(א)
וַיֹּאמֶר דָּוִד הֲכִי יֶשׁ עוֹד אֲשֶׁר נוֹתַר לְבֵית שָׁאוּל וְאֶעֱשֶׂה עִמּוֹ חֶסֶד בַּעֲבוּר יְהוֹנָתָן:
לאחר שניצח דוד במלחמות והיה במנוחה, ולאחר שמינה את הפקידים והממונים לתפקידיהם, שם דוד ליבו אל שבועת יהונתן, וחיפש אדם ראוי והגון מזרעו כדי למנות אותו גם לממונה
[1]
. אך מפני שאנשי שאול יראו לנפשם פן יהרגם דוד, כדרך מלכי קדם שהיו הורגים אף את אחיהם שמא ימרדו, ומכל שכן זרע המלך הראשון, הם התחבאו כל הימים עד שעקבותם לא נודעו.
[2]
וַיֹּאמֶר דָּוִד
מתוך טוּב נֶפֶשׁ
[3]
הֲכִי
-האם
[4]
יֶשׁ עוֹד
אדם
אֲשֶׁר נוֹתַר לְבֵית שָׁאוּל וְ
אם כן
אֶעֱשֶׂה עִמּוֹ חֶסֶד
להגדילו
[5]
בַּעֲבוּר יְהוֹנָתָן
שאליו היתה אהבתו, ואליו נשבע על בניו וזרעו
[6]
, ואף לאחר שפירסם המלך דוד את חפצו, בכל זאת לא יצא אף אחד מבית שאול מן החורים אשר התחבאו שם;
[7]
(ב)
וּלְבֵית שָׁאוּל עֶבֶד וּשְׁמוֹ צִיבָא, וַיִּקְרְאוּ לוֹ אֶל דָּוִד, וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֵלָיו הַאַתָּה צִיבָא וַיֹּאמֶר עַבְדֶּךָ:
וּלְבֵית שָׁאוּל
היה
עֶבֶד
כנעני
[8]
וּשְׁמוֹ צִיבָא,
וַיִּקְרְאוּ לוֹ
לבוא
[9]
אֶל דָּוִד,
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֵלָיו הַ
אם
אַתָּה צִיבָא
העבד מבית שאול? והאם אתה עדיין עבד או נשתחררת מבית שאול?
וַיֹּאמֶר
לו אכן, אני הוא
[10]
ציבא
עַבְדֶּךָ
, ועדיין אני עבד;
[11]
(ג)
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ הַאֶפֶס עוֹד אִישׁ לְבֵית שָׁאוּל וְאֶעֱשֶׂה עִמּוֹ חֶסֶד אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל הַמֶּלֶךְ עוֹד בֵּן לִיהוֹנָתָן נְכֵה רַגְלָיִם:
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ הַאֶפֶס
-האם אין
[12]
עוֹד אִישׁ לְבֵית שָׁאוּל
שראוי להתמנות?!
[13]
וְאֶעֱשֶׂה עִמּוֹ חֶסֶד אֱלֹהִים
-גדול ומרובה
[14]
בעבור שבועת האלהים שהיתה ביני לבין יהונתן,
[15]
וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל הַמֶּלֶךְ
, נותר
[16]
עוֹד בֵּן לִיהוֹנָתָן
, אולם הוא
נְכֵה רַגְלָיִם
-בשתי רגליו
[17]
, ובשל כך אינו ראוי להתמנות;
[18]
(ד)
וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ אֵיפֹה הוּא? וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל הַמֶּלֶךְ הִנֵּה הוּא בֵּית מָכִיר בֶּן עַמִּיאֵל בּלוֹ דְבָר:
וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ אֵיפֹה הוּא?
וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל הַמֶּלֶךְ הִנֵּה הוּא
מתחבא
[19]
בֵּית
-בבית
[20]
מָכִיר בֶּן עַמִּיאֵל בּ
ְמקום ששמו
[21]
לוֹ דְבָר;
(ה)
וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיִּקָּחֵהוּ מִבֵּית מָכִיר בֶּן עַמִּיאֵל מִלּוֹ דְבָר:
וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ דָּוִד
שליחים להביא את מפיבושת, ואמר לו שרצונו לעשות עמו חסד,
[22]
וַיִּקָּחֵהוּ מִבֵּית מָכִיר בֶּן עַמִּיאֵל מִ
מקום מחבואו
[23]
, הוא המקום אשר נקרא
לּוֹ דְבָר;
(ו)
וַיָּבֹא מְפִיבֹשֶׁת בֶּן יְהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל אֶל דָּוִד וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו וַיִּשְׁתָּחוּ וַיֹּאמֶר דָּוִד: מְפִיבֹשֶׁת! וַיֹּאמֶר הִנֵּה עַבְדֶּךָ:
וַיָּבֹא מְפִיבֹשֶׁת
[24]
בֶּן יְהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל אֶל דָּוִד וַיִּפֹּל
מפיבשת
עַל פָּנָיו וַיִּשְׁתָּחוּ
-והשתחווה לדוד
וַיֹּאמֶר דָּוִד: מְפִיבֹשֶׁת!
וַיֹּאמֶר
לו מפיבשת:
הִנֵּה עַבְדֶּךָ
מוכן לקבל כל העונש אשר תגזור, כי חשב שהמלך קרא לו לנקום בו בעבור היותו מזרע שאול;
[25]
(ז)
וַיֹּאמֶר לוֹ דָוִד אַל תִּירָא כִּי עָשֹׂה אֶעֱשֶׂה עִמְּךָ חֶסֶד בַּעֲבוּר יְהוֹנָתָן אָבִיךָ וַהֲשִׁבֹתִי לְךָ אֶת כָּל שְׂדֵה שָׁאוּל אָבִיךָ וְאַתָּה תֹּאכַל לֶחֶם עַל שֻׁלְחָנִי תָּמִיד:
וַיֹּאמֶר לוֹ דָוִד אַל תִּירָא
לא קראתיך לגמול עמך רעה
[26]
כִּי עָשֹׂה אֶעֱשֶׂה עִמְּךָ חֶסֶד
ראשון
בַּעֲבוּר יְהוֹנָתָן אָבִיךָ וַהֲשִׁבֹתִי
ואחזיר
[27]
לְךָ אֶת כָּל שְׂדֵה
-נחלת
[28]
שָׁאוּל אָבִיךָ
-זקנך,
וְ
החסד השני הוא כי
אַתָּה תֹּאכַל לֶחֶם עַל שֻׁלְחָנִי תָּמִיד
, ואת זה נתן לו דוד מצד מעלתו של מפיבושת, כי לא יקרבו אל שולחן המלך רק אנשים גדולים בתורה ובחכמה;
[29]
(ח)
וַיִּשְׁתַּחוּ וַיֹּאמֶר מֶה עַבְדֶּךָ כִּי פָנִיתָ אֶל הַכֶּלֶב הַמֵּת אֲשֶׁר כָּמוֹנִי:
וכנגד החסד הראשון שעשה לו דוד
[30]
וַיִּשְׁתַּחוּ
-השתחווה מפיבושת אליו, וכנגד החסד השני
[31]
וַיֹּאמֶר
-אמר לו
מֶה
נחשב
[32]
עַבְדֶּךָ כִּי פָנִיתָ אֶל
איש פשוט כמוני
[33]
הַ
דומה לַ
כֶּלֶב הַמֵּת אֲשֶׁר כָּמוֹנִי;
[34]
(ט)
וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ אֶל צִיבָא נַעַר שָׁאוּל וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּל אֲשֶׁר הָיָה לְשָׁאוּל וּלְכָל בֵּיתוֹ נָתַתִּי לְבֶן אֲדֹנֶיךָ:
וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ
דוד
אֶל צִיבָא נַעַר
-משרת
[35]
שָׁאוּל וַיֹּאמֶר אֵלָיו
המלך דוד:
כֹּל אֲשֶׁר הָיָה לְשָׁאוּל
אדונך
וּלְכָל בֵּיתוֹ נָתַתִּי
ע"פ משפט המלוכה
[36]
לְ
מפיבושת
בֶן אֲדֹנֶיךָ;
(י)
וְעָבַדְתָּ לּוֹ אֶת הָאֲדָמָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וַעֲבָדֶיךָ וְהֵבֵאתָ וְהָיָה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ לֶּחֶם וַאֲכָלוֹ וּמְפִיבֹשֶׁת בֶּן אֲדֹנֶיךָ יֹאכַל תָּמִיד לֶחֶם עַל שֻׁלְחָנִי וּלְצִיבָא חֲמִשָּׁה עָשָׂר בָּנִים וְעֶשְׂרִים עֲבָדִים:
וְעָבַדְתָּ לּוֹ
-לצרכו
[37]
אֶת הָאֲדָמָה
בחרישה וקצירה
[38]
, ובכל צרכי העבודה
[39]
אַתָּה וּבָנֶיךָ וַעֲבָדֶיךָ
עד שתאסוף התבואה,
[40]
וְהֵבֵאתָ
לו את התבואה אל הבית,
[41]
וְהָיָה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ
מיכה בן מפיבושת
[42]
לֶּחֶם וַאֲכָלוֹ
הוא וכל בני ביתו
[43]
, וגם בני ביתך יאכלו מזה,
[44]
וּמְפִיבֹשֶׁת בֶּן
יהונתן
[45]
אֲדֹנֶיךָ
הוא עצמו מצד מעלתו
[46]
יֹאכַל תָּמִיד לֶחֶם עַל שֻׁלְחָנִי
לכבוד,
[47]
וּ
מטלה זו ציבא יכול היה לקיים כי
[48]
לְצִיבָא
היו
חֲמִשָּׁה עָשָׂר בָּנִים וְעֶשְׂרִים עֲבָדִים;
[49]
(יא)
וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל הַמֶּלֶךְ כְּכֹל אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶת עַבְדּוֹ כֵּן יַעֲשֶׂה עַבְדֶּךָ וּמְפִיבֹשֶׁת אֹכֵל עַל שֻׁלְחָנִי כְּאַחַד מִבְּנֵי הַמֶּלֶךְ:
וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל הַמֶּלֶךְ
אנכי אעשה כדבריך
[50]
וְ
כְּכֹל אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶת עַבְדּוֹ
בעתיד
כֵּן יַעֲשֶׂה עַבְדֶּךָ
, למרות שמפיבושת אינו צריך את כל זה, כי עד עתה
[51]
טיפלתי בו
וּמְפִיבֹשֶׁת
היה
אֹכֵל עַל שֻׁלְחָנִי
[52]
כְּאַחַד מִבְּנֵי הַמֶּלֶךְ
, ולכן אין לו צורך לאכול בשולחן המלך;
[53]
(יב)
וְלִמְפִיבֹשֶׁת בֵּן קָטָן וּשְׁמוֹ מִיכָא, וְכֹל מוֹשַׁב בֵּית צִיבָא עֲבָדִים לִמְפִיבֹשֶׁת:
וְלִמְפִיבֹשֶׁת
היה
בֵּן קָטָן וּשְׁמוֹ
היה
מִיכָא,
[54]
וְכֹל מוֹשַׁב
-היושבים והשוכנים
[55]
בְּ
בֵּית צִיבָא
בניו וכל עבדיו
[56]
וכל בני ביתו
[57]
היו
עֲבָדִים לִמְפִיבֹשֶׁת
למלאות צרכי ביתו הרבים, כי כבר נלוו אליו רבים אוהבים ומיודעים כדרך השרים הגדולים היושבים ראשונה במלכות, ועשו זאת למרות שהיתה טרחה רבה והוצאות מרובות במגורי מפיבשת בירושלים;
[58]
(יג)
וּמְפִיבֹשֶׁת יֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִַם כִּי עַל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ תָּמִיד הוּא אֹכֵל וְהוּא פִּסֵּחַ שְׁתֵּי רַגְלָיו:
וּמְפִיבֹשֶׁת
היה
יֹשֵׁב
-מתגורר
בִּירוּשָׁלִַם
על אף שההוצאות הכרוכות במגורים בעיר המלוכה גדולות,
[59]
כִּי עַל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ תָּמִיד הוּא
היה
אֹכֵל
, והיות
וְהוּא
היה
פִּסֵּחַ
בִּ
שְׁתֵּי רַגְלָיו
לא יכול היה לגור במקום אחר ולהגיע כל יום לשולחן המלך בירושלים;
[60]