(א)
וּבֶן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם קָבַץ אֶת כָּל חֵילוֹ וּשְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם מֶלֶךְ אִתּוֹ, וְסוּס וָרָכֶב וַיַּעַל וַיָּצַר עַל שֹׁמְרוֹן וַיִּלָּחֶם בָּהּ:
וּבֶן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם קָבַץ אֶת כָּל חֵילוֹ וּשְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם מֶלֶךְ
-מלכים וצבאותיהם
אִתּוֹ,
וְסוּס
-וסוסים
וָרָכֶב
-ורכבים בכמות רבה כראוי לשלושים ושתיים מלכים,
[1]
וַיַּעַל
בן הדד
וַיָּצַר
-ועשה מצור
עַל שֹׁמְרוֹן
שהיתה במלכות ישראל
וַיִּלָּחֶם בָּהּ:
(ב)
וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הָעִירָה:
וַיִּשְׁלַח
בן הדד
מַלְאָכִים
-שליחים
אֶל אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הָעִירָה
-לשומרון שם ישב אחאב:
(ג)
וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה אָמַר בֶּן הֲדַד כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ לִי הוּא וְנָשֶׁיךָ וּבָנֶיךָ הַטּוֹבִים לִי הֵם:
וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה אָמַר בֶּן הֲדַד
, היות ואתה עבדי כל רכושך הוא שלי, אולם לעת עתה תתן לי
[2]
כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ
שכן
לִי הוּא
שייך,
וְנָשֶׁיךָ
הטובות והיפות,
[3]
וּבָנֶיךָ הַטּוֹבִים
שכן גם
לִי הֵם
שייכים, ואולם אחאב הבין כי היות והוא תחת עבדות בן הדד, הכל שייך לו ביחס הקניין כלומר שנשיו ובניו וקניינים הם תחת עבדותו ולא שייקחם ממנו:
[4]
(ד)
וַיַּעַן מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר כִּדְבָרְךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, לְךָ אֲנִי וְכָל אֲשֶׁר לִי:
וכיוון שחשב אחאב שכל שאלת בן הדד היתה שהכל יהיה תחת ממשלתו, ולהטיל עליהם מס ושיעבוד, לכן הודה לו
[5]
וַיַּעַן מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל
לפי הבנתו
[6]
וַיֹּאמֶר כִּדְבָרְךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ,
לְךָ אֲנִי
תחת ממשלתך לעבדך
[7]
וְכָל אֲשֶׁר לִי
תטיל עליו מס ושעבוד:
[8]
(ה)
וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים וַיֹּאמְרוּ כֹּה אָמַר בֶּן הֲדַד לֵאמֹר, כִּי שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ לֵאמֹר כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ וְנָשֶׁיךָ וּבָנֶיךָ לִי תִתֵּן:
וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים
לאחאב
וַיֹּאמְרוּ כֹּה אָמַר בֶּן הֲדַד לֵאמֹר,
כִּי שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ
שליחים כוונתי היתה
[9]
לֵאמֹר
לך כי
כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ וְנָשֶׁיךָ וּבָנֶיךָ לִי תִתֵּן
בפועל
[10]
, ולא רק שיהיו תחת ממשלתי שזה ברור מאליו:
[11]
(ו)
כִּי אִם כָּעֵת מָחָר אֶשְׁלַח אֶת עֲבָדַי אֵלֶיךָ וְחִפְּשׂוּ אֶת בֵּיתְךָ וְאֵת בָּתֵּי עֲבָדֶיךָ וְהָיָה כָּל מַחְמַד עֵינֶיךָ יָשִׂימוּ בְיָדָם וְלָקָחוּ:
ודע לך
כִּי אִם
לא תתן לי היום את מבוקשי,
[12]
כָּעֵת
-באותה שעה
מָחָר אֶשְׁלַח אֶת עֲבָדַי אֵלֶיךָ
ולא יסתפקו במה שביקשתי היום,
[13]
וְחִפְּשׂוּ
-ויבקרו ויחקרו
[14]
אֶת בֵּיתְךָ וְאֵת בָּתֵּי עֲבָדֶיךָ וְהָיָה כָּל מַחְמַד עֵינֶיךָ יָשִׂימוּ בְיָדָם וְלָקָחוּ
אותו ממך, וזאת בנוסף לכסף והזהב שביקשתי
[15]
, עד שלא יישאר בידך שום דבר חמדה
[16]
וגם את ספר התורה שלך אקח
[17]
וזהו סימן להעברת המלכות
[18]
. (אמר אחאב בלבו, דבר גדול זה מבקש
[19]
, אין זה שלי לבדי, של זקני ישראל היא
[20]
, לפיכך):
(ז)
וַיִּקְרָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְכָל זִקְנֵי הָאָרֶץ וַיֹּאמֶר דְּעוּ נָא וּרְאוּ כִּי רָעָה זֶה מְבַקֵּשׁ כִּי שָׁלַח אֵלַי לְנָשַׁי וּלְבָנַי וּלְכַסְפִּי וְלִזְהָבִי וְלֹא מָנַעְתִּי מִמֶּנּוּ:
וַיִּקְרָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְכָל זִקְנֵי הָאָרֶץ וַיֹּאמֶר דְּעוּ נָא וּרְאוּ כִּי רָעָה
בן הדד
זֶה מְבַקֵּשׁ
ואין דעתו לשלום כי אם למלחמה,
[21]
כִּי שָׁלַח אֵלַי
בדרישה לקחת בעלות בפועל
לְנָשַׁי וּלְבָנַי וּלְכַסְפִּי וְלִזְהָבִי וְ
זאת למרות שֶׁ
לֹא מָנַעְתִּי מִמֶּנּוּ
-שהסכמתי להיכנע תחתיו להיות לו לעבד אני ונפשות ביתי
[22]
, ואחרי כל זאת האם לא הייתי צריך למנוע ממנו לקחתם?!
