(א)
אֲנִי הַגֶּבֶר רָאָה עֳנִי בְּשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ:
וכך היה ירמיה הנביא מקונן
[1]
: מכל הנביאים אשר התנבאו על חורבן הבית
[2]
אֲנִי
הוא
[3]
הַגֶּבֶר
אשר
[4]
רָאָה
את
עֳנִי
השבי והגלות
[5]
, שבימיהם של הנביאים האחרים לא נחרב הבית כי אם ביָמַי, ונחרב
[6]
בְּשֵׁבֶט
-במקל
[7]
עֶבְרָתוֹ
-רוגזו
[8]
של רודה ומכה, הוא הקב"ה
[9]
, ואין זה שבט של אב המחנך את בנו אלא שבט שמשחית עור ובשר ומשבר את העצם:
[10]
(ב)
אוֹתִי נָהַג וַיֹּלַךְ חֹשֶׁךְ וְלֹא אוֹר:
אוֹתִי נָהַג
[11]
ה' בשבטו זה,
[12]
וַיֹּלַךְ
-והוליכני
[13]
במקום
[14]
חֹשֶׁךְ וְלֹא
במקום
[15]
אוֹר
ואפילו לא לכיוון קצה האור
[16]
, והותיר אותי ללא תורה וללא נבואה:
[17]
(ג)
אַךְ בִּי יָשֻׁב יַהֲפֹךְ יָדוֹ כָּל הַיּוֹם:
למרות שכל האומות חוטאים, אין לך אומה בעולם שהקב"ה פוקד עוונה עליה,
[18]
אַךְ
-אבל
[19]
בִּי
ישראל,
[20]
יָשֻׁב
בכל שעה
[21]
, וְ
יַהֲפֹךְ יָדוֹ כָּל הַיּוֹם
להכות אותי
[22]
במכות משונות זו מזו, ובטרם תגמר המכה הראשונה, השניה ממהרת לבוא:
[23]
(ד)
בִּלָּה בְשָׂרִי וְעוֹרִי שִׁבַּר עַצְמוֹתָי:
ועם שבטו
[24]
, מרוב המכות
[25]
בִּלָּה
-הרקיב ה' את
[26]
בְשָׂרִי וְ
את
עוֹרִי
, ובהתמיד המכות נקרע העור, ולאחר מכן
[27]
שִׁבַּר
ה' את
עַצְמוֹתָי:
[28]
(ה)
בָּנָה עָלַי וַיַּקַּף רֹאשׁ וּתְלָאָה:
ואע"פ שאני עצור וכלוא במקום חושך, והחושך כשלעצמו מונע ממני לברוח, עוד
[29]
בָּנָה עָלַי
בניין,
[30]
וַיַּקַּף
-וְהִקִּיפוֹ בחומה, ואת הבניין הגביה
[31]
רֹאשׁ
-למעלה מראשי
[32]
; וְהִקִּיפוֹ בצרה
[33]
וּתְלָאָה
-ומרירות:
[34]
(ו)
בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם:
בְּמַחֲשַׁכִּים
-במחשך מתוך מחשך
[35]
, זו היא הגולה שהיא חושך ואפלה
[36]
הוֹשִׁיבַנִי
ה',
כְּמֵתֵי עוֹלָם
-כמתים שהחושך שלהם הוא לעולם
[37]
, שאי אפשר להם לצאת מקבורתם:
[38]
(ז)
גָּדַר בַּעֲדִי וְלֹא אֵצֵא הִכְבִּיד נְחָשְׁתִּי:
ואילו רק הושיבני במחשכים ולא גדר בעדי, לא הייתי יכול לצאת מפני החושך, על אחת כמה וכמה עכשיו שבמחשכים הושיבני וגם
[39]
גָּדַר בַּעֲדִי
-עשה חומה לנגדי שאהיה כלוא
[40]
וְלֹא אֵצֵא
, ולשם כך הושיב סביבי מחנות וגייסות של אורבים
[41]
, וְ
הִכְבִּיד נְחָשְׁתִּי
-את האזיקים
[42]
שברגלי
[43]
, בעשותו לרגלי נְחֻשְׁתַּיִם כבדים שלא אוכל אפילו להלך:
[44]
(ח)
גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ שָׂתַם תְּפִלָּתִי:
ושמא תאמר אם אבקש משם את ה' אמצא אותו, לא כך הוא, כי
[45]
גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ
אליו
[46]
שָׂתַם
-סתם הוא את
[47]
תְּפִלָּתִי
שסתם את חלונות הרקיע בפניה
[48]
, וחטאי הם אלה אשר גרמו לכך:
[49]
(ט)
גָּדַר דְּרָכַי בְּגָזִית נְתִיבֹתַי עִוָּה:
גָּדַר
-סגר
[50]
דְּרָכַי
כאילו
[51]
בְּ
אבני
[52]
גָזִית
, ואת
נְתִיבֹתַי
-הדרכים הידועות
[53]
עִוָּה
-עיקם
[54]
והחריב
[55]
, וכעת איני יודע לכוון דרך ישרה שאשוב בה למקומי
[56]
, שאם באתי לצאת איני יוצא בדרכים הסלולות מפני האורבים אלא דרך עקלתון
[57]
שמחזירה אותי לבית האסורים:
[58]
(י)
דֹּב אֹרֵב הוּא לִי אֲרִי (אריה בְּמִסְתָּרִים:
ואע"פ שהדרך מעוקלת וממילא אין אדם יכול לצאת בה לדרך הישרה
[59]
, לְ
דֹּב אֹרֵב
נהפך
[60]
הוּא לִי
הקב"ה
[61]
, שאם אצא מחוץ לכלא, אורב הוא לטרוף אותי כדוב
[62]
, כְּ
אֲרִי (אריה
[63]
כתיב)
שמסתתר
[64]
בְּמִסְתָּרִים
לטרוף את הטרף שלו:
[65]
(יא)
דְּרָכַי סוֹרֵר וַיְפַשְּׁחֵנִי שָׂמַנִי שֹׁמֵם:
את
דְּרָכַי סוֹרֵר
-פיזר הקב"ה בקוצים, ובכך
[66]
וַיְפַשְּׁחֵנִי
-גרם לי לפסק רגליים בהליכתי
[67]
ולא למצוא נתיבותי;
[68]
שָׂמַנִי
הקב"ה
שֹׁמֵם
-כדבר תמוה, שכל רוֹאַי נהיו מושתקים כאבן דומם:
[69]
(יב)
דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ וַיַּצִּיבֵנִי כַּמַּטָּרָא לַחֵץ:
וכך היה משפטו אלי
[70]
בבוא עת הפורענות,
[71]
דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ
והעמידני מול חציו
[72]
וזרק בי החץ,
[73]
וַיַּצִּיבֵנִי כַּמַּטָּרָא
-למטרה
[74]
לַחֵץ
לכל רובה קשת
[75]
, שכל הרוצה לירות יורה; וכך נעשו ישראל הפקר לכל האומות שמושלים בנו:
[76]
(יג)
הֵבִיא בְּכִלְיֹתָי בְּנֵי אַשְׁפָּתוֹ:
ומשהקימני לו למטרה, ירה בי חצים
[77]
, ולא ירה אותם אל לבי להמיתני במהירות, אלא כדי לשחוק ולהתעולל בי שיראוני שכל גופי מלא חצים,
[78]
הֵבִיא בְּכִלְיֹתָי
את
בְּנֵי אַשְׁפָּתוֹ
הם החצים
[79]
המצויים בתוך הכלי שלהם הקרוי 'אשפה':
[80]
(יד)
הָיִיתִי שְּׂחֹק לְכָל עַמִּי, נְגִינָתָם כָּל הַיּוֹם:
וכך המשיך ירמיהו הנביא בקינתו ואמר; בעת שניבאתי רעה על ישראל שישובו אל ה'
[81]
הָיִיתִי שְּׂחֹק לְכָל
פריצי
[82]
עַמִּי,
נְגִינָתָם
הייתי, שהיו מזמרים ומלעיגים עלי
[83]
כָּל הַיּוֹם
, ומחמת זה באו עלינו כל הרעות האלה:
[84]
(טו)
הִשְׂבִּיעַנִי בַמְּרוֹרִים הִרְוַנִי לַעֲנָה:
ירמיהו הנביא חוזר לקונן בשם כנסת ישראל
[85]
; והנה אחרי כל מה שעבר עלי לא האכילוני ולא השקוני ולא שמו בי מזור, ובמקום אכילה
[86]
הִשְׂבִּיעַנִי בַמְּרוֹרִים
[87]
, ותחת השתיה
[88]
הִרְוַנִי לַעֲנָה:
[89]
(טז)
וַיַּגְרֵס בֶּחָצָץ שִׁנָּי הִכְפִּישַׁנִי בָּאֵפֶר:
וַיַּגְרֵס
-שִׁיבֶּר ה'
[90]
בֶּחָצָץ
את
שִׁנָּי
[91]
, ובמקום מצעי משכב,
[92]
הִכְפִּישַׁנִי
-כִּיסָנִי
[93]
והטביעני
[94]
כל גופי
[95]
בָּאֵפֶר
שהיינו שוכבים על עפר ואפר:
[96]
(יז)
וַתִּזְנַח מִשָּׁלוֹם נַפְשִׁי נָשִׁיתִי טוֹבָה:
וּבֶעָווֹן שזנחתי את התורה הנקראת שלום,
[97]
וַתִּזְנַח
-ותמאס
[98]
מִשָּׁלוֹם נַפְשִׁי
[99]
, כי הנפש בראותה את כל הרעות האלה חשבה כי רחוקה היא עוד להשיג השלום
[100]
; ובעווני יצאתי לגלות
[101]
נָשִׁיתִי
-ושכחתי
[102]
ארץ
[103]
טוֹבָה
ורחבה
[104]
, ולא זו בלבד שאני כעת נמצא בתוך הרעה אלא גם שכחתי מכל הטוב שהיה לי בעבר כאילו מעולם לא היה, ואינני יכול להתנחם בטובה שהיתה לי, כי אדם שמוליכים אותו בשבי שוכח הוא מכל הטובה שהיתה לו:
[105]
(יח)
וָאֹמַר אָבַד נִצְחִי וְתוֹחַלְתִּי מֵיְהֹוָה:
וָאֹמַר
-אמרתי בליבי ברוב צרותי
[106]
גודל יסוריי
[107]
ואורך גלותי,
[108]
אָבַד נִצְחִי
-חוזקי
[109]
ועמידתי בנצח
[110]
, ואבד עולמי
[111]
וְתוֹחַלְתִּי
-ותקוותי
[112]
מֵיְהֹוָה
בגלל שהוא שפט אותי לרעה
[113]
, ואעפ"כ לא אחריש מלצעוק ולהתחנן לו ולבקש מלפניו ולומר לו:
[114]
(יט)
זְכָר עָנְיִי וּמְרוּדִי לַעֲנָה וָרֹאשׁ:
ריבונו של עולם,
[115]
זְכָר עָנְיִי
-עִנּוּיִים שֶׁעֻנֵּיתִי
[116]
וּמְרוּדִי
שמרדתי בך, וזכור יִסּוּרִים שֶׁהִרְוִיתַנִי
[117]
לַעֲנָה וָרֹאשׁ
[118]
ששונאי השקוני
[119]
, ויצאו אלו באלו:
[120]
(כ)
זָכוֹר תִּזְכּוֹר וְתָשׁוֹחַ (ותשיח עָלַי נַפְשִׁי:
זָכוֹר תִּזְכּוֹר
נפשי את עניי ומרודי,
[121]
וְתָשׁוֹחַ (ותשיח
כתיב)
-ותכנע
[122]
עָלַי נַפְשִׁי
שלא אמרוד בך:
[123]
(כא)
זֹאת אָשִׁיב אֶל לִבִּי עַל כֵּן אוֹחִיל:
ומעתה התחיל הדברים המחזקים כמי שהוא מדבר על עצמו ואמר
[124]
, כשנפשי שׁחה עלי על אורך גלותי,
[125]
זֹאת
-אלו חסדי ה' המפורטים בהמשך,
[126]
אָשִׁיב אֶל לִבִּי
וזוהי תקוותי,
[127]
עַל כֵּן אוֹחִיל
-אקווה עוד:
[128]
(כב)
חַסְדֵי יְהֹוָה כִּי לֹא תָמְנוּ כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו:
תקוותי היא מפני
[129]
שֶׁ
חַסְדֵי יְהֹוָה
אשר גמלנו
[130]
כִּי לֹא תָמְנוּ
-לא פסקו
[131]
בכל דור ודור
[132]
, שלא תמנו ביד נבוכדנצר ולא כלינו ביד האומות, שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם, וזאת
[133]
כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו
של הקב"ה, ומשכך מובטחני שלא יכלו חסדיו ורחמיו עמנו אף בגלות זו:
[134]
(כג)
חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ:
מתחדשים הם חסדיך
[135]
חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים
-מיום ליום
[136]
, שלולי חסדיך היו אויבינו מכלים אותנו,
[137]
רַבָּה
-גדולה היא
[138]
אֱמוּנָתֶךָ
-הבטחתך לא למאוס בנו בגלותנו
[139]
, ודבר גדול הוא להאמין בך שתקיים ותשמור מה שהבטחת לנו
[140]
, והבטחתך זו היא שעמדה לאבותינו ולנו שלא כִּלּוּנוּ המלכיות:
[141]
(כד)
חֶלְקִי יְהֹוָה אָמְרָה נַפְשִׁי עַל כֵּן אוֹחִיל לוֹ:
וכך אמרה כנסת ישראל לפני ה': ריבונו של עולם לא בחרתי באלוה אחר אלא באלהי השמים והארץ
[142]
, וכל כך אתה מגביר אמונתך אצלי, עד כי
[143]
מְנַת
[144]
חֶלְקִי
וגורלי
[145]
יְהֹוָה אָמְרָה
לי
[146]
נַפְשִׁי
, שאני מייחד אותו פעמיים בכל יום
[147]
, וְ
עַל כֵּן
, בדין
[148]
אוֹחִיל
-אייחל ואחכה
[149]
לוֹ
שיגאלני מן החושך ומבית כלאי וּמִכֹּבֶד נְחֻשְׁתַּיִם:
[150]
(כה)
טוֹב יְהֹוָה לְקוָוֹ לְנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ:
ואדע כי
[151]
טוֹב
יעשה
[152]
יְהֹוָה לְקוָוֹ
-למצפים לו,
[153]
לְנֶפֶשׁ
אשר
[154]
תִּדְרְשֶׁנּוּ
באמת
[155]
שֶׁיּוֹלִיכָהּ בדרך הטוב:
[156]
(כו)
טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם לִתְשׁוּעַת יְהֹוָה:
ולפי שהקב"ה טוב לְקֹוָו
[157]
טוֹב וְיָחִיל
-שֶׁיִּיָּחֶל לו האדם
[158]
וְדוּמָם
-וישתוק
[159]
ויצפה
[160]
לִתְשׁוּעַת יְהֹוָה
ולרוב חסדיו:
[161]
(כז)
טוֹב לַגֶּבֶר כִּי יִשָּׂא עֹל בִּנְעוּרָיו:
טוֹב לַגֶּבֶר כִּי יִשָּׂא עֹל
תורה, עול אשה ועול מלאכה
[162]
בִּנְעוּרָיו
משעה שננער היצה"ר לצאת, שאז אין כח ליצה"ר להחטיאו
[163]
, ואשרי אדם שנשא עולו ופרע כבר כל שטרי חובותיו, שאף על פי שהוא עצוב עכשיו יהיה שמח לאחר זמן, ואשריהם ישראל שנטלו כבר עונשם על עוונותיהם, ואוי להם לאומות שעתידים ללקות על כל עוונותיהם, שעדיין לא לקו אפילו מכה אחת על כל עוונותיהם:
[164]
(כח)
יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם כִּי נָטַל עָלָיו:
מי שאירע לו אבל וצרה
[165]
יֵשֵׁב בָּדָד
-גלמוד
[166]
וְיִדֹּם
-וישתוק
[167]
וימתין ויצפה לטובה,
[168]
כִּי
הקב"ה הוא זה אשר
[169]
נָטַל
-השליך
[170]
עָלָיו
את אותו העול:
[171]
(כט)
יִתֵּן בֶּעָפָר פִּיהוּ אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה:
ישתחווה אל ה' אפיים ארצה עד אשר
[172]
יִתֵּן בֶּעָפָר פִּיהוּ
, ואף כי הגיע אל תכלית השפלות עד אשר שחה אל עפר נפשו, אל יִמָּנַע מן הרחמים כי
[173]
אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה
וכהרף עין יִוָּשַׁע:
[174]
(ל)
יִתֵּן לְמַכֵּהוּ לֶחִי יִשְׂבַּע בְּחֶרְפָּה:
וכיון שיאמין שהכל מהקב"ה לא יקשה עליו מאומה משום יסורין
[175]
, ולא יקפיד כנגד המקניטים והמחרפים אותו, אלא
[176]
יִתֵּן
ברצונו
[177]
לְמַכֵּהוּ
את הַ
לֶחִי
שלו,
יִשְׂבַּע בְּחֶרְפָּה
-יקבל את חרפת המחרפים אותו:
[178]
(לא)
כִּי לֹא יִזְנַח לְעוֹלָם אֲדֹנָי:
ואל יקשה עליו יסורים, רק יצפה לישועת ה',
[179]
כִּי לֹא יִזְנַח
-ישכח
[180]
אותו
לְעוֹלָם
-לתמיד
[181]
אֲדֹנָי
, לכן טוב לו לידום
[182]
על כל מה שהקב"ה מטיל עליו:
[183]
(לב)
כִּי אִם הוֹגָה וְרִחַם כְּרֹב חֲסָדָיו:
כִּי
כך היא מידתו של הקב"ה,
[184]
אִם הוֹגָה
-יביא הקב"ה יגון על האדם בעבור עוונו
[185]
, לאחר מכן כשיחזור בתשובה
[186]
יקבל ה' את תשובתו
וְרִחַם
-וירחם עליו
כְּרֹב חֲסָדָיו
כי מידת הרחמים אצל הקב"ה מרובה ממידת הפורענות:
[187]
(לג)
כִּי לֹא עִנָּה מִלִּבּוֹ וַיַּגֶּה בְּנֵי אִישׁ:
ואפילו אותו הרע שבא לאדם מאת ה', אינו בא אלא כי מוכרח הדבר כדי שֶׁיִּמָּשֵׁךְ ממנו טוב, שישוב החוטא בתשובה,
[188]
כִּי
הקב"ה
[189]
לֹא עִנָּה
-הכניע והשפיל
[190]
מִלִּבּוֹ
בלי סיבה
[191]
וַיַּגֶּה
-וגרם ליגון
[192]
בְּנֵי אִישׁ
-לבני האדם, אין זאת אלא כי העוון שלהם הוא הגורם אשר הביא את הקב"ה לכך:
[193]
(לד)
לְדַכֵּא תַּחַת רַגְלָיו כֹּל אֲסִירֵי אָרֶץ:
כי אין רצונו של הקב"ה
[194]
לְדַכֵּא תַּחַת רַגְלָיו
[195]
כֹּל אֲסִירֵי אָרֶץ
הם בני האדם
[196]
המיוסרים בייסורים והנכנעים בעמל וביגיעה:
[197]
(לה)
לְהַטּוֹת מִשְׁפַּט גָּבֶר נֶגֶד פְּנֵי עֶלְיוֹן:
וגם אין רצונו
[198]
לְהַטּוֹת מִשְׁפַּט גָּבֶר
-משפטו של אדם
[199]
נֶגֶד
-לפני
[200]
פְּנֵי עֶלְיוֹן
ולייסרו מעבר למידה הראויה לו
[201]
, כי אין לפניו לא משוא פנים ולא מקח שוחד ולא עוולה, ואי אפשר שיהיה ה' מטה משפטו של אדם:
[202]
(לו)
לְעַוֵּת אָדָם בְּרִיבוֹ אֲדֹנָי לֹא רָאָה:
אינו ראוי לפני ה'
[203]
לְעַוֵּת
את הָ
אָדָם בְּרִיבוֹ
אלא כי פועל אדם ישלם לו,
[204]
אֲדֹנָי לֹא רָאָה
-לא הוכשר בעיניו שיעוותו בית דין של מעלה אדם בריבו
[205]
, וכל כך היה רוצה ה' שיהיו ישראל יושבים על אדמתם, אבל בעוונם גלו:
[206]
(לז)
מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי אֲדֹנָי לֹא צִוָּה:
מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי
-שנהיה דבר זה שישר בעיני המקום לעוות אדם בריבו, ולדכא תחת רגליו כל אסירי ארץ? ואם יאמר לך זאת אדם אל תאמין לו, כי דבר זה
[207]
אֲדֹנָי לֹא צִוָּה
[208]
, ואם הוא לא ציוה, מהיכן יצמח עמל?! מאין בא להם שנדכאים אסירי ארץ?! מאין ייסורים באים לעולם, וכי העולם הפקר הוא?!
[209]
הרי הוא יתברך סיבת הסיבות ועילת העילות וזולתו לא ירים איש את ידו
[210]
! אין זה אלא כי עונותינו גרמו:
[211]
(לח)
מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב:
ואף שהכל בגזירת הקב"ה, מכל מקום
[212]
מִפִּי עֶלְיוֹן
-מפיו של הקב"ה
[213]
לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב
[214]
ללא סיבה, אלא כפי האמור בתורה, הרעה באה מאליה למי שעובר על דברי התורה
[215]
ובאה הרעה על עושי הרעה, והטובה על עושי הטובה,
[216]
לפיכך:
[217]
(לט)
מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי גֶּבֶר עַל חֲטָאָיו (חטאו:
מאחר שהעוון הוא הגורם להביא רעה על עושי רעה, על
[218]
מַה יִּתְאוֹנֵן
-יתלונן
[219]
אָדָם
ויאבד תקווה בעודו
[220]
חָי
ובעודו יכול לתקן את מעשיו?!
[221]
גֶּבֶר
שהחטאים גברו מאד עליו
[222]
אין לו להתרעם על היסורים הבאים עליו
[223]
אם לא
[224]
עַל חֲטָאָיו (חטאו
[225]
כתיב)
שגרמו לו להביא אליו את הרעה:
[226]
(מ)
נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה עַד יְהֹוָה:
לפיכך לא יתייאש מן הרחמים
[227]
, וכך עלינו להתוודות ולומר
[228]
נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה
אצל אחרים
[229]
בשל איזה עוון באים עליו הייסורים,
[230]
וְ
לאחר מכן
[231]
נָשׁוּבָה עַד יְהֹוָה
מכל הטעויות הללו:
[232]
(מא)
נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם:
ואחר התשובה והסרת הטומאה שבלב,
[233]
נִשָּׂא
את
לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם
-עם כפינו
[234]
אֶל אֵל
-אלוהינו אשר שכינתו
[235]
בַּשָּׁמָיִם
-בשמי מרומים
[236]
, לשבור לִבֵּנוּ אליו
[237]
כי הוא יודע תעלמות לב:
[238]
(מב)
נַחְנוּ פָשַׁעְנוּ וּמָרִינוּ אַתָּה לֹא סָלָחְתָּ:
אבל
נַחְנוּ
-אנחנו
[239]
מודים
[240]
שֶׁ
פָשַׁעְנוּ וּמָרִינוּ
כי זה דרכנו על ידי יצר הרע
[241]
, ובגלל שלא חזרנו בתשובה
[242]
אַתָּה לֹא סָלָחְתָּ
, ואנחנו נהגנו כמידתנו שאין אדם שלא יחטא
[243]
, אבל אתה אם לא סלחת לא נהגת כמדותיך
[244]
, ולך היתה נאה הסליחה כי כן דרכך
[245]
, אך מפני שלא שבנו אליך לא סלחת:
[246]
(מג)
סַכּוֹתָה בָאַף וַתִּרְדְּפֵנוּ הָרַגְתָּ לֹא חָמָלְתָּ:
ומאחר שלא סלחת לַעֲוֹנֵנוּ
[247]
הסתרת פניך מאיתנו,
[248]
סַכּוֹתָה
-עשית מחיצה בינינו ובינך
[249]
בָאַף
-בָּרוֹגֵז,
[250]
וַתִּרְדְּפֵנוּ
בו
[251]
, ולא נראה אנה נברח,
[252]
הָרַגְתָּ לֹא חָמָלְתָּ
כאילו עין אלהים לא ראתה:
[253]
(מד)
סַכּוֹתָה בֶעָנָן לָךְ מֵעֲבוֹר תְּפִלָּה:
סַכּוֹתָה
-עשית מחיצה
[254]
בֶעָנָן
-בענני השמים
[255]
לָךְ
-בינינו ובינך,
[256]
מֵעֲבוֹר
-כדי שלא תעבור
[257]
הַ
תְּפִלָּה
[258]
אפילו בשעתה:
[259]
(מה)
סְחִי וּמָאוֹס תְּשִׂימֵנוּ בְּקֶרֶב הָעַמִּים:
ועל שסכותה בענן לך והארכת גלותינו, כמה תחינות ובקשות עושים ישראל בכל יום ויום ובכל דור ודור ואינם נושעים, על כן
[260]
כְּ
סְחִי וּמָאוֹס
-כְּכִיחַ וְלֵחָה המאוסים
[261]
תְּשִׂימֵנוּ
-אתה משים אותנו
[262]
בְּקֶרֶב הָעַמִּים
, כי אמרו שה' עזב אותם, שכבר קראו ואין עונה, צעקו ואין מושיע:
[263]
(מו)
פָּצוּ עָלֵינוּ פִּיהֶם כָּל אֹיְבֵינוּ:
פָּצוּ
-פתחו
[264]
עָלֵינוּ פִּיהֶם
בלעג
[265]
כָּל אֹיְבֵינוּ
לגזור עלינו גזירות רעות:
[266]
(מז)
פַּחַד וָפַחַת הָיָה לָנוּ הַשֵּׁאת וְהַשָּׁבֶר:
פַּחַד
-אימה
[267]
מהצרות שיבואו בעתיד
[268]
וָפַחַת
-וחרדה
[269]
מהצרות שבאים עלינו בהווה כל יום,
[270]
הָיָה לָנוּ
בגלל
הַשֵּׁאת
-השואה
[271]
וְהַשָּׁבֶר
, וכאשר נסנו מפני הפחד נפלנו אל הפחת
[272]
, וכך נפלנו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא:
[273]
(מח)
פַּלְגֵי מַיִם תֵּרַד עֵינִי עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי:
ירמיהו הנביא מקונן ובוכה
[274]
; על שֶׁאָרַךְ על עמי הקץ
[275]
פַּלְגֵי מַיִם
-דמעות
[276]
כמו נהרות מים
[277]
תֵּרַד
-זולגת
[278]
עֵינִי עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי
כנסת ישראל:
[279]
(מט)
עֵינִי נִגְּרָה וְלֹא תִדְמֶה מֵאֵין הֲפֻגוֹת:
עֵינִי נִגְּרָה
-זולגת דמעות
[280]
וְלֹא תִדְמֶה
-ולא תדום
[281]
, תמיד בוכה
[282]
מֵאֵין
-בלי
[283]
הֲפֻגוֹת
-מעצור
[284]
, בלי שניתן יהיה להחליף ולהעביר את הדמעות
[285]
כי אין מי שינחמני:
[286]
(נ)
עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא יְהֹוָה מִשָּׁמָיִם:
ולא אחדל מלבכות
[287]
עַד
אשר
[288]
יַשְׁקִיף וְיֵרֶא יְהֹוָה מִשָּׁמָיִם
[289]
את עלבוני:
[290]
(נא)
עֵינִי עוֹלְלָה לְנַפְשִׁי מִכֹּל בְּנוֹת עִירִי:
וכך היה מקונן ירמיה אשר היה ממשפחת כהנים;
[291]
עֵינִי
בדמעה
[292]
עוֹלְלָה
-עשתה בכי
[293]
ובכך ניוולה פני
[294]
לְנַפְשִׁי
יותר
[295]
מִכֹּל בְּנוֹת עִירִי
-מכל משפחות העיר, שהיתה משפחתי נבחרת לקדושה ולעבודת הקב"ה מכל ישראל:
[296]
(נב)
צוֹד צָדוּנִי כַּצִּפּוֹר אֹיְבַי חִנָּם:
וכל הבכי הזה הוא על כי
[297]
צוֹד צָדוּנִי
-ארוב ארבו לי
[298]
כַּצִּפּוֹר
-כמו שאורבים לציפור
[299]
אֹיְבַי
, וצדוני
[300]
חִנָּם
ללא סיבה, כי לא פשעתי להם:
[301]
(נג)
צָמְתוּ בַבּוֹר חַיָּי וַיַּדּוּ אֶבֶן בִּי:
ועל כל זה הנה לא השיבו ידיהם ממני עד כי
[302]
בבית הכלא
[303]
צָמְתוּ
-אסרוני
[304]
, והשליכו לצמיתות
[305]
בַבּוֹר
את
חַיָּי
, שזרקו אותי לבור כה עמוק עד שלא ניתן היה לעלות ממנו
[306]
, ולא די ששמוני בבור זה
[307]
אלא
וַיַּדּוּ אֶבֶן בִּי
-שזרקו עלי אבן
[308]
, ובנוסף לכל זאת, עוד בבור זה:
[309]
(נד)
צָפוּ מַיִם עַל רֹאשִׁי אָמַרְתִּי נִגְזָרְתִּי:
צָפוּ מַיִם עַל רֹאשִׁי
אומות העולם הדומים למים איבדו את תקוותי
[310]
, ואף על פי שיכול הייתי
[311]
אָמַרְתִּי
-לומר
[312]
נִגְזָרְתִּי
-שֶׁנגזרה עלי גזרה מאת ה'
[313]
ואבדה תקוותי, אני לא איבדתי תקווה מבוראי:
[314]
(נה)
קָרָאתִי שִׁמְךָ יְהֹוָה מִבּוֹר תַּחְתִּיּוֹת:
קָרָאתִי
-התפללתי
[315]
לְ
שִׁמְךָ יְהֹוָה מִבּוֹר תַּחְתִּיּוֹת
-מבור העמוק שאני בתוכו
[316]
, וכמו שבמצרים אף שהייתי משוקע בטומאה עמוקה עד שכמעט נכנסתי בתוך שער החמישים, ועם כל זה כשקראתיך משם:
[317]
(נו)
קוֹלִי שָׁמָעְתָּ אַל תַּעְלֵם אָזְנְךָ לְרַוְחָתִי לְשַׁוְעָתִי:
קוֹלִי שָׁמָעְתָּ
מתוך השעבוד
[318]
, וכעת בגלות בבל
[319]
גם תשמע לתפילותי,
[320]
אַל תַּעְלֵם אָזְנְךָ לְרַוְחָתִי
-לעשות לי רווחה
[321]
לְשַׁוְעָתִי
-בעבור שַׁוְעָתִי
[322]
לפניך:
[323]
(נז)
קָרַבְתָּ בְּיוֹם אֶקְרָאֶךָּ אָמַרְתָּ אַל תִּירָא:
וכך היית רגיל בימים ראשונים
[324]
קָרַבְתָּ
-להתקרב אלי
[325]
בְּיוֹם אֶקְרָאֶךָּ
-בכל עת שהייתי קורא אותך
[326]
אָמַרְתָּ
-ולומר לי
[327]
אַל תִּירָא
[328]
, והנה קרבת עצמך כשהצרות באו אלי עוד בטרם קראתי לך
[329]
, ולכן עתה כל שכן שתתקרב אלי שכבר עברו עלי הצרות, וגם קראתי אליך בכל ליבי ובכל נפשי:
[330]
(נח)
רַבְתָּ אֲדֹנָי רִיבֵי נַפְשִׁי, גָּאַלְתָּ חַיָּי:
ובימים שעברו
[331]
, בכל עת
[332]
רַבְתָּ
-היית רגיל לריב
[333]
אֲדֹנָי
את
[334]
רִיבֵי נַפְשִׁי,
גָּאַלְתָּ
-פדית את
חַיָּי
מידיהם
[335]
של אויבַי
[336]
, וכעת תריב ה' את רִיבֵי נפשי שמכבידין עוּלָם עלי ומציקים את נפשי להכניעי מתורתך, ומתחנן אנכי לפניך שתגאל חיי שלא לְטָמְנֵנִי ביניהם:
[337]
(נט)
רָאִיתָה יְהֹוָה עַוָּתָתִי שָׁפְטָה מִשְׁפָּטִי רָאִיתָה כָּל נִקְמָתָם כָּל מַחְשְׁבֹתָם לִי (סא) שָׁמַעְתָּ חֶרְפָּתָם יְהֹוָה כָּל מַחְשְׁבֹתָם עָלָי (סב) שִׂפְתֵי קָמַי וְהֶגְיוֹנָם עָלַי כָּל הַיּוֹם (סג) שִׁבְתָּם וְקִימָתָם הַבִּיטָה אֲנִי מַנְגִּינָתָם (סד) תָּשִׁיב לָהֶם גְּמוּל יְהֹוָה כְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם: (סה) תִּתֵּן לָהֶם מְגִנַּת לֵב תַּאֲלָתְךָ לָהֶם (סו) תִּרְדֹּף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם מִתַּחַת שְׁמֵי יְהֹוָה:
רָאִיתָה יְהֹוָה עַוָּתָתִי
-בצרה הזאת שעיוותוני אויבַי
[338]
ואיך אומות העולם רצים לעוותני מתורתך
[339]
, על כן
שָׁפְטָה מִשְׁפָּטִי
מהם
[340]
, כאשר עשית כבר:
[341]
רָאִיתָה
-תראה את
[342]
כָּל נִקְמָתָם
אשר עשו בפרהסיא
[343]
ותביא עליהם נקמת דינם, כי
[344]
כָּל מַחְשְׁבֹתָם
בבתי העבודה זרה שלהם ובבתי משתאותיהם אינם אלא
[345]
לִי
, לכלות ולהשמיד אותי, ולא מצד חטאתי אלא מצד שנאתם אלי
[346]
, על כן הנני מבקש, נפלה נא בידך והיה אתה השופט:
[347]
(סא) שָׁמַעְתָּ חֶרְפָּתָם
אשר חרפוך
[348]
יְהֹוָה
אלהים חיים
[349]
, חרפו אותך בגלוי
[350]
לאמור, לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב,
[351]
כָּל מַחְשְׁבֹתָם
רק להרע לי
[352]
, להתגולל
[353]
עָלָי
ולהתעולל בי עלילות רשע:
[354]
(סב) שִׂפְתֵי
-שפתיהם של
[355]
קָמַי
-הקמים עלי
[356]
וְהֶגְיוֹנָם
-ומחשבתם
[357]
עָלַי
לרעתי
[358]
כָּל הַיּוֹם
, אומרים הם, היאך נפלה בידינו אומה זו והיאך לא נפקדו עדיין?! והם עצמם תמהים איך הצליחו לכבוש אותנו, כי יודעים שאין בהם ממש:
[359]
(סג)
בכל
[360]
שִׁבְתָּם וְקִימָתָם הַבִּיטָה
איך
אֲנִי מַנְגִּינָתָם
-נגינתם, שתמיד ינגנו על נפשי
[361]
, ששמחים ברעתי
[362]
ואני להם במקום נגינה, כי שוחקים עלי תמיד:
[363]
(סד)
והנה בשביל הטעם הזה ראוי שתעשה משפטי בהם כאשר ביקשתי
[364]
, וְ
תָּשִׁיב לָהֶם גְּמוּל
נגד מחשבתם
[365]
יְהֹוָה
, ונגד מעשיהם השב להם
[366]
כְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם: (סה)
וכדי שלא אהיה אני מנגינתם,
[367]
תִּתֵּן לָהֶם מְגִנַּת לֵב
-שברון לב
[368]
וטירוף הדעת
[369]
, והסתר מליבם את
[370]
תַּאֲלָתְךָ
-אַלָּתְךָ אשר תביא
[371]
לָהֶם
, וְתַלְאֶה אותם ביסורים ובכל הָאַלּוֹת שבתורה
[372]
כעונש, מידה כנגד מידה על מה שמחרפים אותי
[373]
, וכל התלאות שהבאת עלי תביא עליהם:
[374]
(סו) תִּרְדֹּף
אותם
[375]
בְּאַף
-ברוגז,
[376]
וְ
זאת כדי
[377]
שֶׁ
תַשְׁמִידֵם מִתַּחַת שְׁמֵי יְהֹוָה
שלא יהיה להם זכר בעולם
[378]
, ועשה להם דין אמת על מה שזממו לעשות לנו
[379]
, כי אתה איש מלחמה שאתה אל קנוא ונוקם:
[380]