/ מלכים א פרק יא'

פסוקים

מלכים א פרק יא'

(א) וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת וְאֶת בַּת פַּרְעֹה מוֹאֲבִיּוֹת עַמֳּנִיּוֹת אֲדֹמִיֹּת צֵדְנִיֹּת חִתִּיֹּת: וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת [1] אותן גייר [2] ואיתן התחתן, וְאֶת בַּת פַּרְעֹה אהב במיוחד [3] וממנה התחילה הקלקלה [4] , נשותיו הנוכריות היו מוֹאֲבִיּוֹת עַמֳּנִיּוֹת אֲדֹמִיֹּת צֵדְנִיֹּת חִתִּיֹּת:
(ב) מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אָמַר יְהֹוָה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא תָבֹאוּ בָהֶם וְהֵם לֹא יָבֹאוּ בָכֶם אָכֵן יַטּוּ אֶת לְבַבְכֶם אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם בָּהֶם דָּבַק שְׁלֹמֹה לְאַהֲבָה: מִן הַגּוֹיִם שבשבעת העממים [5] אֲשֶׁר אָמַר יְהֹוָה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא תָבֹאוּ בָהֶם וְהֵם לֹא יָבֹאוּ בָכֶם ואסר מלהתחתן עמהם [6] אָכֵן -מצד [7] שבאמת [8] יַטּוּ אֶת לְבַבְכֶם אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם לעבוד אותם, בָּהֶם -בנשים מעמים אלו דָּבַק שְׁלֹמֹה לְאַהֲבָה -לאהוב אותן דרך אהבה וחשק: [9]
(ג) וַיְהִי לוֹ נָשִׁים שָׂרוֹת שְׁבַע מֵאוֹת, וּפִלַגְשִׁים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיַּטּוּ נָשָׁיו אֶת לִבּוֹ: וַיְהִי לוֹ נָשִׁים שָׂרוֹת אלו נשים שנשואות עם כתובה וקידושין [10] שְׁבַע מֵאוֹת, וּפִלַגְשִׁים אלו נשים הנשואות ללא קידושין וללא כתובה [11] שְׁלֹשׁ מֵאוֹת , ועל ידי כן [12] וַיַּטּוּ נָשָׁיו אֶת לִבּוֹ: [13]
(ד) וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְלֹא הָיָה לְבָבוֹ שָׁלֵם עִם יְהֹוָה אֱלֹהָיו כִּלְבַב דָּוִיד אָבִיו: וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה גברה ההטיה [14] עד ש נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ והניח אותן ללכת [15] אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים , ולמרות שיכול היה למחות בהן, לא מחה, [16] וְ בכך לֹא הָיָה לְבָבוֹ שָׁלֵם עִם יְהֹוָה אֱלֹהָיו כִּלְבַב דָּוִיד אָבִיו , שאם כן, אהבת ה' היתה גוברת על אהבת נשותיו ולא היה מניח להן לעשות כן: [17]
(ה) וַיֵּלֶךְ שְׁלֹמֹה אַחֲרֵי עַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִים, וְאַחֲרֵי מִלְכֹּם שִׁקֻּץ עַמֹּנִים: וכיוון שלא מיחה, העלה עליו הכתוב כאילו הוא עשה, [18] וַיֵּלֶךְ -ונראה [19] כאילו הלך שְׁלֹמֹה אַחֲרֵי עַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי -אליל ה צִדֹנִים, וְאַחֲרֵי מִלְכֹּם הוא מולך [20] שִׁקֻּץ -אליל [21] ה עַמֹּנִים:
(ו) וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה וְלֹא מִלֵּא אַחֲרֵי יְהֹוָה כְּדָוִד אָבִיו: וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה וְלֹא מִלֵּא אַחֲרֵי -דבר [22] יְהֹוָה כְּדָוִד אָבִיו על כי לא מיחה בידי נשותיו המחללות את דבר ה': [23]
(ז) אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה לִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב בָּהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלִָם, וּלְמֹלֶךְ שִׁקֻּץ בְּנֵי עַמּוֹן: ומתוך שלא מיחה, נחשב כאילו [24] אָז יִבְנֶה -בנה שְׁלֹמֹה [25] בעצמו את הבמה שנשותיו בנו, והיא ה בָּמָה לִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ -אליל [26] מוֹאָב בָּהָר הזיתים [27] אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלִָם, וּלְמֹלֶךְ שִׁקֻּץ -אליל [28] בְּנֵי עַמּוֹן:
(ח) וְכֵן עָשָׂה לְכָל נָשָׁיו הַנָּכְרִיּוֹת מַקְטִירוֹת וּמְזַבְּחוֹת לֵאלֹהֵיהֶן: וְכֵן עָשָׂה שהעלים עין [29] לְ כָל נָשָׁיו הַנָּכְרִיּוֹת אשר היו מַקְטִירוֹת וּמְזַבְּחוֹת לֵאלֹהֵיהֶן: [30]
(ט) וַיִּתְאַנַּף יְהֹוָה בִּשְׁלֹמֹה כִּי נָטָה לְבָבוֹ מֵעִם יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּרְאָה אֵלָיו פַּעֲמָיִם: וַיִּתְאַנַּף -כעס [31] יְהֹוָה בִּשְׁלֹמֹה -על שלמה כִּי נָטָה לְבָבוֹ מֵעִם יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּרְאָה -אשר [32] נראה אֵלָיו פַּעֲמָיִם פעם בגבעון [33] ופעם לאחר תפילתו: [34]
(י) וְצִוָּה אֵלָיו עַל הַדָּבָר הַזֶּה לְבִלְתִּי לֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְלֹא שָׁמַר אֵת אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה: וְ אז [35] צִוָּה אֵלָיו [36] עַל הַדָּבָר הַזֶּה לְבִלְתִּי לֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים והיה מחוייב שלא יניח לנשותיו לעבוד ע"ז בביתו שלא ילכו בניו אחרי אלהים אחרים בראותם אמותיהם עושות כן, [37] וְלֹא שָׁמַר אֵת אֲשֶׁר צִוָּה אותו יְהֹוָה במפורש: [38]
(יא) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה לִשְׁלֹמֹה יַעַן אֲשֶׁר הָיְתָה זֹּאת עִמָּךְ וְלֹא שָׁמַרְתָּ בְּרִיתִי וְחֻקֹּתַי אֲשֶׁר צִוִּיתִי עָלֶיךָ קָרֹעַ אֶקְרַע אֶת הַמַּמְלָכָה מֵעָלֶיךָ וּנְתַתִּיהָ לְעַבְדֶּךָ: וַיֹּאמֶר יְהֹוָה לִשְׁלֹמֹה באמצעות הנביא [39] אחיה השילוני [40] יַעַן -בעבור [41] אֲשֶׁר הָיְתָה זֹּאת עִמָּךְ שידעת שאתה עובר על מצותי, [42] וְלֹא שָׁמַרְתָּ בְּרִיתִי וְחֻקֹּתַי אֲשֶׁר צִוִּיתִי עָלֶיךָ , והגם שלא עבדת ע"ז בפועל, עברת על הצווי בקיום אליל ברשותך ובירושלים, [43] קָרֹעַ אֶקְרַע אֶת הַמַּמְלָכָה מֵעָלֶיךָ וּנְתַתִּיהָ לְעַבְדֶּךָ וזהו עונש מידה כנגד מידה: [44]
(יב) אַךְ בְּיָמֶיךָ לֹא אֶעֱשֶׂנָּה לְמַעַן דָּוִד אָבִיךָ מִיַּד בִּנְךָ אֶקְרָעֶנָּה: אַךְ בְּיָמֶיךָ לֹא אֶעֱשֶׂנָּה לְמַעַן דָּוִד אָבִיךָ שהבטחתי לו כי מלכות בנו תהיה ללא תנאי, [45] מִיַּד בִּנְךָ שהוא מבני בניו של דוד אביך אֶקְרָעֶנָּה , שלבני בניו של דוד הבטחתי את רציפות המלוכה רק בתנאי שישמרו בריתי: [46]
(יג) רַק אֶת כָּל הַמַּמְלָכָה לֹא אֶקְרָע שֵׁבֶט אֶחָד אֶתֵּן לִבְנֶךָ לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי: רַק שלא אקרע מִבְנְךָ אֶת כָּל הַמַּמְלָכָה בשלמותה, כי לֹא אֶקְרָע שֵׁבֶט אֶחָד והוא שבט יהודה [47] אותו אֶתֵּן לִבְנֶךָ וזרעו [48] , ואעשה זאת לְמַעַן דָּוִד אביך שהיה [49] עַבְדִּי , ומשכך לא אעקור לגמרי את המלוכה מזרעו, [50] וּ כמו כן אעשה זאת לְמַעַן יְרוּשָׁלִַם בה מצוי בית המקדש [51] אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי:
(יד) וַיָּקֶם יְהֹוָה שָׂטָן לִשְׁלֹמֹה אֵת הֲדַד הָאֲדֹמִי מִזֶּרַע הַמֶּלֶךְ הוּא בֶּאֱדוֹם: ועל מעשיו, הקב"ה העניש את שלמה, ולעת זקנתו [52] וַיָּקֶם עורר יְהֹוָה שָׂטָן -מקטרג [53] לִשְׁלֹמֹה [54] אֵת הֲדַד הָאֲדֹמִי אשר היה מִזֶּרַע הַמֶּלֶךְ הוּא המלך אשר מלך [55] בֶּאֱדוֹם:
(טו) וַיְהִי בִּהְיוֹת דָּוִד אֶת אֱדוֹם בַּעֲלוֹת יוֹאָב שַׂר הַצָּבָא לְקַבֵּר אֶת הַחֲלָלִים וַיַּךְ כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם: והסיבה שהמקטרג קם על ישראל היתה הנקמה בדוד שכן וַיְהִי -כאשר בִּהְיוֹת היה דָּוִד אֶת אֱדוֹם -באדום [56] , ברח הדד מפני דוד ויואב [57] , ומעשה זה אֵרַע בַּעֲלוֹת -בתקופה שעלה יוֹאָב שַׂר הַצָּבָא של דוד להכות את אדום [58] , בזמן הזה היה שם דוד כדי לְקַבֵּר -לקבור מתוך חמלה [59] וחסד [60] ולטהר הארץ [61] אֶת הַחֲלָלִים של אדום, וַיַּךְ -מאחר שיואב הכה כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם לאחר שמרדו בו: [62]
(טז) כִּי שֵׁשֶׁת חֳדָשִׁים יָשַׁב שָׁם יוֹאָב וְכָל יִשְׂרָאֵל עַד הִכְרִית כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם: כִּי אז שֵׁשֶׁת חֳדָשִׁים יָשַׁב -נשארו שָׁם באדום יוֹאָב וְכָל יִשְׂרָאֵל אשר היו עימו במלחמה [63] עַד הִכְרִית -שסיים להשמיד כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם ועד קבורת החללים: [64]
(יז) וַיִּבְרַח אֲדַד הוּא וַאֲנָשִׁים אֲדֹמִיִּים מֵעַבְדֵי אָבִיו אִתּוֹ לָבוֹא מִצְרָיִם, וַהֲדַד נַעַר קָטָן: וַיִּבְרַח אֲדַד הוא הדד האדמי [65] הוּא וַאֲנָשִׁים אֲדֹמִיִּים מֵעַבְדֵי אָבִיו אִתּוֹ לָבוֹא מִצְרָיִם, וַהֲדַד אז היה נַעַר קָטָן:
(יח) וַיָּקֻמוּ מִמִּדְיָן וַיָּבֹאוּ פָּארָן וַיִּקְחוּ אֲנָשִׁים עִמָּם מִפָּארָן וַיָּבֹאוּ מִצְרַיִם אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיִּתֶּן לוֹ בַיִת וְלֶחֶם אָמַר לוֹ, וְאֶרֶץ נָתַן לוֹ: וברחו דרך מדין [66] וַיָּקֻמוּ מִמִּדְיָן וַיָּבֹאוּ משם [67] ל פָּארָן , וכדי שֶׁיְּכַבְּדֵהוּ פרעה [68] וְשֶׁיֵרָאֶה בעיניו לשר וגדול [69] וַיִּקְחוּ אֲנָשִׁים עִמָּם מִפָּארָן למצרים וַיָּבֹאוּ מִצְרַיִם אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם ובפניו העידו האנשים הללו כי הדד מזרע המלוכה [70] , ולכן וַיִּתֶּן -נתן לוֹ פרעה בַיִת לשבת בו, [71] וְלֶחֶם חֻקּוֹ [72] לתמיד [73] אָמַר למשרתיו [74] לתת [75] לוֹ, וְ אף אֶרֶץ לנחלה [76] ובה ערים למשל בהם [77] נָתַן לוֹ:
(יט) וַיִּמְצָא הֲדַד חֵן בְּעֵינֵי פַרְעֹה מְאֹד וַיִּתֶּן לוֹ אִשָּׁה אֶת אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ אֲחוֹת תַּחְפְּנֵיס הַגְּבִירָה: וַיִּמְצָא הֲדַד חֵן בְּעֵינֵי פַרְעֹה מְאֹד וַיִּתֶּן לוֹ פרעה ל אִשָּׁה אֶת אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ היא אֲחוֹת תַּחְפְּנֵיס הַגְּבִירָה -המלכה: [78]
(כ) וַתֵּלֶד לוֹ אֲחוֹת תַּחְפְּנֵיס אֵת גְּנֻבַת בְּנוֹ וַתִּגְמְלֵהוּ תַחְפְּנֵס בְּתוֹךְ בֵּית פַּרְעֹה, וַיְהִי גְנֻבַת בֵּית פַּרְעֹה בְּתוֹךְ בְּנֵי פַרְעֹה: וַתֵּלֶד לוֹ אשתו אֲחוֹת תַּחְפְּנֵיס אֵת גְּנֻבַת הוא בְּנוֹ שנחשב כבן מלכים, [79] וַתִּגְמְלֵהוּ תַחְפְּנֵס מִיְּנִיקַת שְׁדֵי אִמּוֹ [80] בְּתוֹךְ בֵּית -בבית [81] פַּרְעֹה, וַיְהִי גְנֻבַת גָּדֵל ב בֵּית פַּרְעֹה בְּתוֹךְ -עם בְּנֵי פַרְעֹה להידמות להם: [82]
(כא) וַהֲדַד שָׁמַע בְּמִצְרַיִם כִּי שָׁכַב דָּוִד עִם אֲבֹתָיו וְכִי מֵת יוֹאָב שַׂר הַצָּבָא וַיֹּאמֶר הֲדַד אֶל פַּרְעֹה שַׁלְּחֵנִי וְאֵלֵךְ אֶל אַרְצִי: וַהֲדַד שָׁמַע בהיותו בְּמִצְרַיִם כִּי שָׁכַב דָּוִד עִם אֲבֹתָיו והשאיר בן הגון למלוכה, [83] וְכִי מֵת יוֹאָב שַׂר הַצָּבָא שנהרג ולא השאיר בן ממלא מקומו, [84] וַיֹּאמֶר אז [85] הֲדַד אֶל פַּרְעֹה כשבכוונתו לאסוף אנשים להילחם בישראל [86] שַׁלְּחֵנִי -הרשה לי וְאֵלֵךְ [87] אֶל אַרְצִי:
(כב) וַיֹּאמֶר לוֹ פַרְעֹה כִּי מָה אַתָּה חָסֵר עִמִּי וְהִנְּךָ מְבַקֵּשׁ לָלֶכֶת אֶל אַרְצֶךָ?!, וַיֹּאמֶר לֹא כִּי שַׁלֵּחַ תְּשַׁלְּחֵנִי: וַיֹּאמֶר לוֹ פַרְעֹה כִּי -וכי מָה אַתָּה חָסֵר בהיותך [88] עִמִּי וְ למה [89] הִנְּךָ מְבַקֵּשׁ לָלֶכֶת אֶל אַרְצֶךָ?!, וַיֹּאמֶר לֹא חסר לי דבר כִּי -אבל שַׁלֵּחַ תְּשַׁלְּחֵנִי , וכך היה, והדד היה לשטן לישראל [90] בימי זקנותו של שלמה: [91]
(כג) וַיָּקֶם אֱלֹהִים לוֹ שָׂטָן אֶת רְזוֹן בֶּן אֶלְיָדָע אֲשֶׁר בָּרַח מֵאֵת הֲדַדְעֶזֶר מֶלֶךְ צוֹבָה אֲדֹנָיו: וַיָּקֶם אֱלֹהִים לוֹ -לשלמה [92] שָׂטָן [93] נוסף [94] שהתחבר להדד [95] אֶת רְזוֹן בֶּן אֶלְיָדָע אֲשֶׁר בָּרַח מֵאֵת הֲדַדְעֶזֶר מֶלֶךְ צוֹבָה אֲדֹנָיו כשדוד הכה את הדדעזר: [96]
(כד) וַיִּקְבֹּץ עָלָיו אֲנָשִׁים וַיְהִי שַׂר גְּדוּד בַּהֲרֹג דָּוִד אֹתָם וַיֵּלְכוּ דַמֶּשֶׂק וַיֵּשְׁבוּ בָהּ וַיִּמְלְכוּ בְּדַמָּשֶׂק: וַיִּקְבֹּץ רזון עָלָיו -עימו אֲנָשִׁים וַיְהִי שַׂר גְּדוּד של חיל אנשים [97] , וזה היה בַּ תקופה ובגלל [98] הֲרֹג שהרג דָּוִד את אֹתָם אנשי הדדעזר מלך צובה [99] שברח רזון וקיבץ תחתיו אנשים [100] ומאוחר יותר, כשהדד חזר לארצו [101] וַיֵּלְכוּ רזון ואנשיו [102] ל דַמֶּשֶׂק וַיֵּשְׁבוּ בָהּ וַיִּמְלְכוּ רזון ואנשיו [103] בְּדַמָּשֶׂק כשבכוונת רזון לחבור להדד נגד ישראל: [104]
(כה) וַיְהִי שָׂטָן לְיִשְׂרָאֵל כָּל יְמֵי שְׁלֹמֹה וְאֶת הָרָעָה אֲשֶׁר הֲדָד וַיָּקָץ בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּמְלֹךְ עַל אֲרָם: וַיְהִי רזון שָׂטָן לְיִשְׂרָאֵל כָּל יְמֵי שְׁלֹמֹה מעת זקנותו עד אחרית ימיו [105] וְאֶת -וְעִם [106] הָרָעָה אֲשֶׁר נעשתה על ידי הֲדָד היתה גם זו של רזון [107] וַיָּקָץ -וּמָאַס [108] רזון בְּיִשְׂרָאֵל וכדי להרע להם [109] וַיִּמְלֹךְ -מלך לבדו [110] עַל אֲרָם שקיבלוהו למלך: [111]
(כו) וְיָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֶפְרָתִי מִן הַצְּרֵדָה, וְשֵׁם אִמּוֹ צְרוּעָה אִשָּׁה אַלְמָנָה עֶבֶד לִשְׁלֹמֹה וַיָּרֶם יָד בַּמֶּלֶך: וְ עוד העמיד הקב"ה שטן נוסף לשלמה מישראל הוא [112] יָרָבְעָם בֶּן נְבָט [113] אֶפְרָתִי -משבט אפרים [114] מִן הַצְּרֵדָה, וְשֵׁם אִמּוֹ צְרוּעָה אשר היתה אִשָּׁה אַלְמָנָה , והיה ירבעם עֶבֶד לִשְׁלֹמֹה שמינהו שלמה לקבל המס [115] , ובהיותו עבד [116] וַיָּרֶם יָד -מָרַד [117] בַּמֶּלֶך [118] ע"י שהוכיחו ברבים: [119]
(כז) וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר הֵרִים יָד בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּנָה אֶת הַמִּלּוֹא סָגַר אֶת פֶּרֶץ עִיר דָּוִד אָבִיו: וְזֶה [120] הַדָּבָר אשר הוכיחו עליו [121] אֲשֶׁר בגנותו את המלך ברבים [122] הֵרִים יָד -מָרַד [123] בַּמֶּלֶךְ , באומרו שְׁלֹמֹה [124] עשה רָעָה [125] שֶׁ בָּנָה אֶת הַמִּלּוֹא [126] ובבניין זה [127] סָגַר אֶת פֶּרֶץ -הפרצה שהיתה ב עִיר דָּוִד [128] אָבִיו , ואמר לו אביך פרץ פרצות בחומה ליכנס בו עולי רגלים, ואתה גדרת אותה לעשות אנגריא לבת פרעה להושיב שם עבדיה ומשרתיה: [129]
(כח) וְהָאִישׁ יָרָבְעָם גִּבּוֹר חָיִל וַיַּרְא שְׁלֹמֹה אֶת הַנַּעַר כִּי עֹשֵׂה מְלָאכָה הוּא וַיַּפְקֵד אֹתוֹ לְכָל סֵבֶל בֵּית יוֹסֵף: וְ הכתוב מספר על עֲבָרוֹ של ירבעם [130] , על כי קודם לכן היה הָאִישׁ יָרָבְעָם גִּבּוֹר חָיִל -רב פעלים וזריז במלאכתו, [131] וַיַּרְא שְׁלֹמֹה קודם לכן [132] אֶת הַנַּעַר ירבעם כִּי במה שהיה שלמה ממנה אותו לעשות [133] היה עֹשֵׂה מְלָאכָה הוּא בצורה מהירה וזריזה, [134] וַיַּפְקֵד -ומינה [135] אֹתוֹ אחראי לְכָל סֵבֶל -משא המס [136] של בֵּית יוֹסֵף לגבות מס [137] משבטי מנשה ואפרים: [138]
(כט) וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא וְיָרָבְעָם יָצָא מִירוּשָׁלִָם וַיִּמְצָא אֹתוֹ אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי הַנָּבִיא בַּדֶּרֶךְ, וְהוּא מִתְכַּסֶּה בְּשַׂלְמָה חֲדָשָׁה וּשְׁנֵיהֶם לְבַדָּם בַּשָּׂדֶה: וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא [139] כאשר שלמה מינהו [140] וְיָרָבְעָם יָצָא מִירוּשָׁלִָם לגבות את המס [141] וַיִּמְצָא אֹתוֹ אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי (מִשִּׁילֹה) [142] הַנָּבִיא בַּדֶּרֶךְ, וְהוּא אחיה [143] מִתְכַּסֶּה בְּשַׂלְמָה חֲדָשָׁה וּשְׁנֵיהֶם לְבַדָּם [144] בַּשָּׂדֶה:
(ל) וַיִּתְפֹּשׂ אֲחִיָּה בַּשַּׂלְמָה הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּקְרָעֶהָ שְׁנֵים עָשָׂר קְרָעִים: וַיִּתְפֹּשׂ -וְאָחַז [145] אֲחִיָּה בַּשַּׂלְמָה הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּקְרָעֶהָ לסמל קיום הנבואה [146] ל שְׁנֵים עָשָׂר קְרָעִים -חתיכות: [147]
(לא) וַיֹּאמֶר לְיָרָבְעָם קַח לְךָ עֲשָׂרָה קְרָעִים, כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי קֹרֵעַ אֶת הַמַּמְלָכָה מִיַּד שְׁלֹמֹה וְנָתַתִּי לְךָ אֵת עֲשָׂרָה הַשְּׁבָטִים: וַיֹּאמֶר לְיָרָבְעָם קַח לְךָ לאות ולסימן [148] עֲשָׂרָה קְרָעִים, כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי קֹרֵעַ אֶת הַמַּמְלָכָה מִיַּד שְׁלֹמֹה וְנָתַתִּי לְךָ אֵת המלוכה על עֲשָׂרָה מן הַשְּׁבָטִים:
(לב) וְהַשֵּׁבֶט הָאֶחָד יִהְיֶה לּוֹ לְמַעַן עַבְדִּי דָוִד וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי בָהּ מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל: וְהַשֵּׁבֶט הָאֶחָד -יהודה [149] יִהְיֶה -ישאר לּוֹ -לשלמה וזרעו אחריו לְמַעַן עַבְדִּי דָוִד וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם [150] הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי בָהּ לבנות שם את ביתי מִ תוך כֹּל נחלות [151] שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל:
(לג) יַעַן אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְעַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִין לִכְמוֹשׁ אֱלֹהֵי מוֹאָב וּלְמִלְכֹּם אֱלֹהֵי בְנֵי עַמּוֹן, וְלֹא הָלְכוּ בִדְרָכַי לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי וְחֻקֹּתַי וּמִשְׁפָּטַי כְּדָוִד אָבִיו: יַעַן אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי שלמה וּבֵיתוֹ [152] והניח לנשותיו לעזוב אותי [153] וַיִּשְׁתַּחֲווּ -וּלְהִשְׁתַּחֲווֹת לְ כל עבודת הגילולים [154] עַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִין לִכְמוֹשׁ אֱלֹהֵי מוֹאָב וּלְמִלְכֹּם אֱלֹהֵי בְנֵי עַמּוֹן, וְלֹא לימד אותן [155] הָלְכוּ -ללכת בִדְרָכַי לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי וְחֻקֹּתַי וּמִשְׁפָּטַי כְּ פי שעשה [156] דָוִד אָבִיו:
(לד) וְלֹא אֶקַּח אֶת כָּל הַמַּמְלָכָה מִיָּדוֹ כִּי נָשִׂיא אֲשִׁתֶנּוּ כֹּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי אֹתוֹ אֲשֶׁר שָׁמַר מִצְוֹתַי וְחֻקֹּתָי: וְ על אף שגזרתי כי אקרע את הממלכה, [157] לֹא אֶקַּח אֶת כָּל -שום דבר מן [158] הַמַּמְלָכָה מִיָּדוֹ בפועל, אלא מבניו, [159] כִּי נָשִׂיא [160] על כל ישראל [161] אֲשִׁתֶנּוּ -אֲשִׂימֶנּוּ [162] כֹּל יְמֵי חַיָּיו , וזה [163] לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי אֹתוֹ על אֲשֶׁר שָׁמַר מִצְוֹתַי וְחֻקֹּתָי:
(לה) וְלָקַחְתִּי הַמְּלוּכָה מִיַּד בְּנוֹ וּנְתַתִּיהָ לְּךָ אֵת עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים: וְ אולם לָקַחְתִּי -אקח בפועל את [164] הַמְּלוּכָה מִיַּד בְּנוֹ וּנְתַתִּיהָ לְּךָ אֵת מלכות עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים:
(לו) וְלִבְנוֹ אֶתֵּן שֵׁבֶט אֶחָד לְמַעַן הֱיוֹת נִיר לְדָוִיד עַבְדִּי כָּל הַיָּמִים לְפָנַי בִּירוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי לִי לָשׂוּם שְׁמִי שָׁם: וְלִבְנוֹ אֶתֵּן שֵׁבֶט אֶחָד -הוא שבט יהודה (עם בנימין) לְמַעַן הֱיוֹת נִיר [165] -ממשלה [166] לְדָוִיד עַבְדִּי כָּל הַיָּמִים לְפָנַי בִּירוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי לִי לָשׂוּם שְׁמִי שָׁם:
(לז) וְאֹתְךָ אֶקַּח וּמָלַכְתָּ בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ וְהָיִיתָ מֶּלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל: וְאֹתְךָ אֶקַּח וּמָלַכְתָּ בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ -למשול ממשל רב, [167] וְהָיִיתָ מֶּלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וזאת בתנאי שתתגבר על תאוות נפשך: [168]
(לח) וְהָיָה אִם תִּשְׁמַע אֶת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָ וְהָלַכְתָּ בִדְרָכַי וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר בְּעֵינַי לִשְׁמוֹר חֻקּוֹתַי וּמִצְוֹתַי כַּאֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִד עַבְדִּי וְהָיִיתִי עִמָּךְ וּבָנִיתִי לְךָ בַיִת נֶאֱמָן כַּאֲשֶׁר בָּנִיתִי לְדָוִד, וְנָתַתִּי לְךָ אֶת יִשְׂרָאֵל: וְהָיָה אִם בנוסף [169] תִּשְׁמַע אֶת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָ ולא תתחכם לעשות כפי שִׂכְלְךָ, [170] וְהָלַכְתָּ בִדְרָכַי עפ"י חוקי התורה ודברי הנביאים, [171] וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר בְּעֵינַי לִשְׁמוֹר חֻקּוֹתַי וּמִצְוֹתַי כַּאֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִד עַבְדִּי שלא נמשך אחרי שכלו, [172] וְהָיִיתִי עִמָּךְ וּבָנִיתִי לְךָ בַיִת -בית מלכות [173] נֶאֱמָן -מתקיימת [174] כַּאֲשֶׁר בָּנִיתִי לְדָוִד, וְנָתַתִּי לְךָ אֶת מלכות יִשְׂרָאֵל:
(לט) וַאעַנֶּה אֶת זֶרַע דָּוִד לְמַעַן זֹאת אַךְ לֹא כָל הַיָּמִים: וַאעַנֶּה -וַאֲיַיסֵּר [175] אֶת זֶרַע דָּוִד שאקח מהם מלכות עשרת השבטים [176] ושלא תחזור אליהם [177] לְמַעַן זֹאת שֶׁסָּרַח שלמה, [178] אַךְ לֹא ל כָל הַיָּמִים כי בימי המשיח תחזור המלכות לזרע בית דוד: [179]
(מ) וַיְבַקֵּשׁ שְׁלֹמֹה לְהָמִית אֶת יָרָבְעָם וַיָּקָם יָרָבְעָם וַיִּבְרַח מִצְרַיִם אֶל שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיְהִי בְמִצְרַיִם עַד מוֹת שְׁלֹמֹה: וַיְבַקֵּשׁ שְׁלֹמֹה לְהָמִית אֶת יָרָבְעָם על שמרד בו [180] כשהוכיחו ברבים, [181] וַיָּקָם יָרָבְעָם וַיִּבְרַח ל מִצְרַיִם אֶל שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם שֶׁמָּלַךְ אחרי פרעה חותן שלמה, [182] וַיְהִי -ונשאר ירבעם בְמִצְרַיִם עַד מוֹת שְׁלֹמֹה:
(מא) וְיֶתֶר דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה וְחָכְמָתוֹ הֲלוֹא הֵם כְּתֻבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה: וְיֶתֶר דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה מלבד מה שנכתב כאן [183] וְחָכְמָתוֹ הֲלוֹא הֵם כְּתֻבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה אלו הספרים שחיבר שלמה המלך בחכמתו: [184]
(מב) וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ שְׁלֹמֹה בִירוּשָׁלִַם עַל כָּל יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה: וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ שְׁלֹמֹה בִירוּשָׁלִַם עַל כָּל יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה: [185]
(מג) וַיִּשְׁכַּב שְׁלֹמֹה עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר בְּעִיר דָּוִד אָבִיו וַיִּמְלֹךְ רְחַבְעָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו: וַיִּשְׁכַּב שְׁלֹמֹה ונשמתו שכנה [186] עִם אֲבֹתָיו הצדיקים וַיִּקָּבֵר בְּעִיר דָּוִד אָבִיו וַיִּמְלֹךְ רְחַבְעָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו:

הערות

1. ולגנאי הכתוב דיבר (רלב"ג). והחטא היה משולש, על אהבתו אותן על היותן נוכריות ועל היותן רבות (מלבי"ם).
2. מלבי"ם.
3. לפיכך מנה אותה הכתוב בנפרד (רש"י, מצודת דוד).
4. רד"ק, מלבי"ם.
5. רש"י.
6. מלבי"ם. ורד"ק מסביר כי האיסור חל על כל מי שהתגייר מתוך יראה ולא מתוך לב שלם.
7. מלבי"ם.
8. רד"ק, מצודת ציון. והתרגום מפרש שמא יטו לבבכם.
9. מלבי"ם.
10. סנהדרין כא ע"ב.
11. סנהדרין כא ע"ב.
12. מלבי"ם.
13. וככל שהזדקן שלמה, ההטיה היתה גדולה יותר (מלבי"ם). ובמדרש, אמר ר' יצחק מפני מה לא נתגלו טעמי תורה? מפני ששני מקראות נתגלו טעמן ונכשל בהם גדול העולם, שנאמר (דברים יז, יז) "וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ", אמר שלמה אני ארבה ולא אסור, וכתיב (שם טז) "וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ", וכתיב (דברים יז, טז) "רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה", אמר שלמה אני ארבה ולא אשיב, וכתיב (לעיל י, כט) "וַתֵּצֵא מֶרְכָּבָה מִמִּצְרַיִם" (ילקוט שמעוני, סנהדרין כא ע"ב).
14. מלבי"ם.
15. מצודת דוד, מלבי"ם.
16. רלב"ג.
17. מלבי"ם. ובמדרש, אר"ש בן נחמני אמר רבי יונתן כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה, שנאמר ולא היה לבבו שלם וגו' כלבב דוד אביו, כלבב דוד אביו הוא דלא הוה, מחטא נמי לא חטא, אלא מה אני מקיים ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו?! מתוך שהיה לו למחות בנשיו ולא מיחה מעלה עליו הכתוב כאלו חטא (ילקוט שמעוני, שבת נו ע"ב).
18. רלב"ג בפסוק ד, מצודת דוד.
19. מלבי"ם.
20. מצודת ציון.
21. בלשון גנאי (מצודת ציון).
22. מצודת דוד.
23. מצודת דוד.
24. רש"י, מצודת דוד.
25. מתוך שלא מיחה, הבניין נקרא על שמו (שבת נו:, רש"י, מלבי"ם).
26. ראה הערה בפסוק ו.
27. רש"י, מצודת דוד.
28. ראה הערה בפסוק ו.
29. מצודת דוד.
30. המלבי"ם מצטט את דברי הגמרא (בשבת נו:) שכל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה, ומבאר ששלמה רצה "לתקן עולם במלכות שדי" ע"י הילדים שיוולדו לו מנשים אלו, ועיין בפירושו שביאר באריכות.
31. מצודת ציון.
32. רד"ק.
33. ראה פרק ג', רד"ק.
34. ראה פרק ט', רד"ק, מצודת דוד. ובפעמים הנוספות דיבר איתו על ידי נביא (מצודת דוד). אברבנאל ביאר כי לאור העובדה שהקב"ה נגלה אליו ראוי היה לשלמה להידבק באלוהיו ולא להתיר לנשותיו לעבוד ע"ז בארצו.
35. רד"ק.
36. במראה הראשון (לעיל ג, יד) בכלליות, ובמראה השני במפורש (לעיל ט, ו, רד"ק).
37. רלב"ג.
38. וע"כ לא היתה לו תרופה והיה חייב להיענש (מלבי"ם).
39. מצודת דוד.
40. רד"ק.
41. מצודת ציון.
42. רש"י.
43. מלבי"ם.
44. כשם שהם עבדו את צבא השמים שהם עבדים לה' והחליפו את האדון בעבד, כך הקב"ה החליף אותו בעבדו שייקח ממנו את המלוכה (מלבי"ם).
45. מלבי"ם.
46. מלבי"ם.
47. ובנימין נכלל עימו (והיה טפל לו) לפי שהיה חלקו עם יהודה בירושלים (רד"ק, רלב"ג, מצודת דוד).
48. רלב"ג, מלבי"ם.
49. מלבי"ם.
50. רלב"ג.
51. ועליה ראוי להמליך מלכים מזרעו של בונה הבית שיהיו חוששים וזריזים במעשה אביהם (רלב"ג, מצודת דוד).
52. רד"ק.
53. שהסית אנשיו ללחום בשלמה (מצודת ציון).
54. ועיין במלבי"ם המסביר כי זה היה לטובת שלמה וזרעו.
55. מצודת דוד. ורד"ק מביא פירוש נוסף שהדד עצמו היה המלך באדום.
56. רד"ק, מצודת דוד.
57. רש"י.
58. מצודת דוד.
59. מצודת דוד.
60. רש"י.
61. רלב"ג.
62. מלבי"ם.
63. רד"ק.
64. רד"ק. ואמרו רבותינו שיואב הרג רק את הזכרים, וכשבא לפני דוד שאלו מפני מה הרג רק את הזכרים, השיב לו שנאמר תמחה את "זָכָר עמלק", אמר לו דוד והרי נאמר "זֶכֶר", אמר לו יואב שכך לימדו אותו, שאלו את רבו והשיב שאכן כך לימדו, ורצה דוד להרגו שנאמר (ירמיהו מח, י) "אָרוּר עֹשֶׂה מְלֶאכֶת יְהֹוָה רְמִיָּה", וי"א שהרגו וי"א שלא הרגו (ב"ב כא, ב).
65. מצודת דוד.
66. מצודת דוד.
67. מצודת דוד.
68. רלב"ג.
69. מצודת דוד.
70. רלב"ג.
71. מצודת דוד.
72. מזון (תרגום יונתן).
73. רלב"ג.
74. רש"י.
75. רד"ק, מצודת דוד.
76. מצודת דוד.
77. רד"ק, רלב"ג.
78. רש"י, מצודת ציון.
79. מלבי"ם בפס' יט.
80. מצודת ציון.
81. מצודת דוד.
82. מצודת דוד.
83. זה משמעות הביטוי "שכב עם אבותיו" (רש"י, רד"ק, בבא בתרא קטז.).
84. זו משמעות המילה "מת" (רש"י, רד"ק, בבא בתרא קטז.). ובמדרש, דרש רבי פנחס בר חמא מפני מה נאמר בדוד שכיבה וביואב מיתה? דוד שהניח בן כמותו נאמר בו שכיבה, יואב שלא הניח בן כמותו נאמר בו מיתה. רבי פנחס ורבי אמי בשם רבי חייא בר אבא, דוד על ידי ששכב על מטתו כתיב בו שכיבה יואב על ידי שנהרג כתוב בו מיתה. דבר אחר, דוד ע"י שהיה מלך כתוב בו שכיבה, יואב על ידי שהיה שר הצבא כתוב בו מיתה (ילקוט שמעוני).
85. ולא יכול היה להילחם מול שלמה כל עוד הלך בדרכי ה', ולכן העניין הזה ארע רק לעת זקנותו של שלמה כשנשיו עבדו ע"ג (רד"ק, רלב"ג, מלבי"ם).
86. שחשב שלאחר שנפטרו דוד ויואב אין יותר גבורה בישראל.
87. שבעודו במצרים לא יכול היה להילחם עם שלמה בגלל בת פרעה אשת שלמה (רד"ק).
88. מצודת דוד.
89. מצודת דוד.
90. רד"ק.
91. ומה שכתוב שבימי שלמה ישבו ישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו הכוונה עד עת זקנתו של שלמה (רלב"ג בפס' כא).
92. רש"י.
93. ראה הערה בפס' יד.
94. כנבואת שמואל לדוד אביו (רש"י).
95. מלבי"ם.
96. רד"ק. ולמרות שלא היתה לו איבה על ישראל, אלא להיפך השיג טובה מהם שברח מאדוניו, התחבר להדד נגד ישראל לקיים את דברי נבואת שמואל לדוד (כך משמע לענ"ד מדברי מלבי"ם עם רש"י).
97. מצודת ציון.
98. מלבי"ם.
99. מצודת דוד.
100. מצודת דוד.
101. מצודת דוד.
102. רד"ק.
103. רד"ק.
104. מצודת דוד.
105. רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם.
106. רש"י.
107. רש"י.
108. מצודת ציון.
109. רלב"ג.
110. ראה רד"ק בפ' כג.
111. מפני פחדם ששלמה ילחם נגדם (מלבי"ם).
112. מלבי"ם.
113. אמרו במדרש (סנהדרין קא:) נבט הוא מיכה הוא שבע בן בכרי. וראה רד"ק בעניין. ובמדרש, שנו רבותינו, למה נקרא שמו ירבעם? שעשה מריבה בעם, דבר אחר שעשה מריבה בין ישראל לאביהם שבשמים. בן נבט בן שנבט ולא ראה... ראה אש יוצאה מאמתו סבר איהו מליך ולא ידע דירבעם הוא דנפק מיניה (ילקוט שמעוני).
114. רד"ק, רלב"ג, מצודת דוד.
115. רד"ק.
116. מצודת דוד.
117. רד"ק, מצודת דוד.
118. שגבה ליבו על תפקידו ועל נבואת אחיה השילוני שבישר לו שימלוך (רד"ק, רלב"ג). ובמדרש, אמר רבי יוחנן מפני מה זכה ירבעם למלכות? מפני שהוכיח את שלמה, ומפני מה נענש? מפני שהוכיחו ברבים שנאמר "וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר הֵרִים יָד בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּנָה אֶת הַמִּלּוֹא סָגַר אֶת פֶּרֶץ עִיר דָּוִד אָבִיו", א"ל דוד אביך פרץ פרצות בחומה כדי שיעלו ישראל לרגל ואתה גדרת אותם כדי לעשות אנגריא לבת פרעה?! ומאי "אשר הרים יד במלך"?, שחלץ תפליו בפניו (ילקוט שמעוני, סנהדרין קא, ב).
119. רש"י, רלב"ג.
120. וראה רד"ק ומלבי"ם המבהירים כי המעשים של שלמה להלן לא היו מקובלים על העם, וזה מה שנתן את האומץ והכוח לירבעם למרוד במלך.
121. רש"י.
122. מצודת דוד.
123. ראה הערה בפס' כו.
124. ואף לא אמר המלך שלמה אלא שלמה (רלב"ג פס' כו).
125. רד"ק.
126. רחבה שהיתה בסמוך לחומת ירושלים.
127. רש"י.
128. ואף לא אמר המלך דוד אלא דוד (רלב"ג פס' כו).
129. סנהדרין קא:, רש"י. ואף אמר כי בכך גבה לב שלמה, כי הַפִּרְצָה הזאת שימשה גם למקרה בו דוד היה צריך לברוח, ושלמה בוטח בעצמו שאינו ירא ממרד (רד"ק).
130. רש"י, רלב"ג.
131. רש"י, רלב"ג.
132. רש"י.
133. רלב"ג.
134. מצודת דוד.
135. מצודת ציון.
136. מצודת ציון.
137. מצודת דוד.
138. לפי שהיה משבט אפרים (רש"י).
139. המלבי"ם מבאר כי עניין הנבואה לירבעם כאמור לעיל הוא גם סיבה נוספת לתעוזה שהוא קיבל נגד שלמה.
140. מצודת דוד.
141. מצודת דוד.
142. רד"ק.
143. מצודת דוד. ורד"ק מבאר שיש מחלוקת אם ירבעם היה או אחיה.
144. ולא היה איתם מי שיגלה את הסוד, מצודת דוד. ובמדרש, א"ר נחמן כְּשַׂלְמָה חדשה, מה שַׂלְמָה חדשה אין בה שום דופי כך תורתו של ירבעם אין בה שום דופי. ד"א "שַׂלְמָה חדשה" שחדשו דברים שלא שמעתן אוזן מעולם, ומאי "שניהם לבדם בשדה"? א"ר יהודה אמר רב שכל תלמידי חכמים דומים בפניהם כעשבי השדה, ואיכא דאמרי שכל טעמי תורה גלויים להם כשדה (ילקוט שמעוני, סנהדרין קב, א).
145. מצודת ציון.
146. מלבי"ם מבאר שדבר הנבואה שתבוא עמה איזה פעולה היא מוכרחת להתקיים ולא תבוטל אף אם ישוב שלמה בתשובה.
147. מצודת דוד. או ניתן לפרש שקרע שנים עשר קרעים המהווים שלוש עשרה חתיכות, ונתן לירבעם אחת עשר חתיכות (שהן עשרה קרעים) ושמר לו שתיים לרמוז על יהודה ובנימן שיישארו למלכות בית דוד (מצודת דוד).
148. מצודת דוד.
149. עם שבט בנימין איתו נחל את ירושלים (רד"ק).
150. שע"י בחירת ציון (ירושלים) ייראה שישאר כסא דוד שם שהוא בנה את ציון (מלבי"ם בפס' יג).
151. רד"ק.
152. רד"ק.
153. מצודת דוד.
154. מצודת דוד.
155. מצודת דוד.
156. מצודת דוד.
157. מלבי"ם.
158. רד"ק, מצודת דוד.
159. מלבי"ם.
160. שלא מוריש נשיאות לבניו (מלבי"ם).
161. מצודת דוד.
162. מצודת ציון.
163. מלבי"ם.
164. מלבי"ם.
165. מלשון נר (מצודת ציון). על שם שהמלך משפיע ומאיר (מצודת דוד).
166. רש"י.
167. מצודת דוד.
168. מלבי"ם.
169. מלבי"ם.
170. מלבי"ם.
171. מלבי"ם.
172. מלבי"ם.
173. מצודת דוד.
174. מצודת ציון.
175. מצודת ציון.
176. מצודת דוד.
177. רד"ק.
178. מצודת דוד.
179. רש"י, רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם.
180. מצודת דוד.
181. מלבי"ם.
182. מצודת דוד. ולא היה אוהב את שלמה לכן ברח אליו (רד"ק).
183. מצודת דוד.
184. לא כולם נמצאים אצלנו, המצויים אצלנו הם שיר השירים שחיבר בילדותו, משלי בבחורתו וקהלת בזקנתו (רד"ק). ומצודת דוד מפרש ספר מיוחד שם מסופר כל דברי שלמה.
185. בא להבדיל בינו לבין דוד אביו שמלך ג"כ ארבעים שנה, אבל דוד לא מלך כל הארבעים שנה בירושלים ולא על כל ישראל (כי שבע שנים מלך בחברון ורק על יהודה) אבל שלמה מלך כל הארבעים בירושלים ועל כל ישראל (מלבי"ם).
186. ראה הערה בפרק ב פסוק י.

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה