/ קהלת פרק א'

פסוקים

קהלת פרק א'

(א) דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן דָּוִד מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם: אלו דִּבְרֵי התוכחות אשר אמר [1] ברוח הקודש [2] קֹהֶלֶת , הוא שלמה [3] בֶּן דָּוִד [4] אשר היה מֶלֶךְ במקום הראוי למלכות, [5] בִּירוּשָׁלִָם עיר החכמה, שם היו מצויים חכמי הדור: [6]
(ב) הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל: בספר זה אמר קהלת לבני האדם והזהירם להמאיס את ההבלים, [7] הֲבֵל את הַ הֲבָלִים [8] אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל את הַ הֲבָלִים משום שֶׁ הַכֹּל -שכל דברי הבלי העולם הינם [9] הָבֶל שאין בו ממש [10] , ולא תצמח מהם שום תכלית ראויה [11] , ואיזהו דבר שכולו הבל? זה האדם: [12]
(ג) מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ: מַה יִּתְרוֹן -איזה רווח [13] ושכר יש [14] לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל בדבר הנתון [15] תַּחַת ממשלת [16] הַשָּׁמֶשׁ -בעולם הזה?! [17] , והאם קיים בכלל דבר ששווה לעסוק בו במקום לעסוק בתורה?! [18] , אפילו יטרח טורח גדול אין דבר שיתקיים לו, כולם יצאו מידו כהבל היוצא [19] , וכשימות יניחם לאחרים [20] ולא יקח בידו מאומה: [21]
(ד) דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת: אין יתרון בלטרוח בהשגת הקניינים הללו שכולם נפסדים [22] , שכל הדורות עוברים ובטלים, [23] דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא וכמו שעברו דורות הראשונים כך יעברו גם הדורות הבאים אחריהם [24] , ולבסוף כולם מתים ושבים אל עפר הארץ, [25] וְ לעומתם הָאָרֶץ איננה הבל והיא [26] לְעוֹלָם עֹמָדֶת ואינה זזה ממקומה [27] , וכל הנוצרים ממנה אליה ישובו: [28]
(ה) וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ וְאֶל מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא שָׁם: וְ כמו שדור הולך ודור בא, כך [29] זָרַח -תזרח [30] הַשֶּׁמֶשׁ בבוקר, [31] וּבָא -ותשקע [32] הַשָּׁמֶשׁ בערב, [33] וְאֶל מְקוֹמוֹ -מקומה שממנו יצאה השמש [34] שׁוֹאֵף -חושקת היא [35] ומתאווה להגיע [36] , ולמחרת להיות [37] זוֹרֵחַ הוּא -זורחת שָׁם שוב: [38]
(ו) הוֹלֵךְ אֶל דָּרוֹם וְסוֹבֵב אֶל צָפוֹן סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ וְעַל סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ: הוֹלֵךְ השמש [39] אֶל דָּרוֹם -דרום העולם ביום [40] וְסוֹבֵב אֶל צָפוֹן -צפון העולם בלילה, [41] סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ -צד השמש [42] אל פני מזרח ומערב, [43] וְעַל סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ -צד השמש, ואף הרשעים כל מה שֶׁשִּׁמְשָׁם זורחת סופה לשקוע, ממקום הטינופת באו למקום הטינופת ילכו: [44]
(ז) כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים, שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת: וכן [45] כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם וכאילו חושבים למלאותו על גדותיו, [46] וְ אף על פי כן אנחנו רואים שאינם משיגים תוחלתם כי [47] הַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא , לפי שהאוקיינוס גבוה מכל העולם כולו והמים אינם נשארים בתוכו אלא הולכים במחילות תחת ההרים וחוזרים ונובעים, וכך [48] אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים, שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת , ואם כן הם עצמם משחיתים פרי מחשבתם [49] , ואף הרשע כלעומת שבא כך ילך: [50]
(ח) כָּל הַדְּבָרִים יְגֵעִים לֹא יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר לֹא תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת וְלֹא תִמָּלֵא אֹזֶן מִשְּׁמֹעַ: כָּל הַדְּבָרִים -העניינים [51] הגשמיים של העולם הזה [52] יְגֵעִים -מייגעים [53] , ואם מחליף אדם את עסק התורה בדברים הבטלים הללו הרי שהם מייגעים ולא יוכל להשיג את כולם [54] , וכיוון שלא יוכל להשיגם לא יגיע לסיפוקו ותמיד יעמול להשיגם, ואם בא לדבר עליהם [55] לֹא יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר עליהם ולפרטם כי רבים הם מאוד [56] , ואם במראית העין בא לעסוק [57] לֹא תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת אותם, וְ אם בא לעסוק בהם בשמיעה [58] לֹא תִמָּלֵא -תתמלא אֹזֶן מִשְּׁמֹעַ -מלשמוע עליהם: [59]
(ט) מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ: ואל יחשוב האדם לומר שכך היה בעבר אבל לא כן הוא בימים אלה, אלא כי [60] מַה שֶּׁהָיָה מאז [61] הוּא לבדו מה [62] שֶׁיִּהְיֶה גם עתה, [63] וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה מאז [64] הוּא לבדו מה [65] שֶׁיֵּעָשֶׂה גם עתה, [66] וְאֵין כָּל -שום דבר [67] חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ אשר ישיג האדם מיגיעתו על דברי העולם הזה [68] , מה שאין כן ההוגה בתורה מוצא בה תמיד חידושי טעמים: [69]
(י) יֵשׁ דָּבָר שֶׁיֹּאמַר רְאֵה זֶה חָדָשׁ הוּא כְּבָר הָיָה לְעֹלָמִים אֲשֶׁר הָיָה מִלְּפָנֵנוּ: ולמרות שלעתים [70] יֵשׁ דָּבָר הבא לידך [71] שֶׁיֹּאמַר אדם לגביו [72] רְאֵה זֶה הדבר [73] חָדָשׁ הוא [74] , ותחשוב שהנה ניתן ע"י העמל והיגיעה בדברים הגשמיים ליצור דבר חדש, אין זה כך [75] ואל תאמין לו, כי באמת הדבר ההוא איננו חדש [76] , אלא רק נראה חדש כי מרוב שהוא ישן לא זכרו אותו, אבל האמת היא כי [77] הוּא כְּבָר הָיָה קיים לְעֹלָמִים -במשך תקופות ארוכות [78] אֲשֶׁר הָיָה -היתה כל אחת מהן [79] מִלְּפָנֵנוּ בטרם נולדנו [80] ולא זכרו את דבר קיומו: [81]
(יא) אֵין זִכְרוֹן לָרִאשֹׁנִים וְגַם לָאַחֲרֹנִים שֶׁיִּהְיוּ לֹא יִהְיֶה לָהֶם זִכָּרוֹן עִם שֶׁיִּהְיוּ לָאַחֲרֹנָה: ואל תאמר שאם לא זוכרים את הדבר סימן שלא היה קיים [82] , הסיבה שלא זוכרים את הדבר עד שחושבים אותו לדבר חדש היא כי [83] אֵין זִכְרוֹן לָרִאשֹׁנִים -למעשים אשר נעשו בימים הראשונים, כי נשכחו מליבות בני אדם [84] או שמתו אותם אלה שראו אותם, [85] וְגַם לָאַחֲרֹנִים -למעשים אשר יהיו בימים האחרונים [86] שֶׁיִּהְיוּ אחרינו [87] לֹא יִהְיֶה לָהֶם זִכָּרוֹן עִם בני בניך [88] שֶׁיִּהְיוּ לך בדורות [89] לָאַחֲרֹנָה -אחריהם [90] , אבל האמת היא שאין דבר חדש בעולם [91] , ואין בעושר ובכשרון המעשה דבר קיים ונצחי [92] , לפיכך אני אומר שהאדם כולו הבל: [93]
(יב) אֲנִי קֹהֶלֶת הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלִָם: עד כאן דברי שלמה בכלליות, מכאן ואילך החל לפרט איך כל עמל האדם הוא הבל, והתחיל לדבר על עצמו בעבור היותו גדול בעולם, וכך אמר [94] אֲנִי הנקרא [95] קֹהֶלֶת על שם שקבצתי דעות מוחלפות ללבן ולברר האמת [96] הָיִיתִי מֶלֶךְ על כל העולם כולו, ולבסוף [97] עַל יִשְׂרָאֵל , ולבסוף [98] בִּירוּשָׁלִָם לבדה [99] שהיא עיר החכמה, ולכן הרבה חכמה ראה ליבי: [100]
(יג) וְנָתַתִּי אֶת לִבִּי לִדְרוֹשׁ וְלָתוּר בַּחָכְמָה עַל כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמָיִם הוּא עִנְיַן רָע נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ: וְנָתַתִּי ושמתי [101] אֶת לִבִּי לִדְרוֹשׁ בתורה [102] וְלָתוּר ולחפש [103] בַּחָכְמָה שבה [104] עַל כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה ממעשי ההבל [105] תַּחַת הַשָּׁמָיִם -בעולם הזה [106] , והבנתי כי [107] הוּא עִנְיַן -דבר [108] רָע אשר [109] נָתַן -עזב [110] אֱלֹהִים את הבחירה החופשית [111] לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת -להתעסק [112] בּוֹ בתת להם הבחירה לעשות כחפצם, למען ענותם בגמול המעשים, כי לולי הבחירה אין עונש: [113]
(יד) רָאִיתִי אֶת כָּל הַמַּעֲשִׂים שֶׁנַּעֲשׂוּ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ: רָאִיתִי אֶת כָּל הַמַּעֲשִׂים של העולם [114] שֶׁנַּעֲשׂוּ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ -בעולם הזה, [115] וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת וְדִמְיוֹן [116] רוּחַ -מחשבה [117] שלא יועיל ולא ישביע [118] , אלא מביא את האדם לשברון לב [119] כי לא ישיג תשוקתו ונכזבה תִּקְוָתוֹ: [120]
(טו) מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת: אם אירע במעשיו דבר [121] מְעֻוָּת -מקולקל, [122] לֹא יוּכַל לִתְקֹן -לתקנו לאחר מותו, [123] וְ בעל [124] חֶסְרוֹן במעשיו [125] , כמו מי שהחסיר עצמו ממניין הכשרים, [126] לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת עם השלמים [127] , וכך לא יוכל אותו האיש להיות עם הכשרים מהם נחסר בעת קיבול שכרם: [128]
(טז) דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם לִבִּי לֵאמֹר אֲנִי הִנֵּה הִגְדַּלְתִּי וְהוֹסַפְתִּי חָכְמָה עַל כָּל אֲשֶׁר הָיָה לְפָנַי עַל יְרוּשָׁלִָם, וְלִבִּי רָאָה הַרְבֵּה חָכְמָה וָדָעַת: וכשירד שלמה המלך מגדולתו אמר, [129] דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם לִבִּי -חשבתי [130] לֵאמֹר -ואמרתי לעצמי [131] , מי היה אומר עלי שארד מגדולתי?! הרי [132] אֲנִי הִנֵּה הִגְדַּלְתִּי -הייתי בגדולה רבה, [133] וְהוֹסַפְתִּי -והייתי אוסף [134] חָכְמָה בתוספת מרובה [135] עַל כָּל מֶלֶךְ [136] אֲשֶׁר הָיָה לְפָנַי מֶלֶךְ עַל יְרוּשָׁלִָם, [137] וְלִבִּי רָאָה -הבין [138] הַרְבֵּה חָכְמָה וָדָעַת שכן חיברתי ולמדתי חכמות קדמונים ואף הוספתי עליהם: [139]
(יז) וָאֶתְּנָה לִבִּי לָדַעַת חָכְמָה וְדַעַת הוֹלֵלוֹת וְשִׂכְלוּת יָדַעְתִּי שֶׁגַּם זֶה הוּא רַעְיוֹן רוּחַ: ואחר שלמדתי החכמות והוספתי עליהן, [140] וָאֶתְּנָה -נתתי עכשיו את [141] לִבִּי לָדַעַת את טיב [142] הַ חָכְמָה ומה בסופה, [143] וְ לָ דַעַת את טיב [144] הַ הוֹלֵלוֹת -השיעמום וטירוף דעת [145] וְ הַ שִׂכְלוּת [146] -והסכלות היא השטות [147] , ונתתי ליבי להעריך זה מול זה [148] , להבחין יתרון החכמה על הסכלות [149] , והנה [150] יָדַעְתִּי -הכרתי [151] שֶׁגַּם זֶה -שגם החכמה [152] הוּא רַעְיוֹן -יש בה [153] שברון [154] רוּחַ כי ברוב החכמה אדם סומך על דעתו ומגיע לידי חטא: [155]
(יח) כִּי בְּרֹב חָכְמָה רָב כָּעַס וְיוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב: כִּי בְּרֹב -במי שנמצא בו הרבה [156] חָכְמָה , בו נמצא [157] רָב -הרבה [158] כָּעַס , כי יבין החכם מעשי בני האדם על אמתותם, וכשרואה שאינם טובים יכעס, ומה מאוד מזיק הכעס, [159] וְיוֹסִיף -ומי שיוסיף דַּעַת להבין דבר מתוך דבר, [160] יוֹסִיף מַכְאוֹב לעצמו, כי בעבור הבנת דבר מתוך דבר ישכיל לדעת אף את התוצאות של המעשים המקולקלים, ויביא מכאוב אל ליבו: [161]

הערות

1. רש"י.
2. מדרש רבה.
3. אבן עזרא. ונקרא קהלת על שם שקיבץ את החכמה (ר"י קרא). ועל לשון החכמה שנקהלה בו (אבן עזרא). ודרשו רבותינו כי נקרא כך משום שהיו דבריו נאמרים בהקהל (מדרש רבה).
4. ובמדרש, "בן דוד" מלך בן מלך, חכם בן חכם, צדיק בן צדיק, אַבְגִינוֹס (מיוחס) בֶּן אַבְגִינוֹס, ועוד אמרו שעד שלא חטא שלמה היה נתלה בזכות עצמו שנאמר (שה"ש א, א) "שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה", וכיון שחטא נתלה באביו שנאמר (כאן) "דברי קהלת בן דוד" (מדרש רבה).
5. מדרש רבה.
6. רש"י. והיא מקום שכינה, מקום נבואה, מקום תורה (לקח טוב). אלשיך ביאר שהזכיר ג' זמנים מחיי שלמה שבכולם ההביל את העולם הזה, "קהלת" הוא הזמן הראשון שהיה מקהיל קהילות ישראל והעמים, "בן דוד" כשהיה עדיין משולל מתואר המלכות ולא נקרא מלך, "מלך בירושלים" בזמן שלא פשטה מלכותו רק בירושלים, וכנגד זה אמר בפסוק הבא "הבל הבלים... הבל הבלים... הכל הבל". ואמרו רבותינו שבתחילה מלך שלמה על כל העולם ואח"כ על כל ישראל ולבסוף על ירושלים לבד, שנאמר (כאן) "דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן דָּוִד מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלָ‍ם" (סנהדרין כ:).
7. מצודת דוד.
8. מצודת דוד. ורש"י ביאר שכל הבריאה שנבראה בשבעת ימי בראשית הכל הבל שבהבלים, והוזכרו שבעת הבלים בפסוק (כאשר המילה "הבלים" נחשבת לשתיים כי מיעוט רבים שתיים) כנגד מעשה שבעת ימי בראשית. ולקח טוב ביאר שהם כנגד שבעה עולמות שהאדם מתגדל בהן, כשהוא בן שנה הוא כפות בעריבה, בן ב' שנים קופץ מכאן ומכאן, בן י' שנים משוטט בחוצות ושמח בלא דאגה, בן כ' רודף אחר אשה ויצרו חזק, נשא אשה רודף אחר מזונותיו ומזונות ביתו, היו לו בנים כבד עליו העול, הזקין תשש כוחו כבד עליו עולמו, הרי כאן ז'. ובמדרש, ר' הונא בשם ר' אחא אמר, דוד אמר דבר אחד ולא פירשו, ופירשו שלמה בנו... אמר (תהלים קמד) "אדם להבל דמה", לאיזה הבל? אם להבל של תנור יש בו ממש, אם להבל של כירה יש בו ממש, בא שלמה בנו ופירש הדא הוא דכתיב "הבל הבלים אמר קהלת". ועוד במדרש רבי יהודה ברבי סימון אומר, שבעה הבלים שאמר קהלת כנגד שבעה ימי בראשית, בראשון (בראשית א, א) "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" וכתיב (ישעיהו נא, ו) "כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ", בשני (בראשית א, ו) "יְהִי רָקִיעַ" וכתיב (ישעיהו לד, ד) "וְנָגֹלּוּ כַסֵּפֶר הַשָּׁמָיִם", בשלישי (בראשית א, ט) "יִקָּווּ הַמַּיִם" וכתיב (ישעיהו יא, טו) "וְהֶחֱרִים ה' אֵת לְשׁוֹן יָם מִצְרַיִם", בָּרְבִיעִי (בראשית א, יד) "יְהִי מְאֹרֹת" וכתיב (ישעיהו כד, כג) "וְחָפְרָה הַלְּבָנָה", בַּחֲמִישִׁי (בראשית א, כ) "יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם" וכתיב (צפניה א, ג) "אָסֵף עוֹף הַשָּׁמַיִם", בַּשִּׁשִּׁי (בראשית א, כו) "נַעֲשֶׂה אָדָם" וכתיב (צפניה א, ג) "אָסֵף אָדָם וּבְהֵמָה", ועל השבת נאמר (שמות לא, יד) "מְחַלְּלֶיהָ מוֹת יוּמָת" וזה במזיד אבל בשוגג יביא קרבן ויתכפר לו, ואמר רבי ברכיה כיון שראה אדם הראשון שבח השבת שהמביא קרבן מתכפר לו, התחיל משורר עליה להקב"ה ואמר (תהלים צב, א) "מזמור שיר ליום השבת" (מדרש רבה).
9. אבן עזרא.
10. כמו הבל היוצא מהפה (מצודת ציון).
11. ספורנו, מצודת דוד. ושלמה יכל לומר זאת הן מצד חכמתו והן מצד ניסיונו שטעם מכל תענוגות העולם, ואמר שלאחר כל ניסיונו הבין שהכל הבל (חומת אנך, נחל אשכול).
12. ר"י קרא. ולקח טוב ביאר שזה יום המיתה, שהנשמה דומה להבל הקדירה בשעה שהיא יוצאה מן הגוף והוא סופו של אדם, לכך אמר באחרונה הכל הבל.
13. מצודת ציון.
14. רש"י.
15. מצודת דוד.
16. מצודת דוד.
17. ר"י קרא. שהוא מקום זריחת השמש (מצודת דוד). והזכיר שמש כי הזמן תלוי בשמש, היום והלילה ועונות השנה נקבעים על פי השמש (אבן עזרא). ולמה אמר "תחת השמש" ולא אמר "תחת השמים"? לפי שהשמש גדול שבמאורות, והוא יוצא מן המזרח ובא במערב, ומתגלגל בגלגל העליון, כך העולם הזה מתגלגל והולך דור אחר דור (לקח טוב). ורש"י ביאר "שיעמול תחת השמש" מהו הדבר שיעמול בו במקום הדבר שהוא אור כשמש? היא התורה. ואמרו רבותינו בתלמוד (שבת ל:) בעמל שתחת השמש אין לו יתרון, אבל בעמל שקודם השמש יש לו, ואיזהו? זהו עמל התורה שנאמר (משלי ו, כב) "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ" (לקח טוב).
18. רש"י.
19. רמב"ן.
20. ר"י קרא.
21. מצודת דוד.
22. רלב"ג.
23. ר"י קרא.
24. ר"י קרא. ורש"י על דרך הדרש ביאר כל מה שהרשע עמל ויגע לגזול אינו מכלה את מעשיו, כי הדור הולך ודור אחר בא ונוטל הכל מיד בניו, ומי הם המתקיימים? הענווים והנמוכים המניעים עצמן לארץ.
25. רשב"ם.
26. ר"י קרא.
27. רשב"ם.
28. אבן עזרא. ומצודת דוד ביאר באופן שונה, "דור הולך ודור בא" למרות שהדור הזה ימות ויבוא במקומו דור אחר, אין מקום לחשוב לעמול ולאסוף קניינים להשאיר לבניו אחריו, כי גם הארץ בסוף תכלה, וכי "הארץ לעולם עומדת"?! ובמדרש, אמר ריש לקיש כל מה שברא הקב"ה באדם בראן בארץ, אדם יש לו ראש, והארץ יש לה ראש, שנאמר וראש עפרות תבל (משלי ח, כו), אדם יש לו עיניים והארץ יש לה עיניים שנאמר (שמות י, ה) "וְכִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ", אדם יש לו אזנים והארץ יש לה אזנים שנאמר (ישעיה א, ב) "שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ", אדם אוכל והארץ כמו כן אוכלת שנאמר (במדבר יג, לב) "אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ", אדם יש לו ידים והארץ גם כן שנאמר (בראשית לד, כא) "וְהָאָרֶץ הִנֵּה רַחֲבַת יָדַיִם לִפְנֵיהֶם", אדם שותה והארץ גם כן שותה שנאמר (דברים יא, יא) "לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם", אדם מתגעש והארץ כך שנאמר (תהלים יח, ח) "וַתִּגְעַשׁ וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ", אדם משתכר והארץ נזדעזע כשיכור שנאמר (ישעיה כד, כ) "נוֹעַ תָּנוּעַ אֶרֶץ כַּשִּׁכּוֹר", אדם מקיא והארץ מקיאה שנאמר (ויקרא יח, כה) "וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת יֹשְׁבֶיהָ", אדם יש לו טבור והארץ כן שנאמר (יחזקאל לח, יב) "יֹשְׁבֵי עַל טַבּוּר הָאָרֶץ", אדם יש לו ירכים והארץ כמו כן שנאמר (ירמיה לא, ז) "וְקִבַּצְתִּים מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ", אדם יש לו רגלים והארץ גם כן שנאמר (קהלת א, ד) "וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת" (מדרש זוטא). ועוד דרשו, "דור הולך ודור בא" מלמד שלעתיד לבוא עומדים המתים בדרך שהן עומדים בשעת מיתתם, חיגר עומד חיגר, סומא עומד סומא, שנאמר "דור הולך ודור בא" כדרך שהולך כך בא, וכל כך למה? שלא יהיו אומרים אחרים המית ואחרים החיה, אלא עומדים במומם ומתרפאים, וכן הוא אומר (דברים לב, לט) "אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא". ועוד דרשו, ר' יודן בשם ר' לוי אומר אין לך בכל יום ויום שאין נולדים בו שישים ריבוא ומתים בו שישים ריבוא, ומה טעם? "דור הולך ודור בא" (מדרש רבה, לקח טוב).
29. רש"י.
30. רש"י.
31. רש"י.
32. רש"י, מצודת ציון.
33. רש"י. ומצודת דוד ביאר שמהלך העצמי של השמש בגלגלו הוא ממערב למזרח, אולם גלגל היומי מכריחו לשוב לאחוריו כלפי המערב, ולזה אמר שהנה השמש בהיותו קרוב לבית מבואו שואף הוא לזרוח עוד על פני האדמה כי יאחז דרכו ללכת במהלכו למזרח, אולם בעל כרחו ישקע בעונתו כי גלגל היומי הוא המכריחו לשוב ללכת כלפי המערב ולשקוע.
34. מצודת דוד.
35. מצודת דוד.
36. מצודת ציון.
37. רש"י, רשב"ם.
38. רש"י. ומצודת דוד ביאר שבהיותו קרוב למקום עלייתה השמש לא רוצה לזרוח אלא היא שואפת לשוב למקום ממנה יצאה, וגלגל היומי הוא המכריחה לשוב לאחור ובעל כורחה זורחת היא שם במקום שמחזירה גלגל היומי. ובמדרש, אמר ר' אבא בר כהנא, וכי אין אנו יודעים שזרח השמש ובא השמש?! אלא לומר לך, עד שלא השקיע שמשו של צדיק זה הזריח שמשו של צדיק אחר, עד שלא השקיע שמשה של שרה הזריח שמשה של רבקה, עד שלא השקיע שמשו של משה הזריח שמשו של יהושע, ועד שלא השקיע שמשו של יהושע הזריח שמשו של עתניאל, וכך בכל דור ודור (מדרש רבה). ועוד דרשו, אמר ר' שמואל בר נחמני יכול הוא גלגל חמה לעלות בשעתו ולשקוע בשעתו?! אלא שהקב"ה מצווה עליו בכל שעה... "ואל מקומו" שהוא בו "שואף" עליו הקב"ה במאמרו, "זורח הוא שם" שלא ירוץ וישקע מהרה, שכשם שיש גבול לים כך יש גבול לשמש ולירח, וכן אמרו ז"ל שס"ה חלונות יש בו כמנין ימות החמה ולכולם קרא שמות... תני בשם ר' נתן נרתיק יש לו לשמש ובריכה של מים לפניו, ובשעה שהוא יוצא לעולם הקב"ה מוציאו מנרתיקו ושורף את הרשעים, שנאמר (מלאכי ג, יט) "כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר וְהָיוּ כָל זֵדִים וְכָל עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא" (מדרש רבה, לקח טוב).
39. רש"י, מצודת דוד. ואבן עזרא ורמב"ן ביארו את כל הפסוק על הרוח ממש ולא על השמש, ולפי ביאורם גם הרוח כמו השמש מסתובבת ולאחר מכן חוזרת למקומה.
40. רש"י.
41. רש"י.
42. רש"י. ומצודת ציון ביאר הרצון. כי רצון השמש הולך ממנו כי יד גלגל היומי גובר עליו ומבטל רצונו (מצודת דוד). ובמדרש, א"ר יהושע בן חנניה הרוח הזה בשעה שהוא יוצא בעולם הקב"ה מחשלו בהרים ומשברו בגבעות ואומר לו תן דעתך שלא תזיק לבריותי (מדרש רבה).
43. שפעמים מהלכתן ביום ופעמים מסבבתן בלילה, בתמוז מהלכתן ובטבת מסובבתן (רש"י).
44. רש"י.
45. רש"י.
46. מצודת דוד.
47. מצודת דוד.
48. רש"י, מצודת דוד. והאבן עזרא ביאר שהמים יחזרו כי תמיד יעלה אד מהים אל הרקיע, והאד ישוב לארץ בירידת הגשם וממלא את הנחלים. ובמדרש רבה מבואר שהים איננו מלא זהו אוקיינוס שאינו מתמלא לעולם לפי שהוא בולע את כל המים שבעולם, ומובא שם מעשה בר' אליעזר ור' יהושע שהיו פורשין בים הגדול ונכנסה הספינה למקום שהמים לא היו מהלכין, אמר לו רבי אליעזר לרבי יהושע לא באנו לכאן אלא לנסיון, מילאו משם חבית מלאה מים, וכשהגיעו לרומי שאל אותם אדריאנוס כיצד יתכן שכל הנחלים מגיעים לאוקיינוס והוא אינו מתמלא, אמרו לו בולעין הן לכל מים שבעולם, אמר להם איני מאמין לכם עד שתראו לי, לקחו מהמים שהביאו ממי אוקיינוס ומילאו כד במים והיו שופכים בתוכו מים והן בולעין אותם.
49. ובכך חיזק שלמה המלך ע"ה אמריו להמאיס עמל הקניינים, באומרו הנה מלבד שאין בהם תועלת נצחי עוד נמצא בהם דבר רע כי לא יבטח להשיגם עם העמל (מצודת דוד).
50. רש"י. ובמדרש, "כל הנחלים הולכים אל הים" כל חכמתו של אדם אינה אלא בלב, "והים איננו מלא" והלב אינו מתמלא לעולם, תאמר שמשעה שאדם מוציא חכמתו מליבו שוב אינה חוזרת עליו לעולם? ת"ל "שם הם שבים ללכת". ד"א כל המתים אינן נכנסין אלא לשאול והשאול אינו מתמלא לעולם... ולמקום שהמתים מתכנסין לעוה"ב שם הם שבים ועתידים לומר שירה לימות המשיח. ד"א "כל הנחלים הולכים אל הים" כל ישראל אינם מתכנסין אלא לירושלים ועולים בפעמי רגלים בכל שנה ושנה, "והים איננו מלא" וירושלים אינה מתמלאת לעולם, "אל מקום שהנחלים הולכים" למקום שישראל מתכנסין בעוה"ז שם הם מתכנסין לעוה"ב לעתיד לבוא (מדרש רבה).
51. מצודת ציון.
52. כך משמע ממצודת דוד.
53. ר"י קרא.
54. רש"י.
55. מצודת דוד.
56. מצודת דוד.
57. רש"י.
58. רש"י.
59. רש"י. ולקח טוב ביאר שכל הדברים שבעולם בני אדם צריכין יגיעה להתבונן בהם, ואפילו דברי תורה, כל שכן על נפלאות שעשה הקב"ה בעולמו, שאם יבוא לספר תעצומות בורא הכל לא יוכל לפי שאין להם סוף וחקר, "לא תשבע עין לראות" חידוש שהקב"ה מחדש בעולמו, "ולא תמלא אוזן משמוע" גבורות ה'.
60. מצודת דוד.
61. מצודת דוד.
62. מצודת דוד.
63. מצודת דוד.
64. מצודת דוד.
65. מצודת דוד.
66. מצודת דוד. ובמדרש, כשם שהקב"ה מחדש מעשה בראשית בכל עת כך עתיד לחדש מלכות ישראל, מה שהיה שהוציא הקב"ה את ישראל ממצרים והוליכם במדבר הוא שיהיה, שנאמר (הושע יב, י) "וְאָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עֹד אוֹשִׁיבְךָ בָאֳהָלִים כִּימֵי מוֹעֵד", וכן נאמר (מיכה ז, טו) "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" (לקח טוב).
67. מצודת ציון.
68. מצודת דוד.
69. רש"י.
70. מצודת דוד.
71. רש"י.
72. ר"י קרא, מצודת דוד.
73. רש"י.
74. רש"י. כמו העניין בחדושים הגדולים אשר יתרחשו רק בזמן ארוך, כמו שינויים של מבנה ההרים, שינוי הארצות, ושוב היבשה לים והים ליבשה (רלב"ג). ואפילו המדרשות וההגדות וחידושי הסופרים וכל מה שהדרשנים דורשים בכל דור אינו חדש, כבר היה לעולמים אשר היה מלפנינו, וראיה לדבר הוא מה שכתוב (דברים ט, י) "וַיִּתֵּן יְהוָה אֵלַי אֶת שְׁנֵי לוּחֹת הָאֲבָנִים... וַעֲלֵיהֶם כְּכָל הַדְּבָרִים" וגו', מהו ככל הדברים? לרבות חידוש טעמים שהם היו מבוארים לו למשה, אלא שזכה זה ונקראה התורה על שמו (לקח טוב).
75. ר"י קרא.
76. מצודת דוד.
77. רמב"ן.
78. מצודת דוד. וכאילו נאמר בעולמים שהבי"ת הוחלפה בלמ"ד, דהיינו זמנים רבים (מצודת ציון).
79. מצודת דוד.
80. מצודת דוד.
81. רש"י.
82. אבן עזרא.
83. רש"י בפס' קודם, רלב"ג.
84. מצודת דוד.
85. ר"י קרא.
86. מצודת דוד.
87. רש"י שם.
88. ר"י קרא.
89. רש"י שם.
90. רי" קרא. ומדרש אגדה דורשו כנגד איבוד זכר עמלק וסופה של זכר אדום לימחות, כמו שנאמר (עובדיה א, יח) "וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו כִּי יְהוָה דִּבֵּר" (רש"י שם).
91. מצודת דוד.
92. רלב"ג.
93. ר"י קרא. ולפיכך אל תאמר שאילו היה הדבר הזה קיים בעבר היו זוכרים אותו, כי הרי אין זכרון לראשונים וכו' (אבן עזרא).
94. רמב"ן. א"ר שמואל בר רב יצחק זה היה ראוי להכתב ולהיות תחילת הספר ולמה נכתב כאן? אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה (מדרש רבה).
95. מצודת דוד.
96. מצודת דוד. ולקח טוב ביאר שהחכמה היא בלשון נקבה, שכשם שהנקבה יולדת כך חכמת שלמה היתה יולדת חכמות רבות דבר מדבר, לכך נאמר אני קהלת.
97. רש"י.
98. רש"י.
99. רש"י. ולבסוף מלך רק על מקלו, שנאמר "הייתי" מלך בירושלים, אבל עכשיו איני מלך (סנהדרין כ:, רש"י).
100. מצודת דוד.
101. מצודת ציון.
102. רש"י.
103. מצודת ציון.
104. רש"י.
105. רש"י.
106. מצודת דוד.
107. רש"י.
108. מצודת ציון.
109. רש"י.
110. מצודת ציון.
111. מצודת דוד.
112. רלב"ג. ומצודת ציון ביאר מלשון עינוי ויסורים. ובמדרש, אמר ר' נתן מהו ענין רע? זה שיפוע של ממון, שאם יש לו לאדם מאה חפץ לעשותן מאתיים, מאתיים חפץ לעשותם ד' מאות, "נתן אלהים לבני אדם לענות בו" אמר ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי פעמים שהממון של האדם לענות בו טובה וזכות כגון שעושה ממנו צדקה, וכן לענות בו רעה כעניין שנאמר (דברים יט, טז) "לַעֲנוֹת בּוֹ סָרָה" זה שמקבץ ממונו לרעתו ואינו נותן ממנו צדקה ואדרבה גוזל וחומס (לקח טוב).
113. מצודת דוד.
114. לקח טוב.
115. ראה מצודת דוד פס' י"ג. והעיד שלמה על כל המעשים שנעשו תחת השמש חוץ ממה שנעשית קודם השמש שהיא התורה (לקח טוב).
116. אבן עזרא. ורש"י ומצודת ציון ביארו עניין שבירה.
117. ונקרא רוח בעבור רובי תהפוכותיו, ושלא יוכל אדם לתפשו ביד כמו שאינו יכול לתפוש רוח (אבן עזרא). ומצודת ציון ביאר שרוח הכוונה לרצון.
118. אבן עזרא.
119. רש"י.
120. מצודת דוד.
121. מצודת דוד.
122. מצודת ציון.
123. כמו שאמרו חז"ל (עבודה זרה ג, א) מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, ורבותינו פירשו את הפסוק על מי שבא על הערווה והוליד ממזר, או על תלמיד הפורש מן התורה שהיה ישר מתחילתו ונתעוות (רש"י). או על זה שמת בלא תשובה והוא הולך מעוות מן העלם לא יוכל לתקון לעולם הבא (לקח טוב). ובתלמוד דרשו רבותינו פסוק זה על מי שלא הביא קרבן חגיגה ועבר הרגל, ועל מי שביטל קריאת שמע או תפילה (חגיגה ט:).
124. אבן עזרא.
125. מצודת דוד. ולקח טוב ביאר חסרון במצוות בעולם הזה.
126. רש"י.
127. אבן עזרא.
128. רש"י.
129. רש"י.
130. מצודת דוד.
131. מצודת דוד.
132. רש"י.
133. מצודת דוד.
134. מצודת דוד.
135. מצודת דוד.
136. מצודת דוד.
137. ויתכן שאמר על מלכי הגויים, כי דוד אביו לבד מלך בירושלים לפניו (מצודת דוד).
138. מצודת ציון.
139. אבן עזרא.
140. אבן עזרא.
141. רש"י.
142. רש"י.
143. רש"י.
144. רש"י.
145. רש"י, מצודת ציון.
146. רש"י.
147. מצודת ציון.
148. רלב"ג, מצודת דוד.
149. מצודת דוד.
150. מצודת דוד.
151. מצודת דוד.
152. מצודת דוד.
153. רש"י.
154. רש"י, מצודת ציון.
155. כמו שאני אמרתי ארבה סוסים ולא אשיב את העם מצרימה ובסוף השיבותי, אני אמרתי ארבה נשים ולא יסורו לבבי והרי נכתב עלי (מלכים-א' יא, ד) "נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ", וכן הוא אומר שעל רוב חכמתו הוא סמך ועשה כמה דברים שנאמר (משלי ל, א) "נְאֻם הַגֶּבֶר לְאִיתִיאֵל לְאִיתִיאֵל וְאֻכָל" (רש"י).
156. מצודת דוד.
157. מצודת דוד.
158. מצודת דוד.
159. מצודת דוד. ואילו אדם שאינו חכם רואה דבר עבירה ואינו כועס אלא אומר מה בכך (לקח טוב). ורש"י בפס' קודם ביאר שאדם שמוסיף חכמה סומך על רוב חכמתו ואינו מתרחק מן האיסור, ובא רוב כעס להקב"ה. ור"י קרא ביאר שאדם אוסף מתוך חכמתו מלוא ביתו כסף וזהב, וכשמחשב מתוך חכמתו שמחר אחרים יורשים נכסיו כועס על עצמו שאספו, ושונא את כל עמלו שעמל תחת השמש. ואבן עזרא ביאר שכאשר בקש שלמה המלך ע"ה לדעת השכלות, ראה כי המשכיל המכיר דברי העולם ברוב חכמתו תמיד יהיה לו כעס ומכאוב, ולא ישמח בבנים כי הוא מבין שאחריתם לָמות בחייו או אחריו, ולא ישמח בעושר כי עוף יעוף, וגם לא יועיל ויושיע ביום האיד, ויום המוות נתון בין שתי עיניו.
160. מצודת דוד.
161. מצודת דוד.

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה