(א)
וּלְנָעֳמִי מוֹדַע (מידע לְאִישָׁהּ אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ וּשְׁמוֹ בֹּעַז:
וּלְנָעֳמִי
היה
מוֹדַע (מידע
כתיב)
-קרוב משפחה
[1]
לְאִישָׁהּ
-לבעלה
[2]
אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל
בתורה
[3]
הכובש את יצרו
[4]
ובעל כל המידות הטובות,
[5]
מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ
, והיה איש גדול ונודע
[6]
וּשְׁמוֹ
היה
בֹּעַז
כי בו עֹז ותושייה
[7]
, והוא השופט אִבְצָן:
[8]
(ב)
וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֶל נָעֳמִי אֵלְכָה נָּא הַשָּׂדֶה וַאֲלַקֳטָה בַשִּׁבֳּלִים אַחַר אֲשֶׁר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינָיו, וַתֹּאמֶר לָהּ לְכִי בִתִּי:
ומכיוון שהיא לא רצתה שחמותה תתבזה ותלך ללקט בשדות כדרך העניים,
[9]
וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֶל נָעֳמִי
כל מי שיוצא ללקט בשיבולים, כל אחד ואחד הולך לשדה של קרוביו או מַכָּרוֹ, ואני אין לי מכיר
[10]
, לכן
אֵלְכָה נָּא הַשָּׂדֶה
-לאחד משדות אנשי העיר, אשר אמצא חן בעיניו שלא יגער בי
[11]
וַאֲלַקֳטָה בַשִּׁבֳּלִים אַחַר
אותו אחד
[12]
שהוא בעל שדה
[13]
אֲשֶׁר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינָיו,
וַתֹּאמֶר לָהּ
נעמי
לְכִי
בהסכמתי
[14]
בִתִּי:
(ג)
וַתֵּלֶךְ וַתָּבוֹא וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה אַחֲרֵי הַקֹּצְרִים וַיִּקֶר מִקְרֶהָ חֶלְקַת הַשָּׂדֶה לְבֹעַז אֲשֶׁר מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ:
וַתֵּלֶךְ
רות מֵאִתָּהּ
[15]
וַתָּבוֹא
[16]
וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה אַחֲרֵי הַקֹּצְרִים
את הלקט השייך לעניים,
[17]
וַיִּקֶר מִקְרֶהָ
-ובמקרה (הקב"ה גרם שיקרה
[18]
) באה רות
[19]
לְ
חֶלְקַת הַשָּׂדֶה
אשר היתה שייכת
לְבֹעַז אֲשֶׁר
היה כאמור
מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ:
(ד)
וְהִנֵּה בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים יְהֹוָה עִמָּכֶם וַיֹּאמְרוּ לוֹ יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה:
וְהִנֵּה
למרות שלא היה רגיל בכך
[20]
בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם
לשדה שלו בו היתה מצויה רות,
וַיֹּאמֶר
שלום
לַקּוֹצְרִים
בזו הלשון
[21]
"
יְהֹוָה עִמָּכֶם
" לעזור
[22]
לכם בעמלכם,
[23]
וַיֹּאמְרוּ
-והם השיבו
לוֹ
"
יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה
" שיתן ברכה בקציר:
[24]
(ה)
וַיֹּאמֶר בֹּעַז לְנַעֲרוֹ הַנִּצָּב עַל הַקּוֹצְרִים לְמִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת?:
וכאשר הבחין בועז ברות ראה בה צניעות וחכמה,
[25]
וַיֹּאמֶר בֹּעַז לְנַעֲרוֹ הַנִּצָּב
-שהוא המשגיח
[26]
עַל הַקּוֹצְרִים
והיה עומד עליהם לזרזם במלאכתם:
[27]
לְמִי
-של מי
הַנַּעֲרָה הַזֹּאת?:
[28]
(ו)
וַיַּעַן הַנַּעַר הַנִּצָּב עַל הַקּוֹצְרִים וַיֹּאמַר נַעֲרָה מוֹאֲבִיָּה הִיא הַשָּׁבָה עִם נָעֳמִי מִשְּׂדֵי מוֹאָב:
וַיַּעַן הַנַּעַר הַנִּצָּב עַל הַקּוֹצְרִים וַיֹּאמַר
לבועז מדוע התיר לה ללקוט בשדהו, וכך אמר:
נַעֲרָה מוֹאֲבִיָּה
[29]
הִיא
שהתגיירה
[30]
הַשָּׁבָה
-והיא חזרה
[31]
עִם נָעֳמִי
[32]
(קרובתך, שהיא אשת אלימלך שהיה קרוב שלך),
[33]
מִשְּׂדֵי מוֹאָב
ואין איתן שום איש שילקט עבורן:
[34]
(ז)
וַתֹּאמֶר אֲלַקֳטָה נָּא וְאָסַפְתִּי בָעֳמָרִים אַחֲרֵי הַקּוֹצְרִים וַתָּבוֹא וַתַּעֲמוֹד מֵאָז הַבֹּקֶר וְעַד עַתָּה זֶה שִׁבְתָּהּ הַבַּיִת מְעָט:
וַתֹּאמֶר
לי:
[35]
אֲלַקֳטָה נָּא
-אאסוף נא את לקט השבלים
[36]
וְ
כן
אָסַפְתִּי
את השִׁכְחָה
בָעֳמָרִים
-של העומרים
[37]
אַחֲרֵי הַקּוֹצְרִים
, ולא תחשוש שגנבה עומר מן העומרים של השדה, כי אספה אחרי הקוצרים וסמוך להם וראו שלא לקחה דבר שלא כשורה, ואל תתפלא שיש לה עומרים רבים
[38]
וַתָּבוֹא
-כיוון שהיא באה
וַתַּעֲמוֹד
-ועמדה ללקוט בזריזות
[39]
מֵאָז הַבֹּקֶר וְ
לא נחה
[40]
ולא עסקה בדבר אחר
[41]
עַד עַתָּה
, וכעת
זֶה שִׁבְתָּהּ
-זה שהיא יושבת ונחה בתוך
הַבַּיִת
היא סוכה בה הפועלים נחים בה
[42]
, זה רק לפני
מְעָט
זמן:
[43]
(ח)
וַיֹּאמֶר בֹּעַז אֶל רוּת הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ בִּתִּי, אַל תֵּלְכִי לִלְקֹט בְּשָׂדֶה אַחֵר וְגַם לֹא תַעֲבוּרִי מִזֶּה וְכֹה תִדְבָּקִין עִם נַעֲרֹתָי:
וכששמע זאת בועז, וכן שמע שהיא קרובתו, מיד
[44]
וַיֹּאמֶר בֹּעַז אֶל רוּת הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ
-תשמעי לִדְבָרַי
[45]
בִּתִּי,
אַל תֵּלְכִי לִלְקֹט בְּשָׂדֶה אַחֵר
שיכול להיות שבעל השדה שם לא יהיה טוב עמך,
[46]
וְגַם לֹא תַעֲבוּרִי
-תעברי
מִזֶּה
-משדה זה לשדה אחר, ואף לשדותיי האחרים אל תעברי, שיכול להיות שהנערים שם והממונה עליהם ישנאו אותך,
[47]
וְכֹה
-וכך תמשיכי
[48]
תִדְבָּקִין
-להידבק
עִם נַעֲרֹתָי
בשדה זה, ולא עם הנערים
[49]
, ובכך גם תימלטי מחשד גלוי עריות:
[50]
(ט)
עֵינַיִךְ בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר יִקְצֹרוּן וְהָלַכְתְּ אַחֲרֵיהֶן הֲלוֹא צִוִּיתִי אֶת הַנְּעָרִים לְבִלְתִּי נָגְעֵךְ וְצָמִת וְהָלַכְתְּ אֶל הַכֵּלִים וְשָׁתִית מֵאֲשֶׁר יִשְׁאֲבוּן הַנְּעָרִים:
ולכן תשימי
עֵינַיִךְ בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר יִקְצֹרוּן
בו הנערות
[51]
וְהָלַכְתְּ אַחֲרֵיהֶן
, ואל תחששי מהנערים שיכעסו
[52]
הֲלוֹא צִוִּיתִי אֶת הַנְּעָרִים לְבִלְתִּי נָגְעֵךְ
, ולא זו בלבד,
וְצָמִת
-ואם תצמאי כדרך הקוצרים שעובדים בשמש
[53]
, אל תתביישי מללכת ולשתות
[54]
וְהָלַכְתְּ אֶל הַכֵּלִים
האלו
וְשָׁתִית מֵ
הַמַּיִם
אֲשֶׁר יִשְׁאֲבוּן הַנְּעָרִים:
(י)
וַתִּפֹּל עַל פָּנֶיהָ וַתִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה וַתֹּאמֶר אֵלָיו מַדּוּעַ מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לְהַכִּירֵנִי וְאָנֹכִי נָכְרִיָּה:
וַתִּפֹּל
רות
עַל פָּנֶיהָ וַתִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה וַתֹּאמֶר אֵלָיו מַדּוּעַ מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ
ומה ראית
[55]
לְהַכִּירֵנִי
ולעשות לי חסד
[56]
, שאם תכיר נשי קרוביך העניים, זה מובן, לפי שגם הנשים מבני עמך,
[57]
וְ
אולם
אָנֹכִי נָכְרִיָּה
שהתגיירתי מעם נכרי:
[58]
(יא)
וַיַּעַן בֹּעַז וַיֹּאמֶר לָהּ הֻגֵּד הֻגַּד לִי כֹּל אֲשֶׁר עָשִׂית אֶת חֲמוֹתֵךְ אַחֲרֵי מוֹת אִישֵׁךְ וַתַּעַזְבִי אָבִיךְ וְאִמֵּךְ וְאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ וַתֵּלְכִי אֶל עַם אֲשֶׁר לֹא יָדַעַתְּ תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם:
וַיַּעַן בֹּעַז וַיֹּאמֶר לָהּ
מה שמצאת חן בעיני הוא מפני שני דברים
[59]
, הראשון
הֻגֵּד הֻגַּד לִי כֹּל
הטוב
אֲשֶׁר עָשִׂית אֶת
עם נעמי
חֲמוֹתֵךְ
ובפרט
[60]
אַחֲרֵי מוֹת אִישֵׁךְ
-בעלך שהיית לה לעוזר וסומך
[61]
, והדבר השני שהוגד לי הוא
וַתַּעַזְבִי
-שעזבת את
אָבִיךְ וְאִמֵּךְ
ואת דתם
[62]
וְאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ וַתֵּלְכִי
לגור
[63]
אֶל
-אצל
עַם אֲשֶׁר לֹא יָדַעַתְּ
-הכרת לא
תְּמוֹל
-אתמול ולא
שִׁלְשׁוֹם
, ולפיכך אין לומר שבאת לכאן כדי שמישהו יקח אותך, שהרי אין אדם לוקח אשה שאינה מוכרת, ובהכרח שהתגיירת כי רצונך לחסות תחת כנפי השכינה:
[64]
(יב)
יְשַׁלֵּם יְהֹוָה פָּעֳלֵךְ וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה מֵעִם יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו:
ולכן בגלל שעזבת את בית אביך וארץ מולדתך לצאת לעם אשר לא ידעת, מחוסרת פרנסה ומחוסרת בעל ראוי, לפיכך אני מברך אותך כי ה' ימלא חסרונך ומברכך
[65]
ש
יְשַׁלֵּם יְהֹוָה פָּעֳלֵךְ
-שכר פעולתך
[66]
בעולם הזה,
[67]
וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ
-השכר שלך
שְׁלֵמָה
[68]
-שלם בעולם הבא
[69]
, ושכרך יהיה
מֵעִם יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו
בזה שהתגיירת כדי ללכת בתורת האל יתברך ובמצוותיו:
[70]
(יג)
וַתֹּאמֶר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי כִּי נִחַמְתָּנִי וְכִי דִבַּרְתָּ עַל לֵב שִׁפְחָתֶךָ וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה כְּאַחַת שִׁפְחֹתֶיךָ:
וַתֹּאמֶר
רות אל בועז: יהי רצון שגם להבא
[71]
אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי כִּי נִחַמְתָּנִי
שקרבת אותי למצוא פרנסתי ע"י לקיטה בשדותיך,
[72]
וְכִי דִבַּרְתָּ עַל לֵב שִׁפְחָתֶךָ
בדברי ניחומים והבטחה כי אקבל שכרי על זה שהתגיירתי, כמו שמגיע לשפחות שלך שהתגיירו,
[73]
וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה
-אינני במדרגתה
[74]
ואיני חשובה
[75]
כְּאַחַת
שבקטנות
[76]
מבין
שִׁפְחֹתֶיךָ:
(יד)
וַיֹּאמֶר לָה בֹעַז לְעֵת הָאֹכֶל גֹּשִׁי הֲלֹם וְאָכַלְתְּ מִן הַלֶּחֶם וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ וַתֵּשֶׁב מִצַּד הַקּוֹצְרִים וַיִּצְבָּט לָהּ קָלִי וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר:
בתוך כך הגיע עת האוכל ובועז אכל בשולחן אחד עם הקוצרים, כאשר בועז ישב בראש והקוצרים ישבו למטה,
[77]
וַיֹּאמֶר לָה בֹעַז לְעֵת הָאֹכֶל גֹּשִׁי הֲלֹם
ותשבי למעלה, לצד בועז
[78]
וְאָכַלְתְּ מִן הַלֶּחֶם
השלם
[79]
וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ
אשר מועיל נגד השרב,
[80]
וַתֵּשֶׁב
רות
מִצַּד הַקּוֹצְרִים
ליד בועז, ולא נתן לה לישב יחידית על הארץ מפני כבודה,
[81]
וַיִּצְבָּט
-ויושט
[82]
לָהּ
בועז
קָלִי
[83]
-קמח קלוי
[84]
ונתן לה בעין יפה
[85]
והוסיף והושיט לה קליות למעדנים ונתן לה בשפע,
[86]
וַתֹּאכַל
והספיק לה לאכול
וַתִּשְׂבַּע
-ולשבוע
וַתֹּתַר
-ואף נשאר לה ממנו:
[87]
(טו)
וַתָּקָם לְלַקֵּט וַיְצַו בֹּעַז אֶת נְעָרָיו לֵאמֹר גַּם בֵּין הָעֳמָרִים תְּלַקֵּט וְלֹא תַכְלִימוּהָ:
ומיד
[88]
לאחר מכן לא נתבטלה רות ממלאכתה,
[89]
וַתָּקָם
רות
לְלַקֵּט
בשדה,
וַיְצַו בֹּעַז אֶת נְעָרָיו לֵאמֹר גַּם
אם
[90]
בֵּין הָעֳמָרִים תְּלַקֵּט
את השבלים הנופלות בין העומרים, אשר אין לעני זכות בהם, לא תמנעו ממנה
[91]
וְלֹא תַכְלִימוּהָ
-תביישו אותה:
[92]
(טז)
וְגַם שֹׁל תָּשֹׁלּוּ לָהּ מִן הַצְּבָתִים וַעֲזַבְתֶּם וְלִקְּטָה וְלֹא תִגְעֲרוּ בָהּ:
וְגַם שֹׁל תָּשֹׁלּוּ
-השלך תשליכו
[93]
לָהּ מִן הַצְּבָתִים
-עומרים קטנים
[94]
, שתניחו אותם כאילו שכחתם כדי שתקח אותם,
וַעֲזַבְתֶּם
את השיבולים ההם
[95]
ותפקירו אותם,
[96]
וְלִקְּטָה
אותם
וְלֹא תִגְעֲרוּ
-תנזפו
[97]
בָהּ:
(יז)
וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה עַד הָעָרֶב וַתַּחְבֹּט אֵת אֲשֶׁר לִקֵּטָה וַיְהִי כְּאֵיפָה שְׂעֹרִים:
אולם היא לא לקחה את הצבתים של השכחה
[98]
וַתְּלַקֵּט
לקט בלבד
[99]
בַּשָּׂדֶה עַד הָעָרֶב
ולכן אספה הרבה,
[100]
וַתַּחְבֹּט אֵת אֲשֶׁר לִקֵּטָה
כדי להוציא מהם את התבואה
[101]
, וכדי שתוכל לסחוב לעיר ולא תשא את הקש והמוץ,
[102]
וַיְהִי
הכמות שנשארה אחרי שהיא חבטה
[103]
כְּאֵיפָה
[104]
שְׂעֹרִים:
(יח)
וַתִּשָּׂא וַתָּבוֹא הָעִיר וַתֵּרֶא חֲמוֹתָהּ אֵת אֲשֶׁר לִקֵּטָה וַתּוֹצֵא וַתִּתֶּן לָהּ אֵת אֲשֶׁר הוֹתִרָה מִשָּׂבְעָהּ:
וַתִּשָּׂא
רות את משא השעורים
וַתָּבוֹא הָעִיר
ולא עמדה בשום מקום שלא יפגעו בה הפריצים,
[105]
וַתֵּרֶא
-והראתה
[106]
לַ
חֲמוֹתָהּ אֵת אֲשֶׁר לִקֵּטָה וַתּוֹצֵא
מתרמילה,
[107]
וַתִּתֶּן לָהּ אֵת
אשר ליקטה ואת
[108]
אֲשֶׁר הוֹתִרָה מִשָּׂבְעָהּ
כשאכלה עם בועז:
[109]
(יט)
וַתֹּאמֶר לָהּ חֲמוֹתָהּ אֵיפֹה לִקַּטְתְּ הַיּוֹם? וְאָנָה עָשִׂית? יְהִי מַכִּירֵךְ בָּרוּךְ וַתַּגֵּד לַחֲמוֹתָהּ אֵת אֲשֶׁר עָשְׂתָה עִמּוֹ וַתֹּאמֶר שֵׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ הַיּוֹם בֹּעַז:
וַתֹּאמֶר לָהּ
נעמי
חֲמוֹתָהּ
לאחר שתמהה על כי ליקטה הרבה,
[110]
אֵיפֹה לִקַּטְתְּ הַיּוֹם?
וְאָנָה
ואיזו פעולה
[111]
עָשִׂית?
יְהִי מַכִּירֵךְ
-בעל השדה אשר עשה לך חסד
[112]
ונתן לך ללקט בשדהו
[113]
בָּרוּךְ
-מבורך,
וַתַּגֵּד
רות
לַחֲמוֹתָהּ אֵת
שם האיש
אֲשֶׁר עָשְׂתָה
-הרוויחה
[114]
עִמּוֹ
(כשליקטה בשדותיו),
וַתֹּאמֶר
רות
שֵׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר עָשִׂיתִי
-הרווחתי
עִמּוֹ
[115]
הַיּוֹם
הוא
בֹּעַז:
(כ)
וַתֹּאמֶר נָעֳמִי לְכַלָּתָהּ בָּרוּךְ הוּא לַיהֹוָה אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַמֵּתִים וַתֹּאמֶר לָהּ נָעֳמִי קָרוֹב לָנוּ הָאִישׁ מִגֹּאֲלֵנוּ הוּא:
וַתֹּאמֶר נָעֳמִי לְכַלָּתָהּ בָּרוּךְ הוּא
בועז
לַיהֹוָה אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ
שזן ומפרנס
[116]
אֶת הַחַיִּים
-אותי ואותך,
[117]
וְאֶת
-ומטפל בצרכי
[118]
הַמֵּתִים
, שהבינה שיעשה חסד גם עם המתים ע"י ייבום,
[119]
וַתֹּאמֶר לָהּ נָעֳמִי קָרוֹב
משפחה הוא
לָנוּ הָאִישׁ
שקיבלך בסבר פנים יפות,
[120]
מִגֹּאֲלֵנוּ הוּא
-אחד משני הגואלים שיש לנו
[121]
כדי לגאול את נחלתנו שמכרנו אני ובעלי בלכתנו לשדי מואב:
[122]
(כא)
וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה גַּם כִּי אָמַר אֵלַי עִם הַנְּעָרִים אֲשֶׁר לִי תִּדְבָּקִין עַד אִם כִּלּוּ אֵת כָּל הַקָּצִיר אֲשֶׁר לִי:
ובראות רות את שמחת חמותה על טוב ליבו של בועז,
[123]
וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה
לנעמי
גַּם
מלבד הטובה אשר עשה עמי היום
[124]
באופן קבוע ארוויח עמו ואביא לך
[125]
כִּי אָמַר אֵלַי עִם הַנְּעָרִים אֲשֶׁר לִי תִּדְבָּקִין
ללקט
עַד אִם
-אשר
[126]
כִּלּוּ
-יסיימו
אֵת כָּל הַקָּצִיר אֲשֶׁר לִי:
(כב)
וַתֹּאמֶר נָעֳמִי אֶל רוּת כַּלָּתָהּ טוֹב בִּתִּי כִּי תֵצְאִי עִם נַעֲרוֹתָיו וְלֹא יִפְגְּעוּ בָךְ בְּשָׂדֶה אַחֵר:
אבל נעמי הבינה בשכלה שלא טוב שתדבק עם הנערים רק עם הנערות הקוצרות
[127]
וַתֹּאמֶר נָעֳמִי אֶל רוּת כַּלָּתָהּ טוֹב בִּתִּי כִּי תֵצְאִי עִם נַעֲרוֹתָיו
ולא עם נעריו,
[128]
וְ
כך
לֹא יִפְגְּעוּ
-יתקלו
[129]
בָךְ
אנשים
[130]
בְּשָׂדֶה אַחֵר
ולא תבואי לידי חשד צניעות:
[131]
(כג)
וַתִּדְבַּק בְּנַעֲרוֹת בֹּעַז לְלַקֵּט עַד כְּלוֹת קְצִיר הַשְּׂעֹרִים וּקְצִיר הַחִטִּים וַתֵּשֶׁב אֶת חֲמוֹתָהּ:
וכן עשתה
[132]
וַתִּדְבַּק בְּנַעֲרוֹת בֹּעַז לְלַקֵּט עַד כְּלוֹת קְצִיר הַשְּׂעֹרִים וּקְצִיר הַחִטִּים
[133]
והיה זה רק כשהוצרכה ללקט, אבל אחר שלא היה מה ללקט
[134]
וַתֵּשֶׁב
-ישבה
אֶת
-עם
[135]
חֲמוֹתָהּ
ולא ביקרה את נערות בועז, כי אהבת חמותה עלתה בליבה על כולם:
[136]