(א)
וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו, וַיִּלְבַּשׁ שַׂק, וָאֵפֶר וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדֹלָה וּמָרָה:
וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה
, כי גילו לו בחלום שהסכימו העליונים לגזרה לפי שהשתחוו היהודים לצלם בימי נבוכדנצר, ושנהנו מסעודת אחשורוש
[1]
, לפיכך
וַיִּקְרַע
-קרע
מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו,
[2]
וַיִּלְבַּשׁ
לבוש
[3]
שַׂק,
וָאֵפֶר
שם על ראשו,
[4]
וַיֵּצֵא
מרדכי
בְּתוֹךְ הָעִיר
שושן,
[5]
וַיִּזְעַק זְעָקָה
[6]
גְדֹלָה וּמָרָה
על הצרה שבאה ליהודים בגללו:
[7]
(ב)
וַיָּבוֹא עַד לִפְנֵי שַׁעַר הַמֶּלֶךְ כִּי אֵין לָבוֹא אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ שָׂק:
וַיָּבוֹא
מרדכי
עַד לִפְנֵי שַׁעַר הַמֶּלֶךְ
אשר בשושן הבירה, אולי ימצא שם אחד מסריסי אסתר
[8]
ודרכו יודיע הדבר לאסתר
[9]
, ולא הגיע מרדכי בתוך שער המלך עצמו, אלא עמד מחוץ לשער
[10]
כִּי אֵין
דרך ארץ
[11]
לָבוֹא אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ שָׂק
כי בזיון הוא למלכות:
[12]
(ג)
וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים וְצוֹם וּבְכִי וּמִסְפֵּד שַׂק וָאֵפֶר יֻצַּע לָרַבִּים:
וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה
, בכל
מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ
היה נשמע
[13]
וְדָתוֹ
-וגזרתו
[14]
שנכתבה
[15]
מַגִּיעַ
-היתה מגיעה,
אֵבֶל גָּדוֹל
-תשובה ותפילה ואבילות היה
[16]
לַיְּהוּדִים
[17]
, שברגע שהשלוחים נושאי הספרים היו עוברים במקום, נכנסה לתוקף גזרת השמד באותו מקום,
[18]
וְ
באבלות זו,
[19]
צוֹם וּבְכִי וּמִסְפֵּד
-וקינות,
[20]
שַׂק וָאֵפֶר
להתאבל
[21]
יֻצַּע
-היה מוצע
לָרַבִּים
, שהיו העם מתקנים יצועם על האפר:
[22]
(ד)
וַתָּבוֹאנָה (ותבואינה) נַעֲרוֹת אֶסְתֵּר וְסָרִיסֶיהָ וַיַּגִּידוּ לָהּ וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה מְאֹד וַתִּשְׁלַח בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁ אֶת מָרְדֳּכַי וּלְהָסִיר שַׂקּוֹ מֵעָלָיו וְלֹא קִבֵּל:
וע"י שבא מרדכי בשער המלך נודע הדבר לשפחות אסתר,
[23]
וַתָּבוֹאנָה (ותבואינה
כתיב
) נַעֲרוֹת
-שפחות
[24]
אֶסְתֵּר וְסָרִיסֶיהָ וַיַּגִּידוּ לָהּ
כי מרדכי לבוש שק,
[25]
וַתִּתְחַלְחַל
-ונתחלחלה
[26]
הַמַּלְכָּה מְאֹד
ואחז אותה חולי
[27]
, חיל, רתת ורעדה,
[28]
וַתִּשְׁלַח
אסתר
בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁ אֶת מָרְדֳּכַי וּלְהָסִיר שַׂקּוֹ מֵעָלָיו
כדי שיוכל לבוא ולדבר עימה,
[29]
וְ
אולם הוא
לֹא קִבֵּל
-הסכים לעשות כדבריה
[30]
, וזאת משום שלא רצה להפסיק רגע מתחנונים, שזה כעוזב בטחונו בה' וסומך על עזרת בשר ודם:
[31]
(ה)
וַתִּקְרָא אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר הֶעֱמִיד לְפָנֶיהָ וַתְּצַוֵּהוּ עַל מָרְדֳּכָי, לָדַעַת מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה:
ואחר שהבינה אסתר שיש בזה סוד כמוס,
[32]
וַתִּקְרָא אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ
אשר היה
[33]
מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר הֶעֱמִיד
המלך
לְפָנֶיהָ
במיוחד, והיה איש הסוד שלה,
[34]
וַתְּצַוֵּהוּ
אסתר
עַל
-אל
[35]
מָרְדֳּכָי,
לָדַעַת מַה זֶּה
מעשה הפורענות אשר שמע
[36]
, ומה ציער אותו כל כך עד שקרע בגדיו
[37]
ולבש שק?
[38]
וְ
אם יתברר כי זה בשל מישהו שעשה רעה למרדכי, ציוותה אסתר להתך שישאל את מרדכי
[39]
עַל מַה זֶּה
עשה לו רעה זו? ומה עשה לו מרדכי שכך צִעֲרוֹ?:
[40]
(ו)
וַיֵּצֵא הֲתָךְ אֶל מָרְדֳּכָי, אֶל רְחוֹב הָעִיר אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמֶּלֶךְ:
וַיֵּצֵא
[41]
הֲתָךְ אֶל מָרְדֳּכָי,
אֶל רְחוֹב הָעִיר
שושן
[42]
אֲשֶׁר
היה
לִפְנֵי שַׁעַר הַמֶּלֶךְ
בארמון שושן הבירה
[43]
, לחקור את הדבר:
[44]
(ז)
וַיַּגֶּד לוֹ מָרְדֳּכַי אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ וְאֵת פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר אָמַר הָמָן לִשְׁקוֹל עַל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ בַּיְּהוּדִים (ביהודיים לְאַבְּדָם:
וַיַּגֶּד לוֹ מָרְדֳּכַי אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ
שכתב המן לאבד את כל ישראל
[45]
, משום שלא השתחווה להמן,
[46]
וְאֵת פָּרָשַׁת
סך
[47]
הַכֶּסֶף אֲשֶׁר אָמַר הָמָן
להפריש מכספו
[48]
לִשְׁקוֹל
ולהביאו לממונים
[49]
עַל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ בַּיְּהוּדִים (ביהודיים
כתיב)
-בשביל היהודים,
[50]
לְאַבְּדָם
-למחות שמם:
[51]
(ח)
וְאֶת פַּתְשֶׁגֶן כְּתָב הַדָּת אֲשֶׁר נִתַּן בְּשׁוּשָׁן לְהַשְׁמִידָם, נָתַן לוֹ לְהַרְאוֹת אֶת אֶסְתֵּר וּלְהַגִּיד לָהּ וּלְצַוּוֹת עָלֶיהָ לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ, לְהִתְחַנֶּן לוֹ, וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו עַל עַמָּהּ:
וְאֶת פַּתְשֶׁגֶן
-העתק
[52]
כְּתָב הַדָּת
-הגזרה
[53]
אֲשֶׁר נִתַּן
-נגזר
[54]
בְּשׁוּשָׁן
עיר היהודים, ולפיו נגזר
[55]
לְהַשְׁמִידָם,
נָתַן לוֹ
מרדכי להתך כדי
[56]
לְהַרְאוֹת אֶת אֶסְתֵּר
שהמלך קיבל את עצת המן להשמיד אומה שלימה,
[57]
וּלְהַגִּיד לָהּ
כי בשל מרדכי קרה כל זה,
[58]
וּלְצַוּוֹת עָלֶיהָ
[59]
לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ,
לְהִתְחַנֶּן לוֹ,
וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו עַל עַמָּהּ
, ומעכשיו נתן לה מרדכי רשות לגלות את עמה:
[60]
(ט)
וַיָּבוֹא הֲתָךְ, וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר אֵת דִּבְרֵי מָרְדֳּכָי:
וַיָּבוֹא הֲתָךְ,
וַיַּגֵּד
-והגיד
[61]
לְאֶסְתֵּר אֵת דִּבְרֵי מָרְדֳּכָי:
(י)
וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ וַתְּצַוֵּהוּ אֶל מָרְדֳּכָי:
וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ וַתְּצַוֵּהוּ
בְּצִוּוּי סתר שלא יִוָּדַע הדבר
[62]
שימסור דבריה
[63]
ע"י שליח אחר
[64]
אֶל מָרְדֳּכָי
, וכך אמרה לו למסור, אתה אומר לי לבוא אל המלך להתחנן לו ולבקש מלפניו על ישראל, והלא:
[65]
(יא)
כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַם מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יוֹדְעִים אֲשֶׁר כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב וְחָיָה וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם:
כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְ
אפילו
[66]
עַם
-הָעָם של
[67]
מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יוֹדְעִים
כולם
[68]
אֲשֶׁר
משפטם של
[69]
כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא
-ללא רשות,
[70]
אַחַת דָּתוֹ
-גזרתו והיא
[71]
לְהָמִית
אותו ללא משפט
[72]
, ולא משנה מה תהא סיבת הגעתו,
[73]
לְבַד
-חוץ
[74]
מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב וְ
אז
חָיָה
-יחיה למרות שהגיע ללא רשות ובן מוות הוא, ואף אם יושיט לי המלך את שרביטו, בזה יעשה לי חסד שלא להורגני אבל לא אוכל עוד לבקש על אחרים
[75]
, ולכן בכך שאגיע לפניו אני לא אועיל אלא רק אקלקל
[76]
, ונכון שכדי להציל את העם צריך לנסות את כל האמצעים, אבל זה כשאין דרך אחרת,
[77]
וַאֲנִי
הרי
לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם
! וכיוון שלא קרא לי המלך שלושים יום, בוודאי עוד כמה ימים יקרא לי ואוכל ביתר קלות לבקש על העם, לכן טוב להמתין שיקרא לי
[78]
, ומדוע אכנס בחצר שלא ברשות?!:
[79]
(יב)
וַיַּגִּידוּ לְמָרְדֳּכָי אֵת דִּבְרֵי אֶסְתֵּר:
וַיַּגִּידוּ
השלוחים ששלח התך
[80]
לְמָרְדֳּכָי אֵת דִּבְרֵי אֶסְתֵּר:
(יג)
וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי לְהָשִׁיב אֶל אֶסְתֵּר אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ מִכָּל הַיְּהוּדִים:
וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי
אל השלוחים
[81]
לְהָשִׁיב אֶל אֶסְתֵּר
דברי תוכחות בזו הלשון,
[82]
אַל תְּדַמִּי
-תחשבי
[83]
בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט
ביום ההריגה
[84]
בְּ
בֵּית הַמֶּלֶךְ
[85]
מִכָּל הַיְּהוּדִים
, ואל תחשבי שמציאת גדולתך בבית המלך היא בשביל עצמך ואַת העיקר, וְהַצָּלַת היהודים תגיע ממך בשל גדולתך, כי נהפוך הוא, העיקר הוא הצלת היהודים ובשביל הצלתם הגעת לגדולה, ולכן דעי:
[86]
(יד)
כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ, וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת:
כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי
-תשתקי
[87]
בָּעֵת הַזֹּאת
לומר שלום עליך נפשי,
[88]
רֶוַח
מהצרה לגופם,
[89]
וְהַצָּלָה
לנפשם,
[90]
יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר
[91]
, שכאשר הקב"ה רואה שאין איש בא להגן על ישראל, הוא בכבודו מושיעם בעת צרתם,
[92]
וְ
אולם
אַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ,
[93]
וּמִי יוֹדֵעַ אִם
לא
לְעֵת כָּזֹאת
שתבוא ישועה לישראל על ידך
[94]
הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת
? ושמא תאמרי שיש שנים עשר חודש עד לקיום גזרת השמד, ותחשבי להמתין עד שיקרא לך המלך לבוא אליו ואז תבקשי מלפניו על עמך
[95]
, מי יודע אם יחפוץ בך המלך לשנה הבאה בזמן ההריגה?!
[96]
הרי מלך זה הפכפך הוא, אתמול אהב את ושתי, ולאחר מכן הָרָגָהּ והמליך אותך, שמא מחר ימצא גם בך עוון ויתן את המלוכה לאחרת? לפיכך כל עוד שאת במלכות אל תחרישי
[97]
. ואל תחשבי כי תהיי להם עזר לתשועתם יותר מאוחר, כי יכול להיות שאותך הזמין ה' רק לעת הזאת שעל ידך תהיה תשועתם היום, ואם תמתיני עד למחר יעבור זמנך, כי על מחר הזמין ה' סיבות אחרות להצלתם, ואז תאבדי בגלל שכבר לא תהיה סיבה לגדולתך:
[98]
(טו)
וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לְהָשִׁיב אֶל מָרְדֳּכָי:
וכאשר ראתה אסתר כי הדין עם מרדכי
[99]
, ושגם אם היא תיהרג עדיין לא תאבד תקווה כי יוושעו ישראל בדרך אחרת,
[100]
וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר
לשליח
[101]
לְהָשִׁיב
כך
אֶל מָרְדֳּכָי:
(טז)
לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי:
לֵךְ כְּנוֹס
-אסוף
[102]
אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן
, כך שאותם שאכלו מסעודתו של אחשורוש יצומו כעת באותו מקום
[103]
, ובכך יימרק עוון האכילה והשתיה,
[104]
וְצוּמוּ עָלַי
-בעבורי
[105]
שאמצא חן בעיני המלך
[106]
ויושיט לי את שרביט הזהב,
[107]
וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים
-עד יום השלישי,
[108]
לַיְלָה וָיוֹם
שלושה ימים ושלושה לילות צומו
[109]
, שאין הקב"ה מניח את הצדיקים בצרה יותר משלושה ימים,
[110]
גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי
השפחות
[111]
אָצוּם כֵּן
-כמוכם,
[112]
וּבְכֵן
-ובתענית ותשובה הללו
[113]
אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת
-מבלי שיקרא לי,
[114]
וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי
-התחלתי לילך לאבוד
[115]
שאינני יושבת עם עמי,
[116]
אָבָדְתִּי
-אלך ואמות
[117]
, ומוכנה אני לסבול בשביל עמי
[118]
, ואינני חוששת
[119]
, וגם אם אמות רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר:
[120]
(יז)
וַיַּעֲבֹר מָרְדֳּכָי וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר:
וַיַּעֲבֹר מָרְדֳּכָי
אל היהודים אשר
[121]
בכל רחובות
[122]
העיר שושן
[123]
וציוום להתענות בשלושת הימים הללו,
[124]
וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר
והתענו כל היהודים אשר בשושן
[125]
, והתפללו בעד אסתר:
[126]