/ קהלת פרק ח'

פסוקים

קהלת פרק ח'

(א) מִי כְּהֶחָכָם, וּמִי יוֹדֵעַ פֵּשֶׁר דָּבָר, חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו וְעֹז פָּנָיו יְשֻׁנֶּא: מִי בעולם חשוב [1] כְּ אָדָם [2] הֶחָכָם, וּמִי מאושר [3] כַּ יוֹדֵעַ -כמי שיודע [4] פֵּשֶׁר -פתרון ופירוש [5] כל [6] דָּבָר, [7] חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו כי בעבור החכמה כולם מחבבים אמריו ונשמעים לו, והוא דבר המרחיב לב האדם ומצהיל הפנים, [8] וְעֹז -וחוזק [9] פָּנָיו יְשֻׁנֶּא ישתנה [10] לשבח משאר בני האדם: [11]
(ב) אֲנִי פִּי מֶלֶךְ שְׁמֹר וְעַל דִּבְרַת שְׁבוּעַת אֱלֹהִים: וכאשר השלים שלמה המלך דבריו על החכם, שב להזהירו שלא ישען על חכמתו וכך אמר, [12] אֲנִי מזהירך ומלמדך [13] שאת פִּי -מצוות [14] הַ מֶלֶךְ [15] תִּ שְׁמֹר לבל תמרה אמרי פיו, [16] וְ אני מזהירך עַל דִּבְרַת -דבר [17] שְׁבוּעַת אֱלֹהִים שנשבענו להקב"ה בחֺרב לשמור מצוותיו: [18]
(ג) אַל תִּבָּהֵל מִפָּנָיו תֵּלֵךְ אַל תַּעֲמֹד בְּדָבָר רָע כִּי כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַעֲשֶׂה: אַל תִּבָּהֵל -אל ימהר לבך לחשוב [19] שֶׁ מִפָּנָיו של המלך [20] תֵּלֵךְ -תברח לבל ישיגך לעשות עמך רעה [21] , כי בכל מקום הוא שולט [22] ; אני מזהירך [23] אַל תַּעֲמֹד בְּדָבָר -בעניין [24] רָע להמרות פי מלך [25] בְּעוֹסֶקְךָ בדברים רעים [26] , ולא תהיה מושפע מאלה שמייעצים לך למרוד בו, [27] כִּי כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ המלך [28] להיפרע ממך [29] יַעֲשֶׂה , שכל דבר לא יכחד מן המלך [30] והרשות והיכולת בידו [31] , ואם יחפוץ ברעתך ישיגך במקום שברחת: [32]
(ד) בַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן וּמִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה: בַּאֲשֶׁר -בעבור אשר [33] בכל מקום בו [34] דְּבַר -ציווי [35] הַ מֶלֶךְ שם [36] , דְּבָרוֹ שִׁלְטוֹן הוא עליך, [37] וּמִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה -למה תעשה כזאת, הרי לא נמצא מי שימחה בידו וקשה אם כן להנצל מידו [38] , ואם כך למלך בשר ודם, על אחת כמה וכמה למלך מלכי המלכים הקב"ה: [39]
(ה) שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע וְעֵת וּמִשְׁפָּט יֵדַע לֵב חָכָם: שׁוֹמֵר מִצְוָה -דבר המלכות [40] לֹא יֵדַע דָּבָר רָע לפי שאין מוצאים בו עוון ואין עונשין אותו [41] , וכך הוא השומר את מצוות ה' יתברך שלא תבוא עליו רעה, [42] וְ את עֵת פקודת הרשעים [43] וּמִשְׁפָּט המורד במלכות [44] יֵדַע לֵב חָכָם , ולכן נזהר הוא שלא לעבור על מצוות המלכות [45] , וכן נזהר הוא לשמור את מצוות הקב"ה: [46]
(ו) כִּי לְכָל חֵפֶץ יֵשׁ עֵת וּמִשְׁפָּט כִּי רָעַת הָאָדָם רַבָּה עָלָיו: כִּי יֵדַע החכם [47] שֶׁ לְכָל חֵפֶץ שהאדם עושה חפצו ועובר על דת [48] יֵשׁ עֵת להיפרע [49] וּמִשְׁפָּט -ופורענות מוכנה לו, [50] כִּי -וזאת כאשר [51] רָעַת הָאָדָם רַבָּה גדולה [52] עָלָיו וסאתו גדושה [53] , כי את כל המעשים שהאדם עושה הקב"ה מביאו במשפט לשלם לו כדרכיו: [54]
(ז) כִּי אֵינֶנּוּ יֹדֵעַ מַה שֶּׁיִּהְיֶה כִּי כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה מִי יַגִּיד לוֹ: כִּי בתחילת המחשבה [55] כשהרשע עובר עבירה הוא [56] אֵינֶנּוּ יֹדֵעַ להשכיל [57] מַה שֶּׁיִּהְיֶה בסוף [58] , ואינו נותן ליבו לכך שהקב"ה עתיד להביאו במשפט ואוי לו בכך, [59] כִּי כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה -אף אם ישכיל, זה יהיה בכלליות אבל [60] מִי יַגִּיד לוֹ פרטי הדברים כאשר יהיו באמת [61] , לפיכך טוב לו לאדם שיזהר ולא יחטא ויצפה לטובה, ואל יחטא ויצפה לרעה: [62]
(ח) אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ לִכְלוֹא אֶת הָרוּחַ וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת וְאֵין מִשְׁלַחַת בַּמִּלְחָמָה וְלֹא יְמַלֵּט רֶשַׁע אֶת בְּעָלָיו: אֵין אָדָם שַׁלִּיט -מושל [63] בָּרוּחַ -על רצון [64] שליח המקום הבא ליטול את הנשמה, כי לא יוכל לבטל את רצונו [65] וְ לִכְלוֹא אֶת הָרוּחַ -את הנשמה [66] בתוך הגוף לבל יוכל לקחתה, [67] וְאֵין שִׁלְטוֹן -ואין הממשלה מועילה [68] כנגד מלאך המוות [69] בְּיוֹם הַמָּוֶת להנצל על ידה מן המיתה, [70] וְאֵין מִשְׁלַחַת -כלי נשק [71] מועילים [72] בַּמִּלְחָמָה להציל מן המוות, [73] וְלֹא יְמַלֵּט רֶשַׁע [74] אֶת בְּעָלָיו של אותו רֶשַׁע, מיד שליח המקום הבא לקחת את הנפש: [75]
(ט) אֶת כָּל זֶה רָאִיתִי וְנָתוֹן אֶת לִבִּי לְכָל מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ עֵת אֲשֶׁר שָׁלַט הָאָדָם בְּאָדָם לְרַע לוֹ: אֶת כָּל זֶה -כל האמור [76] רָאִיתִי וְנָתוֹן אֶת לִבִּי -ושמתי ליבי עליהם להבין [77] לְכָל -את כל [78] הַ מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ -בעולם הזה [79] , וגם לכל מעשה בני האדם נתתי את ליבי וראיתי [80] עֵת אֲשֶׁר שָׁלַט הָאָדָם בְּאָדָם אחר וגבר עליו, סופו שנהפך עליו [81] לְרַע לוֹ -לרעתו [82] כתשלום תגמולי מעשיו [83] , כי לכל חפץ יש עת ומשפט: [84]
(י) וּבְכֵן רָאִיתִי רְשָׁעִים קְבֻרִים וָבָאוּ וּמִמְּקוֹם קָדוֹשׁ יְהַלֵּכוּ וְיִשְׁתַּכְּחוּ בָעִיר אֲשֶׁר כֵּן עָשׂוּ גַּם זֶה הָבֶל: כשנתתי את ליבי לכל מעשה אשר נעשה, [85] וּבְכֵן -אז [86] רָאִיתִי בנופלים [87] רְשָׁעִים שהיו בשפל המצב, ובני אדם חשבו שלא יוסיפו עוד לקום לחזור לקדמותם כאילו כבר היו [88] קְבֻרִים בארץ, [89] וָבָאוּ אחר כך כאילו חזרו מקברם ושבו לקדמותם, [90] וּ לעומתם הצדיקים אשר [91] מִמְּקוֹם קָדוֹשׁ -מקדושה לקדושה [92] יְהַלֵּכוּ -מתהלכים, כאשר נפלו לא קמו עוד [93] וְיִשְׁתַּכְּחוּ -ונשתכחו מן הלב [94] בָעִיר עצמה [95] אֲשֶׁר כֵּן -בה [96] עָשׂוּ את האמת והראוי, ואף שבזה יש תועלת, כי בהיות כן יש שכר רב לאוחז במעשי הצדק בראותו תקומת הרשעים ואבדן הצדיקים, הנה עם כל זה [97] גַּם זֶה הָבֶל -לאחד מן ההבלים יחשב, שנמסרו לעולם לייגע את הבריות שאין הקב"ה ממהר להיפרע והבריות סבורים כי אין דין ואין דיין: [98]
(יא) אֲשֶׁר אֵין נַעֲשָׂה פִתְגָם מַעֲשֵׂה הָרָעָה מְהֵרָה עַל כֵּן מָלֵא לֵב בְּנֵי הָאָדָם בָּהֶם לַעֲשׂוֹת רָע: וזאת, על אֲשֶׁר בעוד האדם חי [99] אֵין נַעֲשָׂה לו פִתְגָם -משפט [100] ונקמה על [101] מַעֲשֵׂה הָרָעָה בִּ מְהֵרָה , שאין הקב"ה ממהר להיפרע מעושי הרעה, [102] עַל כֵּן סבורים בני האדם כי אין דין, [103] מָלֵא -ומתמלאת מחשבת [104] לֵב בְּנֵי הָאָדָם בָּהֶם -בקרבם [105] לַעֲשׂוֹת רָע כי סר הפחד מהם [106] , בחושבם שאין השגחה ואין דין: [107]
(יב) אֲשֶׁר חֹטֶא עֹשֶׂה רָע מְאַת וּמַאֲרִיךְ לוֹ כִּי גַּם יוֹדֵעַ אָנִי אֲשֶׁר יִהְיֶה טּוֹב לְיִרְאֵי הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יִירְאוּ מִלְּפָנָיו: אֲשֶׁר חֹטֶא -לפי שרואים הבריות שהחוטא [108] עֹשֶׂה רָע מְאַת -למאה אנשים [109] וּמַאֲרִיךְ לוֹ האלהים אף ואינו משלם לו גמול, ואולם אל יחשוב מישהו להיות כמותם לעשות רע, [110] כִּי כמו שהמשכילים המבינים דרכי ה' יודעים אמיתת הדבר, כך [111] גַּם יוֹדֵעַ אָנִי אֲשֶׁר בעולם הנצחי [112] יִהְיֶה טּוֹב רק [113] לְיִרְאֵי הָאֱלֹהִים ויטלו שכרם על [114] אֲשֶׁר יִירְאוּ -יַרְאוּ [115] מִלְּפָנָיו , והם יהיו נשמרים מהרבה רעות המוכנות לבוא עליהם וגם יגיעו אל הטוב והוא הצלחת הנפש: [116]
(יג) וְטוֹב לֹא יִהְיֶה לָרָשָׁע וְלֹא יַאֲרִיךְ יָמִים כַּצֵּל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יָרֵא מִלִּפְנֵי אֱלֹהִים: וְטוֹב לֹא יִהְיֶה לָרָשָׁע באחריתו, [117] וְלֹא יַאֲרִיךְ יָמִים בעולם הנצחי, ויהיה אם כן [118] כַּצֵּל הזה שאינו מאריך להיות במקום אחד [119] , וזה יקרה לו על [120] אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יָרֵא מִלִּפְנֵי אֱלֹהִים: [121]
(יד) יֶשׁ הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יֵשׁ צַדִּיקִים אֲשֶׁר מַגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים וְיֵשׁ רְשָׁעִים שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים אָמַרְתִּי שֶׁגַּם זֶה הָבֶל: יֶשׁ הֶבֶל -דבר הנתון בעולם [122] המבהיל את הבריות [123] אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ -בעולם הזה [124] על אֲשֶׁר יֵשׁ צַדִּיקִים אֲשֶׁר מַגִּיעַ אֲלֵהֶם רעה [125] כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים -כפי שהיה ראוי להגיע אל הרשעים על מעשיהם, [126] וְיֵשׁ רְשָׁעִים שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵהֶם טובה [127] כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים -כפי שהיה ראוי להגיע אל הצדיקים על מעשיהם, [128] אָמַרְתִּי שלמרות שדבר זה קורה לעתים רחוקות ויש בו מן התועלת, שאלמלא כן היתה בטלה זכות הבחירה [129] , רואה אני [130] שֶׁגַּם זֶה הָבֶל כי על כל פנים בזמן ההוא כל מעשה הצדק הינם רפויים ביד האנשים בראותם את טובת הרשעים ורעת הצדיקים: [131]
(טו) וְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי אֶת הַשִּׂמְחָה אֲשֶׁר אֵין טוֹב לָאָדָם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי אִם לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמוֹחַ וְהוּא יִלְוֶנּוּ בַעֲמָלוֹ יְמֵי חַיָּיו אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ: וְ אז [132] שִׁבַּחְתִּי אֲנִי אֶת הַשִּׂמְחָה שיהיה האדם שמח בחלקו [133] אֲשֶׁר -כי [134] אֵין טוֹב לָאָדָם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ -בעולם [135] כִּי אִם לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת כאוות נפשו [136] ממה שחננו הקב"ה [137] וְלִשְׂמוֹחַ בחלקו [138] בשל כך, [139] וְהוּא -ועניין השמחה [140] יִלְוֶנּוּ - יתלווה אליו ויתחבר עימו [141] בַעֲמָלוֹ -לבל יצטער הרבה בטורח העמל [142] וישמח ויתענג בו [143] , ואכן אין טוב לאדם אלא להתנהג כך כל [144] יְמֵי חַיָּיו אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים לחיות [145] תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ -בעולם: [146]
(טז) כַּאֲשֶׁר נָתַתִּי אֶת לִבִּי לָדַעַת חָכְמָה וְלִרְאוֹת אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ כִּי גַם בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה שֵׁנָה בְּעֵינָיו אֵינֶנּוּ רֹאֶה: ושבחתי את השמחה [147] כַּאֲשֶׁר -בזמן [148] שֶׁ נָתַתִּי אֶת לִבִּי לָדַעַת -להתבונן על [149] הַ חָכְמָה וְלִרְאוֹת במוחש [150] אֶת הָעִנְיָן -את הדבר [151] אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ -בעולם למען אשכיל על הנהגת האדם, וכל כך חשב ליבי הרבה מחשבות, עד [152] כִּי גַם בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה נדדה [153] שֵׁנָה מֵעֵינַי וכן [154] בְּעֵינָיו של ליבי אשר [155] אֵינֶנּוּ רֹאֶה מנוחה: [156]
(יז) וְרָאִיתִי אֶת כָּל מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים כִּי לֹא יוּכַל הָאָדָם לִמְצוֹא אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַחַת הַשֶּׁמֶשׁ בְּשֶׁל אֲשֶׁר יַעֲמֹל הָאָדָם לְבַקֵּשׁ וְלֹא יִמְצָא וְגַם אִם יֹאמַר הֶחָכָם לָדַעַת לֹא יוּכַל לִמְצֹא: וְ אז [157] רָאִיתִי -הסתכלתי והתבוננתי לדעת [158] אֶת כָּל מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים וגזירותיו שגוזר בעולמו [159] , ולמרות שהבנתי את קצהו של המעשה ועיקרו [160] , השכלתי להבין [161] כִּי לֹא יוּכַל הָאָדָם לִמְצוֹא ולדעת [162] אֶת אמיתת [163] הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַחַת הַשֶּׁמֶשׁ -בעולם הזה [164] ולא יוכל לעמוד על מדותיו של הקב"ה, [165] בְּשֶׁל -ובעבור [166] אותו הדבר [167] אֲשֶׁר יַעֲמֹל הָאָדָם לְבַקֵּשׁ -לחפש, יעמול הוא [168] וְלֹא יִמְצָא -ולא ישיג את הדבר אשר ציפה להשיג, [169] וְגַם אִם יֹאמַר הֶחָכָם שחושב [170] לָדַעַת -להבין מדותיו של הקב"ה [171] לֹא יוּכַל לִמְצֹא -להבין אותן [172] , וכאשר ראיתי את זה אז שבחתי את השמחה, הואיל ובעניין אחר יעמול האדם ולא ישיג את אשר ציפה להשיג: [173]

הערות

1. רש"י, מצודת דוד.
2. רש"י, מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. מצודת דוד.
5. מצודת ציון.
6. מצודת דוד.
7. כיוסף שפתר החלום לפרעה, וכדניאל לנבוכדנצר (רש"י, ר"י קרא).
8. מצודת דוד.
9. מצודת ציון.
10. מצודת ציון.
11. מצודת דוד. בוא וראה מה בין חכמה לעושר, שהעושר מרבה דאגה לאדם, ואיננו מניח לו לישון (לעיל ה, יא) ואילו החכמה מאירה פניו של חכם (ר"י קרא). ודרשו רבותינו בתלמוד (ברכות י.), א"ר המנונא, מאי דכתיב מי כהחכם ומי יודע פשר דבר? מי כהקב"ה שיודע לעשות פשרה בין שני צדיקים, בין חזקיהו לישעיהו, חזקיהו אמר שיבוא ישעיה אלי שכך מצינו באליהו שהלך לאחאב, ישעיהו אמר יבוא חזקיהו אלי שכך מצינו שיהורם בן אחאב הלך לאלישע, מה עשה הקב"ה? גרם לחזקיהו להיות חולה ואמר לו לישעיהו לך ובקר את החולה. ובמדרש, מי כהחכם? זה הקב"ה דכתיב ביה (איוב ט, ד) "חֲכַם לֵבָב", "יודע פשר דבר" שפירש את התורה למשה, "חכמת אדם תאיר פניו" א"ר שמעון, גדול כח הנביאים שהם מדמין את הצורה ליוצרה, "ועוז פניו ישונא" שהיא משתנה ממידת הדין למידת הרחמים על ישראל. דבר אחר, "מי כהחכם" זה אדם הראשון דכתיב ביה (יחזקאל כח, יב) "אַתָּה חוֹתֵם תָּכְנִית", "ומי יודע פשר דבר" שפרש שמות לכל, "חכמת אדם תאיר פניו" יופיו יאיר פניו, א"ר לוי תפוח עקיבו של אדם הראשון מכהה גלגל חמה (מדרש רבה).
12. אבן עזרא.
13. מצודת דוד.
14. ר"י קרא.
15. אבן עזרא, מצודת דוד. ורש"י ביאר מלך העולם שהוא הקב"ה.
16. מצודת דוד.
17. מצודת ציון.
18. מצודת דוד. כמו שמצינו (דניאל טז) אצל חנניה מישאל ועזריה שאמרו לנבוכדנצר שלא ישתחוו לצלם (רש"י. וראה ירושלמי סנהדרין פ"ג ה"ה).
19. אבן עזרא.
20. אבן עזרא.
21. מצודת דוד.
22. רש"י.
23. מצודת דוד.
24. מצודת דוד.
25. בביטחון זה שתוכל לברוח ממנו (מצודת דוד).
26. רש"י.
27. ר"י קרא.
28. מצודת דוד.
29. רש"י.
30. ר"י קרא.
31. רש"י.
32. מצודת דוד. רש"י ורשב"ם ביארו את הפסוק בהתאם לתרגום, על המלך שהוא הקב"ה שלא תהיה בהול מפניו של הקב"ה להתרחק מעליו, כי כל אשר יחפוץ הקב"ה הוא עושה, ויעשה לך כל טוב אם תלך בדרכיו לעשות מצוותיו. ועל דרך הדרש, "אל תעמוד בדבר רע" מכאן שלא מפסיקים בתוך כדי קריאת הקללות אלא מסיימים אותם (מדרש רבה, ילקוט שמעוני). ובמדרש, "אל תבהל מפניו תלך" אע"פ שתלכו בגלות, אל תבהלו עצמכם לעזוב את ה' בזמן שמפניו תלך, "ולא תעמוד בדבר רע" אל תעמוד בדרכי האומות ללכת בחוקותיהם שהם דבר רע (לקח טוב).
33. מצודת דוד.
34. אבן עזרא.
35. מצודת דוד.
36. אבן עזרא.
37. אבן עזרא.
38. מצודת דוד.
39. אבן עזרא. ודרשו רבותינו בתלמוד (שבת סג.) א"ר חנינא כל העושה מצווה כמאמרה, אפילו הקב"ה גוזר גזירה הוא מבטלה שנאמר "באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה" וסמיך ליה "שומר מצוה לא ידע דבר רע". ובמדרש, אמרו ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע, כתבת בתורתך "לא תקום ולא תטור" איך זה כתיב אל קנא ונוקם ה'?! אמר להו, נוקם אני לעובדי כוכבים, דכתיב (במדבר לא, ב) "נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", לקיים מה שנאמר "באשר דבר מלך שלטון" (מדרש רבה).
40. ר"י קרא.
41. ר"י קרא.
42. רשב"ם, רלב"ג.
43. רש"י.
44. ר"י קרא.
45. ר"י קרא.
46. רשב"ם. ומצודת דוד ביאר שאמנם אין לשמוע לעבור על אחת ממצוות ה' אך אין כל העיתים שווים, כי יש עת שהשעה צריכה לכך לעבור על המצווה למען שמוע דבר המלך לעשות גדר ומשמרת, וכן יש דבר מלכות הגוזר על כל אנשי המדינה שמהראוי לשמוע לו, כי דינא דמלכותא דינא. ודרשו רבותינו בתלמוד (שבת סג.), א"ר חנינא בר אידי, כל העושה מצווה כמאמרה אין מבשרין אותו בשורות רעות שנאמר "שומר מצוה לא ידע דבר רע". ובמדרש, "שומר מצוה לא ידע דבר רע" זו אסתר שהיתה עסוקה (ביום גזירתו של המן) במצוות ביעור חמץ, "ועת ומשפט ידע לב חכם" זה מרדכי דכתיב (אסתר ד, א) "וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה" (מדרש רבה).
47. אבן עזרא.
48. רש"י.
49. רש"י.
50. רש"י. ובמדרש, לכל חפץ יש עת ולכל עת יש חפץ, לפי שבעולם הזה כל מה שחפץ אדם לעשות עושה, אבל בעולם הבא עתיד לתת דין וחשבון (מדרש רבה).
51. רש"י, מצודת ציון.
52. מצודת ציון.
53. רש"י.
54. ר"י קרא.
55. מצודת דוד.
56. רש"י.
57. מצודת דוד.
58. מצודת דוד.
59. רש"י.
60. אבן עזרא, מצודת דוד.
61. מצודת דוד.
62. ר"י קרא.
63. מצודת דוד.
64. מצודת ציון.
65. רש"י, מצודת דוד.
66. מצודת ציון.
67. רש"י, מצודת דוד.
68. מצודת דוד.
69. ר"י קרא. ורש"י ביאר שאין שלטון של שום מלך ניכר ביום מותו, שבכל מקום במקרא נאמר "והמלך דוד" וביום מותו נאמר (מלכים-א' א, ב) "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דָוִד לָמוּת" ולא הוזכר המלך דוד. וכן מצינו ששתי חצוצרות שהיו בימי משה נגנזו משום שאין שלטון ביום המות (מדרש רבה).
70. מצודת דוד.
71. מצודת ציון.
72. מצודת דוד.
73. מצודת דוד. ורש"י ביאר "ואין משלחת במלחמה" דהיינו שלא ניתן לשלוח אחר במקומו.
74. הוא הבלבול והחרדה שבעל זרוע מחריד (מצודת דוד).
75. מצודת דוד. ור"י קרא ביאר לא ימלט רשע את בעליו, למדנו שֶׁהָרֶשַׁע אינו ממלט את האדם מן המיתה, אבל הצדק והמשפט ממלטין. ובמדרש, רבי נחמיה אומר, אין נביא של ישראל שליט ברוחו של הקב"ה לכלותו ממנו, שנאמר (ירמיהו כ, ט) "וְאָמַרְתִּי לֹא אֶזְכְּרֶנּוּ וְלֹא אֲדַבֵּר עוֹד בִּשְׁמוֹ וְהָיָה בְלִבִּי כְּאֵשׁ בֹּעֶרֶת עָצֻר בְּעַצְמֹתָי וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל וְלֹא אוּכָל", רבי אליעזר בן יעקב אומר אין אדם שליט ברוחן של גלויות לכלותן ממנו, רבנן אמרי אין אדם שליט לומר למלאך המות המתין לי עד שאחשוב חשבנותי ואחר כך אני בא (מדרש רבה).
76. רש"י.
77. מצודת דוד.
78. מצודת דוד.
79. מצודת דוד.
80. רש"י.
81. רש"י.
82. עמלק נתגבר על ישראל ואחריתו עדי אובד (במדבר כד, כ), וכן פרעה נבוכדנצר וסנחריב (רש"י). ולקח טוב ביאר כגון שאדם קונה עבד והוא קם על אדונו והורגו, מלך יוצא למלחמה והוא לוקח בשביה אנשים ואחד מהם עומד והורגו. ומצודת דוד ביאר שיש עת שהאדם שולט על זולתו ויש בידו יכולת להרע לו. ובמדרש, "עת אשר שלט האדם באדם לרע לו" אמר שלמה, הייתי נותן את לבי להתבונן לכל מעשה אשר נעשה תחת השמש וראיתי עת אשר שלט האדם באדם לרע לו, שאדם קונה עבד והעבד קם על אדונו והורגו, מלך יוצא למלחמה והוא לוקח בשביה אנשים ואחד מהם עומד והורגו (לקח טוב).
83. רשב"ם.
84. לעיל פס' ו', ר"י קרא.
85. ר"י קרא.
86. מצודת דוד.
87. מצודת דוד.
88. מצודת דוד.
89. מצודת דוד.
90. מצודת דוד.
91. מצודת דוד.
92. מצודת דוד.
93. מצודת דוד.
94. מצודת דוד. ורש"י ביאר על דרך הדרש "ראיתי רשעים קבורים" שהיו ראויין להטמן בעפר שהיו נבזים בין שאר האומות שנאמר עליהם (ישעיהו כג, יג) "זה העם לא היה", שלטו בביתו של הקב"ה שהוא מקום קדוש, ובלכתם משם אל ארצם היו משתבחים בעירם אשר כך וכך עשו בביתו של מקום, אל תיקרי "וישתכחו" אלא "וישתבחו", ולעניין השכחה הביא רש"י את מדרש האגדה לפיו סופם של רשעים אלו שישתכח שמם וזכרם בתוך העיר עצמה אשר כן עשו בה, שנאמר (יואל ד, ב) "וקבצתי את כל הגוים אל עמק יהושפט" במקום שניאצו לפניו שם יפרע מהם, וכן הוא אומר (תהלים עג, כ) "אֲדֹנָי בָּעִיר צַלְמָם תִּבְזֶה" גם זה אחד מן ההבלים שנמסרו לעולם לייגע את הביריות שאין הקב״ה ממהר להיפרע והביריות סבורים אין דין ואין דיין.
95. מצודת דוד.
96. מצודת דוד.
97. מצודת דוד.
98. רש"י. ואמרו רבותינו בתלמוד (גיטין נו:), בשעה שבא טיטוס לבית המקדש נטל את הפרוכת ועשאו כמין גרגותני (סל גדול) והביא כל כלים שבמקדש והניחן בה והושיבן בספינה לילך להשתבח בעירו, שנאמר "ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו וממקום קדוש יהלכו וישתכחו בעיר אשר כן עשו", אל תקרא קבורים אלא קבוצים, ואל תקרא וישתכרו אלא וישתברו. ובמדרש, "ובכן ראיתי" הרבה פעמים "רשעים קבורים" שמתו, "ובאו" אחרים תחתיהם ועשו כמעשיהם של ראשונים, "וממקום קדוש יהלכו" לעולם לא נתחברו עם הקדושים לא בבתי כנסיות ולא בבתי מדרשות, "וישתכחו בעיר" אשר כן עשו כי נשכח זכרם מן העיר שהיו עושין בהן הרעות, ולא שמו האחרונים בלבם לאמר מה הנאה לנו לעשות עוד רעה אלא עושין כמותם, "גם זה הבל שבאו לעולם", לקח טוב. ועוד דרשו, "רשעים קבורים" אלו הגרים שהם באים ועושים תשובה, "וממקום קדוש יהלכו" על ידי שהלכו במקום קדוש אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות, "וישתכחו בעיר" וישתכחו מעשים רעים אשר כן עשו, וישתכחו במעשיהם הטובים אשר עשו בעיר, "גם זה הבל" שאין הבריות באין ומתקדשין לתחת כנפי השכינה (מדרש רבה).
99. מצודת דוד.
100. רש"י.
101. ר"י קרא, אבן עזרא.
102. רש"י.
103. רש"י.
104. מצודת דוד.
105. רש"י.
106. אבן עזרא.
107. רמב"ן, מצודת דוד.
108. רש"י.
109. מצודת דוד. וכאן המילה "מאת" דהיינו מאה מציינת ריבוי ולא מספר מדויק (ר' תנחום הירושלמי). ורלב"ג ביאר מאה פעמים. ולקח טוב ביאר מאה שנים שה' מאריך לחוטא שמא ישוב בתשובה.
110. מצודת דוד.
111. מצודת דוד.
112. מצודת דוד.
113. מצודת דוד.
114. רש"י, מצודת דוד.
115. רלב"ג.
116. רלב"ג. שאם הקב"ה מאריך כך לעוברי רצונו להחיותו עד שיחזור בתשובה, לעושי רצונו על אחת כמה וכמה שייטיב (לקח טוב).
117. אבן עזרא.
118. מצודת דוד. כי אפילו נמצא בו איזה מעשה טוב לא יהיה לו שום שכר בעוה"ב, כי מנכים לו שכר מצוותיו בעוה"ז בכדי שלא יהיה לו טובת ואריכות ימים ביום שכולו טוב וארוך (תעלומות חכמה על קהלת). ולקח טוב ביאר שלא יאריך ימים ביום הדין ויהיה כצל עובר שיקבל מיד את עונשו. ורש"י ביאר שיש רשעים שלא יאריכו ימים.
119. מצודת דוד.
120. רש"י, מצודת דוד.
121. ובתלמוד (קידושין לג:) "אמר ר' אלעזר, כל ת"ח שאין עומד מפני רבו נקרא רשע ואינו מאריך ימים ותלמודו משתכח, שנאמר "וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מלפני האלהים".
122. והוא מלשון הבה, שהרי הבל אחיו של קין נקרא הבל על שהוא נתון לעולם, כך הבלי קהלת, כלומר דברים שהם בעולם (לקח טוב).
123. רש"י.
124. מצודת דוד.
125. רש"י.
126. רש"י, מצודת דוד.
127. רש"י.
128. רש"י, מצודת דוד.
129. שכן כי אם היה מגיע טובה לצדיקים ורעה לרשעים בכל זמן, היה האדם מוכרח לעשות רק מעשה צדק בעבור עונש הרשע וגמול הצדק, והיה אם כן שכר הצדיק קטן מאוד (מצודת דוד).
130. אבן עזרא.
131. מצודת דוד.
132. אבן עזרא.
133. וכך יהיה עוסק בפקודים ישרים משמחי לב, ולא יהיה שטוף אחר הרבות הממון בנשך ומרבית וגזל, שכל מי שאינו שמח בחלקו ולהוט אחר ממון, בא לידי עבירת גזל וריבית ואונאה, ושאינו שמח בחלקו לעניין אהבת אשתו, שטוף לאחר הנשים להרהר על אשת איש (רש"י). ולקח טוב ביאר שהשמחה אלו המצוות. ואמרו רבותינו בתלמוד (שבת ל:), שהשמחה זו שמחתה של מצווה.
134. תרגום.
135. מצודת דוד.
136. מצודת דוד.
137. רש"י.
138. רש"י.
139. כי האכילה והשתיה מביאים את השמחה, מצודת דוד. וכל אכילה ושתייה שבקהלת אינה אלא תלמוד תורה, כענין שנאמר (ישעיה נה, א) "לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכֹלוּ וּלְכוּ שִׁבְרוּ בְּלוֹא כֶסֶף וּבְלוֹא מְחִיר יַיִן וְחָלָב" (מדרש רבה, רש"י). ובמדרש, "ושבחתי אני את השמחה" ולאחר מכן והוא ילונו בעמלו ימי חייו, בעמלו דהיינו בעולמו, בעולם הזה, ימי חייו לקבר, וכי יש מאכל ומשתה בקבר שמלוין את האדם לקברו?! אלא אלו תורה ומעשים טובים שעושה האדם (מדרש רבה).
140. רש"י, מצודת דוד.
141. רש"י, אבן עזרא, מצודת דוד, מצודת ציון.
142. מצודת דוד.
143. אבן עזרא.
144. רש"י.
145. מצודת דוד.
146. מצודת דוד.
147. מצודת דוד.
148. רש"י.
149. מצודת דוד.
150. מצודת דוד.
151. מצודת דוד.
152. מצודת דוד.
153. מצודת דוד.
154. מצודת דוד.
155. אבן עזרא, מצודת דוד. וכתב כך בדרך מליצה, מצודת דוד.
156. תעלומות חכמה. ויש מרבותינו שביארו את הפסוק על הרשע חומד הממון והעריות שאיננו נותן שינה לעיניו בגלל רדיפותיו אחרי התאוות, ובהיות טרוד בהבליו איננו רואה את הטוב האמיתי (רש"י, ר"י קרא, ספורנו).
157. מצודת דוד.
158. מצודת דוד.
159. ר"י קרא.
160. אבן עזרא.
161. מצודת דוד.
162. מצודת דוד.
163. מצודת דוד.
164. מצודת דוד.
165. ר"י קרא.
166. מצודת ציון.
167. רשב"ם.
168. מצודת דוד.
169. מצודת דוד. כי אין הבריות יכולות לעמוד על סוף דרכיו של מקום, מה שכר על המעשה אשר נעשה בעולם, שרואים רשעים מצליחים וצדיקים יורדים (רש"י).
170. מצודת דוד.
171. ר"י קרא.
172. שהרי משה רבנו בעצמו לא עמד על הדבר באומרו (שמות לג, יג) "הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ" (רש"י).
173. מצודת דוד. ובמדרש, א"ר חייא בר אבא, הרבה שאלו לעשות ולעמוד על דברי תורה ולא יכלו, מאי טעמא? "בשל אשר יעמוד האדם לבקש ולא ימצא", "וגם אם יאמר החכם" זה שלמה שאמר יכול אני להרבות נשים ולא יטו את לבבי ובסוף היטו (מדרש רבה).

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה