(א)
וַיֹּסֶף עוֹד דָּוִד אֶת כָּל בָּחוּר בְּיִשְׂרָאֵל שְׁלֹשִׁים אָלֶף:
וַיֹּסֶף
-והוסיף
עוֹד
[1]
דָּוִד
לאסוף
[2]
ולקבוץ
[3]
אֶת כָּל בָּחוּר בְּיִשְׂרָאֵל
מהנבחרים שבהם
[4]
, כדי להעלות את ארון האלקים
[5]
, ומניינם היה
שְׁלֹשִׁים אָלֶף;
(ב)
וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ דָּוִד וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִבַּעֲלֵי יְהוּדָה לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם שֵׁם יְהֹוָה צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים עָלָיו:
וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ דָּוִד וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִבַּעֲלֵי
-ממישור
[6]
יְהוּדָה
היא קרית יערים
[7]
, ואליה נאסף העם
[8]
כדי
לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים
אשר היה בביתו של אבינדב
[9]
וַ
אֲשֶׁר נִקְרָא
עליו
[10]
שֵׁם
, והוא
שֵׁם יְהֹוָה צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים
, וזהו השם אשר נקרא
[11]
עָלָיו
-על הארון
[12]
, כי בעבור הנפלאות אשר עשה הארון נתפרסם שם ה' צבאות בין בארץ פלשתים ובין בקרב ישראל;
[13]
(ג)
וַיַּרְכִּבוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֶל עֲגָלָה חֲדָשָׁה וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה וְעֻזָּא וְאַחְיוֹ בְּנֵי אֲבִינָדָב נֹהֲגִים אֶת הָעֲגָלָה חֲדָשָׁה:
וַיַּרְכִּבוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֶל
-על
[14]
עֲגָלָה חֲדָשָׁה
שלא נשתמש בה הדיוט, ואף שעשו זאת לקדושת הארון
[15]
, טעו בדבר משום שהיה עליהם לשאת את הארון בכתף,
[16]
וַיִּשָּׂאֻהוּ
-והם נשאו את הארון על ידי הבקר אשר משכו את העגלה,
[17]
מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה
בקרית יערים,
וְעֻזָּא וְאַחְיוֹ בְּנֵי אֲבִינָדָב נֹהֲגִים
-מוליכים את הבקר אשר משך
[18]
אֶת הָעֲגָלָה
הַ
חֲדָשָׁה
, וכאמור טעו בדבר, והיה להם ללמוד מן הפלשתים שלא נהגו את העגלה בעצמם אלא שהפרות כוונו את הדרך מעצמם;
[19]
(ד)
וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וְאַחְיוֹ הֹלֵךְ לִפְנֵי הָאָרוֹן:
וַיִּשָּׂאֻהוּ
את הארון
מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה
בקרית יערים, והם באים
[20]
עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים
ולא נשאו אותו במוטות כפי שהיה צריך לעשות, וגם לא נשאו אותו ע"י לויים כנדרש
[21]
וְאַחְיוֹ
היה
הֹלֵךְ לִפְנֵי הָאָרוֹן
להנהיג את הבקר, ואילו עוזא הלך בצד הארון;
[22]
(ה)
וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי יְהֹוָה בְּכֹל עֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֶלִים:
וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים
-שמחים
[23]
לִפְנֵי
ארון
[24]
יְהֹוָה בְּכֹל
כלי נגינה, אשר היו עשויים
[25]
מֵ
עֲצֵי בְרוֹשִׁים
, שעושים מהם כלי זמר,
[26]
וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְנַעַנְעִים
הם מיני כלי זמרה
[27]
שעל ידם יעורר האדם להניע את גופו ולרקוד,
[28]
וּבְצֶלְצֶלִים
-ובמצילתיים;
[29]
(ו)
וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן נָכוֹן וַיִּשְׁלַח עֻזָּא אֶל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֹּאחֶז בּוֹ כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר:
וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן נָכוֹן
הוא הנקרא כידון,
[30]
וַיִּשְׁלַח
-והושיט
[31]
עֻזָּא
ידו
[32]
אֶל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֹּאחֶז בּוֹ
מפחד שיפול,
[33]
כִּי שָׁמְטוּ
-נענע אותו
[34]
הַבָּקָר
שהיה מתחת לעגלה;
[35]
(ז)
וַיִּחַר אַף יְהֹוָה בְּעֻזָּה וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁל וַיָּמָת שָׁם עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים:
וַיִּחַר אַף יְהֹוָה בְּעֻזָּה
על מיעוט אמונתו בה' לחשוב שיפול ארונו לארץ
[36]
, ועל מיעוט מחשבתו בקדושת הארון,
[37]
וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁל
-המעשה אשר עשה בשגגה ושיכחה
[38]
, ששכח שארון ה' הוא
[39]
, ושגגת תלמוד עולה זדון,
[40]
וַיָּמָת שָׁם
עֻזָּה
עִם
-סמוך
[41]
לְ
אֲרוֹן הָאֱלֹהִים
, שזהו חטא גדול מנשוא לשכוח יראת המלך בעודו עומד לפניו;
[42]
(ח)
וַיִּחַר לְדָוִד עַל אֲשֶׁר פָּרַץ יְהֹוָה פֶּרֶץ בְּעֻזָּה וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא פֶּרֶץ עֻזָּה עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
וַיִּחַר לְדָוִד
על עצמו
[43]
עַל אֲשֶׁר פָּרַץ
-היכה
יְהֹוָה פֶּרֶץ
-שבר
[44]
בְּעֻזָּה
והבין כי לא נזהרו בכבוד הארון כראוי,
[45]
וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא
שמת בו עֻזָּה
[46]
פֶּרֶץ עֻזָּה
וכך הוא נקרא
עַד הַיּוֹם
בו נכתב הספר
[47]
הַזֶּה;
(ט)
וַיִּרָא דָוִד אֶת יְהֹוָה בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמֶר אֵיךְ יָבוֹא אֵלַי אֲרוֹן יְהֹוָה?:
וַיִּרָא
-ופחד
דָוִד אֶת
-מארון
[48]
יְהֹוָה בַּיּוֹם הַהוּא
כי חשב שאי אפשר להיות נזהר בקדושתו,
[49]
וַיֹּאמֶר
דוד
אֵיךְ יָבוֹא
-אביא
אֵלַי
את
אֲרוֹן יְהֹוָה?;
[50]
(י)
וְלֹא אָבָה דָוִד לְהָסִיר אֵלָיו אֶת אֲרוֹן יְהֹוָה עַל עִיר דָּוִד, וַיַּטֵּהוּ דָוִד בֵּית עֹבֵד אֱדוֹם הַגִּתִּי:
וְלֹא אָבָה דָוִד לְהָסִיר
-להפנות
אֵלָיו אֶת אֲרוֹן יְהֹוָה עַל
-אל
[51]
עִיר דָּוִד,
וַיַּטֵּהוּ
-והיטה אותו
דָוִד
-מדרך עיר דוד
[52]
אל
בֵּית עֹבֵד אֱדוֹם הַגִּתִּי
אשר התגורר בגת
[53]
והיה מן הלויים השוערים והמשוררים
[54]
, ומשכך היה ראוי לעמוד לפני הארון;
[55]
(יא)
וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן יְהֹוָה בֵּית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וַיְבָרֶךְ יְהֹוָה אֶת עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כָּל בֵּיתוֹ:
וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן יְהֹוָה
בְּ
בֵּית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וַיְבָרֶךְ יְהֹוָה
תחילה
[56]
אֶת עֹבֵד אֱדֹם
בקניניו ונכסיו
[57]
וְ
לאחר מכן בירך ה'
אֶת כָּל בֵּיתוֹ
שאשתו ושמונה כלותיו ילדו שישה בנים בכרס אחד
[58]
, ובניו ובנותיו וכל אשר לו היתה להם ברכה בבנים ובעושר ותוספת טובה בכל דבר, מעת שהיה הארון בביתו;
[59]
(יב)
וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר בֵּרַךְ יְהֹוָה אֶת בֵּית עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ בַּעֲבוּר אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיַּעַל אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִבֵּית עֹבֵד אֱדֹם עִיר דָּוִד בְּשִׂמְחָה:
וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר בֵּרַךְ יְהֹוָה אֶת בֵּית עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ בַּעֲבוּר אֲרוֹן הָאֱלֹהִים
אשר יושב בביתו, כי קודם לזה לא בא לכלל ברכה זאת,
[60]
וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיַּעַל אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִבֵּית עֹבֵד אֱדֹם
לְ
עִיר דָּוִד
היא ציון,
[61]
בְּשִׂמְחָה
ולא ביראה ופחד רק באהבה ושמחה, כי ראה שהחסד גובר בו
[62]
, וגם לא העלהו בשחוק כבפעם הראשונה, רק בשמחה של מצוה;
[63]
(יג)
וַיְהִי כִּי צָעֲדוּ נֹשְׂאֵי אֲרוֹן יְהֹוָה שִׁשָּׁה צְעָדִים וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא:
וַיְהִי כִּי
-כאשר
צָעֲדוּ
-פסעו והלכו
[64]
הלויים
[65]
נֹשְׂאֵי
-הנושאים בכתף את
[66]
אֲרוֹן יְהֹוָה
, לאחר
שִׁשָּׁה צְעָדִים
שעשו, הכירו כי ה' עזרם במשא הארון, שהיה נושא את עצמו, והבינו כי חפץ בם ה' שלא נכשלו כמו שנכשל עֻזָּה
[67]
, ולאחר מכן, בצעד השביעי הניחו את הארון, והקריבו הלויים שבעה פרים ושבעה אלים,
[68]
וַיִּזְבַּח
דוד לה'
[69]
שׁוֹר וּמְרִיא
-שור מפוטם
[70]
, על כי הצילם ה' ולא נכשלו כאשר נכשל עוזה
[71]
, ועל כל שישה צעדים אשר עשו הקריבו שור ומריא;
[72]
(יד)
וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז לִפְנֵי יְהֹוָה, וְדָוִד חָגוּר אֵפוֹד בָּד:
וְדָוִד מְכַרְכֵּר
-מרקד
[73]
בשמחה
[74]
בְּכָל עֹז
-כוחו
[75]
לִפְנֵי יְהֹוָה,
וְדָוִד חָגוּר
-לבוש לכבוד המעמד
[76]
אֵפוֹד בָּד
-מעיל בוץ
[77]
, המגיע ממתניו ועד לארץ;
[78]
(טו)
וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מַעֲלִים אֶת אֲרוֹן יְהֹוָה בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל שׁוֹפָר:
וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מַעֲלִים אֶת אֲרוֹן יְהֹוָה
לעיר דוד
בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל שׁוֹפָר;
(טז)
וְהָיָה אֲרוֹן יְהֹוָה בָּא עִיר דָּוִד וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן וַתֵּרֶא אֶת הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי יְהֹוָה וַתִּבֶז לוֹ בְּלִבָּהּ:
וְהָיָה
כאשר
אֲרוֹן יְהֹוָה בָּא
לְ
עִיר דָּוִד וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל נִשְׁקְפָה
-הביטה
[79]
בְּעַד
-דרך
[80]
הַחַלּוֹן וַתֵּרֶא אֶת הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז
-רוקד בצורה מהירה
[81]
וּמְכַרְכֵּר
-ומשבח
[82]
לִפְנֵי יְהֹוָה
ומתנהג כאיש פשוט, כאילו לא היה מלך,
[83]
וַתִּבֶז לוֹ בְּלִבָּהּ
כי חשבה שאין זה מדרך המלך ומחוקי המלוכה
[84]
להתנהג כפשוט העם, ואף לפני הארון;
[85]
(יז)
וַיָּבִאוּ אֶת אֲרוֹן יְהֹוָה וַיַּצִּגוּ אֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ בְּתוֹךְ הָאֹהֶל אֲשֶׁר נָטָה לוֹ דָּוִד וַיַּעַל דָּוִד עֹלוֹת לִפְנֵי יְהֹוָה וּשְׁלָמִים:
וַיָּבִאוּ אֶת אֲרוֹן יְהֹוָה וַיַּצִּגוּ
-והעמידו
[86]
אֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ
-במקום הראוי
[87]
שהכין לו דוד
[88]
בְּתוֹךְ הָאֹהֶל אֲשֶׁר נָטָה
-פָּרַשׂ
[89]
לוֹ דָּוִד
, כי לא רצה דוד להכניס את הארון בבית מקורה עד שיבנה בית המקדש
[90]
, ומתוך שמחה של מצוה התעורר דוד לעבוד העבודה בעצמו
[91]
וַיַּעַל דָּוִד
בעצמו
עֹלוֹת לִפְנֵי יְהֹוָה וּשְׁלָמִים;
(יח)
וַיְכַל דָּוִד מֵהַעֲלוֹת הָעוֹלָה וְהַשְּׁלָמִים וַיְבָרֶךְ אֶת הָעָם בְּשֵׁם יְהֹוָה צְבָאוֹת,:
וַיְכַל
-ולאחר שסיים
דָּוִד מֵהַעֲלוֹת
-מלהקריב
הָעוֹלָה וְהַשְּׁלָמִים וַיְבָרֶךְ
דוד
אֶת הָעָם בְּשֵׁם יְהֹוָה צְבָאוֹת,
וכך בירכם, הקב"ה ששמו ה' צבאות ומשרה שכינתו על הכרובים הוא יברך אתכם;
[92]
(יט)
וַיְחַלֵּק לְכָל הָעָם לְכָל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל לְמֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה לְאִישׁ חַלַּת לֶחֶם אַחַת וְאֶשְׁפָּר אֶחָד וַאֲשִׁישָׁה אֶחָת וַיֵּלֶךְ כָּל הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ:
וַיְחַלֵּק
דוד
לְכָל הָעָם
הבאים עם הארון
[93]
וכן
לְכָל הֲמוֹן
העם הרב
[94]
מִ
יִשְׂרָאֵל
שנמצאו שם במקרה,
[95]
לְמֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה לְאִישׁ
לכל אחד
[96]
חילק
חַלַּת
-כיכר
[97]
לֶחֶם
שלם
[98]
אַחַת
-אחד
וְאֶשְׁפָּר
-ומנת בשר יפה
[99]
אֶחָד
-אחת שמידתה הייתה כשישית פר,
[100]
וַאֲשִׁישָׁה
-וכלי יין בנפח שישית ההין
[101]
אֶחָת
-אחד כאשר הכלי מלא ביין,
[102]
וַיֵּלֶךְ
-ולאחר מכן חזר
כָּל הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ;
(כ)
וַיָּשָׁב דָּוִד לְבָרֵךְ אֶת בֵּיתוֹ, וַתֵּצֵא מִיכַל בַּת שָׁאוּל לִקְרַאת דָּוִד וַתֹּאמֶר מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים:
ולאחר מכן
וַיָּשָׁב
-חזר
דָּוִד לְבָרֵךְ
גם
אֶת
אנשי
[103]
בֵּיתוֹ,
וַתֵּצֵא מִיכַל בַּת שָׁאוּל לִקְרַאת דָּוִד וַתֹּאמֶר
לו בלעג
[104]
מַה
-כמה נעשה
נִּכְבַּד
-מכובד
[105]
הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר
בעת ריקודו
[106]
נִגְלָה הַיּוֹם
בשר גופו
[107]
לְעֵינֵי אַמְהוֹת
-שפחות
[108]
עֲבָדָיו כְּהִגָּלוֹת
-כדרך
נִגְלוֹת
-שמתגלה
אַחַד
מן
הָרֵקִים
מכל מעלה
[109]
, שאינם חוששים לכסות בשר גופן לבל יראה
[110]
, ומיכל אמרה כך כי חשבה שהריקוד היה דרך שחוק וקלות ראש;
[111]
(כא)
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל מִיכַל לִפְנֵי יְהֹוָה אֲשֶׁר בָּחַר בִּי מֵאָבִיךְ וּמִכָּל בֵּיתוֹ לְצַוֹּת אֹתִי נָגִיד עַל עַם יְהֹוָה, עַל יִשְׂרָאֵל וְשִׂחַקְתִּי לִפְנֵי יְהֹוָה:
והנה מיכל בת שאול דיברה שלא כהוגן אל המלך
[112]
, ודוד השיב לה בחכמה ודעת,
[113]
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל מִיכַל
רקדתי
לִפְנֵי יְהֹוָה אֲשֶׁר בָּחַר בִּי מֵ
על פני
אָבִיךְ
שאול המלך,
וּ
בחר בי והעדיפני
מִכָּל בֵּיתוֹ
כדי
לְצַוֹּת
-למנות
אֹתִי נָגִיד
-שליט ומושל
[114]
עַל עַם יְהֹוָה,
עַל יִשְׂרָאֵל
, ואם כן אין כבודי תלוי מאת העם ומן אותות הכבוד המוסכמים אצלם, רק מעצמי ומאת ה' אשר שמני לנגיד,
[115]
וְ
בעבור זה
[116]
שִׂחַקְתִּי
-ושמחתי
[117]
לִפְנֵי יְהֹוָה
אשר כבוד המלכים כאין נגדו
[118]
, ואיך יתכבד מלך בשר ודם בעת עמדו לפני מלך מלכי המלכים השי"ת?!
[119]
ועוד יותר ממה שעשיתי אעשה ואשחק לפניו;
[120]
(כב)
וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ עִמָּם אִכָּבֵדָה:
ומפאת חסדיו אשר עשה עמי, ראוי שאהיה לפניו יתברך שפל
[121]
וּנְקַלֹּתִי
-ואקל
[122]
בכבודי לפניו
עוֹד
יותר
[123]
מִזֹּאת
שהקילותי בעצמי עתה,
[124]
וְהָיִיתִי
-ואהיה
שָׁפָל בְּעֵינָי
לפני ה' לכל דבר, ואין זה קלון אלא כבוד,
[125]
וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ
שהתבזיתי בעיניהן
[126]
, הן אינן מבזות אותי
[127]
, וגם
[128]
עִמָּם אִכָּבֵדָה
-אתכבד, שחשוב אני בעיניהם על זאת
[129]
, כי אם אקל עצמי לכבוד האל אהיה נכבד בעיני הכל שלא כמו בעיניך
[130]
, כי הרוצה בכבוד אינו נכבד באמת, רק למראית עין ולא למראה השכל, ורק אם אמאס בכבוד, אז גם עם האמהות אכבדה, כי זה הכבוד האמיתי הנפשי, אשר משווה בין שרים ופחותי העם;
[131]
(כג)
וּלְמִיכַל בַּת שָׁאוּל לֹא הָיָה לָהּ יָלֶד עַד יוֹם מוֹתָהּ:
וּ
בעון מה שהיא אמרה לדוד
[132]
לְמִיכַל בַּת שָׁאוּל לֹא הָיָה לָהּ יָלֶד
מאותו היום והלאה
[133]
עַד יוֹם מוֹתָהּ
אבל לפני היום הזה היה לה;
[134]