/ רות פרק ב'

פסוקים

רות פרק ב'

(א) וּלְנָעֳמִי מוֹדַע (מידע לְאִישָׁהּ אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ וּשְׁמוֹ בֹּעַז: וּלְנָעֳמִי היה מוֹדַע (מידע כתיב) -קרוב משפחה [1] לְאִישָׁהּ -לבעלה [2] אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל בתורה [3] הכובש את יצרו [4] ובעל כל המידות הטובות, [5] מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ , והיה איש גדול ונודע [6] וּשְׁמוֹ היה בֹּעַז כי בו עֹז ותושייה [7] , והוא השופט אִבְצָן: [8]
(ב) וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֶל נָעֳמִי אֵלְכָה נָּא הַשָּׂדֶה וַאֲלַקֳטָה בַשִּׁבֳּלִים אַחַר אֲשֶׁר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינָיו, וַתֹּאמֶר לָהּ לְכִי בִתִּי: ומכיוון שהיא לא רצתה שחמותה תתבזה ותלך ללקט בשדות כדרך העניים, [9] וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֶל נָעֳמִי כל מי שיוצא ללקט בשיבולים, כל אחד ואחד הולך לשדה של קרוביו או מַכָּרוֹ, ואני אין לי מכיר [10] , לכן אֵלְכָה נָּא הַשָּׂדֶה -לאחד משדות אנשי העיר, אשר אמצא חן בעיניו שלא יגער בי [11] וַאֲלַקֳטָה בַשִּׁבֳּלִים אַחַר אותו אחד [12] שהוא בעל שדה [13] אֲשֶׁר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינָיו, וַתֹּאמֶר לָהּ נעמי לְכִי בהסכמתי [14] בִתִּי:
(ג) וַתֵּלֶךְ וַתָּבוֹא וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה אַחֲרֵי הַקֹּצְרִים וַיִּקֶר מִקְרֶהָ חֶלְקַת הַשָּׂדֶה לְבֹעַז אֲשֶׁר מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ: וַתֵּלֶךְ רות מֵאִתָּהּ [15] וַתָּבוֹא [16] וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה אַחֲרֵי הַקֹּצְרִים את הלקט השייך לעניים, [17] וַיִּקֶר מִקְרֶהָ -ובמקרה (הקב"ה גרם שיקרה [18] ) באה רות [19] לְ חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אשר היתה שייכת לְבֹעַז אֲשֶׁר היה כאמור מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ:
(ד) וְהִנֵּה בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים יְהֹוָה עִמָּכֶם וַיֹּאמְרוּ לוֹ יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה: וְהִנֵּה למרות שלא היה רגיל בכך [20] בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם לשדה שלו בו היתה מצויה רות, וַיֹּאמֶר שלום לַקּוֹצְרִים בזו הלשון [21] " יְהֹוָה עִמָּכֶם " לעזור [22] לכם בעמלכם, [23] וַיֹּאמְרוּ -והם השיבו לוֹ " יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה " שיתן ברכה בקציר: [24]
(ה) וַיֹּאמֶר בֹּעַז לְנַעֲרוֹ הַנִּצָּב עַל הַקּוֹצְרִים לְמִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת?: וכאשר הבחין בועז ברות ראה בה צניעות וחכמה, [25] וַיֹּאמֶר בֹּעַז לְנַעֲרוֹ הַנִּצָּב -שהוא המשגיח [26] עַל הַקּוֹצְרִים והיה עומד עליהם לזרזם במלאכתם: [27] לְמִי -של מי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת?: [28]
(ו) וַיַּעַן הַנַּעַר הַנִּצָּב עַל הַקּוֹצְרִים וַיֹּאמַר נַעֲרָה מוֹאֲבִיָּה הִיא הַשָּׁבָה עִם נָעֳמִי מִשְּׂדֵי מוֹאָב: וַיַּעַן הַנַּעַר הַנִּצָּב עַל הַקּוֹצְרִים וַיֹּאמַר לבועז מדוע התיר לה ללקוט בשדהו, וכך אמר: נַעֲרָה מוֹאֲבִיָּה [29] הִיא שהתגיירה [30] הַשָּׁבָה -והיא חזרה [31] עִם נָעֳמִי [32] (קרובתך, שהיא אשת אלימלך שהיה קרוב שלך), [33] מִשְּׂדֵי מוֹאָב ואין איתן שום איש שילקט עבורן: [34]
(ז) וַתֹּאמֶר אֲלַקֳטָה נָּא וְאָסַפְתִּי בָעֳמָרִים אַחֲרֵי הַקּוֹצְרִים וַתָּבוֹא וַתַּעֲמוֹד מֵאָז הַבֹּקֶר וְעַד עַתָּה זֶה שִׁבְתָּהּ הַבַּיִת מְעָט: וַתֹּאמֶר לי: [35] אֲלַקֳטָה נָּא -אאסוף נא את לקט השבלים [36] וְ כן אָסַפְתִּי את השִׁכְחָה בָעֳמָרִים -של העומרים [37] אַחֲרֵי הַקּוֹצְרִים , ולא תחשוש שגנבה עומר מן העומרים של השדה, כי אספה אחרי הקוצרים וסמוך להם וראו שלא לקחה דבר שלא כשורה, ואל תתפלא שיש לה עומרים רבים [38] וַתָּבוֹא -כיוון שהיא באה וַתַּעֲמוֹד -ועמדה ללקוט בזריזות [39] מֵאָז הַבֹּקֶר וְ לא נחה [40] ולא עסקה בדבר אחר [41] עַד עַתָּה , וכעת זֶה שִׁבְתָּהּ -זה שהיא יושבת ונחה בתוך הַבַּיִת היא סוכה בה הפועלים נחים בה [42] , זה רק לפני מְעָט זמן: [43]
(ח) וַיֹּאמֶר בֹּעַז אֶל רוּת הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ בִּתִּי, אַל תֵּלְכִי לִלְקֹט בְּשָׂדֶה אַחֵר וְגַם לֹא תַעֲבוּרִי מִזֶּה וְכֹה תִדְבָּקִין עִם נַעֲרֹתָי: וכששמע זאת בועז, וכן שמע שהיא קרובתו, מיד [44] וַיֹּאמֶר בֹּעַז אֶל רוּת הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ -תשמעי לִדְבָרַי [45] בִּתִּי, אַל תֵּלְכִי לִלְקֹט בְּשָׂדֶה אַחֵר שיכול להיות שבעל השדה שם לא יהיה טוב עמך, [46] וְגַם לֹא תַעֲבוּרִי -תעברי מִזֶּה -משדה זה לשדה אחר, ואף לשדותיי האחרים אל תעברי, שיכול להיות שהנערים שם והממונה עליהם ישנאו אותך, [47] וְכֹה -וכך תמשיכי [48] תִדְבָּקִין -להידבק עִם נַעֲרֹתָי בשדה זה, ולא עם הנערים [49] , ובכך גם תימלטי מחשד גלוי עריות: [50]
(ט) עֵינַיִךְ בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר יִקְצֹרוּן וְהָלַכְתְּ אַחֲרֵיהֶן הֲלוֹא צִוִּיתִי אֶת הַנְּעָרִים לְבִלְתִּי נָגְעֵךְ וְצָמִת וְהָלַכְתְּ אֶל הַכֵּלִים וְשָׁתִית מֵאֲשֶׁר יִשְׁאֲבוּן הַנְּעָרִים: ולכן תשימי עֵינַיִךְ בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר יִקְצֹרוּן בו הנערות [51] וְהָלַכְתְּ אַחֲרֵיהֶן , ואל תחששי מהנערים שיכעסו [52] הֲלוֹא צִוִּיתִי אֶת הַנְּעָרִים לְבִלְתִּי נָגְעֵךְ , ולא זו בלבד, וְצָמִת -ואם תצמאי כדרך הקוצרים שעובדים בשמש [53] , אל תתביישי מללכת ולשתות [54] וְהָלַכְתְּ אֶל הַכֵּלִים האלו וְשָׁתִית מֵ הַמַּיִם אֲשֶׁר יִשְׁאֲבוּן הַנְּעָרִים:
(י) וַתִּפֹּל עַל פָּנֶיהָ וַתִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה וַתֹּאמֶר אֵלָיו מַדּוּעַ מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לְהַכִּירֵנִי וְאָנֹכִי נָכְרִיָּה: וַתִּפֹּל רות עַל פָּנֶיהָ וַתִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה וַתֹּאמֶר אֵלָיו מַדּוּעַ מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ ומה ראית [55] לְהַכִּירֵנִי ולעשות לי חסד [56] , שאם תכיר נשי קרוביך העניים, זה מובן, לפי שגם הנשים מבני עמך, [57] וְ אולם אָנֹכִי נָכְרִיָּה שהתגיירתי מעם נכרי: [58]
(יא) וַיַּעַן בֹּעַז וַיֹּאמֶר לָהּ הֻגֵּד הֻגַּד לִי כֹּל אֲשֶׁר עָשִׂית אֶת חֲמוֹתֵךְ אַחֲרֵי מוֹת אִישֵׁךְ וַתַּעַזְבִי אָבִיךְ וְאִמֵּךְ וְאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ וַתֵּלְכִי אֶל עַם אֲשֶׁר לֹא יָדַעַתְּ תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם: וַיַּעַן בֹּעַז וַיֹּאמֶר לָהּ מה שמצאת חן בעיני הוא מפני שני דברים [59] , הראשון הֻגֵּד הֻגַּד לִי כֹּל הטוב אֲשֶׁר עָשִׂית אֶת עם נעמי חֲמוֹתֵךְ ובפרט [60] אַחֲרֵי מוֹת אִישֵׁךְ -בעלך שהיית לה לעוזר וסומך [61] , והדבר השני שהוגד לי הוא וַתַּעַזְבִי -שעזבת את אָבִיךְ וְאִמֵּךְ ואת דתם [62] וְאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ וַתֵּלְכִי לגור [63] אֶל -אצל עַם אֲשֶׁר לֹא יָדַעַתְּ -הכרת לא תְּמוֹל -אתמול ולא שִׁלְשׁוֹם , ולפיכך אין לומר שבאת לכאן כדי שמישהו יקח אותך, שהרי אין אדם לוקח אשה שאינה מוכרת, ובהכרח שהתגיירת כי רצונך לחסות תחת כנפי השכינה: [64]
(יב) יְשַׁלֵּם יְהֹוָה פָּעֳלֵךְ וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה מֵעִם יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו: ולכן בגלל שעזבת את בית אביך וארץ מולדתך לצאת לעם אשר לא ידעת, מחוסרת פרנסה ומחוסרת בעל ראוי, לפיכך אני מברך אותך כי ה' ימלא חסרונך ומברכך [65] ש יְשַׁלֵּם יְהֹוָה פָּעֳלֵךְ -שכר פעולתך [66] בעולם הזה, [67] וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ -השכר שלך שְׁלֵמָה [68] -שלם בעולם הבא [69] , ושכרך יהיה מֵעִם יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו בזה שהתגיירת כדי ללכת בתורת האל יתברך ובמצוותיו: [70]
(יג) וַתֹּאמֶר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי כִּי נִחַמְתָּנִי וְכִי דִבַּרְתָּ עַל לֵב שִׁפְחָתֶךָ וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה כְּאַחַת שִׁפְחֹתֶיךָ: וַתֹּאמֶר רות אל בועז: יהי רצון שגם להבא [71] אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי כִּי נִחַמְתָּנִי שקרבת אותי למצוא פרנסתי ע"י לקיטה בשדותיך, [72] וְכִי דִבַּרְתָּ עַל לֵב שִׁפְחָתֶךָ בדברי ניחומים והבטחה כי אקבל שכרי על זה שהתגיירתי, כמו שמגיע לשפחות שלך שהתגיירו, [73] וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה -אינני במדרגתה [74] ואיני חשובה [75] כְּאַחַת שבקטנות [76] מבין שִׁפְחֹתֶיךָ:
(יד) וַיֹּאמֶר לָה בֹעַז לְעֵת הָאֹכֶל גֹּשִׁי הֲלֹם וְאָכַלְתְּ מִן הַלֶּחֶם וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ וַתֵּשֶׁב מִצַּד הַקּוֹצְרִים וַיִּצְבָּט לָהּ קָלִי וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר: בתוך כך הגיע עת האוכל ובועז אכל בשולחן אחד עם הקוצרים, כאשר בועז ישב בראש והקוצרים ישבו למטה, [77] וַיֹּאמֶר לָה בֹעַז לְעֵת הָאֹכֶל גֹּשִׁי הֲלֹם ותשבי למעלה, לצד בועז [78] וְאָכַלְתְּ מִן הַלֶּחֶם השלם [79] וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ אשר מועיל נגד השרב, [80] וַתֵּשֶׁב רות מִצַּד הַקּוֹצְרִים ליד בועז, ולא נתן לה לישב יחידית על הארץ מפני כבודה, [81] וַיִּצְבָּט -ויושט [82] לָהּ בועז קָלִי [83] -קמח קלוי [84] ונתן לה בעין יפה [85] והוסיף והושיט לה קליות למעדנים ונתן לה בשפע, [86] וַתֹּאכַל והספיק לה לאכול וַתִּשְׂבַּע -ולשבוע וַתֹּתַר -ואף נשאר לה ממנו: [87]
(טו) וַתָּקָם לְלַקֵּט וַיְצַו בֹּעַז אֶת נְעָרָיו לֵאמֹר גַּם בֵּין הָעֳמָרִים תְּלַקֵּט וְלֹא תַכְלִימוּהָ: ומיד [88] לאחר מכן לא נתבטלה רות ממלאכתה, [89] וַתָּקָם רות לְלַקֵּט בשדה, וַיְצַו בֹּעַז אֶת נְעָרָיו לֵאמֹר גַּם אם [90] בֵּין הָעֳמָרִים תְּלַקֵּט את השבלים הנופלות בין העומרים, אשר אין לעני זכות בהם, לא תמנעו ממנה [91] וְלֹא תַכְלִימוּהָ -תביישו אותה: [92]
(טז) וְגַם שֹׁל תָּשֹׁלּוּ לָהּ מִן הַצְּבָתִים וַעֲזַבְתֶּם וְלִקְּטָה וְלֹא תִגְעֲרוּ בָהּ: וְגַם שֹׁל תָּשֹׁלּוּ -השלך תשליכו [93] לָהּ מִן הַצְּבָתִים -עומרים קטנים [94] , שתניחו אותם כאילו שכחתם כדי שתקח אותם, וַעֲזַבְתֶּם את השיבולים ההם [95] ותפקירו אותם, [96] וְלִקְּטָה אותם וְלֹא תִגְעֲרוּ -תנזפו [97] בָהּ:
(יז) וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה עַד הָעָרֶב וַתַּחְבֹּט אֵת אֲשֶׁר לִקֵּטָה וַיְהִי כְּאֵיפָה שְׂעֹרִים: אולם היא לא לקחה את הצבתים של השכחה [98] וַתְּלַקֵּט לקט בלבד [99] בַּשָּׂדֶה עַד הָעָרֶב ולכן אספה הרבה, [100] וַתַּחְבֹּט אֵת אֲשֶׁר לִקֵּטָה כדי להוציא מהם את התבואה [101] , וכדי שתוכל לסחוב לעיר ולא תשא את הקש והמוץ, [102] וַיְהִי הכמות שנשארה אחרי שהיא חבטה [103] כְּאֵיפָה [104] שְׂעֹרִים:
(יח) וַתִּשָּׂא וַתָּבוֹא הָעִיר וַתֵּרֶא חֲמוֹתָהּ אֵת אֲשֶׁר לִקֵּטָה וַתּוֹצֵא וַתִּתֶּן לָהּ אֵת אֲשֶׁר הוֹתִרָה מִשָּׂבְעָהּ: וַתִּשָּׂא רות את משא השעורים וַתָּבוֹא הָעִיר ולא עמדה בשום מקום שלא יפגעו בה הפריצים, [105] וַתֵּרֶא -והראתה [106] לַ חֲמוֹתָהּ אֵת אֲשֶׁר לִקֵּטָה וַתּוֹצֵא מתרמילה, [107] וַתִּתֶּן לָהּ אֵת אשר ליקטה ואת [108] אֲשֶׁר הוֹתִרָה מִשָּׂבְעָהּ כשאכלה עם בועז: [109]
(יט) וַתֹּאמֶר לָהּ חֲמוֹתָהּ אֵיפֹה לִקַּטְתְּ הַיּוֹם? וְאָנָה עָשִׂית? יְהִי מַכִּירֵךְ בָּרוּךְ וַתַּגֵּד לַחֲמוֹתָהּ אֵת אֲשֶׁר עָשְׂתָה עִמּוֹ וַתֹּאמֶר שֵׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ הַיּוֹם בֹּעַז: וַתֹּאמֶר לָהּ נעמי חֲמוֹתָהּ לאחר שתמהה על כי ליקטה הרבה, [110] אֵיפֹה לִקַּטְתְּ הַיּוֹם? וְאָנָה ואיזו פעולה [111] עָשִׂית? יְהִי מַכִּירֵךְ -בעל השדה אשר עשה לך חסד [112] ונתן לך ללקט בשדהו [113] בָּרוּךְ -מבורך, וַתַּגֵּד רות לַחֲמוֹתָהּ אֵת שם האיש אֲשֶׁר עָשְׂתָה -הרוויחה [114] עִמּוֹ (כשליקטה בשדותיו), וַתֹּאמֶר רות שֵׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר עָשִׂיתִי -הרווחתי עִמּוֹ [115] הַיּוֹם הוא בֹּעַז:
(כ) וַתֹּאמֶר נָעֳמִי לְכַלָּתָהּ בָּרוּךְ הוּא לַיהֹוָה אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַמֵּתִים וַתֹּאמֶר לָהּ נָעֳמִי קָרוֹב לָנוּ הָאִישׁ מִגֹּאֲלֵנוּ הוּא: וַתֹּאמֶר נָעֳמִי לְכַלָּתָהּ בָּרוּךְ הוּא בועז לַיהֹוָה אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ שזן ומפרנס [116] אֶת הַחַיִּים -אותי ואותך, [117] וְאֶת -ומטפל בצרכי [118] הַמֵּתִים , שהבינה שיעשה חסד גם עם המתים ע"י ייבום, [119] וַתֹּאמֶר לָהּ נָעֳמִי קָרוֹב משפחה הוא לָנוּ הָאִישׁ שקיבלך בסבר פנים יפות, [120] מִגֹּאֲלֵנוּ הוּא -אחד משני הגואלים שיש לנו [121] כדי לגאול את נחלתנו שמכרנו אני ובעלי בלכתנו לשדי מואב: [122]
(כא) וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה גַּם כִּי אָמַר אֵלַי עִם הַנְּעָרִים אֲשֶׁר לִי תִּדְבָּקִין עַד אִם כִּלּוּ אֵת כָּל הַקָּצִיר אֲשֶׁר לִי: ובראות רות את שמחת חמותה על טוב ליבו של בועז, [123] וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה לנעמי גַּם מלבד הטובה אשר עשה עמי היום [124] באופן קבוע ארוויח עמו ואביא לך [125] כִּי אָמַר אֵלַי עִם הַנְּעָרִים אֲשֶׁר לִי תִּדְבָּקִין ללקט עַד אִם -אשר [126] כִּלּוּ -יסיימו אֵת כָּל הַקָּצִיר אֲשֶׁר לִי:
(כב) וַתֹּאמֶר נָעֳמִי אֶל רוּת כַּלָּתָהּ טוֹב בִּתִּי כִּי תֵצְאִי עִם נַעֲרוֹתָיו וְלֹא יִפְגְּעוּ בָךְ בְּשָׂדֶה אַחֵר: אבל נעמי הבינה בשכלה שלא טוב שתדבק עם הנערים רק עם הנערות הקוצרות [127] וַתֹּאמֶר נָעֳמִי אֶל רוּת כַּלָּתָהּ טוֹב בִּתִּי כִּי תֵצְאִי עִם נַעֲרוֹתָיו ולא עם נעריו, [128] וְ כך לֹא יִפְגְּעוּ -יתקלו [129] בָךְ אנשים [130] בְּשָׂדֶה אַחֵר ולא תבואי לידי חשד צניעות: [131]
(כג) וַתִּדְבַּק בְּנַעֲרוֹת בֹּעַז לְלַקֵּט עַד כְּלוֹת קְצִיר הַשְּׂעֹרִים וּקְצִיר הַחִטִּים וַתֵּשֶׁב אֶת חֲמוֹתָהּ: וכן עשתה [132] וַתִּדְבַּק בְּנַעֲרוֹת בֹּעַז לְלַקֵּט עַד כְּלוֹת קְצִיר הַשְּׂעֹרִים וּקְצִיר הַחִטִּים [133] והיה זה רק כשהוצרכה ללקט, אבל אחר שלא היה מה ללקט [134] וַתֵּשֶׁב -ישבה אֶת -עם [135] חֲמוֹתָהּ ולא ביקרה את נערות בועז, כי אהבת חמותה עלתה בליבה על כולם: [136]

הערות

1. רש"י, ר"י קרא, אבן עזרא, רלב"ג.
2. אמרו רבותינו ז"ל: אלימלך ושלמון אבי בועז ופלוני אלמוני הגואל ואבי נעמי כולם בני נחשון בן עמינדב היו, ולא הועילה להם זכות אבותם בצאתם מהארץ לחוצה לארץ (רש"י).
3. תרגום.
4. כך משמע מתרגום רס"ג.
5. מלבי"ם.
6. מלבי"ם.
7. ר"י אבן יחיא.
8. ראה ספר שופטים (יב ח-י), אבן עזרא.
9. מלבי"ם.
10. ר"י קרא.
11. רש"י.
12. רש"י, ר"י קרא.
13. רלב"ג.
14. מלבי"ם.
15. ר"י קרא.
16. ובמדרש, 'ותלך ותבוא' - כשהלכה כבר באה, שהיתה מסמנת בהליכתה את הדרכים כדי שתדע כיצד לשוב, ולכן קודם שנכנסה לשדה חזרה לעיר, והלכה שוב לשדה (רש"י, אלשיך).
17. רלב"ג.
18. ר"י קרא, מלבי"ם.
19. רש"י.
20. מלבי"ם.
21. חז"ל אמרו שכאשר התמנה בועז לשופט, הוא ובית דינו תיקנו שיהיו שואלים בשלום חברו בשם ה', והיה בעצת הסנהדרין (ברכות סג.) לקבוע בליבם כי ה' משמים משקיף עליהם ועל שלומם (מלבי"ם).
22. רלב"ג.
23. אבן עזרא.
24. אבן עזרא.
25. ראה שהיא לוקטת שתי שבלים ולא שלושה, ומלקטת בעמידה שיבולים עומדים ומלקטת בישיבה שיבולים שוכבים (רש"י). ור"י קרא מבאר אחרת, ולדעתו בועז שאל על רות בהיותה "זרה", ושאל את הממונה מדוע הכניס אותה במקום להכניס את קרוביו של בועז. ולדעת מלבי"ם חשב כי היא אשתו או בתו של אחת מן הקוצרים שהיו שם, וחשב שאותו קוצר (בעלה או אביה) גירש את יתר העניים כדי שתלקט היא לבדה, ולכן שאל עליה.
26. מלבי"ם.
27. רשב"ם.
28. אמרו חז"ל "וכי דרכו של בועז לשאול בנשים? אלא דברי חכמה וצניעות ראה בה" (רש"י). ובנחל אשכול ביאר ששאלו האם היא מותרת לבוא בקהל, וראה הערה 25.
29. אמר זאת בדרך גנות כי חשב שבועז רוצה לשאתה לאשה, והיות שבועז גדול הדור היה, סבר כי לא ראוי שייקח בועז אישה מבנות מואב (אלשיך). ויש מפרשים שאמר זאת כדי שבועז יקרב אותה (מלא העומר).
30. ולכן יכולה לאכול מן הלקט (מלבי"ם).
31. רש"י.
32. וממנה למדה דרכי צניעות (לקח טוב).
33. ולכן גם מדין "קרוב" נתתי לה ללקוט בשדה שלך (ר"י קרא).
34. רי"א אבן יחיא.
35. ר"י קרא. ורש"י מבאר שאמרה בליבה.
36. רש"י.
37. רש"י.
38. מלבי"ם.
39. רלב"ג.
40. מלבי"ם.
41. אבן עזרא.
42. אבן עזרא.
43. מלבי"ם.
44. ר"י קרא.
45. ר"י קרא.
46. מלבי"ם.
47. מלבי"ם.
48. אבן עזרא.
49. מלבי"ם.
50. רלב"ג.
51. מלבי"ם.
52. מלבי"ם.
53. ר"י קרא.
54. רש"י.
55. ר"י קרא.
56. רלב"ג. ובמדרש לקח טוב מובא כי התנבאה שבסוף יקח אותה לאישה.
57. ר"י קרא.
58. רלב"ג.
59. מלבי"ם.
60. מלבי"ם.
61. מלבי"ם.
62. לקח טוב.
63. אבן עזרא.
64. מלבי"ם.
65. ר"י קרא.
66. מלבי"ם.
67. תרגום.
68. ונרמז בזה שיצא ממנה שלמה המלך (וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתְּךָ שְׁלֵמָה אותיות שְׁלֹמֹה כאילו נאמר וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתְּךָ שְׁלֹמֹה), והיא אכן זכתה לראות אותו (מעם לועז).
69. תרגום.
70. רלב"ג, מלבי"ם.
71. מלבי"ם.
72. מלבי"ם.
73. מלבי"ם.
74. רלב"ג.
75. רש"י.
76. ר"י קרא.
77. מלבי"ם.
78. מלבי"ם.
79. מלבי"ם.
80. רש"י, אבן עזרא.
81. ר"י קרא.
82. רש"י, ר"י קרא, אבן עזרא, רלב"ג.
83. ברות רבה (ה ו) אמר רבי יצחק אלו היה יודע בעז שהקב"ה מכתיב עליו ויצבט לה קלי ותאכל ותשבע ותותר, עגלות מפוטמות היה מאכילה.
84. תרגום רס"ג.
85. רלב"ג.
86. מלבי"ם.
87. רלב"ג.
88. מלבי"ם.
89. מדרש לקח טוב.
90. כך משמע מרלב"ג.
91. מלבי"ם.
92. ר"י קרא.
93. רש"י, ר"י קרא. ואבן עזרא מבאר מלשון שלל, ומביא יש אומרים שהוא מלשון שגגה.
94. רש"י. ורלב"ג מבאר שיבולים מאגודות השיבולים אשר קשרתם.
95. רלב"ג.
96. כי באמת הם לא שִׁכְחָה עפ"י הדין (מלבי"ם).
97. תרגום, ר"י קרא.
98. מלבי"ם.
99. מלבי"ם.
100. מלבי"ם.
101. רלב"ג.
102. מלבי"ם.
103. מעם לועז.
104. האיפה היא שלוש סאין (רלב"ג).
105. מדרש לקח טוב.
106. ר"י קרא.
107. תרגום.
108. מלבי"ם.
109. ראה לעיל פס' יד.
110. מלבי"ם.
111. מלבי"ם.
112. רלב"ג.
113. רש"י.
114. ר"י קרא. ומלבי"ם מפרש שמצאה חן בעיניו בגלל הדברים שעשתה, שהתגיירה ועשתה חסד עם חמותה.
115. תני בשם ר' יהושע יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם הבעל הבית לפי שמזכהו לחיי העולם הבא, ולכן אמרה 'עשיתי', מדרש לקח טוב (אלשיך).
116. רש"י.
117. אבן עזרא.
118. רש"י.
119. מלבי"ם. וראה את אבן עזרא המסביר כי הגאולה היא לא היבום אלא גאולה בדרך אחרת.
120. ר"י קרא.
121. מלבי"ם.
122. ר"י קרא.
123. רי"א בן יחיא.
124. רשב"ם.
125. ר"י קרא.
126. ר"י קרא.
127. מלבי"ם.
128. אבן עזרא.
129. תרגום רס"ג.
130. אבן עזרא.
131. מלבי"ם.
132. מלבי"ם.
133. ואמרו במדרש שזמן זה נמשך שלושה חדשים שהם חדשי הבחנה כדין הגיורת שלא תינשא קודם לכן, וע"כ אחר שעבר זמן זה התחילה להשתדל נעמי שרות תתיבם (מלבי"ם).
134. מלבי"ם.
135. אבן עזרא.
136. מלבי"ם.

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה