(א)
וּשְׁלֹמֹה הָיָה מוֹשֵׁל בְּכָל הַמַּמְלָכוֹת מִן הַנָּהָר אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְעַד גְּבוּל מִצְרָיִם מַגִּשִׁים מִנְחָה וְעֹבְדִים אֶת שְׁלֹמֹה כָּל יְמֵי חַיָּיו:
וּשְׁלֹמֹה הָיָה מוֹשֵׁל בְּכָל הַמַּמְלָכוֹת
שהיו יראים ממנו ועובדים אותו
[1]
ושהיו מצויות
מִן
-בין
הַנָּהָר
פרת
[2]
שבמזרח
[3]
לבין
אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְעַד גְּבוּל מִצְרָיִם
שבדרום, וכל ממלכות אלו היו
מַגִּשִׁים מִנְחָה וְעֹבְדִים אֶת שְׁלֹמֹה
להעלות לו מס
[4]
, וזאת במשך
כָּל יְמֵי חַיָּיו:
(ב)
וַיְהִי לֶחֶם שְׁלֹמֹה לְיוֹם אֶחָד, שְׁלֹשִׁים כֹּר סֹלֶת וְשִׁשִּׁים כֹּר קָמַח:
וַיְהִי
כמות ה
לֶחֶם
בבית
שְׁלֹמֹה
לכל האוכלים על שולחנו
[5]
לְיוֹם אֶחָד,
שְׁלֹשִׁים כֹּר
[6]
סֹלֶת
שהוא קמח נקי ביותר,
[7]
וְשִׁשִּׁים כֹּר קָמַח
רגיל, וכמות גדולה זו היתה ראויה לפי עושרו וכבודו וכפי רוב האנשים שבאו אליו מידי יום:
[8]
(ג)
עֲשָׂרָה בָקָר בְּרִאִים וְעֶשְׂרִים בָּקָר רְעִי וּמֵאָה צֹאן לְבַד מֵאַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וּבַרְבֻּרִים אֲבוּסִים:
ובנוסף
עֲשָׂרָה בָקָר בְּרִאִים
-פטומים
[9]
ושמנים,
[10]
וְעֶשְׂרִים בָּקָר רְעִי
-שרעו
[11]
באחו,
[12]
וּמֵאָה צֹאן לְבַד
-חוץ
מֵאַיָּל
-מֵאַיָּלִים
וּצְבִי
-וּצְבָיִים
וְיַחְמוּר
-ויחמורים
וּבַרְבֻּרִים
-ועופות שמנים
[13]
הבאים מברבריא
[14]
אֲבוּסִים
-מפוטמים
[15]
על האבוס:
[16]
(ד)
כִּי הוּא רֹדֶה בְּכָל עֵבֶר הַנָּהָר מִתִּפְסַח וְעַד עַזָּה בְּכָל מַלְכֵי עֵבֶר הַנָּהָר וְשָׁלוֹם הָיָה לוֹ מִכָּל עֲבָרָיו מִסָּבִיב:
והסיבה לריבוי האנשים האוכלים על שולחנו היתה
[17]
כִּי הוּא
היה
רֹדֶה
-מושל
[18]
ביד חזקה
[19]
בְּכָל עֵבֶר
-צדדי
[20]
הַנָּהָר מִתִּפְסַח וְעַד עַזָּה
שהיו בעבר הנהר
[21]
בְּכָל מַלְכֵי עֵבֶר הַנָּהָר
אשר היו מביאים לו מנחה תמיד,
[22]
וְשָׁלוֹם הָיָה לוֹ מִכָּל עֲבָרָיו
-צדדיו
[23]
מִסָּבִיב
גם עם העמים אשר לא שלט בהם, שכן יראו ממנו:
[24]
(ה)
וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כֹּל יְמֵי שְׁלֹמֹה:
ומשום שישראל לא הוצרכו להילחם עם האויב מבחוץ ומבפנים
[25]
וַיֵּשֶׁב
-ישבו
יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח
[26]
, כל
אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ
ולא נדדו ממנו בגלל אויב,
[27]
מִדָּן
שבצפון
וְעַד בְּאֵר שָׁבַע
שבדרום
כֹּל יְמֵי שְׁלֹמֹה:
(ו)
וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה אַרְבָּעִים אֶלֶף אֻרְוֹת סוּסִים לְמֶרְכָּבוֹ וּשְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים:
וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה אַרְבָּעִים אֶלֶף
סוסים
[28]
בארבעת אלפים
[29]
אֻרְוֹת
ה
סוּסִים
שהיו לו, והם היו
לְ
צורך
מֶרְכָּבוֹ
אשר שימש בעיקר לכבוד וגדולה
[30]
ומעט לקרב
[31]
, וכל פעם רכב במרכב אחר,
[32]
וּשְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים
אשר היו מומחים ברכיבה
[33]
ואשר ליוו אותו ממקום למקום:
[34]
(ז)
וְכִלְכְּלוּ הַנִּצָּבִים הָאֵלֶּה אֶת הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְאֵת כָּל הַקָּרֵב אֶל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אִישׁ חָדְשׁוֹ לֹא יְעַדְּרוּ דָּבָר:
וגם לכל דברים אלו
[35]
דאגו
וְכִלְכְּלוּ הַנִּצָּבִים הָאֵלֶּה
שהוזכרו לעיל
אֶת הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְ
בנוסף
אֵת כָּל הַקָּרֵב
מארצות אחרות
[36]
אֶל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה
, כל
אִישׁ
-כל ניצב בְּ
חָדְשׁוֹ
כִּלְכֵּל,
לֹא יְעַדְּרוּ
-ולא החסירו הניצבים
[37]
ואף לא עיכבו
[38]
דָּבָר
הנצרך
[39]
אפילו שלא היה בעונתו:
[40]
(ח)
וְהַשְּׂעֹרִים וְהַתֶּבֶן לַסּוּסִים וְלָרָכֶשׁ יָבִאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁם אִישׁ כְּמִשְׁפָּטוֹ:
וְהַשְּׂעֹרִים וְהַתֶּבֶן לַסּוּסִים וְלָרָכֶשׁ
-בהמה הרצה מהר
[41]
יָבִאוּ
-נתנו הניצבים
[42]
אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁם
קבוצת הסוסים והרכש
[43]
, כל
אִישׁ
-נציב
כְּמִשְׁפָּטוֹ
בחודשו:
[44]
(ט)
וַיִּתֵּן אֱלֹהִים חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה וּתְבוּנָה הַרְבֵּה מְאֹד, וְרֹחַב לֵב כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם:
בנוסף לחכמת ההנהגה
[45]
וַיִּתֵּן אֱלֹהִים חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה
להבדיל בין טוב לרע
[46]
וּתְבוּנָה
להבדיל בין אמת לשקר
[47]
הַרְבֵּה מְאֹד,
וְרֹחַב לֵב
בכל מיני חכמות, ובכולם נתן לו ידיעות רבות
[48]
לדעת פרטיהן
[49]
כַּ
מספר
[50]
ה
חוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם:
[51]
(י)
וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵחָכְמַת כָּל בְּנֵי קֶדֶם וּמִכֹּל חָכְמַת מִצְרָיִם:
וַתֵּרֶב
-רבה
[52]
היתה
חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵחָכְמַת כָּל בְּנֵי קֶדֶם
-המזרח
[53]
שהבינו בחכמת המזלות,
[54]
וּמִכֹּל חָכְמַת מִצְרָיִם
שהיו בקיאים בחכמת הטבע והתמזגות היסודות:
[55]
(יא)
וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם מֵאֵיתָן הָאֶזְרָחִי וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וְדַרְדַּע בְּנֵי מָחוֹל וַיְהִי שְׁמוֹ בְכָל הַגּוֹיִם סָבִיב:
וַיֶּחְכַּם
-חכמתו היתה גדולה יותר
מִכָּל הָאָדָם
-אדם חכם שהיו בזמנו
[56]
, ואף גדולה
מֵ
האחים
[57]
אשר התפרסמו בחכמתם
[58]
אֵיתָן הָאֶזְרָחִי וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וְדַרְדַּע בְּנֵי מָחוֹל
שידעו ליסד מזמורי הלוויים שבתהלים,
[59]
וַיְהִי שְׁמוֹ
בחוכמתו נודע
בְכָל הַגּוֹיִם סָבִיב:
(יב)
וַיְדַבֵּר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף:
וַיְדַבֵּר
-וחיבר מרוח הקודש
[60]
(וי"א משכלו)
[61]
שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל
-לימוד משלות שבספר משלי
[62]
להכניס בלב יראת ה',
[63]
וַיְהִי שִׁירוֹ
-ומספר שיריו אשר חיבר
[64]
היה
חֲמִשָּׁה וָאָלֶף
-אלף וחמישה:
[65]
(יג)
וַיְדַבֵּר עַל הָעֵצִים מִן הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וְעַד הָאֵזוֹב אֲשֶׁר יֹצֵא בַּקִּיר, וַיְדַבֵּר עַל הַבְּהֵמָה וְעַל הָעוֹף וְעַל הָרֶמֶשׂ וְעַל הַדָּגִים:
וַיְדַבֵּר
-גם חיבר חיבורים
[66]
עַל הָעֵצִים
מה רפואתו של כל אחד, ומה ניתן לבנות בו
[67]
, יסודותיו
[68]
וטבעו
[69]
של כל עץ, החל
מִן הָאֶרֶז
העץ הנכבד
[70]
אֲשֶׁר
נמצא
בַּלְּבָנוֹן וְעַד
עשב
[71]
הָאֵזוֹב
הפשוט
[72]
אֲשֶׁר יֹצֵא בַּקִּיר,
וַיְדַבֵּר
-וכן חיבר חיבורים
[73]
עַל הַבְּהֵמָה
, מה רפואתה של כל אחת ועיקר גידוליה ומאכלה
[74]
, ומה המהות של סימני הכשרות שלה
[75]
והדינים החלים עליהם,
[76]
וְעַל הָעוֹף וְעַל הָרֶמֶשׂ
[77]
וְעַל הַדָּגִים:
(יד)
וַיָּבֹאוּ מִכָּל הָעַמִּים לִשְׁמֹעַ אֵת חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵאֵת כָּל מַלְכֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת חָכְמָתוֹ:
וַיָּבֹאוּ מִכָּל הָעַמִּים לִשְׁמֹעַ
ממלכיהם
[78]
אֵת חָכְמַת שְׁלֹמֹה
ששמעו ממנו, ו
מֵאֵת כָּל מַלְכֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת חָכְמָתוֹ
נשלחו חכמי העם לשמוע את חכמת שלמה:
[79]
(טו)
וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ צוֹר אֶת עֲבָדָיו אֶל שְׁלֹמֹה כִּי שָׁמַע כִּי אֹתוֹ מָשְׁחוּ לְמֶלֶךְ תַּחַת אָבִיהוּ כִּי אֹהֵב הָיָה חִירָם לְדָוִד כָּל הַיָּמִים:
וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ צוֹר אֶת עֲבָדָיו
[80]
אֶל שְׁלֹמֹה
לברכו
[81]
בדברי שלום כמנהג המלכים זה לזה
[82]
, ולהציע לו דברים שיצטרך מארצו כפי שעשה עם דוד
[83]
ובכך להמשיך את הברית שהיה לו עם דוד אביו,
[84]
כִּי שָׁמַע
חירם
כִּי אֹתוֹ
-את שלמה
מָשְׁחוּ לְמֶלֶךְ תַּחַת אָבִיהוּ
-אביו, וביקש להמשיך ברית זו
[85]
כִּי
-שכן
אֹהֵב הָיָה חִירָם לְדָוִד כָּל הַיָּמִים
-מתמיד:
(טז)
וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה אֶל חִירָם לֵאמֹר:
וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה
תשובה ביד שליחי חירם
[86]
אֶל חִירָם לֵאמֹר:
(יז)
אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת דָּוִד אָבִי כִּי לֹא יָכֹל לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהֹוָה אֱלֹהָיו מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר סְבָבֻהוּ עַד תֵּת יְהֹוָה אֹתָם תַּחַת כַּפּוֹת (רגלו רַגְלָי:
אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת
-שֶׁ
דָּוִד אָבִי
לא התרשל בבניין בית המקדש
[87]
כִּי
-אלא שֶׁ
לֹא
היה
יָכֹל
ואף לא היה רשאי (עפ"י ציווי התורה)
[88]
לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהֹוָה אֱלֹהָיו מִפְּנֵי
טרדות
[89]
הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר סְבָבֻהוּ
[90]
, וזאת
עַד תֵּת יְהֹוָה אֹתָם תַּחַת כַּפּוֹת
רגליו
(רגלו
כתיב)
ו
רַגְלָי:
[91]
(יח)
וְעַתָּה הֵנִיחַ יְהֹוָה אֱלֹהַי לִי מִסָּבִיב, אֵין שָׂטָן וְאֵין פֶּגַע רָע:
וְעַתָּה
עוד בטרם נבנה ביהמ"ק
[92]
הֵנִיחַ יְהֹוָה אֱלֹהַי לִי מִסָּבִיב,
אֵין שָׂטָן
מקטרג
[93]
מן האומות הקרובות
[94]
וְאֵין פֶּגַע רָע
מאויב רחוק:
[95]
(יט)
וְהִנְנִי אֹמֵר לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהֹוָה אֱלֹהָי כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֶל דָּוִד אָבִי לֵאמֹר בִּנְךָ אֲשֶׁר אֶתֵּן תַּחְתֶּיךָ עַל כִּסְאֶךָ הוּא יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי:
וְ
במצב זה, כמצוות התורה
[96]
הִנְנִי אֹמֵר
-מתעתד
לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהֹוָה אֱלֹהָי
ולכבודו בלבד
[97]
כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֶל דָּוִד אָבִי לֵאמֹר בִּנְךָ אֲשֶׁר אֶתֵּן תַּחְתֶּיךָ עַל כִּסְאֶךָ הוּא יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי:
(כ)
וְעַתָּה צַוֵּה וְיִכְרְתוּ לִי אֲרָזִים מִן הַלְּבָנוֹן וַעֲבָדַי יִהְיוּ עִם עֲבָדֶיךָ, וּשְׂכַר עֲבָדֶיךָ אֶתֵּן לְךָ כְּכֹל אֲשֶׁר תֹּאמֵר כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ כִּי אֵין בָּנוּ אִישׁ יֹדֵעַ לִכְרָת עֵצִים כַּצִּדֹנִים:
וְעַתָּה צַוֵּה וְיִכְרְתוּ לִי אֲרָזִים
לצורך הבניין
[98]
מִן
יער
[99]
הַלְּבָנוֹן
שבארצך
[100]
וַעֲבָדַי
יסייעו
[101]
ו
יִהְיוּ עִם עֲבָדֶיךָ,
וּשְׂכַר עֲבָדֶיךָ אֶתֵּן לְךָ כְּכֹל אֲשֶׁר תֹּאמֵר
-תבקש,
כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ כִּי אֵין בָּנוּ אִישׁ יֹדֵעַ לִכְרָת עֵצִים
בצורה טובה
כַּצִּדֹנִים
המתגוררים בצדו האחד של היער
[102]
והשייכים לממלכתך
[103]
ממלכת צור:
[104]
(כא)
וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ חִירָם אֶת דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה וַיִּשְׂמַח מְאֹד וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהֹוָה הַיּוֹם אֲשֶׁר נָתַן לְדָוִד בֵּן חָכָם עַל הָעָם הָרָב הַזֶּה:
וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ
-כשהבין
[105]
חִירָם אֶת דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה
מהם עלה כי גם לעצים הוא צריך,
[106]
וַיִּשְׂמַח מְאֹד
על שסידר שלמה דבריו בחכמה
[107]
ועל חכמתו הכללית של שלמה,
[108]
וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהֹוָה הַיּוֹם אֲשֶׁר נָתַן לְדָוִד בֵּן חָכָם
מולך
[109]
עַל הָעָם הָרָב הַזֶּה:
(כב)
וַיִּשְׁלַח חִירָם אֶל שְׁלֹמֹה לֵאמֹר שָׁמַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֵלָי אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת כָּל חֶפְצְךָ בַּעֲצֵי אֲרָזִים וּבַעֲצֵי בְרוֹשִׁים:
וַיִּשְׁלַח חִירָם אֶל שְׁלֹמֹה לֵאמֹר שָׁמַעְתִּי
-הבנתי
[110]
אֵת
הבקשה
אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֵלָי
, ועל כן
אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת כָּל חֶפְצְךָ
-מה שבאמת אתה רוצה
[111]
בליבך
[112]
בַּעֲצֵי אֲרָזִים
שביקשת
וּבַעֲצֵי בְרוֹשִׁים
על אף שלא ביקשת אותם
[113]
, ואסייע אף בהובלתם:
[114]
(כג)
עֲבָדַי יֹרִדוּ מִן הַלְּבָנוֹן יָמָּה וַאֲנִי אֲשִׂימֵם דֹּבְרוֹת בַּיָּם עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּשְׁלַח אֵלַי וְנִפַּצְתִּים שָׁם, וְאַתָּה תִשָּׂא וְאַתָּה תַּעֲשֶׂה אֶת חֶפְצִי לָתֵת לֶחֶם בֵּיתִי:
עֲבָדַי יֹרִדוּ
את העצים
מִן הַלְּבָנוֹן יָמָּה
-אל הים הסמוך ללבנון,
[115]
וַאֲנִי אֲשִׂימֵם
-אצווה לקשור אותם בצורה של
[116]
דֹּבְרוֹת
-רפסודות
[117]
ולהובילם
בַּיָּם עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּשְׁלַח אֵלַי
-תודיעני,
[118]
וְנִפַּצְתִּים
-ואתיר
[119]
את הקשרים ואוציאם ליבשה
[120]
שָׁם,
וְאַתָּה תִשָּׂא
-תִּטוֹל אותם,
[121]
וְ
כתמורה לעצים ולפועלים
[122]
אַתָּה תַּעֲשֶׂה אֶת חֶפְצִי לָתֵת לֶחֶם בֵּיתִי
האוכלים על שולחני:
[123]
(כד)
וַיְהִי חִירוֹם נֹתֵן לִשְׁלֹמֹה עֲצֵי אֲרָזִים וַעֲצֵי בְרוֹשִׁים כָּל חֶפְצוֹ:
וַיְהִי חִירוֹם נֹתֵן לִשְׁלֹמֹה עֲצֵי אֲרָזִים וַעֲצֵי בְרוֹשִׁים כָּל חֶפְצוֹ:
[124]
(כה)
וּשְׁלֹמֹה נָתַן לְחִירָם עֶשְׂרִים אֶלֶף כֹּר חִטִּים מַכֹּלֶת לְבֵיתוֹ, וְעֶשְׂרִים כֹּר שֶׁמֶן כָּתִית כֹּה יִתֵּן שְׁלֹמֹה לְחִירָם שָׁנָה בְשָׁנָה:
וּשְׁלֹמֹה נָתַן לְחִירָם עֶשְׂרִים אֶלֶף כֹּר חִטִּים מַכֹּלֶת
-מאכל
[125]
לְ
אנשי
[126]
בֵיתוֹ,
וְ
על אף שלא ביקש
[127]
נתן
עֶשְׂרִים כֹּר שֶׁמֶן כָּתִית
-נקי
[128]
העשוי מזיתים כתושים
[129]
והנבחר שבשמנים,
[130]
כֹּה יִתֵּן
-כך היה נותן
[131]
שְׁלֹמֹה לְחִירָם
מידי
שָׁנָה בְשָׁנָה
בכל השנים בהם חירם כרת עצים לשלמה:
[132]
(כו)
וַיהֹוָה נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ וַיְהִי שָׁלֹם בֵּין חִירָם וּבֵין שְׁלֹמֹה, וַיִּכְרְתוּ בְרִית שְׁנֵיהֶם:
וַיהֹוָה נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה
שנראתה בבנייניו אשר בנה
[133]
כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ
-הבטיח לו, ובזכות חכמה זו
[134]
וַיְהִי
-היה
שָׁלֹם
איתן
[135]
בֵּין חִירָם
שאהב את שלמה
[136]
והיה חפץ בקרבתו בשל רוח החכמה שהיתה בו
[137]
וּבֵין שְׁלֹמֹה,
וַיִּכְרְתוּ בְרִית שְׁנֵיהֶם:
(כז)
וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מַס מִכָּל יִשְׂרָאֵל, וַיְהִי הַמַּס שְׁלֹשִׁים אֶלֶף אִישׁ:
וַיַּעַל
-והטיל
הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה
כמשפט המלוכה
[138]
מַס
שגבה
מִכָּל יִשְׂרָאֵל,
וַיְהִי
סכום
הַמַּס
בגובה שכר של
[139]
שְׁלֹשִׁים אֶלֶף אִישׁ
מבני ישראל
[140]
שעבדו בלבנון עם עבדי חירם:
[141]
(כח)
וַיִּשְׁלָחֵם לְבָנוֹנָה עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים בַּחֹדֶשׁ חֲלִיפוֹת חֹדֶשׁ יִהְיוּ בַלְּבָנוֹן שְׁנַיִם חֳדָשִׁים בְּבֵיתוֹ וַאֲדֹנִירָם עַל הַמַּס:
וַיִּשְׁלָחֵם לְבָנוֹנָה עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים בַּחֹדֶשׁ חֲלִיפוֹת
-מתחלפים
[142]
בתורנות,
[143]
חֹדֶשׁ יִהְיוּ בַלְּבָנוֹן שְׁנַיִם
-ושני
חֳדָשִׁים בְּבֵיתוֹ
-בביתם,
וַאֲדֹנִירָם
האחראי על המיסים
[144]
היה אחראי גם
עַל הַמַּס
הזה לגבותו
[145]
ולוודא שכל אחד ילך לעבוד בזמנו:
[146]
(כט)
וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה שִׁבְעִים אֶלֶף נֹשֵׂא סַבָּל וּשְׁמֹנִים אֶלֶף חֹצֵב בָּהָר:
וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה שִׁבְעִים אֶלֶף נֹשֵׂא סַבָּל
-סבלים למשאות
[147]
, לשאת את האבנים מההר לעיר
[148]
ואת העצים מהיער לירושלים,
[149]
וּשְׁמֹנִים אֶלֶף חֹצֵב בָּהָר
, וכל המאה וחמישים אלף היו גרים גרורים:
[150]
(ל)
לְבַד מִשָּׂרֵי הַנִּצָּבִים לִשְׁלֹמֹה אֲשֶׁר עַל הַמְּלָאכָה שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָרֹדִים בָּעָם הָעֹשִׂים בַּמְּלָאכָה:
ומספר הפועלים שנמנה לעיל הוא
לְבַד
-חוץ
מִשָּׂרֵי הַנִּצָּבִים לִשְׁלֹמֹה אֲשֶׁר עַל הַמְּלָאכָה
שהם היו
שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת
איש
הָרֹדִים
-המושלים
[151]
ונוגשים
[152]
בָּעָם
-בפועלים
הָעֹשִׂים בַּמְּלָאכָה:
(לא)
וַיְצַו הַמֶּלֶךְ וַיַּסִּעוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אֲבָנִים יְקָרוֹת לְיַסֵּד הַבָּיִת אַבְנֵי גָזִית:
וַיְצַו הַמֶּלֶךְ וַיַּסִּעוּ
-ועקרו
[153]
אֲבָנִים גְּדֹלוֹת
בכמות,
[154]
אֲבָנִים יְקָרוֹת
באיכותן
[155]
, כבדות
[156]
נדירות
[157]
וטובות לְיִסּוּד הבניין כדי
[158]
לְיַסֵּד
את יסודות
[159]
הַבָּיִת
בְּ
אַבְנֵי גָזִית
-אבנים מסותתות וישרות:
[160]
(לב)
וַיִּפְסְלוּ בֹּנֵי שְׁלֹמֹה וּבֹנֵי חִירוֹם וְהַגִּבְלִים וַיָּכִינוּ הָעֵצִים וְהָאֲבָנִים לִבְנוֹת הַבָּיִת:
וַיִּפְסְלוּ
-החליקו
[161]
האומנים
[162]
שהיו
בֹּנֵי שְׁלֹמֹה וּבֹנֵי חִירוֹם וְהַגִּבְלִים
-אנשי גבל שהיו בקיאים בדבר
[163]
את פני האבן בעודה בהרים,
[164]
וַיָּכִינוּ הָעֵצִים וְהָאֲבָנִים
שיהיו מוכנים ומזומנים
[165]
לִבְנוֹת
-לבניין
הַבָּיִת: