(א)
אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי וַיְנַשְּׂאֵהוּ וַיָּשֶׂם אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל כָּל הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ:
אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה
, כעבור חמש שנים מנישואי אסתר
[1]
, סיבב הקב"ה ששכח אחשורוש מעניין הצלתו על ידי מרדכי, ותלה הצלתו באסתר המלכה, ורצה לגמול לה על ידי שיגמול לַשַּׂר אשר יעץ על הריגת ושתי ולקיחת אסתר
[2]
, לכן
גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ
בעושר
[3]
אֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי
[4]
אשר היה מזרע עמלק
[5]
והפך אותו לשר בממלכתו
[6]
, ולכל שר היה כסא בבית המלכות
[7]
, וככל שהשר היה גדול יותר, כך כסאו היה קרוב יותר לכסא המלכות,
[8]
וַיְנַשְּׂאֵהוּ
המלך במעלה
[9]
ממדרגה למדרגה עד אשר
[10]
וַיָּשֶׂם
-שם המלך
אֶת כִּסְאוֹ
של המן בבימה
[11]
מֵעַל
כסאות
[12]
כָּל הַשָּׂרִים אֲשֶׁר
היו
אִתּוֹ
[13]
, ומינה אותו לראש כל השרים:
[14]
(ב)
וְכָל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן כִּי כֵן צִוָּה לוֹ הַמֶּלֶךְ וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה:
וְכָל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר
ישבו
[15]
בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ
עם מרדכי, היו
[16]
כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן כִּי כֵן צִוָּה לוֹ
-בשבילו
[17]
הַמֶּלֶךְ
, והמן הרשע עשה עצמו אלוה
[18]
, והיתה עבודה זרה חקוקה לו על ליבו
[19]
כדי שכל המשתחווה לו ישתחווה לצלם,
[20]
וּ
לפיכך
[21]
מָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה
[22]
, ולא סירב מרדכי להשתחוות בגלל יהירות
[23]
, אלא מפני שאם היה משתחווה היתה ההשתחוויה הזאת כעניין קבלת אלהות:
[24]
(ג)
וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ לְמָרְדֳּכָי, מַדּוּעַ אַתָּה עוֹבֵר אֵת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ:
וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר
ישבו
[25]
בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ לְמָרְדֳּכָי,
מַדּוּעַ אַתָּה עוֹבֵר אֵת מִצְוַת
-פקודת
[26]
הַמֶּלֶךְ
ולא משתחווה להמן כפי שעשו אבותיך שהשתחוו לעשיו?:
[27]
(ד)
וַיְהִי כְּאָמְרָם (באמרם) אֵלָיו יוֹם וָיוֹם וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם וַיַּגִּידוּ לְהָמָן לִרְאוֹת הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי מָרְדֳּכַי כִּי הִגִּיד לָהֶם אֲשֶׁר הוּא יְהוּדִי:
וַיְהִי כְּאָמְרָם (באמרם
כתיב
) אֵלָיו יוֹם וָיוֹם
מדוע אתה עובר את מצוות המלך?!
[28]
וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם
להשתחוות להמן, באומרו להם יהודי אנוכי ואיני מבטל דברי אלהים ומקיים מצוות בשר ודם, שאיני רשאי להשתחוות לבשר ודם בלתי לה' לבדו,
[29]
וַיַּגִּידוּ לְהָמָן לִרְאוֹת הֲיַעַמְדוּ
-האם יתקיימו
[30]
דִּבְרֵי מָרְדֳּכַי
ותירוצו
[31]
כִּי הִגִּיד לָהֶם
שבגלל העבודה זרה שיש על המן
[32]
לא ישתחווה לו עולמית
[33]
בַּ
אֲשֶׁר הוּא יְהוּדִי
ואסור לו
[34]
, שהוזהר על עבודה זרה:
[35]
(ה)
וַיַּרְא הָמָן כִּי אֵין מָרְדֳּכַי כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה:
ובתחילה, עד שלא הגידו להמן שאין מרדכי כורע לו, לא הבחין בדבר מחמת גאוותו
[36]
, אבל כשהגידו לו שאין מרדכי כורע ומשתחווה לו, נתן דעתו לראות אם אמת הדבר אם לאו,
[37]
וַיַּרְא
[38]
הָמָן כִּי
אכן
[39]
אֵין מָרְדֳּכַי כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ
, מה עשה המן? כשעבר ולא עמד מרדכי ממקומו ולא שאל בשלומו, עשה המן כאילו כן מרדכי שאל בשלומו והשיבו המן, אז אמר לו מרדכי, אין שלום אמר ה' לרשעים!, מיד
[40]
וַיִּמָּלֵא
-נתמלא
[41]
הָמָן חֵמָה:
[42]
(ו)
וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹח יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ, כִּי הִגִּידוּ לוֹ אֶת עַם מָרְדֳּכָי וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַם מָרְדֳּכָי:
ומרוב רשעותו וְגַאֲוָתוֹ,
[43]
וַיִּבֶז
-ביזיון היה
[44]
בְּעֵינָיו
של המן
לִשְׁלֹח יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ,
כִּי הִגִּידוּ לוֹ
עבדי המלך
[45]
אֶת
סיבת מניעת ההשתחוויה שהיתה
[46]
עַם מָרְדֳּכָי
שמצד הדת היהודית אינו משתחווה לו
[47]
, וכי הוא הגדול שבהם בדורו
[48]
, והודיעו לו כי מפני היותו יהודי הוא נמנע מלהשתחוות לו
[49]
, וכך כל העם היהודי מצד דתם,
[50]
וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד
בכל מיני מיתות
[51]
אֶת כָּל הַיְּהוּדִים
, ולא רק את אלה שהיו בשושן הבירה מקום מרדכי, אלא את כל היהודים
[52]
אֲשֶׁר בְּכָל מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַם מָרְדֳּכָי
[53]
, ואילו הגידו לו שמרדכי משאר אומות היה, לא היה מעלה בדעתו להשמיד את עמו של מרדכי, שלא יוכל להשמיד אומה שלימה מפני איש אחד:
[54]
(ז)
בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן, בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, הִפִּיל פּוּר, הוּא הַגּוֹרָל, לִפְנֵי הָמָן מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר:
ולפני שביקש מהמלך רשות להשמיד את היהודים, הפיל גורל לראות שיצא לו יום ראוי לכך על פי המזלות
[55]
, וכך
בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן,
[56]
בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה
[57]
לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ,
הִפִּיל
מישהו עבור המן
[58]
פּוּר,
[59]
הוּא הַ
נקרא בלשון הקודש
[60]
גּוֹרָל,
לִפְנֵי הָמָן
כי כך ציווה המן לקוסמים להפילו לפניו
[61]
, וציווהו שיפיל פור לבדוק
[62]
מִיּוֹם לְיוֹם
-באיזה יום בחודש
[63]
יצליח, ולא עלה בידו הגורל עד שהגיע ליום שלושה עשר,
[64]
וּ
ביקש לדעת בגורל באיזה חודש יצליח לאבד את ישראל, והתחיל להעלות בגורל
[65]
מֵחֹדֶשׁ
ניסן שהיה עומד בו, והיה מפיל על כל חודש וחודש, ומכל חודשי השנה לא עלו בידו עד
[66]
לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר
[67]
, וכיוון שנפל פור בחודש אדר שמח שמחה גדולה ואמר, נפל לי פור בחודש שמת משה, ולא היה יודע שבשבעה באדר נולד משה:
[68]
(ח)
וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים וְלַמֶּלֶךְ אֵין שׁוֶֹה לְהַנִּיחָם:
ואחר שנפל הגורל לפניו, דיבר המן לשון הרע
[69]
אל המלך להשמידם,
[70]
וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ,
יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד
[71]
-מתבודד ואינו מתערב עם אחרים
[72]
, והוא
מְפֻזָּר
ונבזה,
[73]
וּמְפֹרָד
הוא
בֵּין הָעַמִּים
, ולכן חסרונם לא יהיה ניכר כי אינם נמצאים במקום מרוכז, אלא הם נמצאים
[74]
בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ
, ואין לך אומה שפלה כמוה, מטולטלת וגולה בין האומות,
[75]
וְדָתֵיהֶם
-ותורותיהם
[76]
שֹׁנוֹת
ומשונות
[77]
מִכָּל עָם
, אין הם מתחתנים בנו
[78]
ולא אוכלים משלנו,
[79]
וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ
-לתת מס לעבודת המלך
[80]
אֵינָם עֹשִׂים
, ומבטלים מצוות המלך מפני דתם
[81]
, וכאשר המלך שואל מהם אינם רוצים ליתן, וכאשר המלך מצווה לעשות חיל וצבא ביום השבת, הם אינם רוצים לילך ומורדים בך,
[82]
וְלַמֶּלֶךְ אֵין שׁוֶֹה
-אין כדאי
[83]
לְהַנִּיחָם
שלא יתנו לך מאומה
[84]
, ואין לך הנאה מהם
[85]
, ובוודאי שאין לך שום תועלת ששווה נגד ההיזק שתמצא בהנחתם:
[86]
(ט)
אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִכָּתֵב לְאַבְּדָם וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה לְהָבִיא אֶל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ:
אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב
דְּבָרָי,
[87]
יִכָּתֵב
בספרים שישלחו לשרי המדינות
[88]
לְאַבְּדָם
-לאבד זכרם של היהודים
[89]
, וכך תקיים את מלכותך
[90]
, ומיד לאחר שתכתוב את הגזרה על היהודים, אשלם לך
[91]
וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף
מכספי
[92]
אֶשְׁקוֹל עַל יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה
-עושי המטבעות
[93]
לְהָבִיא אֶל גִּנְזֵי
-אוצרות
[94]
הַמֶּלֶךְ
[95]
, וזאת כנגד הפסד המס שיהיה לך בהשמדתם:
[96]
(י)
וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתְּנָהּ לְהָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר הַיְּהוּדִים:
וכנהוג כאשר המלך מוסר ביד נתין שלו דבר גדול שיהיה בשליטתו של הנתין,
[97]
וַיָּסַר
-העביר
[98]
הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתְּנָהּ לְהָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי
[99]
צֹרֵר הַיְּהוּדִים
[100]
, כדי לשלוח להשמיד את כל היהודים על פי חותמו:
[101]
(יא)
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ, וְהָעָם לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ:
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן
, אילו היתה באומה הזו הנאה למלכות הייתי לוקח כסף, אבל כיוון שאין בהם הנאה, היאך אקח ממך כסף?! איני חפץ ליטול בחינם כספך
[102]
, לכן
הַכֶּסֶף
[103]
שהתחייבת
[104]
לתת לי
[105]
נָתוּן
-עָזוּב
[106]
לָךְ,
וְהָעָם
היהודי יהיה מסור בידך
[107]
לַעֲשׂוֹת בּוֹ
חפצך
[108]
כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ
-כפי שתרצה:
[109]
(יב)
וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ, וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה הָמָן אֶל אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵי הַמֶּלֶךְ, וְאֶל הַפַּחוֹת, אֲשֶׁר עַל מְדִינָה וּמְדִינָה, וְאֶל שָׂרֵי עַם וָעָם מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְעַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ נִכְתָּב וְנֶחְתָּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ:
ולמרות שהפור נפל על י"ג אדר, דהיינו בעוד אחד עשר חודשים, פחד המן הרשע כי אחשורוש יחזור בו מהחלטתו, ולכן הזדרז לכתוב את האיגרות בו ביום,
[110]
וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן
הוא חדש ניסן,
[111]
בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ, וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה הָמָן
[112]
אֶל אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵי הַמֶּלֶךְ,
[113]
וְאֶל הַפַּחוֹת,
[114]
אֲשֶׁר עַל מְדִינָה וּמְדִינָה,
וְ
נכתב גם
אֶל שָׂרֵי עַם וָעָם
מהאומות המתחלפות
[115]
, ונכתבו האיגרות לכל
מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ
של אותה מדינה,
וְ
נאמרו דברי האיגרות לכל
[116]
עַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ
, שאם היו במדינה הרבה לשונות, היה קורא השליח את הכתב בכל לשונות הגויים הנמצאים במדינה,
[117]
בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ נִכְתָּב
כתב השמד,
וְנֶחְתָּם
הוא
בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ:
[118]
(יג)
וְנִשְׁלוֹחַ סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים אֶל כָּל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן, טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר, וּשְׁלָלָם לָבוֹז:
וְנִשְׁלוֹחַ
-ואכן נשלחו
[119]
סְפָרִים
-האיגרות
[120]
בְּיַד הָרָצִים אֶל כָּל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ
, ובהם נכתב
לְהַשְׁמִיד
את העם בכלליות, ופירט שהדרך לכך היא
[121]
לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד
[122]
אֶת כָּל הַיְּהוּדִים
זכרים ונקבות
[123]
מִנַּעַר וְעַד זָקֵן,
טַף וְנָשִׁים
[124]
, ואת כל זאת יעשו
בְּיוֹם אֶחָד
כדי שלא תהיה ליהודים שארית ופליטה
[125]
, והיום יהיה
בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְ
אותו
[126]
חֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר
לחודשי השנה
[127]
הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר,
וּשְׁלָלָם
של היהודים ציווה
[128]
לָבוֹז
, וציווה על השלל כדי שאם ימאן אחד מהם לשלוח יד בהם חינם, יטול שללו ויעשה בשכר
[129]
, וכך ישתדלו יותר למלאות מצוותו מפני התועלת שתגיע להם מהשלל:
[130]
(יד)
פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב לְהִנָּתֵן דָּת בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה, גָּלוּי לְכָל הָעַמִּים לִהְיוֹת עֲתִדִים לַיּוֹם הַזֶּה:
פַּתְשֶׁגֶן
-התוכן המפורש של
[131]
הַכְּתָב
שנעתקו ממנו הרבה העתקים
[132]
, היה ציווי שאמר
[133]
לְהִנָּתֵן
-שתינתן
דָּת
-חוק גזרת המלך
[134]
בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה,
גָּלוּי
-גזרה גלויה
[135]
וברורה
[136]
לְכָל הָעַמִּים
, כדי שיזכרו
[137]
לִהְיוֹת עֲתִדִים
-מוכנים לעתיד
[138]
ומזומנים
[139]
לַיּוֹם הַזֶּה
הוא יום י"ג לחודש אדר, להרוג בו את היהודים:
[140]
(טו)
הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ, וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה:
הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים
-מזורזים
[141]
, שמיהרו אותם לרוץ בכל המדינות באיגרות אלו
[142]
בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ,
וְ
בו ביום
[143]
הַדָּת
-גזרת חוק השמד
[144]
נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה
מקום בו היה המלך,
[145]
וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת
מתוך שמחה,
[146]
וְהָעִיר שׁוּשָׁן
שם היו היהודים
[147]
נָבוֹכָה
, שהיו היהודים במבוכה גדולה על הנעשה
[148]
, והיו נעים הנה והנה מתוך יגון:
[149]