(א)
טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ:
כעת בא שלמה המלך ע"ה להודיע מעלת המעשה של האדם וכך אמר,
[1]
טוֹב שֵׁם
טוב היוצא לאדם למרחקים בעבור מעשיו ההגונים
[2]
מִשֶּׁמֶן טוֹב
המדיף ריח טוב למרחוק
[3]
, ששמן טוב מועיל לשעה וְאִלּוּ שם טוב לעולם
[4]
, ועוד, ששמן הטוב דרכו להפיג ריחו בכל עת והוא הולך וחסר, אבל שם טוב דרכו ללכת ולהתגבר בכל פעם,
[5]
וְיוֹם הַמָּוֶת
יותר טוב
[6]
לאיש בעל שם טוב
[7]
מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ
, כי השם הטוב שיצא לו בחייו לא יִפָּסֵק אחר המיתה, אבל ביום הִוָּלְדוֹ אין ידוע עדיין אם יזכה לשם טוב ואם יתקיים השם:
[8]
(ב)
טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל מִלֶּכֶת אֶל בֵּית מִשְׁתֶּה בַּאֲשֶׁר הוּא סוֹף כָּל הָאָדָם וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ:
וזו הסיבה שבגינה
[9]
טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל
-האבל לשמוע קינות ויללות
[10]
מִלֶּכֶת
-מללכת
[11]
אֶל בֵּית
הַ
מִשְׁתֶּה
לראות שמחות וריקודים,
[12]
בַּאֲשֶׁר
האבל
[13]
הוּא סוֹף
של
כָּל הָאָדָם
-אדם, כי כולם ימותו ויתאבלו עליהם
[14]
, ובהליכת האדם אל בית האבל מפיק הוא תועלת
[15]
היות
וְהַחַי
ההולך לבית האבל אף כי עודנו חי
[16]
יִתֵּן אֶל לִבּוֹ
שגם עליו יתאבלו בבוא עת חליפתו
[17]
, ובזה יחרד ויכנע לבבו ויהיה נשמר מן החטא:
[18]
(ג)
טוֹב כַּעַס מִשְּׂחֹק כִּי בְרֹעַ פָּנִים יִיטַב לֵב:
ועוד אמר שלמה המלך ע"ה, כי אעפ"י שהכעס מִדָּה מגונה היא,
[19]
טוֹב
לאדם שחבירו כועס עליו ויראה לו פנים של
[20]
כַּעַס מִ
פנים של
[21]
שְּׂחֹק
, כי בזה שמראה לו פנים של זעם ישקוט כעסו ולא יתנקם בו, אבל אם מראה לו פנים שוחקות השנאה נשארת טמונה בליבו,
[22]
כִּי בְרֹעַ פָּנִים
כשמראה לו פנים רעות
[23]
יִיטַב
-יהפוך לטובה
[24]
לֵב
האדם הכועס וינוח כעסו:
[25]
(ד)
לֵב חֲכָמִים בְּבֵית אֵבֶל וְלֵב כְּסִילִים בְּבֵית שִׂמְחָה:
ואחר שהזכיר שלמה המלך ע"ה כי טוב ללכת אל בית האבל, אמר כי חכמי לב אפילו שלא ילכו לשם,
[26]
לֵב
-מחשבתם של
[27]
חֲכָמִים בְּבֵית אֵבֶל
-האבל, שבכל עת יחשבו בעניין המוות
[28]
למען יכנע לבבם להיות נשמר מן החטא,
[29]
וְ
לעומתם
לֵב
-מחשבת
[30]
כְּסִילִים בְּבֵית שִׂמְחָה
שאין הם חרדים מיום המוות
[31]
, ותמיד יחשבו הם בעניין שמחת הריקוד וקלות הראש המרגילה לעבירה:
[32]
(ה)
טוֹב לִשְׁמֹעַ גַּעֲרַת חָכָם מֵאִישׁ שֹׁמֵעַ שִׁיר כְּסִילִים:
טוֹב
יותר
[33]
לִשְׁמֹעַ גַּעֲרַת
-נזיפה
[34]
מִ
חָכָם
אעפ"י שמחרידה את הלב,
[35]
מֵאִישׁ
[36]
אשר
[37]
שֹׁמֵעַ שִׁיר כְּסִילִים
אף על פי שמשמח את הלב ומסיר את היגון, שהואיל והכסילים הם המשוררים אי אפשר שלא ישמיעו לאוזנו דבר קלות ראש
[38]
, שהמקבל גערת חכם לוקח מוסר ומביאו לידי שמחה, אבל המפנה לבו לשמוע שיר כסילים מתבטל ממלאכתו ומביאתו לידי עוני:
[39]
(ו)
כִּי כְקוֹל הַסִּירִים תַּחַת הַסִּיר כֵּן שְׂחֹק הַכְּסִיל וְגַם זֶה הָבֶל:
כִּי כְקוֹל
-כמו שקול תבערת
[40]
הַסִּירִים
-ענפי הקוצים
[41]
תַּחַת הַסִּיר
-קדרת הנחושת
[42]
לא יביא למנגינת כלי ניגון
[43]
, ולא יתמיד אלא נותן קול וכבה מיד,
[44]
כֵּן
-כך הוא
[45]
שְׂחֹק
שמחת השיר
[46]
מֵ
הַכְּסִיל
כי יֵעָרֵב בשיר דברי קלות ראש
[47]
, ובלכת השומע לביתו מוצא נפשות ביתו רעבים וחסרים כל טוב
[48]
, וכמו שקול הסיר שורף ומשחית, כך קול הכסיל בהדליקו את לב התאווה משחית את זולתו,
[49]
וְ
לכן
[50]
גַם זֶה
-שיר הכסיל
[51]
הָבֶל
, שלמרות שיש בו מן הטוב שמשמח הלב ומסיר היגון, עם כל זה הוא הבל הואיל ומערב בו דברי קלות ראש:
[52]
(ז)
כִּי הָעֹשֶׁק יְהוֹלֵל חָכָם וִיאַבֵּד אֶת לֵב מַתָּנָה:
ואף אם האיש החכם הזה יגער בכסילים בשמעו כי ידברו דברי קלות ראש, עם כל זה לא טוב לשמוע את הכסיל, כי כשיגער בהם ישיבו גם הם דברי קנתור ויערבבו דעת החכם,
[53]
כִּי הָעֹשֶׁק
-הקנתור
[54]
יְהוֹלֵל
-יערבב את דעתו של
[55]
הֶ
חָכָם וִיאַבֵּד אֶת לֵב
חכמתו שהיא
[56]
מַתָּנָה
לאדם
[57]
מאת המקום
[58]
וידבר גם הוא בלי דעת:
[59]
(ח)
טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ טוֹב אֶרֶךְ רוּחַ מִגְּבַהּ רוּחַ:
כמו
[60]
שֶׁ
טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ
כי בראשית הדבר לא נודע מה יעשה, אבל כשנגמר הדבר נודע הכל, כן
[61]
טוֹב
יותר
[62]
אֶרֶךְ רוּחַ
-המאריך רוגזו ואינו ממהר לריב
[63]
מִ
מי שהוא
[64]
גְּבַהּ רוּחַ
-שיש בו גאווה יתרה
[65]
שגורמת לו לכעוס מהר, כי הממהר להתקצף כשהרגיז אותו חבירו הוא עומד עדיין בתחילת הריב ולא נודע מה יהיה בסוף, אבל אם מאריך אף מאליו ישקע הריב וכאילו הסתיים הדבר
[66]
, לכן טוב מי שנותן לב מה יהיה בסופו של דבר ומושל ברוחו ואינו עושה רעיון ליבו, מזה שעושה חרון אפו בתחילת הדבר ואינו רואה מה בסוף המעשה:
[67]
(ט)
אַל תְּבַהֵל בְּרוּחֲךָ לִכְעוֹס כִּי כַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ:
בעת התרגזך,
[68]
אַל תְּבַהֵל
-אל תמהר
[69]
בְּרוּחֲךָ לִכְעוֹס
על הדברים, אם לא אחר יִשּׁוּב וחקירה אם זה דבר שראוי לכעוס עליו
[70]
, וכוף את יצרך שלא תכעוס
[71]
כִּי
הרי
[72]
כַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים
[73]
יָנוּחַ
ומחיקם לא יצא
[74]
, שלחסרון דעתם יכעסו על קטנה שבסיבות
[75]
, לפיכך על האדם להנהיג עצמו בדרך שפלות:
[76]
(י)
אַל תֹּאמַר מֶה הָיָה שֶׁהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה כִּי לֹא מֵחָכְמָה שָׁאַלְתָּ עַל זֶה:
ממשיך שלמה המלך ע"ה ומצווה ומזהיר את החכם שישמח בחלקו, וכך אמר,
[77]
אַל תֹּאמַר
וְתִתְמַהּ מפני
[78]
מֶה
-מה
הָיָה שֶׁהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים
בדור המדבר
[79]
ודורו של יהושע ודורו של דוד
[80]
הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה
שאז מצאו טובה מרובה אשר לא נמצאה כזו בימים אלה,
[81]
כִּי לֹא מֵחָכְמָה
-מן החכמה עצמה
[82]
שָׁאַלְתָּ עַל זֶה
-שאלה כזו, אלא מפאת כסילות שאלת שאלה זו
[83]
, כי המבין יודע כי הימים שווים והמערכות העליונות הם הם, רק המקבלים ישתנו איש איש כפי חלקו
[84]
, והכל לפי זכות הדור:
[85]
(יא)
טוֹבָה חָכְמָה עִם נַחֲלָה וְיֹתֵר לְרֹאֵי הַשָּׁמֶשׁ:
טוֹבָה
היא
[86]
הַ
חָכְמָה עִם
כשיש לאדם
[87]
נַחֲלָה
ונכסים
[88]
, כי בלעדיה הם לא יתקיימו בידו,
[89]
וְיֹתֵר
נצרכת היא
[90]
לְ
כל
[91]
רֹאֵי הַשָּׁמֶשׁ
-המסתכלים במערכת השמש להוריד להם את השפע:
[92]
(יב)
כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף וְיִתְרוֹן דַּעַת הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ:
וכאשר יהיה החכם עשיר, יהיה חוסה תחת צל החכמה וצל הכסף,
[93]
כִּי
החוסה
[94]
בְּצֵל הַחָכְמָה
כאילו חוסה הוא
[95]
בְּצֵל הַכָּסֶף
כי החכמה גורמת לעושר שיבוא
[96]
, וגם צל החכמה יסוככהו מהצרות והרעות שיפול בהם הכסיל, וצל הכסף יגן עליו מן הצרות שיפול בהם העני
[97]
, ולפעמים יוכל האדם לכלכל עצמו די מחסורו עם החכמה, וזהו יתרון החכמה על הכסף,
[98]
וְ
יש עוד
[99]
יִתְרוֹן
לַ
דַּעַת
-לחכמה על הכסף
[100]
, כי הממון פעמים שיגרום מיתה לבעליו
[101]
כי יעמדו עליו רוצחים לקחת את ממונו
[102]
, ואין החכמה כן, אלא
[103]
הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ
בְּעִתֵּי הצרות בעולם הזה ובעולם הבא:
[104]
(יג)
רְאֵה אֶת מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים כִּי מִי יוּכַל לְתַקֵּן אֵת אֲשֶׁר עִוְּתוֹ:
רְאֵה
-הסתכל
[105]
אֶת מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים
והתבונן במעשהו
[106]
כמה מיושר הוא ומתוקן
[107]
, ותהיה לו עבד לעולם,
[108]
כִּי מִי
מבני האדם
[109]
יוּכַל לְתַקֵּן אֵת
הדבר
[110]
אֲשֶׁר עִוְּתוֹ
-קילקל אותו?! אף אדם! ואילו הקב"ה כן מתקן את הדבר אשר קילקל בעוון הדור
[111]
, ואם תקלקל את מעשיך ויגזור עליך ייסורין מי יוכל להצילך, שהרי אדם הראשון עבר על צווי אחד וגורש מגן עדן ושוב לא חזר:
[112]
(יד)
בְּיוֹם טוֹבָה הֱיֵה בְטוֹב וּבְיוֹם רָעָה רְאֵה גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים עַל דִּבְרַת שֶׁלֹּא יִמְצָא הָאָדָם אַחֲרָיו מְאוּמָה:
בְּיוֹם
בוא
[113]
טוֹבָה
בעולם
[114]
הֱיֵה בְטוֹב
-קבל את הטובה ותתענג בדשן נפשך,
[115]
וּבְיוֹם
בוא
[116]
רָעָה
בעולם
[117]
רְאֵה
-הסתכל ברעה להבין על מה באה וקבל אותה למרק את העוון, כי
[118]
גַּם אֶת זֶה
-הרעה עצמה
[119]
לְעֻמַּת זֶה
-לעומת העוון
[120]
, וכן הטובה ושכר פעולתה לעומת הרעה ושכר פעולתה
[121]
עָשָׂה הָאֱלֹהִים
מידה במידה, ועשה זאת
[122]
עַל דִּבְרַת
-על דבר
[123]
שֶׁלֹּא יִמְצָא הָאָדָם
להרהר
[124]
אַחֲרָיו
-אחרי מידותיו של הקב"ה
[125]
מְאוּמָה
-שום דבר רע בסדר הנהגותיו
[126]
, כי מגמול העונש שהוא מידה כנגד מידה ישכיל האדם להבין את חטאו, ושכל מה שה' עושה הוא רק צדק ומשפט, שעל שמירת קיום מצוותיו נותן לו טובה, ועל אודות עבירות שעבר נותן לו רעה:
[127]
(טו)
אֶת הַכֹּל רָאִיתִי בִּימֵי הֶבְלִי יֵשׁ צַדִּיק אֹבֵד בְּצִדְקוֹ וְיֵשׁ רָשָׁע מַאֲרִיךְ בְּרָעָתוֹ:
אֶת הַכֹּל
-כל הדברים המתהווים והנעשים בעולם
[128]
רָאִיתִי
-השגחתי בהם בהתבוננות רבה
[129]
בִּימֵי הֶבְלִי
[130]
-בכל יָמַי, למען דעת תוכן הדברים ועומק העניינים, והנה השכלתי להבין אשר
[131]
לעיתים
[132]
יֵשׁ צַדִּיק אֹבֵד
-נאבד מן העולם מפני שהוא
[133]
בְּצִדְקוֹ
, ואף שחטא מעט, הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה,
[134]
וְיֵשׁ רָשָׁע מַאֲרִיךְ
ימי טובה
[135]
בְּ
שֶׁל
[136]
רָעָתוֹ
אשר גברה, כי בשל רעתו הקב"ה מאריך את ימיו בטוב כדי שיפסיד את העולם הבא:
[137]
(טז)
אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם:
אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה
לאסור על עצמך מה שהתירה התורה למען עשות לך סייג וגדר,
[138]
וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר
מאשר גזרה חכמתו יתברך,
[139]
לָמָּה
תעשה כזאת
[140]
תִּשּׁוֹמֵם
-לשבת בשממון
[141]
מבלי להתחבר עם האנשים בעבור מרבית הפרישות ותהיה מובדל מהם?!:
[142]
(יז)
אַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה וְאַל תְּהִי סָכָל לָמָּה תָמוּת בְּלֹא עִתֶּךָ:
אם בא לך דבר המחריד,
[143]
אַל תִּרְשַׁע
-תחרד
[144]
הַרְבֵּה
-יותר מידי ולא תבלבל דעתך,
[145]
וְ
מצד שני
אַל תְּהִי סָכָל
-שוטה
[146]
לבלתי הרגיש כלום בדבר המחריד,
[147]
לָמָּה תָמוּת בְּלֹא עִתֶּךָ
?! שהרי החרד ביותר החרדה ממיתה אותו, ומי שאינו מרגיש כלום אינו נשמר מדבר המחריד, והמוות מזומן לו:
[148]
(יח)
טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה וְגַם מִזֶּה אַל תַּנַּח אֶת יָדֶךָ, כִּי יְרֵא אֱלֹהִים יֵצֵא אֶת כֻּלָּם:
טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה
-להיות חרד מדבר המחריד,
[149]
וְגַם מִזֶּה
-מלאמן את לבך לא להיות מוטרד יותר מידי
[150]
אַל תַּנַּח
-תסיר
[151]
אֶת יָדֶךָ,
כִּי
מי שהוא
[152]
יְרֵא אֱלֹהִים יֵצֵא אֶת כֻּלָּם
-ידי שניהם, מעט להחריד ומעט לאמץ את הלב, כי החרד ביותר הוא מסיר בטחונו מה', ומי שאינו מרגיש כלום כאילו אינו חושש על גזירת המקום אשר שלח עליו את החרדה:
[153]
(יט)
הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים אֲשֶׁר הָיוּ בָּעִיר:
ובעבור שאמר
[154]
"ואל תתחכם יותר" חזר לבאר שאין מעלה גדולה ממנה
[155]
, וכך אמר
הַחָכְמָה תָּעֹז
-תתן חוזק
[156]
לֶחָכָם
יותר
[157]
מֵ
אשר יתנו חוזק
[158]
עֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים אֲשֶׁר הָיוּ בָּעִיר
לשומרה
[159]
שלא תלכד:
[160]
(כ)
כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא:
ועל כי אמר שלמה המלך ע"ה "אל תהי צדיק הרבה"
[161]
, הוסיף לומר, דע כי לא תוכל שלא לחטוא כלל בפועל או בדיבור או במחשבה,
[162]
כִּי אָדָם אֵין
-כי אין אדם
[163]
צַדִּיק
בכל דרכיו
[164]
בָּאָרֶץ
-בכל הארץ,
[165]
אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב
תמיד
[166]
וְלֹא יֶחֱטָא
לעולם
[167]
, והחכמה היא למעוז לחכם כי היא מיעצתו לפשפש במעשיו ולמהר לשוב
[168]
, ומי שיש בו חכמה נותן לב בחכמתו כיצד לרצות את בוראו:
[169]
(כא)
גַּם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יְדַבֵּרוּ אַל תִּתֵּן לִבֶּךָ אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע אֶת עַבְדְּךָ מְקַלְלֶךָ:
ועוד תועיל החכמה, אשר
[170]
גַּם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יְדַבֵּרוּ
בך מדברי בוז וקלון
[171]
אַל תִּתֵּן
-לא תתן
לִבֶּךָ
לחקור בהם ולהשתדל לשמוע הדברים ההם להתרעם עליהם על מה שדברו כנגדך
[172]
, ועל ידי החכמה תפלס דרכך עד
[173]
אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע
אפילו
[174]
אֶת עַבְדְּךָ מְקַלְלֶךָ
, ולא תחשוש באלו שמדברים עליך ותעשה כאילו שלא שמעת אותם:
[175]
(כב)
כִּי גַּם פְּעָמִים רַבּוֹת יָדַע לִבֶּךָ אֲשֶׁר גַּם אַתָּה (את) קִלַּלְתָּ אֲחֵרִים:
והנה ראוי שֶׁתְּוַתֵּר בזה ולא תקפיד,
[176]
כִּי גַּם פְּעָמִים רַבּוֹת יָדַע לִבֶּךָ
וזכרת בדבר
[177]
אֲשֶׁר גַּם אַתָּה (את
כתיב
) קִלַּלְתָּ אֲחֵרִים
, והחכמה תלמדך לחשוב שלא ירע לבבך כאשר מקללים אותך
[178]
, כי כאשר עשית כן עושים לך:
[179]
(כג)
כָּל זֹה נִסִּיתִי בַחָכְמָה אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי:
כָּל זֹה
-כל מה שאמרתי
[180]
נִסִּיתִי
-בחנתי
[181]
בַחָכְמָה
-בהתחכמות רבה,
[182]
אָמַרְתִּי
-חשבתי
[183]
אֶחְכָּמָה
-להתחכם עוד יותר להשיג הכל,
[184]
וְ
אולם ההשגה
[185]
הַ
הִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי
ואין להשיגה:
[186]
(כד)
רָחוֹק מַה שֶּׁהָיָה וְעָמֹק עָמֹק מִי יִמְצָאֶנּוּ:
רָחוֹק
הוא מלהשיג את
[187]
מַה שֶּׁהָיָה
-הדבר אשר כבר היה,
[188]
וְ
אם הדבר ההוא
[189]
עָמֹק
, גם אם הוא לא דבר שעבר
[190]
, בשל היותו
[191]
עָמֹק
אין להשיגו
[192]
, וּ
מִי
אם כן
[193]
יִמְצָאֶנּוּ
-ימצא אותו?!:
[194]
(כה)
סַבּוֹתִי אֲנִי וְלִבִּי לָדַעַת וְלָתוּר וּבַקֵּשׁ חָכְמָה וְחֶשְׁבּוֹן וְלָדַעַת רֶשַׁע כֶּסֶל וְהַסִּכְלוּת הוֹלֵלוֹת:
סַבּוֹתִי
-הסבתי
[195]
אֲנִי
את פני
[196]
וְלִבִּי
-ומחשבות ליבי
[197]
לָדַעַת וְלָתוּר
-ולחפש
[198]
וּבַקֵּשׁ
-ולבקש את עניין
[199]
הַ
חָכְמָה וְחֶשְׁבּוֹן
-ומחשבת בינה, ולהעריך
[200]
וְלָדַעַת
את גרעון הָ
רֶשַׁע כֶּסֶל
-אשר באדם כסיל,
[201]
וְ
לעמוד על סוף דעתה של
[202]
הַסִּכְלוּת
-השטות
[203]
שיש בַּ
הוֹלֵלוֹת
בשיעמום
[204]
, כי אין דבר ניכר אלא מפאת הפכו:
[205]
(כו)
וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הִיא מְצוֹדִים וַחֲרָמִים לִבָּהּ אֲסוּרִים יָדֶיהָ טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה וְחוֹטֵא יִלָּכֶד בָּהּ:
כשתרתי בלבי להבין את מהות הכסילות, מצאתי דבר רע וקשה מכולם
[206]
, והוא פחיתות הרשע, וכמה יש להזהר מזה מאד,
[207]
וּמוֹצֶא אֲנִי
-ומצאתי
[208]
מַר
וקשה
[209]
מִמָּוֶת
[210]
אֶת הָאִשָּׁה
המנאפת
[211]
אֲשֶׁר הִיא מְצוֹדִים
-כלי צייד
[212]
לצודד נפשות הנפתים אחריה,
[213]
וַחֲרָמִים
-וכמו רשת
[214]
מלכודת
[215]
לִבָּהּ
, כי במחשבת ליבה תלכוד אנשים
[216]
; ומשהחזיקה באדם
[217]
אֲסוּרִים
קשורים בו
[218]
יָדֶיהָ
, כי הוא כנקשר בעבותות
[219]
שאי אפשר לו להפרד ממנה; מי
[220]
שֶׁ
טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים
[221]
יִמָּלֵט מִמֶּנָּה
לבל תטהו,
[222]
וְחוֹטֵא יִלָּכֶד בָּהּ
-ברשתה
[223]
ושוב לא יוכל להיפרד ממנה למלט נפשו:
[224]
(כז)
רְאֵה זֶה מָצָאתִי אָמְרָה קֹהֶלֶת אַחַת לְאַחַת לִמְצֹא חֶשְׁבּוֹן:
וכך אמר שלמה המלך כאשר ביקש בליבו לדעת ולתור ולבקש חכמה וחשבון,
[225]
רְאֵה
, את
זֶה מָצָאתִי אָמְרָה
נפש
[226]
קֹהֶלֶת
-שלמה
[227]
, אין למצוא מחשבת בינה כי אם בהערכת הדעות
[228]
אַחַת לְאַחַת
, דעה והיפוכה
[229]
, ובדרך זו
לִמְצֹא חֶשְׁבּוֹן
-להבין ולהשכיל איזו מהן כשרה:
[230]
(כח)
אֲשֶׁר עוֹד בִּקְשָׁה נַפְשִׁי וְלֹא מָצָאתִי אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי וְאִשָּׁה בְכָל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי:
מלבד הדברים האמורים לעיל
[231]
אֲשֶׁר
בקשתים ולא מצאתים,
[232]
עוֹד
הרבה יותר מן הרגיל
[233]
בִּקְשָׁה נַפְשִׁי
למצוא דבר מבלי צורך להעריכו אל הפכו
[234]
וְלֹא מָצָאתִי
-ולא יכולתי למצוא בבני האדם, רק
[235]
אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף
-מבין אלף אנשים
[236]
מָצָאתִי
ישר והגון אף מבלי להעריכו מול הפכו, כי מפאת עצמו ניכר שאדם ישר הוא,
[237]
וְ
אולם
אִשָּׁה בְכָל אֵלֶּה
-אלף נשותיי שתהא כשרה בנשים
[238]
שכשרותה ניכרת מפאת עצמה ללא צורך להשוותה לאישה פחותה ממנה
[239]
לֹא מָצָאתִי
כי כולן דעתן קלה עליהם
[240]
, לכך אתה צריך להזהר בה:
[241]
(כט)
לְבַד רְאֵה זֶה מָצָאתִי אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים:
לְבַד
-וחוץ מחכמה זו שמצאתי
[242]
רְאֵה
עוד דבר
[243]
זֶה
שֶׁ
מָצָאתִי
והוא
אֲשֶׁר עָשָׂה
-שעשה
[244]
הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר
-שילך בישרות
[245]
ובדרך האמצעית, ובכך יִמָּצֵא ישר והגון אף מבלי להעריכו מול הפכו,
[246]
וְ
אולם
הֵמָּה
-בני האדם הם
[247]
בִקְשׁוּ
-המבקשים
[248]
חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים
- מחשבות רבות לנטות אל הקצוות ולא ללכת בדרך האמצעית
[249]
אלא בארחות עקלקלות
[250]
, ואף לעיתים לחשוב מחשבות ומזימות של חטא:
[251]