/ מלכים א פרק יד'

פסוקים

מלכים א פרק יד'

(א) בָּעֵת הַהִיא חָלָה אֲבִיָּה בֶן יָרָבְעָם: עתה יספר איך נגזר על ירבעם גזר הדין על ידי אחיה השילוני עצמו אשר משחו למלך, ואיך כבר הוחל העונש לבא בימיו במות בנו אשר היה נכבד מכל בית אביו [1] . וּ בָּעֵת הַהִיא חָלָה אֲבִיָּה בֶן יָרָבְעָם:
(ב) וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם לְאִשְׁתּוֹ קוּמִי נָא וְהִשְׁתַּנִּית וְלֹא יֵדְעוּ כִּי אַתְּ (אתי) אֵשֶׁת יָרָבְעָם וְהָלַכְתְּ שִׁלֹה הִנֵּה שָׁם אֲחִיָּה הַנָּבִיא הוּא דִבֶּר עָלַי לְמֶלֶךְ עַל הָעָם הַזֶּה: וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם לְאִשְׁתּוֹ קוּמִי נָא וְהִשְׁתַּנִּית -תְּשַׁנִּי [2] את בגדייך [3] וְלֹא יֵדְעוּ -כדי שלא יְזַהוּ (לא הנביא ולא העם) כִּי אַתְּ (אתי כתיב ) אֵשֶׁת יָרָבְעָם שזה יהיה לי למוקש [4] הן מצד הנביא [5] והן מצד העם, [6] וְהָלַכְתְּ לְ שִׁלֹה הִנֵּה שָׁם נמצא אֲחִיָּה הַנָּבִיא שֶׁדְּבַר ה' בפיו אמת [7] , שכן הוּא זה אשר דִבֶּר -התנבא עָלַי שאהיה לְמֶלֶךְ עַל הָעָם הַזֶּה:
(ג) וְלָקַחַתְּ בְּיָדֵךְ עֲשָׂרָה לֶחֶם, וְנִקֻּדִים וּבַקְבֻּק דְּבַשׁ, וּבָאת אֵלָיו הוּא יַגִּיד לָךְ מַה יִּהְיֶה לַנָּעַר: וְלָקַחַתְּ בְּיָדֵךְ -עִמָּךְ [8] מנחה לנביא [9] עֲשָׂרָה לֶחֶם, וְנִקֻּדִים -וקליות [10] שמהן עושים פת יבש מתובל [11] הנקרא כִּיסְנִין, [12] וּבַקְבֻּק דְּבַשׁ, [13] וּבָאת אֵלָיו לאחיה וְ הוּא יַגִּיד לָךְ מַה יִּהְיֶה לַנָּעַר: [14]
(ד) וַתַּעַשׂ כֵּן אֵשֶׁת יָרָבְעָם וַתָּקָם וַתֵּלֶךְ שִׁלֹה וַתָּבֹא בֵּית אֲחִיָּה, וַאֲחִיָּהוּ לֹא יָכֹל לִרְאוֹת כִּי קָמוּ עֵינָיו מִשֵּׂיבוֹ: וַתַּעַשׂ כֵּן אֵשֶׁת יָרָבְעָם וַתָּקָם וַתֵּלֶךְ לְ שִׁלֹה וַתָּבֹא בֵּית אֲחִיָּה, וַאֲחִיָּהוּ לֹא יָכֹל לִרְאוֹת כִּי קָמוּ -כָּהוּ [15] עֵינָיו ופסק לראות [16] מִשֵּׂיבוֹ -בשל זקנתו: [17]
(ה) וַיהֹוָה אָמַר אֶל אֲחִיָּהוּ הִנֵּה אֵשֶׁת יָרָבְעָם בָּאָה לִדְרֹשׁ דָּבָר מֵעִמְּךָ אֶל בְּנָהּ כִּי חֹלֶה הוּא, כָּזֹה וְכָזֶה תְּדַבֵּר אֵלֶיהָ, וִיהִי כְבֹאָהּ וְהִיא מִתְנַכֵּרָה: וַיהֹוָה טרם בוא אשת ירבעם אל אחיה אָמַר -גילה אֶל אֲחִיָּהוּ הִנֵּה אֵשֶׁת יָרָבְעָם בָּאָה -תבוא לִדְרֹשׁ דָּבָר מֵעִמְּךָ אֶל -אודות בְּנָהּ כִּי חֹלֶה הוּא, כָּזֹה וְכָזֶה -וכך (כפי שאמר לה להלן) [18] תְּדַבֵּר אֵלֶיהָ, וִיהִי כְבֹאָהּ -וכשתבוא אליך וְהִיא -היא מִתְנַכֵּרָה -תעשה עצמה כאישה אחרת [19] שלא תכיר אותה: [20]
(ו) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲחִיָּהוּ אֶת קוֹל רַגְלֶיהָ בָּאָה בַפֶּתַח, וַיֹּאמֶר בֹּאִי אֵשֶׁת יָרָבְעָם לָמָּה זֶּה אַתְּ מִתְנַכֵּרָה וְאָנֹכִי שָׁלוּחַ אֵלַיִךְ קָשָׁה: וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲחִיָּהוּ אֶת קוֹל רַגְלֶיהָ של אשת ירבעם בָּאָה בַפֶּתַח, וַיֹּאמֶר בֹּאִי אֵשֶׁת יָרָבְעָם לָמָּה זֶּה אַתְּ מִתְנַכֵּרָה -למה לך להתנכר [21] לבל יכירך איש?! וְ הלא אָנֹכִי שָׁלוּחַ מאת הקב"ה [22] רק אֵלַיִךְ בנבואה [23] קָשָׁה ולא יִוָּדַע לאיש [24] , ועוד שאין טעם שתסתירי את עצמך כי הנבואה הגיעה אלי ללא קשר להגעתך אלי: [25]
(ז) לְכִי אִמְרִי לְיָרָבְעָם כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעַן אֲשֶׁר הֲרִימֹתִיךָ מִתּוֹךְ הָעָם וָאֶתֶּנְךָ נָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל: לְכִי אִמְרִי לְיָרָבְעָם בעלך כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעַן -עקב אֲשֶׁר הֲרִימֹתִיךָ -הִפְרַשְׁתִּיךָ [26] מִתּוֹךְ הָעָם שהיית הדיוט, [27] וָאֶתֶּנְךָ -וְהֵרַמְתִּי אותך [28] ל נָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל: [29]
(ח) וָאֶקְרַע אֶת הַמַּמְלָכָה מִבֵּית דָּוִד וָאֶתְּנֶהָ לָךְ וְלֹא הָיִיתָ כְּעַבְדִּי דָוִד אֲשֶׁר שָׁמַר מִצְוֹתַי וַאֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרַי בְּכָל לְבָבוֹ לַעֲשׂוֹת רַק הַיָּשָׁר בְּעֵינָי: וָאֶקְרַע אֶת הַמַּמְלָכָה מִבֵּית דָּוִד וָאֶתְּנֶהָ לָךְ ואם כן היה לך להיות צדיק יותר מבית דוד, [30] וְלֹא רק שלא הָיִיתָ כְּעַבְדִּי דָוִד אֲשֶׁר שָׁמַר מִצְוֹתַי בפועל [31] וַאֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרַי בְּכָל כוונת [32] לְבָבוֹ לַעֲשׂוֹת רַק הַיָּשָׁר בְּעֵינָי:
(ט) וַתָּרַע לַעֲשׂוֹת מִכֹּל אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ, וַתֵּלֶךְ וַתַּעֲשֶׂה לְּךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וּמַסֵּכוֹת לְהַכְעִיסֵנִי, וְאֹתִי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גַוֶּךָ: אלא וַתָּרַע לַעֲשׂוֹת -שֶׁהֵרַעְתָּ יותר מִכֹּל המלכים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ, [33] וַתֵּלֶךְ וַתַּעֲשֶׂה לְּךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וּמַסֵּכוֹת בשביל [34] לְהַכְעִיסֵנִי, וְאֹתִי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גַוֶּךָ -גּוּפְךָ [35] כאדם המשליך הדבר לאחוריו: [36]
(י) לָכֵן הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל בֵּית יָרָבְעָם וְהִכְרַתִּי לְיָרָבְעָם מַשְׁתִּין בְּקִיר עָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל וּבִעַרְתִּי אַחֲרֵי בֵית יָרָבְעָם כַּאֲשֶׁר יְבַעֵר הַגָּלָל עַד תֻּמּוֹ: לָכֵן הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל בֵּית יָרָבְעָם וְהִכְרַתִּי -והשמדתי [37] לְיָרָבְעָם מַשְׁתִּין בְּקִיר -את הזכרים [38] , וכן את הממון [39] והעושר [40] ה עָצוּר -השמור באוצרות [41] שבידו, [42] וְ אפילו [43] את המקנה [44] ה עָזוּב [45] בְּיִשְׂרָאֵל בפרסום רב [46] אכרית, [47] וּבִעַרְתִּי -והעלמתי [48] אַחֲרֵי בֵית יָרָבְעָם כַּאֲשֶׁר יְבַעֵר הַגָּלָל -השן את המאכל [49] עַד תֻּמּוֹ לעשותו גלל (צואה): [50]
(יא) הַמֵּת לְיָרָבְעָם בָּעִיר יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים, וְהַמֵּת בַּשָּׂדֶה יֹאכְלוּ עוֹף הַשָּׁמָיִם, כִּי יְהֹוָה דִּבֵּר: וגם המתים לא יינתנו לקבורה [51] , שכן הַמֵּת -המתים שיהיו לְ בית [52] יָרָבְעָם בָּעִיר יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים, וְהַמֵּת ים שיהיו לו בַּשָּׂדֶה יֹאכְלוּ אותם עוֹף הַשָּׁמָיִם, כִּי יְהֹוָה דִּבֵּר ויקיים את דבריו: [53]
(יב) וְאַתְּ קוּמִי לְכִי לְבֵיתֵךְ, בְּבֹאָה רַגְלַיִךְ הָעִירָה וּמֵת הַיָּלֶד: וְאַתְּ קוּמִי לְכִי לְבֵיתֵךְ, בְּבֹאָה -וּבְבֹא [54] רַגְלַיִךְ כשתגיעי הָעִירָה וּמֵת -ימות הַיָּלֶד , וזה יהיה לך הסימן שנבואתי אמת: [55]
(יג) וְסָפְדוּ לוֹ כָל יִשְׂרָאֵל וְקָבְרוּ אֹתוֹ, כִּי זֶה לְבַדּוֹ יָבֹא לְיָרָבְעָם אֶל קָבֶר יַעַן נִמְצָא בוֹ דָּבָר טוֹב אֶל יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּבֵית יָרָבְעָם: וְסָפְדוּ לוֹ כָל יִשְׂרָאֵל וְקָבְרוּ אֹתוֹ, כִּי זֶה לְבַדּוֹ -רק הוא מבית ירבעם יָבֹא לְיָרָבְעָם אֶל קָבֶר -ייקבר, בקבר שחצב ירבעם למשפחתו, [56] יַעַן -שהגם שהוא אינו צדיק [57] נִמְצָא רק [58] בוֹ מכל בית ירבעם דָּבָר טוֹב אֶל יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל (שהושיבו אביו שומר שלא יעלה איש לרגל וביטל משמרתו [59] ועלה לרגל) [60] בְּ כל בֵית יָרָבְעָם אשר עיכבו אותו: [61]
(יד) וְהֵקִים יְהֹוָה לוֹ מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יַכְרִית אֶת בֵּית יָרָבְעָם זֶה הַיּוֹם וּמֶה גַּם עָתָּה: וְהֵקִים יְהֹוָה לוֹ מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל [62] אֲשֶׁר יַכְרִית אֶת זרע [63] בֵּית יָרָבְעָם זֶה הַיּוֹם -מהנולדים לו היום [64] וּמֶה גַּם עָתָּה -וגם מאלו שייוולדו לו מעתה וָהֵילָךְ: [65]
(טו) וְהִכָּה יְהֹוָה אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר יָנוּד הַקָּנֶה בַּמַּיִם וְנָתַשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נָתַן לַאֲבוֹתֵיהֶם וְזֵרָם מֵעֵבֶר לַנָּהָר יַעַן אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת אֲשֵׁרֵיהֶם מַכְעִיסִים אֶת יְהֹוָה: ולא רק על בית ירבעם יבוא העונש אלא גם על ישראל, [66] וְהִכָּה יְהֹוָה אֶת יִשְׂרָאֵל שינודו ממקומם כַּאֲשֶׁר יָנוּד -יתנדנד הַקָּנֶה בַּמַּיִם מרוב רכות, [67] וְנָתַשׁ -ויעקור [68] אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נָתַן לַאֲבוֹתֵיהֶם וְזֵרָם -וִיפַזְּרֵם [69] מֵעֵבֶר לַנָּהָר פְּרָת, [70] יַעַן אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת אֲשֵׁרֵיהֶם [71] והיו מַכְעִיסִים בכך אֶת יְהֹוָה שכן לא עבדו אותם בכפיית ירבעם (כמו העגלים) אלא הוסיפו עבודה זרה זו מעצמם: [72]
(טז) וְיִתֵּן אֶת יִשְׂרָאֵל בִּגְלַל חַטֹּאות יָרָבְעָם אֲשֶׁר חָטָא וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל: וְיִתֵּן אֶת יִשְׂרָאֵל לִקְלָלָה וּלְשַׁמָּה [73] בִּגְלַל חַטֹּאות יָרָבְעָם אֲשֶׁר חָטָא בעצמו [74] וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל בעגלי הזהב שעשה: [75]
(יז) וַתָּקָם אֵשֶׁת יָרָבְעָם וַתֵּלֶךְ וַתָּבֹא תִרְצָתָה הִיא בָּאָה בְסַף הַבַּיִת וְהַנַּעַר מֵת: וַתָּקָם אֵשֶׁת יָרָבְעָם וַתֵּלֶךְ מהנביא וַתָּבֹא תִרְצָתָה -לעיר תרצה [76] , והנה הִיא בָּאָה -הגיעה בְסַף -אל מפתן [77] הַבַּיִת וְ נודע לה [78] ש הַנַּעַר התחיל לגסוס [79] וממש כעת [80] מֵת:
(יח) וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ וַיִּסְפְּדוּ לוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל כִּדְבַר יְהֹוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ אֲחִיָּהוּ הַנָּבִיא: וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ וַיִּסְפְּדוּ לוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל כִּדְבַר יְהֹוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ אֲחִיָּהוּ הַנָּבִיא שהילד הזה יזכה להספד וקבורה שלא כמו כל בית ירבעם: [81]
(יט) וְיֶתֶר דִּבְרֵי יָרָבְעָם אֲשֶׁר נִלְחַם וַאֲשֶׁר מָלָךְ הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל: וְיֶתֶר דִּבְרֵי יָרָבְעָם מהמלחמות [82] אֲשֶׁר נִלְחַם וַאֲשֶׁר מָלָךְ על ישראל, הִנָּם -הנה הם [83] כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל -ספר מיוחד היה בו כתבו כל הקורות והסיפורים: [84]
(כ) וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ יָרָבְעָם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, וַיִּשְׁכַּב עִם אֲבֹתָיו וַיִּמְלֹךְ נָדָב בְּנוֹ תַּחְתָּיו: וְהַיָּמִים -והתקופה אֲשֶׁר מָלַךְ יָרָבְעָם על ישראל עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, וַיִּשְׁכַּב עִם אֲבֹתָיו וַיִּמְלֹךְ נָדָב בְּנוֹ תַּחְתָּיו:
(כא) וּרְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה מָלַךְ בִּיהוּדָה, בֶּן אַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה רְחַבְעָם בְּמָלְכוֹ וּשֲׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַר יְהֹוָה לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וְשֵׁם אִמּוֹ נַעֲמָה הָעַמֹּנִית: וּרְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה מָלַךְ בִּיהוּדָה, בֶּן אַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה היה רְחַבְעָם בְּמָלְכוֹ וּשֲׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַר יְהֹוָה לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל , והיה ראוי שלא יטה מדרך ה' [85] , ואף על פי כן [86] הלך אחרי מעשי אמו [87] ומנהגיה, [88] וְשֵׁם אִמּוֹ שעבדה ע"ז לעת זקנת שלמה ויעצה אותו להרשיע [89] נַעֲמָה הָעַמֹּנִית מעמון:
(כב) וַיַּעַשׂ יְהוּדָה הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה, וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָם בְּחַטֹּאתָם אֲשֶׁר חָטָאוּ: שלוש שנים אחר שמלך ירבעם [90] וַיַּעַשׂ -התחיל שבט יְהוּדָה לעשות הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה, וַיְקַנְאוּ -והקניטו [91] והרגיזו [92] אֹתוֹ בעבודת הגילולים [93] יותר מִכֹּל אֲשֶׁר עָשׂוּ -הכעיסוהו [94] אֲבֹתָם בְּחַטֹּאתָם אֲשֶׁר חָטָאוּ בימי השופטים: [95]
(כג) וַיִּבְנוּ גַם הֵמָּה לָהֶם בָּמוֹת וּמַצֵּבוֹת וַאֲשֵׁרִים עַל כָּל גִּבְעָה גְבֹהָה, וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן: וַיִּבְנוּ שבט יהודה גַם הֵמָּה -הם כמו עשרת השבטים [96] לָהֶם בָּמוֹת -בניינים גבוהים בהם עמדו המזבחות לעבודה זרה, [97] וּמַצֵּבוֹת אלו מזבחות עשויים מאבן אחת, [98] וַאֲשֵׁרִים -אלילים עשויים מעץ [99] אותם עשו [100] עַל כָּל גִּבְעָה גְבֹהָה, וְ את הבמות והמזבחות עשו [101] תַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן -לח ורטוב המרבה בענפים: [102]
(כד) וְגַם קָדֵשׁ הָיָה בָאָרֶץ עָשׂוּ כְּכֹל הַתּוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְהֹוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וְגַם קָדֵשׁ -ניאוף [103] הָיָה בָאָרֶץ , ושבט יהודה עָשׂוּ [104] כְּכֹל הַתּוֹעֲבֹת של [105] הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ -גירש [106] יְהֹוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(כה) וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם, עָלָה שִׁישַׁק (שושק מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל יְרוּשָׁלִָם: וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם, עָלָה שִׁישַׁק (שושק כתיב) הוא פרעה נְכֹה [107] מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל יְרוּשָׁלִָם:
(כו) וַיִּקַּח אֶת אֹצְרוֹת בֵּית יְהֹוָה וְאֶת אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֶת הַכֹּל לָקָח וַיִּקַּח אֶת כָּל מָגִנֵּי הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה: וַיִּקַּח משם אֶת אֹצְרוֹת בֵּית יְהֹוָה וְאֶת אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֶת כסא שלמה שהיה החביב [108] מן הַכֹּל לָקָח , ולא השאיר מהם כלום, [109] וַיִּקַּח אֶת כָּל מָגִנֵּי הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה: [110]
(כז) וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם תַּחְתָּם מָגִנֵּי נְחֹשֶׁת וְהִפְקִיד עַל יַד שָׂרֵי הָרָצִים הַשֹּׁמְרִים פֶּתַח בֵּית הַמֶּלֶךְ: וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם תַּחְתָּם -במקומם של מגיני הזהב מָגִנֵּי נְחֹשֶׁת , ועשה זאת לתשובה ולזכר עוונותיו, [111] וְהִפְקִיד -והניח [112] אותם עַל יַד -ביד [113] שָׂרֵי הָרָצִים הַשֹּׁמְרִים פֶּתַח בֵּית הַמֶּלֶךְ:
(כח) וַיְהִי מִדֵּי בֹא הַמֶּלֶךְ בֵּית יְהֹוָה יִשָּׂאוּם הָרָצִים וֶהֱשִׁיבוּם אֶל תָּא הָרָצִים: וַיְהִי מִדֵּי בֹא -בכל זמן שבא [114] הַמֶּלֶךְ לְ בֵּית יְהֹוָה אחר שנכנע הוא ויהודה עמו ושבו אל ה', [115] יִשָּׂאוּם הָרָצִים לפניו לכבוד [116] ולהגן עליו מהאויב הבא פתאום, [117] וֶהֱשִׁיבוּם -והחזירו הרצים את המגנים אחרי בואו לבית המלך [118] אֶל תָּא הָרָצִים העומדים שם תמיד [119] , וזאת כדי לשמור על המגנים טוב יותר: [120]
(כט) וְיֶתֶר דִּבְרֵי רְחַבְעָם וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלֹא הֵמָּה כְתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה: וְיֶתֶר דִּבְרֵי רְחַבְעָם וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלֹא הֵמָּה כְתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה:
(ל) וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵין רְחַבְעָם וּבֵין יָרָבְעָם כָּל הַיָּמִים: וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵין רְחַבְעָם וּבֵין יָרָבְעָם כָּל הַיָּמִים , ואף על פי שמנע אותו שמעיה הנביא מלהילחם בישראל [121] מכל מקום לאחר זמן חזר ונלחם עמו כל הימים עד מותו: [122]
(לא) וַיִּשְׁכַּב רְחַבְעָם עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד, וְשֵׁם אִמּוֹ נַעֲמָה הָעַמֹּנִית וַיִּמְלֹךְ אֲבִיָּם בְּנוֹ תַּחְתָּיו: וַיִּשְׁכַּב רְחַבְעָם עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד, וְשֵׁם אִמּוֹ נַעֲמָה הָעַמֹּנִית [123] אשר הסיתה אותו לרוע עד סוף ימיו [124] ועד יום מותו נדמה במעשיו למעשי אמו, [125] וַיִּמְלֹךְ אֲבִיָּם בְּנוֹ תַּחְתָּיו:

הערות

1. מלבי"ם.
2. מצודת ציון.
3. מצודת דוד.
4. מצודת דוד.
5. כי לאחר שסר מדרכי ה', חשש שאחיה יתנבא עליו רע (רד"ק, רלב"ג).
6. שיגידו העם שאני מאמין בנביאי ה' ולא בנביאי הבעל (מלבי"ם).
7. מצודת דוד.
8. מצודת ציון.
9. כנהוג אז (רד"ק רלב"ג, מלבי"ם).
10. רש"י.
11. רלב"ג.
12. תרגום, רד"ק.
13. וכל תשורות אלו היו מדברים זולים כדי שלא יכיר הנביא שהיא אשת ירבעם אלא יחשוב שהיא אישה פשוטה מהעם (מלבי"ם).
14. ואע"פ שאחיה נביא, לא חשש ירבעם שיגלה שהיא אשתו, מפני שהנביא מתנבא רק על מה שהוא שואל, וכיוון שלא יידע שהיא אשת ירבעם לא ישאל מה יהיה עם בית ירבעם (מלבי"ם).
15. תרגום, לפי שדרך העין להתנענע בעת הראות, אבל כשנעדר הראות מן העין, תקום ותעמוד במקום אחד (מצודת דוד).
16. רלב"ג.
17. תרגום, רד"ק. ובמדרש, מכאן אמרו כל המעמיד בן רשע או תלמיד רשע עיניו כהות, בן רשע מיצחק שנאמר (בראשית כז, א) "וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת" שהעמיד עשו הרשע, תלמיד רשע מאחיה השילוני שנאמר "וַאֲחִיָּהוּ לֹא יָכֹל לִרְאוֹת" שהעמיד תלמיד רשע, ואי זהו זה? ירבעם בן נבט (ילקוט שמעוני).
18. רד"ק, מצודת דוד.
19. רש"י, מצודת דוד.
20. רד"ק.
21. מצודת דוד.
22. רש"י.
23. מלבי"ם.
24. מצודת דוד.
25. מלבי"ם.
26. כמו שמפרישים תרומה (מצודת ציון).
27. מלבי"ם.
28. מלבי"ם.
29. והיה לך לזכור זאת ולעבדני ביתר שאת (מלבי"ם).
30. מלבי"ם.
31. מלבי"ם.
32. מלבי"ם.
33. שלמה ורחבעם (מצודת דוד). שהרי שלמה בנה במות בעבור נשיו ואתה עשית זאת לעצמך, והוא לא מיחה בנשיו מתוך שאהב אותן ואתה לא עשית זאת מאהבת נשים אלא רק להכעיסני, שלמה לא עזב את ה' ועבודתו ואתה כן (מלבי"ם).
34. מלבי"ם.
35. מצודת ציון.
36. רד"ק. ובמדרש, א"ר יצחק א"ר יוחנן משום ר' אליעזר בן יעקב כל האוכל ושותה ואח"כ מתפלל, עליו הכתוב אומר "וְאֹתִי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גַוֶּךָ" אל תקרי גוך אלא גיאך, אמר הקב"ה אחר שאכל ושתה זה ונתגאה קבל עליו עול מלכות שמים?! (ילקוט שמעוני, ברכות י ע"ב).
37. מלשון כרת.
38. מצודת ציון.
39. מלבי"ם.
40. רד"ק בשם אביו, מצודת דוד.
41. רד"ק.
42. רלב"ג.
43. רד"ק.
44. רד"ק בשם אביו, מצודת דוד, מלבי"ם.
45. רלב"ג פירש את העזוב ביד זולתו. ורד"ק פירש עצור ועזוב אפילו אלה שהיו עצורים ועזובים שלא היו אמורים להיכרת, יכרתו שלא ישאר מירבעם דבר.
46. מצודת דוד.
47. רד"ק.
48. עניין פינוי מן המקום כמו (כך משמע ממצודת ציון שמביא את הפירוש) "בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת" (דברים כו, יג).
49. רד"ק. ורלב"ג פירש כפי שתבער הרוח.
50. רש"י.
51. מלבי"ם פס' י'.
52. מצודת דוד.
53. מצודת דוד.
54. רד"ק.
55. רלב"ג.
56. וגם ירבעם לא יבוא לקבורה (מלבי"ם).
57. מלבי"ם.
58. רלב"ג, מצודת דוד.
59. רש"י, רד"ק.
60. מצודת דוד. ובמדרש, מאי דבר טוב? ר' זירא בר' חיננא בר פפא, חד אמר שבטל משמרתו ועלה לרגל, וחד אמר שבטל פרדסיאות שהושיב ירבעם אביו על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל (ילקוט שמעוני).
61. מלבי"ם.
62. ולא יהיה זה אחד ממלכי יהודה רק מלך שיקום אחריו על ישראל, וה' יקימהו לתכלית זה (מלבי"ם).
63. רלב"ג.
64. רש"י, מצודת דוד.
65. רש"י, מצודת דוד, מצודת ציון.
66. מלבי"ם.
67. שינודו אך לא ייעקרו (תענית כ., רד"ק). ובמדרש, א"ר יהודה אמר רב לברכה, דא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מאי דכתיב (משלי כז, ו) "נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב, וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא"? טובה קללה שקלל אחיה השילוני את ישראל מברכה שברכם בלעם הרשע, אחיה השילוני קלל את ישראל בקנה, מה קנה זה עומד במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובים אפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו הולך ובא עמהם, דממו הרוחות עומד במקומו, בלעם הרשע ברכם בארז "כארזים עלי מים", מה ארז זה אינו עומד במקום מים ואין גזעו מחליף ואין שרשיו מרובין ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו, וכיון שנשבה רוח דרומית עוקרתו והופכתו על פניו. דרש רשב"א לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהי קשה כארז לפיכך זכה קנה לקולמוס (ילקוט שמעוני, תענית כ ע"א).
68. מצודת ציון.
69. מצודת ציון.
70. תרגום. ורד"ק פירש נהר כוש שם גלו בגלות הראשונה. ומצודת דוד פירש נהר גוזן.
71. אילן הנעבד (מצודת ציון).
72. מלבי"ם.
73. רד"ק.
74. מצודת דוד.
75. מצודת דוד. והגם שהוא החטיא אותם, נענשו בגלל שהוסיפו עבודה זרה כשעשו את אֲשֵׁרֵיהֶם שגילו בכך דעתם שלא היו אנוסים (מלבי"ם).
76. שהיתה עיר מלוכה עד שעמרי בנה את שומרון (מצודת דוד).
77. מצודת ציון.
78. מלבי"ם.
79. במועד שנכנסה לעיר כדברי הנביא (רד"ק).
80. ממש בכניסתה לבית כדברי הנביא (רד"ק, רלב"ג).
81. ראה פס' יג' לעיל.
82. מצודת דוד.
83. מצודת ציון.
84. מצודת דוד.
85. מלבי"ם.
86. רש"י.
87. רד"ק. והנה נדמה למקור אשר חוצב ממנה, כי אמו היתה בת עובדי כוכבים ומזלות (מצודת דוד).
88. רלב"ג.
89. מלבי"ם.
90. מלבי"ם.
91. רש"י.
92. מצודת ציון.
93. רלב"ג.
94. מצודת דוד.
95. מצודת דוד.
96. רש"י, מצודת דוד.
97. מצודת ציון. ואף אם היו מזבחים לה' היה אסור, שהבמות נאסרו מאז שנבנה בית המקדש (רלב"ג).
98. מצודת ציון.
99. רלב"ג.
100. מלבי"ם.
101. מלבי"ם.
102. מצודת ציון.
103. רש"י, מצודת ציון. וי"א מקום ניאוף (רלב"ג).
104. וי"א שלא מיחו ביד הגויים אשר עשו (מלבי"ם).
105. רד"ק.
106. מצודת ציון.
107. ונקרא שישק, על שהיה שוקק ומתאווה כל ימיו לכסא השן שהיה לשלמה חתנו, ועכשיו עלה ולקחו (רש"י).
108. רש"י.
109. מצודת דוד.
110. כמובא לעיל בפרק י' פסוק טז.
111. מלבי"ם.
112. מצודת ציון בפס' כד.
113. מצודת ציון בפס' כד.
114. מצודת ציון.
115. רד"ק.
116. רש"י.
117. מצודת דוד.
118. רש"י.
119. רש"י.
120. רלב"ג.
121. לעיל בפרק יב, כב-כד, רד"ק.
122. מצודת דוד.
123. מצודת דוד.
124. מלבי"ם.
125. מצודת דוד.

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה