחֶבְרוֹן
בשל הקירבה אשר היתה ביניהם;
[59]