(א)
וְשָׁם נִקְרָא אִישׁ בְּלִיַּעַל וּשְׁמוֹ שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי, אִישׁ יְמִינִי וַיִּתְקַע בַּשֹּׁפָר וַיֹּאמֶר אֵין לָנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה לָנוּ בְּבֶן יִשַׁי אִישׁ לְאֹהָלָיו יִשְׂרָאֵל:
וְשָׁם נִקְרָא
-נזדמן
[1]
במקרה
[2]
אִישׁ בְּלִיַּעַל
-רשע בלי עול שמים,
[3]
וּשְׁמוֹ שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי,
אִישׁ יְמִינִי
-משבט בנימין, וטינא היתה בלבו על דוד המלך בגלל שאול שהיה משבטו
[4]
, וכאשר ראה שהמלך דוד שתק ולא השיב דברים לא לבני יהודה ולא לבני ישראל,
[5]
וַיִּתְקַע
שבע בן בכרי
בַּשֹּׁפָר
לסמן על מרד,
[6]
וַיֹּאמֶר
למה תריבו כולכם?
[7]
אֵין לָנוּ חֵלֶק בְּדָוִד
שכן הוא שייך למשפחתו לשבט יהודה ואין ליתר השבטים חלק בו,
[8]
וְלֹא נַחֲלָה
-חלק
[9]
לָנוּ בְּבֶן יִשַׁי
שאינו מלך בן מלך שהמלכות נחלה לו מדור דור
[10]
, ואין אנו צריכין מלך כי אם תחזרו
[11]
אִישׁ לְאֹהָלָיו יִשְׂרָאֵל
! להיות כל איש שורר בביתו;
[12]
(ב)
וַיַּעַל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל מֵאַחֲרֵי דָוִד אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי, וְאִישׁ יְהוּדָה דָּבְקוּ בְמַלְכָּם מִן הַיַּרְדֵּן וְעַד יְרוּשָׁלִָם:
וַיַּעַל
-והסתלקו
[13]
כָּל אִישׁ
-אנשי
יִשְׂרָאֵל מֵאַחֲרֵי דָוִד
ונטו
[14]
אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי,
וְ
אילו
אִישׁ
-אנשי
יְהוּדָה דָּבְקוּ בְמַלְכָּם
דוד שהיה משבטם
[15]
, והלכו עמו
[16]
מִן הַיַּרְדֵּן וְעַד
בואו אל
[17]
יְרוּשָׁלִָם;
(ג)
וַיָּבֹא דָוִד אֶל בֵּיתוֹ יְרוּשָׁלִַם, וַיִּקַּח הַמֶּלֶךְ אֵת עֶשֶׂר נָשִׁים פִּלַגְשִׁים אֲשֶׁר הִנִּיחַ לִשְׁמֹר הַבַּיִת וַיִּתְּנֵם בֵּית מִשְׁמֶרֶת וַיְכַלְכְּלֵם וַאֲלֵיהֶם לֹא בָא וַתִּהְיֶינָה צְרֻרוֹת עַד יוֹם מֻתָן אַלְמְנוּת חַיּוּת:
וַיָּבֹא דָוִד אֶל בֵּיתוֹ
בְּ
יְרוּשָׁלִַם,
וַיִּקַּח הַמֶּלֶךְ אֵת עֶשֶׂר נָשִׁים פִּלַגְשִׁים אֲשֶׁר הִנִּיחַ לִשְׁמֹר
על
הַבַּיִת
כאשר ברח בזמן מרד אבשלום,
וַיִּתְּנֵם
בְּ
בֵּית מִשְׁמֶרֶת
-שהוא מקום שמור
[18]
שלא יינשאו לאחרים
[19]
, כי אסורות היו לכל אדם מפני שהיו פילגשי המלך,
[20]
וַיְכַלְכְּלֵם
-וסיפק את מזונן
[21]
בכבוד
[22]
וַאֲלֵיהֶם לֹא בָא
, שהיה מואס בהן מפני שאבשלום בנו בא עליהם,
[23]
וַתִּהְיֶינָה
פילגשים אלו
צְרֻרוֹת
-קשורות
[24]
מבלי היתר להנשא לאיש
[25]
עַד יוֹם מֻתָן
, וכך הן היו
אַלְמְנוּת חַיּוּת
-אלמנות שבעליהן בחיים;
[26]
(ד)
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל עֲמָשָׂא, הַזְעֶק לִי אֶת אִישׁ יְהוּדָה שְׁלֹשֶׁת יָמִים וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד:
וכאשר דוד שמע את שבע בן בכרי אומר "אין לנו חלק בדוד", לא עשה כלום כדי שלא לערבב את שמחתו, וכאשר הגיע לירושלים
[27]
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל עֲמָשָׂא,
הַזְעֶק
-אסוף
[28]
לִי אֶת אִישׁ
-אנשי
יְהוּדָה
שירדפו אחרי שבע בן בכרי
[29]
, עד
[30]
שְׁלֹשֶׁת
-שלושה
יָמִים
תאספם אלי,
[31]
וְ
לאחר שתשוב עמהם
[32]
אַתָּה פֹּה עֲמֹד
שאמנה אותך שר צבא להלך אחרי שבע בן בכרי;
[33]
(ה)
וַיֵּלֶךְ עֲמָשָׂא לְהַזְעִיק אֶת יְהוּדָה וַיּוֹחֶר (וייחר מִן הַמּוֹעֵד אֲשֶׁר יְעָדוֹ:
וַיֵּלֶךְ עֲמָשָׂא לְהַזְעִיק אֶת יְהוּדָה
ומצא אותם עסוקים בלימוד תורה ולא רצה לבטלם מתורתם,
[34]
וַיּוֹחֶר (וייחר
כתיב)
-ולכן התעכב ואיחר
[35]
מִן הַמּוֹעֵד
-הזמן
[36]
אֲשֶׁר יְעָדוֹ
-נקבע;
[37]
(ו)
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אֲבִישַׁי, עַתָּה יֵרַע לָנוּ שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי מִן אַבְשָׁלוֹם אַתָּה קַח אֶת עַבְדֵי אֲדֹנֶיךָ וּרְדֹף אַחֲרָיו פֶּן מָצָא לוֹ עָרִים בְּצֻרוֹת וְהִצִּיל עֵינֵנוּ:
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אֲבִישַׁי,
[38]
עַתָּה
אחרי שאיחר עמשא שר הצבא ולא הביא את צבא יהודה,
[39]
יֵרַע לָנוּ
דבר זה של
[40]
שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי
יותר
[41]
מִן אַבְשָׁלוֹם
, לכן
אַתָּה קַח אֶת עַבְדֵי אֲדֹנֶיךָ
יואב
[42]
הנמצאים סביבי
[43]
וּרְדֹף אַחֲרָיו פֶּן מָצָא
-ימצא
[44]
לוֹ עָרִים בְּצֻרוֹת וְהִצִּיל
עצמו
[45]
מֵ
עֵינֵנוּ
[46]
, וימשוך את לבב אנשי העיר אליו וימנעו מלהשיב לנו את כל הממלכה;
[47]
(ז)
וַיֵּצְאוּ אַחֲרָיו אַנְשֵׁי יוֹאָב וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי וְכָל הַגִּבֹּרִים וַיֵּצְאוּ מִירוּשָׁלִַם לִרְדֹּף אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי:
וַיֵּצְאוּ אַחֲרָיו אַנְשֵׁי יוֹאָב
הגבורים אשר היו סרים למשמעתו והלכו עמו תדיר אל המלחמה,
[48]
וְ
איתם יצאו
הַכְּרֵתִי
-הקשתים
[49]
וְהַפְּלֵתִי
-והקלעים
[50]
וְכָל הַגִּבֹּרִים
ויואב עימהם,
[51]
וַיֵּצְאוּ מִירוּשָׁלִַם לִרְדֹּף אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי;
(ח)
הֵם עִם הָאֶבֶן הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן, וַעֲמָשָׂא בָּא לִפְנֵיהֶם וְיוֹאָב חָגוּר מִדּוֹ לְבֻשׁוּ וְעָלָיו (ועלו חֲגוֹר חֶרֶב מְצֻמֶּדֶת עַל מָתְנָיו בְּתַעְרָהּ וְהוּא יָצָא וַתִּפֹּל:
וכאשר
הֵם
הגיעו
[52]
עִם הָאֶבֶן
-סמוך לאבן
[53]
הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר
היתה
בְּגִבְעוֹן,
וַעֲמָשָׂא בָּא לִפְנֵיהֶם
שהיה בדרכו למלך בירושלים,
[54]
וְיוֹאָב
היה
חָגוּר מִדּוֹ לְבֻשׁוּ
-בלבושו
[55]
החשוב של ראש הצבא,
[56]
וְעָלָיו (ועלו
כתיב)
-על הלבוש היה
[57]
חֲגוֹר חֶרֶב מְצֻמֶּדֶת
-דבוקה
[58]
וסמוכה מאוד לגופו
[59]
עַל
רוחב
[60]
מָתְנָיו בְּתַעְרָהּ
-בנרתיק שלה
[61]
שלא כדרך חוגרי חרב, ועשה זאת כדי שתהא נוחה ליפול ולא יצטרך להוציאה מתערה
[62]
כך שלא ירגיש בה עמשא,
[63]
וְהוּא
יואב
יָצָא
כנגד עמשא
[64]
לנשק לעמשא, וכשהרכין עצמו לתקן מנעלו
[65]
, עשה יואב כאילו
[66]
וַתִּפֹּל
-נפלה החרב מעצמה מתערה, וכיוון שהיתה החרב חלקה ולטושה ואינה תלויה לצד ירכו אלא לרוחב מתניו, אכן נפלה בקלות מתערה, ואחזה יואב, ולא הכיר עמשא בדבר;
[67]
(ט)
וַיֹּאמֶר יוֹאָב לַעֲמָשָׂא הֲשָׁלוֹם אַתָּה אָחִי? וַתֹּחֶז יַד יְמִין יוֹאָב בִּזְקַן עֲמָשָׂא לִנְשָׁק לוֹ:
וַיֹּאמֶר יוֹאָב לַעֲמָשָׂא הֲשָׁלוֹם אַתָּה
לך
אָחִי?
וַתֹּחֶז
-ואחזה
[68]
יַד יְמִין יוֹאָב בִּזְקַן עֲמָשָׂא לִנְשָׁק לוֹ;
(י)
וַעֲמָשָׂא לֹא נִשְׁמַר בַּחֶרֶב אֲשֶׁר בְּיַד יוֹאָב וַיַּכֵּהוּ בָהּ אֶל הַחֹמֶשׁ וַיִּשְׁפֹּךְ מֵעָיו אַרְצָה, וְלֹא שָׁנָה לוֹ וַיָּמֹת וְיוֹאָב וַאֲבִישַׁי אָחִיו רָדַף אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי:
וַעֲמָשָׂא לֹא נִשְׁמַר
-שמר עצמו
[69]
בַּחֶרֶב
-מהחרב
אֲשֶׁר
היתה
בְּיַד יוֹאָב
כי ראה שמעצמה נפלה מתערה ולקחה יואב בשמאלו,
[70]
וַיַּכֵּהוּ
יואב
בָהּ
-בחרב
אֶל הַחֹמֶשׁ
-הצלע החמישית מקום שכבד ומרה תלוין,
[71]
וַיִּשְׁפֹּךְ
בני
[72]
מֵעָיו אַרְצָה,
וְלֹא
הוצרך יואב
שָׁנָה לוֹ
-לחזור להכותו שנית, כי כבר בפעם הראשונה
[73]
וַיָּמֹת
-מת עמשא,
וְיוֹאָב וַאֲבִישַׁי אָחִיו
לא התמהמהו
[74]
רָדַף
-ורדפו כל אחד מהם
[75]
אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי;
(יא)
וְאִישׁ עָמַד עָלָיו מִנַּעֲרֵי יוֹאָב וַיֹּאמֶר מִי אֲשֶׁר חָפֵץ בְּיוֹאָב וּמִי אֲשֶׁר לְדָוִד אַחֲרֵי יוֹאָב:
וְאִישׁ עָמַד עָלָיו
-ליד החלל של עמשא
[76]
, והיה האיש הזה
מִנַּעֲרֵי יוֹאָב
, ועמד שם כדי לזרז את הבאים שלא יעמדו על החלל אלא ילכו אחרי יואב,
[77]
וַיֹּאמֶר
האיש:
מִי אֲשֶׁר חָפֵץ בְּיוֹאָב וּמִי אֲשֶׁר
אוהב
[78]
לְדָוִד
ילך
[79]
אַחֲרֵי יוֹאָב
ולא יעמוד פה על החלל;
[80]
(יב)
וַעֲמָשָׂא מִתְגֹּלֵל בַּדָּם בְּתוֹךְ הַמְּסִלָּה וַיַּרְא הָאִישׁ כִּי עָמַד כָּל הָעָם וַיַּסֵּב אֶת עֲמָשָׂא מִן הַמְסִלָּה הַשָּׂדֶה וַיַּשְׁלֵךְ עָלָיו בֶּגֶד כַּאֲשֶׁר רָאָה כָּל הַבָּא עָלָיו וְעָמָד:
וַעֲמָשָׂא
היה
מִתְגֹּלֵל
-מתגלגל ומתגאל
[81]
בַּדָּם
-בדמו
[82]
בְּתוֹךְ
-באמצע
[83]
הַמְּסִלָּה
-הדרך הכבושה,
[84]
וַיַּרְא הָאִישׁ
מנערי יואב אשר עמד על החלל
[85]
כִּי
מרוב בהלה
[86]
עָמַד כָּל הָעָם
אשר הגיע למקום, ולא הועילה אזהרתו
[87]
, ולא רדפו אחרי שבע בן בכרי
[88]
, אזי
וַיַּסֵּב
-גרר הוא
[89]
אֶת
פגר
[90]
עֲמָשָׂא מִן הַמְסִלָּה
-הדרך אל
הַשָּׂדֶה
, ולאחר מכן
וַיַּשְׁלֵךְ
-השליך
עָלָיו בֶּגֶד
לכסותו
[91]
, ועשה זאת
כַּאֲשֶׁר רָאָה
כי עדיין
[92]
כָּל הַבָּא עָלָיו
על עמשא שאל ודרש בעניין
[93]
וְעָמָד
-והיה עומד;
[94]
(יג)
כַּאֲשֶׁר הֹגָה מִן הַמְסִלָּה עָבַר כָּל אִישׁ אַחֲרֵי יוֹאָב לִרְדֹּף אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי:
ואכן
כַּאֲשֶׁר הֹגָה
-נמשך
[95]
והוסר
[96]
פגר עמשא
[97]
מִן הַמְסִלָּה
-הדרך,
עָבַר
-עברו מיד
[98]
כָּל אִישׁ
-האנשים
[99]
אַחֲרֵי יוֹאָב
ולא התמהמהו, אלא המשיכו
[100]
לִרְדֹּף אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי;
(יד)
וַיַּעֲבֹר בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָבֵלָה וּבֵית מַעֲכָה וְכָל הַבֵּרִים וַיִּקָּהֲלוּ (ויקלהו וַיָּבֹאוּ אַף אַחֲרָיו:
וַיַּעֲבֹר
שבע בן בכרי
[101]
בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל
לפתותם שימליכוהו עליהם
[102]
, והגיע עד אזור
אָבֵלָה וּבֵית מַעֲכָה
[103]
שהיו ערים סמוכות, וכאשר שמע שרודפים אחריו נמלט לעיר אבל שהיתה עיר מבצר,
וְכָל
אנשי
הַבֵּרִים
-המקומות הסמוכות לבארות שהיו לבנימן
[104]
וַיִּקָּהֲלוּ (ויקלהו
כתיב)
-נקהלו,
וַיָּבֹאוּ אַף
הם
אַחֲרָיו
-אחרי שבע בן בכרי כפי שנקהלו בעבר אחר אבשלום;
[105]
(טו)
וַיָּבֹאוּ וַיָּצֻרוּ עָלָיו בְּאָבֵלָה בֵּית הַמַּעֲכָה וַיִּשְׁפְּכוּ סֹלְלָה אֶל הָעִיר וַתַּעֲמֹד בַּחֵל וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אֶת יוֹאָב מַשְׁחִיתִם לְהַפִּיל הַחוֹמָה:
וַיָּבֹאוּ
אנשי יואב
[106]
וַיָּצֻרוּ
במצור
[107]
עָלָיו
-על שבע בן בכרי
[108]
בְּאָבֵלָה בֵּית הַמַּעֲכָה
, וכדרך כובשי ערים
[109]
וַיִּשְׁפְּכוּ
-שפכו
סֹלְלָה
הוא תל עפר הנועד לעלות על החומה להילחם
[110]
אֶל
-על
הָעִיר
, והצליחו להפיל את החומה החיצונית שלה
[111]
, ואחרי זה קרבו אנשי המלחמה אל העיר
[112]
, ואולם
וַתַּעֲמֹד
-עמדה העיר
[113]
בַּחֵל
[114]
-על ידי
[115]
החֵל, היא החומה הנמוכה (הפנימית) שליד החומה הגבוהה,
[116]
וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אֶת
-היו עם
יוֹאָב מַשְׁחִיתִם
-התחילו להשחית את החומה הפנימית
[117]
בכלי המנפץ האבנים
[118]
כדי
לְהַפִּיל
את אותה
הַחוֹמָה;
(טז)
וַתִּקְרָא אִשָּׁה חֲכָמָה מִן הָעִיר שִׁמְעוּ שִׁמְעוּ! אִמְרוּ נָא אֶל יוֹאָב קְרַב עַד הֵנָּה וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ:
וַתִּקְרָא אִשָּׁה חֲכָמָה
[119]
מִן הָעִיר
לאנשי המלחמה שהם ישמעו לה, וכפלה דבריה כדרך הצועק בבהלה
[120]
שִׁמְעוּ שִׁמְעוּ!
אִמְרוּ נָא אֶל יוֹאָב
, אשה אחת אומרת לך
[121]
קְרַב עַד הֵנָּה
אלי
[122]
וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ;
(יז)
וַיִּקְרַב אֵלֶיהָ וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַאַתָּה יוֹאָב וַיֹּאמֶר אָנִי! וַתֹּאמֶר לוֹ שְׁמַע דִּבְרֵי אֲמָתֶךָ, וַיֹּאמֶר שֹׁמֵעַ אָנֹכִי:
וַיִּקְרַב אֵלֶיהָ
יואב
וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַאַתָּה יוֹאָב
שנאמר בך יושב בשבת תחכמוני?
[123]
דהיינו החכם מכל יושבי הסנהדרין?
[124]
וַיֹּאמֶר
לה אכן, זה
אָנִי!
וַתֹּאמֶר לוֹ
האישה
שְׁמַע דִּבְרֵי אֲמָתֶךָ,
וַיֹּאמֶר
לה יואב
שֹׁמֵעַ אָנֹכִי;
(יח)
וַתֹּאמֶר לֵאמֹר דַּבֵּר יְדַבְּרוּ בָרִאשֹׁנָה לֵאמֹר שָׁאֹל יְשָׁאֲלוּ בְּאָבֵל, וְכֵן הֵתַמּוּ:
וַתֹּאמֶר
האישה
לֵאמֹר
-וביקשה כי ישיב לדבריה
[125]
, וכך אמרה: העם אשר איתך ואשר הרסו את החומה,
[126]
דַּבֵּר יְדַבְּרוּ
-היה עליהם לדבר
בָרִאשֹׁנָה
-בהתחלה
לֵאמֹר
לנו במה חטאנו
[127]
, וכן היה לך לדבר לשלום בטרם תילחם בנו, כי אם שלום היו עונים לך ופותחים לך את העיר לא היית צריך להילחם עמהם,
[128]
שָׁאֹל יְשָׁאֲלוּ
-ואם היו שואלים בני חילך בשלום העיר הזאת
[129]
בְּאָבֵל,
וְכֵן
-כך
[130]
הֵתַמּוּ
-היה תם ונשלם העניין
[131]
, כי מיד היו בני העיר משלימים עמכם;
[132]
(יט)
אָנֹכִי שְׁלֻמֵי אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתָּה מְבַקֵּשׁ לְהָמִית עִיר וְאֵם בְּיִשְׂרָאֵל לָמָּה תְבַלַּע נַחֲלַת יְהֹוָה?!:
וכך הוסיפה ואמרה בשם כל בני העיר:
[133]
אָנֹכִי שְׁלֻמֵי אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל
-אני מבני העיר ששלמים ונאמנים לישראל ולמלך
[134]
, ולא נמצא בי מעולם מרד לשקר במלך
[135]
, ובאתי להשלים בין המלך ובין יושבי העיר הזאת
[136]
, למה
[137]
אַתָּה מְבַקֵּשׁ לְהָמִית עִיר וְאֵם
-עיר גדולה
[138]
בְּיִשְׂרָאֵל
אשר ערים קטנות סביב לה וניזונות ממנה?!
[139]
לָמָּה תְבַלַּע
-תשחית
[140]
נַחֲלַת יְהֹוָה?!;
(כ)
וַיַּעַן יוֹאָב וַיֹּאמַר, חָלִילָה חָלִילָה לִי אִם אֲבַלַּע וְאִם אַשְׁחִית:
וַיַּעַן יוֹאָב וַיֹּאמַר,
חָלִילָה
למלך
[141]
וְ
חָלִילָה לִי אִם אֲבַלַּע
-אקלקל
[142]
את העיר
[143]
וְאִם אַשְׁחִית
את אנשיה
[144]
לחינם;
(כא)
לֹא כֵן הַדָּבָר כִּי אִישׁ מֵהַר אֶפְרַיִם, שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי שְׁמוֹ, נָשָׂא יָדוֹ בַּמֶּלֶךְ בְּדָוִד, תְּנוּ אֹתוֹ לְבַדּוֹ וְאֵלְכָה מֵעַל הָעִיר וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל יוֹאָב הִנֵּה רֹאשׁוֹ מֻשְׁלָךְ אֵלֶיךָ בְּעַד הַחוֹמָה:
לֹא כֵן הַדָּבָר
שאני בוחר ומבקש להמית ולהשחית
[145]
, ואין זה נכון שאתם שלומי אמוני ישראל, כי בכם נמצא ראש המורדים;
[146]
כִּי אִישׁ מֵהַר אֶפְרַיִם,
שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי שְׁמוֹ,
נָשָׂא יָדוֹ
-מרד
[147]
בַּמֶּלֶךְ בְּדָוִד,
[148]
תְּנוּ אֹתוֹ לְבַדּוֹ
ואדע כי כנים דברייך שאתם שלומי אמוני ישראל,
[149]
וְ
אז
אֵלְכָה מֵעַל הָעִיר
מבלי להרע לכם,
וַתֹּאמֶר
-ונדרה
[150]
הָאִשָּׁה אֶל יוֹאָב הִנֵּה רֹאשׁוֹ מֻשְׁלָךְ
-יושלך
אֵלֶיךָ בְּעַד
-ממעל
[151]
הַחוֹמָה;
(כב)
וַתָּבוֹא הָאִשָּׁה אֶל כָּל הָעָם בְּחָכְמָתָהּ וַיִּכְרְתוּ אֶת רֹאשׁ שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי וַיַּשְׁלִכוּ אֶל יוֹאָב, וַיִּתְקַע בַּשּׁוֹפָר וַיָּפֻצוּ מֵעַל הָעִיר אִישׁ לְאֹהָלָיו, וְיוֹאָב שָׁב יְרוּשָׁלִַם אֶל הַמֶּלֶךְ:
וַתָּבוֹא הָאִשָּׁה אֶל כָּל הָעָם בְּחָכְמָתָהּ
ואמרה להם: אם יכבשו את העיר יהרגו את כולם בעבור שסייעו בידי המורד
[152]
, לכן מוטב שהוא לבדו ימות ולא תמותו עמו
[153]
, ושמעו לה אנשי העיר
וַיִּכְרְתוּ אֶת רֹאשׁ שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי
ולא מסרוהו חי, כי פחדו שלא יגלה לדוד ואנשיו שגם הם היו בקשר המרד,
[154]
וַיַּשְׁלִכוּ
את ראשו
אֶל יוֹאָב,
וַיִּתְקַע
יואב
בַּשּׁוֹפָר
לסימן שילכו מן העיר,
[155]
וַיָּפֻצוּ
-והתפזרו
[156]
מֵעַל הָעִיר אִישׁ לְאֹהָלָיו,
וְיוֹאָב שָׁב
אל
יְרוּשָׁלִַם אֶל הַמֶּלֶךְ;
(כג)
וְיוֹאָב אֶל כָּל הַצָּבָא יִשְׂרָאֵל, וּבְנָיָה בֶּן יְהוֹיָדָע עַל הַכְּרֵתִי (הכרי וְעַל הַפְּלֵתִי:
וְ
כיוון שעמשא אשר היה אמור להחליף את יואב מת, החזיר דוד את יואב לגדולתו על כי הרג יואב את שבע בן בכרי
[157]
, וכך נשאר
[158]
יוֹאָב
בִּשְׂרָרָתוֹ
[159]
אֶל
-על
[160]
כָּל הַצָּבָא
כמו שהיה בעבר שר צבא
[161]
יִשְׂרָאֵל,
וּבְנָיָה בֶּן יְהוֹיָדָע
גם נשאר כמקדם הממונה
[162]
עַל הַכְּרֵתִי (הכרי
כתיב)
-הקשתים
[163]
וְעַל הַפְּלֵתִי
-הקלעים;
[164]
(כד)
וַאֲדֹרָם עַל הַמַּס וִיהוֹשָׁפָט בֶּן אֲחִילוּד הַמַּזְכִּיר:
וַאֲדֹרָם
היה הממונה
עַל הַמַּס
לגבותו מידי שנה
[165]
מהגויים אשר היו למס, וגם מישראל
[166]
, שמפני שמרדו בו בעצת אבשלום ראה דוד להטיל גם על ישראל מס,
[167]
וִיהוֹשָׁפָט בֶּן אֲחִילוּד הַמַּזְכִּיר
-ממונה על ספר הזכרונות;
[168]
(כה)
וּשְׁוָא (ושיא) סֹפֵר וְצָדוֹק וְאֶבְיָתָר כֹּהֲנִים:
וּשְׁוָא (ושיא
כתיב
) סֹפֵר
לכתוב החשבונות האלו,
[169]
וְצָדוֹק וְאֶבְיָתָר
שרי
[170]
הַ
כֹּהֲנִים
, צדוק היה ממונה לכהן גדול לשמש בימי שלמה, ואביתר היה סגן במקום בנו אחימלך הנזכר למעלה
[171]
, ואעפ"י שנסתלק אביתר לא נסתלק מכל וכל מהכהונה עד שמלך שלמה וגרשו;
[172]
(כו)
וְגַם עִירָא הַיָּאִרִי הָיָה כֹהֵן לְדָוִד:
וְגַם עִירָא הַיָּאִרִי
מהעיר תקוע
[173]
בה היה הרבה שמן
[174]
הָיָה כֹהֵן
-שר ושופט
[175]
לְדָוִד
[176]
, והנה התבאר שאחרי מות אבשלום השיב דוד כל שריו לקדמותם, לקיים מה שנאמר (תהלים צב-טו) "עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ";
[177]