(א)
וַיַּגֵּד אַחְאָב לְאִיזֶבֶל אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֵלִיָּהוּ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר הָרַג אֶת כָּל הַנְּבִיאִים בֶּחָרֶב:
וַיַּגֵּד אַחְאָב לְאִיזֶבֶל
אשתו
אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֵלִיָּהוּ
בהורדת האש והגשם,
[1]
וְ
כדי להצדיק את אליהו בהריגת נביאי הבעל אף פירט לה
[2]
אֵת כָּל
הסיבות
[3]
אֲשֶׁר
בגינן
הָרַג
אליהו
אֶת כָּל הַנְּבִיאִים בֶּחָרֶב
בנחל קישון:
[4]
(ב)
וַתִּשְׁלַח אִיזֶבֶל מַלְאָךְ אֶל אֵלִיָּהוּ לֵאמֹר כֹּה יַעֲשׂוּן אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִפוּן כִּי כָעֵת מָחָר אָשִׂים אֶת נַפְשְׁךָ כְּנֶפֶשׁ אַחַד מֵהֶם:
וַתִּשְׁלַח אִיזֶבֶל מַלְאָךְ
-שליח
אֶל אֵלִיָּהוּ לֵאמֹר
, בשבועה
[5]
כֹּה
-שכך
יַעֲשׂוּן
-יעשו לי
אֱלֹהִים
-האלילים שלי
[6]
שיהרגו אותי כמו שהרגת את נביאי הבעל,
[7]
וְכֹה
-וכך גם
יוֹסִפוּן
לי
[8]
כִּי
אם לא
כָעֵת
-שבאותה שעה
מָחָר
[9]
אָשִׂים אֶת נַפְשְׁךָ
שתמות
כְּנֶפֶשׁ אַחַד מֵהֶם
-כמו נביאי הבעל אשר הרגת:
(ג)
וַיַּרְא וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל נַפְשׁוֹ, וַיָּבֹא בְּאֵר שֶׁבַע אֲשֶׁר לִיהוּדָה וַיַּנַּח אֶת נַעֲרוֹ שָׁם:
וַיַּרְא
אליהו ברוח קודשו
[10]
את הסכנה הנשקפת לו
[11]
, וכיון שלא רצה לסמוך על הנס
[12]
וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל
מקום אחר להציל את
[13]
נַפְשׁוֹ,
וַיָּבֹא בְּאֵר שֶׁבַע אֲשֶׁר
היתה שייכת
לִיהוּדָה
ולא למלכות אחאב,
[14]
וַיַּנַּח
אליהו
אֶת נַעֲרוֹ
[15]
שָׁם
בבאר שבע
[16]
והמשיך ללכת לבדו:
(ד)
וְהוּא הָלַךְ בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יוֹם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב תַּחַת רֹתֶם אֶחָד (אחת וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת וַיֹּאמֶר רַב עַתָּה יְהֹוָה קַח נַפְשִׁי כִּי לֹא טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי:
וְהוּא
לבדו
[17]
הָלַךְ
להתבודד
[18]
בַּמִּדְבָּר
במקום בו לא יִרְאוּהוּ ולא ילשינו עליו לאיזבל
[19]
ובו לא ימצא מחיה וימות
[20]
, או שה' יתגלה אליו ויאמר לו מה לעשות,
[21]
דֶּרֶךְ
במרחק של
יוֹם
הליכה, שאפילו בארץ יהודה חשש שמא איזבל תשלח להורגו,
[22]
וַיָּבֹא
למקום ההוא
וַיֵּשֶׁב תַּחַת
עץ
[23]
רֹתֶם אֶחָד (אחת
כתיב)
לחסות בְּצִלּוֹ
[24]
וַיִּשְׁאַל
מה'
[25]
אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת
בידי שמים
[26]
, כי ראה שכבר תיקן לצורך עצמו את אשר היה לו לתקן בחיים,
[27]
וַיֹּאמֶר
אליהו
רַב
-מספיק לי
[28]
מָה שֶׁחָיִיתִי,
עַתָּה יְהֹוָה קַח נַפְשִׁי כִּי לֹא טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי
להאריך ימים יותר מהם:
[29]
(ה)
וַיִּשְׁכַּב וַיִּישַׁן תַּחַת רֹתֶם אֶחָד וְהִנֵּה זֶה מַלְאָךְ נֹגֵעַ בּוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ קוּם אֱכוֹל:
וַיִּשְׁכַּב וַיִּישַׁן
בדוחק
[30]
תַּחַת רֹתֶם אֶחָד
בלבד,
[31]
וְהִנֵּה זֶה
מיד
[32]
כשנרדם
[33]
מַלְאָךְ נֹגֵעַ בּוֹ
לַהֲקִיצוֹ מִשְׁנָתוֹ
[34]
וַיֹּאמֶר לוֹ
המלאך
קוּם אֱכוֹל:
(ו)
וַיַּבֵּט וְהִנֵּה מְרַאֲשֹׁתָיו עֻגַת רְצָפִים וְצַפַּחַת מָיִם, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּשָׁב וַיִּשְׁכָּב:
וַיַּבֵּט
אליהו
וְהִנֵּה מְרַאֲשֹׁתָיו
-סמוך לראשו
עֻגַת
-עוגה שנאפתה
[35]
ע"י
רְצָפִים
-גחלים
[36]
וְצַפַּחַת
-וצלוחית
מָיִם,
[37]
וַיֹּאכַל
קצת מן העוגה
[38]
וַיֵּשְׁתְּ
קצת מן המים
[39]
וַיָּשָׁב וַיִּשְׁכָּב
-וחזר לשכב:
(ז)
וַיָּשָׁב מַלְאַךְ יְהֹוָה שֵׁנִית וַיִּגַּע בּוֹ וַיֹּאמֶר קוּם אֱכֹל כִּי רַב מִמְּךָ הַדָּרֶךְ:
וַיָּשָׁב
-וחזר
מַלְאַךְ יְהֹוָה שֵׁנִית
לאליהו
וַיִּגַּע בּוֹ וַיֹּאמֶר
לו
קוּם אֱכֹל
עוד,
כִּי
במרחק
רַב מִמְּךָ
נמצאת
הַדָּרֶךְ
בה תלך
[40]
ביום ובלילה
[41]
ולא תמצא בה אוכל
[42]
, וממה שתאכל כעת תשבע:
[43]
(ח)
וַיָּקָם וַיֹּאכַל וַיִּשְׁתֶּה וַיֵּלֶךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה עַד הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵב:
וַיָּקָם
אליהו
וַיֹּאכַל וַיִּשְׁתֶּה וַיֵּלֶךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה
[44]
הַהִיא
בדרך נס
[45]
אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה
[46]
עַד
בואו לְ
הַר הָאֱלֹהִים
הוא הר
[47]
חֹרֵב
(-סיני) שניתנה בו התורה לישראל:
[48]
(ט)
וַיָּבֹא שָׁם אֶל הַמְּעָרָה וַיָּלֶן שָׁם, וְהִנֵּה דְבַר יְהֹוָה אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ:
וַיָּבֹא שָׁם
בהר חורב
[49]
אֶל הַמְּעָרָה
בה עמד בעבר משה, היא הנקראת מערת צור
[50]
וַיָּלֶן שָׁם,
וְהִנֵּה דְבַר יְהֹוָה אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ מַה לְּךָ פֹה
[51]
אֵלִיָּהוּ
הלא הנביא צריך שֶׁיִּמָּצֵא בין העם להוכיחו ולהתנבא ולא להתבודד במדבר ובהרים?!:
[52]
(י)
וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ, וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב, וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי, וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ:
וַיֹּאמֶר
אליהו
קַנֹּא קִנֵּאתִי
-מקנא הייתי קנאת ה' להרוג את נביאי הבעל, ולעצור המטר
[53]
, ונָקֹם נָקַמְתִּי
[54]
לַיהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ
[55]
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
בכך שֶׁ
אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ
-הן במות היחיד שנעשו לשם שמים
[56]
הָרָסוּ,
וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב,
וָאִוָּתֵר אֲנִי
נביא לה'
לְבַדִּי,
[57]
וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ
ולכן באתי הנה להתפלל
[58]
, כי לא אוכל לעשות שליחותי:
[59]
(יא)
וַיֹּאמֶר צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי יְהֹוָה, וְהִנֵּה יְהֹוָה עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי יְהֹוָה לֹא בָרוּחַ יְהֹוָה וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ לֹא בָרַעַשׁ יְהֹוָה:
וַיֹּאמֶר
ה' לאליהו
צֵא
מן המערה
[60]
וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי יְהֹוָה,
וְהִנֵּה
כבוד
[61]
יְהֹוָה עֹבֵר
אחר כל המחנות,
[62]
וְרוּחַ
-ומחנה של מלאכי רוח
[63]
גְּדוֹלָה וְחָזָק
[64]
מְפָרֵק
-משבר
[65]
הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים
[66]
עברה
לִפְנֵי
שעבר
יְהֹוָה
, והנבואה אמרה לו שאין זה כבוד השכינה
[67]
, כי
לֹא בָרוּחַ
[68]
-במחנה מלאכי הרוח
[69]
יְהֹוָה
עובר,
וְאַחַר הָרוּחַ
עבר מחנה הָ
רַעַשׁ
, והנבואה אמרה לו שאין זה כבוד השכינה,
[70]
כי
לֹא בָרַעַשׁ
-במחנה הרעש
[71]
יְהֹוָה
עובר:
(יב)
וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ לֹא בָאֵשׁ יְהֹוָה וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה:
וְאַחַר
מחנה מלאכי
הָרַעַשׁ
עבר מחנה של מלאכי
[72]
אֵשׁ
, והנבואה אמרה לו שאין זה כבוד השכינה
[73]
כי
לֹא בָאֵשׁ
כבוד
[74]
יְהֹוָה
עובר,
וְאַחַר
מחנה מלאכי
הָאֵשׁ
הגיע
קוֹל דְּמָמָה דַקָּה
-קול חשאי
[75]
, והקול הזה משבח את כבוד ה'
[76]
, אז הבין אליהו כי עבר כבוד ה':
[77]
(יג)
וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֵלִיָּהוּ וַיָּלֶט פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ וַיֵּצֵא וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הַמְּעָרָה, וְהִנֵּה אֵלָיו קוֹל וַיֹּאמֶר מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ:
וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֵלִיָּהוּ
את קול הדממה הדקה
[78]
ולאחר שהבין כאמור כי כבוד ה' עובר
[79]
, לא רצה הוא להביט בשכינה לכן
[80]
וַיָּלֶט
-הסתיר
[81]
פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ
-במלבושו
[82]
וַיֵּצֵא
מהמערה
[83]
וַיַּעֲמֹד
בְּ
פֶּתַח הַמְּעָרָה,
וְהִנֵּה
נשמע
אֵלָיו קוֹל וַיֹּאמֶר
-שאמר לו
מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ
מדוע אינך שב אל שליחותך לְהִנָּבֵא ולהוכיח את העם בלא קנאה ורעש?:
[84]
(יד)
וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב, וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ:
וַיֹּאמֶר
אליהו פעם נוספת
[85]
קַנֹּא קִנֵּאתִי
-מקנא הייתי קנאת ה' ולא לכבודי
[86]
, להרוג נביאי הבעל, ולעצור המטר
[87]
, ונָקֹם נָקַמְתִּי
[88]
לַיהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ
[89]
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
בכך שֶׁ
אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ
הן במות היחיד שנעשו לשם שמים
[90]
הָרָסוּ וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב,
וָאִוָּתֵר אֲנִי
נביא לה'
לְבַדִּי
[91]
וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ
וזו הסיבה שאני פה ולא שב לשליחותי:
[92]
(טו)
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלָיו לֵךְ שׁוּב לְדַרְכְּךָ מִדְבַּרָה דַמָּשֶׂק, וּבָאתָ וּמָשַׁחְתָּ אֶת חֲזָאֵל לְמֶלֶךְ עַל אֲרָם:
אז הבטיחו ה' שלא יהרגו אותו
[93]
וכי הוא ימלא רצונו (מה שמקנא על כבוד ה') ויעניש את העם ע"י חזאל ויהוא ואלישע,
[94]
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלָיו לֵךְ שׁוּב לְדַרְכְּךָ
בדרך אשר באת
[95]
, ומשם תפנה
[96]
מִדְבַּרָה
-למדבר
דַמָּשֶׂק,
וּבָאתָ
לדמשק
[97]
וּמָשַׁחְתָּ
שם לגדולה
[98]
ע"י אלישע
[99]
אֶת חֲזָאֵל לְמֶלֶךְ עַל אֲרָם:
(טז)
וְאֵת יֵהוּא בֶן נִמְשִׁי תִּמְשַׁח לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל, וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ:
וְאֵת יֵהוּא בֶן נִמְשִׁי תִּמְשַׁח לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל,
וְ
כיוון שאתה מבקש להסתלק מן העולם
[100]
, ושאי אפשר בִּנְבִיאוּתְךָ מאחר שאתה מלמד קטיגוריא על בָּנַי
[101]
לכן צריך שתניח נביא אַחֵר במקומך לאַחַר שתעלה בסערה השמימה,
[102]
אֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ:
(יז)
וְהָיָה הַנִּמְלָט מֵחֶרֶב חֲזָאֵל יָמִית יֵהוּא וְהַנִּמְלָט מֵחֶרֶב יֵהוּא יָמִית אֱלִישָׁע:
ולפי שביקש אליהו נקמה מישראל, צוה לו המקום למשוח את אלו, והם יהיו השלוחים בִּדְבַר הַנָּקָם, כי חזאל ירבה להשמידם,
[103]
וְהָיָה הַנִּמְלָט מֵחֶרֶב חֲזָאֵל יָמִית יֵהוּא
כי הוא יהרוג את כל בית אחאב ואת כל עובדי הבעל,
[104]
וְהַנִּמְלָט מֵחֶרֶב יֵהוּא יָמִית אֱלִישָׁע
[105]
בְּקִלְלָתוֹ:
[106]
(יח)
וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים כָּל הַבִּרְכַּיִם אֲשֶׁר לֹא כָרְעוּ לַבַּעַל וְכָל הַפֶּה אֲשֶׁר לֹא נָשַׁק לוֹ:
ואף שתמשול בישראל חרב חזאל, לא אכלה את הכשרים שבהם,
[107]
וְ
לכן
הִשְׁאַרְתִּי
-אשאיר
בְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים
איש
[108]
שהם
כָּל הַבִּרְכַּיִם אֲשֶׁר לֹא כָרְעוּ לַבַּעַל וְכָל הַפֶּה אֲשֶׁר לֹא נָשַׁק לוֹ
כי זולת אלו לא ימצאו בהם עוד כשרים:
[109]
(יט)
וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם וַיִּמְצָא אֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט וְהוּא חֹרֵשׁ שְׁנֵים עָשָׂר צְמָדִים לְפָנָיו וְהוּא בִּשְׁנֵים הֶעָשָׂר וַיַּעֲבֹר אֵלִיָּהוּ אֵלָיו וַיַּשְׁלֵךְ אַדַּרְתּוֹ אֵלָיו:
וַיֵּלֶךְ
אליהו
מִשָּׁם וַיִּמְצָא אֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט וְהוּא חֹרֵשׁ
עם עבדיו שהיו חורשים עם הבקר
[110]
, וּ
שְׁנֵים עָשָׂר צְמָדִים
-זוגות בקר
[111]
היו
לְפָנָיו
חורשים,
וְהוּא
חורש
בִּשְׁנֵים הֶעָשָׂר
-באחרון
[112]
מן השנים עשר בקר,
[113]
וַיַּעֲבֹר אֵלִיָּהוּ אֵלָיו וַיַּשְׁלֵךְ
קצת מִ
אַדַּרְתּוֹ אֵלָיו
-עליו, לרמוז לו שיהיה נביא לה'
[114]
וְשֶׁיָּבוֹא וְיֶחְסֶה תחת כנפיו:
[115]
(כ)
וַיַּעֲזֹב אֶת הַבָּקָר וַיָּרָץ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אֶשְּׁקָה נָּא לְאָבִי וּלְאִמִּי וְאֵלְכָה אַחֲרֶיךָ, וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ שׁוּב כִּי מֶה עָשִׂיתִי לָךְ:
וכשהבין אלישע את כוונתו של אליהו,
וַיַּעֲזֹב
אלישע
אֶת הַבָּקָר וַיָּרָץ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אֶשְּׁקָה
-אנשק
[116]
נָּא לְאָבִי וּלְאִמִּי
לשאול מהם רשות להיפרד מהם
[117]
וְאֵלְכָה אַחֲרֶיךָ,
וַיֹּאמֶר לוֹ
אליהו לנסותו אם הולך בלב שלם
[118]
לֵךְ שׁוּב
מאחרי
[119]
כִּי מֶה עָשִׂיתִי לָךְ
שתבוא אחרי?:
[120]
(כא)
וַיָּשָׁב מֵאַחֲרָיו וַיִּקַּח אֶת צֶמֶד הַבָּקָר וַיִּזְבָּחֵהוּ, וּבִכְלִי הַבָּקָר בִּשְּׁלָם הַבָּשָׂר וַיִּתֵּן לָעָם וַיֹּאכֵלוּ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ וַיְשָׁרְתֵהוּ:
וַיָּשָׁב
אלישע
מֵאַחֲרָיו
-מאחרי אליהו
[121]
לנשק לאביו ולאמו,
[122]
וַיִּקַּח אֶת צֶמֶד הַבָּקָר
[123]
ושחט אותו
[124]
וַיִּזְבָּחֵהוּ,
וּבִכְלִי הַבָּקָר
העשוי מעצים
[125]
בִּשְּׁלָם
-בישל להם
[126]
הַבָּשָׂר
, ומרוב שמחה עשה משתה
[127]
וַיִּתֵּן לָעָם
אשר באו אחריו לְלַוּוֹתוֹ ולחורשים
[128]
אשר היו איתו באותה שדה,
[129]
וַיֹּאכֵלוּ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ
אלישע
אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ וַיְשָׁרְתֵהוּ
כדי שילמד יותר מחכמתו, שתלמיד המשרת את רבו לומד יותר מתלמיד שאינו משרת:
[130]