(א)
זְכֹר יְהֹוָה מֶה הָיָה לָנוּ הַבִּיטָה (הביט וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵנוּ:
זְכֹר יְהֹוָה מֶה הָיָה לָנוּ
כמה צרות סבלנו
[1]
בעבר
[2]
קודם הגלות,
[3]
הַבִּיטָה (הביט
כתיב)
במה שהיה לנו בעבר
[4]
וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵנוּ
שאנחנו מצויים בה
[5]
עכשיו
[6]
, וכיוון שבעבר בטרם הפורענויות היינו בגדולה, כעת חרפתנו גדולה מאוד:
[7]
(ב)
נַחֲלָתֵנוּ נֶהֶפְכָה לְזָרִים בָּתֵּינוּ לְנָכְרִים:
נַחֲלָתֵנוּ
-שדותינו וכרמינו
[8]
נֶהֶפְכָה
-נמכרו
[9]
לְזָרִים
שבארצנו,
[10]
בָּתֵּינוּ
[11]
שבנינו לא עברו לזרים אלא גרוע מכך, עברו הם
[12]
לְנָכְרִים
אשר לא היו ראויים לכך בשום פנים:
[13]
(ג)
יְתוֹמִים הָיִינוּ וְאֵין (אין אָב אִמֹּתֵינוּ כְּאַלְמָנוֹת:
כמו
[14]
יְתוֹמִים
שאין להם עוזר
[15]
הָיִינוּ
, ועוד היינו עם גרים עלובים,
[16]
וְ
בגלל עוונותינו
[17]
אֵין (אין
כתיב)
לעזרתנו
[18]
אָב
למרות שהוא קיים
[19]
, שכן הלך ונסתלק אבינו שבשמים מאיתנו,
[20]
אִמֹּתֵינוּ
הן ציון וירושלים נהיו
[21]
כְּאַלְמָנוֹת
שאין בהן כוח לעשות חיל
[22]
, שבעליהן חיים ואינם יכולים לפרנסם
[23]
, וכך כנסת ישראל, שהיא בלא נביא ולא חוזה ואין מלך ואין שר ואין זבח ואין מנחה:
[24]
(ד)
מֵימֵינוּ בְּכֶסֶף שָׁתִינוּ עֵצֵינוּ בִּמְחִיר יָבֹאוּ:
מֵימֵינוּ בְּכֶסֶף שָׁתִינוּ
שהיינו יראים לשאוב מים מן הנהר מפני האויבים והיינו קונים מהם בכסף
[25]
, ואפילו
[26]
עֵצֵינוּ
מפני חרדת אויבים שלא יפגעו בנו
[27]
בִּמְחִיר
רב
[28]
יָבֹאוּ
אלינו ע"י ששכרנו אחרים להביא לנו
[29]
, כי העיר יושבת במצור מהאויב:
[30]
(ה)
עַל צַוָּארֵנוּ נִרְדָּפְנוּ יָגַעְנוּ וְלֹא (לא) הוּנַח לָנוּ:
עַל צַוָּארֵנוּ נִרְדָּפְנוּ
בעול עבודה קשה,
[31]
יָגַעְנוּ
לאסוף מזון ונכסים
[32]
וְלֹא (לא
כתיב
) הוּנַח לָנוּ
יגיענו בידינו, כי האויבים גובים וחוטפים הכל במסים וגולגליות וארנוניות:
[33]
(ו)
מִצְרַיִם נָתַנּוּ יָד אַשּׁוּר לִשְׂבֹּעַ לָחֶם:
לְ
מִצְרַיִם נָתַנּוּ
-הושטנו
[34]
יָד
בשבועה
[35]
שיעזרונו
[36]
, כי היינו להם לעזרה בעת צרתם
[37]
, ואף אמרנו שנהיה נשמעים וכפופים להם, ונסנו אליהם שם לעזרה
[38]
, וגם אל בני
[39]
אַשּׁוּר
קשרנו אהבה
[40]
לִשְׂבֹּעַ
אצלם
[41]
לָחֶם
-שישביעונו בלחמם
[42]
; ועל כי לא שמנו בטחוננו בה' באו עלינו הצרות:
[43]
(ז)
אֲבֹתֵינוּ חָטְאוּ וְאֵינָם (אינם וַאֲנַחְנוּ (אנחנו עֲוֹנֹתֵיהֶם סָבָלְנוּ:
אֲבֹתֵינוּ חָטְאוּ
, הם בכו בכיה שלא לצורך
[44]
, וזאת הרעה באה עלינו בעבור עונותינו שהתחברו עם עוונות אבותינו
[45]
, ואבותינו נמלטו
[46]
וְאֵינָם (אינם
כתיב)
שכבר מתו להם,
[47]
וַאֲנַחְנוּ (אנחנו
כתיב)
לעומת זאת לא נמלטנו
[48]
, ולא די שלא נמחל לנו מה שחטאנו אלא גם
[49]
עֲוֹנֹתֵיהֶם
אנחנו
סָבָלְנוּ
[50]
, שלא בעוונותינו בלבד גלינו מארצנו וחרב הבית בימינו, אלא על דורינו נפקד עוון כל הדורות
[51]
, ובכיה לדורות הוקבעה לנו:
[52]
(ח)
עֲבָדִים מָשְׁלוּ בָנוּ פֹּרֵק אֵין מִיָּדָם:
אותם אלה אשר היו לנו בעבר
[53]
עֲבָדִים
, כמו אדום שהיו משלמים לנו מס,
[54]
מָשְׁלוּ בָנוּ
, וכאשר עבד מושל השעבוד עוד יותר קשה,
[55]
פֹּרֵק
-מציל
[56]
אֵין מִיָּדָם
של אומות העולם:
[57]
(ט)
בְּנַפְשֵׁנוּ נָבִיא לַחְמֵנוּ מִפְּנֵי חֶרֶב הַמִּדְבָּר:
בְּ
סכנת
[58]
נַפְשֵׁנוּ
הסתכנו כאשר
[59]
נָבִיא
-היינו מביאים את
[60]
לַחְמֵנוּ
-מזונותינו מן השדה,
[61]
מִפְּנֵי חֶרֶב הַ
אויבים שארבו לנו
[62]
בַּ
מִּדְבָּר:
[63]
(י)
עוֹרֵנוּ כְּתַנּוּר נִכְמָרוּ מִפְּנֵי זַלְעֲפוֹת רָעָב:
עוֹרֵנוּ
שעל בשרינו
[64]
כְּתַנּוּר נִכְמָרוּ
-נתחמם
[65]
ובער
[66]
כאילו נשרף בתנור
[67]
והושחר
[68]
מִפְּנֵי זַלְעֲפוֹת
-שריפת
[69]
הָ
רָעָב
והנפיחות
[70]
, ואם לא היינו מסתכנים להביא לחם היינו מתים ברעב:
[71]
(יא)
נָשִׁים בְּצִיּוֹן, עִנּוּ בְּתֻלֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה:
ולא די בצרות הרעב, עד שאת
[72]
הַ
נָשִׁים
ובתולות שלנו
[73]
בְּצִיּוֹן,
עִנּוּ
[74]
עבדים
[75]
; נשים
[76]
וּ
בְּתֻלֹת
עִנּוּ
[77]
בְּעָרֵי יְהוּדָה:
[78]
(יב)
שָׂרִים בְּיָדָם נִתְלוּ פְּנֵי זְקֵנִים לֹא נֶהְדָּרוּ:
ואין לנו
[79]
שָׂרִים
שיושיעו את נשינו, כי אפילו הם
[80]
בְּיָדָם
-בזרועם של העבדים
[81]
נִתְלוּ
, שהיו תולים אותם ומייסרים אותם לתת ממון;
[82]
פְּנֵי זְקֵנִים לֹא נֶהְדָּרוּ
-כובדו, שכאשר נכנסו לעיר אפוטרופסי המלך היו נוטלים את טובי העיר ותולים אותם, והיו זקני העיר מבקשים עליהם רחמים, ולא נענו:
[83]
(יג)
בַּחוּרִים טְחוֹן נָשָׂאוּ וּנְעָרִים בָּעֵץ כָּשָׁלוּ:
בַּחוּרִים טְחוֹן
-רֵחַיִם
[84]
נָשָׂאוּ
, שהיו האויבים מוליכים אותם בקולרים על צוואריהם, והיו נותנים על כתפיהם ריחיים ומשאות על כורחם כדי לייגעם,
[85]
וּנְעָרִים בָּעֵץ
של המשאות שהיו מטעינים עליהם
[86]
כָּשָׁלוּ
בכוחם:
[87]
(יד)
זְקֵנִים מִשַּׁעַר שָׁבָתוּ בַּחוּרִים מִנְּגִינָתָם:
הַ
זְקֵנִים
שגלו
[88]
, הם זקני הסנהדרין
[89]
אשר היה מנהגם לשבת בשערי ירושלים,
[90]
מִשַּׁעַר
-מלשבת בשערי ירושלים
[91]
שָׁבָתוּ
-בטלו
[92]
, הַ
בַּחוּרִים
הַלְּוִיִּים
[93]
מִנְּגִינָתָם
-משיר דוכנם
[94]
שבתו, ונעדרה ונאספה כל ששון וגילה
[95]
; ומשבטלו אלו ואלו:
[96]
(טו)
שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחֹלֵנוּ:
שָׁבַת
-בוטל
[97]
מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ
על הקרבנות שנכרתו
[98]
, ומיום שחרב בית המקדש אין שמחה שלימה בעולם,
[99]
נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחֹלֵנוּ
שהיינו עושים בבית המקדש:
[100]
(טז)
נָפְלָה עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ אוֹי נָא לָנוּ כִּי חָטָאנוּ:
נָפְלָה עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ
הוא בית המקדש מקום השכינה
[101]
, וגם נפלה התורה שנמסרה ביד זרים,
[102]
אוֹי נָא לָנוּ כִּי חָטָאנוּ
ומנענו את הטוב מִמֶּנּוּ:
[103]
(יז)
עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ:
על כל מה שלקינו אין להצטער כל כך, לפי שלא נפרע מאיתנו אלא כדין, אבל
[104]
עַל
הר ציון
[105]
זֶה
שלא חטא ושמם
[106]
, ועל חורבן בית המקדש
[107]
הָיָה דָוֶה
-חלש
[108]
לִבֵּנוּ
, שהוא הכאב הרב והעצום מאד
[109]
, וְ
עַל אֵלֶּה
הצרות האמורות
[110]
ועל גלותינו
[111]
חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ
מרוב הבכי:
[112]
(יח)
עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ:
דָּוֶה היה ליבנו
[113]
עַל הַר צִיּוֹן שֶׁ
נותר
שָּׁמֵם
לאחר החורבן
[114]
עד אשר
שׁוּעָלִים
שדרכם להיות בחרבות
[115]
הִלְּכוּ
-דשו ובוססו
[116]
בוֹ
ורמסו אותו:
[117]
(יט)
אַתָּה יְהֹוָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב כִּסְאֲךָ לְדוֹר וָדוֹר:
ואמר ירמיה הנביא, ריבונו של עולם, אתה הוא ושנותיך לא יתמו,
[118]
אַתָּה יְהֹוָה
ידענו כי
[119]
לְעוֹלָם תֵּשֵׁב
בשמי מרומים
[120]
, והגם שהר ציון שמם,
[121]
כִּסְאֲךָ
-כסא מלכותך לא יסור
[122]
לְדוֹר וָדוֹר
, וידך בַּכֹּל מָשָׁלָה:
[123]
(כ)
לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים:
והלא נשבעת לנו בך, שכשם שאתה קיים כך שבועתך קיימת,
[124]
לָמָּה
אם כן עד
[125]
לָנֶצַח
שהיא תקופת המשיח
[126]
תִּשְׁכָּחֵנוּ
? הרי בנוהג שבעולם עבד שמרד ברבו ורבו מייסרו והעבד מתחרט בו, רבו מקבלו, ומאחר שאנחנו רוצים לשוב אליך למה
[127]
תַּעַזְבֵנוּ
ותמתין עד שנהיה אנחנו המתחילים בתשובה ומשכך תעזבנו
[128]
לְאֹרֶךְ יָמִים
? אלא עשה הפוך והיה אתה המתחיל להשיבנו:
[129]
(כא)
הֲשִׁיבֵנוּ יְהֹוָה אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה (ונשוב חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם:
קודם
הֲשִׁיבֵנוּ
אתה
יְהֹוָה אֵלֶיךָ
לעיר משכן שמך,
[130]
וְ
אז
נָשׁוּבָה (ונשוב
כתיב)
אנחנו אליך;
חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם
-כימים שהיו ישראל שרויים על אדמתם והיתה ירושלים יושבת בשלוה ועריה סביבותיה
[131]
, והשב אותנו בדרך שהשבת אותנו כימי קדם, בצאת ישראל ממצרים שהיית אתה המתחיל
[132]
, וגם אנחנו נעבדך כימי קדם
[133]
, ובנה בית זבול לך מכון לשבתך עולמים
[134]
, כי הכל בידך ואין מי שיעכב בעדך:
[135]
(כב)
כִּי אִם מָאֹס מְאַסְתָּנוּ קָצַפְתָּ עָלֵינוּ עַד מְאֹד הֲשִׁיבֵנוּ יְהֹוָה אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה (ונשוב) חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם:
כִּי
הנה
[136]
אִם מָאֹס מְאַסְתָּנוּ
בעווננו, כבר
[137]
קָצַפְתָּ עָלֵינוּ עַד מְאֹד
-יותר מידי
[138]
, ובזה עברת על מה שהבטחת לא למאוס בנו:
[139]
הֲשִׁיבֵנוּ יְהֹוָה אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה (ונשוב
כתיב
) חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם
, והוא ברחמיו ירחם האומללים, וינחם האבלים, ויעמיד השר מיכאל להליץ טוב על ישראל, ובא לציון גואל:
[140]