(א)
וַיִּרְגַּז הַמֶּלֶךְ וַיַּעַל עַל עֲלִיַּת הַשַּׁעַר וַיֵּבְךְּ וְכֹה אָמַר בְּלֶכְתּוֹ בְּנִי אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי אַבְשָׁלוֹם מִי יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי:
וַיִּרְגַּז
-ויחרד
[1]
הַמֶּלֶךְ וַיַּעַל עַל עֲלִיַּת הַשַּׁעַר
אשר בשער העיר
[2]
וַיֵּבְךְּ
לפי שהיה יודע כי עוונותיו סבבו את מיתת אבשלום,
[3]
וְכֹה אָמַר בְּלֶכְתּוֹ
כדרך המיללים,
[4]
בְּנִי אַבְשָׁלוֹם
! היית כבני שלא רצית להתאכזר להרוג אותי,
[5]
בְּנִי בְנִי אַבְשָׁלוֹם
היית בני העיקרי הראוי למלוך תחתי,
[6]
מִי יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ
-במקומך
אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי;
[7]
(ב)
וַיֻּגַּד לְיוֹאָב הִנֵּה הַמֶּלֶךְ בֹּכֶה וַיִּתְאַבֵּל עַל אַבְשָׁלֹם:
וַיֻּגַּד לְיוֹאָב הִנֵּה הַמֶּלֶךְ
דוד
בֹּכֶה וַיִּתְאַבֵּל עַל אַבְשָׁלֹם
בנו;
[8]
(ג)
וַתְּהִי הַתְּשֻׁעָה בַּיּוֹם הַהוּא לְאֵבֶל לְכָל הָעָם, כִּי שָׁמַע הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר נֶעֱצַב הַמֶּלֶךְ עַל בְּנוֹ:
וַתְּהִי הַתְּשֻׁעָה בַּיּוֹם הַהוּא לְאֵבֶל לְכָל הָעָם,
כִּי שָׁמַע הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא
ההיפך ממה שציפה, שכן היה ראוי שיראה המלך להם פנים שוחקות
[9]
, אולם
לֵאמֹר
-נאמר להם כי במקום זאת
נֶעֱצַב הַמֶּלֶךְ עַל בְּנוֹ;
(ד)
וַיִּתְגַּנֵּב הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא לָבוֹא הָעִיר כַּאֲשֶׁר יִתְגַּנֵּב הָעָם הַנִּכְלָמִים בְּנוּסָם בַּמִּלְחָמָה:
ובמקום לחזור לירושלים ביד רמה ובשמחה כדרך המנצחים,
[10]
וַיִּתְגַּנֵּב
-התגנב
הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא
כדי
לָבוֹא
חזרה אל
הָעִיר
ירושלים, שהיו מתחבאים מהמלך מיראתם ממנו על הריגת אבשלום
[11]
, והתגנבו
כַּאֲשֶׁר יִתְגַּנֵּב הָעָם
המובס,
הַנִּכְלָמִים
לבוא בפרסום אל העיר,
[12]
בְּנוּסָם
-לאחר שנסו
בַּמִּלְחָמָה;
(ה)
וְהַמֶּלֶךְ לָאַט אֶת פָּנָיו וַיִּזְעַק הַמֶּלֶךְ קוֹל גָּדוֹל, בְּנִי אַבְשָׁלוֹם! אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי:
וְהַמֶּלֶךְ לָאַט
-עטף וְכִסָּה
[13]
אֶת פָּנָיו
כדרך האבלים
[14]
וַיִּזְעַק הַמֶּלֶךְ
בְּ
קוֹל גָּדוֹל,
בְּנִי אַבְשָׁלוֹם!
אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי;
(ו)
וַיָּבֹא יוֹאָב אֶל הַמֶּלֶךְ הַבָּיִת וַיֹּאמֶר הֹבַשְׁתָּ הַיּוֹם אֶת פְּנֵי כָל עֲבָדֶיךָ הַמְמַלְּטִים אֶת נַפְשְׁךָ הַיּוֹם וְאֵת נֶפֶשׁ בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ וְנֶפֶשׁ נָשֶׁיךָ וְנֶפֶשׁ פִּלַגְשֶׁיךָ:
וַיָּבֹא יוֹאָב אֶל הַמֶּלֶךְ הַבָּיִת
לביתו, וכאשר ראה יואב שהמלך התעצב כל כך ולא חשש לתשועתם הוכיחו,
[15]
וַיֹּאמֶר
לו יואב: בהתאבלותך על אבשלום
[16]
הֹבַשְׁתָּ
-ביישת
[17]
הַיּוֹם אֶת פְּנֵי כָל עֲבָדֶיךָ
הלוחמים עבורך
[18]
הַמְמַלְּטִים
-המצילים
אֶת נַפְשְׁךָ
ממוות
הַיּוֹם וְאֵת נֶפֶשׁ בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ וְנֶפֶשׁ נָשֶׁיךָ וְנֶפֶשׁ פִּלַגְשֶׁיךָ
, שכן כדי להקים את ממלכתו היה הורג אבשלום את כולם ומענה את נשותיך כמו שהחל ועינה את הפילגשות שלך
[19]
, ואיך תתעצב על מיתתו?!;
[20]
(ז)
לְאַהֲבָה אֶת שֹׂנְאֶיךָ וְלִשְׂנֹא אֶת אֹהֲבֶיךָ כִּי הִגַּדְתָּ הַיּוֹם כִּי אֵין לְךָ שָׂרִים וַעֲבָדִים כִּי יָדַעְתִּי הַיּוֹם כִּי לוּ (לא אַבְשָׁלוֹם חַי וְכֻלָּנוּ הַיּוֹם מֵתִים כִּי אָז יָשָׁר בְּעֵינֶיךָ:
ובמעשיך זה, ביישת את עבדיך בשלושה אופנים
[21]
, הראשון
לְאַהֲבָה
-להיות אוהב
[22]
אֶת שֹׂנְאֶיךָ
אבשלום בכך שאתה מתאבל על מותו,
[23]
וְ
בכך
לִשְׂנֹא אֶת אֹהֲבֶיךָ
-הממלטים את נפשך, על כי רע בעיניך הריגתם אותו
[24]
, האופן השני
[25]
כִּי
באבלך זה
[26]
ובבכי שאתה בוכה
[27]
הִגַּדְתָּ
-כאילו אתה אומר
[28]
הַיּוֹם כִּי אֵין לְךָ שָׂרִים וַעֲבָדִים
