/ מלכים א פרק ט'

פסוקים

מלכים א פרק ט'

(א) וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית יְהֹוָה וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל חֵשֶׁק שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר חָפֵץ לַעֲשׂוֹת: וַיְהִי כְּכַלּוֹת -וכשסיים שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת בהצלחה [1] אֶת בֵּית יְהֹוָה וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל חֵשֶׁק -אשר היה בלב שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר חָפֵץ לַעֲשׂוֹת בבית ה' ובביתו [2] על אף שלא היה חייב: [3]
(ב) וַיֵּרָא יְהֹוָה אֶל שְׁלֹמֹה שֵׁנִית כַּאֲשֶׁר נִרְאָה אֵלָיו בְּגִבְעוֹן: וַיֵּרָא יְהֹוָה אֶל שְׁלֹמֹה שֵׁנִית -בפעם שניה בנבואה [4] כַּאֲשֶׁר -באותו מראה נבואה [5] אשר נִרְאָה אֵלָיו בְּגִבְעוֹן:
(ג) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלָיו שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתְךָ וְאֶת תְּחִנָּתְךָ אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתָּה לְפָנַי הִקְדַּשְׁתִּי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִתָה לָשׂוּם שְׁמִי שָׁם עַד עוֹלָם וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים: וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלָיו שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתְךָ וְאֶת תְּחִנָּתְךָ אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתָּה לְפָנַי ולכן הִקְדַּשְׁתִּי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִתָה לָשׂוּם שְׁמִי שָׁם שיקרא בית ה' [6] עַד עוֹלָם אפילו אם ייחרב הבית, [7] וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי -השגחתי [8] שָׁם כָּל הַיָּמִים שישראל יעשו רצוני [9] והמקדש יהיה בנוי: [10]
(ד) וְאַתָּה אִם תֵּלֵךְ לְפָנַי כַּאֲשֶׁר הָלַךְ דָּוִד אָבִיךָ בְּתָם לֵבָב וּבְיֹשֶׁר לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ חֻקַּי וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמֹר: ובאשר להתמדת מלכות בית דוד שביקשת, זה יהיה תלוי במעשיך [11] וְאַתָּה אִם תֵּלֵךְ לְפָנַי כַּאֲשֶׁר הָלַךְ דָּוִד אָבִיךָ בְּתָם לֵבָב -ללא פניות חיצוניות [12] וּבְיֹשֶׁר באמונות ודעות [13] לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ במצוות עשה [14] וגם את חֻקַּי וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמֹר שלא לעבור על מצוות לא תעשה: [15]
(ה) וַהֲקִמֹתִי אֶת כִּסֵּא מַמְלַכְתְּךָ עַל יִשְׂרָאֵל לְעֹלָם כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עַל דָּוִד אָבִיךָ לֵאמֹר לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מֵעַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל: אז אקיים הבטחתי [16] וַהֲקִמֹתִי אֶת כִּסֵּא מַמְלַכְתְּךָ עַל יִשְׂרָאֵל לְעֹלָם כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עַל דָּוִד אָבִיךָ לֵאמֹר שאם ישמרו תורת ה' [17] לֹא יִכָּרֵת לְךָ מזרעך אִישׁ מֵעַל כִּסֵּא מלכות יִשְׂרָאֵל:
(ו) אִם שׁוֹב תְּשֻׁבוּן אַתֶּם וּבְנֵיכֶם מֵאַחֲרַי וְלֹא תִשְׁמְרוּ מִצְוֹתַי חֻקֹּתַי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם וַהֲלַכְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם: אבל למרות שהבטחתי לאביך כי אתה תמלוך ללא תנאי, באשר לדור השלישי ואילך אין הבטחת מלכות ללא תנאי [18] , ולכן אִם שׁוֹב תְּשֻׁבוּן -תסטו מן הדרך הטובה אַתֶּם -אתה וישראל [19] שבדור הזה, [20] וּבְנֵיכֶם לאחר מכן מֵאַחֲרַי -מאחרי עבודתי [21] וְלֹא תִשְׁמְרוּ מִצְוֹתַי חֻקֹּתַי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם וַהֲלַכְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם:
(ז) וְהִכְרַתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם וְאֶת הַבַּיִת אֲשֶׁר הִקְדַּשְׁתִּי לִשְׁמִי אֲשַׁלַּח מֵעַל פָּנָי וְהָיָה יִשְׂרָאֵל לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה בְּכָל הָעַמִּים: וְהִכְרַתִּי -אשמיד אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם וממילא המלוכה תתבטל, [22] וְאֶת הַבַּיִת אֲשֶׁר הִקְדַּשְׁתִּי לִשְׁמִי אֲשַׁלַּח -אחריב [23] מֵעַל פָּנָי ולא תהיה השגחתי עליהם, וממילא [24] וְהָיָה -יהיו יִשְׂרָאֵל לְמָשָׁל מרוב מפלתם [25] וְלִשְׁנִינָה -דיבור [26] לועג [27] בְּכָל הָעַמִּים:
(ח) וְהַבַּיִת הַזֶּה יִהְיֶה עֶלְיוֹן כָּל עֹבֵר עָלָיו יִשֹּׁם וְשָׁרָק וְאָמְרוּ עַל מֶה עָשָׂה יְהֹוָה כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת וְלַבַּיִת הַזֶּה: וְהַבַּיִת הַזֶּה יִהְיֶה -שהיה [28] כל זמן שלא חטאתם [29] עֶלְיוֹן -חשוב [30] אפילו לעובדי כוכבים [31] , כאשר ייחרב [32] כָּל עֹבֵר עָלָיו מהנכרים [33] יִשֹּׁם -יהיה תמה [34] מרוב התפעלות [35] , ומכיוון שהיה הבית גדול כך תהיה התמיהה גדולה [36] וְשָׁרָק -עד שישרוק העובר מתמיהה, [37] וְאָמְרוּ -ויאמרו אלו לאלו [38] עַל מֶה -באיזו סיבה עָשָׂה יְהֹוָה כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת וְלַבַּיִת הַזֶּה:
(ט) וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצִיא אֶת אֲבֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיַּחֲזִקוּ בֵּאלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ (וישתחו) לָהֶם וַיַּעַבְדֻם, עַל כֵּן הֵבִיא יְהֹוָה עֲלֵיהֶם אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת: וְאָמְרוּ -וענו עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הפלה אותם לטובה מהגויים שלא יהיו תחת משטר הכוכבים והמזלות [39] , ו הוֹצִיא אֶת אֲבֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם , ותחת זאת וַיַּחֲזִקוּ -החזיקו בֵּאלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ (וישתחו כתיב ) לָהֶם וַיַּעַבְדֻם, עַל כֵּן הֵבִיא יְהֹוָה עֲלֵיהֶם אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת מה שלא עשה לגויים שכן לא הפלה אותם להיות תחת השגחתו: [40]
(י) וַיְהִי מִקְצֵה עֶשְׂרִים שָׁנָה אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה אֶת שְׁנֵי הַבָּתִּים, אֶת בֵּית יְהֹוָה וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ: וַיְהִי מִקְצֵה -בסוף [41] עֶשְׂרִים שָׁנָה אֲשֶׁר בהם בָּנָה שְׁלֹמֹה אֶת שְׁנֵי הַבָּתִּים, אֶת בֵּית יְהֹוָה בשבע שנים [42] וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ בשלוש עשרה שנה: [43]
(יא) ( )חִירָם מֶלֶךְ צֹר נִשָּׂא אֶת שְׁלֹמֹה בַּעֲצֵי אֲרָזִים וּבַעֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבַזָּהָב לְכָל חֶפְצוֹ אָז יִתֵּן הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לְחִירָם עֶשְׂרִים עִיר בְּאֶרֶץ הַגָּלִיל: ולצורך בנייתם [44] ( )חִירָם מֶלֶךְ צֹר נִשָּׂא -סִיֵּעַ [45] , סָבַל אֶת הַמַּשָּׂא [46] וְכִלְכֵּל [47] אֶת שְׁלֹמֹה בַּעֲצֵי אֲרָזִים וּבַעֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבַזָּהָב לְכָל חֶפְצוֹ -ככל ששלמה רצה, אָז וכתגמול [48] יִתֵּן [49] -נתן הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לְחִירָם את החיטים והשמן מהשדות והכרמים [50] שֶׁבְּ עֶשְׂרִים עִיר -ערים בְּאֶרֶץ הַגָּלִיל בהיותה ארץ מבורכת: [51]
(יב) וַיֵּצֵא חִירָם מִצֹּר לִרְאוֹת אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָתַן לוֹ שְׁלֹמֹה וְלֹא יָשְׁרוּ בְּעֵינָיו, ( ): וַיֵּצֵא חִירָם מִצֹּר לִרְאוֹת אֶת טיב הֶעָרִים אֲשֶׁר נָתַן לוֹ שְׁלֹמֹה אם יוכל להוציא משם החטים והשמן [52] וְלֹא יָשְׁרוּ -מצאו חן בְּעֵינָיו, ( ) שהקרקע בהן הייתה חולית ולא נותנת פירות [53] וחיטה ושמן כפי שציפה: [54]
(יג) וַיֹּאמֶר מָה הֶעָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי אָחִי וַיִּקְרָא לָהֶם אֶרֶץ כָּבוּל עַד הַיּוֹם הַזֶּה: וַיֹּאמֶר חירם לשלמה מָה הֶעָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי אָחִי -אוהבי ורעי [55] , הלוא אינן ראויות לזריעה, וַיִּקְרָא לָהֶם חירם אֶרֶץ כָּבוּל [56] -טיט [57] וחול [58] עַד הַיּוֹם הַזֶּה: [59]
(יד) וַיִּשְׁלַח חִירָם לַמֶּלֶךְ מֵאָה וְעֶשְׂרִים כִּכַּר זָהָב: וכדי להמשיך את ההתקשרות ביניהם [60] וַיִּשְׁלַח -שלח חִירָם לַמֶּלֶךְ מֵאָה וְעֶשְׂרִים כִּכַּר זָהָב:
(טו) וְזֶה דְבַר הַמַּס אֲשֶׁר הֶעֱלָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית יְהֹוָה וְאֶת בֵּיתוֹ וְאֶת הַמִּלּוֹא וְאֵת חוֹמַת יְרוּשָׁלִָם וְאֶת חָצֹר וְאֶת מְגִדּוֹ וְאֶת גָּזֶר: וְזֶה דְבַר -סיבה ומטרת [61] הַמַּס אֲשֶׁר הֶעֱלָה -הטיל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה על ישראל [62] , מפני שהיה צריך [63] לִבְנוֹת אֶת בֵּית יְהֹוָה -בית המקדש, וְאֶת בֵּיתוֹ הוא ארמון המלוכה, וְאֶת הַמִּלּוֹא -מקום פנוי לאנשים להתאסף בו [64] המוקף חומה נמוכה, [65] וְאֵת חוֹמַת יְרוּשָׁלִָם וְאֶת חָצֹר וְאֶת מְגִדּוֹ וְאֶת גָּזֶר:
(טז) פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם עָלָה וַיִּלְכֹּד אֶת גֶּזֶר וַיִּשְׂרְפָהּ בָּאֵשׁ וְאֶת הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעִיר הָרָג וַיִּתְּנָהּ שִׁלֻּחִים לְבִתּוֹ אֵשֶׁת שְׁלֹמֹה: את גזר בנה שלמה לאחר ש פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם עָלָה למלחמה וַיִּלְכֹּד אֶת גֶּזֶר וַיִּשְׂרְפָהּ בָּאֵשׁ וְאֶת הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעִיר הָרָג , ולאחר מכן וַיִּתְּנָהּ -נתן את העיר שִׁלֻּחִים -נדוניא [66] לְבִתּוֹ שהיתה אֵשֶׁת שְׁלֹמֹה:
(יז) וַיִּבֶן שְׁלֹמֹה אֶת גָּזֶר וְאֶת בֵּית חֹרֹן תַּחְתּוֹן: וכיוון שפרעה שרף את העיר, [67] וַיִּבֶן שְׁלֹמֹה אֶת גָּזֶר וְ כן בנה אֶת בֵּית חֹרֹן תַּחְתּוֹן לעיר מושב: [68]
(יח) וְאֶת בַּעֲלָת וְאֶת תַּדְמֹר (תמר בַּמִּדְבָּר בָּאָרֶץ( ): וְאֶת בַּעֲלָת וְאֶת תַּדְמֹר (תמר [69] כתיב) בנה שלמה בַּמִּדְבָּר [70] סמוך לישוב [71] בָּאָרֶץ( ) -בארץ ישראל: [72]
(יט) וְאֵת כָּל עָרֵי הַמִּסְכְּנוֹת אֲשֶׁר הָיוּ לִשְׁלֹמֹה, וְאֵת עָרֵי הָרֶכֶב וְאֵת עָרֵי הַפָּרָשִׁים, וְאֵת חֵשֶׁק שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר חָשַׁק לִבְנוֹת בִּירוּשָׁלִַם וּבַלְּבָנוֹן וּבְכֹל אֶרֶץ מֶמְשַׁלְתּוֹ: וְ בנה גם כן אֵת כָּל עָרֵי הַמִּסְכְּנוֹת -האוצרות [73] אֲשֶׁר הָיוּ מיוחדים [74] לִשְׁלֹמֹה, וְאֵת עָרֵי הָרֶכֶב להניח בהן המרכבות, [75] וְאֵת עָרֵי הַפָּרָשִׁים, וְאֵת חֵשֶׁק -כל מה שהיה בלבו של שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר חָשַׁק -חפץ לִבְנוֹת בִּירוּשָׁלִַם וּבַלְּבָנוֹן וּבְכֹל אֶרֶץ מֶמְשַׁלְתּוֹ:
(כ) כָּל הָעָם הַנּוֹתָר מִן הָאֱמֹרִי הַחִתִּי הַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה: כָּל הָעָם הַנּוֹתָר מִן הָאֱמֹרִי הַחִתִּי הַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר לא התגיירו [76] ולכן לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה נחשבו:
(כא) בְּנֵיהֶם אֲשֶׁר נֹתְרוּ אַחֲרֵיהֶם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַחֲרִימָם וַיַּעֲלֵם שְׁלֹמֹה לְמַס עֹבֵד עַד הַיּוֹם הַזֶּה: בְּנֵיהֶם של הגויים הללו אֲשֶׁר נֹתְרוּ אַחֲרֵיהֶם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַחֲרִימָם -להכריתם [77] וַיַּעֲלֵם -העלה אותם שְׁלֹמֹה לְמַס עֹבֵד שעבדו בגופם את עבודת בניית הבניינים [78] ועבודתם נחשבה למס ולא לקח ממונם [79] עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
(כב) וּמִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא נָתַן שְׁלֹמֹה עָבֶד כִּי הֵם אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה וַעֲבָדָיו וְשָׂרָיו וְשָׁלִשָׁיו וְשָׂרֵי רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו: וּמִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא נָתַן שְׁלֹמֹה לאיש לעבוד בגופו עבודת [80] עָבֶד , וגם כשעבדו בגופם (בכריתת עצים וכד') לא היו עבודות אלו עבודות עבדות, [81] כִּי הֵם בני ישראל היו אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה [82] וַעֲבָדָיו וְשָׂרָיו וְשָׁלִשָׁיו -גיבוריו ונכבדיו [83] וְשָׂרֵי רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו של שלמה:
(כג) אֵלֶּה שָׂרֵי הַנִּצָּבִים אֲשֶׁר עַל הַמְּלָאכָה לִשְׁלֹמֹה חֲמִשִּׁים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת הָרֹדִים בָּעָם, הָעֹשִׂים בַּמְּלָאכָה: אֵלֶּה שָׂרֵי הַנִּצָּבִים שהיו תחת הנציבים [84] אשר היו ממונים על הממונים [85] אֲשֶׁר עַל הַמְּלָאכָה לִשְׁלֹמֹה , מספרם היה חֲמִשִּׁים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת [86] הָרֹדִים -מושלים ונוגשים [87] בָּעָם, הָעֹשִׂים -העוסקים בַּמְּלָאכָה:
(כד) אַךְ בַּת פַּרְעֹה עָלְתָה מֵעִיר דָּוִד אֶל בֵּיתָהּ אֲשֶׁר בָּנָה לָהּ אָז בָּנָה אֶת הַמִּלּוֹא: אַךְ מיד כאשר [88] בַּת פַּרְעֹה עָלְתָה מֵעִיר דָּוִד שכן שלמה לא רצה שתשב שם בשל קדושת העיר [89] אֶל בֵּיתָהּ אֲשֶׁר בָּנָה לָהּ שלמה, [90] אָז לכבודה [91] בָּנָה גם כן אֶת הַמִּלּוֹא בבתים לעבדיה ולשפחותיה [92] , כי מקום זה היה סמוך לביתה: [93]
(כה) וְהֶעֱלָה שְׁלֹמֹה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה עֹלוֹת וּשְׁלָמִים עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בָּנָה לַיהֹוָה, וְהַקְטֵיר אִתּוֹ אֲשֶׁר לִפְנֵי יְהֹוָה וְשִׁלַּם אֶת הַבָּיִת: וְ מקופת המלך [94] הֶעֱלָה -התנדב [95] שְׁלֹמֹה עבור כל ישראל [96] שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה -בשלושת הרגלים [97] עֹלוֹת וּשְׁלָמִים אותם הקריב עַל הַמִּזְבֵּחַ הנחושת [98] אֲשֶׁר בָּנָה לַיהֹוָה, וְהַקְטֵיר אִתּוֹ -על מזבח הזהב [99] אֲשֶׁר לִפְנֵי יְהֹוָה קטורת, [100] וְשִׁלַּם -והשלים שלמה [101] אֶת עבודת [102] הַבָּיִת לכל משפטו: [103]
(כו) וָאֳנִי עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בְּעֶצְיוֹן גֶּבֶר אֲשֶׁר אֶת אֵלוֹת עַל שְׂפַת יַם סוּף בְּאֶרֶץ אֱדוֹם: וָאֳנִי -וְצִי אֳנִיּוֹת [104] עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בְּעֶצְיוֹן גֶּבֶר אֲשֶׁר אֶת -סמוך [105] ל אֵלוֹת אשר עַל שְׂפַת יַם סוּף בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לאחר שכבש אותם: [106]
(כז) וַיִּשְׁלַח חִירָם בָּאֳנִי אֶת עֲבָדָיו אַנְשֵׁי אֳנִיּוֹת יֹדְעֵי הַיָּם עִם עַבְדֵי שְׁלֹמֹה: וַיִּשְׁלַח חִירָם בָּאֳנִי -בצי הָאֳנִיּוֹת אֶת עֲבָדָיו אַנְשֵׁי אֳנִיּוֹת -מלחים וחובלים [107] יֹדְעֵי -מאומנים [108] בהנהגת הָאֳנִיּוֹת [109] ונתיבי [110] הַיָּם עִם עַבְדֵי שְׁלֹמֹה:
(כח) וַיָּבֹאוּ אוֹפִירָה וַיִּקְחוּ מִשָּׁם זָהָב אַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים כִּכָּר וַיָּבִאוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה: וַיָּבֹאוּ אוֹפִירָה שם היה מקום מחצב הזה, [111] וַיִּקְחוּ מִשָּׁם זָהָב אַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים [112] כִּכָּר -כיכרות זהב וַיָּבִאוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה:

הערות

1. רד"ק.
2. רד"ק.
3. מצודת דוד, מלבי"ם.
4. למרת שזו הפעם השלישית שה' נראה אליו, המראה הראשון לא נחשב לנבואה גמורה, לכן החשיב נבואה זו כשנית ולא כשלישית (מלבי"ם).
5. מצודת דוד.
6. מצודת דוד, מלבי"ם.
7. מלבי"ם.
8. רד"ק, מצודת דוד.
9. רד"ק.
10. מלבי"ם.
11. מלבי"ם.
12. מלבי"ם.
13. מלבי"ם.
14. מלבי"ם.
15. מלבי"ם.
16. מלבי"ם.
17. מלבי"ם.
18. מלבי"ם.
19. רד"ק.
20. מצודת דוד.
21. תרגום יונתן.
22. מלבי"ם.
23. מצודת דוד.
24. מלבי"ם.
25. מצודת דוד.
26. רד"ק, מצודת ציון.
27. רש"י.
28. רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם.
29. רש"י.
30. מצודת דוד. ורד"ק מביא בשם יש מפרשים שעליון הכוונה יהיה חרב והוא מל' כריתה.
31. רש"י.
32. רש"י.
33. רלב"ג.
34. רש"י, רלב"ג, מצודת ציון.
35. רלב"ג.
36. מלבי"ם.
37. רש"י, רלב"ג, מצודת ציון.
38. מצודת דוד.
39. מלבי"ם.
40. מלבי"ם.
41. רד"ק.
42. רש"י, רד"ק.
43. רש"י, רד"ק.
44. מצודת דוד.
45. רד"ק.
46. מצודת דוד.
47. רש"י. ורלב"ג מביא פירוש נוסף למילה "נשא" ומפרשה "רומם".
48. רד"ק.
49. מלבי"ם בפסוק י' מבאר ששלמה לא נתן אותם במתנה, אלא במשך אותם כ' שנים שחירם נתן לו עצים וזהב, שלמה נתן לו עשרים אלף כור חיטים ושמן, וכשהסתיימו כ' השנים, החליט שלמה בדעתו להמשיך את העיסקה, שחירם יתן לו עצים וזהב, ותמורת זה שלמה נתן לו את הערים שיוציא מהם חיטים ושמן.
50. מלבי"ם בפסוק י'.
51. מלבי"ם בפסוק י'.
52. מלבי"ם.
53. רד"ק, רלב"ג. והמצודת דוד (בפס' יג) מבאר שהיו פירותיה מועטים.
54. אברבנאל.
55. מצודת ציון.
56. מלשון כבלי ברזל (מצודת ציון). שהרגלים משתקעים בה כאילו אסורים בכבלי ברזל (מצודת דוד). ובתלמוד, אמר רב הונא שהיו בה בני אדם שמכובלין בכסף ובזהב. רב נחמן בר יצחק אמר ארץ חומטון (-מלוחה ומתבקעת) היתה, ואמאי קרי לה כבול? דמשתרגא בה כרעא עד כבלא (-שטובעת בה הרגל עד הפרק התחתון) (שבת נד.).
57. שרגלי האדם שוקעים בה (רש"י, רד"ק, מצודת דוד).
58. רלב"ג.
59. ומלבי"ם מפרש כי חירם החזירם לשלמה אשר הושיבן בבני ישראל שעבדו את האדמה וממנה הוציאו לחירם את העשרים אלף כורים וכך נמשכה ההתקשרות ביניהם.
60. מלבי"ם.
61. רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם.
62. מלבי"ם. ורד"ק מסביר על ישראל שלא שילמו מס בנתינת עבדים לבניית הבתים והערים.
63. מלבי"ם.
64. מצודת דוד.
65. מקום היה בירושלים בעיר דוד, ונקרא מלוא, על שם שמוקף חומה נמוכה, ומילא אותו עפר (רש"י).
66. רש"י, רד"ק, רלב"ג, מצודת דוד, מלבי"ם.
67. מצודת דוד.
68. ונראה כי העיר נחרבה שוב ובנה אותה שלמה מחדש עם בית חורון עליון והיו ערי מבצר (מלבי"ם).
69. ראה את פירושו של הרד"ק המסביר כי לכבוד שלמה המלך נכתב כך.
70. משום שהתרמודים היו מתגוררים בחולות (מלבי"ם).
71. מצודת דוד. ורש"י מפרש בישוב.
72. מלבי"ם.
73. רש"י, מצודת ציון, מלבי"ם.
74. ובחמת בנה ערי אוצרות לסוחרים להניח שם סחורתם (מלבי"ם).
75. מצודת ציון.
76. מלבי"ם בפסוק טו.
77. מצודת ציון.
78. רלב"ג בפסוק טו.
79. מצודת דוד.
80. מצודת דוד.
81. מלבי"ם.
82. אע"פ שהיה בשלום מכל מקום קצת מלחמות היו לו (רד"ק).
83. מצודת ציון.
84. רלב"ג. ורד"ק מפרש נציבים על המלאכה. וראה אודות הנציבים בפרק ד' פסוק ז' לעיל.
85. רש"י, מצודת דוד.
86. שלש מאות מהם היו גרים הממונים על שבעים אלף נושא סבל ושמונים אלף חוצב בהר (רש"י). ומצודת דוד מבאר ששלוש מאות היו מהגבעונים, ומאתים וחמישים מבנ"י. ומלבי"ם מפרש שהיו חמישים שרים אחראים על חמש מאות ממונים שהיו בעצמם אחראים על חמישים עובדים.
87. מצודת ציון.
88. מצודת דוד.
89. רש"י, רד"ק. וראה מלבי"ם המסביר כי שלמה לא גילה לה שבשל רוב קדושת העיר העבירה אלא נתן לה לחשוב שעשה זאת לכבודה.
90. רש"י.
91. מצודת דוד.
92. רש"י.
93. מצודת דוד.
94. מצודת דוד.
95. מלבי"ם.
96. מצודת דוד.
97. רלב"ג.
98. הוא המזבח שהיה בעזרה (ר"י קרא).
99. מצודת דוד. הוא המזבח שהיה בהיכל (ר"י קרא).
100. מצודת דוד.
101. רד"ק.
102. רד"ק.
103. מצודת דוד.
104. רד"ק, מלבי"ם.
105. רד"ק, מצודת דוד.
106. מלבי"ם.
107. מלבי"ם.
108. רד"ק.
109. רלב"ג.
110. מצודת דוד.
111. רלב"ג, מצודת דוד.
112. למרות שלקחו משם ארבע מאות חמישים, יתכן כי שלושים כיכר היה להוצאות הדרך (רד"ק). או שנתן להם שלמה שכרם שלושים כיכר זהב (מלבי"ם).

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה