(א)
וַיֵּלֶךְ רְחַבְעָם שְׁכֶם, כִּי שְׁכֶם בָּא כָל יִשְׂרָאֵל לְהַמְלִיךְ אֹתוֹ:
וַיֵּלֶךְ רְחַבְעָם
בן שלמה ל
שְׁכֶם,
[1]
כִּי
ל
שְׁכֶם
ולא לירושלים
[2]
בָּא
-באו
כָל יִשְׂרָאֵל לְהַמְלִיךְ אֹתוֹ:
[3]
(ב)
וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וְהוּא עוֹדֶנּוּ בְמִצְרַיִם אֲשֶׁר בָּרַח מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיֵּשֶׁב יָרָבְעָם בְּמִצְרָיִם:
וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ
-וכששמע
יָרָבְעָם בֶּן נְבָט
על מות שלמה אויבו
[4]
וְהוּא עוֹדֶנּוּ
-היה עדיין
[5]
בְמִצְרַיִם אֲשֶׁר
-שכן
בָּרַח
אז
מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה
, ועל אף ששלמה מת
וַיֵּשֶׁב
-המשיך לשבת
[6]
יָרָבְעָם בְּמִצְרָיִם
ולא חזר מעצמו:
[7]
(ג)
וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְרְאוּ לוֹ וַיָּבֹא (ויבאו) יָרָבְעָם וְכָל קְהַל יִשְׂרָאֵל וַיְדַבְּרוּ אֶל רְחַבְעָם לֵאמֹר:
וַיִּשְׁלְחוּ
זקני העדה
[8]
וַיִּקְרְאוּ לוֹ
להיות ראש המדברים אצל רחבעם, שאם ירצה למלוך שֶׁיָּקֵל העול מעליהם,
[9]
וַיָּבֹא (ויבאו
כתיב
) יָרָבְעָם וְכָל קְהַל יִשְׂרָאֵל
לִשְׁכֶם
וַיְדַבְּרוּ אֶל רְחַבְעָם לֵאמֹר:
(ד)
אָבִיךָ הִקְשָׁה אֶת עֻלֵּנוּ וְאַתָּה עַתָּה הָקֵל מֵעֲבֹדַת אָבִיךָ הַקָּשָׁה וּמֵעֻלּוֹ הַכָּבֵד אֲשֶׁר נָתַן עָלֵינוּ וְנַעַבְדֶךָּ:
אָבִיךָ
שלמה
הִקְשָׁה אֶת עֻלֵּנוּ
לכלכל בני ביתו וסוסיו
[10]
, והיה טוב בעיני ישראל מרוב השלווה שהיו בה,
[11]
וְאַתָּה
אין לך צורך בכך
[12]
, וגם
עַתָּה
שהחלו לצמוח מלחמות
[13]
הָקֵל מֵעֲבֹדַת אָבִיךָ הַקָּשָׁה
היא הטלת המס
[14]
וּמֵעֻלּוֹ הַכָּבֵד
הוא הנהגת השלטון
אֲשֶׁר נָתַן עָלֵינוּ
ביד חזקה
[15]
וְנַעַבְדֶךָּ:
(ה)
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לְכוּ עֹד שְׁלֹשָׁה יָמִים וְשׁוּבוּ אֵלָי וַיֵּלְכוּ הָעָם:
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם
רחבעם
לְכוּ
לְאַהֲלֵיכֶם והתעכבו
[16]
בבקשתכם
[17]
עֹד שְׁלֹשָׁה יָמִים וְ
לאחר מכן
[18]
שׁוּבוּ אֵלָי
לקבלת תשובתי,
וַיֵּלְכוּ הָעָם:
(ו)
וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הָיוּ עֹמְדִים אֶת פְּנֵי שְׁלֹמֹה אָבִיו בִּהְיֹתוֹ חַי לֵאמֹר אֵיךְ אַתֶּם נוֹעָצִים לְהָשִׁיב אֶת הָעָם הַזֶּה דָּבָר:
וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת
-עם
הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הָיוּ עֹמְדִים אֶת פְּנֵי
-לפני
[19]
שְׁלֹמֹה אָבִיו
והיו מבינים בתחבולת התחזקות הממלכה
[20]
, ומייעצים לו
[21]
בִּהְיֹתוֹ חַי
[22]
לֵאמֹר
-ושאל בעצתם
אֵיךְ
[23]
אַתֶּם נוֹעָצִים
בינכם לתת לי עצה
[24]
כיצד
לְהָשִׁיב אֶת הָעָם הַזֶּה דָּבָר
על בקשתם להקל בעול ובעבודה הקשה:
(ז)
וַיְדַבְּרוּ (וידבר) אֵלָיו לֵאמֹר, אִם הַיּוֹם תִּהְיֶה עֶבֶד לָעָם הַזֶּה וַעֲבַדְתָּם וַעֲנִיתָם וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם דְּבָרִים טוֹבִים וְהָיוּ לְךָ עֲבָדִים כָּל הַיָּמִים:
וַיְדַבְּרוּ (וידבר
כתיב
) אֵלָיו
הזקנים
לֵאמֹר,
אִם
עוד
הַיּוֹם
[25]
תִּהְיֶה עֶבֶד לָעָם הַזֶּה
שתראה להם שרצונך בטל מפני רצונם,
[26]
וַעֲבַדְתָּם
-ותהיה נכנע להם,
[27]
וַעֲנִיתָם
-ותשיב
[28]
להם על שאלתם אפילו שלא ביקשו ממך,
[29]
וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם דְּבָרִים טוֹבִים
אז ישובו מרוגזם וימליכוך ללא תנאים
[30]
וְהָיוּ לְךָ עֲבָדִים
ותמלוך עליהם
[31]
כָּל הַיָּמִים
, ומלכותך תהיה בלתי מוגבלת:
[32]
(ח)
וַיַּעֲזֹב אֶת עֲצַת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ וַיִּוָּעַץ אֶת הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ אֲשֶׁר הָעֹמְדִים לְפָנָיו:
וַיַּעֲזֹב אֶת עֲצַת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ
כי הם ועצתם
[33]
לא ישרו בעיניו
[34]
שכן יעצו לו מה שלא שאל מהם,
[35]
וַיִּוָּעַץ אֶת
-עם
הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ
מִקַּטְנוּתָם
[36]
ו
אֲשֶׁר
מונו להיות יועציו
[37]
הָעֹמְדִים לְפָנָיו:
(ט)
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מָה אַתֶּם נוֹעָצִים וְנָשִׁיב דָּבָר אֶת הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלַי לֵאמֹר הָקֵל מִן הָעֹל אֲשֶׁר נָתַן אָבִיךָ עָלֵינוּ:
ואחר ששמע מהזקנים שלא יוכל להשיב את העם ריקם וצריך למלא בקשתם במקצת, שאל עד כמה ימלא בקשתם,
[38]
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מָה
[39]
אַתֶּם נוֹעָצִים
-מייעצים
וְנָשִׁיב
[40]
-שנשיב
דָּבָר אֶת הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלַי לֵאמֹר הָקֵל מִן הָעֹל אֲשֶׁר נָתַן אָבִיךָ עָלֵינוּ:
(י)
וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ לֵאמֹר, כֹּה תֹאמַר לָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ לֵאמֹר, אָבִיךָ הִכְבִּיד אֶת עֻלֵּנוּ וְאַתָּה הָקֵל מֵעָלֵינוּ, כֹּה תְּדַבֵּר אֲלֵיהֶם קָטָנִּי עָבָה מִמָּתְנֵי אָבִי:
וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ לֵאמֹר,
כֹּה תֹאמַר לָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ לֵאמֹר,
אָבִיךָ הִכְבִּיד
שלא כדין
[41]
אֶת עֻלֵּנוּ וְאַתָּה הָקֵל מֵעָלֵינוּ,
כֹּה תְּדַבֵּר אֲלֵיהֶם קָטָנִּי
-האצבע הקטנה שלי
[42]
עָבָה מִמָּתְנֵי
-משני המותניים של
[43]
אָבִי
[44]
ולמה אקל מעליכם את העבודה?!:
[45]
(יא)
וְעַתָּה אָבִי הֶעְמִיס עֲלֵיכֶם עֹל כָּבֵד וַאֲנִי אוֹסִיף עַל עֻלְּכֶם, אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים:
וְעַתָּה
הואיל וְתִגְדַּל מעלתי
[46]
כל שכן שיש לי זכות להעמיס עליכם
[47]
יותר, ולכן אעשה הפוך מבקשתכם להקל מֵעֻלְּכֶם,
[48]
אָבִי הֶעְמִיס עֲלֵיכֶם עֹל כָּבֵד וַאֲנִי אוֹסִיף עַל עֻלְּכֶם,
אָבִי יִסַּר
-הִכָּה
[49]
אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים
-שוט המיועד לסוסים
[50]
וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים
הם שוטים עם קוצים
[51]
המכאיבים יותר:
[52]
(יב)
וַיָּבוֹ יָרָבְעָם וְכָל הָעָם אֶל רְחַבְעָם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר שׁוּבוּ אֵלַי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי:
וַיָּבוֹ
-והנה שבו
[53]
יָרָבְעָם וְכָל הָעָם אֶל רְחַבְעָם
בשכם
[54]
בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כַּאֲשֶׁר
כפי ש
דִּבֶּר הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר
-באומרו
שׁוּבוּ אֵלַי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי:
(יג)
וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ אֶת הָעָם קָשָׁה וַיַּעֲזֹב אֶת עֲצַת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ:
וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ אֶת הָעָם
בצורה
קָשָׁה וַיַּעֲזֹב אֶת עֲצַת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ
לענות לעם מענה בלשון רכה:
[55]
(יד)
וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כַּעֲצַת הַיְלָדִים לֵאמֹר אָבִי הִכְבִּיד אֶת עֻלְּכֶם וַאֲנִי אֹסִיף עַל עֻלְּכֶם, אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים:
וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם
שאינו רוצה לקיים בקשתם
[56]
, ועשה למעשה
כַּעֲצַת הַיְלָדִים
[57]
לֵאמֹר
-בְּאָמְרוֹ לָעָם
אָבִי הִכְבִּיד אֶת עֻלְּכֶם וַאֲנִי אֹסִיף עַל עֻלְּכֶם,
אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים:
[58]
(טו)
וְלֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶל הָעָם כִּי הָיְתָה סִבָּה מֵעִם יְהֹוָה לְמַעַן הָקִים אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה בְּיַד אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי אֶל יָרָבְעָם בֶּן נְבָט:
וְלֹא שָׁמַע
-נעתר
הַמֶּלֶךְ אֶל
בקשת
הָעָם
להקל עֻלָּם
[59]
, ולא מתוך סכלות נעשה הדבר
[60]
אלא
כִּי הָיְתָה סִבָּה
וגורם
[61]
מֵעִם יְהֹוָה לְמַעַן הָקִים אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה בְּיַד אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי אֶל יָרָבְעָם בֶּן נְבָט
אשר הוא ימלוך:
[62]
(טז)
וַיַּרְא כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי לֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֲלֵיהֶם, וַיָּשִׁבוּ הָעָם אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר, מַה לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה בְּבֶן יִשַׁי לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל עַתָּה רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִד וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְאֹהָלָיו:
וַיַּרְא כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי לֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֲלֵיהֶם,
וַיָּשִׁבוּ הָעָם אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר,
מַה לָּנוּ
עוד במלך מאחר שאינו שומע בְּקוֹלֵנוּ?!
[63]
אין לנו
[64]
חֵלֶק בְּדָוִד
שנהיה עבדים לזרעו
[65]
וְלֹא
ניתנה לנו
נַחֲלָה בְּבֶן יִשַׁי
, ולפיכך
[66]
שוב
לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל
ולא תמליכו עליכם את רחבעם
[67]
, ו
עַתָּה
שאין לך עסק איתנו במלוכה
[68]
רְאֵה בֵיתְךָ
רחבעם שבאת מזרע
[69]
דָּוִד
הבית הזה בית המקדש לְךָ לבדך יהיה
[70]
, ולא לזרע ישראל,
[71]
וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְאֹהָלָיו
וסרו ממנו
[72]
ולא המליכו עליהם מלך אחר:
[73]
(יז)
וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי יְהוּדָה וַיִּמְלֹךְ עֲלֵיהֶם רְחַבְעָם:
וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי יְהוּדָה
כולל שבט יהודה ובנימין ושאר השבטים הגרים בגלילות האלה
[74]
וַיִּמְלֹךְ
-מָלַךְ
[75]
עֲלֵיהֶם רְחַבְעָם
תיכף, ויתר השבטים נשארו בלא מלך ועדיין לא פשעו בו, ואם היה מניח אותם היה לו עדיין תקווה:
[76]
(יח)
וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת אֲדֹרָם אֲשֶׁר עַל הַמַּס וַיִּרְגְּמוּ כָל יִשְׂרָאֵל בּוֹ אֶבֶן וַיָּמֹת וְהַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם הִתְאַמֵּץ לַעֲלוֹת בַּמֶּרְכָּבָה לָנוּס יְרוּשָׁלִָם:
אולם המלך פעל בסכלות
[77]
וַיִּשְׁלַח
-ושלח
הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת אֲדֹרָם
הוא אדונירם
[78]
אֲשֶׁר
היה ממונה עוד בימי שלמה
[79]
עַל
גביית
הַמַּס
להחזירם אליו
[80]
שיקבלוהו עליהם לְמֶלֶךְ
[81]
, אולם לא עזר הדבר
וַיִּרְגְּמוּ
-ורגמו
כָל יִשְׂרָאֵל בּוֹ
-באדונירם
אֶבֶן
-אבנים
[82]
וַיָּמֹת
אדונירם,
וְהַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם
כשידע מכך
[83]
פחד לנפשו,
[84]
הִתְאַמֵּץ
-התחזק
[85]
לַעֲלוֹת בַּמֶּרְכָּבָה
לרכוב
[86]
וְ
לָנוּס
ל
יְרוּשָׁלִָם:
(יט)
וַיִּפְשְׁעוּ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית דָּוִד עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
וַיִּפְשְׁעוּ
-וימרדו
[87]
יִשְׂרָאֵל
בהחלטיות
[88]
בְּבֵית דָּוִד עַד הַיּוֹם הַזֶּה
, ומשכך הוצרכו להמליך עליהם מלך נגד רחבעם:
[89]
(כ)
וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי שָׁב יָרָבְעָם וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְרְאוּ אֹתוֹ אֶל הָעֵדָה וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה אַחֲרֵי בֵית דָּוִד זוּלָתִי שֵׁבֶט יְהוּדָה לְבַדּוֹ:
וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי שָׁב יָרָבְעָם
ממצרים
[90]
נועדו ביניהם
[91]
, ולאחר מכן
וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְרְאוּ אֹתוֹ
כל העם
[92]
אֶל הָעֵדָה וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל
ומעתה לא היו עוד אנשים שפסחו על שני הסעיפים
[93]
ו
לֹא הָיָה
שבט מישראל שהלך
אַחֲרֵי בֵית דָּוִד זוּלָתִי
-למעט
שֵׁבֶט יְהוּדָה
ובנימין
[94]
לְבַדּוֹ:
(כא)
(ויבאו) וַיָּבֹא רְחַבְעָם יְרוּשָׁלִַם וַיַּקְהֵל אֶת כָּל בֵּית יְהוּדָה וְאֶת שֵׁבֶט בִּנְיָמִן מֵאָה וּשְׁמֹנִים אֶלֶף בָּחוּר עֹשֵׂה מִלְחָמָה לְהִלָּחֵם עִם בֵּית יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב אֶת הַמְּלוּכָה לִרְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה:
(ויבאו
כתיב
) וַיָּבֹא רְחַבְעָם
ל
יְרוּשָׁלִַם וַיַּקְהֵל אֶת כָּל בֵּית יְהוּדָה וְאֶת שֵׁבֶט בִּנְיָמִן
העומדים על גבול יהודה
[95]
מֵאָה וּשְׁמֹנִים אֶלֶף בָּחוּר עֹשֵׂה מִלְחָמָה לְהִלָּחֵם עִם בֵּית יִשְׂרָאֵל
כדי
לְהָשִׁיב אֶת הַמְּלוּכָה לִרְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה
שחשבו שה' יושיעם אחר שהמלוכה מובטחת לזרע בית דוד:
[96]
(כב)
וַיְהִי דְּבַר הָאֱלֹהִים אֶל שְׁמַעְיָה אִישׁ הָאֱלֹהִים לֵאמֹר:
לאחר מכן
וַיְהִי
-היה
דְּבַר הָאֱלֹהִים אֶל שְׁמַעְיָה אִישׁ הָאֱלֹהִים
-הנביא
לֵאמֹר:
(כג)
אֱמֹר אֶל רְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶל כָּל בֵּית יְהוּדָה וּבִנְיָמִין וְיֶתֶר הָעָם לֵאמֹר:
אֱמֹר אֶל רְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶל כָּל בֵּית יְהוּדָה וּבִנְיָמִין וְיֶתֶר הָעָם
אשר היו משאר השבטים שהתגוררו בירושלים
[97]
והצטרפו לרחבעם
[98]
לֵאמֹר:
(כד)
כֹּה אָמַר יְהֹוָה לֹא תַעֲלוּ וְלֹא תִלָּחֲמוּן עִם אֲחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ כִּי מֵאִתִּי נִהְיָה הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּשְׁמְעוּ אֶת דְּבַר יְהֹוָה וַיָּשֻׁבוּ לָלֶכֶת כִּדְבַר יְהֹוָה:
כֹּה אָמַר יְהֹוָה לֹא תַעֲלוּ
להילחם עמהם בעריהם,
[99]
וְלֹא תִלָּחֲמוּן עִם אֲחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
שתזמינו אותם למלחמה בעריכם
[100]
, משום שהחולק על כוונת ה' ורצונו לא יצלח,
[101]
שׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ
ואל לכם ליראה מהם, כי הם לא יבואו להילחם בכם
[102]
כִּי מֵאִתִּי
ולא במקרה
[103]
נִהְיָה הַדָּבָר הַזֶּה
שיהיו עשרת השבטים לירבעם ושבט יהודה ובנימין לבית דוד,
[104]
וַיִּשְׁמְעוּ אֶת דְּבַר יְהֹוָה
שלא להילחם
[105]
וַיָּשֻׁבוּ לָלֶכֶת
איש לביתו
[106]
כִּדְבַר יְהֹוָה:
(כה)
וַיִּבֶן יָרָבְעָם אֶת שְׁכֶם בְּהַר אֶפְרַיִם וַיֵּשֶׁב בָּהּ וַיֵּצֵא מִשָּׁם וַיִּבֶן אֶת פְּנוּאֵל:
וַיִּבֶן
-ויחזק
[107]
יָרָבְעָם אֶת
חומות העיר
[108]
שְׁכֶם
ש
בְּהַר אֶפְרַיִם וַיֵּשֶׁב בָּהּ
ובנה בתוכה את היכל המלך,
[109]
וַיֵּצֵא מִשָּׁם וַיִּבֶן
-וחיזק
[110]
גם
אֶת
בנין
[111]
העיר -
פְּנוּאֵל
להיות ערי מבצר
[112]
להתגונן מפני רחבעם:
[113]
(כו)
וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם בְּלִבּוֹ עַתָּה תָּשׁוּב הַמַּמְלָכָה לְבֵית דָּוִד:
אולם עלה בלב ירבעם פחד אחר
[114]
וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם בְּלִבּוֹ עַתָּה
במהרה
[115]
תָּשׁוּב הַמַּמְלָכָה לְבֵית דָּוִד:
(כז)
אִם יַעֲלֶה הָעָם הַזֶּה לַעֲשׂוֹת זְבָחִים בְּבֵית יְהֹוָה בִּירוּשָׁלִַם וְשָׁב לֵב הָעָם הַזֶּה אֶל אֲדֹנֵיהֶם אֶל רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה וַהֲרָגֻנִי וְשָׁבוּ אֶל רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה:
שכן
אִם
אניח לעם לעלות לבית המקדש בשלושת הרגלים
[116]
אזי כאשר
[117]
יַעֲלֶה הָעָם הַזֶּה לַעֲשׂוֹת זְבָחִים בְּבֵית יְהֹוָה בִּירוּשָׁלִַם
אהיה בזוי שהרי אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, ויהיה הוא (רחבעם) יושב ואני עומד, ובמוצאי שביעית בזמן הַקְהֵל יקרא את פרשת המלך, שהוא ראש במדינתו, ואם ארצה לקרוא ראשון לא יניחוני, ואם אקרא שני נמצאתי בזוי
[118]
, ואז
וְשָׁב
-ישוב
לֵב הָעָם הַזֶּה אֶל אֲדֹנֵיהֶם
כי הוא מלך בן מלך
[119]
אֶל רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה
לְאַהֲבוֹ ולחפוץ בו
[120]
וַהֲרָגֻנִי
כמורד במלכות
[121]
וְשָׁבוּ אֶל רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה
להיות הוא עליהם למלך:
[122]
(כח)
וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וַיַּעַשׂ שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רַב לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ
עם יועציו
[123]
, וכתחליף לבית המקדש
וַיַּעַשׂ
-עשה
שְׁנֵי
[124]
עֶגְלֵי
[125]
זָהָב
לפתות אותם שהשכינה תשרה בהם,
[126]
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם
כי האל בחר בו מפני שמאס במלכות יהודה ובירושלים וא"כ נעשה מקום אחר לזבוח בו לה',
[127]
רַב
-די
[128]
לָכֶם מֵעֲלוֹת
ל
יְרוּשָׁלִַם
המרוחקת,
[129]
הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם
[130]
ואין צורך יותר לעלות להקריב בבית המקדש:
[131]
(כט)
וַיָּשֶׂם אֶת הָאֶחָד בְּבֵית אֵל וְאֶת הָאֶחָד נָתַן בְּדָן:
וַיָּשֶׂם אֶת הָאֶחָד בְּבֵית אֵל
שאמר להם שהמקום הזה נבחר כמו ירושלים,
[132]
וְאֶת הָאֶחָד נָתַן
בסוף גבול הארץ
[133]
בְּדָן
כדי שכל אחד ילך אל המקום הקרוב אליו:
[134]
(ל)
וַיְהִי הַדָּבָר הַזֶּה לְחַטָּאת וַיֵּלְכוּ הָעָם לִפְנֵי הָאֶחָד עַד דָּן:
על אף שבתחילה לא היתה כוונה לעבודה זרה
[135]
ועדיין נחשב לחטא
[136]
, לאחר מכן
וַיְהִי
-נהיה
הַדָּבָר הַזֶּה לְחַטָּאת
-לעבודה זרה,
[137]
וַיֵּלְכוּ הָעָם לִפְנֵי
העגל
הָאֶחָד עַד דָּן
שבסוף גבול הארץ
[138]
בניגוד למה שפיתה אותם שלא יצטרכו לטרוח בהליכה רחוקה:
[139]
(לא)
וַיַּעַשׂ אֶת בֵּית בָּמוֹת וַיַּעַשׂ כֹּהֲנִים מִקְצוֹת הָעָם אֲשֶׁר לֹא הָיוּ מִבְּנֵי לֵוִי:
וכשראה שהעם רוצה בעבודת הקורבנות
[140]
וַיַּעַשׂ
בדן
[141]
אֶת בֵּית בָּמוֹת
-בית שהיו בו במות רבות
[142]
להעמיד בו מזבחות
[143]
, וכיוון שהכהנים עבדו בירושלים
[144]
וַיַּעַשׂ
-מינה כדי למצוא חן בעיני העם
[145]
כֹּהֲנִים מִקְצוֹת
[146]
כל
הָעָם
יהיה מי שיהיה
[147]
אֲשֶׁר לֹא הָיוּ מִבְּנֵי לֵוִי:
[148]
(לב)
וַיַּעַשׂ יָרָבְעָם חָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ כֶּחָג אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וַיַּעַל עַל הַמִּזְבֵּחַ כֵּן עָשָׂה בְּבֵית אֵל לְזַבֵּחַ לָעֲגָלִים אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהֶעֱמִיד בְּבֵית אֵל אֶת כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה:
וַיַּעַשׂ יָרָבְעָם
את
חָג
הסוכות
[149]
בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי
הוא חודש חשוון
בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ
הזה, וכדי להכעיס, עשה אותו
[150]
וקרא לו
[151]
כֶּחָג אֲשֶׁר בִּיהוּדָה
[152]
"חג הסוכות",
וַיַּעַל
והעלה עולות
[153]
בעצמו
[154]
עַל הַמִּזְבֵּחַ
, ולא רק בדן עשה זאת אלא
כֵּן
-כך
[155]
עָשָׂה בְּבֵית אֵל לְזַבֵּחַ לָעֲגָלִים אֲשֶׁר עָשָׂה,
וְהֶעֱמִיד
לעבודת המזבח
[156]
בְּבֵית אֵל אֶת כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה
-מינה מקצות העם:
[157]
(לג)
וַיַּעַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה בְּבֵית אֵל בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַּחֹדֶשׁ אֲשֶׁר בָּדָא מִלִּבּוֹ (מלבד וַיַּעַשׂ חָג לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּעַל עַל הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר:
וַיַּעַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה בְּבֵית אֵל בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי
שאמר להם שהוא חודש האסיף,
[158]
בַּחֹדֶשׁ אֲשֶׁר בָּדָא
-המציא
[159]
מִ
מחשבות
[160]
לִּבּוֹ (מלבד
[161]
כתיב)
בְּכָזָב,
[162]
וַיַּעַשׂ חָג לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל,
וַיַּעַל
ירבעם בעצמו
[163]
עַל הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר
קטורת
[164]
בדומה לעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים:
[165]