(א)
וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיָּמָת מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן וַיִּמְלֹךְ חָנוּן בְּנוֹ תַּחְתָּיו:
וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיָּמָת
נחש
[1]
מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן וַיִּמְלֹךְ חָנוּן בְּנוֹ תַּחְתָּיו;
(ב)
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶעֱשֶׂה חֶסֶד עִם חָנוּן בֶּן נָחָשׁ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו עִמָּדִי חֶסֶד וַיִּשְׁלַח דָּוִד לְנַחֲמוֹ בְּיַד עֲבָדָיו אֶל אָבִיו וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי דָוִד אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן:
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶעֱשֶׂה חֶסֶד עִם חָנוּן בֶּן נָחָשׁ כַּאֲשֶׁר
-כפי שֶׁ
עָשָׂה אָבִיו עִמָּדִי חֶסֶד
כאשר החיה את אחי אליהו
[2]
שברח אליו מאת מלך מואב,
[3]
וַיִּשְׁלַח דָּוִד לְנַחֲמוֹ בְּיַד עֲבָדָיו אֶל
-על
[4]
אָבִיו
שמת,
וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי דָוִד
אל
אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן;
(ג)
וַיֹּאמְרוּ שָׂרֵי בְנֵי עַמּוֹן אֶל חָנוּן אֲדֹנֵיהֶם הַמְכַבֵּד דָּוִד אֶת אָבִיךָ בְּעֵינֶיךָ כִּי שָׁלַח לְךָ מְנַחֲמִים הֲלוֹא בַּעֲבוּר חֲקוֹר אֶת הָעִיר וּלְרַגְּלָהּ וּלְהָפְכָהּ שָׁלַח דָּוִד אֶת עֲבָדָיו אֵלֶיךָ:
וַיֹּאמְרוּ שָׂרֵי בְנֵי עַמּוֹן אֶל חָנוּן אֲדֹנֵיהֶם הַ
אם אתה סבור כי
[5]
מְכַבֵּד דָּוִד אֶת אָבִיךָ בְּעֵינֶיךָ כִּי
-ועל כן
[6]
שָׁלַח לְךָ מְנַחֲמִים
?! הרי הם מוזהרים בתורתם
[7]
לא לדרוש בשלומינו
[8]
, והאם באמת סבור אתה שמניח דוד את ציווי אלוקיו ובא לדרוש בשלומך, ולכבוד אביך שלח לך מנחמים?!
[9]
ועוד, אם לא כיבד דוד את אביך בחייו ולא כרת עמו ברית, למה שיכבדהו אחרי מותו?
[10]
הֲלוֹא
כי אם
[11]
בַּעֲבוּר חֲקוֹר
-לחקור
אֶת הָעִיר וּלְרַגְּלָהּ
לדעת את המקום שקל לכובשה משם
[12]
וּלְהָפְכָהּ
-ולבודקה
[13]
שָׁלַח דָּוִד אֶת עֲבָדָיו אֵלֶיךָ
לנחם אותך, וזאת הסיבה שלא שלח לך כורתי ברית, אלא מנחמים, שאין בכוונתו לכרות עמך ברית אלא להילחם איתך;
[14]
(ד)
וַיִּקַּח חָנוּן אֶת עַבְדֵי דָוִד וַיְגַלַּח אֶת חֲצִי זְקָנָם וַיִּכְרֹת אֶת מַדְוֵיהֶם בַּחֵצִי עַד שְׁתוֹתֵיהֶם וַיְשַׁלְּחֵם:
וחנון קיבל את דבריהם
[15]
וכדי לביישם
[16]
וַיִּקַּח
-לקח
חָנוּן אֶת עַבְדֵי דָוִד וַיְגַלַּח אֶת חֲצִי
רוחב
[17]
זְקָנָם
כדי לנוולם,
[18]
וַיִּכְרֹת אֶת מַדְוֵיהֶם
-חלוקיהם
[19]
בַּחֵצִי
אורכם
עַד שְׁתוֹתֵיהֶם
-מקום הערוה שלהם
[20]
, ונגלתה ערוותם,
[21]
וַיְשַׁלְּחֵם
לארצם, והם נמלטו מהבושה בלובשם בגדים אחרים לכסות ערוותם, ואולם מעניין גילוח זקנם לא יכלו להימלט עד אשר צמח זקנם;
[22]
(ה)
וַיַּגִּדוּ לְדָוִד וַיִּשְׁלַח לִקְרָאתָם כִּי הָיוּ הָאֲנָשִׁים נִכְלָמִים מְאֹד וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ שְׁבוּ בִירֵחוֹ עַד יְצַמַּח זְקַנְכֶם וְשַׁבְתֶּם:
וַיַּגִּדוּ לְדָוִד
מה שעשה חנון לשליחיו,
[23]
וַיִּשְׁלַח
דוד
לִקְרָאתָם
לאמר להם לשבת ביריחו
[24]
, והסיבה שלא הם באו למלך
כִּי הָיוּ הָאֲנָשִׁים נִכְלָמִים מְאֹד
בגלל גילוח הזקן שלהם,
וַיֹּאמֶר
להם
הַמֶּלֶךְ שְׁבוּ בִירֵחוֹ עַד יְצַמַּח
-יגדל
[25]
זְקַנְכֶם וְ
לאחר מכן
שַׁבְתֶּם
-תשובו לביתכם
[26]
, ולא אמר לגלח החצי האחר של הזקן, כי לא היה מנהגם לגלח הזקן ואפילו במספריים, ונחשב היה הדבר לחרפה;
[27]
(ו)
וַיִּרְאוּ בְּנֵי עַמּוֹן כִּי נִבְאֲשׁוּ בְּדָוִד וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי עַמּוֹן וַיִּשְׂכְּרוּ אֶת אֲרַם בֵּית רְחוֹב וְאֶת אֲרַם צוֹבָא עֶשְׂרִים אֶלֶף רַגְלִי וְאֶת מֶלֶךְ מַעֲכָה אֶלֶף אִישׁ, וְאִישׁ טוֹב שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ:
וַיִּרְאוּ בְּנֵי עַמּוֹן כִּי נִבְאֲשׁוּ
-נהיו מתועבים
[28]
ומאוסים
[29]
בְּ
עיני
דָוִד
על המעשה שעשה חנון מלכם לשליחי דוד,
וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי עַמּוֹן
שליחים
וַיִּשְׂכְּרוּ
באלף כיכר כסף
[30]
אֶת
חיל
אֲרַם
היושבים
[31]
בְּ
בֵּית רְחוֹב וְאֶת
חיל
אֲרַם
היושבים
[32]
בְּ
צוֹבָא
, וחילות אלו מנו
עֶשְׂרִים אֶלֶף
חיילים
רַגְלִי
-רגליים,
וְ
שכרו אף
אֶת
חיל
מֶלֶךְ מַעֲכָה
אשר מנה
אֶלֶף אִישׁ,
וְ
כן את חיל
אִישׁ טוֹב
[33]
שמנה
שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ
ועוד שלושים ושניים אלף מרכבות;
[34]
(ז)
וַיִּשְׁמַע דָּוִד וַיִּשְׁלַח אֶת יוֹאָב וְאֵת כָּל הַצָּבָא הַגִּבֹּרִים:
וַיִּשְׁמַע
-וכאשר שמע
[35]
דָּוִד
שלא די במה שעשה מלך עמון לשליחיו, אלא גם קיבץ אנשים להילחם עימו,
[36]
וַיִּשְׁלַח
דוד
אֶת יוֹאָב וְאֵת כָּל
אנשי
[37]
הַצָּבָא הַגִּבֹּרִים
להילחם בם, ולא רצה ללכת הוא בעצמו פן יתהלל חנון מלך בני עמון שנלחם עם דוד מלך ישראל;
[38]
(ח)
וַיֵּצְאוּ בְּנֵי עַמּוֹן וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה פֶּתַח הַשָּׁעַר וַאֲרַם צוֹבָא וּרְחוֹב וְאִישׁ טוֹב וּמַעֲכָה לְבַדָּם בַּשָּׂדֶה:
וַיֵּצְאוּ בְּנֵי עַמּוֹן וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה
מול
פֶּתַח הַשָּׁעַר
של עירם,
[39]
וַאֲרַם צוֹבָא וּ
כמו כן ארם
[40]
רְחוֹב וְאִישׁ טוֹב וּ
מלך
[41]
מַעֲכָה
וכל שכירי המלחמה ערכו את החילות שלהם בפני עצמם לצד אחר
[42]
לְבַדָּם בַּשָּׂדֶה
, והיו חונים לפני מידבא שהוא בגבול מואב, ובני עמון נאספו אל תוך עיר מבוצרת, כי בגלל חולשתם לא רצו לערוך מלחמה בשדה אלא מתוך מבצר;
[43]
(ט)
וַיַּרְא יוֹאָב כִּי הָיְתָה אֵלָיו פְּנֵי הַמִּלְחָמָה מִפָּנִים וּמֵאָחוֹר וַיִּבְחַר מִכֹּל בְּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל (בישראל וַיַּעֲרֹךְ לִקְרַאת אֲרָם:
וַיַּרְא יוֹאָב כִּי הָיְתָה
-היו
[44]
אֵלָיו פְּנֵי
-אנשי
[45]
הַמִּלְחָמָה
הארמים השכירים, אשר היו בשדה
[46]
מִפָּנִים
-מלפניו,
וּמֵאָחוֹר
היו בני עמון אשר היו בפתח שער העיר, והחליט יואב שיילחם הוא עם הארמיים אשר בשדה, ומפני שהארמיים היו יותר חזקים וגיבורים,
[47]
וַיִּבְחַר
יואב
מִכֹּל בְּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל (בישראל
כתיב)
להילחם עמו נגדם
וַיַּעֲרֹךְ
אותם יואב
לִקְרַאת
המלחמה על
אֲרָם
, והתיירא יואב מללכת וללחום עם בני עמון פתח שער העיר, שאז היו עולים עליו המלכים מאחור, והיה נמצא במלכוד בתוך שני מחנות חזקים, (המלכים חזקים מצד עצמם, ובני עמון חזקים מצד היותם מבוצרים) ולכן, היה מחכמתו ללחום עם המלכים תחילה במידבא;
[48]
(י)
וְאֵת יֶתֶר הָעָם נָתַן בְּיַד אַבְשַׁי אָחִיו וַיַּעֲרֹךְ לִקְרַאת בְּנֵי עַמּוֹן:
וְ
כדי שלא יצאו בני עמון לעזרתם
[49]
אֵת יֶתֶר הָעָם
החלשים
[50]
נָתַן בְּיַד אַבְשַׁי אָחִיו
שאם יצאו בני עמון אל השדה יספיק לנצחם,
[51]
וַיַּעֲרֹךְ
אותם אבישי את מחנהו
לִקְרַאת בְּנֵי עַמּוֹן
אשר בשער העיר;
[52]
(יא)
וַיֹּאמֶר אִם תֶּחֱזַק אֲרָם מִמֶּנִּי וְהָיִתָה לִּי לִישׁוּעָה וְאִם בְּנֵי עַמּוֹן יֶחֱזְקוּ מִמְּךָ וְהָלַכְתִּי לְהוֹשִׁיעַ לָךְ:
וַיֹּאמֶר
יואב לאבישי אחיו
אִם תֶּחֱזַק
אומה אחת מאומות
[53]
אֲרָם מִמֶּנִּי וְהָיִתָה
אתה והחיל שלך
לִּי לִישׁוּעָה
-לעזור לי,
וְאִם בְּנֵי עַמּוֹן יֶחֱזְקוּ מִמְּךָ וְהָלַכְתִּי
אני עם החיל שלי
לְהוֹשִׁיעַ
ולעזור
לָךְ;
(יב)
חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ וּבְעַד עָרֵי אֱלֹהֵינוּ וַיהֹוָה יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו:
חֲזַק
אתה והעם אשר עמך
[54]
וְ
גם אנחנו
[55]
נִתְחַזַּק
ונעשה את המוטל עלינו להתחזק נגד האויבים
[56]
, ונעשה זאת כולם
בְּעַד
-בעבור
עַמֵּנוּ
שלא יהיו לחרב ולשבי,
[57]
וּבְעַד
-ובעבור
עָרֵי אֱלֹהֵינוּ
שלא יכבשו אותם אויבינו וישבו בהם
[58]
ויהפכו אותן לערי אלוהים אחרים,
[59]
וַיהֹוָה יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו
כי לה' התשועה
[60]
, ואם בכל ההתחזקות לא נועיל, יעשה ה' הטוב בעיניו ונקבלו באהבה;
[61]
(יג)
וַיִּגַּשׁ יוֹאָב וְהָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ לַמִּלְחָמָה בַּאֲרָם וַיָּנֻסוּ מִפָּנָיו:
וַיִּגַּשׁ יוֹאָב וְהָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ
תחילה
[62]
לַמִּלְחָמָה בַּאֲרָם
אשר היו בשדה,
[63]
וַיָּנֻסוּ
ארם
מִפָּנָיו
קודם עריכת המלחמה;
[64]
(יד)
וּבְנֵי עַמּוֹן רָאוּ כִּי נָס אֲרָם וַיָּנֻסוּ מִפְּנֵי אֲבִישַׁי וַיָּבֹאוּ הָעִיר וַיָּשָׁב יוֹאָב מֵעַל בְּנֵי עַמּוֹן וַיָּבֹא יְרוּשָׁלִָם:
וּבְנֵי עַמּוֹן
כאשר
רָאוּ כִּי
על אף שהיה בטוח בגבורתו
[65]
נָס
צבא
אֲרָם
מפני יואב,
וַיָּנֻסוּ
אף הם
מִפְּנֵי אֲבִישַׁי וַיָּבֹאוּ
וחזרו אל תוך
הָעִיר וַיָּשָׁב יוֹאָב מֵעַל בְּנֵי עַמּוֹן
ולא רדף אחריהם,
[66]
וַיָּבֹא
אל
יְרוּשָׁלִָם;
(טו)
וַיַּרְא אֲרָם כִּי נִגַּף לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּאָסְפוּ יָחַד:
וַיַּרְא אֲרָם כִּי נִגַּף לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל
כפעם בפעם,
[67]
וַיֵּאָסְפוּ
-והתקבצו
יָחַד
בחשבם שברוב עם ינצחו;
[68]
(טז)
וַיִּשְׁלַח הֲדַדְעֶזֶר וַיֹּצֵא אֶת אֲרָם אֲשֶׁר מֵעֵבֶר הַנָּהָר וַיָּבֹאוּ חֵילָם, וְשׁוֹבַךְ שַׂר צְבָא הֲדַדְעֶזֶר לִפְנֵיהֶם:
וַיִּשְׁלַח הֲדַדְעֶזֶר
מלך צובה
[69]
וַיֹּצֵא אֶת
חיל
אֲרָם אֲשֶׁר מֵעֵבֶר הַנָּהָר וַיָּבֹאוּ
אל מקום ששמו
[70]
חֵילָם,
וְשׁוֹבַךְ שַׂר צְבָא הֲדַדְעֶזֶר
אשר היה גיבור ועריץ
[71]
, הלך
[72]
לִפְנֵיהֶם;
(יז)
וַיֻּגַּד לְדָוִד וַיֶּאֱסֹף אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן וַיָּבֹא חֵלָאמָה וַיַּעַרְכוּ אֲרָם לִקְרַאת דָּוִד וַיִּלָּחֲמוּ עִמּוֹ:
וַיֻּגַּד לְדָוִד
על אשר נערכים מלכי ארם למלחמה, ודוד יצא בעצמו להילחם נגדם,
[73]
וַיֶּאֱסֹף
דוד
אֶת כָּל
חיל
יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן וַיָּבֹא חֵלָאמָה
-לחילם
[74]
וַיַּעַרְכוּ אֲרָם לִקְרַאת דָּוִד
למלחמה
וַיִּלָּחֲמוּ עִמּוֹ;
(יח)
וַיָּנָס אֲרָם מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּהֲרֹג דָּוִד מֵאֲרָם שְׁבַע מֵאוֹת רֶכֶב וְאַרְבָּעִים אֶלֶף פָּרָשִׁים וְאֵת שׁוֹבַךְ שַׂר צְבָאוֹ הִכָּה וַיָּמָת שָׁם:
וַיָּנָס אֲרָם מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּהֲרֹג דָּוִד מֵאֲרָם
שבעת אלפים מרכבים, ומתוכם
[75]
שְׁבַע מֵאוֹת רֶכֶב
-מרכבים מובחרים
[76]
וְאַרְבָּעִים אֶלֶף פָּרָשִׁים
ובנוסף ארבעים אלף חיילים רגליים,
[77]
וְאֵת שׁוֹבַךְ שַׂר צְבָאוֹ
של הדדעזר
[78]
הִכָּה
דוד
וַיָּמָת שָׁם;
(יט)
וַיִּרְאוּ כָל הַמְּלָכִים עַבְדֵי הֲדַדְעֶזֶר כִּי נִגְּפוּ לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּשְׁלִמוּ אֶת יִשְׂרָאֵל וַיַּעַבְדוּם, וַיִּרְאוּ אֲרָם לְהוֹשִׁיעַ עוֹד אֶת בְּנֵי עַמּוֹן:
וַיִּרְאוּ כָל הַמְּלָכִים עַבְדֵי הֲדַדְעֶזֶר
הסרים למשמעתו
[79]
כִּי נִגְּפוּ
שוב
לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּשְׁלִמוּ
-ועשו שלום
[80]
אֶת
-עם
יִשְׂרָאֵל וַיַּעַבְדוּם,
וַיִּרְאוּ
-ופחדו
אֲרָם לְהוֹשִׁיעַ עוֹד
שוב
אֶת בְּנֵי עַמּוֹן;
[81]