[23]
וכעת מוסיף הוא בדרישותיו ודורש גם את ספר התורה, האם עלי לתת לו את זאת?!:
[24]
(ח)
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כָּל הַזְּקֵנִים וְכָל הָעָם אַל תִּשְׁמַע וְלוֹא תֹאבֶה:
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כָּל הַזְּקֵנִים וְכָל הָעָם אַל תִּשְׁמַע
למה שהוא ביקש,
[25]
וְלוֹא
-ולא
תֹאבֶה
תִּתְרַצֶּה
[26]
בליבך להיות לו לעבד כמו שחשבת, אלא רק תחשוב איך לפרוק עולו מעליך כשתוכל:
[27]
(ט)
וַיֹּאמֶר לְמַלְאֲכֵי בֶן הֲדַד אִמְרוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ כֹּל אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֶל עַבְדְּךָ בָרִאשֹׁנָה אֶעֱשֶׂה, וְהַדָּבָר הַזֶּה לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת, וַיֵּלְכוּ הַמַּלְאָכִים וַיְשִׁבֻהוּ דָּבָר:
וַיֹּאמֶר
אחאב
לְמַלְאֲכֵי בֶן הֲדַד אִמְרוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ
בן הדד
כֹּל אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֶל עַבְדְּךָ בָרִאשֹׁנָה
שנהיה תחת ממשלתך
[28]
אֶעֱשֶׂה,
וְ
אולם
הַדָּבָר הַזֶּה
שאתה מבקש עתה לתת לך הכל
[29]
לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת,
[30]
וַיֵּלְכוּ הַמַּלְאָכִים
אל בן הדד
וַיְשִׁבֻהוּ דָּבָר
את דברי אחאב:
(י)
וַיִּשְׁלַח אֵלָיו בֶּן הֲדַד וַיֹּאמֶר כֹּה יַעֲשׂוּן לִי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִפוּ אִם יִשְׂפֹּק עֲפַר שֹׁמְרוֹן לִשְׁעָלִים לְכָל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלָי:
וַיִּשְׁלַח אֵלָיו
(לאחאב)
בֶּן הֲדַד
שליחים
וַיֹּאמֶר
-לאמור לו, העם אשר איתי הוא כל כך הרבה
[31]
שאני נשבע שֶׁ
כֹּה יַעֲשׂוּן לִי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִפוּ
[32]
אִם יִשְׂפֹּק
-יספיק
[33]
כל
עֲפַר
שיש בעיר שלך
שֹׁמְרוֹן לִשְׁעָלִים
-לאגרופיהם
[34]
לְכָל
-של כל
הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלָי
-שהולכים עימי:
[35]
(יא)
וַיַּעַן מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר דַּבְּרוּ אַל יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ:
וַיַּעַן מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר דַּבְּרוּ
-תגידו לבן הדד
[36]
את המשל הזה:
[37]
אַל יִתְהַלֵּל
-יתפאר
[38]
חֹגֵר
-החוגר חרבו לרדת למלחמה
[39]
שאינו יודע אם ינצח אם לאו
[40]
כִּמְפַתֵּחַ
-כמו מי שפותח ומתיר
[41]
חגורת חרבו בשובו מן המלחמה בניצחון
[42]
, והנמשל הוא שאין לאדוניכם להתהלל בדבר העתיד
[43]
אע"פ שיש לו חיל רב, שכן לפעמים ינצח החיל המעט את החיל הרב
[44]
, ומי שבעת היציאה למלחמה נדמה לו בדעתו שכבר ניצח, לרוב אינו מנצח משום שהוא לא מכין עצמו טוב למלחמה, והיה לך (בן הדד) להשלים עמי במה שקבלתי להיות לך עבד:
[45]
(יב)
וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְהוּא שֹׁתֶה הוּא וְהַמְּלָכִים בַּסֻּכּוֹת וַיֹּאמֶר אֶל עֲבָדָיו שִׂימוּ וַיָּשִׂימוּ עַל הָעִיר:
וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ
בן הדד
אֶת הַדָּבָר הַזֶּה
שענה לו אחאב,
וְהוּא
היה
שֹׁתֶה הוּא וְ
גם
הַמְּלָכִים
אשר היו איתו
בַּסֻּכּוֹת
שעשו להם מפני השמש
[46]
, ומכיון שהיה בטוח כי בקלות יכבוש את העיר לכן הוא לא יצא בעצמו עם המלכים, אלא רק פיקד על עבדיו,
[47]
וַיֹּאמֶר אֶל עֲבָדָיו שִׂימוּ
כלי מלחמה ומצור
[48]
להילחם על העיר,
[49]
וַיָּשִׂימוּ
-והכינו את כלי המלחמה להילחם
[50]
ולצור
[51]
עַל הָעִיר:
(יג)
וְהִנֵּה נָבִיא אֶחָד נִגַּשׁ אֶל אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר יְהֹוָה הְרָאִיתָ אֵת כָּל הֶהָמוֹן הַגָּדוֹל הַזֶּה הִנְנִי נֹתְנוֹ בְיָדְךָ הַיּוֹם וְיָדַעְתָּ כִּי אֲנִי יְהֹוָה:
וְהִנֵּה נָבִיא אֶחָד
מִיכָיָהוּ בֶּן יִמְלָה
[52]
נִגַּשׁ אֶל אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר
אליו,
כֹּה אָמַר יְהֹוָה הְרָאִיתָ
ושמת ליבך שיש נגדך
[53]
אֵת כָּל הֶהָמוֹן הַגָּדוֹל
הרב
[54]
הַזֶּה
שאי אפשר שתנצחו בדרך הטבע
[55]
? ובכל זאת
[56]
הִנְנִי נֹתְנוֹ בְיָדְךָ
עוד
[57]
הַיּוֹם
בדרך נס,
[58]
וְ
כך
יָדַעְתָּ
-תֵּדַע
כִּי אֲנִי יְהֹוָה:
(יד)
וַיֹּאמֶר אַחְאָב בְּמִי וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר יְהֹוָה בְּנַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת וַיֹּאמֶר מִי יֶאְסֹר הַמִּלְחָמָה? וַיֹּאמֶר אָתָּה:
וַיֹּאמֶר אַחְאָב
לַנָּבִיא
בְּמִי
אבחר שיצאו בראש למלחמה
[59]
, ובידו יִמָּסְרוּ בן הדד וצבאותיו?
[60]
וַיֹּאמֶר
לו הנביא
כֹּה אָמַר יְהֹוָה
, לא תצטרך להביא חיילים מבחוץ אלא
[61]
בְּחַר
בְּנַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת
שבארץ ישראל, הם בני התערובות, (שהיו כל השרים של שאר האומות נותנים את הבנים שלהם בשומרון וגדלים
[62]
תחת ידו של אחאב והיו משמשים כערובה שלא ימרדו בו
[63]
) והם פחותים ומועטים
[64]
ואינם מלומדי מלחמה, וכך הנס יהיה גדול יותר,
[65]
וַיֹּאמֶר
אחאב לַנָּבִיא
מִי יֶאְסֹר
[66]
-יפקד וינהיג
[67]
את
הַמִּלְחָמָה?
וַיֹּאמֶר
לו הנביא
אָתָּה:
(טו)
וַיִּפְקֹד אֶת נַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת, וַיִּהְיוּ מָאתַיִם שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים, וְאַחֲרֵיהֶם פָּקַד אֶת כָּל הָעָם כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים:
וַיִּפְקֹד
-וְסָפַר אחאב
אֶת נַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת,
וַיִּהְיוּ
-והיה מספרם
מָאתַיִם שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים,
[68]
וְאַחֲרֵיהֶם פָּקַד
-ספר
אֶת כָּל הָעָם
הראויים ללכת אחרי נערי שרי המדינות למלחמה
[69]
, ומצא ב
כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
שבשומרון
[70]
שלא כרעו לבעל
[71]
שִׁבְעַת אֲלָפִים:
(טז)
וַיֵּצְאוּ בַּצָּהֳרָיִם, וּבֶן הֲדַד שֹׁתֶה שִׁכּוֹר בַּסֻּכּוֹת הוּא וְהַמְּלָכִים שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם מֶלֶךְ עֹזֵר אֹתוֹ:
וַיֵּצְאוּ
ישראל למלחמה נגד ארם באותו יום
בַּצָּהֳרָיִם,
וּבֶן הֲדַד
והמלכים אשר היו עימו לא יצאו כנגדם למלחמה
[72]
, כי מרוב בטחונו של בן הדד שֶׁיְּנַצֵּחַ במלחמה
[73]
היה הוא באותו זמן
שֹׁתֶה
יין בכמות גדולה עד שנהיה
[74]
שִׁכּוֹר
, והיה יושב
בַּסֻּכּוֹת
שעשו להם להגנה מפני השמש,
[75]
הוּא
שכאמור השתכר ולא יצא למלחמה
וְהַמְּלָכִים
שהיו עימו
שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם
במספר, כשראו שהוא לא יוצא גם הם לא רצו לצאת
[76]
, למרות שבמהות תפקידו של כל
[77]
מֶלֶךְ
היה
עֹזֵר
-לעזור
אֹתוֹ
לו:
(יז)
וַיֵּצְאוּ נַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת בָּרִאשֹׁנָה וַיִּשְׁלַח בֶּן הֲדַד וַיַּגִּידוּ לוֹ לֵאמֹר אֲנָשִׁים יָצְאוּ מִשֹּׁמְרוֹן:
וַיֵּצְאוּ
תחילה
[78]
רק
נַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת בָּרִאשֹׁנָה
למלחמה נגד בן הדד,
וַיִּשְׁלַח בֶּן הֲדַד
בהיותם צרים על העיר, שליחים, לדעת מה נעשה
[79]
בקרב מחנה ישראל,
וַיַּגִּידוּ לוֹ לֵאמֹר אֲנָשִׁים
מעטים
[80]
יָצְאוּ מִשֹּׁמְרוֹן
, ולא ייחס להם בן הדד חשיבות ולא הפסיק את המשתה שלו, רק ציווה לתפוס אותם:
[81]
(יח)
וַיֹּאמֶר אִם לְשָׁלוֹם יָצָאוּ תִּפְשׂוּם חַיִּים וְאִם לְמִלְחָמָה יָצָאוּ חַיִּים תִּפְשׂוּם:
וַיֹּאמֶר
בן הדד לשליחים בלשון מליצה
[82]
ומתוך גַּאֲוָה,
[83]
אִם לְשָׁלוֹם יָצָאוּ
האנשים הללו
תִּפְשׂוּם
-תפשו אותם
חַיִּים
בטרם יבקשו שלום,
[84]
וְ
גם
אִם לְמִלְחָמָה יָצָאוּ
לא תהרגו אותם אלא בעודם
חַיִּים
[85]
תִּפְשׂוּם
-תתפסו אותם:
(יט)
וְאֵלֶּה יָצְאוּ מִן הָעִיר נַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת, וְהַחַיִל אֲשֶׁר אַחֲרֵיהֶם:
וְאֵלֶּה
הם אשר
[86]
יָצְאוּ מִן הָעִיר
שומרון למלחמה נגד ארם, מאתיים שלושים ושתיים
נַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת,
וְהַחַיִל
של שבעת האלפים
[87]
אֲשֶׁר
הלך
אַחֲרֵיהֶם :
(כ)
וַיַּכּוּ אִישׁ אִישׁוֹ וַיָּנֻסוּ אֲרָם וַיִּרְדְּפֵם יִשְׂרָאֵל וַיִּמָּלֵט בֶּן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם עַל סוּס וּפָרָשִׁים:
ולא יכלו לתופסם אנשי בן הדד שבאו לתפוס אותם כמצוות מלכם, שכן
[88]
וַיַּכּוּ
-הרג כל
אִישׁ
ממחנה ישראל שיצא משומרון
[89]
אִישׁוֹ
-את האיש שבא ממולו לתפוס אותו חי
[90]
, וכשראו ארם כי הוכו שְׁלוּחֵיהֶם,
[91]
וַיָּנֻסוּ
-נָסוּ אנשי
אֲרָם
לנפשם כי נפל פחד אלהים עליהם,
[92]
וַיִּרְדְּפֵם יִשְׂרָאֵל וַיִּמָּלֵט בֶּן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם עַל סוּס וּ
שני
[93]
הַ
פָרָשִׁים
שהיו עימו גם כן נמלטו:
[94]
(כא)
וַיֵּצֵא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיַּךְ אֶת הַסּוּס וְאֶת הָרָכֶב וְהִכָּה בַאֲרָם מַכָּה גְדוֹלָה:
וכשראה אחאב כי החלה התשועה,
[95]
וַיֵּצֵא
אחאב
מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל
ושאר החיל אשר נשארו בעיר לרדוף אחרי ארם,
[96]
וַיַּךְ אֶת הַסּוּס
-הרגו את הסוסים
וְאֶת הָרָכֶב
-והפילו את הרכבים כדי שהרוכבים יפלו ויוכלו להרוג את הרוכבים עליהם,
[97]
וְ
כך
הִכָּה
ישראל
בַאֲרָם מַכָּה גְדוֹלָה:
(כב)
וַיִּגַּשׁ הַנָּבִיא אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ הִתְחַזַּק וְדַע וּרְאֵה אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כִּי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה מֶלֶךְ אֲרָם עֹלֶה עָלֶיךָ:
וַיִּגַּשׁ הַנָּבִיא
מִיכָיָהוּ בֶּן יִמְלָה
[98]
אֶל
אחאב
מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לוֹ
, עתה ניצחת על פי נס, אבל דע כי לא בכל יום מתרחש נס
[99]
, ועכשיו
לֵךְ הִתְחַזַּק
בגבורה בְּחֵיל וּפָרָשִׁים
[100]
והכן עצמך למלחמה,
[101]
וְדַע וּרְאֵה
בעצה טובה
[102]
אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה
נגד ארם,
כִּי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה
-בעוד שנה
[103]
מֶלֶךְ אֲרָם עֹלֶה עָלֶיךָ
שנית למלחמה:
[104]
(כג)
וְעַבְדֵי מֶלֶךְ אֲרָם אָמְרוּ אֵלָיו אֱלֹהֵי הָרִים אֱלֹהֵיהֶם עַל כֵּן חָזְקוּ מִמֶּנּוּ וְאוּלָם נִלָּחֵם אִתָּם בַּמִּישׁוֹר אִם לֹא נֶחֱזַק מֵהֶם:
וְעַבְדֵי מֶלֶךְ אֲרָם אָמְרוּ אֵלָיו
ישראל ניצחו אותנו לא בשל גבורתם ולא בשל מספרם, אלא ניצחו אותנו רק מכוח אֱלֹהֵיהֶם שהוא
[105]
אֱלֹהֵי
-אלוה המושל בֶּ
הָרִים
בלבד, שנתן תורה לעמו על ההר
[106]
, והוא
אֱלֹהֵיהֶם
עזר להם לנצח אותנו
עַל כֵּן חָזְקוּ
ישראל
מִמֶּנּוּ
שנלחמנו איתם בהר
[107]
שומרון,
וְאוּלָם
אם
נִלָּחֵם אִתָּם בַּמִּישׁוֹר
תראה
[108]
אִם לֹא נֶחֱזַק מֵהֶם
וננצח אותם, ואולי יש עוד סיבה בעבורה ניצחו אותנו, והיא שהמלכים אשר לקחת איתך לא נלחמו כי חשבו שכבודם כמו כבודך ולא יצאו עם העם למלחמה:
[109]
(כד)
וְאֶת הַדָּבָר הַזֶּה עֲשֵׂה, הָסֵר הַמְּלָכִים אִישׁ מִמְּקֹמוֹ וְשִׂים פַּחוֹת תַּחְתֵּיהֶם:
וְ
לכן
אֶת הַדָּבָר הַזֶּה עֲשֵׂה,
הָסֵר
את אותם
הַמְּלָכִים אִישׁ מִמְּקֹמוֹ
שלא יתגאו החיילים כשהם רואים מלכים שמפקדים על המלחמה
[110]
, וגם מלכים אלו יקרה נפשם בעיניהם ואינם מכניסים עצמם בסכנה לרדת בעומק המלחמה למען יקנו כבוד, כי מכובדים הם מצד המלוכה,
[111]
וְשִׂים פַּחוֹת
-שליטים
[112]
תַּחְתֵּיהֶם
במקומם, והם מתוך שלא יהיו ממשפחה רמה יתנו לב להתחזק ולהילחם כדי למצוא חן
[113]
, ומפני הכבוד יסתכנו לרדת בעומק המלחמה:
[114]
(כה)
וְאַתָּה תִמְנֶה לְךָ חַיִל כַּחַיִל הַנֹּפֵל מֵאוֹתָךְ וְסוּס כַּסּוּס וְרֶכֶב כָּרֶכֶב וְנִלָּחֲמָה אוֹתָם בַּמִּישׁוֹר אִם לֹא נֶחֱזַק מֵהֶם וַיִּשְׁמַע לְקֹלָם וַיַּעַשׂ כֵּן:
וְאַתָּה
אינך צריך להוסיף חיל וסוס ורכב, רק
[115]
תִמְנֶה לְךָ חַיִל
כדי שנהיה
[116]
כַּ
מספר של ה
חַיִל הַנֹּפֵל
-אשר נפל
מֵאוֹתָךְ
-ממך במלחמה הראשונה עם ישראל, ואין צורך להרבות יותר מכמות החיל שהיה לך במלחמה הראשונה,
[117]
וְ
תביא למלחמה
סוּס
-סוסים
כַּסּוּס
-כמספר של הסוסים שהיו,
וְרֶכֶב
-ומרכבות
כָּרֶכֶב
-כמספר המרכבות שהיו,
וְנִלָּחֲמָה אוֹתָם
-נגדם
בַּמִּישׁוֹר
ולא בהרים, ותראה
[118]
אִם לֹא נֶחֱזַק מֵהֶם
וננצח אותם,
וַיִּשְׁמַע
בן הדד
לְקֹלָם וַיַּעַשׂ כֵּן:
(כו)
וַיְהִי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה וַיִּפְקֹד בֶּן הֲדַד אֶת אֲרָם וַיַּעַל אֲפֵקָה לַמִּלְחָמָה עִם יִשְׂרָאֵל:
וַיְהִי לִתְשׁוּבַת
-כשעברה
[119]
הַשָּׁנָה
מנבואתו של הנביא,
[120]
וַיִּפְקֹד
-ויספור
[121]
בֶּן הֲדַד אֶת אֲרָם
לוודא שנתמלא החיל שלו כשיעור של החיל שנפל במלחמה הראשונה עם ישראל,
[122]
וַיַּעַל אֲפֵקָה
-אל אֲפֵק שבנחלת יהודה
[123]
לַמִּלְחָמָה
, והתכנסו בן הדד וחילו במישור גדול שהיה לפני העיר
[124]
להילחם
עִם
-נגד
יִשְׂרָאֵל:
(כז)
וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָתְפָּקְדוּ וְכָלְכְּלוּ וַיֵּלְכוּ לִקְרָאתָם וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגְדָּם כִּשְׁנֵי חֲשִׂפֵי עִזִּים וַאֲרָם מִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ:
וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל
אשר במלחמה הראשונה היו בעיר חומה על ההר
[125]
הָתְפָּקְדוּ
-מָנוּ את עצמם
[126]
ולא נחסר מהם איש
[127]
, ולפי שהנביא בחר בהם למלחמה הראשונה, לא שם אחאב עמהם איש אחר,
[128]
וְכָלְכְּלוּ
-והצטיידו בכלי מלחמה
[129]
וַיֵּלְכוּ
בְּבַת אַחַת
[130]
לִקְרָאתָם
-לקראת אֲרָם,
וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגְדָּם
-נגד אֲרָם, ונראו
כִּשְׁנֵי חֲשִׂפֵי
-עדרים
[131]
קטנים
[132]
של
עִזִּים
, נערי שרי המדינות היו קבוצה אחת ושבעת האלפים קבוצה שניה,
[133]
וַאֲרָם
לעומתם מרוב כמותם
מִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ:
[134]
(כח)
וַיִּגַּשׁ אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמֶר אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר יְהֹוָה יַעַן אֲשֶׁר אָמְרוּ אֲרָם אֱלֹהֵי הָרִים יְהֹוָה וְלֹא אֱלֹהֵי עֲמָקִים הוּא וְנָתַתִּי אֶת כָּל הֶהָמוֹן הַגָּדוֹל הַזֶּה בְּיָדֶךָ וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהֹוָה:
וַיִּגַּשׁ
מִיכָיָהוּ בֶּן יִמְלָה
אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמֶר
פעם אחר פעם דברי חיזוק
[135]
אֶל
אחאב
מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל
להחדיר לליבו כי מה' התשועה,
[136]
וַיֹּאמֶר
[137]
אליו
כֹּה אָמַר יְהֹוָה
, למרות שלא עזבת את הבעלים אע"פ שראית את התשועה שהיתה לך במלחמה הראשונה מול ארם, הָאֵל יעשה עמכם שוב נס, אולם לא בזכות צדקתך ויושר לבבך יעשה זאת
[138]
, אלא להקדיש שמו
[139]
יַעַן
-בגלל
אֲשֶׁר אָמְרוּ אֲרָם
כי
אֱלֹהֵי הָרִים
בלבד
יְהֹוָה
-כי רק בהרים יש לו יכולת,
וְלֹא אֱלֹהֵי עֲמָקִים הוּא
ששם אין לו כל יכולת,
וְ
לכן
נָתַתִּי
-אתן
אֶת כָּל הֶהָמוֹן הַגָּדוֹל הַזֶּה בְּיָדֶךָ
, ואם חשבתם כי התשועה הראשונה היתה מקרית,
[140]
וִידַעְתֶּם
עכשיו
כִּי אֲנִי יְהֹוָה:
(כט)
וַיַּחֲנוּ אֵלֶּה נֹכַח אֵלֶּה שִׁבְעַת יָמִים, וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וַתִּקְרַב הַמִּלְחָמָה וַיַּכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת אֲרָם מֵאָה אֶלֶף רַגְלִי בְּיוֹם אֶחָד:
וַיַּחֲנוּ אֵלֶּה נֹכַח
-מוּל
[141]
אֵלֶּה שִׁבְעַת יָמִים,
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וַתִּקְרַב
-קרבו אנשי
[142]
הַמִּלְחָמָה
אלו מול אלו ונלחמו זה עם זה,
[143]
וַיַּכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל
שלא בדרך הטבע ובדרך נס
[144]
אֶת אֲרָם
והרגו
מֵאָה אֶלֶף רַגְלִי
-חיילים רגליים
בְּיוֹם אֶחָד
בלבד:
(ל)
וַיָּנֻסוּ הַנּוֹתָרִים אֲפֵקָה אֶל הָעִיר וַתִּפֹּל הַחוֹמָה עַל עֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה אֶלֶף אִישׁ הַנּוֹתָרִים וּבֶן הֲדַד נָס וַיָּבֹא אֶל הָעִיר חֶדֶר בְּחָדֶר:
וכיוון שְׁאָרָם היו בשלום עם ממלכת יהודה,
[145]
וַיָּנֻסוּ
-ברחו
הַנּוֹתָרִים
ממחנה אָרָם
אֲפֵקָה
-לכיוון אֲפֵק במטרה להיכנס
אֶל הָעִיר
ולהימלט מחיילי אחאב, אולם בהיותם במבוא העיר
[146]
וַתִּפֹּל
-נפלה
הַחוֹמָה עַל עֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה אֶלֶף אִישׁ הַנּוֹתָרִים
ממחנה ארם וּמֵתוּ,
[147]
וּבֶן הֲדַד נָס
-ברח עוד לפני כן
[148]
וַיָּבֹא אֶל הָעִיר
אֲפֵק עם עבדיו הקרובים אליו
[149]
, והתחבא בְּ
חֶדֶר
המצוי
בְּ
תוך
חָדֶר
אחר, להסתיר עצמו:
[150]
(לא)
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו עֲבָדָיו הִנֵּה נָא שָׁמַעְנוּ כִּי מַלְכֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי מַלְכֵי חֶסֶד הֵם נָשִׂימָה נָּא שַׂקִּים בְּמָתְנֵינוּ וַחֲבָלִים בְּרֹאשֵׁנוּ וְנֵצֵא אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אוּלַי יְחַיֶּה אֶת נַפְשֶׁךָ:
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו עֲבָדָיו הִנֵּה נָא שָׁמַעְנוּ כִּי מַלְכֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי מַלְכֵי חֶסֶד הֵם
ומתחסדים אף עם אויביהם,
[151]
נָשִׂימָה נָּא שַׂקִּים בְּמָתְנֵינוּ
להראות הכנעה ללכת כשבויי מלחמה
[152]
וַחֲבָלִים בְּרֹאשֵׁנוּ
כמוכנים להיתלות בהם,
[153]
וְנֵצֵא אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל
לבקש ממנו רחמים עליך,
אוּלַי
כשיראה את הכנעתנו יחוס עליך וְ
יְחַיֶּה אֶת נַפְשֶׁךָ:
(לב)
וַיַּחְגְּרוּ שַׂקִּים בְּמָתְנֵיהֶם וַחֲבָלִים בְּרָאשֵׁיהֶם, וַיָּבֹאוּ אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ עַבְדְּךָ בֶן הֲדַד אָמַר תְּחִי נָא נַפְשִׁי וַיֹּאמֶר הַעוֹדֶנּוּ חַי אָחִי הוּא:
וַיַּחְגְּרוּ
עבדי בן הדד
שַׂקִּים בְּמָתְנֵיהֶם וַ
ישימו
חֲבָלִים בְּרָאשֵׁיהֶם,
וַיָּבֹאוּ אֶל
אחאב
מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ
אליו,
עַבְדְּךָ בֶן הֲדַד אָמַר
אני מוכן לקבל את אַדְנוּתְךָ
[154]
עלי ובלבד ש
תְּחִי נָא נַפְשִׁי
ולא תהרגני,
וַיֹּאמֶר
אחאב
הַעוֹדֶנּוּ חַי
וכי לא הומת במלחמה
[155]
?! שלא יפחד, לא אעשה לו כל רע ואפילו לא אקח אותו לעבד אלא יהיה חופשי
[156]
, כי כְּ
אָחִי הוּא
נחשב:
(לג)
וְהָאֲנָשִׁים יְנַחֲשׁוּ וַיְמַהֲרוּ וַיַּחְלְטוּ הֲמִמֶּנּוּ וַיֹּאמְרוּ אָחִיךָ בֶן הֲדַד וַיֹּאמֶר בֹּאוּ קָחֻהוּ וַיֵּצֵא אֵלָיו בֶּן הֲדַד וַיַּעֲלֵהוּ עַל הַמֶּרְכָּבָה:
וְהָאֲנָשִׁים
עבדי בן הדד
[157]
לא האמינו מתחלה שאמר אחאב דברים אלו בלב שלם וחשבו שאמר אותם דרך צחוק
[158]
, אולם אמרו כיון שנפלו דברי שלום בפיו של אחאב אפילו שלא במתכוין סימן טוב הוא זה
[159]
, ולכן
יְנַחֲשׁוּ
-התחילו לנחש ולנסות לבדוק אם יָצְאוּ הדברים מאחאב בלב שלם
[160]
, ותיכף
וַיְמַהֲרוּ
-מיהרו
וַיַּחְלְטוּ
-לקייים
[161]
דבריו, דהיינו לְהָפְכָם לדברים שלא ניתן יהיה לחזור מהם
[162]
, וכדי לבדוק
הֲ
אם
מִמֶּנּוּ
-מאחאב יצאו הדברים בכוונת הלב,
[163]
וַיֹּאמְרוּ
לו מיד
[164]
אָחִיךָ בֶן הֲדַד
, ובאומרם "אחיך" קיבעו למעשה את דבריו של אחאב, ומשכך
וַיֹּאמֶר
-אמר להם אחאב
בֹּאוּ
הכניסוהו לעיר,
קָחֻהוּ
והביאו אותו אֵלַי,
[165]
וַיֵּצֵא אֵלָיו בֶּן הֲדַד וַיַּעֲלֵהוּ
אחאב
עַל הַמֶּרְכָּבָה:
(לד)
וַיֹּאמֶר אֵלָיו הֶעָרִים אֲשֶׁר לָקַח אָבִי מֵאֵת אָבִיךָ אָשִׁיב וְחוּצוֹת תָּשִׂים לְךָ בְדַמֶּשֶׂק כַּאֲשֶׁר שָׂם אָבִי בְּשֹׁמְרוֹן וַאֲנִי בַּבְּרִית אֲשַׁלְּחֶךָּ וַיִּכְרָת לוֹ בְרִית וַיְשַׁלְּחֵהוּ:
וַיֹּאמֶר אֵלָיו
בן הדד
[166]
הֶעָרִים אֲשֶׁר לָקַח אָבִי מֵאֵת אָבִיךָ
עָמְרִי
אָשִׁיב
לך,
וְחוּצוֹת
ושווקים
[167]
תָּשִׂים לְךָ בְ
עיר הבירה שלי
[168]
דַמֶּשֶׂק
ותהיה מושל בה
[169]
כַּאֲשֶׁר שָׂם אָבִי
שווקים
בְּשֹׁמְרוֹן
עירך על כורחך
[170]
, ועל דבריו אלו ענה לו אחאב
[171]
וַאֲנִי
איני מבקש דבר רק כריתת ברית לאחווה
[172]
, וכאשר תכרות לי ברית כפי שדיברת, אז
בַּבְּרִית
הזו
אֲשַׁלְּחֶךָּ
לנפשך,
[173]
וַיִּכְרָת לוֹ
בן הדד
בְרִית וַיְשַׁלְּחֵהוּ
אחאב, ובאמת לא החזיר לו הערים וזה היה לו למוקש לאחר מכן:
[174]
(לה)
וְאִישׁ אֶחָד מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים אָמַר אֶל רֵעֵהוּ בִּדְבַר יְהֹוָה, הַכֵּינִי נָא וַיְמָאֵן הָאִישׁ לְהַכֹּתוֹ:
וְאִישׁ אֶחָד מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים
הוא מִיכָיָהוּ בֶּן יִמְלָה
[175]
אָמַר אֶל רֵעֵהוּ בִּדְבַר
בציווי
יְהֹוָה,
[176]
הַכֵּינִי נָא
[177]
שהקב"ה אמר שתכה אותי,
[178]
וַיְמָאֵן הָאִישׁ לְהַכֹּתוֹ:
(לו)
וַיֹּאמֶר לוֹ יַעַן אֲשֶׁר לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהֹוָה הִנְּךָ הוֹלֵךְ מֵאִתִּי וְהִכְּךָ הָאַרְיֵה, וַיֵּלֶךְ מֵאֶצְלוֹ וַיִּמְצָאֵהוּ הָאַרְיֵה וַיַּכֵּהוּ:
וַיֹּאמֶר לוֹ
מִיכָיָהוּ בֶּן יִמְלָה
יַעַן אֲשֶׁר לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהֹוָה
ועברת על דברי הנביא, אתה חייב מיתה
[179]
, לכן
הִנְּךָ הוֹלֵךְ
-כשתלך
מֵאִתִּי וְהִכְּךָ
-יהרוג אותך
הָאַרְיֵה,
וַיֵּלֶךְ
האיש
מֵאֶצְלוֹ וַיִּמְצָאֵהוּ הָאַרְיֵה וַיַּכֵּהוּ
-ומת האיש:
[180]
(לז)
וַיִּמְצָא אִישׁ אַחֵר וַיֹּאמֶר הַכֵּינִי נָא, וַיַּכֵּהוּ הָאִישׁ הַכֵּה וּפָצֹעַ:
וַיִּמְצָא
מִיכָיָהוּ בֶּן יִמְלָה
אִישׁ אַחֵר וַיֹּאמֶר
לו
הַכֵּינִי נָא,
וַיַּכֵּהוּ הָאִישׁ הַכֵּה וּפָצֹעַ
-מכה המוציאה דם
[181]
, ואותה טיפת דם שיצאה מן הצדיק, היתה כפרה לישראל:
[182]
(לח)
וַיֵּלֶךְ הַנָּבִיא וַיַּעֲמֹד לַמֶּלֶךְ עַל הַדָּרֶךְ, וַיִּתְחַפֵּשׂ בָּאֲפֵר עַל עֵינָיו:
וַיֵּלֶךְ
מִיכָיָהוּ בֶּן יִמְלָה
הַנָּבִיא וַיַּעֲמֹד
להמתין
[183]
לַמֶּלֶךְ
אחאב
עַל הַדָּרֶךְ,
וַיִּתְחַפֵּשׂ
שלא יכירהו המלך
[184]
בָּאֲפֵר
-בצעיף
[185]
שֶׁשָּׂם
עַל עֵינָיו
, וזאת כדי לומר למלך משל שישפוט הוא בעצמו את המשפט:
[186]
(לט)
וַיְהִי הַמֶּלֶךְ עֹבֵר וְהוּא צָעַק אֶל הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ יָצָא בְקֶרֶב הַמִּלְחָמָה וְהִנֵּה אִישׁ סָר וַיָּבֵא אֵלַי אִישׁ וַיֹּאמֶר שְׁמֹר אֶת הָאִישׁ הַזֶּה אִם הִפָּקֵד יִפָּקֵד וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ אוֹ כִכַּר כֶּסֶף תִּשְׁקוֹל:
וַיְהִי הַמֶּלֶךְ עֹבֵר וְהוּא
הנביא
צָעַק אֶל הַמֶּלֶךְ
כאילו קובל על המכות אשר הוכה ממי שהפקיד בידו את האיש,
[187]
וַיֹּאמֶר
למלך
עַבְדְּךָ יָצָא בְקֶרֶב הַמִּלְחָמָה וְהִנֵּה אִישׁ סָר
מן הדרך אלי
[188]
וַיָּבֵא אֵלַי אִישׁ
שבוי מן המלחמה
[189]
וַיֹּאמֶר
אלי
שְׁמֹר אֶת הָאִישׁ הַזֶּה
ודע כי
אִם הִפָּקֵד יִפָּקֵד
-יברח ויהיה נחסר
[190]
וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ
ותיהרג
אוֹ
לחילופין עבוּר שברח משמירתך
[191]
כִכַּר כֶּסֶף תִּשְׁקוֹל
לידי לפרוע בעדו:
[192]
(מ)
וַיְהִי עַבְדְּךָ עֹשֵׂה הֵנָּה וָהֵנָּה, וְהוּא אֵינֶנּוּ וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כֵּן מִשְׁפָּטֶךָ אַתָּה חָרָצְתּ:
וַיְהִי עַבְדְּךָ עֹשֵׂה
מלאכתו ומתעסק כאן וכאן
[193]
הֵנָּה וָהֵנָּה,
וְהוּא
השבוי הזה
אֵינֶנּוּ
כי ברח,
[194]
וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל
שלא ידע כי הנמשל מתייחס אליו
[195]
כֵּן מִשְׁפָּטֶךָ
או נפש או ככר כסף
[196]
, כי כן
אַתָּה חָרָצְתּ
-גזרת
[197]
על עצמך:
[198]
(מא)
וַיְמַהֵר וַיָּסַר אֶת הָאֲפֵר מֵעֲלֵי (מעל) עֵינָיו וַיַּכֵּר אֹתוֹ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כִּי מֵהַנְּבִאִים הוּא:
וַיְמַהֵר
הנביא
וַיָּסַר אֶת הָאֲפֵר
-הצעיף
מֵעֲלֵי (מעל
כתיב
) עֵינָיו
, ואז
[199]
וַיַּכֵּר אֹתוֹ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כִּי מֵהַנְּבִאִים הוּא:
(מב)
וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר יְהֹוָה, יַעַן שִׁלַּחְתָּ אֶת אִישׁ חֶרְמִי מִיָּד וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ וְעַמְּךָ תַּחַת עַמּוֹ:
וַיֹּאמֶר אֵלָיו
הנביא
כֹּה אָמַר יְהֹוָה,
יַעַן
-בגלל שֶׁ
שִׁלַּחְתָּ
לחופשי
אֶת אִישׁ חֶרְמִי
[200]
-מלחמתי
[201]
שהיה חייב הֶרֶג
[202]
מִיָּד
-מידך,
[203]
וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ
כפי שאתה פסקת לגבי שומר האיש
[204]
וְעַמְּךָ
יהיה
תַּחַת עַמּוֹ:
[205]
(מג)
וַיֵּלֶךְ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עַל בֵּיתוֹ סַר וְזָעֵף וַיָּבֹא שֹׁמְרוֹנָה:
וַיֵּלֶךְ
אחאב
מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עַל
-אל
[206]
בֵּיתוֹ סַר
[207]
וְזָעֵף
-וְכָעוּס
[208]
מאוד,
[209]
וַיָּבֹא שֹׁמְרוֹנָה: