(א)
וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה לָגוּר בִּשְׂדֵי מוֹאָב, הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּשְׁנֵי בָנָיו:
וַיְהִי
[1]
בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים
לפני ימי מלכות שאול
[2]
, כשהשופטים הנהיגו את העם ושפטו בישראל
[3]
, בתקופתו של השופט אִבְצָן,
[4]
וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ
שבגלל עוונות עם ישראל
[5]
מידת הדין היתה מתוחה עליהם
[6]
, ומפני הרעב שהיה בא"י
[7]
וַיֵּלֶךְ אִישׁ
מגדולי הדור
[8]
שהיה פרנס הדור ועשיר גדול
[9]
מִבֵּית לֶחֶם
אשר בנחלת
יְהוּדָה לָגוּר בִּשְׂדֵי מוֹאָב,
הוּא
הלך
וְאִשְׁתּוֹ וּשְׁנֵי בָנָיו
[10]
הלכו איתו:
[11]
(ב)
וְשֵׁם הָאִישׁ אֱלִימֶלֶךְ וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ נָעֳמִי, וְשֵׁם שְׁנֵי בָנָיו מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן אֶפְרָתִים מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה, וַיָּבֹאוּ שְׂדֵי מוֹאָב וַיִּהְיוּ שָׁם:
וְשֵׁם הָאִישׁ
היה
אֱלִימֶלֶךְ
[12]
, והוא ומשפחתו היו "אנשי שם" מכובדים,
[13]
וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ
היה
נָעֳמִי,
[14]
וְשֵׁם
-ושמות
שְׁנֵי בָנָיו
היו
מַחְלוֹן
[15]
וְכִלְיוֹן
[16]
, והם היו
אֶפְרָתִים
-אנשים חשובים
[17]
מִבֵּית לֶחֶם
הקרויה אפרת
[18]
אשר בנחלת
יְהוּדָה,
וַיָּבֹאוּ
לִ
שְׂדֵי מוֹאָב
[19]
שם לא היה רעב
[20]
, בתחילה הגיעו רק לגור במקום באופן זמני
[21]
, ואולם לאחר שהגיעו
וַיִּהְיוּ שָׁם
-השתקעו שם בקביעות:
[22]
(ג)
וַיָּמָת אֱלִימֶלֶךְ אִישׁ נָעֳמִי וַתִּשָּׁאֵר הִיא וּשְׁנֵי בָנֶיהָ:
ועל זה שהשתקע אלימלך במואב הענישו הקב"ה, תחילה בממונו, וכשלא חזר לארץ ישראל הענישו בגופו
[23]
וַיָּמָת
ברעב
[24]
אֱלִימֶלֶךְ אִישׁ
-בעלה
[25]
של
נָעֳמִי
, שכיוון שהוא היה השולט ובעקבות החלטתו עזבו את ישראל פגעה בו מידת הדין ולא בה,
[26]
וַתִּשָּׁאֵר הִיא
אלמנה לבדה
[27]
וּשְׁנֵי בָנֶיהָ
רווקים:
[28]
(ד)
וַיִּשְׂאוּ לָהֶם נָשִׁים מֹאֲבִיּוֹת שֵׁם הָאַחַת עָרְפָּה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית רוּת וַיֵּשְׁבוּ שָׁם כְּעֶשֶׂר שָׁנִים:
וכל עוד אביהם היה חי הם לא העזו לשאת נשים נוכריות
[29]
, אולם לאחר פטירתו
וַיִּשְׂאוּ
-נשאו
לָהֶם נָשִׁים מֹאֲבִיּוֹת
בעודן גויות ולא גיירו אותן,
[30]
שֵׁם הָאַחַת
היה
עָרְפָּה
[31]
היא אשת כליון,
[32]
וְשֵׁם הַשֵּׁנִית
היה
רוּת
[33]
היא אשת מחלון,
[34]
וַיֵּשְׁבוּ
-והשתקעו
שָׁם
במואב
כְּעֶשֶׂר שָׁנִים
בערך
[35]
, וחטאו בכך שהתייאשו לגמרי מלחזור לארץ ישראל:
[36]
(ה)
וַיָּמוּתוּ גַם שְׁנֵיהֶם מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן וַתִּשָּׁאֵר הָאִשָּׁה מִשְּׁנֵי יְלָדֶיהָ וּמֵאִישָׁהּ:
והקב"ה הענישם על כך, תחילה בממונם ומתו גמליהם ומקניהם
[37]
, ולאחר מכן
וַיָּמוּתוּ גַם שְׁנֵיהֶם
מאותה סיבה שאביהם מת,
[38]
מַחְלוֹן
הראשון מפני שלא מחה באחיו,
[39]
וְכִלְיוֹן
לאחר מכן,
וַתִּשָּׁאֵר הָאִשָּׁה
לבדה
[40]
שַׁכּוּלָה
מִשְּׁנֵי יְלָדֶיהָ וּמֵאִישָׁהּ
-ואלמנה מבעלה, ואמנם היא לא מתה משום שלא השתתפה בחטאם והיה בדעתה תמיד לחזור לא"י:
[41]
(ו)
וַתָּקָם הִיא וְכַלֹּתֶיהָ, וַתָּשָׁב מִשְּׂדֵי מוֹאָב כִּי שָׁמְעָה בִּשְׂדֵה מוֹאָב כִּי פָקַד יְהֹוָה אֶת עַמּוֹ לָתֵת לָהֶם לָחֶם:
וַתָּקָם
נעמי מהאבל שלה
[42]
הִיא וְכַלֹּתֶיהָ,
וַתָּשָׁב
-וגמרה בדעתה עוד בהיותה שם לשוב
[43]
מִשְּׂדֵי מוֹאָב
לישראל,
כִּי שָׁמְעָה
נעמי
בִּשְׂדֵה מוֹאָב
רוכלים המחזרים בעיירות שהביאו דברים מא"י למכור בשדה מואב, והיה זה סימן שפסק הרעב בישראל,
[44]
כִּי פָקַד
-זכר
יְהֹוָה אֶת עַמּוֹ
אשר חזר בתשובה
[45]
לָתֵת לָהֶם לָחֶם
לאכול:
(ז)
וַתֵּצֵא מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיְתָה שָׁמָּה וּשְׁתֵּי כַלּוֹתֶיהָ עִמָּהּ וַתֵּלַכְנָה בַדֶּרֶךְ לָשׁוּב אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה:
וַתֵּצֵא
נעמי
מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיְתָה שָׁמָּה
[46]
היא
וּשְׁתֵּי כַלּוֹתֶיהָ עִמָּהּ
כשבכוונתן ללכת עימה לישראל,
[47]
וַתֵּלַכְנָה
יחפות
[48]
בַדֶּרֶךְ
ולא עצרו מהליכתן אף ביו"ט
[49]
, ויצאה כדי
[50]
לָשׁוּב אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה
, ובדרך הלכו ועסקו בהלכות גרים:
[51]
(ח)
וַתֹּאמֶר נָעֳמִי לִשְׁתֵּי כַלֹּתֶיהָ לֵכְנָה שֹּׁבְנָה אִשָּׁה לְבֵית אִמָּהּ יַעַשׂ (יעשה יְהֹוָה עִמָּכֶם חֶסֶד כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עִם הַמֵּתִים וְעִמָּדִי:
ומכיוון שנעמי חשבה כי הן הולכות איתה רק ללוות אותה אל ארץ יהודה ואחר כך ישובו משם לארץ מואב
[52]
, לכן לאחר שיצאו משם
[53]
וַתֹּאמֶר נָעֳמִי
באמצע הדרך
לִשְׁתֵּי כַלֹּתֶיהָ לֵכְנָה שֹּׁבְנָה אִשָּׁה
-כל אחת מכן
לְבֵית אִמָּהּ
ותחזרו כל אחת מִכֶּן לְדָתָהּ
[54]
, ולאור החסד שעשיתן בוודאי גם
[55]
יַעַשׂ (יעשה
כתיב)
-יעשה
יְהֹוָה עִמָּכֶם חֶסֶד
[56]
כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עִם הַמֵּתִים
מחלון וכליון
[57]
שנתתן להם תכריכין
[58]
והספדתן אותם,
[59]
וְעִמָּדִי
שאף על פי שמתו מחלון וכליון עזבתן את ארץ מולדתכן לצאת עימי
[60]
, ואף מְחַלְתֶּן על כתובתכן:
[61]
(ט)
יִתֵּן יְהֹוָה לָכֶם וּמְצֶאןָ מְנוּחָה אִשָּׁה בֵּית אִישָׁהּ וַתִּשַּׁק לָהֶן וַתִּשֶּׂאנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה:
וחוץ ממה שיעשה עמכם הקב"ה חסד המגיע לכם
[62]
יִתֵּן יְהֹוָה לָכֶם
בעל
[63]
וּמְצֶאןָ
[64]
מְנוּחָה
כל
אִשָּׁה
בְּ
בֵּית אִישָׁהּ
-בעלה,
[65]
וַתִּשַּׁק לָהֶן
נעמי נשיקה של פרידה,
[66]
וַתִּשֶּׂאנָה
רות ועורפה את
קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה:
(י)
וַתֹּאמַרְנָה לָּהּ כִּי אִתָּךְ נָשׁוּב לְעַמֵּךְ:
אז גילו את דעתן שאין הן הולכות רק ללוות אותה,
[67]
וַתֹּאמַרְנָה לָּהּ
לא נלך אשה לבית אמה
[68]
כִּי אִתָּךְ נָשׁוּב לְעַמֵּךְ
וממנו לא ניפרד:
[69]
(יא)
וַתֹּאמֶר נָעֳמִי שֹׁבְנָה בְנֹתַי לָמָּה תֵלַכְנָה עִמִּי הַעוֹד לִי בָנִים בְּמֵעַי וְהָיוּ לָכֶם לַאֲנָשִׁים:
וַתֹּאמֶר נָעֳמִי
לרות ועורפה
שֹׁבְנָה בְנֹתַי
לארצכן
לָמָּה תֵלַכְנָה עִמִּי
לארץ ישראל?! אם מפני שרצונכן להינשא לבני עמי אתן שבות עימי, הרי אין אדם מישראל מניח בנות ישראל וישא אתכם, ואם מפני שאתן חושבות שיוולדו לי בנים אחרים שתוכלו להינשא להם,
[70]
הַעוֹד לִי
-האם יש לי עוד
בָנִים בְּמֵעַי וְהָיוּ לָכֶם לַאֲנָשִׁים
לבעלים?!:
[71]
(יב)
שֹׁבְנָה בְנֹתַי לֵכְןָ כִּי זָקַנְתִּי מִהְיוֹת לְאִישׁ כִּי אָמַרְתִּי יֶשׁ לִי תִקְוָה גַּם הָיִיתִי הַלַּיְלָה לְאִישׁ וְגַם יָלַדְתִּי בָנִים:
שֹׁבְנָה בְנֹתַי לֵכְןָ
[72]
לבית אמכם כאשר אמרתי לכן
[73]
כִּי זָקַנְתִּי מִהְיוֹת
-מלהינשא
[74]
לְאִישׁ
וללדת בנים שתינשאו להם
[75]
, ואין ראוי לכם שתמתינו שיהיו לי בנים ותנשאו להם,
[76]
כִּי
-ואפילו אם
אָמַרְתִּי
בליבי
[77]
יֶשׁ לִי תִקְוָה
להינשא עוד וללדת בנים
[78]
, ויתרה מזאת
גַּם
אפילו אם
[79]
הָיִיתִי הַלַּיְלָה
נישאת
לְאִישׁ
אחר ומתעברת הלילה זכרים,
[80]
וְגַם
-או אפילו
[81]
יָלַדְתִּי בָנִים
הלילה הזה
[82]
, האם ראוי לכם שתמתינו עד אשר יגדלו?! האם תישארו עגונות כל זה הזמן הזה עד שיגדלו ויהיה ראויים לנישואין?!:
[83]
(יג)
הֲלָהֵן תְּשַׂבֵּרְנָה עַד אֲשֶׁר יִגְדָּלוּ?! הֲלָהֵן תֵּעָגֵנָה לְבִלְתִּי הֱיוֹת לְאִישׁ, אַל בְּנֹתַי כִּי מַר לִי מְאֹד מִכֶּם כִּי יָצְאָה בִי יַד יְהֹוָה:
הֲלָהֵן
-האם להם
[84]
תְּשַׂבֵּרְנָה
-תְּקַוּוּ
[85]
ותצפו?!
[86]
עַד אֲשֶׁר יִגְדָּלוּ?!
הֲלָהֵן
-האם להם
תֵּעָגֵנָה
-תהיו אסורות וכלואות
[87]
לְבִלְתִּי הֱיוֹת לְאִישׁ,
אַל
תלכנה עימי
[88]
בְּנֹתַי כִּי מַר לִי מְאֹד מִכֶּם
-בשבילכם,
[89]
כִּי יָצְאָה בִי
וּבְבָנַי ובבעלי
[90]
יַד יְהֹוָה
שהיתה גזורה נגדי ויצאה כעת עד שנראתה
[91]
, אבל בכן עוד לא יצאה יד ה' ולכן אל תלכו עימי שלא תוכו אף אתן כמוני:
[92]
(יד)
וַתִּשֶּׂנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה עוֹד וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ וְרוּת דָּבְקָה בָּהּ:
וַתִּשֶּׂנָה
[93]
קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה עוֹד
בכייה של פרידה,
[94]
וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ
נשיקת פרידה
[95]
כדי להיפרד ממנה
[96]
ונפרדה ממנה,
[97]
וְרוּת
לעומתה
דָּבְקָה בָּהּ
-בנעמי, ולא חזרה לארצה כי בחרה בדת ישראל:
[98]
(טו)
וַתֹּאמֶר הִנֵּה שָׁבָה יְבִמְתֵּךְ אֶל עַמָּהּ וְאֶל אֱלֹהֶיהָ שׁוּבִי אַחֲרֵי יְבִמְתֵּךְ:
ונעמי בראותה כי ערפה חזרה לארצה ולאלוהיה, רצתה לוודא כי רות אכן רוצה לבוא תחת כנפי השכינה מתוך דבקות בה',
[99]
וַתֹּאמֶר
נעמי אל רות
הִנֵּה שָׁבָה
-חזרה
יְבִמְתֵּךְ
-אשת אחיו של בעלך
אֶל עַמָּהּ וְ
אחר ששבה אל עמה שבה בוודאי גם כן
[100]
אֶל אֱלֹהֶיהָ
[101]
, כי לא היה דעתה להיכנס בדת ישראל באמת, ומסתמא גם את כך דעתך, לכן
[102]
שׁוּבִי אַחֲרֵי יְבִמְתֵּךְ
אך לא לאלוהיה, וכיוון שהיא התחילה כבר לא תהיה לך בושה בכך:
[103]
(טז)
וַתֹּאמֶר רוּת אַל תִּפְגְּעִי בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי:
וַתֹּאמֶר רוּת אַל תִּפְגְּעִי בִי
-אל תפצירי בי
[104]
לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ
, ואף אם אצטרך לעוזבך לא אשוב מאחריך לארץ מואב, כי בכל זאת אלך לארץ יהודה ואתגייר שם ע"י אחרים
[105]
, והמדרש מספר כי נעמי הודיעה לרות מקצת העונשים והמחויבויות של הדת היהודית כמצוות התורה, ואמרה לה "אסור לנו לצאת חוץ לתחום בשבת"
[106]
, ואין דרכן של בנות ישראל לילך לבתי תיאטראות ולבתי קרקסיאות
[107]
, ועל כך רות ענתה לה
[108]
כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ
, אמרה לה נעמי אסור לנו להתייחד נקבה עם זכר שאינו בעלה
[109]
, ואין דרכן של ישראל לדור בבית שאין שם מזוזה
[110]
, ענתה לה רות
וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין
, הוסיפה נעמי ואמרה לה עמנו מובדל משאר העמים בתרי"ג מצוות, ענתה לה רות
עַמֵּךְ עַמִּי
ולעולם לא אעזוב תורת ישראל וייחוד ה'
[111]
, אמרה לה נעמי אסור לנו לעבוד עבודת אלילים, ענתה לה
וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי:
(יז)
בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת וְשָׁם אֶקָּבֵר כֹּה יַעֲשֶׂה יְהֹוָה לִי וְכֹה יוֹסִיף כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ:
אמרה לה נעמי ארבע מיתות נמסרו לבית דין
[112]
, ענתה לה
בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת
, הוסיפה נעמי יש מקומות קבורה נפרדים להרוגי בי"ד, אחד לנסקלין ונשרפין ואחד לנהרגין ונחנקין
[113]
, ענתה רות
וְשָׁם אֶקָּבֵר
לידך
[114]
, ונשבעה רות ואמרה
[115]
כֹּה
-וכך
יַעֲשֶׂה יְהֹוָה לִי
רעות כאשר התחיל להרע לי שיצאה בי ידו להמית אישי ולירד מנכסי,
[116]
וְכֹה יוֹסִיף
לי צרות נוספות, אם אפרד ממך בעודי בחיים,
כִּי
רק
[117]
הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ:
(יח)
וַתֵּרֶא כִּי מִתְאַמֶּצֶת הִיא לָלֶכֶת אִתָּהּ וַתֶּחְדַּל לְדַבֵּר אֵלֶיהָ:
וַתֵּרֶא
נעמי
כִּי מִתְאַמֶּצֶת הִיא
-רות
לָלֶכֶת אִתָּהּ
ושהיא מתגיירת בלב שלם
[118]
וַתֶּחְדַּל לְדַבֵּר
-מלומר
אֵלֶיהָ
-לה לשוב למואב, וקיבלה נעמי להוליך את רות עמה:
[119]
(יט)
וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶם עַד בֹּאָנָה בֵּית לָחֶם, וַיְהִי כְּבוֹאָנָה בֵּית לֶחֶם וַתֵּהֹם כָּל הָעִיר עֲלֵיהֶן וַתֹּאמַרְנָה הֲזֹאת נָעֳמִי:
וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶם
-שתיהן ביחד
[120]
עַד בֹּאָנָה בֵּית לָחֶם,
וַיְהִי כְּבוֹאָנָה בֵּית לֶחֶם וַתֵּהֹם
-רעשה ונעשתה הומיה
[121]
כָּל הָעִיר
[122]
עֲלֵיהֶן
כי היו לנעמי תמיד עבדים ושפחות ובני בית, ובצאתה מביתה היתה מוקפת מהמון רב, ועתה ראו שהיא באה רק עם כלתה כעניים נעזבים,
[123]
וַתֹּאמַרְנָה
הנשים על נעמי שהשתנו פניה בגלל הצרות
[124]
הֲזֹאת נָעֳמִי
שרגילה לצאת בצבים ובפרדים, ראיתם מה עלתה לה על אשר יצאתה לחוצה לארץ?:
[125]
(כ)
וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶן אַל תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי קְרֶאןָ לִי מָרָא כִּי הֵמַר שַׁדַּי לִי מְאֹד:
וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶן
נעמי
אַל תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי
כי לאשה שכלתה ימיה בטוב ושנותיה בנעימים ראוי לקרות נעמי
[126]
, אבל לי
קְרֶאןָ לִי
בשם הפוך מהנעימות
[127]
, תקראו לי
מָרָא
שמשמעותו נפש מרה
[128]
כִּי הֵמַר
-הֵרָע
[129]
שַׁדַּי לִי מְאֹד:
(כא)
אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי יְהֹוָה לָמָּה תִקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי וַיהֹוָה עָנָה בִי וְשַׁדַּי הֵרַע לִי:
אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי
עם בעלי
[130]
בעושר ובנים
[131]
וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי יְהֹוָה
לישראל,
לָמָּה תִקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי וַיהֹוָה עָנָה
-העיד
[132]
בִי
-נגדי על עוונותיי
וְשַׁדַּי הֵרַע לִי
על חטאי:
[133]
(כב)
וַתָּשָׁב נָעֳמִי וְרוּת הַמּוֹאֲבִיָּה כַלָּתָהּ עִמָּהּ הַשָּׁבָה מִשְּׂדֵי מוֹאָב וְהֵמָּה בָּאוּ בֵּית לֶחֶם בִּתְחִלַּת קְצִיר שְׂעֹרִים:
וַתָּשָׁב נָעֳמִי
אל נחלתה
[134]
וְרוּת הַמּוֹאֲבִיָּה כַלָּתָהּ עִמָּהּ הַשָּׁבָה
[135]
מִשְּׂדֵי מוֹאָב וְהֵמָּה בָּאוּ
לְ
בֵּית לֶחֶם בִּתְחִלַּת קְצִיר שְׂעֹרִים
-בקצירת העומר:
[136]