/ מלכים ב פרק ט'

פסוקים

מלכים ב פרק ט'

(א) וֶאֱלִישָׁע הַנָּבִיא קָרָא לְאַחַד מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים וַיֹּאמֶר לוֹ, חֲגֹר מָתְנֶיךָ וְקַח פַּךְ הַשֶּׁמֶן הַזֶּה בְּיָדֶךָ וְלֵךְ רָמֹת גִּלְעָד: באותו הזמן שיורם בן אחאב היה ביזרעאל מחלים מפציעותיו, [1] וֶאֱלִישָׁע הַנָּבִיא קָרָא לְאַחַד מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים ויונה בן אמיתי היה [2] וַיֹּאמֶר לוֹ, חֲגֹר מָתְנֶיךָ ללכת ולבוא בזריזות, [3] וְקַח פַּךְ הַשֶּׁמֶן הַזֶּה בְּיָדֶךָ ובו שמן אפרסמון, [4] וְלֵךְ לְ רָמֹת גִּלְעָד שם נמצא כעת מחנה ישראל: [5]
(ב) וּבָאתָ שָׁמָּה וּרְאֵה שָׁם יֵהוּא בֶן יְהוֹשָׁפָט בֶּן נִמְשִׁי, וּבָאתָ וַהֲקֵמֹתוֹ מִתּוֹך אֶחָיו וְהֵבֵיאתָ אֹתוֹ חֶדֶר בְּחָדֶר: וּבָאתָ שָׁמָּה , ואם תלך במרוצה [6] וּרְאֵה -תמצא שָׁם את יֵהוּא בֶן יְהוֹשָׁפָט בֶּן נִמְשִׁי, וּבָאתָ וַהֲקֵמֹתוֹ -אמור לו שיקום [7] מִתּוֹך אֶחָיו -מבין רעיו, [8] וְהֵבֵיאתָ -ותביא אֹתוֹ חֶדֶר בְּחָדֶר -בתוך חדר פנימי [9] כדי שלא ישמע שום אדם את דבריך: [10]
(ג) וְלָקַחְתָּ פַךְ הַשֶּׁמֶן וְיָצַקְתָּ עַל רֹאשׁוֹ וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר יְהֹוָה, מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ אֶל יִשְׂרָאֵל, וּפָתַחְתָּ הַדֶּלֶת וְנַסְתָּה וְלֹא תְחַכֶּה: וְלָקַחְתָּ את פַךְ הַשֶּׁמֶן שנתתי לך, וְיָצַקְתָּ עַל רֹאשׁוֹ וְאָמַרְתָּ לו, כֹּה אָמַר יְהֹוָה, מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ אֶל -על [11] יִשְׂרָאֵל, וּ לאחר מכן פָתַחְתָּ -פְּתַח את הַדֶּלֶת וְנַסְתָּה -ותנוס משם מיד וְלֹא תְחַכֶּה -תמתין [12] שיהוא יאמר לך דבר מה [13] , שלא תסתכן להיות שם כאשר יִוָּדַע ליורם המלך: [14]
(ד) וַיֵּלֶךְ הַנַּעַר הַנַּעַר הַנָּבִיא רָמֹת גִּלְעָד: וַיֵּלֶךְ הַנַּעַר יונה בן אמיתי הנביא [15] הַנַּעַר -תלמידו של [16] הַנָּבִיא [17] לְ רָמֹת גִּלְעָד כפי שציווה לו אלישע רבו:
(ה) וַיָּבֹא וְהִנֵּה שָׂרֵי הַחַיִל יֹשְׁבִים וַיֹּאמֶר דָּבָר לִי אֵלֶיךָ הַשָּׂר, וַיֹּאמֶר יֵהוּא אֶל מִי מִכֻּלָּנוּ וַיֹּאמֶר אֵלֶיךָ הַשָּׂר: וַיָּבֹא יונה וְהִנֵּה שָׂרֵי הַחַיִל של יורם בן אחאב מלך ישראל יֹשְׁבִים ביחד, וַיֹּאמֶר יונה ליהוא דָּבָר לִי -יש לי מה לדבר [18] אֵלֶיךָ -עמך [19] הַשָּׂר, וַיֹּאמֶר יֵהוּא ליונה אֶל מִי מִכֻּלָּנוּ יש לך למסור דבר, לי דווקא או לאחד מהשרים שכאן ולא משנה מי יהיה? [20] וַיֹּאמֶר לו יונה אֵלֶיךָ דווקא הַשָּׂר:
(ו) וַיָּקָם וַיָּבֹא הַבַּיְתָה וַיִּצֹק הַשֶּׁמֶן אֶל רֹאשׁוֹ, וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ אֶל עַם יְהֹוָה אֶל יִשְׂרָאֵל: וַיָּקָם יהוא מישיבתו עם השרים וַיָּבֹא הַבַּיְתָה עם יונה, וַיִּצֹק יונה את הַשֶּׁמֶן שנתן לו אלישע אֶל -על [21] רֹאשׁוֹ, וַיֹּאמֶר לוֹ יונה כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, [22] מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ אֶל -על [23] עַם יְהֹוָה [24] אֶל -על [25] יִשְׂרָאֵל:
(ז) וְהִכִּיתָה אֶת בֵּית אַחְאָב אֲדֹנֶיךָ וְנִקַּמְתִּי דְּמֵי עֲבָדַי הַנְּבִיאִים וּדְמֵי כָּל עַבְדֵי יְהֹוָה מִיַּד אִיזָבֶל: וְהִכִּיתָה אֶת בני בֵּית וֹ וזרעו [26] של אַחְאָב אֲדֹנֶיךָ על היותם עובדי הבעל, [27] וְ בנוסף [28] נִקַּמְתִּי על ידיך [29] דְּמֵי עֲבָדַי הַנְּבִיאִים וּדְמֵי כָּל עַבְדֵי יְהֹוָה ונבות היזרעאלי בכללם [30] מִיַּד אִיזָבֶל אשתו:
(ח) וְאָבַד כָּל בֵּית אַחְאָב, וְהִכְרַתִּי לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר וְעָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל: וְאָבַד כָּל בֵּית אַחְאָב, וְהִכְרַתִּי -והשמדתי [31] לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר -את הזכרים, [32] וְ כן הֶ עָצוּר -הממון [33] והעושר [34] הכנוס בבתים, [35] וְ את המקנה [36] הֶ עָזוּב אשר על פני השדה [37] בְּיִשְׂרָאֵל -בפרסום, למען יקחו מוסר: [38]
(ט) וְנָתַתִּי אֶת בֵּית אַחְאָב כְּבֵית יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וּכְבֵית בַּעְשָׁא בֶן אֲחִיָּה: וְנָתַתִּי אֶת בֵּית אַחְאָב שלא יקום ממנו יורש עצר [39] כְּבֵית יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וּכְבֵית בַּעְשָׁא בֶן אֲחִיָּה שנכרתו מבלי שֶׁיְּוַתֵּר מהם שריד:
(י) וְאֶת אִיזֶבֶל יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל וְאֵין קֹבֵר וַיִּפְתַּח הַדֶּלֶת וַיָּנֹס: וְאֶת אִיזֶבֶל יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים בְּחֵלֶק -בנחלת [40] יִזְרְעֶאל וְאֵין קֹבֵר -ולא תזכה לקבורה [41] , ולאחר שאמר את דברי נבואתו וַיִּפְתַּח יונה את הַדֶּלֶת וַיָּנֹס משם כפי שציווה אותו אלישע:
(יא) וְיֵהוּא יָצָא אֶל עַבְדֵי אֲדֹנָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הֲשָׁלוֹם מַדּוּעַ בָּא הַמְשֻׁגָּע הַזֶּה אֵלֶיךָ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת הָאִישׁ וְאֶת שִׂיחוֹ: וְיֵהוּא יָצָא אֶל עַבְדֵי אֲדֹנָיו שרי החיל וַיֹּאמֶר לוֹ אחד מהם [42] והיה זה הגדול שבשרים [43] הֲשָׁלוֹם ? האם הנביא ניבא טוב ושלום? מַדּוּעַ בָּא הַמְשֻׁגָּע הַזֶּה אֵלֶיךָ לבד, ולא אמר את דבריו לכולנו? [44] וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יהוא אַתֶּם יְדַעְתֶּם -מכירים [45] אֶת הָאִישׁ שהוא משוגע, [46] וְ אתם מכירים אֶת שִׂיחוֹ -דבריו [47] שאין בהם ממש, ולכן אין לכם לחקור על דבריו כי לא אמר דבר שיהיה חשוב [48] ושיהיה לו ביסוס [49] , ולמעשה היה חפץ יהוא להעלים את הדבר, עד שיראה כי יש לאל ידו לכבוש את המלוכה: [50]
(יב) וַיֹּאמְרוּ שֶׁקֶר הַגֶּד נָא לָנוּ וַיֹּאמֶר כָּזֹאת וְכָזֹאת אָמַר אֵלַי לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהֹוָה מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ אֶל יִשְׂרָאֵל: וַיֹּאמְרוּ לו שֶׁקֶר אתה אומר! דבריו לא היו דברי סרק [51] ואתה מעלים מאיתנו את מה שאמר לך [52] כי הוא אמר לך דבר סוד, [53] הַגֶּד נָא לָנוּ את מה שאמר, וַיֹּאמֶר להם יהוא כָּזֹאת וְכָזֹאת אָמַר אֵלַי להכות את בית אחאב, [54] לֵאמֹר -וכן אמר לי [55] כֹּה אָמַר יְהֹוָה מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ אֶל יִשְׂרָאֵל:
(יג) וַיְמַהֲרוּ וַיִּקְחוּ אִישׁ בִּגְדוֹ וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו אֶל גֶּרֶם הַמַּעֲלוֹת וַיִּתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָר וַיֹּאמְרוּ מָלַךְ יֵהוּא: והנה היה מהשגחת ה' שכולם שמעו לדבר הנביא והמליכו אותו, הגם שקראו אותו תחלה בשם משוגע, [56] וַיְמַהֲרוּ שרי החיל וַיִּקְחוּ כל [57] אִישׁ בִּגְדוֹ וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו -תחת יהוא, כדי שיהיה גבוה מאד על כולם כמשפט המלך [58] אֶל גֶּרֶם הַמַּעֲלוֹת -על המעלה העליונה [59] שבמדרגות [60] שם העלו אותו, [61] וַיִּתְקְעוּ שרי החיל בַּשּׁוֹפָר וַיֹּאמְרוּ מָלַךְ יֵהוּא:
(יד) וַיִּתְקַשֵּׁר יֵהוּא בֶּן יְהוֹשָׁפָט בֶּן נִמְשִׁי אֶל יוֹרָם וְיוֹרָם הָיָה שֹׁמֵר בְּרָמֹת גִּלְעָד הוּא וְכָל יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם: וכיוון שהזמן היה מוכשר לכך, בהיות המלך חולה נפרד מכל בני חילו [62] וּמִשָּׂרָיו, [63] וַיִּתְקַשֵּׁר -קָשַׁר יֵהוּא בֶּן יְהוֹשָׁפָט בֶּן נִמְשִׁי קֶשֶׁר עם השרים שהיו עימו [64] אֶל -נגד יוֹרָם מלך ישראל למרוד בו, [65] וְיוֹרָם המלך הָיָה באותו זמן שֹׁמֵר בְּרָמֹת גִּלְעָד על העיר [66] הוּא וְכָל יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם:
(טו) וַיָּשָׁב יְהוֹרָם הַמֶּלֶךְ לְהִתְרַפֵּא בִיְזְרְעֶאל מִן הַמַּכִּים אֲשֶׁר יַכֻּהוּ אֲרַמִּים בְּהִלָּחֲמוֹ אֶת חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם, וַיֹּאמֶר יֵהוּא אִם יֵשׁ נַפְשְׁכֶם אַל יֵצֵא פָלִיט מִן הָעִיר לָלֶכֶת לְהַגִּיד (לגיד) בְּיִזְרְעֶאל: וַיָּשָׁב יְהוֹרָם הַמֶּלֶךְ לפי שעה [67] מרמות גלעד לְהִתְרַפֵּא בִיְזְרְעֶאל מִן הַמַּכִּים -הפצעים אֲשֶׁר יַכֻּהוּ -פצעו [68] אותו הָ אֲרַמִּים בְּהִלָּחֲמוֹ אֶת -נגד חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם, וַיֹּאמֶר יֵהוּא לשרי החיל אִם יֵשׁ נַפְשְׁכֶם -ברצונכם [69] שאמלוך [70] כפי שאתם מראים, עזרוני בזה [71] אַל -ושמרו לבל [72] יֵצֵא פָלִיט מִן הָעִיר -מן רמות גלעד [73] לָלֶכֶת -פן ילך [74] הפליט לְהַגִּיד (לגיד כתיב ) בְּיִזְרְעֶאל את אשר המלכתם אותי, ויהיה המלך נשמר [75] ולא נוכל לבוא עליו בפתאומיות: [76]
(טז) וַיִּרְכַּב יֵהוּא וַיֵּלֶךְ יִזְרְעֶאלָה כִּי יוֹרָם שֹׁכֵב שָׁמָּה וַאֲחַזְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה יָרַד לִרְאוֹת אֶת יוֹרָם: וַיִּרְכַּב יֵהוּא וַיֵּלֶךְ יִזְרְעֶאלָה כִּי יוֹרָם היה שֹׁכֵב שָׁמָּה להתרפא, וַאֲחַזְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה גם היה שם שכן יָרַד לִרְאוֹת -לבקר אֶת יוֹרָם , וידע יהוא שיהרגם שם בקלות בהיותם נפרדים מן העם: [77]
(יז) וְהַצֹּפֶה עֹמֵד עַל הַמִּגְדָּל בְּיִזְרְעֶאל וַיַּרְא אֶת שִׁפְעַת יֵהוּא בְּבֹאוֹ, וַיֹּאמֶר שִׁפְעַת אֲנִי רֹאֶה וַיֹּאמֶר יְהוֹרָם קַח רַכָּב וּשְׁלַח לִקְרָאתָם וְיֹאמַר הֲשָׁלוֹם: וְהַצֹּפֶה עֹמֵד עַל הַמִּגְדָּל אשר בְּיִזְרְעֶאל להביט מרחוק, [78] וַיַּרְא אֶת שִׁפְעַת [79] -הגדוד של [80] יֵהוּא בְּבֹאוֹ, וַיֹּאמֶר הצופה שִׁפְעַת -גדוד [81] אֲנִי רֹאֶה ועדיין לא הכיר כי הגדוד היה של יהוא, [82] וַיֹּאמֶר יְהוֹרָם המלך קַח רַכָּב -מְשָׁרֵת [83] רוכב על סוס [84] וּשְׁלַח אותו לִקְרָאתָם וְיֹאמַר -וישאל אותם הֲשָׁלוֹם -אם בואם בעבור השלום, או למלחמה?: [85]
(יח) וַיֵּלֶךְ רֹכֵב הַסּוּס לִקְרָאתוֹ וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ הֲשָׁלוֹם וַיֹּאמֶר יֵהוּא מַה לְּךָ וּלְשָׁלוֹם סֹב אֶל אַחֲרָי וַיַּגֵּד הַצֹּפֶה לֵאמֹר בָּא הַמַּלְאָךְ עַד הֵם וְלֹא שָׁב: וַיֵּלֶךְ רֹכֵב הַסּוּס לִקְרָאתוֹ וַיֹּאמֶר לו כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ יהורם הֲשָׁלוֹם ? -האם בואכם בעבור השלום, או למלחמה? וַיֹּאמֶר לו יֵהוּא מַה לְּךָ וּלְשָׁלוֹם -מה לך שתשאל השלום, האם נוגע לך הדבר?! [86] סֹב אֶל אַחֲרָי -ללכת עם אֲנָשַׁי, ואל תשוב אל המלך [87] , ויהוא לא פירט לו את מטרת בואו כדי שלא יִוָּדַע הדבר עד שיגיע למלך, [88] וַיַּגֵּד הַצֹּפֶה לֵאמֹר בָּא הַמַּלְאָךְ הרוכב עַד הֵם -אליהם [89] וְלֹא שָׁב אלינו לתת לנו תשובה:
(יט) וַיִּשְׁלַח רֹכֵב סוּס שֵׁנִי, וַיָּבֹא אֲלֵהֶם וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ שָׁלוֹם וַיֹּאמֶר יֵהוּא מַה לְּךָ וּלְשָׁלוֹם סֹב אֶל אַחֲרָי: וַיִּשְׁלַח המלך רֹכֵב סוּס שֵׁנִי, וַיָּבֹא הרוכב השני עד אֲלֵהֶם שידע שאין לו סכנה, שראה שלא עשו רע לרוכב הראשון, [90] וַיֹּאמֶר הרוכב השני ליהוא כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ שָׁלוֹם ? -האם בואכם בעבור השלום, או למלחמה? וַיֹּאמֶר יֵהוּא לרוכב השני מַה לְּךָ וּלְשָׁלוֹם -מה לך שתשאל השלום, האם נוגע לך הדבר?! [91] סֹב אֶל אַחֲרָי -ללכת עם אֲנָשַׁי:
(כ) וַיַּגֵּד הַצֹּפֶה לֵאמֹר בָּא עַד אֲלֵיהֶם וְלֹא שָׁב וְהַמִּנְהָג כְּמִנְהַג יֵהוּא בֶן נִמְשִׁי כִּי בְשִׁגָּעוֹן יִנְהָג: וַיַּגֵּד הַצֹּפֶה לֵאמֹר בָּא הרוכב השני עַד אֲלֵיהֶם וְ אף הוא לֹא שָׁב אלינו לתת לנו תשובה, וְ הנני רואה הַמִּנְהָג -הנהגת העם הבא [92] כְּמִנְהַג יֵהוּא בֶן נִמְשִׁי אשר הנהגתו בשגעון מבלי סדר וישוב הדעת, [93] כִּי בְשִׁגָּעוֹן -בחיפזון וללא ישוב הדעת [94] יִנְהָג -רגיל הוא להנהיג את מרכבו: [95]
(כא) וַיֹּאמֶר יְהוֹרָם אֱסֹר וַיֶּאְסֹר רִכְבּוֹ וַיֵּצֵא יְהוֹרָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַאֲחַזְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה אִישׁ בְּרִכְבּוֹ וַיֵּצְאוּ לִקְרַאת יֵהוּא וַיִּמְצָאֻהוּ בְּחֶלְקַת נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי: וַיֹּאמֶר המלך יְהוֹרָם אל הצופה אֱסֹר -קשור הסוסים אל הרכב, [96] וַיֶּאְסֹר רִכְבּוֹ וַיֵּצֵא יְהוֹרָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לקראת יהוא ובחרו לצאת מן העיר כדי שיוכלו לברוח במידת הצורך, [97] וַאֲחַזְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה גם יצא, כל אִישׁ בְּרִכְבּוֹ -במרכבתו, וַיֵּצְאוּ שני המלכים לִקְרַאת יֵהוּא וַיִּמְצָאֻהוּ בְּחֶלְקַת -בנחלת שדה [98] נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי:
(כב) וַיְהִי כִּרְאוֹת יְהוֹרָם אֶת יֵהוּא וַיֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם יֵהוּא? וַיֹּאמֶר מָה הַשָּׁלוֹם עַד זְנוּנֵי אִיזֶבֶל אִמְּךָ וּכְשָׁפֶיהָ הָרַבִּים: וַיְהִי כִּרְאוֹת יְהוֹרָם אֶת יֵהוּא מרחוק שפחד להתקרב אליו, [99] וַיֹּאמֶר לו יהורם הֲשָׁלוֹם -האם בואך לשלום יֵהוּא? וַיֹּאמֶר לו יהוא מָה הַשָּׁלוֹם -וכי ראויים אתם לשלום [100] עַד שיהא תשלום גמול על [101] זְנוּנֵי אִיזֶבֶל אִמְּךָ וּכְשָׁפֶיהָ הָרַבִּים ?! לא יאות לה ולך שלום: [102]
(כג) וַיַּהֲפֹךְ יְהוֹרָם יָדָיו וַיָּנֹס וַיֹּאמֶר אֶל אֲחַזְיָהוּ מִרְמָה אֲחַזְיָה: וכשהבין יהורם כי יהוא מורד בו, וַיַּהֲפֹךְ יְהוֹרָם יָדָיו האוחזות ברסני הסוסים [103] לאחור כדי לנוס, [104] וַיָּנֹס יהורם וַיֹּאמֶר אֶל אֲחַזְיָהוּ מִרְמָה אֲחַזְיָה -הנה קשר יהוא קשר עם השרים [105] ומרד נגדי, ובמרמה הראה עצמו כאוהב: [106]
