(א)
אָז יַקְהֵל שְׁלֹמֹה אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת כָּל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת נְשִׂיאֵי הָאָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה יְרוּשָׁלִָם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהֹוָה מֵעִיר דָּוִד הִיא צִיּוֹן:
אָז
בסיום מלאכת הבניה
[1]
יַקְהֵל
-הקהיל
שְׁלֹמֹה אֶת
שבעים ואחד
[2]
זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל
השופטים והחכמים
[3]
, וכן
אֶת כָּל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת
שהם
נְשִׂיאֵי
בית
[4]
הָאָבוֹת לִבְנֵי
-של בני
[5]
יִשְׂרָאֵל אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה
לכבוד המלך ולכבוד הארון
[6]
ב
יְרוּשָׁלִָם
, כדי
לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהֹוָה
לקודש הקדשים
[7]
מֵעִיר דָּוִד
שם שהה הארון מאז שדוד לקחו מבית עובד אדום הגיתי
[8]
הִיא
הנקראת
צִיּוֹן:
(ב)
וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי:
וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה
ולכבודו
[9]
כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח
-בחודש
הָאֵתָנִים
-תשרי
[10]
בֶּחָג
הסוכות
[11]
הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי
מחודש ניסן:
[12]
(ג)
וַיָּבֹאוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׂאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת הָאָרוֹן:
וַיָּבֹאוּ
-ובאו
כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל
למעמד נשיאת הארון,
[13]
וַיִּשְׂאוּ
-ונשאו
הַכֹּהֲנִים
בלבד
[14]
אֶת הָאָרוֹן:
(ד)
וַיַּעֲלוּ אֶת אֲרוֹן יְהֹוָה וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר בָּאֹהֶל וַיַּעֲלוּ אֹתָם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם:
וַיַּעֲלוּ
הכהנים
[15]
אֶת אֲרוֹן יְהֹוָה
מעיר דוד,
[16]
וְ
הלווים העלו
[17]
אֶת אֹהֶל מוֹעֵד
שעשה משה
[18]
מגבעון,
[19]
וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ
ובהם הכלים שעשה משה במדבר
[20]
אֲשֶׁר
היו
בָּאֹהֶל
שהכין דוד לשים שם את ארון האלוקים,
[21]
וַיַּעֲלוּ אֹתָם הַכֹּהֲנִים
את הארון
וְהַלְוִיִּם
את אהל מועד וכליו:
(ה)
וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְכָל עֲדַת יִשְׂרָאֵל הַנּוֹעָדִים עָלָיו אִתּוֹ לִפְנֵי הָאָרוֹן מְזַבְּחִים צֹאן וּבָקָר אֲשֶׁר לֹא יִסָּפְרוּ וְלֹא יִמָּנוּ מֵרֹב:
וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְכָל
זקני
[22]
עֲדַת יִשְׂרָאֵל הַנּוֹעָדִים
-שהוזמנו
[23]
ונתאספו
[24]
עָלָיו
-אליו
[25]
, הלכו
אִתּוֹ לִפְנֵי הָאָרוֹן
כשהם
מְזַבְּחִים צֹאן וּבָקָר
רבים
אֲשֶׁר לֹא יִסָּפְרוּ וְלֹא יִמָּנוּ מֵרֹב:
(ו)
וַיָּבִאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהֹוָה אֶל מְקוֹמוֹ אֶל דְּבִיר הַבַּיִת אֶל קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אֶל תַּחַת כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים:
וַיָּבִאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהֹוָה אֶל מְקוֹמוֹ אֶל דְּבִיר הַבַּיִת
-הפתח הנשקף להיכל, ומשם הביאו אותו
[26]
אֶל קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים
, ומשם
[27]
אֶל תַּחַת כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים
שעשה שלמה, העומדים על רגליהם על הקרקע
[28]
(ואין אלו הכרובים שהיו על כפורת הארון):
[29]
(ז)
כִּי הַכְּרוּבִים פֹּרְשִׂים כְּנָפַיִם אֶל מְקוֹם הָאָרוֹן וַיָּסֹכּוּ הַכְּרֻבִים עַל הָאָרוֹן וְעַל בַּדָּיו מִלְמָעְלָה:
כִּי הַכְּרוּבִים
נעשו לכתחילה שיהיו
[30]
פֹּרְשִׂים כְּנָפַיִם
מקיר אל קיר
[31]
אֶל
-מעל
מְקוֹם
הנחת
הָאָרוֹן
, ובהנחת הארון במקומו
[32]
וַיָּסֹכּוּ
-סככו
[33]
בדרך נס
[34]
הַכְּרֻבִים עַל הָאָרוֹן
כשכנפי הכרובים נוגעים זה בזה
[35]
, וכמעין סוכה
[36]
היו עליו
וְעַל בַּדָּיו
-מוטות הארון
[37]
מִלְמָעְלָה:
(ח)
וַיַּאֲרִכוּ הַבַּדִּים וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁי הַבַּדִּים מִן הַקֹּדֶשׁ עַל פְּנֵי הַדְּבִיר וְלֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
וַיַּאֲרִכוּ
-משכו
[38]
את
הַבַּדִּים
באופן שהתארכו
[39]
כנגד הפתח
[40]
כלפי המזרח
[41]
עד
וַיֵּרָאוּ
-שנראו
[42]
רָאשֵׁי הַבַּדִּים מִן הַקֹּדֶשׁ
-ההיכל
עַל פְּנֵי
-לפני
[43]
הַדְּבִיר
-פתח קודש הקדשים
[44]
וְ
אולם
לֹא יֵרָאוּ
-נראו
הַחוּצָה
ולא הסירו אותם,
[45]
וַיִּהְיוּ שָׁם
באותו מצב הנחה
[46]
עַד הַיּוֹם הַזֶּה
שנגנז הארון בימי יאשיהו:
[47]
(ט)
אֵין בָּאָרוֹן רַק שְׁנֵי לֻחוֹת הָאֲבָנִים אֲשֶׁר הִנִּחַ שָׁם מֹשֶׁה בְּחֹרֵב אֲשֶׁר כָּרַת יְהֹוָה עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
ולמעט מה שמוזכר במפורש בתורה כמו צנצנת המן והמטה
[48]
אֵין
-לא היה
בָּאָרוֹן
לא שברי לוחות ולא ספר תורה
[49]
אלא
רַק שְׁנֵי לֻחוֹת הָאֲבָנִים אֲשֶׁר הִנִּחַ שָׁם מֹשֶׁה בְּחֹרֵב
הן לוחות הברית
אֲשֶׁר כָּרַת יְהֹוָה עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
(י)
וַיְהִי בְּצֵאת הַכֹּהֲנִים מִן הַקֹּדֶשׁ וְהֶעָנָן מָלֵא אֶת בֵּית יְהֹוָה:
וַיְהִי בְּצֵאת הַכֹּהֲנִים
שנשאו את הארון
[50]
מִן הַקֹּדֶשׁ
, שרתה השכינה
[51]
בהיכל
[52]
וְהֶעָנָן
כעין עשן
[53]
בו נראה כבוד ה'
[54]
מָלֵא
-מילא
אֶת בֵּית יְהֹוָה:
(יא)
וְלֹא יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמֹד לְשָׁרֵת מִפְּנֵי הֶעָנָן, כִּי מָלֵא כְבוֹד יְהֹוָה אֶת בֵּית יְהֹוָה:
וְלֹא יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמֹד
בהיכל ובעזרה
[55]
לְשָׁרֵת
במזבח
[56]
מִפְּנֵי הֶעָנָן,
כִּי מָלֵא כְבוֹד יְהֹוָה
-הענן
[57]
אֶת בֵּית יְהֹוָה:
(יב)
אָז אָמַר שְׁלֹמֹה יְהֹוָה אָמַר לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל:
אָז
כשראה את הענן
[58]
אָמַר שְׁלֹמֹה
עתה אני רואה שהשכינה שורה בבית שבניתי, שכן
[59]
יְהֹוָה אָמַר
-הבטיח
[60]
לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל
להשכין שכינתו בענן
[61]
הכבוד בירושלים:
[62]
(יג)
בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים:
והואיל ובאה השכינה לבית שבניתי, לא עמלתי בחינם
[63]
, ומתברר ש
בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל
-מדור
[64]
לָךְ מָכוֹן
-מקום המיועד
לְשִׁבְתְּךָ
[65]
עוֹלָמִים
-לעולם, להבדיל מגלגל שילה וגבעון שלא היו המקום הנבחר
[66]
, ועכשיו שנבנה הבית לא הותרו הבמות ולא שרתה שכינה במקום אחר:
[67]
(יד)
וַיַּסֵּב הַמֶּלֶךְ אֶת פָּנָיו וַיְבָרֶךְ אֵת כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל, וְכָל קְהַל יִשְׂרָאֵל עֹמֵד:
וַיַּסֵּב הַמֶּלֶךְ אֶת פָּנָיו
אל מול העם
[68]
וַיְבָרֶךְ
[69]
אֵת כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל,
וְכָל קְהַל יִשְׂרָאֵל עֹמֵד
שכן למעט מלכי בית דוד אין יושבים בעזרה:
[70]
(טו)
וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּפִיו אֵת דָּוִד אָבִי וּבְיָדוֹ מִלֵּא לֵאמֹר:
וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּפִיו
לתת
[71]
אֵת
-ל
דָּוִד אָבִי
בן שיבנה את בית המקדש,
[72]
וּבְיָדוֹ
-ובכוחו
[73]
הטה לבבי לקיים הבטחתו
[74]
בכך ששיעבד את הגויים תחתי
[75]
, וכך
מִלֵּא
-השלים
[76]
וקיים דבריו
[77]
לֵאמֹר
שנאמרו כך:
[78]
(טז)
מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם לֹא בָחַרְתִּי בְעִיר מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִבְנוֹת בַּיִת לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם וָאֶבְחַר בְּדָוִד לִהְיוֹת עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל:
מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם לֹא בָחַרְתִּי בְעִיר
אחרת
מִכֹּל
ערי
שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִבְנוֹת
בה
[79]
בַּיִת לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם
-בית המקדש, עד
וָאֶבְחַר
-שבחרתי
בְּדָוִד לִהְיוֹת
נגיד
[80]
עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל
שעל ידו באה ההכנה לבחירת ירושלים
[81]
, שהראיתי לו את המקום המיועד לבניית הבית:
[82]
(יז)
וַיְהִי עִם לְבַב דָּוִד אָבִי לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:
ואז
וַיְהִי
-היה
עִם לְבַב
-בלב
דָּוִד אָבִי לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל
ולו לבדו ללא שום פניה אישית:
[83]
(יח)
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל דָּוִד אָבִי יַעַן אֲשֶׁר הָיָה עִם לְבָבְךָ לִבְנוֹת בַּיִת לִשְׁמִי, הֱטִיבֹתָ כִּי הָיָה עִם לְבָבֶךָ:
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל דָּוִד אָבִי יַעַן אֲשֶׁר הָיָה עִם לְבָבְךָ
-חשבת
לִבְנוֹת בַּיִת לִשְׁמִי,
הֱטִיבֹתָ
-טוב עשית
[84]
כִּי הָיָה עִם לְבָבֶךָ
שחשבת כך, ומחשבה זו נחשבת אצלי כאילו בנית את הבית:
[85]
(יט)
רַק אַתָּה לֹא תִבְנֶה הַבָּיִת, כִּי אִם בִּנְךָ הַיֹּצֵא מֵחֲלָצֶיךָ הוּא יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי:
רַק
-אולם
אַתָּה
הוא
לֹא
זה ש
תִבְנֶה
את
הַבָּיִת,
כִּי אִם בִּנְךָ
שלמה
[86]
הַיֹּצֵא מֵחֲלָצֶיךָ
[87]
הוּא
זה אשר
יִבְנֶה
את
הַבַּיִת לִשְׁמִי:
(כ)
וַיָּקֶם יְהֹוָה אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֵּר וָאָקֻם תַּחַת דָּוִד אָבִי וָאֵשֵׁב עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה וָאֶבְנֶה הַבַּיִת לְשֵׁם יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:
וַיָּקֶם יְהֹוָה אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֵּר
לדוד אבי,
וָאָקֻם תַּחַת דָּוִד אָבִי וָאֵשֵׁב
כשיש לי מנוחה מאויבים
[88]
עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה
ואז יכולתי לבנות,
[89]
וָאֶבְנֶה
-ובניתי
הַבַּיִת לְשֵׁם יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל
בכוונה לשמה:
[90]
(כא)
וָאָשִׂם שָׁם מָקוֹם לָאָרוֹן אֲשֶׁר שָׁם בְּרִית יְהֹוָה אֲשֶׁר כָּרַת עִם אֲבֹתֵינוּ בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
וָאָשִׂם שָׁם
בבית המקדש
[91]
שהינו בית קבע
[92]
מָקוֹם לָאָרוֹן
הוא הדביר
[93]
שיעמוד שם,
[94]
אֲשֶׁר שָׁם
-בתוכו
[95]
בְּרִית יְהֹוָה
-לוחות הברית
[96]
אֲשֶׁר כָּרַת עִם אֲבֹתֵינוּ בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
(כב)
וַיַּעֲמֹד שְׁלֹמֹה לִפְנֵי מִזְבַּח יְהֹוָה נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל, וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו הַשָּׁמָיִם:
וַיַּעֲמֹד שְׁלֹמֹה
על כיור הנחושת
[97]
בעזרה הגדולה
[98]
לִפְנֵי מִזְבַּח יְהֹוָה
הוא מזבח הנחושת
[99]
נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל,
וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו הַשָּׁמָיִם
כדרך שואל החסד:
[100]
(כג)
וַיֹּאמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֵין כָּמוֹךָ אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לַעֲבָדֶיךָ הַהֹלְכִים לְפָנֶיךָ בְּכָל לִבָּם:
וַיֹּאמַר
אתה
יְהֹוָה אֱלֹהֵי
-המנהיג
[101]
את
יִשְׂרָאֵל
ומשגיח עליהם,
[102]
אֵין כָּמוֹךָ אֱלֹהִים
בכל השרים אשר
[103]
בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל
שהם מפעילים את גרמי השמים
[104]
וְ
אין בכל מנהיגי האומות
[105]
עַל הָאָרֶץ מִתָּחַת
[106]
מי שיכול לעכב בעדך, ולכן אתה
[107]
שֹׁמֵר
-ממתין לקיים את
[108]
הַבְּרִית וְהַחֶסֶד
שכרת עם האבות
[109]
עד שמגיע הזמן לקיים ולגמול
[110]
את הבטחתך
[111]
לַעֲבָדֶיךָ
זרע האבות הקדושים
[112]
הַהֹלְכִים לְפָנֶיךָ בְּכָל לִבָּם:
(כד)
אֲשֶׁר שָׁמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ דָּוִד אָבִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לוֹ וַתְּדַבֵּר בְּפִיךָ וּבְיָדְךָ מִלֵּאתָ כַּיּוֹם הַזֶּה:
אֲשֶׁר
שרואים כולם
[113]
ש
שָׁמַרְתָּ
הבטחתך
[114]
לְעַבְדְּךָ דָּוִד אָבִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לוֹ
שאני אבנה את בית המקדש,
[115]
וַתְּדַבֵּר
-ומה שדיברת
[116]
בְּפִיךָ וּבְיָדְךָ מִלֵּאתָ
-קיימת בידך
[117]
כַּיּוֹם הַזֶּה:
(כה)
וְעַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שְׁמֹר לְעַבְדְּךָ דָוִד אָבִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לּוֹ לֵאמֹר לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מִלְּפָנַי יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל רַק אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי כַּאֲשֶׁר הָלַכְתָּ לְפָנָי:
וְעַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שְׁמֹר
גם את ההבטחה האחרת אשר הבטחת
[118]
לְעַבְדְּךָ דָוִד אָבִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לּוֹ לֵאמֹר לֹא יִכָּרֵת לְךָ
מזרעך
[119]
אִישׁ מִלְּפָנַי יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל
למלוך עליהם
[120]
, והבטחה זו תקויים על ידי
רַק אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי
בדרכי התורה
כַּאֲשֶׁר הָלַכְתָּ לְפָנָי:
(כו)
וְעַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יֵאָמֶן נָא דְּבָרְךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לְעַבְדְּךָ דָּוִד אָבִי:
וְעַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יֵאָמֶן
-קיים
[121]
נָא דְּבָרְךָ
[122]
(דבריך
[123]
כתיב)
אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לְעַבְדְּךָ דָּוִד אָבִי
שהבית שבניתי יהיה בית ה'
[124]
לעולם:
[125]
(כז)
כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ?! הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ אַף כִּי הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי:
כִּי הַאֻמְנָם
(בתמיה)
[126]
יֵשֵׁב אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ?!
הִנֵּה
-הרי
הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם
כולם
לֹא יְכַלְכְּלוּךָ
-יכילוך
[127]
, שאתה מקומו של עולם ואין העולם מקומך,
[128]
אַף כִּי
-ומכל שכן
[129]
הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי
לא יכילך, ובכל זאת
[130]
אני מבקש כי הבית הזה אשר בניתי יישמעו בו התפילות יותר מאשר במקום אחר:
[131]
(כח)
וּפָנִיתָ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תְּחִנָּתוֹ יְהֹוָה אֱלֹהָי, לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר עַבְדְּךָ מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ הַיּוֹם:
וּ
מבקש אני
[132]
ששעה זו תהא עת רצון
[133]
, וכי
פָנִיתָ
-תפנה
אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תְּחִנָּתוֹ יְהֹוָה אֱלֹהָי,
לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה
הוא השבח הנאמר להקב"ה לפני התפילה אליו
[134]
וְאֶל הַתְּפִלָּה
לעיקר כוונת תועלת הבית
[135]
אֲשֶׁר עַבְדְּךָ מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ הַיּוֹם:
(כט)
לִהְיוֹת עֵינֶךָ פְתֻחוֹת אֶל הַבַּיִת הַזֶּה לַיְלָה וָיוֹם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַרְתָּ יִהְיֶה שְׁמִי שָׁם לִשְׁמֹעַ אֶל הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר יִתְפַּלֵּל עַבְדְּךָ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה:
וזוהי תפילתי
[136]
לִהְיוֹת עֵינֶךָ
המשוטטות
[137]
פְתֻחוֹת
ושמירתך תמידית
[138]
אֶל הַבַּיִת הַזֶּה לַיְלָה וָיוֹם אֶל הַמָּקוֹם
הזה
אֲשֶׁר אָמַרְתָּ יִהְיֶה שְׁמִי שָׁם
וכך אבקשך
לִשְׁמֹעַ אֶל הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר יִתְפַּלֵּל עַבְדְּךָ אֶל הַמָּקוֹם
-במקום
[139]
הַזֶּה:
(ל)
וְשָׁמַעְתָּ אֶל תְּחִנַּת עַבְדְּךָ, וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְאַתָּה תִּשְׁמַע אֶל מְקוֹם שִׁבְתְּךָ אֶל הַשָּׁמַיִם וְשָׁמַעְתָּ וְסָלָחְתָּ:
וְ
אבקש
שָׁמַעְתָּ
-שתשמע
אֶל תְּחִנַּת
-בקשת צרכי
[140]
עַבְדְּךָ,
וְ
באותה מידה
[141]
לתפילת
עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל
אף אם יחטאו, ותקבל תפילתם
אֲשֶׁר יִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְאַתָּה תִּשְׁמַע אֶל מְקוֹם
-ממקום
[142]
שִׁבְתְּךָ אֶל הַשָּׁמַיִם
-מן השמיים
[143]
וְשָׁמַעְתָּ וְסָלָחְתָּ
לעון המתפלל:
[144]
(לא)
: אֵת אֲשֶׁר יֶחֱטָא אִישׁ לְרֵעֵהוּ וְנָשָׁא בוֹ אָלָה לְהַאֲלֹתוֹ וּבָא אָלָה לִפְנֵי מִזְבַּחֲךָ בַּבַּיִת הַזֶּה:
וביקש אף בענייני בין אדם לחבירו
[145]
: אֵת אֲשֶׁר
-כאשר
יֶחֱטָא אִישׁ לְרֵעֵהוּ
בממונו
[146]
או באשתו,
[147]
וְנָשָׁא בוֹ
-וחייבו
[148]
הדיין
[149]
אָלָה
-שבועת קללה
[150]
לְהַאֲלֹתוֹ
-להשביעו,
וּבָא אָלָה
-שבועה זו
[151]
או האישה הסוטה
[152]
לִפְנֵי מִזְבַּחֲךָ בַּבַּיִת הַזֶּה:
(לב)
וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם וְעָשִׂיתָ וְשָׁפַטְתָּ אֶת עֲבָדֶיךָ לְהַרְשִׁיעַ רָשָׁע לָתֵת דַּרְכּוֹ בְּרֹאשׁוֹ, וּלְהַצְדִּיק צַדִּיק לָתֶת לוֹ כְּצִדְקָתוֹ:
וְאַתָּה תִּשְׁמַע
מן
[153]
הַשָּׁמַיִם וְעָשִׂיתָ וְשָׁפַטְתָּ
מיד
[154]
אֶת עֲבָדֶיךָ לְהַרְשִׁיעַ רָשָׁע
הנשבע לשקר, או זה שחייבו לשווא להישבע,
[155]
לָתֵת
לו עונש על
דַּרְכּוֹ
הרעה
בְּרֹאשׁוֹ,
וּלְהַצְדִּיק צַדִּיק
הנשבע באמת והמשביע בצדק
[156]
לָתֶת לוֹ כְּצִדְקָתוֹ:
[157]
(לג)
בְּהִנָּגֵף עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי אוֹיֵב אֲשֶׁר יֶחֶטְאוּ לָךְ, וְשָׁבוּ אֵלֶיךָ וְהוֹדוּ אֶת שְׁמֶךָ וְהִתְפַּלְלוּ וְהִתְחַנְּנוּ אֵלֶיךָ בַּבַּיִת הַזֶּה:
בְּהִנָּגֵף עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי אוֹיֵב
על
אֲשֶׁר יֶחֶטְאוּ
-חטאו
[158]
לָךְ,
וְשָׁבוּ אֵלֶיךָ וְהוֹדוּ אֶת שְׁמֶךָ
שכן חייב אדם לברך על הרעה,
[159]
וְהִתְפַּלְלוּ
-ויתפללו הנשארים בעיר אשר לא יצאו למלחמה
[160]
וְהִתְחַנְּנוּ
-ויתחננו
אֵלֶיךָ
להשיבם את הארץ אשר לקח מהם האויב
[161]
בַּבַּיִת הַזֶּה:
[162]
(לד)
וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם וְסָלַחְתָּ לְחַטַּאת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וַהֲשֵׁבֹתָם אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּ לַאֲבוֹתָם:
וְאַתָּה תִּשְׁמַע
מן
הַשָּׁמַיִם
תפילתם,
[163]
וְ
כנגד חזרתם בתשובה
[164]
סָלַחְתָּ
-תסלח
לְחַטַּאת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וַהֲשֵׁבֹתָם
בשלום
[165]
בזכות תפילתם
[166]
אף כאשר יצאו עוד למלחמה
[167]
אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּ לַאֲבוֹתָם:
(לה)
בְּהֵעָצֵר שָׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר כִּי יֶחֶטְאוּ לָךְ וְהִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְהוֹדוּ אֶת שְׁמֶךָ וּמֵחַטָּאתָם יְשׁוּבוּן כִּי תַעֲנֵם:
בְּהֵעָצֵר שָׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר כִּי יֶחֶטְאוּ לָךְ
בני ישראל, ותודיעם על איזה עוון נעצרו השמים,
[168]
וְהִתְפַּלְלוּ אֶל
-מן
הַמָּקוֹם הַזֶּה וְהוֹדוּ אֶת שְׁמֶךָ
על שהעדת בהם על מה נענשו,
[169]
וּמֵחַטָּאתָם יְשׁוּבוּן כִּי
-למען
[170]
תַעֲנֵם
-שתענה
[171]
להם, ואפילו שלא ישובו מתוך אהבה אלא מתוך יראה:
[172]
(לו)
וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם וְסָלַחְתָּ לְחַטַּאת עֲבָדֶיךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל כִּי תוֹרֵם אֶת הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָהּ וְנָתַתָּה מָטָר עַל אַרְצְךָ אֲשֶׁר נָתַתָּה לְעַמְּךָ לְנַחֲלָה:
בכל זאת
[173]
וְאַתָּה תִּשְׁמַע
מן
הַשָּׁמַיִם וְסָלַחְתָּ לְחַטַּאת עֲבָדֶיךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל כִּי
-ובזה
[174]
תוֹרֵם
-תלמדם
[175]
אפילו דרך ענישתם
[176]
אֶת הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה
לשוב ולתקן מעשיהם
[177]
, והיא הדרך
אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָהּ
לעבוד אותך באהבה
[178]
, ומיד לאחר מכן יחזרו בתשובה
[179]
ותקבל בקשתם
[180]
וְנָתַתָּה
-ותיתן להם
מָטָר עַל אַרְצְךָ אֲשֶׁר נָתַתָּה לְעַמְּךָ לְנַחֲלָה:
(לז)
: רָעָב כִּי יִהְיֶה בָאָרֶץ דֶּבֶר כִּי יִהְיֶה שִׁדָּפוֹן יֵרָקוֹן אַרְבֶּה חָסִיל כִּי יִהְיֶה כִּי יָצַר לוֹ אֹיְבוֹ בְּאֶרֶץ שְׁעָרָיו כָּל נֶגַע כָּל מַחֲלָה:
והמשיך שלמה להתפלל על קבלת כל התפילות ואמר
[181]
: רָעָב כִּי
-אם
יִהְיֶה בָאָרֶץ
אפילו שהיה מטר
[182]
, או
דֶּבֶר כִּי
-אם
יִהְיֶה
בגלל
[183]
שִׁדָּפוֹן
-מחלה הפוגעת בזרעים
[184]
וגורמת רעב
[185]
, או בגלל
[186]
יֵרָקוֹן
-מחלה הפוגעת בתבואה
[187]
, או
אַרְבֶּה
מסוג
[188]
חָסִיל כִּי
-אם
יִהְיֶה
, או
כִּי
-אם
יָצַר לוֹ
לעם ישראל
אֹיְבוֹ
-במצור
[189]
בְּאֶרֶץ שְׁעָרָיו
-בארצו
[190]
, או
כָּל נֶגַע
-נגעים למיניהם
[191]
, או
כָּל מַחֲלָה
-מחלות למיניהן
[192]
לכל אדם
[193]
מישראל:
[194]
(לח)
כָּל תְּפִלָּה כָל תְּחִנָּה אֲשֶׁר תִהְיֶה לְכָל הָאָדָם לְכֹל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יֵדְעוּן אִישׁ נֶגַע לְבָבוֹ וּפָרַשׂ כַּפָּיו אֶל הַבַּיִת הַזֶּה:
כָּל תְּפִלָּה כָל תְּחִנָּה אֲשֶׁר תִהְיֶה לְכָל הָאָדָם
-יחיד
[195]
שמתפלל על עצמו (אפילו בעת צרת הכלל),
[196]
לְכֹל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל
-רבים,
[197]
אֲשֶׁר יֵדְעוּן אִישׁ נֶגַע לְבָבוֹ
-עוונו וחטאו
[198]
עבורם נענש
[199]
בנגעים הגלויים והנסתרים
[200]
וּפָרַשׂ כַּפָּיו
בתפילה
אֶל הַבַּיִת
-בבית
[201]
הַזֶּה
או בכל מקום שיהיה כנגדו:
[202]
(לט)
וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְסָלַחְתָּ וְעָשִׂיתָ וְנָתַתָּ לָאִישׁ כְּכָל דְּרָכָיו אֲשֶׁר תֵּדַע אֶת לְבָבוֹ כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ לְבַדְּךָ אֶת לְבַב כָּל בְּנֵי הָאָדָם:
וְ
אף אם השכינה לא תשכון בתוך העם בגלל חטאיהם,
[203]
אַתָּה תִּשְׁמַע
את התפילות מן
הַשָּׁמַיִם
שהוא
מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְסָלַחְתָּ
לחטאו
[204]
וְעָשִׂיתָ
-וקיימת משאלתו
[205]
של המתפלל,
וְנָתַתָּ לָאִישׁ כְּכָל דְּרָכָיו
-אשר ביקש
[206]
כ
אֲשֶׁר תֵּדַע אֶת לְבָבוֹ
שהוא שלם עמך
[207]
, שכן ללא לב שלם לא תתקבל התפילה,
[208]
כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ לְבַדְּךָ אֶת לְבַב כָּל בְּנֵי הָאָדָם:
[209]
(מ)
לְמַעַן יִרָאוּךָ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבֹתֵינוּ:
לְמַעַן יִרָאוּךָ
שכן ברגע שיבינו שהתשובה והתפילה הסירו את הרעה יבינו שמה' היא באה
[210]
בגלל החטא ואז יראוך
[211]
כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבֹתֵינוּ:
(מא)
וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא, וּבָא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה לְמַעַן שְׁמֶךָ:
וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא,
וּבָא
-כאשר יבוא
מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה
להתפלל בבית המקדש בגלל ששמע את שמך הגדול
[212]
, תשמע ככל אשר יקרא אליך
[213]
גם אם הוא לא ראוי,
[214]
לְמַעַן
פרסום
[215]
שְׁמֶךָ:
(מב)
כִּי יִשְׁמְעוּן אֶת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה וּזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה וּבָא וְהִתְפַּלֵּל אֶל הַבַּיִת הַזֶּה:
כִּי
-כך
יִשְׁמְעוּן
כל הגויים
אֶת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה וּזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה
-הנוטה
[216]
לקבל,
וּבָא
-וכך יבוא הנכרי
וְהִתְפַּלֵּל אֶל הַבַּיִת
-בבית
הַזֶּה:
(מג)
אַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנָּכְרִי לְמַעַן יֵדְעוּן כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת שְׁמֶךָ לְיִרְאָה אֹתְךָ כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, וְלָדַעַת כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי:
אַתָּה תִּשְׁמַע
מן
הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנָּכְרִי
אף על פי שאינו ראוי
[217]
, ולא כמו בישראל שתפילתו נשמעת רק אם הדבר ראוי הן מצד המבקש והן מצד הבקשה
[218]
, וזאת
לְמַעַן יֵדְעוּן כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת שְׁמֶךָ לְיִרְאָה אֹתְךָ כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל,
וְלָדַעַת כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי:
(מד)
כִּי יֵצֵא עַמְּךָ לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבוֹ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵם וְהִתְפַּלְלוּ אֶל יְהֹוָה דֶּרֶךְ הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהּ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִתִי לִשְׁמֶךָ:
ועכשיו התפלל שלמה על קבלת התפילה של ישראל גם כשאינם יכולים להיות בבית המקדש עצמו שיפנו לכיוון ירושלים מקום המקדש
[219]
ותתקבל תפילתם, כגון
כִּי יֵצֵא עַמְּךָ לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבוֹ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵם
לאחר ששאלו את ה'
[220]
או בציווי נביא,
[221]
וְהִתְפַּלְלוּ אֶל יְהֹוָה דֶּרֶךְ הָעִיר
-כשפונים לצד ירושלים
[222]
ומכוונים שתפילתם תעבור דרך העיר
[223]
אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהּ וְ
דרך
[224]
הַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִתִי לִשְׁמֶךָ:
(מה)
וְשָׁמַעְתָּ הַשָּׁמַיִם אֶת תְּפִלָּתָם וְאֶת תְּחִנָּתָם וְעָשִׂיתָ מִשְׁפָּטָם:
וְשָׁמַעְתָּ
מן
הַשָּׁמַיִם אֶת תְּפִלָּתָם וְאֶת תְּחִנָּתָם וְעָשִׂיתָ מִשְׁפָּטָם
לנקום באויביהם:
[225]
(מו)
כִּי יֶחֶטְאוּ לָךְ כִּי אֵין אָדָם אֲשֶׁר לֹא יֶחֱטָא וְאָנַפְתָּ בָם וּנְתַתָּם לִפְנֵי אוֹיֵב וְשָׁבוּם שֹׁבֵיהֶם אֶל אֶרֶץ הָאוֹיֵב רְחוֹקָה אוֹ קְרוֹבָה:
ואף בגלות ביקש שלמה לקבל תפילתם,
[226]
כִּי
אם
[227]
יֶחֶטְאוּ לָךְ
באופן שלא יהיו ראויים לתשועה מאויביהם ויגלו בגלות
[228]
כִּי אֵין
-כיוון שלא היה בהם
[229]
אָדָם אֲשֶׁר לֹא יֶחֱטָא
להגן בזכויותיו על העם,
[230]
וְ
לכן
אָנַפְתָּ
-כעסת
[231]
בָם
-עליהם
וּנְתַתָּם
שבויים
[232]
לִפְנֵי אוֹיֵב וְשָׁבוּם שֹׁבֵיהֶם אֶל אֶרֶץ הָאוֹיֵב רְחוֹקָה אוֹ קְרוֹבָה:
(מז)
וְהֵשִׁיבוּ אֶל לִבָּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבּוּ שָׁם וְשָׁבוּ וְהִתְחַנְּנוּ אֵלֶיךָ בְּאֶרֶץ שֹׁבֵיהֶם לֵאמֹר חָטָאנוּ וְהֶעֱוִינוּ רָשָׁעְנוּ:
וְ
תכף
[233]
הֵשִׁיבוּ אֶל לִבָּם
-חזרו בתשובה
[234]
בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבּוּ שָׁם
, ולאחר מכן
וְשָׁבוּ
אליך בשנית
[235]
וְ
בסוף
[236]
הִתְחַנְּנוּ אֵלֶיךָ
ויבינו כי בשל חטאיהם הם נמצאים
[237]
בְּאֶרֶץ שֹׁבֵיהֶם
, שם
לֵאמֹר
-יאמרו
חָטָאנוּ
-עשינו חטאים
וְהֶעֱוִינוּ
-ועוונות ולכן
רָשָׁעְנוּ:
(מח)
וְשָׁבוּ אֵלֶיךָ בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם אֲשֶׁר שָׁבוּ אֹתָם וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ אַרְצָם אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבוֹתָם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִיתִי לִשְׁמֶךָ:
וְשָׁבוּ אֵלֶיךָ
בתשובה גמורה
[238]
בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם
שכן יהיו בצער
[239]
בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם אֲשֶׁר שָׁבוּ אֹתָם
בשבי,
[240]
וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ
בכוונה שהתפילה תעבור
דֶּרֶךְ אַרְצָם
ודרך ירושלים וביהמ"ק
[241]
אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבוֹתָם הָעִיר
ירושלים
אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִיתִי
(בנית כתיב)
לִשְׁמֶךָ:
(מט)
וְשָׁמַעְתָּ הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתְּךָ אֶת תְּפִלָּתָם וְאֶת תְּחִנָּתָם וְעָשִׂיתָ מִשְׁפָּטָם:
וְשָׁמַעְתָּ
מן
הַשָּׁמַיִם
שהוא
מְכוֹן שִׁבְתְּךָ אֶת תְּפִלָּתָם וְאֶת תְּחִנָּתָם וְעָשִׂיתָ מִשְׁפָּטָם
בשוביהם שלא חמלו על ישראל
[242]
, וכך יבינו כי לא טוב בעיני ה' הכבדת עולם על ישראל:
[243]
(נ)
וְסָלַחְתָּ לְעַמְּךָ אֲשֶׁר חָטְאוּ לָךְ וּלְכָל פִּשְׁעֵיהֶם אֲשֶׁר פָּשְׁעוּ בָךְ וּנְתַתָּם לְרַחֲמִים לִפְנֵי שֹׁבֵיהֶם וְרִחֲמוּם:
וְסָלַחְתָּ לְעַמְּךָ אֲשֶׁר חָטְאוּ לָךְ וּלְכָל פִּשְׁעֵיהֶם אֲשֶׁר פָּשְׁעוּ בָךְ וּנְתַתָּם לְרַחֲמִים לִפְנֵי שֹׁבֵיהֶם
שכן יבינו במה שתנקום מהם שמן הראוי להם לרחם על ישראל
[244]
וְרִחֲמוּם:
[245]
(נא)
כִּי עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרַיִם מִתּוֹךְ כּוּר הַבַּרְזֶל:
כִּי
לאחר שיעבוד מצרים
[246]
עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ הֵם
נהיו,
אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרַיִם
לאחר שנצרפו בעבודה קשה כמו שצורפים באש
[247]
את הכסף והזהב
[248]
מִתּוֹךְ כּוּר הַבַּרְזֶל
-כלי להתכת זהב וכסף
[249]
, וראוי שלא ישעבדום עוד:
[250]
(נב)
לִהְיוֹת עֵינֶיךָ פְתֻחוֹת אֶל תְּחִנַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תְּחִנַּת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לִשְׁמֹעַ אֲלֵיהֶם בְּכֹל קָרְאָם אֵלֶיךָ:
ומהות הוצאתם ממצרים
[251]
היא
לִהְיוֹת עֵינֶיךָ פְתֻחוֹת אֶל תְּחִנַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תְּחִנַּת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל
בין אל יחיד ובין אל רבים
[252]
לִשְׁמֹעַ אֲלֵיהֶם בְּכֹל
זמן שישובו אליך
[253]
ובכל
קָרְאָם
-דבר שיקראו
[254]
אֵלֶיךָ
מתוך גלותם
[255]
, אף אם יקראו בחו"ל ולא יכוונו נגד הבית:
[256]
(נג)
כִּי אַתָּה הִבְדַּלְתָּם לְךָ לְנַחֲלָה מִכֹּל עַמֵּי הָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת אֲבֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם אֲדֹנָי יֱהֹוִה:
והטעם הוא
[257]
כִּי אַתָּה הִבְדַּלְתָּם לְךָ לְנַחֲלָה מִכֹּל עַמֵּי הָאָרֶץ
-האומות
[258]
כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת אֲבֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם אֲדֹנָי יֱהֹוִה
, ואם כן מן הראוי שתשמע אליהם בכל קראם אליך:
[259]
(נד)
וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל אֶל יְהֹוָה אֵת כָּל הַתְּפִלָּה וְהַתְּחִנָּה הַזֹּאת, קָם מִלִּפְנֵי מִזְבַּח יְהֹוָה מִכְּרֹעַ עַל בִּרְכָּיו וְכַפָּיו פְּרֻשׂוֹת הַשָּׁמָיִם:
וַיְהִי כְּכַלּוֹת
-כשסיים
שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל אֶל יְהֹוָה אֵת כָּל הַתְּפִלָּה וְהַתְּחִנָּה הַזֹּאת,
קָם
-נעמד
מִלִּפְנֵי מִזְבַּח יְהֹוָה מִכְּרֹעַ
-מכריעתו
עַל בִּרְכָּיו
שכן היה במהלך כל
[260]
תפילתו כורע על ברכיו
[261]
וְכַפָּיו פְּרֻשׂוֹת
לכיוון
הַשָּׁמָיִם:
(נה)
וַיַּעְמֹד וַיְבָרֶךְ אֵת כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל קוֹל גָּדוֹל לֵאמֹר:
וַיַּעְמֹד וַיְבָרֶךְ אֵת כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל קוֹל גָּדוֹל לֵאמֹר
-ואמר:
(נו)
בָּרוּךְ יְהֹוָה אֲשֶׁר נָתַן מְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֵּר לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד מִכֹּל דְּבָרוֹ הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדּוֹ:
בָּרוּךְ יְהֹוָה
[262]
אֲשֶׁר נָתַן מְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל
מאויביו
כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֵּר
שיניח לנו מכל אויבנו
[263]
ואז ישכון בבית המקדש,
[264]
לֹא נָפַל
-החסיר
[265]
דָּבָר אֶחָד מִכֹּל דְּבָרוֹ הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדּוֹ:
(נז)
יְהִי יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עִמָּנוּ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אֲבֹתֵינוּ אַל יַעַזְבֵנוּ וְאַל יִטְּשֵׁנוּ:
יְהִי יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עִמָּנוּ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אֲבֹתֵינוּ
בדור המדבר,
[266]
אַל יַעַזְבֵנוּ וְאַל יִטְּשֵׁנוּ
-ולא ינטוש אותנו
[267]
ויסלק השגחתו מאיתנו כשנחטא לו:
[268]
(נח)
לְהַטּוֹת לְבָבֵנוּ אֵלָיו לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבֹתֵינוּ:
אלא ה' יהיה עמנו
לְהַטּוֹת לְבָבֵנוּ אֵלָיו
, ואף אם נחטא לו יטה לבבינו אליו לעבודתו
[269]
כמו שהטה את לב אבותינו בהיות הדיבור מצוי להם
[270]
, כדי שנוכל
לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבֹתֵינוּ
וזה כאמור בזכות שיהיה עימנו:
[271]
(נט)
וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְהֹוָה קְרֹבִים אֶל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ:
וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה
הנזכרים לעיל
[272]
אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְהֹוָה קְרֹבִים אֶל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ
לשמוע אותם
[273]
יוֹמָם וָלָיְלָה
-תמיד,
[274]
לַעֲשׂוֹת
ולקיים את אשר ביקשתי בתפילתי שהם
[275]
מִשְׁפַּט
-צורכי
[276]
עַבְדּוֹ
היחיד
[277]
וּמִשְׁפַּט
-וצורכי
[278]
עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל
הרבים
[279]
, לתבוע עלבונם מיד האויב
[280]
דְּבַר יוֹם
-והנצרך באותו יום יעשה אותו הקב"ה
[281]
בְּיוֹמוֹ
ולא יסתיר פניו מהם:
[282]
(ס)
לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְהֹוָה הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד:
לְמַעַן דַּעַת
-שידעו
כָּל עַמֵּי
-גויי
הָאָרֶץ
בראות את השגחת ה' על עמו
[283]
בהשגחה כללית ופרטית
[284]
כִּי יְהֹוָה הוּא הָאֱלֹהִים
, והדבקים בו שבעי טובה ונשמרים מרעה
[285]
וכמוהו
אֵין עוֹד:
(סא)
וְהָיָה לְבַבְכֶם שָׁלֵם עִם יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ לָלֶכֶת בְּחֻקָּיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו כַּיּוֹם הַזֶּה:
וזה יקרה כאשר
[286]
וְהָיָה
-יהיה
לְבַבְכֶם שָׁלֵם עִם יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ לָלֶכֶת בְּחֻקָּיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו כַּיּוֹם
-כפי שליבכם שלם עם הקב"ה היום
[287]
הַזֶּה:
(סב)
וְהַמֶּלֶךְ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ זֹבְחִים זֶבַח לִפְנֵי יְהֹוָה:
וְהַמֶּלֶךְ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ זֹבְחִים זֶבַח
-זבחים
לִפְנֵי יְהֹוָה:
(סג)
וַיִּזְבַּח שְׁלֹמֹה אֵת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר זָבַח לַיהֹוָה, בָּקָר עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף, וְצֹאן מֵאָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף, וַיַּחְנְכוּ אֶת בֵּית יְהֹוָה הַמֶּלֶךְ וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
וַיִּזְבַּח שְׁלֹמֹה אֵת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר זָבַח לַיהֹוָה,
בָּקָר עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף,
[288]
וְצֹאן מֵאָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף,
וַיַּחְנְכוּ
-ובקורבנות אלו חנכו
[289]
אֶת בֵּית יְהֹוָה
-בית המקדש
הַמֶּלֶךְ וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(סד)
בַּיּוֹם הַהוּא קִדַּשׁ הַמֶּלֶךְ אֶת תּוֹךְ הֶחָצֵר אֲשֶׁר לִפְנֵי בֵית יְהֹוָה, כִּי עָשָׂה שָׁם אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים, כִּי מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לִפְנֵי יְהֹוָה קָטֹן מֵהָכִיל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים:
בַּיּוֹם הַהוּא
מרוב הקורבנות
[290]
קִדַּשׁ הַמֶּלֶךְ
בקדושת המזבח
[291]
אֶת תּוֹךְ
-רצפת
[292]
הֶחָצֵר
-חצר הכהנים
[293]
אֲשֶׁר לִפְנֵי בֵית יְהֹוָה,
כִּי עָשָׂה
-הקטיר
[294]
שָׁם
על רצפה זו
[295]
אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים,
כִּי מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת
הוא מזבח האבנים שעשה שלמה תחת מזבח הנחושת שעשה משה במדבר
[296]
אֲשֶׁר לִפְנֵי יְהֹוָה
היה
קָטֹן מֵהָכִיל
-מלהחזיק
[297]
אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים
, שהיו קורבנות מרובים:
[298]
(סה)
וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרַיִם לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם:
וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג
-חנוכת הבית
[299]
וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל
שהגיע
מִלְּבוֹא חֲמָת
בצפונה של ישראל
[300]
עַד נַחַל מִצְרַיִם
בדרום
[301]
לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ שִׁבְעַת יָמִים
חנוכת הבית,
[302]
וְשִׁבְעַת יָמִים
חג סוכות
[303]
, סה"כ
אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם
רצופים:
[304]
(סו)
בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת הָעָם וַיְבָרֲכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהֹוָה לְדָוִד עַבְדּוֹ וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ:
בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי
הוא יום שמיני עצרת,
[305]
שִׁלַּח
-שחרר
אֶת הָעָם
שכן נטלו ממנו רשות ללכת,
[306]
וַיְבָרֲכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהֹוָה לְדָוִד עַבְדּוֹ
שמחל לו על עונותיו
[307]
, וקיים לו הבטחתו שבנו שימלוך אחריו יבנה את הבית,
[308]
וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ
שמחל להם על עון יום הכיפורים
[309]
, וראו את השכינה בבית הבנוי:
[310]