(א)
מִי כְּהֶחָכָם, וּמִי יוֹדֵעַ פֵּשֶׁר דָּבָר, חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו וְעֹז פָּנָיו יְשֻׁנֶּא:
מִי
בעולם חשוב
[1]
כְּ
אָדָם
[2]
הֶחָכָם,
וּמִי
מאושר
[3]
כַּ
יוֹדֵעַ
-כמי שיודע
[4]
פֵּשֶׁר
-פתרון ופירוש
[5]
כל
[6]
דָּבָר,
[7]
חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו
כי בעבור החכמה כולם מחבבים אמריו ונשמעים לו, והוא דבר המרחיב לב האדם ומצהיל הפנים,
[8]
וְעֹז
-וחוזק
[9]
פָּנָיו יְשֻׁנֶּא
ישתנה
[10]
לשבח משאר בני האדם:
[11]
(ב)
אֲנִי פִּי מֶלֶךְ שְׁמֹר וְעַל דִּבְרַת שְׁבוּעַת אֱלֹהִים:
וכאשר השלים שלמה המלך דבריו על החכם, שב להזהירו שלא ישען על חכמתו וכך אמר,
[12]
אֲנִי
מזהירך ומלמדך
[13]
שאת
פִּי
-מצוות
[14]
הַ
מֶלֶךְ
[15]
תִּ
שְׁמֹר
לבל תמרה אמרי פיו,
[16]
וְ
אני מזהירך
עַל דִּבְרַת
-דבר
[17]
שְׁבוּעַת אֱלֹהִים
שנשבענו להקב"ה בחֺרב לשמור מצוותיו:
[18]
(ג)
אַל תִּבָּהֵל מִפָּנָיו תֵּלֵךְ אַל תַּעֲמֹד בְּדָבָר רָע כִּי כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַעֲשֶׂה:
אַל תִּבָּהֵל
-אל ימהר לבך לחשוב
[19]
שֶׁ
מִפָּנָיו
של המלך
[20]
תֵּלֵךְ
-תברח לבל ישיגך לעשות עמך רעה
[21]
, כי בכל מקום הוא שולט
[22]
; אני מזהירך
[23]
אַל תַּעֲמֹד בְּדָבָר
-בעניין
[24]
רָע
להמרות פי מלך
[25]
בְּעוֹסֶקְךָ בדברים רעים
[26]
, ולא תהיה מושפע מאלה שמייעצים לך למרוד בו,
[27]
כִּי כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ
המלך
[28]
להיפרע ממך
[29]
יַעֲשֶׂה
, שכל דבר לא יכחד מן המלך
[30]
והרשות והיכולת בידו
[31]
, ואם יחפוץ ברעתך ישיגך במקום שברחת:
[32]
(ד)
בַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן וּמִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה:
בַּאֲשֶׁר
-בעבור אשר
[33]
בכל מקום בו
[34]
דְּבַר
-ציווי
[35]
הַ
מֶלֶךְ
שם
[36]
, דְּבָרוֹ
שִׁלְטוֹן
הוא עליך,
[37]
וּמִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה
-למה תעשה כזאת, הרי לא נמצא מי שימחה בידו וקשה אם כן להנצל מידו
[38]
, ואם כך למלך בשר ודם, על אחת כמה וכמה למלך מלכי המלכים הקב"ה:
[39]
(ה)
שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע וְעֵת וּמִשְׁפָּט יֵדַע לֵב חָכָם:
שׁוֹמֵר מִצְוָה
-דבר המלכות
[40]
לֹא יֵדַע דָּבָר רָע
לפי שאין מוצאים בו עוון ואין עונשין אותו
[41]
, וכך הוא השומר את מצוות ה' יתברך שלא תבוא עליו רעה,
[42]
וְ
את
עֵת
פקודת הרשעים
[43]
וּמִשְׁפָּט
המורד במלכות
[44]
יֵדַע לֵב חָכָם
, ולכן נזהר הוא שלא לעבור על מצוות המלכות
[45]
, וכן נזהר הוא לשמור את מצוות הקב"ה:
[46]
(ו)
כִּי לְכָל חֵפֶץ יֵשׁ עֵת וּמִשְׁפָּט כִּי רָעַת הָאָדָם רַבָּה עָלָיו:
כִּי
יֵדַע החכם
[47]
שֶׁ
לְכָל חֵפֶץ
שהאדם עושה חפצו ועובר על דת
[48]
יֵשׁ עֵת
להיפרע
[49]
וּמִשְׁפָּט
-ופורענות מוכנה לו,
[50]
כִּי
-וזאת כאשר
[51]
רָעַת הָאָדָם רַבָּה
גדולה
[52]
עָלָיו
וסאתו גדושה
[53]
, כי את כל המעשים שהאדם עושה הקב"ה מביאו במשפט לשלם לו כדרכיו:
[54]
(ז)
כִּי אֵינֶנּוּ יֹדֵעַ מַה שֶּׁיִּהְיֶה כִּי כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה מִי יַגִּיד לוֹ:
כִּי
בתחילת המחשבה
[55]
כשהרשע עובר עבירה הוא
[56]
אֵינֶנּוּ יֹדֵעַ
להשכיל
[57]
מַה שֶּׁיִּהְיֶה
בסוף
[58]
, ואינו נותן ליבו לכך שהקב"ה עתיד להביאו במשפט ואוי לו בכך,
[59]
כִּי כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה
-אף אם ישכיל, זה יהיה בכלליות אבל
[60]
מִי יַגִּיד לוֹ
פרטי הדברים כאשר יהיו באמת
[61]
, לפיכך טוב לו לאדם שיזהר ולא יחטא ויצפה לטובה, ואל יחטא ויצפה לרעה:
[62]
(ח)
אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ לִכְלוֹא אֶת הָרוּחַ וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת וְאֵין מִשְׁלַחַת בַּמִּלְחָמָה וְלֹא יְמַלֵּט רֶשַׁע אֶת בְּעָלָיו:
אֵין אָדָם שַׁלִּיט
-מושל
[63]
בָּרוּחַ
-על רצון
[64]
שליח המקום הבא ליטול את הנשמה, כי לא יוכל לבטל את רצונו
[65]
וְ
לִכְלוֹא אֶת הָרוּחַ
-את הנשמה
[66]
בתוך הגוף לבל יוכל לקחתה,
[67]
וְאֵין שִׁלְטוֹן
-ואין הממשלה מועילה
[68]
כנגד מלאך המוות
[69]
בְּיוֹם הַמָּוֶת
להנצל על ידה מן המיתה,
[70]
וְאֵין מִשְׁלַחַת
-כלי נשק
[71]
מועילים
[72]
בַּמִּלְחָמָה
להציל מן המוות,
[73]
וְלֹא יְמַלֵּט רֶשַׁע
[74]
אֶת בְּעָלָיו
של אותו רֶשַׁע, מיד שליח המקום הבא לקחת את הנפש:
[75]
(ט)
אֶת כָּל זֶה רָאִיתִי וְנָתוֹן אֶת לִבִּי לְכָל מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ עֵת אֲשֶׁר שָׁלַט הָאָדָם בְּאָדָם לְרַע לוֹ:
אֶת כָּל זֶה
-כל האמור
[76]
רָאִיתִי וְנָתוֹן אֶת לִבִּי
-ושמתי ליבי עליהם להבין
[77]
לְכָל
-את כל
[78]
הַ
מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ
-בעולם הזה
[79]
, וגם לכל מעשה בני האדם נתתי את ליבי וראיתי
[80]
עֵת אֲשֶׁר שָׁלַט הָאָדָם בְּאָדָם
אחר וגבר עליו, סופו שנהפך עליו
[81]
לְרַע לוֹ
-לרעתו
[82]
כתשלום תגמולי מעשיו
[83]
, כי לכל חפץ יש עת ומשפט:
[84]
(י)
וּבְכֵן רָאִיתִי רְשָׁעִים קְבֻרִים וָבָאוּ וּמִמְּקוֹם קָדוֹשׁ יְהַלֵּכוּ וְיִשְׁתַּכְּחוּ בָעִיר אֲשֶׁר כֵּן עָשׂוּ גַּם זֶה הָבֶל:
כשנתתי את ליבי לכל מעשה אשר נעשה,
[85]
וּבְכֵן
-אז
[86]
רָאִיתִי
בנופלים
[87]
רְשָׁעִים
שהיו בשפל המצב, ובני אדם חשבו שלא יוסיפו עוד לקום לחזור לקדמותם כאילו כבר היו
[88]
קְבֻרִים
בארץ,
[89]
וָבָאוּ
אחר כך כאילו חזרו מקברם ושבו לקדמותם,
[90]
וּ
לעומתם הצדיקים אשר
[91]
מִמְּקוֹם קָדוֹשׁ
-מקדושה לקדושה
[92]
יְהַלֵּכוּ
-מתהלכים, כאשר נפלו לא קמו עוד
[93]
וְיִשְׁתַּכְּחוּ
-ונשתכחו מן הלב
[94]
בָעִיר
עצמה
[95]
אֲשֶׁר כֵּן
-בה
[96]
עָשׂוּ
את האמת והראוי, ואף שבזה יש תועלת, כי בהיות כן יש שכר רב לאוחז במעשי הצדק בראותו תקומת הרשעים ואבדן הצדיקים, הנה עם כל זה
[97]
גַּם זֶה הָבֶל
-לאחד מן ההבלים יחשב, שנמסרו לעולם לייגע את הבריות שאין הקב"ה ממהר להיפרע והבריות סבורים כי אין דין ואין דיין:
[98]
(יא)
אֲשֶׁר אֵין נַעֲשָׂה פִתְגָם מַעֲשֵׂה הָרָעָה מְהֵרָה עַל כֵּן מָלֵא לֵב בְּנֵי הָאָדָם בָּהֶם לַעֲשׂוֹת רָע:
וזאת, על
אֲשֶׁר
בעוד האדם חי
[99]
אֵין נַעֲשָׂה
לו
פִתְגָם
-משפט
[100]
ונקמה על
[101]
מַעֲשֵׂה הָרָעָה
בִּ
מְהֵרָה
, שאין הקב"ה ממהר להיפרע מעושי הרעה,
[102]
עַל כֵּן
סבורים בני האדם כי אין דין,
[103]
מָלֵא
-ומתמלאת מחשבת
[104]
לֵב בְּנֵי הָאָדָם בָּהֶם
-בקרבם
[105]
לַעֲשׂוֹת רָע
כי סר הפחד מהם
[106]
, בחושבם שאין השגחה ואין דין:
[107]
(יב)
אֲשֶׁר חֹטֶא עֹשֶׂה רָע מְאַת וּמַאֲרִיךְ לוֹ כִּי גַּם יוֹדֵעַ אָנִי אֲשֶׁר יִהְיֶה טּוֹב לְיִרְאֵי הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יִירְאוּ מִלְּפָנָיו:
אֲשֶׁר חֹטֶא
-לפי שרואים הבריות שהחוטא
[108]
עֹשֶׂה רָע מְאַת
-למאה אנשים
[109]
וּמַאֲרִיךְ לוֹ
האלהים אף ואינו משלם לו גמול, ואולם אל יחשוב מישהו להיות כמותם לעשות רע,
[110]
כִּי
כמו שהמשכילים המבינים דרכי ה' יודעים אמיתת הדבר, כך
[111]
גַּם יוֹדֵעַ אָנִי אֲשֶׁר
בעולם הנצחי
[112]
יִהְיֶה טּוֹב
רק
[113]
לְיִרְאֵי הָאֱלֹהִים
ויטלו שכרם על
[114]
אֲשֶׁר יִירְאוּ
-יַרְאוּ
[115]
מִלְּפָנָיו
, והם יהיו נשמרים מהרבה רעות המוכנות לבוא עליהם וגם יגיעו אל הטוב והוא הצלחת הנפש:
[116]
(יג)
וְטוֹב לֹא יִהְיֶה לָרָשָׁע וְלֹא יַאֲרִיךְ יָמִים כַּצֵּל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יָרֵא מִלִּפְנֵי אֱלֹהִים:
וְטוֹב לֹא יִהְיֶה לָרָשָׁע
באחריתו,
[117]
וְלֹא יַאֲרִיךְ יָמִים
בעולם הנצחי, ויהיה אם כן
[118]
כַּצֵּל
הזה שאינו מאריך להיות במקום אחד
[119]
, וזה יקרה לו על
[120]
אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יָרֵא מִלִּפְנֵי אֱלֹהִים:
[121]
(יד)
יֶשׁ הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יֵשׁ צַדִּיקִים אֲשֶׁר מַגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים וְיֵשׁ רְשָׁעִים שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים אָמַרְתִּי שֶׁגַּם זֶה הָבֶל:
יֶשׁ הֶבֶל
-דבר הנתון בעולם
[122]
המבהיל את הבריות
[123]
אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ
-בעולם הזה
[124]
על
אֲשֶׁר יֵשׁ צַדִּיקִים אֲשֶׁר מַגִּיעַ אֲלֵהֶם
רעה
[125]
כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים
-כפי שהיה ראוי להגיע אל הרשעים על מעשיהם,
[126]
וְיֵשׁ רְשָׁעִים שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵהֶם
טובה
[127]
כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים
-כפי שהיה ראוי להגיע אל הצדיקים על מעשיהם,
[128]
אָמַרְתִּי
שלמרות שדבר זה קורה לעתים רחוקות ויש בו מן התועלת, שאלמלא כן היתה בטלה זכות הבחירה
[129]
, רואה אני
[130]
שֶׁגַּם זֶה הָבֶל
כי על כל פנים בזמן ההוא כל מעשה הצדק הינם רפויים ביד האנשים בראותם את טובת הרשעים ורעת הצדיקים:
[131]
(טו)
וְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי אֶת הַשִּׂמְחָה אֲשֶׁר אֵין טוֹב לָאָדָם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי אִם לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמוֹחַ וְהוּא יִלְוֶנּוּ בַעֲמָלוֹ יְמֵי חַיָּיו אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ:
וְ
אז
[132]
שִׁבַּחְתִּי אֲנִי אֶת הַשִּׂמְחָה
שיהיה האדם שמח בחלקו
[133]
אֲשֶׁר
-כי
[134]
אֵין טוֹב לָאָדָם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ
-בעולם
[135]
כִּי אִם לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת
כאוות נפשו
[136]
ממה שחננו הקב"ה
[137]
וְלִשְׂמוֹחַ
בחלקו
[138]
בשל כך,
[139]
וְהוּא
-ועניין השמחה
[140]
יִלְוֶנּוּ
- יתלווה אליו ויתחבר עימו
[141]
בַעֲמָלוֹ
-לבל יצטער הרבה בטורח העמל
[142]
וישמח ויתענג בו
[143]
, ואכן אין טוב לאדם אלא להתנהג כך כל
[144]
יְמֵי חַיָּיו אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים
לחיות
[145]
תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ
-בעולם:
[146]
(טז)
כַּאֲשֶׁר נָתַתִּי אֶת לִבִּי לָדַעַת חָכְמָה וְלִרְאוֹת אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ כִּי גַם בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה שֵׁנָה בְּעֵינָיו אֵינֶנּוּ רֹאֶה:
ושבחתי את השמחה
[147]
כַּאֲשֶׁר
-בזמן
[148]
שֶׁ
נָתַתִּי אֶת לִבִּי לָדַעַת
-להתבונן על
[149]
הַ
חָכְמָה וְלִרְאוֹת
במוחש
[150]
אֶת הָעִנְיָן
-את הדבר
[151]
אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ
-בעולם למען אשכיל על הנהגת האדם, וכל כך חשב ליבי הרבה מחשבות, עד
[152]
כִּי גַם בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה
נדדה
[153]
שֵׁנָה
מֵעֵינַי וכן
[154]
בְּעֵינָיו
של ליבי אשר
[155]
אֵינֶנּוּ רֹאֶה
מנוחה:
[156]
(יז)
וְרָאִיתִי אֶת כָּל מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים כִּי לֹא יוּכַל הָאָדָם לִמְצוֹא אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַחַת הַשֶּׁמֶשׁ בְּשֶׁל אֲשֶׁר יַעֲמֹל הָאָדָם לְבַקֵּשׁ וְלֹא יִמְצָא וְגַם אִם יֹאמַר הֶחָכָם לָדַעַת לֹא יוּכַל לִמְצֹא:
וְ
אז
[157]
רָאִיתִי
-הסתכלתי והתבוננתי לדעת
[158]
אֶת כָּל מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים
וגזירותיו שגוזר בעולמו
[159]
, ולמרות שהבנתי את קצהו של המעשה ועיקרו
[160]
, השכלתי להבין
[161]
כִּי לֹא יוּכַל הָאָדָם לִמְצוֹא
ולדעת
[162]
אֶת
אמיתת
[163]
הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַחַת הַשֶּׁמֶשׁ
-בעולם הזה
[164]
ולא יוכל לעמוד על מדותיו של הקב"ה,
[165]
בְּשֶׁל
-ובעבור
[166]
אותו הדבר
[167]
אֲשֶׁר יַעֲמֹל הָאָדָם לְבַקֵּשׁ
-לחפש, יעמול הוא
[168]
וְלֹא יִמְצָא
-ולא ישיג את הדבר אשר ציפה להשיג,
[169]
וְגַם אִם יֹאמַר הֶחָכָם
שחושב
[170]
לָדַעַת
-להבין מדותיו של הקב"ה
[171]
לֹא יוּכַל לִמְצֹא
-להבין אותן
[172]
, וכאשר ראיתי את זה אז שבחתי את השמחה, הואיל ובעניין אחר יעמול האדם ולא ישיג את אשר ציפה להשיג:
[173]