(כד) וְיֵהוּא מִלֵּא יָדוֹ בַקֶּשֶׁת וַיַּךְ אֶת יְהוֹרָם בֵּין זְרֹעָיו וַיֵּצֵא הַחֵצִי מִלִּבּוֹ וַיִּכְרַע בְּרִכְבּוֹ: וְ תוך כדי שיהורם נס [107] יֵהוּא מִלֵּא יָדוֹ -דָּרַךְ בעוצמה [108] בכל כוחו [109] בַקֶּשֶׁת לפי שיורם היה רחוק ממנו, [110] וַיַּךְ החץ אֶת יְהוֹרָם בגבו בֵּין זְרֹעָיו וַיֵּצֵא הַחֵצִי -החץ [111] מִלִּבּוֹ וַיִּכְרַע יהורם על ברכיו [112] בְּ תוך רִכְבּוֹ מרכבתו:
(כה) וַיֹּאמֶר אֶל בִּדְקַר שָׁלִשֹׁה שָׂא הַשְׁלִכֵהוּ בְּחֶלְקַת שְׂדֵה נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי, כִּי זְכֹר אֲנִי וָאַתָּה אֵת רֹכְבִים צְמָדִים אַחֲרֵי אַחְאָב אָבִיו, וַיהוָה נָשָׂא עָלָיו אֶת הַמַּשָּׂא הַזֶּה: וַיֹּאמֶר יהוא אֶל בִּדְקַר שָׁלִשֹׁה -השר שלו, [113] שָׂא הגבה את יהורם [114] וְ הַשְׁלִכֵהוּ בְּחֶלְקַת שְׂדֵה נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי, כִּי זְכֹר -תן דעתך לזכור [115] כאשר אֲנִי וָאַתָּה רכבנו אֵת -עם [116] רֹכְבִים אחרים, ואני ואתה רכבנו צְמָדִים -צמודים [117] אַחֲרֵי אַחְאָב אָבִיו, וַיהוָה נָשָׂא -העמיס [118] עָלָיו -על אחאב אֶת הַמַּשָּׂא -הנבואה [119] הַזֶּה -הזאת שניתנה ביד אליהו הנביא [120] , ואנחנו שמענו אותה [121] , והיה זה בהשגחת ה' שהעדים על הנבואה הזאת ימלאו את דבר ה' וידם תבצענה זאת, ולכן אני הייתי ההורג אותו, ועליך מוטל לישא את פגרו אל החלקה הזאת להיות מאכל לכלבים שמה: [122]
(כו) אִם לֹא אֶת דְּמֵי נָבוֹת וְאֶת דְּמֵי בָנָיו רָאִיתִי אֶמֶשׁ נְאֻם יְהֹוָה וְשִׁלַּמְתִּי לְךָ בַּחֶלְקָה הַזֹּאת נְאֻם יְהֹוָה וְעַתָּה שָׂא הַשְׁלִכֵהוּ בַּחֶלְקָה כִּדְבַר יְהֹוָה: וכך שמענו את הנבואה של אליהו לאחאב [123] : הַ אִם לֹא אֶת דְּמֵי נָבוֹת וְאֶת דְּמֵי בָנָיו אשר הרגת [124] רָאִיתִי אֶמֶשׁ -בלילה שעבר?! [125] נְאֻם -כך אמר יְהֹוָה וְשִׁלַּמְתִּי לְךָ בַּחֶלְקָה הַזֹּאת נְאֻם -כך דברי יְהֹוָה , והמשיך יהוא ואמר לְבִדְקַר וְעַתָּה הואיל ודבר ה' הוא, [126] שָׂא הַשְׁלִכֵהוּ בַּחֶלְקָה של נבות [127] כִּדְבַר יְהֹוָה:
(כז) וַאֲחַזְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה רָאָה וַיָּנָס דֶּרֶךְ בֵּית הַגָּן וַיִּרְדֹּף אַחֲרָיו יֵהוּא, וַיֹּאמֶר גַּם אֹתוֹ הַכֻּהוּ אֶל הַמֶּרְכָּבָה בְּמַעֲלֵה גוּר אֲשֶׁר אֶת יִבְלְעָם וַיָּנָס מְגִדּוֹ וַיָּמָת שָׁם: וַאֲחַזְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה רָאָה את אשר נעשה ליהורם, וַיָּנָס דֶּרֶךְ בֵּית הַגָּן וַיִּרְדֹּף אַחֲרָיו יֵהוּא, וַיֹּאמֶר יהוא לעבדיו גַּם אֹתוֹ הַכֻּהוּ אֶל הַמֶּרְכָּבָה -בעודו במרכבה, כי גם הוא מבית אחאב [128] , ועובד עבודת גלולים כמוהם [129] , והכו אותו בחיצים [130] בְּמַעֲלֵה גוּר אֲשֶׁר אֶת -סמוך [131] לְ יִבְלְעָם ונפצע אנושות, [132] וַיָּנָס אחזיה בעודו פצוע [133] לְ מְגִדּוֹ ומשם נשאו אותו עבדיו להיחבא בשומרון, ועבדי יהוא שרדפו אחריו מצאו אותו והביאו אותו אל יהוא ביזרעאל [134] וַיָּמָת שָׁם:
(כח) וַיַּרְכִּבוּ אֹתוֹ עֲבָדָיו יְרוּשָׁלָמָה, וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִקְבֻרָתוֹ עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד: וַיַּרְכִּבוּ אֹתוֹ עֲבָדָיו יְרוּשָׁלָמָה, וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִקְבֻרָתוֹ אשר כרה לו בחייו [135] עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד אך לא בקבורת מלכי בית דוד: [136]
(כט) וּבִשְׁנַת אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְיוֹרָם בֶּן אַחְאָב מָלַךְ אֲחַזְיָה עַל יְהוּדָה: וּבִשְׁנַת אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְיוֹרָם בֶּן אַחְאָב מָלַךְ אֲחַזְיָה עַל יְהוּדָה , ומלך שנה בחיי יהורם (בן יהושפט) אביו לפי שהיה נגוף בתחלואים רעים: [137]
(ל) וַיָּבוֹא יֵהוּא יִזְרְעֶאלָה, וְאִיזֶבֶל שָׁמְעָה וַתָּשֶׂם בַּפּוּךְ עֵינֶיהָ וַתֵּיטֶב אֶת רֹאשָׁהּ וַתַּשְׁקֵף בְּעַד הַחַלּוֹן: וַיָּבוֹא יֵהוּא יִזְרְעֶאלָה, וְאִיזֶבֶל שָׁמְעָה על מה שקרה לבנה יורם וַתָּשֶׂם בַּפּוּךְ -כחלה בצבע כחול [138] שחור [139] את עֵינֶיהָ -כדרך הפרוצות [140] , בשביל למצוא חן בעיני יהוא שישא אותה לאישה [141] וכך תמשיך להחזיק במלוכה, [142] וַתֵּיטֶב -ותִּקְנַה אֶת צעיף רֹאשָׁהּ וקשטה עצמה, למצוא חן בעיני יהוא שלא יהרוג אותה, [143] וַתַּשְׁקֵף -וראתה והביטה [144] בְּעַד -דרך הַחַלּוֹן לחוץ:
(לא) וְיֵהוּא בָּא בַשָּׁעַר, וַתֹּאמֶר לו הֲשָׁלוֹם זִמְרִי הֹרֵג אֲדֹנָיו: וְיֵהוּא בָּא בַשָּׁעַר, וַתֹּאמֶר לו איזבל הֲ אם תרצה להיות עימי [145] בְּ שָׁלוֹם זִמְרִי הֹרֵג אֲדֹנָיו ? וקראה לו כך לפי שגם זמרי הרג את המלך אלה בן בעשא, בדומה ליהוא שהרג את יורם המלך [146] , וכאילו באה להקל אשמתו, לומר שמעשים כאלו קורים, וכדי להחניפו אמרה כן: [147]
(לב) וַיִּשָּׂא פָנָיו אֶל הַחַלּוֹן וַיֹּאמֶר מִי אִתִּי מִי? וַיַּשְׁקִיפוּ אֵלָיו שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה סָרִיסִים: וַיִּשָּׂא יהוא פָנָיו אֶל עבר הַחַלּוֹן וַיֹּאמֶר לאנשים אשר היו שם ליד איזבל מִי בכם [148] אִתִּי -לעזרתי, [149] מִי? וַיַּשְׁקִיפוּ אֵלָיו כאילו אומרים לו הננו לעזרתך כפי שתצווה לנו [150] שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה סָרִיסִים -שרים: [151]
(לג) וַיֹּאמֶר שִׁמְטוּהָ (שמטהו וַיִּשְׁמְטוּהָ וַיִּז מִדָּמָהּ אֶל הַקִּיר וְאֶל הַסּוּסִים וַיִּרְמְסֶנָּה: וַיֹּאמֶר להם יהוא שִׁמְטוּהָ (שמטהו [152] כתיב) -הפילו אותה [153] מן החלון ארצה [154] כדין הנסקל כפי שסקלה את נבות היזרעאלי, [155] וַיִּשְׁמְטוּהָ הסריסים כדבר יהוא, וַיִּז -ונטף [156] מִדָּמָהּ אֶל הַקִּיר [157] וְאֶל הַסּוּסִים , ולאחר שנפלה לארץ וַיִּרְמְסֶנָּה יהוא ברגליו [158] להמיתה בשלימות ולקיים מה שנאמר "והיתה נבלת איזבל כְּדֹמֶן על פני השדה": [159]
(לד) וַיָּבֹא וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיֹּאמֶר פִּקְדוּ נָא אֶת הָאֲרוּרָה הַזֹּאת וְקִבְרוּהָ כִּי בַת מֶלֶךְ הִיא: וַיָּבֹא יהוא וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיֹּאמֶר לאנשיו פִּקְדוּ נָא -זכרו [160] אֶת הָאֲרוּרָה הַזֹּאת וְקִבְרוּהָ כִּי בַת מֶלֶךְ הִיא ואין מדרך המוסר לנהוג בזיון אחר המיתה [161] לבת מלך, אפילו שהיתה בת ממלכי אומות העולם: [162]
(לה) וַיֵּלְכוּ לְקָבְרָהּ, וְלֹא מָצְאוּ בָהּ כִּי אִם הַגֻּלְגֹּלֶת וְהָרַגְלַיִם וְכַפּוֹת הַיָּדָיִם: וַיֵּלְכוּ אנשי יהוא לְקָבְרָהּ, וְלֹא מָצְאוּ בָהּ כִּי אִם הַגֻּלְגֹּלֶת -הראש [163] וְהָרַגְלַיִם וְכַפּוֹת הַיָּדָיִם , כי את שאר כל הגוף אכלו הכלבים [164] לאחר שמשכו אותה ממקום מיתתה אל חלקת נבות [165] , ואמרו רבותינו [166] שהיתה מרקדת לפני חתנים וכלות [167] בידיה וברגליה ומכשכשת בראשה [168] , ובזכות מצווה זו לא נפגעו איברים אלו בהם קיימה את המצווה הזו:
(לו) וַיָּשֻׁבוּ וַיַּגִּידוּ לוֹ וַיֹּאמֶר דְּבַר יְהֹוָה הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים אֶת בְּשַׂר אִיזָבֶל: וַיָּשֻׁבוּ אנשי יהוא וַיַּגִּידוּ לוֹ שאכלו הכלבים את נבלתה, וַיֹּאמֶר להם יהוא, לא במקרה [169] הכלבים גררו אותה [170] בחלק יזרעאל הפתוח לחלקת נבות [171] , אלא דְּבַר יְהֹוָה הוּא שהתקיים אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר [172] בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים אֶת בְּשַׂר אִיזָבֶל:
(לז) וְהָיְתָה (והית נִבְלַת אִיזֶבֶל כְּדֹמֶן עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל אֲשֶׁר לֹא יֹאמְרוּ זֹאת אִיזָבֶל: ובסופו של דבר לא קברו ממנה שום איבר [173] וְהָיְתָה (והית כתיב) והיה הנותר מִ נִבְלַת אִיזֶבֶל כְּדֹמֶן -כזבל [174] שמשליכים אותו [175] עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה מפוזר בארץ [176] בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל , והיו האיברים הללו בלתי מזוהים עד אֲשֶׁר לֹא יֹאמְרוּ -הכירו [177] שֶׁ זֹאת אִיזָבֶל:

הערות

1. רש"י, מלבי"ם.
2. רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם.
3. כי החגור במתניו, הוא קל ללכת בזריזות (מצודת דוד). ורצה לזרזו שילך במהרה וישוב במהרה בעוד שיהורם לא נמצא שם אלא ביזרעאל ללא עוזרים מן העם (רד"ק, מלבי"ם).
4. כי רק את מלכי יהודה משחו בשמן המשחה, וציווה למשוח את יהוא על אף שלא היה נהוג למשוח את מלכי ישראל מפני מחלוקתו של יורם בן אחאב (הוריות יא:, רד"ק).
5. רלב"ג.
6. מלבי"ם.
7. מצודת דוד.
8. מצודת דוד.
9. חדר בתוך חדר (רד"ק, מצודת דוד).
10. רלב"ג.
11. רד"ק.
12. מצודת ציון.
13. רד"ק.
14. מצודת דוד.
15. ראה את ביאורו של מלבי"ם ולפיו יונה בן אמיתי אמר ליהוא את מה שרבו אלישע ציווה לו וגם מה שהשיג מכוחות עצמו בהיותו גם הוא נביא.
16. תרגום יונתן, רד"ק.
17. שהיה הוא בעצמו נביא, ולכך כפל הלשון כאומר "הנער - הוא הנער הנביא" (מלבי"ם).
18. מצודת דוד.
19. מצודת דוד.
20. שחשב יהוא כי אולי פנה אליו כיוון שבמקרה פגש אותו (מלבי"ם).
21. רד"ק.
22. הוסיף יונה "אלהי ישראל" אף שלא אמר לו אלישע, וכן הוסיף "על עם ה' "להבהיר לו שהוא נמשח למלך על עם ה' יראי ה' ושומרי מצוותיו, והמושח אותך הוא אלהי ישראל שנקרא כן בשעה שהם צדיקים ומקיימים תורתו, ועל כן תפר עבודת הבעל ותעבדו את ה' עם עמו ויראיו (מלבי"ם, אברבנאל).
23. רד"ק.
24. ראה הערה 20 לעיל.
25. רד"ק.
26. מצודת דוד.
27. מלבי"ם.
28. מלבי"ם.
29. מצודת דוד.
30. רד"ק.
31. מלבי"ם.
32. מצודת דוד, מצודת ציון במלכים-א' יד, י.
33. מלבי"ם במלכים-א' יד, י.
34. רד"ק בשם אביו, מצודת דוד במלכים-א' יד, י.
35. מצודת דוד.
36. מצודת דוד.
37. מצודת דוד.
38. מצודת דוד.
39. מצודת דוד.
40. מצודת ציון.
41. ואכן כשהלכו לקבור אותה לא מצאו רק את הגולגולת (והרגלים) וכפות הידיים ולא קברו את עצמותיה (ראה להלן בפס' לה, רד"ק).
42. מצודת דוד.
43. רד"ק.
44. מצודת דוד.
45. רש"י.
46. רש"י, והיו קוראים לנביא משוגע כי לפעמים בעת נבואתו היה מנהגם כמו המשוגע, שהתבודדות הנביא נראה להם כמו שגעון לפי שלא היה משגיח בשאר העניינים והיה שוגה בהם (אברבנאל), ובני ישראל הרעים שהיו עובדים לבעל, היו קוראים להם כך דרך ביזיון (רד"ק).
47. מצודת ציון.
48. כך משמע מרד"ק.
49. רלב"ג.
50. מצודת דוד.
51. מצודת דוד.
52. רש"י, רד"ק.
53. רד"ק, רלב"ג.
54. מלבי"ם.
55. מלבי"ם.
56. מלבי"ם.
57. רלב"ג.
58. רלב"ג, מצודת דוד.
59. רד"ק, אברבנאל.
60. מצודת ציון. ותרגום יונתן פירש על האבן שמסמנים אותה לדעת את השעות (רש"י).
61. רלב"ג.
62. מלבי"ם.
63. רד"ק.
64. מצודת דוד.
65. רד"ק, מצודת ציון.
66. רד"ק, אברבנאל.
67. מצודת דוד.
68. רד"ק.
69. מצודת דוד.
70. רש"י.
71. רד"ק.
72. מצודת דוד.
73. רש"י.
74. מצודת דוד.
75. מצודת דוד.
76. רד"ק.
77. מלבי"ם. ורצה להרוג גם את אחזיה למרות שרק נצטווה להרוג את יורם, משום שגם הוא היה מבית אחאב (וראה ביאור להלן בפס' כז).
78. מצודת ציון.
79. מלשון ריבוי עם, שפע עם, רד"ק, רלב"ג, אברבנאל.
80. רלב"ג.
81. רש"י.
82. מצודת דוד.
83. רד"ק.
84. מצודת ציון.
85. מצודת דוד.
86. מצודת דוד.
87. מצודת דוד.
88. אברבנאל וכך משמע מרלב"ג.
89. מצודת ציון.
90. מלבי"ם.
91. מצודת דוד בפס' יח'.
92. מצודת דוד.
93. מצודת דוד.
94. אברבנאל, רלב"ג.
95. רד"ק.
96. מצודת דוד.
97. מלבי"ם.
98. מצודת ציון.
99. מלבי"ם.
100. מצודת דוד.
101. מצודת דוד.
102. רד"ק, אברבנאל.
103. רד"ק.
104. מצודת דוד.
105. אברבנאל.
106. מצודת דוד.
107. רלב"ג בפס' כג'.
108. מצודת דוד.
109. רד"ק.
110. כי יהורם היה בחלקת נבות (מלבי"ם).
111. ובמדרש, יהורם שהלוה ברבית אמר ה' עד עכשיו זה קיים יבוא יהוא ויהרוג אותו... ולמה בין זרועותיו ויצא מליבו? לפי שהקשה את ליבו ופשט ידיו לקבל הריבית לקיים מה שנאמר (יחזקאל יח, יג) "בַּנֶּשֶׁךְ נָתַן וְתַרְבִּית לָקַח וָחָי לֹא יִחְיֶה" (מדרש רבה שמות פ' ל"א).
112. מצודת דוד.
113. מצודת ציון.
114. מצודת ציון.
115. מצודת דוד.
116. רד"ק, רלב"ג.
117. רש"י.
118. מצודת ציון.
119. מצודת ציון.
120. רש"י.
121. רש"י.
122. מלבי"ם.
123. מצודת דוד.
124. יש מרבותינו ז"ל שאמרו (סנהדרין מח:) שהרג אחאב גם את בניו, ויש שאמרו בניו שהיה עתיד להוליד (רד"ק, מצודת דוד). ורבי יוסף קמחי פירש בניו אשר גזל נחלתם.
125. מצודת ציון.
126. מצודת דוד.
127. מצודת דוד.
128. שהיה בן עתליה בת אחאב.
129. מצודת דוד.
130. רד"ק, רלב"ג.
131. מצודת דוד.
132. רד"ק.
133. רש"י, מצודת דוד.
134. רד"ק. ומלבי"ם אומר כי מלשון דברי הימים עולה כי היה בשומרון ואחרי זה במגידו שם מת.
135. מצודת דוד.
136. רד"ק.
137. וראה הרחבה בעניין ברש"י.
138. רד"ק.
139. מצודת ציון.
140. אברבנאל.
141. תרגום יונתן, רש"י.
142. רלב"ג. ולדעת מלבי"ם עשתה כן כדי לגרום לאחר מעבדיו של יהוא להיות עימה נגד יהוא.
143. רד"ק, מצודת דוד.
144. מצודת ציון.
145. רש"י, מצודת דוד.
146. רד"ק.
147. מצודת דוד.
148. רש"י.
149. רש"י, רד"ק, מצודת דוד.
150. מצודת דוד.
151. מצודת ציון.
152. בלשון זכר לרמז על הגוף שלה (רלב"ג).
153. רד"ק.
154. רש"י, מצודת דוד.
155. רד"ק, רלב"ג.
156. מצודת ציון.
157. ודמה היה נראה תקופה בקיר כדי להראות ולגלות את משפט האל ברשעית הזאת (רד"ק).
158. רלב"ג, מצודת דוד, ולפי רד"ק רמס אותה בסוסו.
159. רלב"ג.
160. מצודת דוד.
161. מצודת דוד.
162. שהיתה בת מלך צידון, ולא תלה בכבוד בעלה לפי שהיא גרמה מיתתו ואבדון מלכותו (רד"ק).
163. מצודת ציון.
164. מצודת דוד.
165. מלבי"ם.
166. פרקי דרבי אליעזר פרק יז.
167. רד"ק, מצודת דוד.
168. רש"י, רד"ק.
169. מצודת דוד.
170. מלבי"ם.
171. רד"ק.
172. במלכים-א' כא, כג.
173. רד"ק בפס' ל"ה לעיל, וכתב שלדעת הדרש כן קברו את הנשאר בה, ומה שנאמר אין קובר הכונה על רוב גופה שנאכל ולא נקבר.
174. רש"י, מצודת ציון.
175. מלבי"ם.
176. מצודת דוד.
177. מלבי"ם.

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה