(א)
וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן לִשְׁתּוֹת עִם אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה:
וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן
ללא שר אחר,
[1]
לִשְׁתּוֹת עִם אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה
, ואסתר לא היתה אוכלת:
[2]
(ב)
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר גַּם בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן מַה שְּׁאֵלָתֵךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְתִנָּתֵן לָךְ, וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָשׂ:
ולאחר שהמלך והמן
[3]
אכלו ושתו
[4]
, וכטוב לב המלך,
[5]
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר גַּם בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן
, יודע אני שלא על עסק המשתה סכנת את עצמך, אלא על דבר גדול
[6]
, והנה הגיע היום עליו אמרת שתעשי כדבר המלך לומר בקשתך
[7]
, ובכן
מַה שְּׁאֵלָתֵךְ
לעצמך
[8]
אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה
[9]
וְתִנָּתֵן לָךְ,
וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ
לאחרים
[10]
עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָשׂ:
(ג)
וַתַּעַן אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וַתֹּאמַר אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הַמֶּלֶךְ, וְאִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב, תִּנָּתֶן לִי נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי:
וַתַּעַן אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וַתֹּאמַר
, אתה אמרת שתתן לי עד חצי המלכות
[11]
, אין אני שואלת ומבקשת לא חצי מלכות ולא עיר קטנה שבמלכותך, רק אבקש על נפשי ועל נפשות בני עמי אשר יצאתי מהם
[12]
, וכיוון שנתת לי רשות לשאול על שני דברים
[13]
, לכן
אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הַמֶּלֶךְ,
וְאִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב,
תִּנָּתֶן לִי נַפְשִׁי
להצלה
[14]
בִּשְׁאֵלָתִי
-במה שאני מבקשת עבור עצמי,
[15]
וְ
ינתנו לי נפשות
[16]
עַמִּי
להצלה
[17]
בְּבַקָּשָׁתִי
שאני מבקשת עבור אחרים:
[18]
(ד)
כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ הֶחֱרַשְׁתִּי כִּי אֵין הַצָּר שׁוֶֹה בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ:
כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי
בית ישראל
[19]
לְהַשְׁמִיד
-לִשְׁמָד
[20]
לַהֲרוֹג
-לְהֶרֶג
[21]
וּלְאַבֵּד
-ולאבדון,
[22]
וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ
-היינו נמכרים
[23]
הֶחֱרַשְׁתִּי
-הייתי שותקת,
[24]
כִּי אֵין הַצָּר
-הצרה הזו של מכירתינו
[25]
שׁוֶֹה
-משתווה
[26]
בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ
שייגרם לו באיבוד עשרת אלפים כיכר כסף שהובטחו לו עבורנו, אך במצב זה לא אוכל להחריש כי את המוות לא נוכל אני ועמי לסבול:
[27]
(ה)
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וַיֹּאמֶר לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה מִי הוּא זֶה וְאֵי זֶה הוּא אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן:
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ
לאנשי הבית כמתמיה, מי הוא זה? ואחר שלא ענו,
[28]
וַיֹּאמֶר לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה מִי הוּא
איש
[29]
זֶה
שעשה נבלה זו?
[30]
מה שמו?
[31]
וְאֵי זֶה הוּא
-והיכן הוא?
[32]
ומהו המניע
[33]
אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּוֹ
[34]
לַעֲשׂוֹת כֵּן
? להורות על הריגת עמך?:
[35]
(ו)
וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִישׁ צַר וְאוֹיֵב הָמָן הָרָע הַזֶּה!, וְהָמָן נִבְעַת מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה:
וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִישׁ צַר
בפרהסיא
[36]
וְאוֹיֵב
בסתר,
[37]
הָמָן הָרָע
[38]
הַזֶּה!,
[39]
וְ
כיוון שנפל הדבר על המן בפתע פתאום,
[40]
הָמָן נִבְעַת
-נבהל
[41]
מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ
שכן השתדל להשמיד עַם ממלכתו של המלך ובכך לגרום לו נזק רב,
[42]
וְ
נבהל מלפני
הַמַּלְכָּה
בת אותו העם:
[43]
(ז)
וְהַמֶּלֶךְ קָם בַּחֲמָתוֹ מִמִּשְׁתֵּה הַיַּיִן אֶל גִּנַּת הַבִּיתָן וְהָמָן עָמַד לְבַקֵּשׁ עַל נַפְשׁוֹ מֵאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה כִּי רָאָה כִּי כָלְתָה אֵלָיו הָרָעָה מֵאֵת הַמֶּלֶךְ:
וְהַמֶּלֶךְ
לא סיים את סעודתו אלא
[44]
קָם בַּחֲמָתוֹ מִמִּשְׁתֵּה הַיַּיִן אֶל גִּנַּת הַבִּיתָן
, ומצא שם את מלאכי השרת שהיו דומים לאנשים כשהם עוקרים את אילנות גינת הביתן, אמר להם המלך מה אתם עושים?! אמרו לו כך פקד עלינו המן לעשות,
[45]
וְהָמָן
בינתיים
[46]
עָמַד לְבַקֵּשׁ
רחמים
[47]
עַל נַפְשׁוֹ מֵאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה כִּי רָאָה
המן
כִּי כָלְתָה אֵלָיו
-הוחלטה לגביו בגמירות דעת סופית
[48]
הָרָעָה
והשנאה והנקמה
[49]
מֵאֵת הַמֶּלֶךְ:
(ח)
וְהַמֶּלֶךְ שָׁב מִגִּנַּת הַבִּיתָן אֶל בֵּית מִשְׁתֵּה הַיַּיִן, וְהָמָן נֹפֵל עַל הַמִּטָּה אֲשֶׁר אֶסְתֵּר עָלֶיהָ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבָּיִת הַדָּבָר יָצָא מִפִּי הַמֶּלֶךְ וּפְנֵי הָמָן חָפוּ:
וְהַמֶּלֶךְ
אשר גבר כעסו בראותו מה עשו האנשים בגינתו,
[50]
שָׁב
[51]
מִגִּנַּת הַבִּיתָן אֶל בֵּית מִשְׁתֵּה הַיַּיִן,
וְהָמָן
היה
נֹפֵל עַל הַמִּטָּה אֲשֶׁר אֶסְתֵּר
היתה יושבת
עָלֶיהָ
להסב בסעודתה
[52]
, והיה המן מתחנן ומשתחווה לרגליה, ובראותו כי שב המלך, נפל המן מרוב פחדו על מיטת אסתר,
[53]
וַיֹּאמֶר
לו
הַמֶּלֶךְ
, בנוסף על הרעה שחשבת לאבד את היהודים
[54]
, וללבוש בגדי מלכות וכתר,
[55]
הֲגַם
-האם גם באת
[56]
לִכְבּוֹשׁ
-לאנוס בחזקה
[57]
אֶת הַמַּלְכָּה
כשהיא
עִמִּי בַּבָּיִת
?! כאילו היא ברשותך לעשות בה חפצך?!
[58]
הַדָּבָר יָצָא מִפִּי הַמֶּלֶךְ
להמן שלא היה לו פתחון פה להשיב,
[59]
וּפְנֵי הָמָן חָפוּ
-כֻּסּוּ ע"י משרתי המלך כדי שלא יראהו המלך ותישכח חמתו:
[60]
(ט)
וַיֹּאמֶר חַרְבוֹנָה אֶחָד מִן הַסָּרִיסִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ גַּם הִנֵּה הָעֵץ אֲשֶׁר עָשָׂה הָמָן לְמָרְדֳּכַי אֲשֶׁר דִּבֶּר טוֹב עַל הַמֶּלֶךְ עֹמֵד בְּבֵית הָמָן גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ תְּלֻהוּ עָלָיו:
וַיֹּאמֶר חַרְבוֹנָה אֶחָד מִן הַסָּרִיסִים
אשר הלך לקרוא להמן אל המשתה וע"י כך ידע מן העץ, וכך אמר
[61]
לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ
, לא רק זאת עשה לך המן
[62]
, בנוסף על כי רצה לאבד את היהודים ולכבוש את המלכה בבית המלך,
[63]
גַּם
רעה אחרת עשה,
[64]
הִנֵּה הָעֵץ אֲשֶׁר עָשָׂה הָמָן
והכינו לתליה
[65]
לְמָרְדֳּכַי
, אוהבו של המלך
[66]
אֲשֶׁר דִּבֶּר טוֹב
[67]
עַל הַמֶּלֶךְ
והצילו מסם המוות,
[68]
עֹמֵד בְּבֵית הָמָן
לתלותו עליו
[69]
, והעץ
גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה
למען יֵרָאֶה לעיני כל, וזו חרפה גדולה למלך, שבעת שלבש מרדכי לבוש מלכות שהמלך חפץ ביקרו, עומד העץ המוכן לו לתליה בגלוי לעיני כל
[70]
, ואין לך מרד גדול מזה,
[71]
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ תְּלֻהוּ עָלָיו:
(י)
וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לְמָרְדֳּכָי, וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה:
וַיִּתְלוּ
הסריסים
[72]
אֶת הָמָן עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לְמָרְדֳּכָי,
[73]
וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ
בגינה קם ממשתה היין
[74]
שָׁכָכָה
-נרגעה
[75]
, שלא נחה חמתו עד שתלו את המן
[76]
, ושב עמלו של המן הרשע בראשו, כן יאבדו כל אויביך ה':
[77]