(א)
דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן דָּוִד מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם:
אלו
דִּבְרֵי
התוכחות אשר אמר
[1]
ברוח הקודש
[2]
קֹהֶלֶת
, הוא שלמה
[3]
בֶּן דָּוִד
[4]
אשר היה
מֶלֶךְ
במקום הראוי למלכות,
[5]
בִּירוּשָׁלִָם
עיר החכמה, שם היו מצויים חכמי הדור:
[6]
(ב)
הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל:
בספר זה אמר קהלת לבני האדם והזהירם להמאיס את ההבלים,
[7]
הֲבֵל
את הַ
הֲבָלִים
[8]
אָמַר קֹהֶלֶת,
הֲבֵל
את הַ
הֲבָלִים
משום שֶׁ
הַכֹּל
-שכל דברי הבלי העולם הינם
[9]
הָבֶל
שאין בו ממש
[10]
, ולא תצמח מהם שום תכלית ראויה
[11]
, ואיזהו דבר שכולו הבל? זה האדם:
[12]
(ג)
מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ:
מַה יִּתְרוֹן
-איזה רווח
[13]
ושכר יש
[14]
לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל
בדבר הנתון
[15]
תַּחַת
ממשלת
[16]
הַשָּׁמֶשׁ
-בעולם הזה?!
[17]
, והאם קיים בכלל דבר ששווה לעסוק בו במקום לעסוק בתורה?!
[18]
, אפילו יטרח טורח גדול אין דבר שיתקיים לו, כולם יצאו מידו כהבל היוצא
[19]
, וכשימות יניחם לאחרים
[20]
ולא יקח בידו מאומה:
[21]
(ד)
דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת:
אין יתרון בלטרוח בהשגת הקניינים הללו שכולם נפסדים
[22]
, שכל הדורות עוברים ובטלים,
[23]
דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא
וכמו שעברו דורות הראשונים כך יעברו גם הדורות הבאים אחריהם
[24]
, ולבסוף כולם מתים ושבים אל עפר הארץ,
[25]
וְ
לעומתם
הָאָרֶץ
איננה הבל והיא
[26]
לְעוֹלָם עֹמָדֶת
ואינה זזה ממקומה
[27]
, וכל הנוצרים ממנה אליה ישובו:
[28]
(ה)
וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ וְאֶל מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא שָׁם:
וְ
כמו שדור הולך ודור בא, כך
[29]
זָרַח
-תזרח
[30]
הַשֶּׁמֶשׁ
בבוקר,
[31]
וּבָא
-ותשקע
[32]
הַשָּׁמֶשׁ
בערב,
[33]
וְאֶל מְקוֹמוֹ
-מקומה שממנו יצאה השמש
[34]
שׁוֹאֵף
-חושקת היא
[35]
ומתאווה להגיע
[36]
, ולמחרת להיות
[37]
זוֹרֵחַ הוּא
-זורחת
שָׁם
שוב:
[38]
(ו)
הוֹלֵךְ אֶל דָּרוֹם וְסוֹבֵב אֶל צָפוֹן סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ וְעַל סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ:
הוֹלֵךְ
השמש
[39]
אֶל דָּרוֹם
-דרום העולם ביום
[40]
וְסוֹבֵב אֶל צָפוֹן
-צפון העולם בלילה,
[41]
סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ
-צד השמש
[42]
אל פני מזרח ומערב,
[43]
וְעַל סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ
-צד השמש, ואף הרשעים כל מה שֶׁשִּׁמְשָׁם זורחת סופה לשקוע, ממקום הטינופת באו למקום הטינופת ילכו:
[44]
(ז)
כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים, שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת:
וכן
[45]
כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם
וכאילו חושבים למלאותו על גדותיו,
[46]
וְ
אף על פי כן אנחנו רואים שאינם משיגים תוחלתם כי
[47]
הַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא
, לפי שהאוקיינוס גבוה מכל העולם כולו והמים אינם נשארים בתוכו אלא הולכים במחילות תחת ההרים וחוזרים ונובעים, וכך
[48]
אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים,
שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת
, ואם כן הם עצמם משחיתים פרי מחשבתם
[49]
, ואף הרשע כלעומת שבא כך ילך:
[50]
(ח)
כָּל הַדְּבָרִים יְגֵעִים לֹא יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר לֹא תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת וְלֹא תִמָּלֵא אֹזֶן מִשְּׁמֹעַ:
כָּל הַדְּבָרִים
-העניינים
[51]
הגשמיים של העולם הזה
[52]
יְגֵעִים
-מייגעים
[53]
, ואם מחליף אדם את עסק התורה בדברים הבטלים הללו הרי שהם מייגעים ולא יוכל להשיג את כולם
[54]
, וכיוון שלא יוכל להשיגם לא יגיע לסיפוקו ותמיד יעמול להשיגם, ואם בא לדבר עליהם
[55]
לֹא יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר
עליהם ולפרטם כי רבים הם מאוד
[56]
, ואם במראית העין בא לעסוק
[57]
לֹא תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת
אותם,
וְ
אם בא לעסוק בהם בשמיעה
[58]
לֹא תִמָּלֵא
-תתמלא
אֹזֶן מִשְּׁמֹעַ
-מלשמוע עליהם:
[59]
(ט)
מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ:
ואל יחשוב האדם לומר שכך היה בעבר אבל לא כן הוא בימים אלה, אלא כי
[60]
מַה שֶּׁהָיָה
מאז
[61]
הוּא
לבדו מה
[62]
שֶׁיִּהְיֶה
גם עתה,
[63]
וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה
מאז
[64]
הוּא
לבדו מה
[65]
שֶׁיֵּעָשֶׂה
גם עתה,
[66]
וְאֵין כָּל
-שום דבר
[67]
חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ
אשר ישיג האדם מיגיעתו על דברי העולם הזה
[68]
, מה שאין כן ההוגה בתורה מוצא בה תמיד חידושי טעמים:
[69]
(י)
יֵשׁ דָּבָר שֶׁיֹּאמַר רְאֵה זֶה חָדָשׁ הוּא כְּבָר הָיָה לְעֹלָמִים אֲשֶׁר הָיָה מִלְּפָנֵנוּ:
ולמרות שלעתים
[70]
יֵשׁ דָּבָר
הבא לידך
[71]
שֶׁיֹּאמַר
אדם לגביו
[72]
רְאֵה זֶה
הדבר
[73]
חָדָשׁ
הוא
[74]
, ותחשוב שהנה ניתן ע"י העמל והיגיעה בדברים הגשמיים ליצור דבר חדש, אין זה כך
[75]
ואל תאמין לו, כי באמת הדבר ההוא איננו חדש
[76]
, אלא רק נראה חדש כי מרוב שהוא ישן לא זכרו אותו, אבל האמת היא כי
[77]
הוּא כְּבָר הָיָה
קיים
לְעֹלָמִים
-במשך תקופות ארוכות
[78]
אֲשֶׁר הָיָה
-היתה כל אחת מהן
[79]
מִלְּפָנֵנוּ
בטרם נולדנו
[80]
ולא זכרו את דבר קיומו:
[81]
(יא)
אֵין זִכְרוֹן לָרִאשֹׁנִים וְגַם לָאַחֲרֹנִים שֶׁיִּהְיוּ לֹא יִהְיֶה לָהֶם זִכָּרוֹן עִם שֶׁיִּהְיוּ לָאַחֲרֹנָה:
ואל תאמר שאם לא זוכרים את הדבר סימן שלא היה קיים
[82]
, הסיבה שלא זוכרים את הדבר עד שחושבים אותו לדבר חדש היא כי
[83]
אֵין זִכְרוֹן לָרִאשֹׁנִים
-למעשים אשר נעשו בימים הראשונים, כי נשכחו מליבות בני אדם
[84]
או שמתו אותם אלה שראו אותם,
[85]
וְגַם לָאַחֲרֹנִים
-למעשים אשר יהיו בימים האחרונים
[86]
שֶׁיִּהְיוּ
אחרינו
[87]
לֹא יִהְיֶה לָהֶם זִכָּרוֹן עִם
בני בניך
[88]
שֶׁיִּהְיוּ
לך בדורות
[89]
לָאַחֲרֹנָה
-אחריהם
[90]
, אבל האמת היא שאין דבר חדש בעולם
[91]
, ואין בעושר ובכשרון המעשה דבר קיים ונצחי
[92]
, לפיכך אני אומר שהאדם כולו הבל:
[93]
(יב)
אֲנִי קֹהֶלֶת הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלִָם:
עד כאן דברי שלמה בכלליות, מכאן ואילך החל לפרט איך כל עמל האדם הוא הבל, והתחיל לדבר על עצמו בעבור היותו גדול בעולם, וכך אמר
[94]
אֲנִי
הנקרא
[95]
קֹהֶלֶת
על שם שקבצתי דעות מוחלפות ללבן ולברר האמת
[96]
הָיִיתִי מֶלֶךְ
על כל העולם כולו, ולבסוף
[97]
עַל יִשְׂרָאֵל
, ולבסוף
[98]
בִּירוּשָׁלִָם
לבדה
[99]
שהיא עיר החכמה, ולכן הרבה חכמה ראה ליבי:
[100]
(יג)
וְנָתַתִּי אֶת לִבִּי לִדְרוֹשׁ וְלָתוּר בַּחָכְמָה עַל כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמָיִם הוּא עִנְיַן רָע נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ:
וְנָתַתִּי
ושמתי
[101]
אֶת לִבִּי לִדְרוֹשׁ
בתורה
[102]
וְלָתוּר
ולחפש
[103]
בַּחָכְמָה
שבה
[104]
עַל כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה
ממעשי ההבל
[105]
תַּחַת הַשָּׁמָיִם
-בעולם הזה
[106]
, והבנתי כי
[107]
הוּא עִנְיַן
-דבר
[108]
רָע
אשר
[109]
נָתַן
-עזב
[110]
אֱלֹהִים
את הבחירה החופשית
[111]
לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת
-להתעסק
[112]
בּוֹ
בתת להם הבחירה לעשות כחפצם, למען ענותם בגמול המעשים, כי לולי הבחירה אין עונש:
[113]
(יד)
רָאִיתִי אֶת כָּל הַמַּעֲשִׂים שֶׁנַּעֲשׂוּ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ:
רָאִיתִי אֶת כָּל הַמַּעֲשִׂים
של העולם
[114]
שֶׁנַּעֲשׂוּ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ
-בעולם הזה,
[115]
וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת
וְדִמְיוֹן
[116]
רוּחַ
-מחשבה
[117]
שלא יועיל ולא ישביע
[118]
, אלא מביא את האדם לשברון לב
[119]
כי לא ישיג תשוקתו ונכזבה תִּקְוָתוֹ:
[120]
(טו)
מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת:
אם אירע במעשיו דבר
[121]
מְעֻוָּת
-מקולקל,
[122]
לֹא יוּכַל לִתְקֹן
-לתקנו לאחר מותו,
[123]
וְ
בעל
[124]
חֶסְרוֹן
במעשיו
[125]
, כמו מי שהחסיר עצמו ממניין הכשרים,
[126]
לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת
עם השלמים
[127]
, וכך לא יוכל אותו האיש להיות עם הכשרים מהם נחסר בעת קיבול שכרם:
[128]
(טז)
דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם לִבִּי לֵאמֹר אֲנִי הִנֵּה הִגְדַּלְתִּי וְהוֹסַפְתִּי חָכְמָה עַל כָּל אֲשֶׁר הָיָה לְפָנַי עַל יְרוּשָׁלִָם, וְלִבִּי רָאָה הַרְבֵּה חָכְמָה וָדָעַת:
וכשירד שלמה המלך מגדולתו אמר,
[129]
דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם לִבִּי
-חשבתי
[130]
לֵאמֹר
-ואמרתי לעצמי
[131]
, מי היה אומר עלי שארד מגדולתי?! הרי
[132]
אֲנִי הִנֵּה הִגְדַּלְתִּי
-הייתי בגדולה רבה,
[133]
וְהוֹסַפְתִּי
-והייתי אוסף
[134]
חָכְמָה
בתוספת מרובה
[135]
עַל כָּל
מֶלֶךְ
[136]
אֲשֶׁר הָיָה לְפָנַי
מֶלֶךְ
עַל יְרוּשָׁלִָם,
[137]
וְלִבִּי רָאָה
-הבין
[138]
הַרְבֵּה חָכְמָה וָדָעַת
שכן חיברתי ולמדתי חכמות קדמונים ואף הוספתי עליהם:
[139]
(יז)
וָאֶתְּנָה לִבִּי לָדַעַת חָכְמָה וְדַעַת הוֹלֵלוֹת וְשִׂכְלוּת יָדַעְתִּי שֶׁגַּם זֶה הוּא רַעְיוֹן רוּחַ:
ואחר שלמדתי החכמות והוספתי עליהן,
[140]
וָאֶתְּנָה
-נתתי עכשיו את
[141]
לִבִּי לָדַעַת
את טיב
[142]
הַ
חָכְמָה
ומה בסופה,
[143]
וְ
לָ
דַעַת
את טיב
[144]
הַ
הוֹלֵלוֹת
-השיעמום וטירוף דעת
[145]
וְ
הַ
שִׂכְלוּת
[146]
-והסכלות היא השטות
[147]
, ונתתי ליבי להעריך זה מול זה
[148]
, להבחין יתרון החכמה על הסכלות
[149]
, והנה
[150]
יָדַעְתִּי
-הכרתי
[151]
שֶׁגַּם זֶה
-שגם החכמה
[152]
הוּא רַעְיוֹן
-יש בה
[153]
שברון
[154]
רוּחַ
כי ברוב החכמה אדם סומך על דעתו ומגיע לידי חטא:
[155]
(יח)
כִּי בְּרֹב חָכְמָה רָב כָּעַס וְיוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב:
כִּי בְּרֹב
-במי שנמצא בו הרבה
[156]
חָכְמָה
, בו נמצא
[157]
רָב
-הרבה
[158]
כָּעַס
, כי יבין החכם מעשי בני האדם על אמתותם, וכשרואה שאינם טובים יכעס, ומה מאוד מזיק הכעס,
[159]
וְיוֹסִיף
-ומי שיוסיף
דַּעַת
להבין דבר מתוך דבר,
[160]
יוֹסִיף מַכְאוֹב
לעצמו, כי בעבור הבנת דבר מתוך דבר ישכיל לדעת אף את התוצאות של המעשים המקולקלים, ויביא מכאוב אל ליבו:
[161]