אהובים כאבשלום אשר ביקש את נפשך
[29]
, ועבדיך אינם חשובים לכלום בעיניך, כמוהם כאין, ואין לך ביוש גדול מזה
[30]
, והאופן השלישי
[31]
כִּי יָדַעְתִּי הַיּוֹם כִּי לוּ (לא
כתיב)
-אם
[32]
אַבְשָׁלוֹם
היה נשאר
[33]
חַי וְ
אז ממילא
[34]
כֻלָּנוּ הַיּוֹם מֵתִים
שהרי אי אפשר ששנינו נגבר במלחמה,
[35]
כִּי אָז
היה הדבר
יָשָׁר בְּעֵינֶיךָ
והואיל ואתה מיצר בנפילת בנך, זה מורה על כי רצית את ההיפך, שאנחנו ניפול! ונראה מזה שאין אנו חשובים בעיניך לכלום, ולכלימה תחשב לנו
[36]
, והגם שברור כי אב אוהב את בנו ומרחם עליו, המלך ראוי להשקיף בעניין כזה על שריו ועבדיו שהם עמודי מלכותו, ולא יחוס על אהבת בניו, כי ענייני המלוכה והכלל יקרים בעיני המלכים יותר מענייני ביתם וענייניהם הפרטיים;
[37]
(ח)
וְעַתָּה קוּם צֵא וְדַבֵּר עַל לֵב עֲבָדֶיךָ כִּי בַיהֹוָה נִשְׁבַּעְתִּי כִּי אֵינְךָ יוֹצֵא אִם יָלִין אִישׁ אִתְּךָ הַלַּיְלָה וְרָעָה לְךָ זֹאת מִכָּל הָרָעָה אֲשֶׁר בָּאָה עָלֶיךָ מִנְּעֻרֶיךָ עַד עָתָּה:
וְעַתָּה קוּם צֵא וְדַבֵּר עַל לֵב עֲבָדֶיךָ
דברים טובים המקובלים על הלב, בעבור ניצחון המלחמה,
[38]
כִּי בַיהֹוָה נִשְׁבַּעְתִּי כִּי
אם
[39]
אֵינְךָ יוֹצֵא אִם יָלִין
-לא ילין
[40]
אִישׁ אִתְּךָ הַלַּיְלָה
כי כולם ימאסו בך וילכו להם,
[41]
וְ
תהיה
[42]
רָעָה לְךָ זֹאת
רעה יותר
מִכָּל הָרָעָה אֲשֶׁר בָּאָה עָלֶיךָ מִנְּעֻרֶיךָ עַד עָתָּה;
(ט)
וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ וַיֵּשֶׁב בַּשָּׁעַר, וּלְכָל הָעָם הִגִּידוּ לֵאמֹר הִנֵּה הַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב בַּשַּׁעַר, וַיָּבֹא כָל הָעָם לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְיִשְׂרָאֵל נָס אִישׁ לְאֹהָלָיו:
ודוד המלך קיבל את עצת יואב,
[43]
וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ וַיֵּשֶׁב בַּשָּׁעַר,
וּלְכָל הָעָם
אשר היו מתחבאים
[44]
הִגִּידוּ
האנשים אשר ראו את דוד יושב בשער
[45]
לֵאמֹר
-ואמרו להם
הִנֵּה הַמֶּלֶךְ
דוד
יוֹשֵׁב בַּשַּׁעַר,
וַיָּבֹא כָל הָעָם לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ
לראות פניו
[46]
, ששמחו בראות את מלכם מסביר להם פנים,
[47]
וְ
אנשי
יִשְׂרָאֵל
שהיו עם אבשלום
[48]
נָס
-ברחו
אִישׁ לְאֹהָלָיו;
(י)
וַיְהִי כָל הָעָם נָדוֹן בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַמֶּלֶךְ הִצִּילָנוּ מִכַּף אֹיְבֵינוּ וְהוּא מִלְּטָנוּ מִכַּף פְּלִשְׁתִּים, וְעַתָּה בָּרַח מִן הָאָרֶץ מֵעַל אַבְשָׁלוֹם:
ולאחר שמת אבשלום,
[49]
וַיְהִי כָל הָעָם נָדוֹן
-מתווכחים זה עם זה
[50]
להשיב את דוד המלך
[51]
, והוויכוח היה
[52]
בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר
-ואמרו איש לרעהו,
[53]
הַמֶּלֶךְ
דוד הוא זה אשר בעבר
הִצִּילָנוּ מִכַּף אֹיְבֵינוּ וְהוּא
זה אשר
מִלְּטָנוּ
-הציל אותנו
מִכַּף פְּלִשְׁתִּים,
וְעַתָּה
זה שהוא
בָּרַח מִן הָאָרֶץ מֵעַל אַבְשָׁלוֹם
, לא מתוך פחד ברח, שכן פעמים רבות הצילנו מאויבינו ולא ברח מהם
[54]
, ואם כן בריחתו כעת מבנו אבשלום אינה מורה על רכות לבבו
[55]
כי אם על שלמותו, שלא נתן מקום לבנו לחטוא נגדו ביותר
[56]
, וגם אם אבשלום היה חי, היתה מצדנו כפיות טובה וסכלות גדולה להמליך עלינו את אבשלום במקום דוד אביו, שכן דוד ולא אבשלום הצילנו בעבר מאויבינו;
[57]
(יא)
וְאַבְשָׁלוֹם אֲשֶׁר מָשַׁחְנוּ עָלֵינוּ מֵת בַּמִּלְחָמָה וְעַתָּה לָמָה אַתֶּם מַחֲרִשִׁים לְהָשִׁיב אֶת הַמֶּלֶךְ:
וְאַבְשָׁלוֹם אֲשֶׁר מָשַׁחְנוּ עָלֵינוּ מֵת בַּמִּלְחָמָה
הראשונה שלו כי היה רע מזלו
[58]
, וממה שאירע נראה שעדיין דוד עומד בהצלחתו
[59]
ואין אחר טוב ממנו,
[60]
וְ
אם כן
[61]
עַתָּה לָמָה אַתֶּם מַחֲרִשִׁים
-שותקים
[62]
ולא פועלים
לְהָשִׁיב אֶת הַמֶּלֶךְ
על כס המלוכה? ובהיות כוונתם רצויה הודיעו זאת לדוד מלכם;
[63]
(יב)
וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד שָׁלַח אֶל צָדוֹק וְאֶל אֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר דַּבְּרוּ אֶל זִקְנֵי יְהוּדָה לֵאמֹר לָמָּה תִהְיוּ אַחֲרֹנִים לְהָשִׁיב אֶת הַמֶּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ? וּדְבַר כָּל יִשְׂרָאֵל בָּא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ:
וְ
לכן התעורר
[64]
הַמֶּלֶךְ דָּוִד
וְ
שָׁלַח אֶל צָדוֹק וְאֶל אֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר
-ואמר להם,
דַּבְּרוּ אֶל זִקְנֵי יְהוּדָה לֵאמֹר
-ותאמרו להם, הלא סוף הדבר יהיה שגם אתם תחזירו את דוד למלך
[65]
, ואם כן
לָמָּה
יקדימו אתכם ישראל ואתם
[66]
תִהְיוּ אַחֲרֹנִים לְהָשִׁיב אֶת הַמֶּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ?
וּדְבַר
-הלא דבר
[67]
כָּל יִשְׂרָאֵל
שאינם קרובים למלך כמוכם
[68]
כבר
[69]
בָּא אֶל הַמֶּלֶךְ
דרך שליחים ששלחו
[70]
, ולפיו הסכימו כולם פה אחד
[71]
שישוב המלך
[72]
אֶל בֵּיתוֹ
בירושלים ואל מלכותו
[73]
, ולא כל שכן אתם אנשי יהודה שהינכם קרובים למלך, על אחת כמה וכמה שהינכם צריכים להשיב אותו למלכותו?!;
[74]
(יג)
אַחַי אַתֶּם עַצְמִי וּבְשָׂרִי אַתֶּם! וְלָמָּה תִהְיוּ אַחֲרֹנִים לְהָשִׁיב אֶת הַמֶּלֶךְ:
ודוד ביקש שיוסיפו ויאמרו לזקני יהודה בשמו,
[75]
אַחַי אַתֶּם
! שאנחנו מאותו שבט,
[76]
עַצְמִי וּבְשָׂרִי אַתֶּם!
וְלָמָּה תִהְיוּ
אתם
אַחֲרֹנִים לְהָשִׁיב אֶת הַמֶּלֶךְ
? מן הראוי שתהיו המקדימים בעניין ולא המאחרים;
[77]
(יד)
וְלַעֲמָשָׂא תֹּמְרוּ הֲלוֹא עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף אִם לֹא שַׂר צָבָא תִּהְיֶה לְפָנַי כָּל הַיָּמִים תַּחַת יוֹאָב:
וְלַעֲמָשָׂא
שהיה שר צבא אבשלום
[78]
תֹּמְרוּ
-תאמרו
[79]
הֲלוֹא עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה
כי הלא אתה בן אביגיל אחותי
[80]
, ונשבע דוד כך:
[81]
כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים
כמו שעשה לאבשלום
[82]
וְכֹה יוֹסִיף
יותר מאשר עשה עמו,
[83]
אִם לֹא שַׂר צָבָא תִּהְיֶה לְפָנַי כָּל הַיָּמִים תַּחַת
-במקום
יוֹאָב
, ואמר זאת כדי שלא יירא ממנו עמשא ויטה את לב בני יהודה נגדו
[84]
, וגם כי רצה דוד להסיר את יואב מלהיות שר צבאו שידע כי הוא זה אשר הרג את אבשלום בניגוד לציווי שלו;
[85]
(טו)
וַיַּט אֶת לְבַב כָּל אִישׁ יְהוּדָה כְּאִישׁ אֶחָד וַיִּשְׁלְחוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שׁוּב אַתָּה וְכָל עֲבָדֶיךָ:
ובדברים אלו
[86]
וַיַּט
-היטה דוד
[87]
אֶת לְבַב כָּל אִישׁ
-אנשי
יְהוּדָה
בקלות כזו,
כְּ
פי שמטים בקלות את לבו של
אִישׁ אֶחָד
בלבד,
[88]
וַיִּשְׁלְחוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שׁוּב אַתָּה וְכָל עֲבָדֶיךָ
ללא יראה לירושלים;
[89]
(טז)
וַיָּשָׁב הַמֶּלֶךְ וַיָּבֹא עַד הַיַּרְדֵּן, וִיהוּדָה בָּא הַגִּלְגָּלָה לָלֶכֶת לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ לְהַעֲבִיר אֶת הַמֶּלֶךְ אֶת הַיַּרְדֵּן:
וַיָּשָׁב הַמֶּלֶךְ וַיָּבֹא עַד הַיַּרְדֵּן,
וִיהוּדָה
-ואנשי יהודה
בָּא
-התקבצו
[90]
הַגִּלְגָּלָה
-לגלגל בעבר הירדן המערבי
[91]
לָלֶכֶת לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ לְהַעֲבִיר אֶת הַמֶּלֶךְ אֶת הַיַּרְדֵּן
ולהביא אותו לירושלים;
[92]
(יז)
וַיְמַהֵר שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא בֶּן הַיְמִינִי אֲשֶׁר מִבַּחוּרִים, וַיֵּרֶד עִם אִישׁ יְהוּדָה לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ דָּוִד:
וכאשר ראה שמעי שמת אבשלום ודוד שב אל ירושלים, חשב שידיח עליו את הרעה אשר דיבר, ולכן בא לקראת דוד לבקש ממנו כפרה וסליחה,
[93]
וַיְמַהֵר
לבוא מכל בית יוסף
[94]
שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא בֶּן הַיְמִינִי
-משבט בנימין
אֲשֶׁר מִ
עיר
בַּחוּרִים,
וַיֵּרֶד
שמעי
עִם אִישׁ
-אנשי
יְהוּדָה לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ דָּוִד
כי ידע שאחרי עוברו הירדן יחזור דוד למלכות ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, אך בטרם יעבור עדיין דינו יהיה כדין הדיוט ויוכל למחול;
[95]
(יח)
וְאֶלֶף אִישׁ עִמּוֹ מִבִּנְיָמִן וְצִיבָא נַעַר בֵּית שָׁאוּל וַחֲמֵשֶׁת עָשָׂר בָּנָיו וְעֶשְׂרִים עֲבָדָיו אִתּוֹ וְצָלְחוּ הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ:
וְ
הביא שמעי
אֶלֶף אִישׁ עִמּוֹ מִבִּנְיָמִן
כדי שדוד יפחד להענישו, פן יהפכו לאויבים כל הבאים עמו,
[96]
וְ
הביא עמו שמעי גם את
צִיבָא נַעַר בֵּית שָׁאוּל וַחֲמֵשֶׁת עָשָׂר בָּנָיו וְעֶשְׂרִים עֲבָדָיו אִתּוֹ
כדי שיעמוד לו זכות ציבא והמנחה אשר הביא לדוד,
[97]
וְצָלְחוּ
-ועברו את
[98]
הַיַּרְדֵּן
לפני שדוד יעבור אותו
[99]
, כדי לבוא
[100]
לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ
כעבדים לפני האדון
[101]
, ועוד הביאו עימם מעבורת להעביר את הנשים והטף שהיו עם דוד;
[102]
(יט)
וְעָבְרָה הָעֲבָרָה לַעֲבִיר אֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְלַעֲשׂוֹת הַטּוֹב בְּעֵינָיו (בעינו וְשִׁמְעִי בֶן גֵּרָא נָפַל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בְּעָבְרוֹ בַּיַּרְדֵּן:
וְעָבְרָה הָעֲבָרָה
-המעבורת, היא ספינה שעוברים בה את רוחב הנחל
[103]
, כדי
לַעֲבִיר
-להעביר
[104]
אֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ
הם הנשים והטף
[105]
שלא יכולים לעבור רגלי,
[106]
וְ
עשו זאת ללא תנאי שהמלך ימחל להם
[107]
, אלא כדי
לַעֲשׂוֹת הַטּוֹב
-למצוא חן
[108]
בְּעֵינָיו (בעינו
כתיב)
להחניפו שימחול לשמעי על חטאו,
[109]
וְשִׁמְעִי בֶן גֵּרָא נָפַל
-התנפל ונכנע
[110]
לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בְּעָבְרוֹ
-כשבא המלך לעבור
[111]
בַּיַּרְדֵּן
כדי לבקש ממנו מחילה על אשר פשע כנגדו בצאתו שקיללו ועיפרו בעפר;
[112]
(כ)
וַיֹּאמֶר אֶל הַמֶּלֶךְ, אַל יַחֲשָׁב לִי אֲדֹנִי עָוֹן וְאַל תִּזְכֹּר אֵת אֲשֶׁר הֶעֱוָה עַבְדְּךָ בַּיּוֹם אֲשֶׁר יָׄצָׄאׄ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ מִירוּשָׁלִָם לָשׂוּם הַמֶּלֶךְ אֶל לִבּוֹ:
וַיֹּאמֶר
שמעי
אֶל הַמֶּלֶךְ,
אַל יַחֲשָׁב לִי אֲדֹנִי עָוֹן
במה שהייתי בקושרים לנטות אחרי אבשלום, הלא כמעט כולם נטו אחריו, ולמה יחשב לי לעוון יותר מכולם?
[113]
וְ
אף בדבר הקללה אשר העוויתי אני לבדי
[114]
אַל תִּזְכֹּר אֵת אֲשֶׁר הֶעֱוָה עַבְדְּךָ בַּיּוֹם אֲשֶׁר יָׄצָׄאׄ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ מִירוּשָׁלִָם
, כי אני מתחרט על כך, ומודה שחטאתי ועשיתי שלא כהוגן
[115]
, ובקשתי היא לבל יזכרם
[116]
לָשׂוּם
-לשים אותם
הַמֶּלֶךְ אֶל
-על
[117]
לִבּוֹ;
(כא)
כִּי יָדַע עַבְדְּךָ כִּי אֲנִי חָטָאתִי וְהִנֵּה בָאתִי הַיּוֹם רִאשׁוֹן לְכָל בֵּית יוֹסֵף לָרֶדֶת לִקְרַאת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ:
כִּי יָדַע עַבְדְּךָ כִּי אֲנִי חָטָאתִי
והנני מתחרט על כך,
[118]
וְהִנֵּה
למרות שידעתי כי אני חייב מיתה והיה לי לברוח מפניך, סמכתי בטובתך וברוב חסדיך שתמחול לי
[119]
, וּ
בָאתִי הַיּוֹם רִאשׁוֹן לְכָל בֵּית יוֹסֵף
-ישראל
[120]
, להראות הכנעה גדולה
[121]
לָרֶדֶת לִקְרַאת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ
, וממני ילמדו כולם לשוב אליך
[122]
, וכך אמר לו שמעי לדוד: כל ישראל חטאו לך, ואני יותר מכולם, והנני באתי לבקש מחילה, אם תקבלני, בטוחים כל ישראל שתקבלם, ואם לאו, יהיו יראים לשוב אליך עוד;
[123]
(כב)
וַיַּעַן אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה וַיֹּאמֶר הֲתַחַת זֹאת לֹא יוּמַת שִׁמְעִי כִּי קִלֵּל אֶת מְשִׁיחַ יְהֹוָה:
וַיַּעַן אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה וַיֹּאמֶר הֲתַחַת זֹאת
-וכי בעבור הכנעה קטנה כזאת
[124]
לֹא יוּמַת שִׁמְעִי
על
כִּי קִלֵּל
-ביזה
[125]
אֶת מְשִׁיחַ יְהֹוָה
וחטא חטאה גדולה?!
[126]
והגם שעל המרד תמחול בהכרח כי לכל העם בשגגה ולא תענישהו, אבל תחת זאת שקלל הלא יומת שהוא חטא גדול פרטי שחטא הוא לבדו;
[127]
(כג)
וַיֹּאמֶר דָּוִד מַה לִּי וְלָכֶם בְּנֵי צְרוּיָה כִּי תִהְיוּ לִי הַיּוֹם לְשָׂטָן הַיּוֹם יוּמַת אִישׁ בְּיִשְׂרָאֵל?! כִּי הֲלוֹא יָדַעְתִּי כִּי הַיּוֹם אֲנִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל:
וַיֹּאמֶר דָּוִד מַה לִּי וְלָכֶם בְּנֵי צְרוּיָה
-מה האיבה אשר בינינו, מה עשיתם לי ומה עשיתי לכם
[128]
כִּי תִהְיוּ לִי הַיּוֹם לְשָׂטָן
ולמקטרג לאבד המלוכה על ידי זה
[129]
, וכי מן הראוי כי
הַיּוֹם יוּמַת אִישׁ בְּיִשְׂרָאֵל?!
[130]
כִּי הֲלוֹא יָדַעְתִּי
-מכיר אני בדבר
[131]
כִּי
כאילו
[132]
הַיּוֹם אֲנִי מֶלֶךְ
[133]
-היתה התחלת מלכותי
[134]
עַל יִשְׂרָאֵל
, ולא נהוג לגזור דין מוות ביום ההכתרה
[135]
, ועוד, אם אנקום בו הלא כולם יחשבו שאקח מהם נקם על אשר מרדו בי, ותהיה סיבה שלא ימליכוני מעתה;
[136]
(כד)
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל שִׁמְעִי לֹא תָמוּת וַיִּשָּׁבַע לוֹ הַמֶּלֶךְ:
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל שִׁמְעִי לֹא תָמוּת
בעבור העוון הזה
[137]
וַיִּשָּׁבַע לוֹ הַמֶּלֶךְ
על כך;
[138]
(כה)
וּמְפִבֹשֶׁת בֶּן שָׁאוּל, יָרַד לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ וְלֹא עָשָׂה רַגְלָיו, וְלֹא עָשָׂה שְׂפָמוֹ, וְאֶת בְּגָדָיו לֹא כִבֵּס לְמִן הַיּוֹם לֶכֶת הַמֶּלֶךְ עַד הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּא בְשָׁלוֹם:
וּמְפִבֹשֶׁת בֶּן
בנו של
[139]
שָׁאוּל,
יָרַד לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ
דוד,
וְלֹא עָשָׂה
-שטף
[140]
אפילו את
[141]
רַגְלָיו,
וְלֹא עָשָׂה
-גילח
[142]
אפילו את
[143]
שְׂפָמוֹ,
וְאֶת בְּגָדָיו לֹא כִבֵּס
, שהיה נוהג כדרכי האבלים
[144]
לְמִן הַיּוֹם לֶכֶת
-שהלך דוד
הַמֶּלֶךְ
מביתו שבירושלים
עַד הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּא
דוד המלך
בְשָׁלוֹם
, כי נתעצב מפיבושת על דוד באמת ובתמים;
[145]
(כו)
וַיְהִי כִּי בָא יְרוּשָׁלִַם לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ עִמִּי מְפִיבֹשֶׁת:
וַיְהִי כִּי
-כאשר
בָא
דוד
[146]
אל
יְרוּשָׁלִַם
, יצא מפיבושת
[147]
לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ,
וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ
-יצאת מירושלים
[148]
עִמִּי מְפִיבֹשֶׁת
כפי שעשו שאר אוהבי
[149]
כאשר יצאתי משם?;
[150]
(כז)
וַיֹּאמַר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ עַבְדִּי רִמָּנִי כִּי אָמַר עַבְדְּךָ אֶחְבְּשָׁה לִּי הַחֲמוֹר וְאֶרְכַּב עָלֶיהָ וְאֵלֵךְ אֶת הַמֶּלֶךְ כִּי פִסֵּחַ עַבְדֶּךָ:
וַיֹּאמַר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ עַבְדִּי
ציבא
רִמָּנִי
-רימה אותי
[151]
בכך שהלך אליך בלא ידיעתי,
[152]
כִּי אָמַר עַבְדְּךָ אֶחְבְּשָׁה לִּי הַחֲמוֹר
באוכף,
[153]
וְאֶרְכַּב עָלֶיהָ וְאֵלֵךְ אֶת
-אל
הַמֶּלֶךְ
, וביקשתי ממנו לחבוש לי את החמור, ולא רק שלא עשה זאת
[154]
אלא הלך הוא אליך לבדו
[155]
, ולא יכולתי לבוא אליך יחידי
[156]
כִּי פִסֵּחַ
-חיגר
[157]
עַבְדֶּךָ
ואינני יכול ללכת ברגלי;
[158]
(כח)
וַיְרַגֵּל בְּעַבְדְּךָ אֶל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ וַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ כְּמַלְאַךְ הָאֱלֹהִים וַעֲשֵׂה הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ:
וידעתי
[159]
וַיְרַגֵּל
-שדברי רכילות
[160]
ולשון הרע
[161]
דיבר ציבא
בְּעַבְדְּךָ
, שאמר עלי
אֶל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ
[162]
"הנה הוא יושב בירושלים כי אמר היום ישיבו לי את ממלכות אבי"
[163]
, ואין אני צריך להתנצל על השקרים שלו,
[164]
וַאדֹנִי
-כיון שאדוני
הַמֶּלֶךְ כְּמַלְאַךְ הָאֱלֹהִים
לדעת האמת והשקר
[165]
, ואינני אומר דברים אלו בעבור הנחלה, כי איננה חשובה בעיני למאומה אחרי שבא אדני המלך לשלום,
[166]
וַ
אשר על כן
עֲשֵׂה הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ
, כי ודאי לא תטה מן האמת;
[167]
(כט)
כִּי לֹא הָיָה כָּל בֵּית אָבִי כִּי אִם אַנְשֵׁי מָוֶת לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ וַתָּשֶׁת אֶת עַבְדְּךָ בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ וּמַה יֶּשׁ לִי עוֹד צְדָקָה וְלִזְעֹק עוֹד אֶל הַמֶּלֶךְ:
כִּי
מאחר שֶׁ
לֹא הָיָה כָּל בֵּית אָבִי כִּי אִם אַנְשֵׁי מָוֶת
-חייבי מיתה
[168]
לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ
על ששאול ביקש נפשך
[169]
, ועם כל זאת עשית עמי צדקה
[170]
שנתת לי את השדה, והוספת עִמִּי צדקה וחסד כאשר
[171]
וַתָּשֶׁת
-שַׂמְתָּ
[172]
אֶת עַבְדְּךָ
להיות
[173]
בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ
בעבור צדקת אבי יהונתן,
[174]
וּמַה יֶּשׁ לִי עוֹד צְדָקָה
לבקש ממך שתעשה עימי
[175]
בעניין הנחלה?
[176]
וְ
כל שכן איך אוכל
[177]
לִזְעֹק עוֹד אֶל הַמֶּלֶךְ
כאילו לקחת ממני את שלי?;
[178]
(ל)
וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ לָמָּה תְּדַבֵּר עוֹד דְּבָרֶיךָ אָמַרְתִּי אַתָּה וְצִיבָא תַּחְלְקוּ אֶת הַשָּׂדֶה:
וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ לָמָּה תְּדַבֵּר עוֹד דְּבָרֶיךָ
-ותרבה בהם?
[179]
הרי
אָמַרְתִּי
[180]
-גזרתי
[181]
ואמרתי לציבא "הנה לך כל אשר למפיבשת", ואינני יכול לחזור בי מכל וכל
[182]
, לכן
אַתָּה וְצִיבָא תַּחְלְקוּ
-בינכם
[183]
אֶת הַשָּׂדֶה
והנחלה;
[184]
(לא)
וַיֹּאמֶר מְפִיבֹשֶׁת אֶל הַמֶּלֶךְ גַּם אֶת הַכֹּל יִקָּח אַחֲרֵי אֲשֶׁר בָּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶך בְּשָׁלוֹם אֶל בֵּיתוֹ:
וַיֹּאמֶר מְפִיבֹשֶׁת אֶל הַמֶּלֶךְ
דוד,
גַּם
אם
אֶת הַכֹּל יִקָּח
ציבא,
אַחֲרֵי
-הואיל
[185]
אֲשֶׁר בָּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶך בְּשָׁלוֹם אֶל בֵּיתוֹ
די לי בזה ולא אחוש לנחלה
[186]
, כי בזה אני שמח יותר מאשר אשמח בנחלה;
[187]
(לב)
וּבַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי יָרַד מֵרֹגְלִים וַיַּעֲבֹר אֶת הַמֶּלֶךְ הַיַּרְדֵּן לְשַׁלְּחוֹ אֶת הַיַּרְדֵּן (בירדן:
וּבַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי יָרַד מֵרֹגְלִים
עירו,
[188]
וַיַּעֲבֹר אֶת
-עם
[189]
הַמֶּלֶךְ הַיַּרְדֵּן לְשַׁלְּחוֹ
-ללוותו
[190]
אֶת הַיַּרְדֵּן (בירדן
כתיב);
(לג)
וּבַרְזִלַּי זָקֵן מְאֹד, בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה וְהוּא כִלְכַּל אֶת הַמֶּלֶךְ בְּשִׁיבָתוֹ בְמַחֲנַיִם, כִּי אִישׁ גָּדוֹל הוּא מְאֹד:
וּבַרְזִלַּי
הגלעדי היה
זָקֵן מְאֹד,
[191]
בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה
היה,
וְהוּא
למרות גילו המופלג
[192]
כִלְכַּל
במזון
[193]
אֶת הַמֶּלֶךְ בְּשִׁיבָתוֹ
-בעת שישב
[194]
בְמַחֲנַיִם,
כִּי אִישׁ גָּדוֹל הוּא מְאֹד
בעושר;
[195]
(לד)
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל בַּרְזִלָּי, אַתָּה עֲבֹר אִתִּי, וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ עִמָּדִי בִּירוּשָׁלִָם:
והמלך דוד רצה לגמלו טוב,
[196]
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ
דוד
אֶל בַּרְזִלָּי,
אַתָּה
שאין מכובד ממך
[197]
וכל ביתך
[198]
עֲבֹר אִתִּי,
וְ
למרות שאינך צריך לזאת
[199]
כִלְכַּלְתִּי
-אֲכַלְכֵּל
אֹתְךָ
ותהיה
עִמָּדִי
מאוכלי שולחני לכבוד
[200]
בִּירוּשָׁלִָם
עיר המלוכה, ולא ברוגלים שהיא עיר קטנה;
[201]
(לה)
וַיֹּאמֶר בַּרְזִלַּי אֶל הַמֶּלֶךְ, כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי כִּי אֶעֱלֶה אֶת הַמֶּלֶךְ יְרוּשָׁלִָם:
וַיֹּאמֶר בַּרְזִלַּי אֶל הַמֶּלֶךְ,
כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי
אשר נותרו לי לחיות עוד, וכי רבות הן
[202]
כִּי אֶעֱלֶה אֶת
-עם
[203]
הַמֶּלֶךְ
אל
יְרוּשָׁלִָם
להתענג בהם?!
[204]
אין ראוי הטורח הזה בשביל המלך;
[205]
(לו)
בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם הַאֵדַע בֵּין טוֹב לְרָע אִם יִטְעַם עַבְדְּךָ אֶת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֶת אֲשֶׁר אֶשְׁתֶּה אִם אֶשְׁמַע עוֹד בְּקוֹל שָׁרִים וְשָׁרוֹת וְלָמָּה יִהְיֶה עַבְדְּךָ עוֹד לְמַשָּׂא אֶל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ:
בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם
, ואם כן נותר לי זמן מועט לחיות
[206]
ובעמל הדרך אמות עוד לפי שאגיע לירושלם
[207]
, ובכלל מה תועלת תהיה בזה שאשב עם המלך? אם לחלוק לי כבוד להיות מאנשי עצתו,
[208]
הַ
אִם לגודל זקנתי
[209]
אֵדַע
להבחין
בֵּין טוֹב לְרָע
?! ואם להאכילני מעדנים
[210]
הַ
אִם יִטְעַם
-יבחין בטעם
[211]
עַבְדְּךָ אֶת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֶת אֲשֶׁר אֶשְׁתֶּה
?! ואם לשמח לבבי בקולות זמר
[212]
, הַ
אִם אֶשְׁמַע עוֹד בְּקוֹל שָׁרִים
-משוררים
[213]
וְשָׁרוֹת
-ומשוררות?!
[214]
הלא אזני כבדה משמוע בגלל הזקנה,
[215]
וְלָמָּה יִהְיֶה עַבְדְּךָ עוֹד לְמַשָּׂא אֶל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ
, כי לא די שלא יתענג בי המלך אלא עוד למשא אחשב לו;
[216]
(לז)
כִּמְעַט יַעֲבֹר עַבְדְּךָ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶת הַמֶּלֶךְ וְלָמָּה יִגְמְלֵנִי הַמֶּלֶךְ הַגְּמוּלָה הַזֹּאת:
כִּמְעַט
-דרך מועטת
[217]
יַעֲבֹר עַבְדְּךָ
לאחר שתעבור
[218]
אֶת הַיַּרְדֵּן
, ואלך
אֶת
-עם
[219]
הַמֶּלֶךְ
ללוותו, ואח"כ אשוב לעירי
[220]
ולביתי,
[221]
וְלָמָּה יִגְמְלֵנִי
-יגמול לי
הַמֶּלֶךְ הַגְּמוּלָה
-השבת הטובה
[222]
הַזֹּאת
המרובה
[223]
שאינה טובה לי
[224]
, שכן עמל הדרך יהרגני לפני הזמן;
[225]
(לח)
יָשָׁב נָא עַבְדְּךָ וְאָמֻת בְּעִירִי עִם קֶבֶר אָבִי וְאִמִּי, וְהִנֵּה עַבְדְּךָ כִמְהָם יַעֲבֹר עִם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ וַעֲשֵׂה לוֹ אֵת אֲשֶׁר טוֹב בְּעֵינֶיךָ:
לכן, אחר שאעבור עמך,
[226]
יָשָׁב נָא עַבְדְּךָ וְאָמֻת בְּעִירִי
-ואקבר
[227]
עִם קֶבֶר אָבִי וְאִמִּי,
וְהִנֵּה עַבְדְּךָ
בני
[228]
כִמְהָם
שממילא עומד תחתי לרשת אותי
[229]
יַעֲבֹר עִם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ
, ובזה ישולם לי הגמול כאשר
[230]
וַעֲשֵׂה לוֹ
-תעשה לו
[231]
אֵת
החסד
[232]
אֲשֶׁר טוֹב בְּעֵינֶיךָ;
(לט)
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אִתִּי יַעֲבֹר כִּמְהָם וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה לּוֹ אֶת הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ וְכֹל אֲשֶׁר תִּבְחַר עָלַי אֶעֱשֶׂה לָּךְ:
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ
אף אם לא היית מבקש זאת
[233]
אִתִּי יַעֲבֹר
-היה עובר
כִּמְהָם
בנך, כי רציתי להיטיב עמו מצד עצמו,
[234]
וַ
אפילו שֶׁ
אֲנִי אֶעֱשֶׂה לּוֹ אֶת הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ
עם כל זה לא יחשב לתשלום גמול,
[235]
וְ
לכן
כֹל אֲשֶׁר תִּבְחַר
לצוות
[236]
עָלַי אֶעֱשֶׂה לָּךְ
בנוסף לבנך;
[237]
(מ)
וַיַּעֲבֹר כָּל הָעָם אֶת הַיַּרְדֵּן וְהַמֶּלֶךְ עָבָר וַיִּשַּׁק הַמֶּלֶךְ לְבַרְזִלַּי וַיְבָרֲכֵהוּ וַיָּשָׁב לִמְקֹמוֹ:
אחר הדיבור הזה שהיה במעמד כולם,
[238]
וַיַּעֲבֹר כָּל הָעָם אֶת הַיַּרְדֵּן
ויהודה עבר תחילה,
[239]
וְ
אחריהם
[240]
הַמֶּלֶךְ עָבָר
עם ברזילי, ולאחר מכן
[241]
וַיִּשַּׁק הַמֶּלֶךְ לְבַרְזִלַּי וַיְבָרֲכֵהוּ וַיָּשָׁב
ברזילי
לִמְקֹמוֹ
-לביתו;
[242]
(מא)
וַיַּעֲבֹר הַמֶּלֶךְ הַגִּלְגָּלָה וְכִמְהָן עָבַר עִמּוֹ, וְכָל עַם יְהוּדָה הֶעֱבִירוּ (ויעברו) אֶת הַמֶּלֶךְ וְגַם חֲצִי עַם יִשְׂרָאֵל:
וַיַּעֲבֹר הַמֶּלֶךְ הַגִּלְגָּלָה
-לגלגל,
וְכִמְהָן
[243]
בנו של ברזילי הגלעדי
עָבַר עִמּוֹ,
וְכָל עַם יְהוּדָה הֶעֱבִירוּ (ויעברו
כתיב
) אֶת הַמֶּלֶךְ וְ
איתם היו
גַם חֲצִי
-קצת
[244]
מֵ
עַם יִשְׂרָאֵל
, והיו אלו האנשים שהיו בין בני יהודה שעברו עמו בברחו מאבשלום
[245]
, ואיתם עברו גם שמעי ואלף אנשיו;
[246]
(מב)
וְהִנֵּה כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בָּאִים אֶל הַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמְרוּ אֶל הַמֶּלֶךְ מַדּוּעַ גְּנָבוּךָ אַחֵינוּ אִישׁ יְהוּדָה וַיַּעֲבִרוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת בֵּיתוֹ אֶת הַיַּרְדֵּן וְכָל אַנְשֵׁי דָוִד עִמּוֹ:
וְהִנֵּה כָּל אִישׁ
-אנשי
יִשְׂרָאֵל בָּאִים
לגלגל
[247]
אֶל הַמֶּלֶךְ,
וַיֹּאמְרוּ אֶל הַמֶּלֶךְ
תוך שהם מסבים פניהם גם אל בני יהודה,
[248]
מַדּוּעַ גְּנָבוּךָ
-הביאוך בהסתר ובחשאי
[249]
אַחֵינוּ אִישׁ
-אנשי
יְהוּדָה
להשיבך אל המלכות בלא רשותינו?
[250]
וַיַּעֲבִרוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וְ
כן
אֶת בֵּיתוֹ אֶת הַיַּרְדֵּן וְ
בנוסף
כָל אַנְשֵׁי דָוִד עִמּוֹ
, וכדי לבזות אותנו מראים כאילו אין אנו רוצים במלכותך, ואנחנו רוצים בכך יותר מהם;
[251]
(מג)
וַיַּעַן כָּל אִישׁ יְהוּדָה עַל אִישׁ יִשְׂרָאֵל, כִּי קָרוֹב הַמֶּלֶךְ אֵלַי וְלָמָּה זֶּה חָרָה לְךָ עַל הַדָּבָר הַזֶּה? הֶאָכוֹל אָכַלְנוּ מִן הַמֶּלֶךְ? אִם נִשֵּׂאת נִשָּׂא לָנוּ:
וַיַּעַן כָּל אִישׁ יְהוּדָה עַל
-אל
[252]
אִישׁ יִשְׂרָאֵל,
כִּי קָרוֹב הַמֶּלֶךְ אֵלַי
שהוא מהשבט שלנו
[253]
ומן הדין שנבוא אליו ראשונים,
[254]
וְלָמָּה זֶּה חָרָה לְךָ עַל הַדָּבָר הַזֶּה?
הֶאָכוֹל אָכַלְנוּ מִן
-מנכסי
[255]
הַמֶּלֶךְ?
אִם נִשֵּׂאת
-נשאנו פרס
[256]
ומתנה
[257]
נִשָּׂא
-שנתן
[258]
לָנוּ
המלך?! הנה המלך שלם לפניכם, אנחנו העברנוהו את הירדן ואתם תעבירוהו מפה והלאה, והוא מלככם כמו שהוא מלכינו;
[259]
(מד)
וַיַּעַן אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶת אִישׁ יְהוּדָה וַיֹּאמֶר, עֶשֶׂר יָדוֹת לִי בַמֶּלֶךְ וְגַם בְּדָוִד אֲנִי מִמְּךָ וּמַדּוּעַ הֱקִלֹּתַנִי וְלֹא הָיָה דְבָרִי רִאשׁוֹן לִי לְהָשִׁיב אֶת מַלְכִּי וַיִּקֶשׁ דְּבַר אִישׁ יְהוּדָה מִדְּבַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל:
וַיַּעַן אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶת אִישׁ יְהוּדָה וַיֹּאמֶר,
עֶשֶׂר יָדוֹת
-חלקים
[260]
לִי בַמֶּלֶךְ
שאנו עשרה שבטים
[261]
ושבט יהודה שבט אחד בלבד,
[262]
וְגַם בְּדָוִד
אף על פי שהוא קרוב לכם
[263]
אֲנִי
משוך בו יותר
[264]
מִמְּךָ
שאני עשר ידות
[265]
, ורוצה אני בו יותר ממך!
[266]
וּמַדּוּעַ
אם כן
הֱקִלֹּתַנִי
-ביזת אותי
[267]
כאלו אין בנו ממש והכל ממך?
[268]
וְ
כי
לֹא הָיָה דְבָרִי
שבא למלך
רִאשׁוֹן
שישוב אל ביתו?!
[269]
, אם כן מן הראוי
[270]
לִי לְהָשִׁיב אֶת מַלְכִּי
לפניך, ולא לכם שאתם המעט ואיחרתם עד כה!
[271]
וַיִּקֶשׁ
-והיה קשה
[272]
דְּבַר אִישׁ יְהוּדָה מִדְּבַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל
כי על ידי זה נהיה ויכוח ומדנים, ובני יהודה הקישו דברים נגד ישראל, ועל ידי זה התעורר שבע בן בכרי למרוד;
[273]