(א)
וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיַּךְ דָּוִד אֶת פְּלִשְׁתִּים וַיַּכְנִיעֵם וַיִּקַּח דָּוִד אֶת מֶתֶג הָאַמָּה מִיַּד פְּלִשְׁתִּים:
המקרא מספר כי מאחר והודיע הקב"ה לדוד כי לא הוא יבנה את בית המקדש, מפני שעוד לא נכרתו אויביו מפניו, ראה דוד המלך כי רצון ה' שלא ינוח עדיין ממלחמה, לכן יצא לבקש את אויביו ולהתגרות בם מלחמה בארצם, ותחת שעד עתה באו הפלשתים אל ארצו ולא הכניעם, עתה הלך הוא אל ארצם ושם הכניעם.
[1]
וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיַּךְ דָּוִד אֶת פְּלִשְׁתִּים וַיַּכְנִיעֵם וַיִּקַּח דָּוִד אֶת
מחוז
[2]
מֶתֶג הָאַמָּה
המורכב מהעיר גת ובנותיה (והפרברים שלה)
[3]
, שהיו הערים הכפופות לה,
[4]
מִיַּד פְּלִשְׁתִּים;
(ב)
וַיַּךְ אֶת מוֹאָב וַיְמַדְּדֵם בַּחֶבֶל הַשְׁכֵּב אוֹתָם אַרְצָה, וַיְמַדֵּד שְׁנֵי חֲבָלִים לְהָמִית, וּמְלֹא הַחֶבֶל לְהַחֲיוֹת, וַתְּהִי מוֹאָב לְדָוִד לַעֲבָדִים נֹשְׂאֵי מִנְחָה:
ובאשר למואב,
וַיַּךְ
-היכה דוד המלך
אֶת
שני השלישים
[5]
ממחנה
מוֹאָב
ועשה זאת בדרך ביזיון, על כי הרגו את אביו ואמו ואחיו כשהפקידם בידם בבורחו מפני שאול
[6]
, וכך עשה:
וַיְמַדְּדֵם
-הוא מדד אותם
בַּחֶבֶל
לאחר
הַשְׁכֵּב
-שהשכיב
אוֹתָם אַרְצָה,
וַיְמַדֵּד
-ומדד את כל השבויים שהיו בתוך האורך של
שְׁנֵי חֲבָלִים
ואותם לקח
לְהָמִית,
וּמְלֹא
אורך
הַחֶבֶל
השלישי השאיר
לְהַחֲיוֹת,
וַתְּהִי
עדת
[7]
מוֹאָב
הנותרת,
לְדָוִד לַעֲבָדִים נֹשְׂאֵי מִנְחָה
-פורעי מס
[8]
ידוע בכל שנה ושנה;
[9]
(ג)
וַיַּךְ דָּוִד אֶת הֲדַדְעֶזֶר בֶּן רְחֹב מֶלֶךְ צוֹבָה בְּלֶכְתּוֹ לְהָשִׁיב יָדוֹ בִּנְהַר פְּרָת:
וַיַּךְ דָּוִד אֶת הֲדַדְעֶזֶר בֶּן רְחֹב מֶלֶךְ צוֹבָה בְּלֶכְתּוֹ
-כשהלך הדדעזר
[10]
לְהָשִׁיב יָדוֹ
-להרחיב גבול ארצו
[11]
ע"י השגת גבול ישראל
[12]
בִּנְהַר
-בסמוך לנהר
[13]
פְּרָת
, ולפני כן כבר כבש הדדעזר מן הארץ חוץ לגבול ארצו, והרחיב את גבולו
[14]
, וכעת רצה להעמיד גבולו עד היכן שכבש
[15]
ואף לכבוש יותר
[16]
, והתחזק דוד עליו ברצון האל והכהו;
[17]
(ד)
וַיִּלְכֹּד דָּוִד מִמֶּנּוּ אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת פָּרָשִׁים וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ רַגְלִי וַיְעַקֵּר דָּוִד אֶת כָּל הָרֶכֶב וַיּוֹתֵר מִמֶּנּוּ מֵאָה רָכֶב:
ובהתגברו עליהם לנצחם
[18]
אסר אותם דוד המלך בכבלים
[19]
עד שפדו את נפשם,
[20]
וַיִּלְכֹּד דָּוִד מִמֶּנּוּ
-מהדדעזר
אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת פָּרָשִׁים
שהיו שרים חשובים
[21]
ורוכבים מיומנים
[22]
, וכן עוד פרשים ובסה"כ שבעת אלפים פרשים,
[23]
וְ
כן לכד דוד המלך
עֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ רַגְלִי
ואלף מרכבות,
[24]
וַיְעַקֵּר
-והוריד
דָּוִד אֶת כָּל
פרסות
[25]
סוסי
[26]
הָרֶכֶב
-המרכבות כדי שלא יוכלו הסוסים לזוז עוד
[27]
להילחם נגדו
[28]
, ולא לקח אותם לעצמו כדי לא לעבור על איסור של "לא ירבה לו סוסים",
[29]
וַיּוֹתֵר
-והשאיר
מִמֶּנּוּ
-מהמרכבות
מֵאָה רָכֶב
שהם ארבע מאות סוסים שהיה צריך למרכבתו;
[30]
(ה)
וַתָּבֹא אֲרַם דַּמֶּשֶׂק לַעְזֹר לַהֲדַדְעֶזֶר מֶלֶךְ צוֹבָה וַיַּךְ דָּוִד בַּאֲרָם עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף אִישׁ:
וַתָּבֹא אֲרַם דַּמֶּשֶׂק
היא אומת ארם אשר בדמשק
[31]
לַעְזֹר לַהֲדַדְעֶזֶר מֶלֶךְ צוֹבָה
במלחמתו נגד דוד,
וַיַּךְ
-והרג
דָּוִד בַּאֲרָם
דמשק
עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף אִישׁ
והכניעם;
[32]
(ו)
וַיָּשֶׂם דָּוִד נְצִבִים בַּאֲרַם דַּמֶּשֶׂק וַתְּהִי אֲרָם לְדָוִד לַעֲבָדִים נוֹשְׂאֵי מִנְחָה וַיֹּשַׁע יְהֹוָה אֶת דָּוִד בְּכֹל אֲשֶׁר הָלָךְ:
וַיָּשֶׂם
-ומינה
[33]
דָּוִד נְצִבִים
-פקידים וממונים
[34]
בַּאֲרַם דַּמֶּשֶׂק
לגבות המס ולמשול בהם
[35]
שלא ימרדו בו,
[36]
וַתְּהִי אֲרָם
דמשק
לְדָוִד לַעֲבָדִים נוֹשְׂאֵי מִנְחָה
-מעלים מס,
[37]
וַיֹּשַׁע
-והושיע
יְהֹוָה אֶת דָּוִד בְּכֹל אֲשֶׁר הָלָךְ
והיו תשועות דוד באופן שכל רואיהם הבינו שהם מאת ה' שהושיעו ושאינם לפי הטבע, ומלבד המרכבות קנה דוד עוד עושר רב, כי היו לפרשי הדדעזר מגיני זהב וקיבץ את כל ההקדשות האלה לצרכי הבית;
[38]
(ז)
וַיִּקַּח דָּוִד אֵת שִׁלְטֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר הָיוּ אֶל עַבְדֵי הֲדַדְעָזֶר וַיְבִיאֵם יְרוּשָׁלִָם:
וַיִּקַּח דָּוִד אֵת שִׁלְטֵי הַזָּהָב
הם האשפתות שנותנים בהם החצים
[39]
אֲשֶׁר הָיוּ אֶל
-על
[40]
עַבְדֵי הֲדַדְעָזֶר וַיְבִיאֵם
אל
יְרוּשָׁלִָם
להיות שם בבית ה' לתהלה לשם ולתפארת;
[41]
(ח)
וּמִבֶּטַח וּמִבֵּרֹתַי עָרֵי הֲדַדְעָזֶר לָקַח הַמֶּלֶךְ דָּוִד נְחֹשֶׁת הַרְבֵּה מְאֹד:
וּמִבֶּטַח
[42]
וּמִבֵּרֹתַי
שהיו
עָרֵי הֲדַדְעָזֶר לָקַח הַמֶּלֶךְ דָּוִד נְחֹשֶׁת הַרְבֵּה מְאֹד
ומנחשת זו עשה שלמה המלך בבית המקדש את הים והעמודים וכלי הנחושת;
[43]
(ט)
וַיִּשְׁמַע תֹּעִי מֶלֶךְ חֲמָת כִּי הִכָּה דָוִד אֵת כָּל חֵיל הֲדַדְעָזֶר:
וַיִּשְׁמַע תֹּעִי מֶלֶךְ חֲמָת כִּי הִכָּה דָוִד אֵת כָּל חֵיל הֲדַדְעָזֶר
מלך צובה;
(י)
וַיִּשְׁלַח תֹּעִי אֶת יוֹרָם בְּנוֹ אֶל הַמֶּלֶךְ דָּוִד לִשְׁאָל לוֹ לְשָׁלוֹם וּלְבָרֲכוֹ עַל אֲשֶׁר נִלְחַם בַּהֲדַדְעֶזֶר וַיַּכֵּהוּ כִּי אִישׁ מִלְחֲמוֹת תֹּעִי הָיָה הֲדַדְעָזֶר וּבְיָדוֹ הָיוּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּכְלֵי נְחֹשֶׁת:
וַיִּשְׁלַח תֹּעִי אֶת יוֹרָם בְּנוֹ אֶל הַמֶּלֶךְ דָּוִד לִשְׁאָל לוֹ לְשָׁלוֹם וּלְבָרֲכוֹ
שיצליחהו האל במלחמותיו
[44]
עַל אֲשֶׁר נִלְחַם
דוד המלך
בַּהֲדַדְעֶזֶר
אויבם המשותף
[45]
וַיַּכֵּהוּ
-והיכהו,
כִּי אִישׁ מִלְחֲמוֹת
-אויבו של
תֹּעִי הָיָה הֲדַדְעָזֶר
מלך צובה, בהיות הדדעזר שונא ולחם עם תועי,
[46]
וּבְיָדוֹ
של יורם בן תועי
[47]
הָיוּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּכְלֵי נְחֹשֶׁת
מנחה לדוד המלך;
[48]
(יא)
גַּם אֹתָם הִקְדִּישׁ הַמֶּלֶךְ דָּוִד לַיהֹוָה עִם הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב אֲשֶׁר הִקְדִּישׁ מִכָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר כִּבֵּשׁ:
גַּם אֹתָם הִקְדִּישׁ הַמֶּלֶךְ דָּוִד לַיהֹוָה עִם הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב אֲשֶׁר הִקְדִּישׁ מִ
שלל
[49]
כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר כִּבֵּשׁ
-כבש;
(יב)
מֵאֲרָם וּמִמּוֹאָב וּמִבְּנֵי עַמּוֹן וּמִפְּלִשְׁתִּים וּמֵעֲמָלֵק, וּמִשְּׁלַל הֲדַדְעֶזֶר בֶּן רְחֹב מֶלֶךְ צוֹבָה:
והקדיש דוד המלך את כל הכסף והזהב אשר שלל
[50]
מֵאֲרָם וּמִמּוֹאָב וּמִבְּנֵי עַמּוֹן וּמִפְּלִשְׁתִּים וּמֵעֲמָלֵק,
וּ
כמו כן
מִשְּׁלַל הֲדַדְעֶזֶר בֶּן רְחֹב מֶלֶךְ צוֹבָה;
(יג)
וַיַּעַשׂ דָּוִד שֵׁם בְּשֻׁבוֹ מֵהַכּוֹתוֹ אֶת אֲרָם בְּגֵיא מֶלַח שְׁמוֹנָה עָשָׂר אָלֶף:
וַיַּעַשׂ דָּוִד שֵׁם
טוב לו
[51]
ושם טוב לישראל, שקוברין את אויביהם
[52]
, משום ש
בְּשֻׁבוֹ מֵהַכּוֹתוֹ אֶת אֲרָם
והוא עייף ויגע
[53]
נלחם מלחמה שניה באדום
[54]
בְּגֵיא מֶלַח
, ושם היכה
[55]
שְׁמוֹנָה עָשָׂר אָלֶף
מאדום אותם קברו ישראל;
[56]
(יד)
וַיָּשֶׂם בֶּאֱדוֹם נְצִבִים בְּכָל אֱדוֹם שָׂם נְצִבִים וַיְהִי כָל אֱדוֹם עֲבָדִים לְדָוִד וַיּוֹשַׁע יְהֹוָה אֶת דָּוִד בְּכֹל אֲשֶׁר הָלָךְ:
וַיָּשֶׂם
דוד המלך
בֶּאֱדוֹם נְצִבִים
-פקידים לגבות מס
[57]
, ולא כמו בארם דמשק ששם נציבים במקום אחד בלבד
[58]
, כאן
בְּכָל אֱדוֹם שָׂם
דוד המלך
נְצִבִים
ולא נשארה עיר אחת מבלי נציב,
[59]
וַיְהִי כָל אֱדוֹם עֲבָדִים לְדָוִד
, והצלחתו זו לא נבעה מכוחו וגבורתו אלא כי
[60]
וַיּוֹשַׁע
-הושיע
יְהֹוָה אֶת דָּוִד בְּכֹל אֲשֶׁר הָלָךְ;
(טו)
וַיִּמְלֹךְ דָּוִד עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ:
וַיִּמְלֹךְ דָּוִד עַל כָּל יִשְׂרָאֵל
משום שכאשר ניצח בכל המלחמות והתמעט כוחו של בית שאול, לא היה אדם בישראל מפקפק במלכותו,
[61]
וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט
אמת
[62]
בין איש לאחיו
[63]
וּצְדָקָה
משלו
[64]
לְכָל עַמּוֹ
הנצרכים
[65]
, ובזכות שדוד היה עושה משפט וצדקה גרם ליואב להיות מצליח על הצבא
[66]
, וקיים אם כן בשלימות גדולה את שתי התכליות של המלך, אשר אמרו ישראל בשאלתם "ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו";
[67]
(טז)
וְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה עַל הַצָּבָא, וִיהוֹשָׁפָט בֶּן אֲחִילוּד מַזְכִּיר:
וְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה
היה השר הממונה
[68]
עַל הַצָּבָא,
וִיהוֹשָׁפָט בֶּן אֲחִילוּד
היה
מַזְכִּיר
המלך, הוא אשר מזכיר למלך איזה דין בא לפניו ראשון לפוסקו ראשון;
[69]
(יז)
וְצָדוֹק בֶּן אֲחִיטוּב וַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֶבְיָתָר כֹּהֲנִים וּשְׂרָיָה סוֹפֵר:
וְצָדוֹק בֶּן אֲחִיטוּב
שהיה מזרע אלעזר הכהן
[70]
וַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֶבְיָתָר
שהיה מזרע עלי ומבני איתמר
[71]
, היו שרי הַ
כֹּהֲנִים
הם הנקראים שרי כהונה
[72]
, כאשר צדוק היה הכהן הגדול
[73]
ואחימלך היה סגנו,
[74]
וּשְׂרָיָה
[75]
היה
סוֹפֵר
הכותב פסקי דין שפסק המלך;
[76]
(יח)
וּבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי וּבְנֵי דָוִד כֹּהֲנִים הָיוּ:
וּבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע וְהַכְּרֵתִי
-והקשתים
[77]
וְהַפְּלֵתִי
-והקלעים
[78]
היו מתמידים לשבת יחד, כי היה בניהו ממונה עליהם להורותם לירות בקשת ולקלוע באבנים,
[79]
וּבְנֵי דָוִד כֹּהֲנִים
-תלמידי חכמים
[80]
ראשים ושרים
[81]
הָיוּ
ראשונים ליד המלך, יושבים ראשונה במלכות
[82]
, וכולם סרים למשמעתו לכל אשר יְצַוֵּם;
[83]