(א)
וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דָוִד לָמוּת וַיְצַו אֶת שְׁלֹמֹה בְנוֹ לֵאמֹר:
וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דָוִד לָמוּת
-דוד הרגיש שימיו קרבים
[1]
ולכן
וַיְצַו
ציווה
אֶת שְׁלֹמֹה בְנוֹ
[2]
בענייני הממלכה
[3]
לֵאמֹר
דברים אלו:
(ב)
אָנֹכִי הֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ וְחָזַקְתָּ וְהָיִיתָ לְאִישׁ:
אָנֹכִי הֹלֵךְ
למות
בְּדֶרֶךְ
כמנהג
[4]
כָּל הָאָרֶץ
-כל הבריות
[5]
ולא אוכל להדריך אותך
[6]
, לכן
וְחָזַקְתָּ
-התחזק
[7]
וְהָיִיתָ
-ותהיה למרות גילך הצעיר
[8]
לְאִישׁ
זריז ומושל בנפשך וכובש את יצרך:
[9]
(ג)
וְשָׁמַרְתָּ אֶת מִשְׁמֶרֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו לִשְׁמֹר חֻקֹּתָיו מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְעֵדְוֹתָיו כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה לְמַעַן תַּשְׂכִּיל אֵת כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה וְאֵת כָּל אֲשֶׁר תִּפְנֶה שָׁם:
וְשָׁמַרְתָּ
בליבך, ע"י למידת התורה
[10]
אֶת מִשְׁמֶרֶת
-ציווי
[11]
יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו
על פי מידותיו
[12]
לִשְׁמֹר חֻקֹּתָיו
-המצוות שלא נתגלו טעמם,
[13]
מִצְוֹתָיו
-המצוות שבין אדם למקום
[14]
וּמִשְׁפָּטָיו
שבין אדם לחברו
[15]
וְעֵדְוֹתָיו
-מצוות המעידות על נפלאות ה'
[16]
כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה
ולא תסמוך על בינתך
[17]
לְמַעַן תַּשְׂכִּיל
עוד ממצוותי
[18]
ותצליח
[19]
אֵת כָּל
-בכל
אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה וְאֵת כָּל
-ובכל
אֲשֶׁר תִּפְנֶה
ל
שָׁם:
(ד)
לְמַעַן יָקִים יְהֹוָה אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלַי לֵאמֹר אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי בֶּאֱמֶת בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם לֵאמֹר לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מֵעַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל:
לְמַעַן יָקִים יְהֹוָה
-יוכל ה' לקיים
[20]
אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלַי
-אלי
לֵאמֹר
-שאמר לי
אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי בֶּאֱמֶת בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם לֵאמֹר
-אז יאמר ה' ויגזור
[21]
ש
לֹא יִכָּרֵת
-ייגדע
לְךָ
מכל זרעך אפילו
אִישׁ
אחד,
מֵעַל כִּסֵּא
מלכות
יִשְׂרָאֵל
ותזכה להתמדת המלוכה
[22]
בלידת בנים זכרים ראויים למלכות:
[23]
(ה)
וְגַם אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לִי יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי שָׂרֵי צִבְאוֹת יִשְׂרָאֵל לְאַבְנֵר בֶּן נֵר וְלַעֲמָשָׂא בֶן יֶתֶר וַיַּהַרְגֵם וַיָּשֶׂם דְּמֵי מִלְחָמָה בְּשָׁלֹם וַיִּתֵּן דְּמֵי מִלְחָמָה בַּחֲגֹרָתוֹ אֲשֶׁר בְּמָתְנָיו וּבְנַעֲלוֹ אֲשֶׁר בְּרַגְלָיו:
וְגַם
מצוות ה' לטפל במה ש
אַתָּה
[24]
יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לִי
[25]
יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה
שהראה את האיגרת ששלחתי לו בסוד לגבי אוריה
[26]
, ו
אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי שָׂרֵי צִבְאוֹת יִשְׂרָאֵל לְאַבְנֵר בֶּן נֵר
שר צבא שאול
וְלַעֲמָשָׂא בֶן יֶתֶר
שהיה שר צבא לאבשלום, ובדעת דוד היה למנותו שר צבא
[27]
תחת יואב,
[28]
וַיַּהַרְגֵם וַיָּשֶׂם דְּמֵי מִלְחָמָה
-הרגם כאילו היינו במלחמה
בְּשָׁלֹם
-בעוד היינו בשלום
[29]
וַיִּתֵּן
-ושפך הוא
[30]
דְּמֵי
-דם הראוי לשפוך בגבורה
[31]
ב
מִלְחָמָה
, בעורמה
[32]
, את עמשא הרג
בַּחֲגֹרָתוֹ
-באמצעות חגורתו
אֲשֶׁר
הניח
בְּמָתְנָיו
באופן שלא נשמרו ממנה
[33]
וּבְנַעֲלוֹ אֲשֶׁר בְּרַגְלָיו
שאת אבנר הרג בערמה כששאלו על חליצת גידמת:
[34]
(ו)
וְעָשִׂיתָ כְּחָכְמָתֶךָ וְלֹא תוֹרֵד שֵׂיבָתוֹ בְּשָׁלֹם שְׁאֹל:
וְעָשִׂיתָ
-תמצא לו עילה
[35]
להענישו
[36]
או להורגו
[37]
כְּחָכְמָתֶךָ
-לפי חכמתך
[38]
וְלֹא תוֹרֵד
-ולא תניחהו על אף
[39]
שֵׂיבָתוֹ
למות מיתת עצמו
[40]
בְּשָׁלֹם
וליפול ב
שְׁאֹל
גהינם
[41]
, אלא יהרג כמו שהרג
[42]
וכך יפחדו העם מלבעוט במלכות:
[43]
(ז)
וְלִבְנֵי בַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי תַּעֲשֶׂה חֶסֶד וְהָיוּ בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ כִּי כֵן קָרְבוּ אֵלַי בְּבָרְחִי מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם אָחִיךָ:
וְלִבְנֵי בַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי תַּעֲשֶׂה חֶסֶד
, ובנוסף
[44]
וְהָיוּ
-יהיו מידה כנגד מידה
[45]
בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ כִּי כֵן
בזה הדבר
[46]
קָרְבוּ אֵלַי
-קִרְבוּ אותי
[47]
במאכל ומשתה
[48]
בְּבָרְחִי מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם אָחִיךָ
ולא ציפו לגמול:
[49]
(ח)
וְהִנֵּה עִמְּךָ שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא בֶן הַיְמִינִי מִבַּחֻרִים, וְהוּא קִלְלַנִי קְלָלָה נִמְרֶצֶת בְּיוֹם לֶכְתִּי מַחֲנָיִם, וְהוּא יָרַד לִקְרָאתִי הַיַּרְדֵּן וָאֶשָּׁבַע לוֹ בַיהֹוָה לֵאמֹר אִם אֲמִיתְךָ בֶּחָרֶב:
וְהִנֵּה
מי שהיה
עִמְּךָ
בירושלים
[50]
בהימשח אותך למלך
[51]
אוהבך
[52]
ורבך
[53]
שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא בֶן הַיְמִינִי מִ
מקום הנקרא
בַּחֻרִים,
וְהוּא קִלְלַנִי קְלָלָה נִמְרֶצֶת
-מפורשת
[54]
חזקה
[55]
וקשה
[56]
בְּיוֹם לֶכְתִּי מַחֲנָיִם,
וְהוּא יָרַד לִקְרָאתִי הַיַּרְדֵּן
שאמחל לו
[57]
וָאֶשָּׁבַע לוֹ בַיהֹוָה לֵאמֹר אִם
-שלא
אֲמִיתְךָ בֶּחָרֶב:
(ט)
וְעַתָּה אַל תְּנַקֵּהוּ כִּי אִישׁ חָכָם אָתָּה וְיָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לּוֹ וְהוֹרַדְתָּ אֶת שֵׂיבָתוֹ בְּדָם שְׁאוֹל:
וְעַתָּה
אם יחטא לך
[58]
, אף על פי שהוא עמך
[59]
אַל תְּנַקֵּהוּ כִּי אִישׁ חָכָם אָתָּה וְיָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לּוֹ
למצוא לו עוון מוות בשביל דבר אחר
[60]
, ועל אף שיבתו
[61]
אל תמחל לו
[62]
וְהוֹרַדְתָּ
-ותוריד
אֶת שֵׂיבָתוֹ בְּדָם
החרב
[63]
לִ
שְׁאוֹל
-לקבר:
[64]
(י)
וַיִּשְׁכַּב דָּוִד עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר בְּעִיר דָּוִד:
וַיִּשְׁכַּב דָּוִד
ונשמתו שכנה
[65]
עִם אֲבֹתָיו
שהיו צדיקים כמוהו
[66]
וַיִּקָּבֵר בְּעִיר דָּוִד
היא ציון:
[67]
(יא)
וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ דָּוִד עַל יִשְׂרָאֵל כאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ שֶׁבַע שָׁנִים וּבִירוּשָׁלִַם מָלַךְ שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ שָׁנִים:
וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ דָּוִד עַל יִשְׂרָאֵל
היו בסה"כ
כאַרְבָּעִים שָׁנָה
, מתוכם
בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ
כ
שֶׁבַע שָׁנִים
[68]
וּבִירוּשָׁלִַם מָלַךְ
על כל ישראל
שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ שָׁנִים:
(יב)
וּשְׁלֹמֹה יָשַׁב עַל כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו וַתִּכֹּן מַלְכֻתוֹ מְאֹד:
וּשְׁלֹמֹה יָשַׁב עַל כִּסֵּא
המלוכה של
דָּוִד אָבִיו
ולאחר שהמית את אויביו
[69]
וַתִּכֹּן
-היתה מיוסדת
מַלְכֻתוֹ מְאֹד
שתכף מלך על כל ישראל
[70]
ואף על העליונים:
[71]
(יג)
וַיָּבֹא אֲדֹנִיָּהוּ בֶן חַגִּית אֶל בַּת שֶׁבַע אֵם שְׁלֹמֹה וַתֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם בֹּאֶךָ וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם:
וַיָּבֹא אֲדֹנִיָּהוּ בֶן חַגִּית אֶל בַּת שֶׁבַע אֵם שְׁלֹמֹה וַתֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם בֹּאֶךָ
-האם לדבר שלום באת או להתקוטט?
