(א)
וּבִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר, בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ אֲשֶׁר הִגִּיעַ דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ לְהֵעָשׂוֹת, בַּיּוֹם אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם, וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם:
וּבִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ
-ובחודש השנים עשר
[1]
הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר,
בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ
-לחודש,
[2]
אֲשֶׁר הִגִּיעַ
מועד
[3]
דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ
-ומצוותו
[4]
לְהֵעָשׂוֹת,
בַּיּוֹם
הזה
אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ
-חשבו בדעתם
[5]
וקיוו
[6]
אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם,
וְנַהֲפוֹךְ הוּא
, נהיה אותו היום
[7]
, יום
אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה
-הם בעצמם בלי שום עזר וסיוע
[8]
בְּשֹׂנְאֵיהֶם
לעשות בהם נקמה
[9]
, ואת אשר חשבו אויבי היהודים לעשות על ישראל, באותו יום ובאותה מידה נהפך עליהם:
[10]
(ב)
נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֳחַשְׁוֵרוֹשׁ לִשְׁלֹחַ יָד בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם, וְאִישׁ לֹא עָמַד לִפְנֵיהֶם כִּי נָפַל פַּחְדָּם עַל כָּל הָעַמִּים:
ולאחר שברחו אל ההרים והכפרים,
[11]
נִקְהֲלוּ
בחזרה
[12]
הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם
הגדולות
[13]
בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֳחַשְׁוֵרוֹשׁ
כדי
לִשְׁלֹחַ יָד בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם,
וְאִישׁ לֹא עָמַד לִפְנֵיהֶם
ללחום נגדם,
[14]
כִּי נָפַל פַּחְדָּם
של היהודים
עַל כָּל הָעַמִּים
, כי היתה ידם רמה מצד פקודת המלך:
[15]
(ג)
וְכָל שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וְהַפַּחוֹת, וְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ מְנַשְּׂאִים אֶת הַיְּהוּדִים כִּי נָפַל פַּחַד מָרְדֳּכַי עֲלֵיהֶם:
וְכָל שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת
-המחוזות,
[16]
וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים
-ממוני המלך
[17]
הרואים פניו בתמידות,
[18]
וְהַפַּחוֹת,
[19]
וְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה
הממונים לעשות צרכי המלך
[20]
אֲשֶׁר
שמרו
[21]
לַמֶּלֶךְ
על אוצרותיו
[22]
, היו
מְנַשְּׂאִים אֶת הַיְּהוּדִים
ונושאים להם פנים
[23]
, ואף העלימו מהעם את אגרות השמד,
[24]
כִּי
בהיותם קרובים למלכות ובהיותם מכירם את מעלת מרדכי,
[25]
נָפַל פַּחַד מָרְדֳּכַי עֲלֵיהֶם
לפי שהיה שר ושופט עליהם ומשנה למלך, והיו מתייראים
[26]
שינקום בהם:
[27]
(ד)
כִּי גָדוֹל מָרְדֳּכַי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ, וְשָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הַמְּדִינוֹת כִּי הָאִישׁ מָרְדֳּכַי הוֹלֵךְ וְגָדוֹל:
כִּי גָדוֹל
היה
מָרְדֳּכַי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ,
וְשָׁמְעוֹ
היה
הוֹלֵךְ
-עובר ומתפשט
[28]
, ויצא טבעו
[29]
ומוניטין שלו
[30]
בְּכָל הַמְּדִינוֹת
-המחוזות
[31]
של ממלכת אחשורוש
[32]
, ואף במדינות שלא היו שייכות לממלכה,
[33]
כִּי הָאִישׁ מָרְדֳּכַי
היה
הוֹלֵךְ וְ
נהיה
[34]
גָדוֹל
[35]
, ע"י שהכניע מדינות רבות תחת מלכות אחשורוש:
[36]
(ה)
וַיַּכּוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל אֹיְבֵיהֶם מַכַּת חֶרֶב, וְהֶרֶג וְאַבְדָן וַיַּעֲשׂוּ בְשֹׂנְאֵיהֶם כִּרְצוֹנָם:
וַיַּכּוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל אֹיְבֵיהֶם מַכַּת חֶרֶב,
[37]
וְהֶרֶג
במיתות משונות,
[38]
וְאַבְדָן
הנשים והטף,
[39]
וַיַּעֲשׂוּ בְשֹׂנְאֵיהֶם כִּרְצוֹנָם
לגנות אותם ולהשפילם:
[40]
(ו)
וּבְשׁוּשַׁן הַבִּירָה הָרְגוּ הַיְּהוּדִים וְאַבֵּד חֲמֵשׁ מֵאוֹת אִישׁ:
ולאחר שבאה הרווחה לישראל באו היהודים משושן אל מתחם הארמון בשושן הבירה,
[41]
וּבְשׁוּשַׁן הַבִּירָה הָרְגוּ הַיְּהוּדִים
בשונאיהם,
[42]
וְאַבֵּד
-והרגו שם
[43]
חֲמֵשׁ מֵאוֹת אִישׁ
-אנשים מזרע עמלק:
[44]
(ז)
וְאֵת פַּרְשַׁנְדָּתָא וְאֵת דַּלְפוֹן וְאֵת אַסְפָּתָא:
וְאֵת פַּרְשַׁנְדָּתָא
[45]
וְאֵת דַּלְפוֹן וְאֵת אַסְפָּתָא:
(ח)
וְאֵת פּוֹרָתָא וְאֵת אֲדַלְיָא וְאֵת אֲרִידָתָא:
וְאֵת פּוֹרָתָא וְאֵת אֲדַלְיָא וְאֵת אֲרִידָתָא:
(ט)
וְאֵת פַּרְמַשְׁתָּא וְאֵת אֲרִיסַי וְאֵת אֲרִדַי וְאֵת וַיְזָתָא:
וְאֵת פַּרְמַשְׁתָּא וְאֵת אֲרִיסַי וְאֵת אֲרִדַי וְאֵת וַיְזָתָא:
(י)
עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא צֹרֵר הַיְּהוּדִים הָרָגוּ וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם:
את
עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא צֹרֵר הַיְּהוּדִים
אלו
[46]
הָרָגוּ
היהודים, ולמרות שניתה להם רשות לבזוז את השלל, לא עשו כן,
[47]
וּבַבִּזָּה
של כל חמש מאות האנשים
[48]
לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם
[49]
שלא יאמרו בשביל ממונם הרגום
[50]
, וגם כדי שלא יתן המלך עין צרה בממון
[51]
, ומשום כך את כל הביזה הביאו לאוצרות המלך לרצותו:
[52]
(יא)
בַּיּוֹם הַהוּא בָּא מִסְפַּר הַהֲרוּגִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ:
בַּיּוֹם הַהוּא בָּא
-הגיע המידע אודות
מִסְפַּר הַהֲרוּגִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ
, כי שונאי ישראל הלשינו על היהודים למלך כדי שיכעס עליהם
[53]
, ואכן התחיל המלך להצטער ולהתאבל על ההרוגים:
[54]
(יב)
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה הָרְגוּ הַיְּהוּדִים וְאַבֵּד חֲמֵשׁ מֵאוֹת אִישׁ וְאֵת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן, בִּשְׁאָר מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ מֶה עָשׂוּ וּמַה שְּׁאֵלָתֵךְ וְיִנָּתֵן לָךְ וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עוֹד וְתֵעָשׂ:
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה,
בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה
שאני דר בתוכה, והיה להם ליהודים לִירַא מִפָּנַי שלא להרוג כל כך מהעם,
[55]
הָרְגוּ הַיְּהוּדִים
אנשי מרדכי
[56]
בשונאיהם,
[57]
וְאַבֵּד
-והרגו שם
[58]
חֲמֵשׁ מֵאוֹת אִישׁ וְאֵת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן,
בִּשְׁאָר מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ מֶה עָשׂוּ
?! בוודאי הרגו יותר!,
[59]
וּ
בכל זאת, ולמרות שהדבר קשה לי, אינני חוזר ממה שהבטחתי לך במשתה היין,
[60]
מַה שְּׁאֵלָתֵךְ וְיִנָּתֵן לָךְ וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עוֹד
להצלת היהודים
[61]
וְתֵעָשׂ
, וחשב המלך כי אסתר תענה לו שֶׁדַּי בכך:
[62]
(יג)
וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִנָּתֵן גַּם מָחָר לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן לַעֲשׂוֹת כְּדָת הַיּוֹם וְאֵת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן יִתְלוּ עַל הָעֵץ:
וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר
אם בעיניך דבר גדול הוא שהרגו משונאי ישראל חמש מאות אנשים בשושן הבירה, בעיניי הוא דבר קטן
[63]
, לכן
אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב
לעשות את בקשתי,
[64]
יִנָּתֵן גַּם מָחָר לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן
העיר, לעשות מה שעשו היהודים בקריית המלוכה שושן הבירה
[65]
, דהיינו
לַעֲשׂוֹת כְּדָת
-כחוק
[66]
הַיּוֹם
הזה, להרוג בשונאיהם,
[67]
וְאֵת
גְּוִיּוֹתֵיהֶם של
[68]
עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן
שכבר הרגו,
[69]
יִתְלוּ
היהודים
[70]
עַל הָעֵץ
בו נתלה המן
[71]
, וזאת כדי להפחיד את האויבים שלא ירימו ידם עוד נגד ישראל:
[72]
(יד)
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהֵעָשׂוֹת כֵּן וַתִּנָּתֵן דָּת בְּשׁוּשָׁן וְאֵת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן תָּלוּ:
ובכדי לקיים לה את הבטחתו שהבטיח לה במשתה היין,
[73]
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהֵעָשׂוֹת כֵּן
-שייעשה כך,
[74]
וַתִּנָּתֵן דָּת
-ונגזר על דבר זה חוק מאת המלך
[75]
בְּשׁוּשָׁן
העיר
[76]
, ולשם כך יצא כתב מאת המלך כשהוא חתום בטבעתו,
[77]
וְאֵת
גְּוִיּוֹתֵיהֶם של
[78]
עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן תָּלוּ:
(טו)
וַיִּקָּהֲלוּ הַיְּהוּדִים (היהודיים) אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן גַּם בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר, וַיַּהַרְגוּ בְשׁוּשָׁן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ, וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם:
וַיִּקָּהֲלוּ
-והתכנסו
[79]
הַיְּהוּדִים (היהודיים
כתיב
) אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן
[80]
גַּם בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר,
וַיַּהַרְגוּ
היהודים
בְשׁוּשָׁן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ,
[81]
וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם:
[82]
(טז)
וּשְׁאָר הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בִּמְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ נִקְהֲלוּ וְעָמֹד עַל נַפְשָׁם, וְנוֹחַ מֵאֹיְבֵיהֶם וְהָרֹג בְּשֹׂנְאֵיהֶם חֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים אָלֶף וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם:
וּשְׁאָר
[83]
הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר
היו
בִּמְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ נִקְהֲלוּ
-נאספו
[84]
וְעָמֹד
-ועמדו
[85]
עַל
מבקשי
[86]
נַפְשָׁם,
וְנוֹחַ
-ומצאו מנוחה
[87]
מֵאֹיְבֵיהֶם וְ
זאת לאחר
[88]
הָרֹג
-שהרגו
[89]
בְּשֹׂנְאֵיהֶם חֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים אָלֶף
עמלקיים,
[90]
וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם:
[91]
(יז)
בְּיוֹם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר, וְנוֹחַ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ, וְעָשֹׂה אֹתוֹ יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה:
והיהודים הללו שהיו בשאר מדינות המלך, הרגו בשונאיהם
[92]
בְּיוֹם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר,
וְ
לאחר מכן
[93]
נוֹחַ
-נחו מעמל הריגתם
[94]
בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ,
[95]
וְעָשֹׂה
-ועשו
[96]
אֹתוֹ
-את יום ארבעה עשר באדר
[97]
יום טוב,
[98]
יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה:
(יח)
וְהַיְּהוּדִים (והיהודיים) אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן נִקְהֲלוּ בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר בּוֹ וּבְאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ וְנוֹחַ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ, וְעָשֹׂה אֹתוֹ יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה:
וְהַיְּהוּדִים (והיהודיים
כתיב
) אֲשֶׁר בְּ
עיר
[99]
שׁוּשָׁן נִקְהֲלוּ
-נאספו
[100]
בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר בּוֹ וּבְאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ
, ובשני ימים אלו הרגו באויביהם,
[101]
וְ
לאחר מכן
[102]
נוֹחַ
-נחו מעמל הריגתם
[103]
בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ,
[104]
וְעָשֹׂה
-ועשו
[105]
אֹתוֹ
-את יום חמישה עשר באדר
[106]
יום טוב,
[107]
יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה:
(יט)
עַל כֵּן הַיְּהוּדִים הַפְּרָזִים (הפרוזים) הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב, וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ:
ולפי שהעיר שושן היתה מוקפת חומה, רצו שינהגו כל הערים המוקפות חומה כמנהג שושן להזכיר את הנס שנעשה שם, כי שם היה השורש והראש,
[108]
עַל כֵּן הַיְּהוּדִים הַפְּרָזִים (הפרוזים
כתיב
) הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת
שאין בהן חומה,
[109]
עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר
יום
שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב,
[110]
וּ
בוֹ שולחים
מִשְׁלוֹחַ מָנוֹת
[111]
של מאכל מוכן
[112]
אִישׁ לְרֵעֵהוּ
, ועושים זאת ביום ארבע עשר כי ביום זה נחו מאויביהם היהודים שבכל הערים, ואלו בערים המוקפות חומה עושים את יום החמישה עשר לחודש אדר ליום משתה ויום טוב, כפי שעשו בשושן:
[113]
(כ)
וַיִּכְתֹּב מָרְדֳּכַי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַקְּרוֹבִים וְהָרְחוֹקִים:
וַיִּכְתֹּב מָרְדֳּכַי
לבדו
[114]
אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה
היא המגילה הזאת כמות שהיא
[115]
, להיות לזכרון לישראל
[116]
, כיצד נתקנא המן, וכיצד נישאה אסתר למלכות וביטלה גזירתו, ועשו משתה, את הכל כתב,
[117]
וַיִּשְׁלַח סְפָרִים
-איגרות
[118]
אֶל כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת
-מחוזות
[119]
הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַקְּרוֹבִים וְהָרְחוֹקִים
ובהן היה כתוב:
(כא)
לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר, וְאֵת יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה:
לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם
את שמחת ימי הפורים
[120]
לִהְיוֹת
היהודים הפרזים
[121]
עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר,
וְ
היהודים המוקפים
[122]
אֵת יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ
בשנה הבאה, וככה
[123]
בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה
, וציווה לשמוח ביום ט"ו בעבור כבוד היהודים שיעשו אנשי הדורות כמעשיהם
[124]
, וכך ציווה שיחגגו זה בזמנו וזה בזמנו, פרזים ביום י"ד והיהודים אשר בשושן ובמוקפים ביום ט"ו:
[125]
(כב)
כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאוֹיְבֵיהֶם וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה, וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים:
ושיעשו כל אחד את יום הפורים
[126]
כַּיָּמִים
-לפי היום בַּחֹדֶשׁ
[127]
אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאוֹיְבֵיהֶם
, ולא יוסיפו ולא יגרעו,
וְ
יעשו אותו בחודש אדר ולא בחודש אחר
[128]
, הוא
הַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב
, והצטוו באיגרות
לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה
[129]
וְשִׂמְחָה,
[130]
וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ
גם אם אינו נזקק,
[131]
וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים
הנזקקים
[132]
שאין להם:
[133]
(כג)
וְקִבֵּל הַיְּהוּדִים אֵת אֲשֶׁר הֵחֵלּוּ לַעֲשׂוֹת וְאֵת אֲשֶׁר כָּתַב מָרְדֳּכַי אֲלֵיהֶם:
וְקִבֵּל
כל אחד ואחד
[134]
מֵ
הַיְּהוּדִים
לקיים לדורות,
[135]
אֵת
שמחת פורים
[136]
בזמנה
[137]
, שמחה
[138]
אֲשֶׁר הֵחֵלּוּ
מעצמם
[139]
לַעֲשׂוֹת
קודם שקיבלו את האיגרות של מרדכי,
[140]
וְ
אף קיבלו היהודים לקיים
[141]
לדורות
[142]
אֵת אֲשֶׁר כָּתַב מָרְדֳּכַי אֲלֵיהֶם
לשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים, וקיבלו לקיים זאת אף על פי שלא נהגו בזה בעצמם לפני איגרות מרדכי:
[143]
(כד)
כִּי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר כָּל הַיְּהוּדִים חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים לְאַבְּדָם וְהִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לְהֻמָּם וּלְאַבְּדָם:
ומרדכי כתב את כל המגילה הזו להודיע את סיבת עשיית חג הפורים
[144]
, שלא מחמת שלא השתחווה הגיעה צרת המן לישראל, אלא מפני
[145]
כִּי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי
מזרע עמלק,
[146]
צֹרֵר כָּל הַיְּהוּדִים
אשר שמר את איבת אבותיו,
[147]
חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים לְאַבְּדָם
רק משום שהם יהודים,
[148]
וְ
מצד המזל והמערכה
[149]
הִפִּיל פּוּר הוּא
הקרוי בלשון הקודש
[150]
"
הַגּוֹרָל
", בחושבו
[151]
לְהֻמָּם
-להבהילם
[152]
טרם בא הזמן,
[153]
וּלְאַבְּדָם
בהרג ואבדן
[154]
במועד הנזכר:
[155]
(כה)
וּבְבֹאָהּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אָמַר עִם הַסֵּפֶר יָשׁוּב מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים עַל רֹאשׁוֹ, וְתָלוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ:
והיה נס גדול נגד המערכה והמזל,
[156]
וּבְבֹאָהּ
אסתר
[157]
לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ
להתחנן לו
[158]
ולבקש מלפניו על עמה,
[159]
אָמַר
המלך בפיו לבטל את הגזרה
[160]
, וציווה לכתוב את דבריו
[161]
, ואלה נכתבו והובאו לפניו בספר, ואמר המלך כי מסכים הוא
[162]
עִם
תוכן
הַסֵּפֶר
לפיו
יָשׁוּב
-תשוב
[163]
מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה
של המן
אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים עַל רֹאשׁוֹ,
וְתָלוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ:
(כו)
עַל כֵּן קָרְאוּ לַיָּמִים הָאֵלֶּה פוּרִים עַל שֵׁם הַפּוּר עַל כֵּן, עַל כָּל דִּבְרֵי הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת וּמָה רָאוּ עַל כָּכָה וּמָה הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם:
עַל כֵּן קָרְאוּ
ישראל
[164]
לַיָּמִים הָאֵלֶּה
"
פוּרִים
",
עַל שֵׁם הַפּוּר
[165]
, והודיע להם מרדכי באיגרת הזאת את כל פרטי הנס,
[166]
עַל כֵּן,
עַל כָּל דִּבְרֵי הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת
נקבעו הימים האלה, ולכך נכתבה המגילה שידעו דורות הבאים
[167]
, ובאיגרות שנשלחו ע"י המלך לא היתה מובנת סיבת האיגרות, ובאה מגילה זו
[168]
וּ
פירטה את המאורעות, וכך הבינו היהודים
[169]
מָה רָאוּ
עושי המעשים הללו
[170]
עַל כָּכָה
-על כי עשו מעשיהם,
[171]
וּמָה הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם
בעבור מעשיהם:
[172]
(כז)
קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ (וקבל) הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם וְעַל כָּל הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם וְלֹא יַעֲבוֹר לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה כִּכְתָבָם וְכִזְמַנָּם, בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה:
וכאשר הגיעה האיגרת הזאת ליהודים,
[173]
קִיְּמוּ
הם את ימי הפורים,
[174]
וְקִבְּלוּ
[175]
(וקבל
כתיב
) הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם וְעַל כָּל הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם
, הם הגרים
[176]
העתידים להתגייר
[177]
, להמשיך ולעשותם
[178]
, ולהבדיל משאר גזרות חכמים הניתנות לביטול ע"י בית דין גדול בחכמה ובמניין, כאן התנו שלא יֵעָשֶׂה כן בשום אופן,
[179]
וְלֹא יַעֲבוֹר
שום יהודי על חוק זה
[180]
, ולא יִפָּסֵק מהם
[181]
לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה
ימי משתה ושמחה
[182]
, ויעשו אותם
כִּכְתָבָם
-כאשר כתב מרדכי ליהודים
[183]
וְכִזְמַנָּם,
בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה
, בין שנה פשוטה ובין שנה מעוברת:
[184]
(כח)
וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה מְדִינָה וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר, וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם:
וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים
[185]
לדורות
[186]
על יד קריאת המגילה,
[187]
וְנַעֲשִׂים
ימי משתה ושמחה ויום טוב לתת משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים
[188]
בְּכָל דּוֹר וָדוֹר
, ובכל
מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה
[189]
מתאספים יחד ואוכלים ושותים יחד
[190]
, וכך בכל
מְדִינָה וּמְדִינָה
[191]
וְעִיר וָעִיר,
וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה
קיבלו עליהם ישראל כי
[192]
לֹא יַעַבְרוּ
-יִפָּסְקוּ
[193]
מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים
אפילו לימות המשיח,
[194]
וְזִכְרָם לֹא יָסוּף
-יִתֹּם
[195]
מִזַּרְעָם
, ואפילו אבלי ציון וירושלים ששים ושמחים בהם, ורוחצים ומתכסים בבגדים לבנים:
[196]
(כט)
וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת אֲבִיחַיִל וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי אֶת כָּל תֹּקֶף לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפּוּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית:
ורצתה אסתר שהמגילה הזאת תשאר בין הכתובים, ושלחה לחכמים "קבעוני לדורות", ולא הסכימו חכמים, ואף לא נחה דעתם על הוספת ימי הפורים כחג קבוע
[197]
, ומצד זה הוצרכה אסתר להשתתף עם מרדכי,
[198]
וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת אֲבִיחַיִל
בתוקף המלכות אשר בידה
[199]
וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי
עמה
אֶת כָּל תֹּקֶף
הנס של אחשורוש ושל המן, ושל מרדכי ושל אסתר, וזאת במטרה
[200]
לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפּוּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית
ששלחו בשנה השניה ובה היה כתוב לקיים את הפורים
[201]
, וכתבה אל החכמים שיקיימו את המגילה להיות דינה ככתבי הקדש:
[202]
(ל)
וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים, אֶל שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ דִּבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת:
וַיִּשְׁלַח
מרדכי
[203]
סְפָרִים
-איגרות
[204]
אֶל כָּל הַיְּהוּדִים,
אֶל שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה
-מחוזות
[205]
מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ
, ובאיגרות הללו
דִּבְרֵי שָׁלוֹם
-דברי בקשה לקיים את ימי הפורים
[206]
, ולעשות שלום בין החכמים,
[207]
וֶאֱמֶת
-ולבקש את האמת לפי ההלכה שדברי אסתר נכונים
[208]
, ולקיים את דברי האיגרת השניה בה היה כתוב:
[209]
(לא)
לְקַיֵּם אֵת יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם, כַּאֲשֶׁר קִיַּם עֲלֵיהֶם מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה; וְכַאֲשֶׁר קִיְּמוּ עַל נַפְשָׁם וְעַל זַרְעָם דִּבְרֵי הַצֹּמוֹת וְזַעֲקָתָם:
לְקַיֵּם אֵת יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם,
[210]
כַּאֲשֶׁר קִיַּם
-ציווה
[211]
עֲלֵיהֶם מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה;
[212]
וְכַאֲשֶׁר
-וכפי שֶׁ
קִיְּמוּ
וקיבלו היהודים
[213]
עַל נַפְשָׁם וְעַל זַרְעָם
לקיים
דִּבְרֵי הַצֹּמוֹת
[214]
וְזַעֲקָתָם
-ותפילותיהם
[215]
, ולהתענות בהם בכל שנה, כך קיבלו היהודים לשמוח בכל שנה ושנה בימי הפורים:
[216]
(לב)
וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּם דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה וְנִכְתָּב בַּסֵּפֶר:
וּ
מפני
[217]
מַאֲמַר
-ציווי
[218]
אֶסְתֵּר
שכתבה אל הקהילות אשר בכל מדינות המלך לעשות פורים
[219]
, וכן מפני בקשתה לחכמי הדור להכניס את המגילה לכתבי הקודש,
[220]
קִיַּם
-קויימו
[221]
דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה
לעשותו חוק עולם,
[222]
וְנִכְתָּב
סיפור המגילה
בַּסֵּפֶר
-במגילה
[223]
, והוכנסה המגילה עם שאר הכתובים בתנ"ך
[224]
בכלל כתבי הקודש, שלמרות שהיתה מחלוקת תחילה בין החכמים בעניין זה, עתה הסכימו לדברי אסתר:
[225]