(א)
בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ:
ובבוקר היה אמור מרדכי להיתלות באותו העץ, אלא שהייתה סיבה מאת ה'
[1]
ש
בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ
אחשורוש
[2]
, ולא יכול היה לישון,
[3]
וַיֹּאמֶר
המלך אחשורוש לעבדיו
[4]
לְהָבִיא
לפניו
אֶת סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת
[5]
דִּבְרֵי הַיָּמִים
להתענג בשמיעת הדברים שעברו
[6]
, כדרך המלכים כששנתם נודדת אומרים לפניהם משלים ושיחות עד ששנתם חוזרת עליהם
[7]
, ואכן הביאו אותם,
[8]
וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים
-ונקראו
[9]
לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ:
(ב)
וַיִּמָּצֵא כָתוּב אֲשֶׁר הִגִּיד מָרְדֳּכַי עַל בִּגְתָנָא וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף אֲשֶׁר בִּקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ:
וַיִּמָּצֵא
[10]
כָתוּב אֲשֶׁר הִגִּיד מָרְדֳּכַי עַל בִּגְתָנָא וָתֶרֶשׁ
[11]
שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף אֲשֶׁר בִּקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ
, ומזה נודע למלך כי כל מה שגידל את המן בחשבו שהוא סיבה להצלתו היה בטעות, ועיקר הגדולה הזאת מגיעה למרדכי:
[12]
(ג)
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַה נַּעֲשָׂה יְקָר וּגְדוּלָּה לְמָרְדֳּכַי עַל זֶה?, וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ מְשָׁרְתָיו, לֹא נַעֲשָׂה עִמּוֹ דָּבָר:
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַה נַּעֲשָׂה יְקָר
-גמול
[13]
לכבוד
[14]
מרדכי בשעתו להודיע שהציל את המלך ממוות,
[15]
וּ
מה נעשה לאחר מכן
[16]
גְדוּלָּה
בעושר
[17]
לְמָרְדֳּכַי עַל זֶה?,
[18]
וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ מְשָׁרְתָיו,
לֹא נַעֲשָׂה עִמּוֹ דָּבָר
, לא זה ולא זה
[19]
, וכיוון שהזכירו לפניו את מרדכי, באה עליו מעט שינה וראה בחלומו את המן, והסייף בידו להורגו, מיד נבעת המלך:
[20]
(ד)
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מִי בֶחָצֵר וְהָמָן בָּא לַחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַחִיצוֹנָה לֵאמֹר לַמֶּלֶךְ לִתְלוֹת אֶת מָרְדֳּכַי עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לוֹ:
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מִי
מבין גדולי וחכמי הממלכה
[21]
בֶחָצֵר
החיצונה
[22]
שאתייעץ איתם כיצד לגמול למרדכי?
[23]
וְהָמָן
באותו זמן
[24]
בָּא לַחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַחִיצוֹנָה לֵאמֹר לַמֶּלֶךְ לִתְלוֹת אֶת מָרְדֳּכַי עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לוֹ
-למרדכי
[25]
, ובהשגחת ה' יתברך היה זה באופן ניסי, שבאותו רגע בא המן לבקש לתלות את מרדכי ומסבב הסיבות כבר הכין לו כלי מוות:
[26]
(ה)
וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ אֵלָיו, הִנֵּה הָמָן עֹמֵד בֶּחָצֵר וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ יָבוֹא:
וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ אֵלָיו,
הִנֵּה הָמָן
גדול על כל שריך ועבדיך מזומן
[27]
וְ
עֹמֵד
דרך כבוד וממתין
[28]
בֶּחָצֵר
, וכדאי הדבר שתעשה למרדכי יקר וגדולה על ידו
[29]
, ובראותו כך, אמר המלך אני רואה שאותו חלום שחלמתי על המן אמת הוא,
[30]
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ יָבוֹא:
(ו)
וַיָּבוֹא הָמָן וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ מַה לַעֲשׂוֹת בָּאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ, לְמִי יַחְפֹּץ הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת יְקָר יוֹתֵר מִמֶּנִּי:
וַיָּבוֹא הָמָן
, וקודם שהספיק לדבר
[31]
וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ
ביודעו כי המן יטעה לחשוב ששאלתו מתייחסת אליו,
[32]
מַה לַעֲשׂוֹת בָּאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ
-בכבודו,
[33]
וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ,
[34]
לְמִי יַחְפֹּץ הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת יְקָר
-כבוד
[35]
יוֹתֵר מִמֶּנִּי
?! הלא בכל השרים והפרתמים אין כמוני:
[36]
(ז)
וַיֹּאמֶר הָמָן אֶל הַמֶּלֶךְ אִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ:
וכיוון שכך חשב המן, השיב הוא על שאלת המלך בעורמה,
[37]
וַיֹּאמֶר הָמָן אֶל הַמֶּלֶךְ
הלא עצם העובדה שהמלך חפץ ביקרו של אותו האיש, זהו הכבוד הכי גדול שיש, וכיוון ששאלת מה לעשות לו, אענה לך כי
[38]
אִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ
די יהיה שיפרסם זאת המלך בצורה הזו:
[39]
(ח)
יָבִיאוּ לְבוּשׁ מַלְכוּת אֲשֶׁר לָבַשׁ בּוֹ הַמֶּלֶךְ וְסוּס אֲשֶׁר רָכַב עָלָיו הַמֶּלֶךְ, וַאֲשֶׁר נִתַּן כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשׁוֹ:
יָבִיאוּ
המשרתים
[40]
לְבוּשׁ מַלְכוּת אֲשֶׁר לָבַשׁ בּוֹ הַמֶּלֶךְ
באותו יום שהועמד למלכות,
[41]
וְסוּס אֲשֶׁר רָכַב עָלָיו הַמֶּלֶךְ,
וַאֲשֶׁר
-והסוס הזה יהיה הסוס אשר עליו רכב המלך בעת
[42]
שֶׁ
נִתַּן כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשׁוֹ
של המלך
[43]
ביום המלכתו:
[44]
(ט)
וְנָתוֹן הַלְּבוּשׁ וְהַסּוּס עַל יַד אִישׁ מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְ הַפַּרְתְּמִים וְהִלְבִּישׁוּ אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ, וְהִרְכִּיבֻהוּ עַל הַסּוּס בִּרְחוֹב הָעִיר וְקָרְאוּ לְפָנָיו כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ:
והמן אשר רצה להרבות כבודו ע"י שרים ומכובדים רבים הוסיף ואמר,
[45]
וְנָתוֹן
-וְיִנָּתְנוּ
[46]
הַלְּבוּשׁ וְהַסּוּס
[47]
עַל יַד אִישׁ מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְ הַפַּרְתְּמִים
-השליטים,
[48]
וְהִלְבִּישׁוּ
-וילבישו השר עם משרתיו
[49]
אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ,
וְהִרְכִּיבֻהוּ
-וירכיבו אותו
[50]
עַל הַסּוּס בִּרְחוֹב הָעִיר
שושן
[51]
שיראו זאת כל העם
[52]
, ויקלסו אותו,
[53]
וְקָרְאוּ
-ויכריזו ויאמרו
[54]
לְפָנָיו
, "
כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ
" -בכבודו:
[55]
(י)
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן מַהֵר, קַח אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, וַעֲשֵׂה כֵן לְמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי הַיּוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ, אַל תַּפֵּל דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ:
וכאשר הבין המלך שהגדולה שקיבל המן אינה מגיעה לו, ובאמת למרדכי יאות הכבוד הזה, וראה עד היכן הגיעה גאוותו של המן שרוצה להשתמש בשרביטו של המלך,
[56]
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ
בחמתו
[57]
לְהָמָן
, קום
[58]
מַהֵר,
קַח אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ,
וַעֲשֵׂה כֵן לְמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי הַיּוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ,
[59]
אַל תַּפֵּל
-תחסיר
[60]
דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ
כי הכל ביושר ובצדק, ואתה בעצמך תעשה לו זאת ולא על ידי שליח
[61]
, ובאותה שעה קרא אחשורוש להתך ולחרבונא שילכו עמו, אמר להם הזהרו שלא יפול דבר מכל אשר דיבר:
[62]
(יא)
וַיִּקַּח הָמָן אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס וַיַּלְבֵּשׁ אֶת מָרְדֳּכָי, וַיַּרְכִּיבֵהוּ בִּרְחוֹב הָעִיר וַיִּקְרָא לְפָנָיו כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ:
וַיִּקַּח הָמָן אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס
והלך למרדכי,
[63]
וַיַּלְבֵּשׁ
-והלביש הוא לבדו
[64]
אֶת מָרְדֳּכָי,
וַיַּרְכִּיבֵהוּ
-והרכיבו בעצמו
[65]
בִּרְחוֹב הָעִיר
שושן,
[66]
וַיִּקְרָא
-והכריז
[67]
לְפָנָיו
, "
כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ
" -בכבודו:
[68]
(יב)
וַיָּשָׁב מָרְדֳּכַי אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ וְהָמָן נִדְחַף אֶל בֵּיתוֹ אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ:
וַיָּשָׁב
-וחזר
[69]
מָרְדֳּכַי אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ
, ושב לשקו ולתעניתו
[70]
כדי שהקב"ה יבטל את גזרת המן הרשע,
[71]
וְהָמָן
ירד לבאר שחת
[72]
שֶׁ
נִדְחַף אֶל בֵּיתוֹ
כשהוא
אָבֵל
על בִּתּוֹ שמתה,
[73]
וַחֲפוּי רֹאשׁ
-ומכוסה פנים
[74]
מבושה וכלימה
[75]
על מה שאירע לו:
[76]
(יג)
וַיְסַפֵּר הָמָן לְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וּלְכָל אֹהֲבָיו אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ וַיֹּאמְרוּ לוֹ חֲכָמָיו וְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו לֹא תוּכַל לוֹ, כִּי נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו:
וַיְסַפֵּר הָמָן לְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וּלְכָל אֹהֲבָיו אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ
שהלך לומר למלך לתלות את מרדכי, ונעשה לו נושא כלים וְסַפָּר וּבַלָּן וְכָרוֹז,
[77]
וַיֹּאמְרוּ לוֹ חֲכָמָיו
מביני המזלות
[78]
וְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ
שלא יצליח לגבור על מרדכי
[79]
, וכך אמרו לו,
אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים
שהרגו את אגג ועמלק
[80]
מָרְדֳּכַי
זה
אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ
-התחלת
[81]
לִנְפֹּל לְפָנָיו
בגלל מעשיך,
[82]
לֹא תוּכַל לוֹ,
כִּי נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו
שאלהיהם גדול ורב כח, וכל הגויים כאין נגדו
[83]
, ואף מצד האומה עצמה, אומה זו נמשלו לכוכבים ונמשלו לעפר, כשהם יורדים, יורדים עד עפר, וכשהם עולים, עולים עד הכוכבים
[84]
, ויכולים הם להפוך את המזלות שהם מעל המזל, ויעצו לו שיסתיר את העץ וישבור אותו ויעשה שלום עם מרדכי, אולם המן לא קיבל את דעתם ואמר שמה שקרה הוא מקרה ויוכל לתלות את מרדכי מאוחר יותר:
[85]
(יד)
עוֹדָם מְדַבְּרִים עִמּוֹ וְסָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ הִגִּיעוּ וַיַּבְהִלוּ לְהָבִיא אֶת הָמָן אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשְׂתָה אֶסְתֵּר:
עוֹדָם
החכמים
[86]
מְדַבְּרִים עִמּוֹ
ורוצים להשיאו עצה היאך ינצל מיד מרדכי - או יתפייס עמו או לתת לו עצה אחרת,
[87]
וְ
הנה בהשגחת ה' יתברך,
[88]
סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ הִגִּיעוּ
בשליחות אסתר,
[89]
וַיַּבְהִלוּ
-ומיהרו והבהילו
[90]
בבהלה
[91]
לְהָבִיא אֶת הָמָן אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשְׂתָה אֶסְתֵּר
, וכך לא הספיקו חכמיו לתת לו עצה נכונה איך להימלט ממרדכי:
[92]