[72]
וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם
-לדבר שלום:
(יד)
וַיֹּאמֶר דָּבָר לִי אֵלָיִךְ וַתֹּאמֶר דַּבֵּר:
וַיֹּאמֶר דָּבָר לִי
לְדַבֵּר
אֵלָיִךְ וַתֹּאמֶר דַּבֵּר:
(טו)
וַיֹּאמֶר אַתְּ יָדַעַתְּ כִּי לִי הָיְתָה הַמְּלוּכָה וְעָלַי שָׂמוּ כָל יִשְׂרָאֵל פְּנֵיהֶם לִמְלֹךְ וַתִּסֹּב הַמְּלוּכָה וַתְּהִי לְאָחִי כִּי מֵיְהֹוָה הָיְתָה לּוֹ:
וַיֹּאמֶר
בעורמה,
אַתְּ יָדַעַתְּ כִּי לִי
[73]
הָיְתָה
מגיעה
הַמְּלוּכָה
שאני הבכור,
[74]
וְעָלַי שָׂמוּ כָל יִשְׂרָאֵל פְּנֵיהֶם
-חפצו בי
[75]
שאשב
לִמְלֹךְ
עליהם,
וַתִּסֹּב
-והופנתה
הַמְּלוּכָה
ממני
וַתְּהִי לְאָחִי
שלמה, ואין לחוש כי אקח אותה בחזרה
[76]
כִּי מֵיְהֹוָה
-על פי נבואת נתן הנביא
[77]
הָיְתָה
מגיעה
לּוֹ:
(טז)
וְעַתָּה שְׁאֵלָה אַחַת אָנֹכִי שֹׁאֵל מֵאִתָּךְ אַל תָּשִׁבִי אֶת פָּנָי וַתֹּאמֶר אֵלָיו דַּבֵּר:
וְעַתָּה שְׁאֵלָה
-בקשה
[78]
אַחַת
בלבד
אָנֹכִי שֹׁאֵל
-מבקש
מֵאִתָּךְ
-ממך
אַל תָּשִׁבִי אֶת פָּנָי
-תסרבי לי,
וַתֹּאמֶר אֵלָיו דַּבֵּר
ואמור מה בקשתך:
(יז)
וַיֹּאמֶר אִמְרִי נָא לִשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ כִּי לֹא יָשִׁיב אֶת פָּנָיִךְ וְיִתֶּן לִי אֶת אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית לְאִשָּׁה:
וַיֹּאמֶר אִמְרִי נָא לִשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ כִּי לֹא יָשִׁיב אֶת פָּנָיִךְ
-לא יסרב לך
וְיִתֶּן לִי
רשות לקחת
אֶת אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית לְאִשָּׁה:
(יח)
וַתֹּאמֶר בַּת שֶׁבַע טוֹב, אָנֹכִי אֲדַבֵּר עָלֶיךָ אֶל הַמֶּלֶךְ:
וַתֹּאמֶר בַּת שֶׁבַע
כיוון שראוי הדבר
[79]
ו
טוֹב,
אָנֹכִי אֲדַבֵּר עָלֶיךָ
-בעבורך
[80]
אֶל הַמֶּלֶךְ:
(יט)
וַתָּבֹא בַת שֶׁבַע אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לְדַבֶּר לוֹ עַל אֲדֹנִיָּהוּ, וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ לִקְרָאתָהּ וַיִּשְׁתַּחוּ לָהּ וַיֵּשֶׁב עַל כִּסְאוֹ וַיָּשֶׂם כִּסֵּא לְאֵם הַמֶּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לִימִינוֹ:
וַתָּבֹא בַת שֶׁבַע אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לְדַבֶּר לוֹ
-בשביל טובת שלמה
[81]
עַל
בקשת
[82]
אֲדֹנִיָּהוּ,
וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ
והלך
[83]
לִקְרָאתָהּ וַיִּשְׁתַּחוּ לָהּ
, ולאחר שחזר למקומו
[84]
וַיֵּשֶׁב
-ישב
עַל כִּסְאוֹ וַיָּשֶׂם
-ושם
כִּסֵּא לְאֵם הַמֶּלֶךְ
-בת שבע
[85]
וַתֵּשֶׁב לִימִינוֹ:
(כ)
וַתֹּאמֶר שְׁאֵלָה אַחַת קְטַנָּה אָנֹכִי שֹׁאֶלֶת מֵאִתָּךְ אַל תָּשֶׁב אֶת פָּנָי וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ שַׁאֲלִי אִמִּי כִּי לֹא אָשִׁיב אֶת פָּנָיִךְ:
וַתֹּאמֶר שְׁאֵלָה
-בקשה
אַחַת קְטַנָּה אָנֹכִי שֹׁאֶלֶת
-מבקשת
מֵאִתָּךְ
-ממך
אַל תָּשֶׁב אֶת פָּנָי
-אל תסרב לי,
וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ שַׁאֲלִי
-בקשי
אִמִּי כִּי לֹא אָשִׁיב אֶת פָּנָיִךְ
-לא אסרב לך:
(כא)
וַתֹּאמֶר יֻתַּן אֶת אֲבִישַׁג הַשֻּׁנַמִּית לַאֲדֹנִיָּהוּ אָחִיךָ לְאִשָּׁה:
וַתֹּאמֶר
-הרשה ש
יֻתַּן אֶת אֲבִישַׁג הַשֻּׁנַמִּית לַאֲדֹנִיָּהוּ אָחִיךָ לְאִשָּׁה:
(כב)
וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיֹּאמֶר לְאִמּוֹ וְלָמָה אַתְּ שֹׁאֶלֶת אֶת אֲבִישַׁג הַשֻּׁנַמִּית לַאֲדֹנִיָּהוּ וְשַׁאֲלִי לוֹ אֶת הַמְּלוּכָה כִּי הוּא אָחִי הַגָּדוֹל מִמֶּנִּי וְלוֹ וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן וּלְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה:
וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה
שהבין את כוונת אדוניה בבקשתו לקבל את המלוכה
[86]
וַיֹּאמֶר לְאִמּוֹ
בדרך היתול ושחוק,
[87]
וְלָמָה אַתְּ שֹׁאֶלֶת
-מבקשת
אֶת אֲבִישַׁג הַשֻּׁנַמִּית לַאֲדֹנִיָּהוּ
שזה בעקיפין
[88]
לבקש עבורו מלוכה,
[89]
וְשַׁאֲלִי לוֹ
-בקשי עבורו ישירות
אֶת הַמְּלוּכָה כִּי
הלא
הוּא אָחִי הַגָּדוֹל מִמֶּנִּי
ומצד זה בלבד מגיעה לו המלוכה,
וְ
בכך תבקשי גם
לוֹ וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן וּלְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה
הבכורים אף הם בתפקידם
[90]
והיו באותה עצה עימו להמליכו
[91]
וכעת יעצו לו לשאת את אבישג כדי לסלול את הדרך לקחת את המלכות ממני:
[92]
(כג)
וַיִּשָּׁבַע הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בַּיהֹוָה לֵאמֹר כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף כִּי בְנַפְשׁוֹ דִּבֶּר אֲדֹנִיָּהוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה:
וַיִּשָּׁבַע הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בַּיהֹוָה לֵאמֹר כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף
[93]
כִּי
ישלם
[94]
בְנַפְשׁוֹ
על ש
דִּבֶּר
-ביקש
אֲדֹנִיָּהוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה
ביודעו שבקשה זו תסכן את חייו, ומכאן ראיה שבתחבולה זו רצה את המלוכה כי על אבישג לא היה מוסר נפשו:
[95]
(כד)
וְעַתָּה חַי יְהֹוָה אֲשֶׁר הֱכִינַנִי וַיּוֹשִׁיבַנִי (ויושיביני) עַל כִּסֵּא דָּוִד אָבִי וַאֲשֶׁר עָשָׂה לִי בַּיִת כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר כִּי הַיּוֹם יוּמַת אֲדֹנִיָּהוּ:
וְעַתָּה חַי יְהֹוָה אֲשֶׁר הֱכִינַנִי
-הכין אותי
[96]
וַיּוֹשִׁיבַנִי (ויושיביני
כתיב
) עַל כִּסֵּא
מלכות
דָּוִד אָבִי וַאֲשֶׁר עָשָׂה לִי בַּיִת
-בית המלוכה
[97]
לי ולזרעי
[98]
כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר
ביד נתן הנביא
[99]
כִּי הַיּוֹם יוּמַת אֲדֹנִיָּהוּ
שהינו מכשול לשלום זרעי:
[100]
(כה)
וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בְּיַד בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע וַיִּפְגַּע בּוֹ וַיָּמֹת:
וַיִּשְׁלַח
-הטיל
הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה
את ביצוע המשימה
בְּיַד בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע
אע"פ שכהן היה,
[101]
וַיִּפְגַּע בּוֹ
מכת מוות
[102]
, וכיוון שכהן היה, פרש ממנו כשעוד נשמתו בו, ולאחר מכן
[103]
וַיָּמֹת:
(כו)
וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן אָמַר הַמֶּלֶךְ עֲנָתֹת לֵךְ עַל שָׂדֶיךָ כִּי אִישׁ מָוֶת אָתָּה וּבַיּוֹם הַזֶּה לֹא אֲמִיתֶךָ כִּי נָשָׂאתָ אֶת אֲרוֹן אֲדֹנָי יֱהֹוִה לִפְנֵי דָּוִד אָבִי וְכִי הִתְעַנִּיתָ בְּכֹל אֲשֶׁר הִתְעַנָּה אָבִי:
וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן
שעדיין עמד במרדו
[104]
אָמַר הַמֶּלֶךְ
ל
עֲנָתֹת
עיר הכהנים
[105]
ממנה באת
[106]
לֵךְ
ושב
עַל שָׂדֶיךָ כִּי אִישׁ
חייב
מָוֶת אָתָּה
שמרדתך במלכות אבי,
[107]
וּבַיּוֹם
-ואולם אף ביום
הַזֶּה
שאתה עדיין מורד
[108]
לֹא אֲמִיתֶךָ כִּי נָשָׂאתָ אֶת אֲרוֹן אֲדֹנָי יֱהֹוִה
עד ירושלים
[109]
לִפְנֵי דָּוִד אָבִי
בברחו מאבשלום
[110]
וְכִי הִתְעַנִּיתָ
-היית מיצר
בְּכֹל אֲשֶׁר הִתְעַנָּה
-הצטער
אָבִי
בברחו משאול
[111]
ומאבשלום:
[112]
(כז)
וַיְגָרֶשׁ שְׁלֹמֹה אֶת אֶבְיָתָר מִהְיוֹת כֹּהֵן לַיהֹוָה לְמַלֵּא אֶת דְּבַר יְהֹוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר עַל בֵּית עֵלִי בְּשִׁלֹה:
וַיְגָרֶשׁ שְׁלֹמֹה אֶת אֶבְיָתָר
שהיה מבני עלי
[113]
מִהְיוֹת כֹּהֵן
גדול
[114]
לַיהֹוָה
כדי
[115]
לְמַלֵּא
כעת שיש מלכות ראויה
[116]
אֶת דְּבַר יְהֹוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר
אז
עַל בֵּית עֵלִי
לקחת מהם הכהונה הגדולה
[117]
, כשהמשכן היה
[118]
בְּשִׁלֹה:
(כח)
וְהַשְּׁמֻעָה בָּאָה עַד יוֹאָב כִּי יוֹאָב נָטָה אַחֲרֵי אֲדֹנִיָּה וְאַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם לֹא נָטָה וַיָּנָס יוֹאָב אֶל אֹהֶל יְהֹוָה וַיַּחֲזֵק בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ:
וְהַשְּׁמֻעָה
שדוד ציווה על שלמה להרוג את יואב
[119]
, וששלמה כבר הרג את אדוניה וגרש את אביתר
[120]
בָּאָה
-הגיעה
עַד יוֹאָב
אשר פחד לנפשו
[121]
כִּי
-בגלל שגם
יוֹאָב נָטָה אַחֲרֵי אֲדֹנִיָּה
מתוך שנאה לשלמה,
[122]
וְאַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם לֹא נָטָה
שפחד מדוד
[123]
, אך הרגו בניגוד לציווי דוד,
[124]
וַיָּנָס יוֹאָב אֶל אֹהֶל יְהֹוָה
אשר הארון והמזבח לפניו
[125]
וַיַּחֲזֵק בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ
שחשב שלא יטמא את המקום להרגו שם:
[126]
(כט)
וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כִּי נָס יוֹאָב אֶל אֹהֶל יְהֹוָה וְהִנֵּה אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה אֶת בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע לֵאמֹר לֵךְ פְּגַע בּוֹ:
וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כִּי נָס יוֹאָב אֶל אֹהֶל יְהֹוָה וְהִנֵּה
הוא נמצא
אֵצֶל
-ליד
הַמִּזְבֵּחַ
שחשב בטעות כי המזבח מציל מהריגה במזיד,
[127]
וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה אֶת בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע לֵאמֹר לֵךְ
לשם ו
פְּגַע בּוֹ
מכת מוות:
(ל)
וַיָּבֹא בְנָיָהוּ אֶל אֹהֶל יְהֹוָה וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ צֵא וַיֹּאמֶר לֹא כִּי פֹה אָמוּת וַיָּשֶׁב בְּנָיָהוּ אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר כֹּה דִבֶּר יוֹאָב וְכֹה עָנָנִי:
וַיָּבֹא בְנָיָהוּ אֶל אֹהֶל יְהֹוָה וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ צֵא
, שחשב שהמלך ביקש להוציאו מן המקום בטרם הריגתו שלא לטמא את המקום,
[128]
וַיֹּאמֶר לֹא
אצא
[129]
כִּי פֹה אָמוּת
, ורצה יואב להחטיא את שלמה שיטמא את המקום
[130]
, ושלא יחשב כהרוגי מלכות שנכסיהם למלך
[131]
ולא נקברים בקברי אבותיהם,
[132]
וַיָּשֶׁב
-הביא
בְּנָיָהוּ אֶת הַמֶּלֶךְ
-למלך
דָּבָר
-את הדיבורים שהיו ביניהם
[133]
לֵאמֹר כֹּה דִבֶּר יוֹאָב וְכֹה עָנָנִי:
(לא)
וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ עֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר וּפְגַע בּוֹ וּקְבַרְתּוֹ וַהֲסִירֹתָ דְּמֵי חִנָּם אֲשֶׁר שָׁפַךְ יוֹאָב, מֵעָלַי וּמֵעַל בֵּית אָבִי:
וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ עֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר
להמיתו שם
[134]
וּפְגַע בּוֹ
שהמזבח אינו מציל הורג בזדון
[135]
וּקְבַרְתּוֹ
תכף
[136]
ע"י שליח
[137]
בקבר אבותיו
[138]
הראוי,
[139]
וַהֲסִירֹתָ
-וכשתבער הרע
[140]
תסיר בכך את העונש בגין
דְּמֵי חִנָּם אֲשֶׁר שָׁפַךְ יוֹאָב,
מֵעָלַי וּמֵעַל בֵּית אָבִי
שהיינו אמורים לקבל אלמלא לא ביערנו את הרע:
[141]
(לב)
וְהֵשִׁיב יְהֹוָה אֶת דָּמוֹ עַל רֹאשׁוֹ אֲשֶׁר פָּגַע בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים צַדִּקִים וְטֹבִים מִמֶּנּוּ וַיַּהַרְגֵם בַּחֶרֶב, וְאָבִי דָוִד לֹא יָדָע אֶת אַבְנֵר בֶּן נֵר שַׂר צְבָא יִשְׂרָאֵל וְאֶת עֲמָשָׂא בֶן יֶתֶר שַׂר צְבָא יְהוּדָה:
וְהֵשִׁיב
-והחזיר
יְהֹוָה
לאחר מיתתו של יואב
[142]
אֶת דָּמוֹ
-הדם אשר שפך בחינם
[143]
עַל רֹאשׁוֹ
של יואב
אֲשֶׁר פָּגַע בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים צַדִּקִים וְטֹבִים מִמֶּנּוּ וַיַּהַרְגֵם בַּחֶרֶב,
וְאָבִי דָוִד
אין לו אשמה בעניין
[144]
שכן
לֹא יָדָע
מזה ועל דעת עצמו יואב הרג
אֶת אַבְנֵר בֶּן נֵר שַׂר צְבָא יִשְׂרָאֵל וְאֶת עֲמָשָׂא בֶן יֶתֶר שַׂר צְבָא יְהוּדָה:
[145]
(לג)
וְשָׁבוּ דְמֵיהֶם בְּרֹאשׁ יוֹאָב וּבְרֹאשׁ זַרְעוֹ לְעֹלָם וּלְדָוִד וּלְזַרְעוֹ וּלְבֵיתוֹ וּלְכִסְאוֹ יִהְיֶה שָׁלוֹם עַד עוֹלָם מֵעִם יְהֹוָה:
וְשָׁבוּ
לאחר מיתתו של יואב
דְמֵיהֶם
של אבנר ועמשא
בְּרֹאשׁ יוֹאָב
[146]
וּבְרֹאשׁ זַרְעוֹ לְעֹלָם
כקללת דוד
[147]
, אך
וּלְדָוִד וּלְזַרְעוֹ וּלְבֵיתוֹ
-ולבית מלכותו
[148]
וּלְכִסְאוֹ
-ולענייני המלוכה
[149]
יִהְיֶה שָׁלוֹם
שכן הומת והרע התבער
[150]
עַד עוֹלָם
, והשלום יהיה לעד
מֵעִם יְהֹוָה:
(לד)
וַיַּעַל בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע וַיִּפְגַּע בּוֹ וַיְמִתֵהוּ, וַיִּקָּבֵר בְּבֵיתוֹ בַּמִּדְבָּר:
וַיַּעַל בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע
אל האוהל
[151]
וַיִּפְגַּע בּוֹ וַיְמִתֵהוּ,
וַיִּקָּבֵר
לזכר מעשיו הטובים
[152]
בְּבֵיתוֹ
שהיה לו
[153]
בַּמִּדְבָּר
שהיה זן שם אורחים:
[154]
(לה)
וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע תַּחְתָּיו עַל הַצָּבָא, וְאֶת צָדוֹק הַכֹּהֵן נָתַן הַמֶּלֶךְ תַּחַת אֶבְיָתָר:
וַיִּתֵּן
-וישים
הַמֶּלֶךְ אֶת בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע תַּחְתָּיו
-במקום יואב
עַל הַצָּבָא,
וְאֶת צָדוֹק הַכֹּהֵן נָתַן
-מינה
הַמֶּלֶךְ
לשמש בכהונה גדולה
[155]
תַּחַת
-במקום
אֶבְיָתָר:
(לו)
וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיִּקְרָא לְשִׁמְעִי וַיֹּאמֶר לוֹ בְּנֵה לְךָ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם וְיָשַׁבְתָּ שָׁם, וְלֹא תֵצֵא מִשָּׁם אָנֶה וָאָנָה:
וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיִּקְרָא לְשִׁמְעִי וַיֹּאמֶר לוֹ
המלך
בְּנֵה לְךָ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם
מקום מוצאך
[156]
וְיָשַׁבְתָּ שָׁם,
[157]
וְלֹא תֵצֵא מִשָּׁם אָנֶה וָאָנָה
-לכאן ולכאן:
[158]
(לז)
וְהָיָה בְּיוֹם צֵאתְךָ וְעָבַרְתָּ אֶת נַחַל קִדְרוֹן יָדֹעַ תֵּדַע כִּי מוֹת תָּמוּת, דָּמְךָ יִהְיֶה בְרֹאשֶׁךָ:
וְהָיָה בְּיוֹם צֵאתְךָ וְעָבַרְתָּ אֶת נַחַל קִדְרוֹן
הסמוך לירושלים
[159]
יָדֹעַ תֵּדַע כִּי מוֹת תָּמוּת,
דָּמְךָ
-עוון מיתתך
[160]
יִהְיֶה בְרֹאשֶׁךָ
-באחריותך:
(לח)
וַיֹּאמֶר שִׁמְעִי לַמֶּלֶךְ טוֹב הַדָּבָר כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כֵּן יַעֲשֶׂה עַבְדֶּךָ וַיֵּשֶׁב שִׁמְעִי בִּירוּשָׁלִַם יָמִים רַבִּים:
וַיֹּאמֶר שִׁמְעִי לַמֶּלֶךְ טוֹב הַדָּבָר
והגון, ולכן
[161]
כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כֵּן יַעֲשֶׂה עַבְדֶּךָ וַיֵּשֶׁב שִׁמְעִי בִּירוּשָׁלִַם יָמִים רַבִּים:
(לט)
וַיְהִי מִקֵּץ שָׁלֹשׁ שָׁנִים וַיִּבְרְחוּ שְׁנֵי עֲבָדִים לְשִׁמְעִי אֶל אָכִישׁ בֶּן מַעֲכָהמֶלֶךְ גַּת וַיַּגִּידוּ לְשִׁמְעִי לֵאמֹר הִנֵּה עֲבָדֶיךָ בְּגַת:
וַיְהִי מִקֵּץ
-לאחר
שָׁלֹשׁ שָׁנִים וַיִּבְרְחוּ שְׁנֵי עֲבָדִים לְשִׁמְעִי
והלכו
אֶל אָכִישׁ בֶּן מַעֲכָהמֶלֶךְ גַּת וַיַּגִּידוּ לְשִׁמְעִי לֵאמֹר הִנֵּה עֲבָדֶיךָ
שברחו נמצאים
בְּגַת:
(מ)
וַיָּקָם שִׁמְעִי וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיֵּלֶךְ גַּתָה אֶל אָכִישׁ לְבַקֵּשׁ אֶת עֲבָדָיו וַיֵּלֶךְ שִׁמְעִי וַיָּבֵא אֶת עֲבָדָיו מִגַּת:
וַיָּקָם שִׁמְעִי וַיַּחֲבֹשׁ אֶת
אוכף
[162]
חֲמֹרוֹ וַיֵּלֶךְ
-כדי ללכת
[163]
גַּתָה
-לגת
אֶל אָכִישׁ לְבַקֵּשׁ
ממנו להחזיר לו
[164]
אֶת עֲבָדָיו
ולא חשב שבכך עבר על מצוות המלך,
[165]
וַיֵּלֶךְ
-ואכן הלך
שִׁמְעִי וַיָּבֵא
-והשיב
אֶת עֲבָדָיו מִגַּת:
(מא)
וַיֻּגַּד לִשְׁלֹמֹה כִּי הָלַךְ שִׁמְעִי מִירוּשָׁלִַם גַּת וַיָּשֹׁב:
וַיֻּגַּד לִשְׁלֹמֹה כִּי הָלַךְ שִׁמְעִי מִירוּשָׁלִַם
ל
גַּת וַיָּשֹׁב
-וחזר לירושלים:
(מב)
וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיִּקְרָא לְשִׁמְעִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הֲלוֹא הִשְׁבַּעְתִּיךָ בַיהֹוָה וָאָעִד בְּךָ לֵאמֹר בְּיוֹם צֵאתְךָ וְהָלַכְתָּ אָנֶה וָאָנָה יָדֹעַ תֵּדַע כִּי מוֹת תָּמוּת, וַתֹּאמֶר אֵלַי טוֹב הַדָּבָר שָׁמָעְתִּי:
וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיִּקְרָא לְשִׁמְעִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הֲלוֹא הִשְׁבַּעְתִּיךָ
[166]
בַיהֹוָה
שזו שבועה חמורה,
[167]
וָאָעִד
-והתרעתי
[168]
בְּךָ
ברבים
[169]
לֵאמֹר בְּיוֹם צֵאתְךָ וְהָלַכְתָּ אָנֶה וָאָנָה
-לכל מקום ולכל מטרה
[170]
יָדֹעַ תֵּדַע כִּי מוֹת תָּמוּת,
וַתֹּאמֶר אֵלַי
-וענית לי
טוֹב הַדָּבָר
והגון
[171]
שָׁמָעְתִּי
-והבנתי:
(מג)
וּמַדּוּעַ לֹא שָׁמַרְתָּ אֵת שְׁבֻעַת יְהֹוָה וְאֶת הַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוִּיתִי עָלֶיךָ?!:
וּמַדּוּעַ
אם כך
לֹא שָׁמַרְתָּ
גם
[172]
אֵת שְׁבֻעַת יְהֹוָה
שהשבעתיך בה'
[173]
וְ
גם
אֶת הַמִּצְוָה
-הציווי
אֲשֶׁר צִוִּיתִי עָלֶיךָ?!:
(מד)
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל שִׁמְעִי אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר יָדַע לְבָבְךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְדָוִד אָבִי וְהֵשִׁיב יְהֹוָה אֶת רָעָתְךָ בְּרֹאשֶׁךָ:
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל שִׁמְעִי
להבדיל מהאחרים שיכולים לחשוב שאני מעניש אותך יתר על המידה
[174]
אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת
-שבשל
כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר יָדַע לְבָבְךָ
שהיתה גדולה מהרעה
[175]
אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְדָוִד אָבִי
בא לידך הסכלות לעבור על השבועה והציווי,
[176]
וְ
כיוון שדוד אבי נשבע שלא להורגך
[177]
, על אף שהיית חייב מיתה על שקיללת אותו,
הֵשִׁיב
-סיבב
[178]
יְהֹוָה
למען תומת
[179]
אֶת רָעָתְךָ
שקיללת במזיד את אבי,
[180]
בְּרֹאשֶׁךָ
שעברת כעת על הציווי והשבועה, וכעת תומת:
(מה)
וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּרוּךְ וְכִסֵּא דָוִד יִהְיֶה נָכוֹן לִפְנֵי יְהֹוָה עַד עוֹלָם:
וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּרוּךְ
-לא יחשב לו לחטא
[181]
ויהיה מבורך ע"י כולם שראו שלא נשא פנים לאוהבו ומלמדו בחללו שבועת ה',
[182]
וְכִסֵּא דָוִד יִהְיֶה נָכוֹן
-מתוקן,
[183]
לִפְנֵי יְהֹוָה
שכן לא הופרה שבועתו
[184]
עַד עוֹלָם
-לעד:
(מו)
וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע וַיֵּצֵא וַיִּפְגַּע בּוֹ וַיָּמֹת וְהַמַּמְלָכָה נָכוֹנָה בְּיַד שְׁלֹמֹה:
וַיְצַו הַמֶּלֶךְ
עפ"י צוואות אביו
[185]
אֶת בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע
להורגו,
וַיֵּצֵא
בניהו מלפני המלך והוציא עמו את שמעי למקום המשפט
[186]
וַיִּפְגַּע בּוֹ וַיָּמֹת
כשאר המשטינים במלכות,
[187]
וְהַמַּמְלָכָה
-והמדינה
[188]
נָכוֹנָה
-יציבה ומתוקנת ללא שטן ופגע רע
[189]
בְּיַד שְׁלֹמֹה
שכן מתו אויביו
[190]
ולא נענש על הריגתם
[191]
ואף לא נחשב לו לחטא
[192]
, וכשראו שכל מעשיו במשפט כולם סרו למשמעתו:
[193]