(א)
וְנַעֲמָן שַׂר צְבָא מֶלֶךְ אֲרָם הָיָה אִישׁ גָּדוֹל לִפְנֵי אֲדֹנָיו וּנְשֻׂא פָנִים כִּי בוֹ נָתַן יְהֹוָה תְּשׁוּעָה לַאֲרָם וְהָאִישׁ הָיָה גִּבּוֹר חַיִל מְצֹרָע:
הכתוב ממשיך בסיפורי הניסים שנעשו ע"י אלישע הנביא.
[1]
וְ
זהו הנס העשירי:
[2]
נַעֲמָן שַׂר צְבָא מֶלֶךְ אֲרָם הָיָה אִישׁ גָּדוֹל
-חשוב
[3]
לִפְנֵי אֲדֹנָיו וּנְשֻׂא פָנִים
-ומכובד בפני עמו,
[4]
כִּי בוֹ
-על ידו
[5]
נָתַן יְהֹוָה תְּשׁוּעָה לַאֲרָם
במלחמתם, כאשר משך נעמן בקשת לתומו והרג את אחאב מלך ישראל,
[6]
וְהָאִישׁ
נעמן
הָיָה גִּבּוֹר חַיִל
אשר חשק לרדת בכל עת אל המלחמה ואולם נמנע ממנו הדבר בשל היותו
[7]
מְצֹרָע:
(ב)
וַאֲרָם יָצְאוּ גְדוּדִים וַיִּשְׁבּוּ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נַעֲרָה קְטַנָּה וַתְּהִי לִפְנֵי אֵשֶׁת נַעֲמָן:
ואת צרעתו קיבל כעונש בגלל
וַאֲרָם
-שמבני ארם
[8]
יָצְאוּ גְדוּדִים
-מאות חיילים על דעת עצמם לשלול להם שלל
[9]
וַיִּשְׁבּוּ
-ולקחו בשבי
[10]
מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נַעֲרָה קְטַנָּה
-ילדה קטנה ממקום ששמו נַעֲרוֹן,
[11]
וַתְּהִי
משמשת
[12]
לִפְנֵי אֵשֶׁת נַעֲמָן
לשרתה
[13]
, ועל כך נענש הוא בצרעת:
[14]
(ג)
וַתֹּאמֶר אֶל גְּבִרְתָּהּ אַחֲלֵי אֲדֹנִי לִפְנֵי הַנָּבִיא אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן אָז יֶאֱסֹף אֹתוֹ מִצָּרַעְתּוֹ:
וַתֹּאמֶר
הנערה
אֶל גְּבִרְתָּהּ
-אשת אֲדוֹנָהּ
[15]
, כיוון שצרעת אדוני נעמן אינה מחלה אלא היא באה לו כעונש, לא יועילו הרופאים אלא רק תפילה לה' תעזור
[16]
, ולכן
אַחֲלֵי
-אם תהיינה תחינות
[17]
ובקשות
[18]
אֲדֹנִי לִפְנֵי הַנָּבִיא
אלישע
אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן אָז יֶאֱסֹף
-ירפא
[19]
אֹתוֹ מִצָּרַעְתּוֹ
, כי הבורא יתברך עושה ניסים על ידו:
[20]
(ד)
וַיָּבֹא וַיַּגֵּד לַאדֹנָיו לֵאמֹר, כָּזֹאת וְכָזֹאת דִּבְּרָה הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:
ואחרי שאשתו סיפרה לו את דברי הילדה,
[21]
וַיָּבֹא
נעמן
[22]
וַיַּגֵּד לַאדֹנָיו
מלך ארם
[23]
לֵאמֹר,
כָּזֹאת וְכָזֹאת
-כדברים האלו (שאבקש מהנביא להתפלל עלי לה')
דִּבְּרָה הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר
נשבתה
מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
, והוסיף על דברי הנערה מעצמו, ואמר בשמה שבגלל חרון יהורם מלך ישראל על שהרג את אחאב אביו הלקהו הנביא אלישע בפקודת המלך בצרעת:
[24]
(ה)
וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ אֲרָם לֶךְ בֹּא וְאֶשְׁלְחָה סֵפֶר אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ עֶשֶׂר כִּכְּרֵי כֶסֶף, וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים זָהָב, וְעֶשֶׂר חֲלִיפוֹת בְּגָדִים:
וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ אֲרָם
לנעמן בחושבו כי אלישע יפעל רק על פי ציווי המלך,
[25]
לֶךְ בֹּא
אל הנביא,
[26]
וְאֶשְׁלְחָה סֵפֶר
-אגרת
[27]
אֶל
יהורם
מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל
כדי שיצווה את הנביא אלישע להתפלל עליך,
[28]
וַיֵּלֶךְ
נעמן
וַיִּקַּח בְּיָדוֹ
מנחה לנביא
[29]
עֶשֶׂר כִּכְּרֵי כֶסֶף,
וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים
דינרי
[30]
זָהָב,
[31]
וְעֶשֶׂר חֲלִיפוֹת בְּגָדִים:
[32]
(ו)
וַיָּבֵא הַסֵּפֶר אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר וְעַתָּה כְּבוֹא הַסֵּפֶר הַזֶּה אֵלֶיךָ הִנֵּה שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ אֶת נַעֲמָן עַבְדִּי וַאֲסַפְתּוֹ מִצָּרַעְתּוֹ:
וַיָּבֵא
את
הַסֵּפֶר
-האיגרת
אֶל
יהורם
מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר
לו כמקובל דברי ברכה ושלום
[33]
, ולאחר מכן נכתב כך בספר:
[34]
וְעַתָּה כְּבוֹא הַסֵּפֶר הַזֶּה אֵלֶיךָ הִנֵּה שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ אֶת נַעֲמָן עַבְדִּי
, ולמרות שאתה כועס עליו שהרג את אחאב אביך ושלחת את הנביא אלישע להכותו בצרעת
[35]
, אף על פי כן כעת
וַאֲסַפְתּוֹ
-תרפא
[36]
אותו באמצעות הנביא
[37]
מִצָּרַעְתּוֹ
כי אתה גרמת לו לזה:
[38]
(ז)
וַיְהִי כִּקְרֹא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַסֵּפֶר וַיִּקְרַע בְּגָדָיו וַיֹּאמֶר הַאֱלֹהִים אָנִי לְהָמִית וּלְהַחֲיוֹת כִּי זֶה שֹׁלֵחַ אֵלַי לֶאֱסֹף אִישׁ מִצָּרַעְתּוֹ?! כִּי אַךְ דְּעוּ נָא וּרְאוּ כִּי מִתְאַנֶּה הוּא לִי:
וַיְהִי כִּקְרֹא
יהורם
מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַסֵּפֶר
בו ביקש מלך ארם לרפא את נעמן
וַיִּקְרַע בְּגָדָיו
מחמת חרדה, כי ברוב רשעותו לא האמין בנביא וחשב כי התבקש לרפא בעצמו את נעמן
[39]
, ובנוסף גם התבייש לפנות לנביא שכן לא היה שומע לו לעזוב את עבודת העגלים,
[40]
וַיֹּאמֶר
מלך ישראל בתמיהה
[41]
הַ
אִם
אֱלֹהִים אָנִי לְהָמִית
כמו שמלך ארם מעליל עלי שבגללי נהיה נעמן מצורע,
[42]
וּלְהַחֲיוֹת
כמו שהוא מבקש שארפא את נעמן מצרעתו?!
[43]
כִּי זֶה
מלך ארם
שֹׁלֵחַ אֵלַי לֶאֱסֹף
-לרפא
אִישׁ מִצָּרַעְתּוֹ?!
כִּי אַךְ דְּעוּ נָא וּרְאוּ
שאין זאת אלא שכוונתו של מלך ארם זדונית,
[44]
כִּי מִתְאַנֶּה
-מבקש תואנה ועלילה
[45]
הוּא לִי
כדי להפר את השלום שיש בינינו כעת
[46]
ולהילחם עימי:
[47]
(ח)
וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֱלִישָׁע אִישׁ הָאֱלֹהִים כִּי קָרַע מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת בְּגָדָיו וַיִּשְׁלַח אֶל הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר, לָמָּה קָרַעְתָּ בְּגָדֶיךָ? יָבֹא נָא אֵלַי וְיֵדַע כִּי יֵשׁ נָבִיא בְּיִשְׂרָאֵל:
וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֱלִישָׁע אִישׁ הָאֱלֹהִים כִּי קָרַע
יהורם
מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת בְּגָדָיו
בעקבות בקשת מלך ארם,
וַיִּשְׁלַח
אלישע
אֶל הַמֶּלֶךְ
יהורם
לֵאמֹר,
לָמָּה קָרַעְתָּ בְּגָדֶיךָ?
יָבֹא נָא
נעמן
אֵלַי
[48]
וארפא אותו
וְ
כך
יֵדַע כִּי יֵשׁ נָבִיא
לה'
בְּיִשְׂרָאֵל
, ולא למענך אֲרַפְּאוֹ כי אם למען קדושת ה':
[49]
(ט)
וַיָּבֹא נַעֲמָן בְּסוּסָיו (בסוסו) וּבְרִכְבּוֹ וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הַבַּיִת לֶאֱלִישָׁע:
וַיָּבֹא נַעֲמָן בְּסוּסָיו (בסוסו
[50]
כתיב
) וּבְרִכְבּוֹ
, והיה עמו חיל כבד מאד, כדי שיגדל בעיני הנביא כבודו וישתדל הנביא יותר ברפואתו,
[51]
וַיַּעֲמֹד
נעמן בְּ
פֶּתַח הַבַּיִת
אשר
לֶאֱלִישָׁע:
(י)
וַיִּשְׁלַח אֵלָיו אֱלִישָׁע מַלְאָךְ לֵאמֹר הָלוֹךְ וְרָחַצְתָּ שֶׁבַע פְּעָמִים בַּיַּרְדֵּן וְיָשֹׁב בְּשָׂרְךָ לְךָ וּטְהָר:
ואלישע לא יצא לדבר עימו
[52]
, אלא
וַיִּשְׁלַח
-שלח
אֵלָיו אֱלִישָׁע מַלְאָךְ
-שליח
[53]
לֵאמֹר
לו,
הָלוֹךְ
-לך
וְרָחַצְתָּ שֶׁבַע פְּעָמִים בַּיַּרְדֵּן
[54]
ותתרפא מן הצרעת,
וְ
כיוון שהצרעת גורמת להרזיה, כשתתרפא
[55]
יָשֹׁב בְּשָׂרְךָ לְךָ וּ
בנוסף ת
טְהָר
מן הצרעת:
[56]
(יא)
וַיִּקְצֹף נַעֲמָן וַיֵּלַךְ וַיֹּאמֶר, הִנֵּה אָמַרְתִּי אֵלַי יֵצֵא יָצוֹא וְעָמַד וְקָרָא בְּשֵׁם יְהֹוָה אֱלֹהָיו וְהֵנִיף יָדוֹ אֶל הַמָּקוֹם וְאָסַף הַמְּצֹרָע:
וַיִּקְצֹף נַעֲמָן
על שהנביא לא יצא אליו
[57]
וַיֵּלַךְ
מִפֶּתַח בית הנביא
וַיֹּאמֶר,
הִנֵּה אָמַרְתִּי
-סבור הייתי
[58]
כי כפי שמכבדים שרים גדולים כך יעשה אלישע לכבדני
[59]
וְ
אֵלַי יֵצֵא יָצוֹא
הנביא וידבר עמי וְיִרְאֶה את החולי,
[60]
וְעָמַד וְקָרָא בְּשֵׁם יְהֹוָה אֱלֹהָיו וְהֵנִיף
-וינופף
[61]
יָדוֹ אֶל הַמָּקוֹם
בו הצרעת
[62]
וְאָסַף
-וירפא
הַמְּצֹרָע
-את מקום הצרעת:
[63]
(יב)
הֲלֹא טוֹב אֲמָנָה (אבנה) וּפַרְפַּר נַהֲרוֹת דַּמֶּשֶׂק מִכֹּל מֵימֵי יִשְׂרָאֵל, הֲלֹא אֶרְחַץ בָּהֶם וְטָהָרְתִּי וַיִּפֶן וַיֵּלֶךְ בְּחֵמָה:
הֲלֹא טוֹב אֲמָנָה (אבנה
כתיב
) וּפַרְפַּר נַהֲרוֹת דַּמֶּשֶׂק מִכֹּל מֵימֵי יִשְׂרָאֵל,
הֲלֹא אֶרְחַץ
-אני רוחץ
בָּהֶם
תמיד,
וְ
האם בשל כך
טָהָרְתִּי
מצרעתי?!
[64]
ומה היתרון במי הירדן על נהרות דמשק?!
[65]
וכמו שלא הועילו לי נהרות דמשק כך לא יועילו מי הירדן
[66]
, ואם בטבילה אטהר, ארחץ במי דמשק ואטהר,
[67]
וַיִּפֶן
נעמן
וַיֵּלֶךְ בְּחֵמָה:
(יג)
וַיִּגְּשׁוּ עֲבָדָיו וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ אָבִי דָּבָר גָּדוֹל הַנָּבִיא דִּבֶּר אֵלֶיךָ הֲלוֹא תַעֲשֶׂה וְאַף כִּי אָמַר אֵלֶיךָ רְחַץ וּטְהָר:
וַיִּגְּשׁוּ עֲבָדָיו
של נעמן
וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ אָבִי
-אדוני!
[68]
אם
דָּבָר
-טורח
[69]
גָּדוֹל הַנָּבִיא דִּבֶּר
-היה מדבר
אֵלֶיךָ
לעשות כדי שתתרפא
[70]
הֲלוֹא תַעֲשֶׂה
-היית עושה זאת!
[71]
וְ
עכשיו
אַף
כל שכן
[72]
שעליך לקיים דבריו
כִּי אָמַר אֵלֶיךָ
לעשות דבר קל
[73]
רְחַץ
-לרחוץ בירדן
וּטְהָר
-ובכך להירפא ולהיטהר
[74]
, ומדוע אם כן תמנע מלעשות זאת?
[75]
וזה שתלה הנביא את רפואתך בדבר קטן, זה מורה דווקא על גודל כח הנביא ונפלאותיו:
[76]
(יד)
וַיֵּרֶד וַיִּטְבֹּל בַּיַּרְדֵּן שֶׁבַע פְּעָמִים כִּדְבַר אִישׁ הָאֱלֹהִים, וַיָּשָׁב בְּשָׂרוֹ כִּבְשַׂר נַעַר קָטֹן וַיִּטְהָר:
וַיֵּרֶד
נעמן
וַיִּטְבֹּל בַּיַּרְדֵּן שֶׁבַע פְּעָמִים כִּדְבַר
אלישע
אִישׁ הָאֱלֹהִים,
וַיָּשָׁב
-וחזר
בְּשָׂרוֹ
של נעמן להיות חָלָק
כִּבְשַׂר נַעַר קָטֹן
שעור בשרו צח ומזהיר,
[77]
וַיִּטְהָר
נעמן מצרעתו:
[78]
(טו)
וַיָּשָׁב אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים הוּא וְכָל מַחֲנֵהוּ וַיָּבֹא וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אֵין אֱלֹהִים בְּכָל הָאָרֶץ כִּי אִם בְּיִשְׂרָאֵל, וְעַתָּה קַח נָא בְרָכָה מֵאֵת עַבְדֶּךָ:
וַיָּשָׁב
נעמן
אֶל
אלישע
אִישׁ הָאֱלֹהִים הוּא וְכָל מַחֲנֵהוּ וַיָּבֹא וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו
כעבד לפני אדונו
[79]
וַיֹּאמֶר
לו,
הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי
[80]
כעת
כִּי אֵין אֱלֹהִים
אמיתי
בְּכָל הָאָרֶץ כִּי אִם
רק
בְּיִשְׂרָאֵל,
וְעַתָּה
בעבור הרפואה
[81]
קַח נָא
ממני
בְרָכָה
-מנחה
[82]
של שלום ושל הקבלת פנים, כמו ששואל תלמיד או עבד בשלום רבו
[83]
מֵאֵת עַבְדֶּךָ:
(טז)
וַיֹּאמֶר חַי יְהֹוָה אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם אֶקָּח וַיִּפְצַר בּוֹ לָקַחַת וַיְמָאֵן:
וַיֹּאמֶר
אלישע בשבועה
[84]
חַי יְהֹוָה אֲשֶׁר עָמַדְתִּי
-שאני רגיל לעמוד
[85]
לְפָנָיו
בתפילה
[86]
אִם אֶקָּח
את מנחתך, שדמי עבודה זרה מעורבין בה,
[87]
וַיִּפְצַר בּוֹ
נעמן
לָקַחַת
את המנחה, אולם
וַיְמָאֵן
אלישע ולא רצה לקחת אותה
[88]
, כי ריפא את נעמן לקדש את ה' בלבד:
[89]
(יז)
וַיֹּאמֶר נַעֲמָן וָלֹא יֻתַּן נָא לְעַבְדְּךָ מַשָּׂא צֶמֶד פְּרָדִים אֲדָמָה כִּי לוֹא יַעֲשֶׂה עוֹד עַבְדְּךָ עֹלָה וָזֶבַח לֵאלֹהִים אֲחֵרִים כִּי אִם לַיהוָה:
וַיֹּאמֶר
-ויבקש
[90]
נַעֲמָן וָלֹא
-והאם לא
[91]
יֻתַּן נָא לְעַבְדְּךָ
שיעור
[92]
מַשָּׂא
(מה שיכולים לשאת) של
צֶמֶד
-זוג
[93]
פְּרָדִים
[94]
אֲדָמָה
-מאדמת ארץ ישראל הקדושה
[95]
ואשאנה לעירי ואעשה אותה מזבח?
[96]
כִּי לוֹא יַעֲשֶׂה עוֹד עַבְדְּךָ עֹלָה וָזֶבַח לֵאלֹהִים אֲחֵרִים כִּי אִם לַיהוָה
לבדו:
[97]
(יח)
לַדָּבָר הַזֶּה יִסְלַח יְהֹוָה לְעַבְדֶּךָ בְּבוֹא אֲדֹנִי בֵית רִמּוֹן לְהִשְׁתַּחֲוֹת שָׁמָּה וְהוּא נִשְׁעָן עַל יָדִי וְהִשְׁתַּחֲוֵיתִי בֵּית רִמֹּן, בְּהִשְׁתַּחֲוָיָתִי בֵּית רִמֹּן יִסְלַח (נא) יְהֹוָה לְעַבְדְּךָ בַּדָּבָר הַזֶּה:
אולם למרות שמעכשיו אעבוד רק לה',
לַדָּבָר הַזֶּה
בַּקֵּשׁ
[98]
שֶׁ
יִסְלַח יְהֹוָה
מעתה
[99]
לְעַבְדֶּךָ
, והדבר הוא שֶׁ
בְּבוֹא אֲדֹנִי
מלך ארם ל
בֵית
עבודה זרה ששמה
[100]
רִמּוֹן לְהִשְׁתַּחֲוֹת שָׁמָּה
לעבודה זרה שלו, אני חייב ללכת איתו,
וְ
כשהוא משתחווה
[101]
הוּא נִשְׁעָן
-רגיל להישען
עַל יָדִי
-עָלַי
וְ
אז
הִשְׁתַּחֲוֵיתִי
-אשתחווה גם אני על כרחי
[102]
ב
בֵּית רִמֹּן,
בְּהִשְׁתַּחֲוָיָתִי
-ובדבר ההשתחוויה ההיא
[103]
בְּ
בֵּית רִמֹּן יִסְלַח (נא
כתיב
) יְהֹוָה לְעַבְדְּךָ בַּדָּבָר הַזֶּה
שאיני עושה אותו אלא מיראת המלך:
[104]
(יט)
וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ לְשָׁלוֹם וַיֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ כִּבְרַת אָרֶץ:
וַיֹּאמֶר לוֹ
אלישע
לֵךְ לְשָׁלוֹם
, ובכך נתן לו את מבוקשו לקחת מאדמת ישראל ולעבוד את השם יתברך,
[105]
וַיֵּלֶךְ
נעמן
מֵאִתּוֹ
והתרחק ממנו
כִּבְרַת אָרֶץ
-מרחק
[106]
מיל:
[107]
(כ)
וַיֹּאמֶר גֵּיחֲזִי נַעַר אֱלִישָׁע אִישׁ הָאֱלֹהִים, הִנֵּה חָשַׂךְ אֲדֹנִי אֶת נַעֲמָן הָאֲרַמִּי הַזֶּה מִקַּחַת מִיָּדוֹ אֵת אֲשֶׁר הֵבִיא חַי יְהֹוָה כִּי אִם רַצְתִּי אַחֲרָיו וְלָקַחְתִּי מֵאִתּוֹ מְאוּמָה:
וַיֹּאמֶר
-חשב
[108]
בליבו
[109]
גֵּיחֲזִי נַעַר
-משרת
אֱלִישָׁע אִישׁ הָאֱלֹהִים,
הִנֵּה חָשַׂךְ
-מָנַע
[110]
אֲדֹנִי
אלישע
אֶת נַעֲמָן הָאֲרַמִּי הַזֶּה
מלתת לו דבר, מפני שנמנע אלישע
מִקַּחַת מִיָּדוֹ
של נעמן
אֵת אֲשֶׁר הֵבִיא
לו כמנחה,
חַי יְהֹוָה
-הריני נשבע שלא יהיה כן,
[111]
כִּי אִם רַצְתִּי אַחֲרָיו וְלָקַחְתִּי מֵאִתּוֹ מְאוּמָה
[112]
-דבר מה
[113]
כשכר רפואה:
[114]
(כא)
וַיִּרְדֹּף גֵּיחֲזִי אַחֲרֵי נַעֲמָן, וַיִּרְאֶה נַעֲמָן רָץ אַחֲרָיו, וַיִּפֹּל מֵעַל הַמֶּרְכָּבָה לִקְרָאתוֹ, וַיֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם:
וַיִּרְדֹּף גֵּיחֲזִי אַחֲרֵי נַעֲמָן,
וַיִּרְאֶה נַעֲמָן
את גחזי
רָץ אַחֲרָיו,
וַיִּפֹּל
-היטה נעמן עצמו
[115]
מֵעַל הַמֶּרְכָּבָה לִקְרָאתוֹ,
וַיֹּאמֶר
נעמן לגחזי
הֲשָׁלוֹם
-האם לשלום בּוֹאֲךָ?:
[116]
(כב)
וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם אֲדֹנִי שְׁלָחַנִי לֵאמֹר, הִנֵּה עַתָּה זֶה בָּאוּ אֵלַי שְׁנֵי נְעָרִים מֵהַר אֶפְרַיִם מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים, תְּנָה נָּא לָהֶם כִּכַּר כֶּסֶף וּשְׁתֵּי חֲלִפוֹת בְּגָדִים:
וַיֹּאמֶר
לו גחזי אכן בואי לְ
שָׁלוֹם
, וכדי שנעמן לא יתפלא על בקשת "הנביא" לקחת כעת מתנה, אמר גחזי
אֲדֹנִי שְׁלָחַנִי לֵאמֹר,
הִנֵּה עַתָּה זֶה
[117]
-זה עתה
בָּאוּ אֵלַי שְׁנֵי נְעָרִים מֵהַר אֶפְרַיִם מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים,
תְּנָה נָּא לָהֶם
[118]
כִּכַּר כֶּסֶף וּשְׁתֵּי חֲלִפוֹת בְּגָדִים
להחלפה:
[119]
(כג)
וַיֹּאמֶר נַעֲמָן הוֹאֵל קַח כִּכָּרָיִם וַיִּפְרָץ בּוֹ וַיָּצַר כִּכְּרַיִם כֶּסֶף בִּשְׁנֵי חֲרִטִים וּשְׁתֵּי חֲלִפוֹת בְּגָדִים, וַיִּתֵּן אֶל שְׁנֵי נְעָרָיו וַיִּשְׂאוּ לְפָנָיו:
וַיֹּאמֶר
לו
נַעֲמָן
אשר חפץ להרבות במנחה לנביא,
[120]
הוֹאֵל
-השבע לי שאכן הנביא שלחך
[121]
ולך נא
[122]
קַח כִּכָּרָיִם
, ובתחילה מיאן גחזי כדי שלא ירגיש נעמן שבא מדעת עצמו,
[123]
וַיִּפְרָץ
-ויפצר
[124]
בּוֹ
נעמן
וַיָּצַר
-וקשר לו נעמן
[125]
כִּכְּרַיִם
-שני ככרים
[126]
כֶּסֶף בִּשְׁנֵי חֲרִטִים
-כיסי בד ארוכים
[127]
וּשְׁתֵּי חֲלִפוֹת בְּגָדִים,
וַיִּתֵּן
נעמן את המנחה
אֶל שְׁנֵי נְעָרָיו
-עבדיו
[128]
של נעמן
[129]
וַיִּשְׂאוּ
את המנחה
לְפָנָיו
-לפני גחזי:
[130]
(כד)
וַיָּבֹא אֶל הָעֹפֶל וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיִּפְקֹד בַּבָּיִת וַיְשַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וַיֵּלֵכוּ:
ונעמן היה מסופק אם היה דבר זה בשליחות הנביא, ולכן שלח עמו שני נעריו שיראו אם הנביא אכן לוקח את הכסף, וגחזי התיירא שכשילכו עמו עד לעיר יוודע הדבר
[131]
, ולכן תיכף
וַיָּבֹא
-כשבא
אֶל הָעֹפֶל
הוא מקום גבוה שבו היה בית חזק
[132]
ומוסתר
[133]
וַיִּקַּח מִיָּדָם
את המנחה
וַיִּפְקֹד
-והניחה
[134]
בַּבָּיִת
השמור,
[135]
וַיְשַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים
נערי נעמן
[136]
שלא יראה אותם אלישע
[137]
וַיֵּלֵכוּ:
(כה)
וְהוּא בָא וַיַּעֲמֹד אֶל אֲדֹנָיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱלִישָׁע מֵאַיִן (מאן גֵּחֲזִי? וַיֹּאמֶר לֹא הָלַךְ עַבְדְּךָ אָנֶה וָאָנָה:
וְהוּא
גחזי
בָא וַיַּעֲמֹד אֶל
-לפני
אֲדֹנָיו
אלישע,
וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱלִישָׁע מֵאַיִן (מאן
כתיב)
-מהיכן תבוא
[138]
גֵּחֲזִי?
וַיֹּאמֶר
לו גחזי
לֹא הָלַךְ עַבְדְּךָ אָנֶה וָאָנָה
-לפה ולפה:
[139]
(כו)
וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא לִבִּי הָלַךְ כַּאֲשֶׁר הָפַךְ אִישׁ מֵעַל מֶרְכַּבְתּוֹ לִקְרָאתֶךָ הַעֵת לָקַחַת אֶת הַכֶּסֶף וְלָקַחַת בְּגָדִים וְזֵיתִים וּכְרָמִים וְצֹאן וּבָקָר וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת:
וַיֹּאמֶר אֵלָיו
אלישע וכי
לֹא
ידעת כי
לִבִּי הָלַךְ
עמך
[140]
וידעתי מה שעשית?!,
[141]
כַּאֲשֶׁר הָפַךְ
-פנה
אִישׁ
-נעמן
מֵעַל מֶרְכַּבְתּוֹ
כדי לבוא
לִקְרָאתֶךָ
וכי הגיע
הַעֵת
-הזמן הראוי
[142]
לָקַחַת אֶת הַכֶּסֶף
מאת נעמן?! הרי ע"י שלא לקחתי ממנו כסף נתקדש ה', והרי הסיבה שלקחת היא לא לצורך פרנסת עניים
[143]
אלא להתעשר
[144]
וְ
חשבת
[145]
בכסף הזה
[146]
לָקַחַת
-לקנות
בְּגָדִים וְזֵיתִים וּכְרָמִים וְצֹאן וּבָקָר וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת:
(כז)
וְצָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק בְּךָ וּבְזַרְעֲךָ לְעוֹלָם וַיֵּצֵא מִלְּפָנָיו מְצֹרָע כַּשָּׁלֶג:
אם כך הכסף נתון לך,
[147]
וְ
מנגד
צָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק בְּךָ וּבְזַרְעֲךָ לְעוֹלָם
-עד היובל,
[148]
וַיֵּצֵא
גחזי
מִלְּפָנָיו
והוא
מְצֹרָע כַּשָּׁלֶג: